וברצינות- תלוי מתי..

אבל אני גם רוצה שזה יהיה חובה- שיהיה משהו שיחייב אותי להתפלל גם כשאין כוח..

אם מדברים על פוסקים, אז אולי רק לפי הרמב"ם אפשר להבין ככה.

תראה לי מישהו שפוסק ככה, הרמב"ם- אולי, והוא דעת יחיד

שלא התקבלה להלכה.

יופי, אז רואים שהשו"ע, וגם המ"ב וע"ה, לא פסקו כמו הרמב"ם.

כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות...

בס"ד

הרצון האמיתי הוא שזה יהיה באמת מתוך רצון וכוונה שלמה!

בפועל- כי חייבים להתפלל.. ואז לפעמים זה באסה כי יש פעמים שהתפילה לא ממש מתוך כוונת הלב, ואז זה מרגיש לי לא ככ שווה...

ומסכימה עם רחפת. מתפללת לרצות להתפלל.. ה' יעזור(:

*אבל אין כמו הפעמים האלה שפתאם מרגישים התעלות, רצון חזק, קרבה אמיתית בתפילה שווה לי את כל התפילות "בכורח" שהיו.....* 

תפילה בגדול- נוסדה כדי שעבודת ה' והפנייה אליו תהיה "ממוסדת" יותר.
למרות שתיאורטית- כל אחד יכול לפנות תמיד. בכל לשון ובכל בקשה.



 

תפילה- לשון ""צמיד פתיל""- מקשרת אותנו עם מי שאמר והיה העולם

נותנת לנו הזדמנות לאחוז בחבל הזה "יעקב- חבל נחלתו" [תניא]

ולהרגיש קרובים לאבינו שבשמיים

אהובים
יקרים.


והוא שומע תפילה....


ואין קרבת אלוקים יותר מתוקה משעה זו.


גם- הלמידה על קטעי התפילה- ביאורי תפילה ופירושיה- יכולים מאד מאד לעזור
במיקוד ובהבנה לפני מי אנו עומדים
ומה אנו מתפללים.


ברור שאפשר וכדאי להתפלל בצורה אישית- לכוון כוונה אישית או לחדש משהו בתפילה 
[אני חושבת שאפשר גם כשהבנה מסויימת מתחדדת ומתחדשת לנו במילות התפילה]
זה נותן ממד אישי יותר לתפילה

ומחדד את מציאות השם ית כביכול כאבינו אוהבנו.
המחזיר נשמות
המחייה ומחדש ומהווה
בכל יום
תמיד
מעשי בראשית.

זה ממש מוזר לי, לא הייתה לכם תקופה בחיים שקצת איבדתם את החשק הפנימי..? אני שואלת ממש בכאב ואני ממש אובדת עצות.. היו לי תקופות כאלה גם פעם אבל בשנתיים האחרונות זה יותר משמעותי. אני זוכרת את עצמי יושבת ומתפללת בדבקות וממשיכה לקרוא תהילים אח"כ ובתקופה האחרונה (והדי ארוכה) הכל יבש.. אולי בגלל דבר מייאש שעברתי ההרגשה הכללית היא, לא נעים להגיד, אולי חוסר אמונה בחשיבות של תפילה..בשביל מה.? הרי הוא גם ככה יודע מה חסר לי ומה אני רוצה...והתפללתי ובכל זאת מה שקרה קרה..אז מה הטעם..? ואני לא מדברת על בנים שאצלם זה חלק מהלו"ז (אם כי הבעיה של הרגש לא פוסחת עליהם) אצל בנות זה יותר בעייתי כי צריך למצוא זמן לדחוף את זה, וכשאין מסגרת לימודים כמו פעם שמקציבה לך זמן ברור זה נדחק לפינה... ומה זה אומר בעצם? שכל החיים התפללתי רק בגלל שזה מה שהתבקשתי לעשות..? אבל מצד שני כן היו תפילות איכותיות.. 

ולפעמים זה עוד יותר מציק כשאת נוסעת באוטובוס בבוקר ורואה בחורה בלבוש חילוני מתפללת בדבקות.. ואפילו לא בדבקות.. עצם העובדה שהיא בכלל פותחת את הסידור מיוזמתה ורוצה להתפלל.. 

משהו הרגיש את זה פעם? למשהו יש רעיון איך להחזיר את התשוקה והרגש לקשר עם הקב"ה ברובד הפנימי, הגלוי עם לב פתוח שלא חוסם את עצמו..?

בגדול אני פורשת לישון אז נדבר בהמשכים... ליל"ט

זה פחות או יותר מה שקרה\קורה לי בזמן האחרון,ואת פשוט ניסחת את זה...(תודה)

זה בגדול רצון,

אבל לפעמים זה רצון לרצות ...

* שינוי המילים לחיוביות יותר פועל הרבה.

ברור שלא תמיד אני מרגישה ככה. במיוחד כשאני לא ממש פנויה להתפלל בישוב הדעת.

אבל כשהייתי רווקה/ כששקט סביבי ויש לי כוח ופנאי לתפילה- אין דבר יותר מיוחד מיזה.

באמת.

לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לפני התפילה לדמיין שאני מול מלך כל יכול ואבא רחמן ואז התפילה מקבלת משמעות אחרת לחלוטין!

וב"ה שזכינו שיש לנו כתובת שאפשר לפנות אליה בכל שעה ושנייה ביממה!!

מה היינו עושים בלעדי זה?

...

...

ראשון. 

לעומת זאת לדעת הרמב"ן והמשנה ברורה בעקבותיו פסק שאשה חייבת שמונה עשרה של שחרית ומנחה.

יום טוב.

אני בטוחה שיש לך רצון תמידי להתקרב להשם , ולהתפלל אליו, ולדבר איתו,

רק מה, ברגע מסוים אין לך חשק

אולי יעזור לך להזכיר לעצמך שאת רוצה, רק ברגע זה לא , ולהתפלל ולנסות לכוון

זה ברכות השחר, הפס' של שמע ישראל ואז מ"אמת ויציב" ועמידה!

זה הבסיס.

צריך ומדהים וכיף להתכוון בכל מילה ומילה, להיסחף ברגשות או להיות מרוכזת במחשבות.

יש דרכים לעבוד על זה. (התבוננות לפני התפילה...)

אבל לפעמים לא מצליחים או אין פנאי לעשות את זה כמו שצריך.

בתניא מובא שביום שבו מתפללים באמת, מכל הלב, עם כל מילה וכו.. התפילה הזו מעלה גם את התפילות שלפניה. אבל בתנאי!! שהייתה לי בהן כוונה כללית.

העובדה שיש לי כוונה כללית שאני עכשיו מדברת לפני הקב"ה. פשוט לחשוב על זה דקה לפני התפילה ולהזכיר את זה לעצמי באמצע. שאני יודעת שאני לא סתם ממלמלת מילים אלא זו תפילה לפניו.

אני לפעמים עושה את זה!!!

לפעמים עוזר,ולפעמים אני מרגישה מטופשת... לא יודעת למה...

שהכוונה הזו זה לא מה שיעשה לי טוב

זה לא שאני מגיעה למקסימום, ואני בקושי מרגישה מינימום. 

אבל בשכל אני מבינה שזה בעל משמעות בשביל אלוקים.

בשונה ממלמול מילים שלא תמיד אנחנו מבינים למה זה בעל משמעות.

לא בגלל זזה,אני פשוט...איך להסביר?

היה חסיד שתפקידו היה לעבור מעיירה לעיירה לומר חסידות. יום אחד הוא תכנן להפסיק בטענה שזה עושה לו גאווה. אמר לו האדמור- שיהיה ממך בצל, אבל חסידות תחזור. 

פעם היו יהודים שכשהיה חסר מטאטא הם כיבדו את בית הכנסת עם הזקן שלהם.

פעם אגב, היו יהודים שהלכו לחפש מסמר בבית מרקחת כדי להרגיש קצת מטופשים.(זו לא השיטה שלי)

פעם יהודים שברו את היד כדי לא לכתוב בשבת.

ממתי הרגשות שלנו או הגוף שלנו קובעים את קיום המצוות?

יש אלוקים, הוא נתן תורה, הוא נתן תורה שבעל פה וחכמים שניסחו תפילה.

ואני- כמו שאני שומרת שבת לפי הקביעה שלהם, וכמו שאני שומרת בין עוף לחלב לפי הקביעה שלהםף אני גם מתפללת בנוסח שהם קבעו.

רק מה, הם קבעו שבתפילה גם צריך כוונה. 

אז אם אני לא מצליחה להגיע לרמות שבהן אני לא ארגיש מטופשת, אני אכוון כוונה כללית כי זה מה שהם קבעו. ואני לא אוותר על זה כמו שאני לא אוותר על שמירת שבת כי אני מרגישה מטופשת וכמו שלא אוכל בי ברכה כי אני מרגישה מטופשת.

(ברור שהשאיפה היא יותר מזה ותפילה זה זמן מדהים של חיבור לקב"ה וכו וכו... אני מדברת על המינימום. אם את רוצה את המקסימום, ורוצה באמת ללמוד דברים שיהיה על מה להתבונן, לכי על זה! אני מוכנה לעור גם בפרטי בהכוונה של לימוד אם בא לך. אבל לא מחכים שזה יקרה ובינתיים לא מתפללים. עובדים על זה וממשיכים להתפלל במקביל. )

אני מתפללת,אבל כשאני מתחילה לדמיין את כל הנאמר לעיל,יש פעמים שההרגשה קצת מטופשת...

תפילה וכאלה.

או את שער הייחוד והאמונה בתניא

ולהתבונן בזה לפני התפילה

הייתי מתחילה עם שער הייחוד והאמונה בתניא. מומלץ ללמוד את זה עם מישהו שלמד עוד קצת חסידות בחייו כדי להבין את הדברים טוב יותר.

לא מספיק ללמוד את זה. צריך להתבונן בזה פני התפילה ובמהלכה..

ביום יום אני אומרת כעצת הרבי קטע מפרק מא' בתניא לפני התפילה. כשחושבים על זה אחרי שלמדנו גם את שער הייחדו והאמונה ועוד קטעים נוספים, זה עוזר.

הלוואי שכל יום הייתי חושבת על זה ולא רק אומרת, כן...? אבל כשעושים את זה זה עוזר.

שאלה למחשבה!!!

מצאתי אותו אח"כ באינטרנט ואני מעתיקה אותו משם.

מתאים מאוד למה שמביא בעל התניא בנוגע ל"כוונה הכללית" שדיברנו עליה במהלך השרשור הזה.

***

@פרוט @פיט פט וטו.

***

בתחילה סבור היה האברך האפטאי כי הוא טועה, אך במשך הימים התברר לו כי אכן זו המציאות: חותנו, שאותו הוא מכיר מקדמת דנא כחסיד ועובד ה', אינו מתפלל. לא במשל ולא במליצה, אלא פשוטו כמשמעו. הוא לומד תורה בשקידה, מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אך אינו מתפלל! החתן נחרד מאוד בראותו זאת וביום מן הימים לא יכל לעצור בעצמו, ניגש לחותנו ואמר לו: "במחילה על שאני מרהיב עוז, אך שמתי לב כי אינכם מתפללים, מה זה ועל מה זה?" החותן, לא הכחיש כלל את הדברים ואך זאת השיב לו: "במטותא ממך, אל תתערב בענייני".

החתן היה מחסידי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. לפיכך, עלה ברעיון חתנו לספר את הדברים ל'חוזה'.

ואמנם, הוא נסע לובלינה ושח בפני הצדיק כי חותנו אינו מתפלל בעת האחרונה. נענה ה'חוזה': "כאשר יבוא חמיך אלי, אשאלנו לפשר הדבר".

לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש בלובלין. כשנכנס לפני ולפנים ועמד לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאינך מתפלל לאחרונה?". החסיד השתהה מספר רגעים במבוכה, אחר, השיב כשצער נמסך בקולו: "רבי, את האמת אומר ולא אכחד; בימים הקודמים זכיתי להתפלל בכוונה, בדביקות ובגדלות המוחין, זכיתי לטעום טעם תפילה. אבל לאחרונה נפלתי ממדרגתי ואיני מצליח לכוון כמאז, וזה נחשב בעיני כמוציא שם שמיים לבטלה!"

השיב לו הרבי מלובלין: "בתהילים (פרק פ"ז) כתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים', והנה, לכאורה תמוה מדוע לא כתוב בספור 'עם'?!"

המשיך ה'חוזה': "ידוע כי אצלנו בני ישראל אין 'מספרים', אלא רק אותיות. כל החשבונות נכתבים אצלנו בלשון הקודש. אולם אצל האומות יש סימנים מיוחדים לחשבונות, ויש אצלם מספר מיוחד שנקרא 'נאהל' – אפס, וכשהוא נכתב בפני עצמו, אין לו שום ערך מספרי, אך, כשכותבים כמה אפסים ולאחר מכן ספרה אחת, אז לפי סך האפסים, כך המספר נכפל, עד לאלפי אלפים וריבי רבבות".

 וה'חוזה' עבר מהמשל לנמשל: "אותו הדבר בתורה ותפילה ומעשים-טובים; כשהם נעשים בכוונה וברעותא דליבא – הם חשובים לפני ה' ומנויים לפניו. אך כאשר אינם בכוונה – הרי הם כמו 'אפס' ולא כלום. ברם, אם יזכה האדם להתפלל או ללמוד פעם אחת בשנה בכוונה שלמה, אז התפילה הזו מצטרפת לכל ה'אפסים' ונכפלת לאין שיעור, כאילו נעשה הכל בכוונה שלמה באמת!"

וסיים ה'חוזה' הקדוש: "אולם כשאין כלל 'אפסים' – איזו תקנה יש לאיש הזה? וזה נרמז בכתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים' – שהבורא יתברך מונה וסופר את המצוות כמו חשבונות ה'עמים' שיש אצלם את הספרה 'אפס', וכאשר הוא רואה מצוה אחת הנעשית מתוך כוונת הלב, הוא מצרף אותה לכל האפסים ההופכים מיד לריבי רבבות- – -".

החסיד שב לביתו ורוח חדשה עמו. סוד גדול למד עתה מרבו.

מאותו יום ידע, כי גם לתפילה היבשה ביותר – יש עליה ותיקון.

וכשיזכה פעם אחת להתפלל בכוונה, יעלו מיד כל תפילותיו לפני כיסא הכבוד.

גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?

בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.

נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.

לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.

לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.

גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.

זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.

ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.

חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)

כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..

אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....

מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד

ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).

שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.

שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.

זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.

עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.

אלא מה?

אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.

אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".

וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת

ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת

אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...

כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ

טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.

"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.

אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...

כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא

היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים

אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם

(עדיין) אבל משהו בכל זאת.

הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"

לא סתם.

ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה

הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....

גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין

ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.

ברור. ללא שום ספיקות.

ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.

צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.

היפלא מה' דבר?!

ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.

הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?

אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,

אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?

אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.

זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.

לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.

להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,

כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.

אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.

ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם