וברצינות- תלוי מתי..

אבל אני גם רוצה שזה יהיה חובה- שיהיה משהו שיחייב אותי להתפלל גם כשאין כוח..

אם מדברים על פוסקים, אז אולי רק לפי הרמב"ם אפשר להבין ככה.

תראה לי מישהו שפוסק ככה, הרמב"ם- אולי, והוא דעת יחיד

שלא התקבלה להלכה.

יופי, אז רואים שהשו"ע, וגם המ"ב וע"ה, לא פסקו כמו הרמב"ם.

כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות...

בס"ד

הרצון האמיתי הוא שזה יהיה באמת מתוך רצון וכוונה שלמה!

בפועל- כי חייבים להתפלל.. ואז לפעמים זה באסה כי יש פעמים שהתפילה לא ממש מתוך כוונת הלב, ואז זה מרגיש לי לא ככ שווה...

ומסכימה עם רחפת. מתפללת לרצות להתפלל.. ה' יעזור(:

*אבל אין כמו הפעמים האלה שפתאם מרגישים התעלות, רצון חזק, קרבה אמיתית בתפילה שווה לי את כל התפילות "בכורח" שהיו.....* 

תפילה בגדול- נוסדה כדי שעבודת ה' והפנייה אליו תהיה "ממוסדת" יותר.
למרות שתיאורטית- כל אחד יכול לפנות תמיד. בכל לשון ובכל בקשה.



 

תפילה- לשון ""צמיד פתיל""- מקשרת אותנו עם מי שאמר והיה העולם

נותנת לנו הזדמנות לאחוז בחבל הזה "יעקב- חבל נחלתו" [תניא]

ולהרגיש קרובים לאבינו שבשמיים

אהובים
יקרים.


והוא שומע תפילה....


ואין קרבת אלוקים יותר מתוקה משעה זו.


גם- הלמידה על קטעי התפילה- ביאורי תפילה ופירושיה- יכולים מאד מאד לעזור
במיקוד ובהבנה לפני מי אנו עומדים
ומה אנו מתפללים.


ברור שאפשר וכדאי להתפלל בצורה אישית- לכוון כוונה אישית או לחדש משהו בתפילה 
[אני חושבת שאפשר גם כשהבנה מסויימת מתחדדת ומתחדשת לנו במילות התפילה]
זה נותן ממד אישי יותר לתפילה

ומחדד את מציאות השם ית כביכול כאבינו אוהבנו.
המחזיר נשמות
המחייה ומחדש ומהווה
בכל יום
תמיד
מעשי בראשית.

זה ממש מוזר לי, לא הייתה לכם תקופה בחיים שקצת איבדתם את החשק הפנימי..? אני שואלת ממש בכאב ואני ממש אובדת עצות.. היו לי תקופות כאלה גם פעם אבל בשנתיים האחרונות זה יותר משמעותי. אני זוכרת את עצמי יושבת ומתפללת בדבקות וממשיכה לקרוא תהילים אח"כ ובתקופה האחרונה (והדי ארוכה) הכל יבש.. אולי בגלל דבר מייאש שעברתי ההרגשה הכללית היא, לא נעים להגיד, אולי חוסר אמונה בחשיבות של תפילה..בשביל מה.? הרי הוא גם ככה יודע מה חסר לי ומה אני רוצה...והתפללתי ובכל זאת מה שקרה קרה..אז מה הטעם..? ואני לא מדברת על בנים שאצלם זה חלק מהלו"ז (אם כי הבעיה של הרגש לא פוסחת עליהם) אצל בנות זה יותר בעייתי כי צריך למצוא זמן לדחוף את זה, וכשאין מסגרת לימודים כמו פעם שמקציבה לך זמן ברור זה נדחק לפינה... ומה זה אומר בעצם? שכל החיים התפללתי רק בגלל שזה מה שהתבקשתי לעשות..? אבל מצד שני כן היו תפילות איכותיות.. 

ולפעמים זה עוד יותר מציק כשאת נוסעת באוטובוס בבוקר ורואה בחורה בלבוש חילוני מתפללת בדבקות.. ואפילו לא בדבקות.. עצם העובדה שהיא בכלל פותחת את הסידור מיוזמתה ורוצה להתפלל.. 

משהו הרגיש את זה פעם? למשהו יש רעיון איך להחזיר את התשוקה והרגש לקשר עם הקב"ה ברובד הפנימי, הגלוי עם לב פתוח שלא חוסם את עצמו..?

בגדול אני פורשת לישון אז נדבר בהמשכים... ליל"ט

זה פחות או יותר מה שקרה\קורה לי בזמן האחרון,ואת פשוט ניסחת את זה...(תודה)

זה בגדול רצון,

אבל לפעמים זה רצון לרצות ...

* שינוי המילים לחיוביות יותר פועל הרבה.

ברור שלא תמיד אני מרגישה ככה. במיוחד כשאני לא ממש פנויה להתפלל בישוב הדעת.

אבל כשהייתי רווקה/ כששקט סביבי ויש לי כוח ופנאי לתפילה- אין דבר יותר מיוחד מיזה.

באמת.

לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לפני התפילה לדמיין שאני מול מלך כל יכול ואבא רחמן ואז התפילה מקבלת משמעות אחרת לחלוטין!

וב"ה שזכינו שיש לנו כתובת שאפשר לפנות אליה בכל שעה ושנייה ביממה!!

מה היינו עושים בלעדי זה?

...

...

ראשון. 

לעומת זאת לדעת הרמב"ן והמשנה ברורה בעקבותיו פסק שאשה חייבת שמונה עשרה של שחרית ומנחה.

יום טוב.

אני בטוחה שיש לך רצון תמידי להתקרב להשם , ולהתפלל אליו, ולדבר איתו,

רק מה, ברגע מסוים אין לך חשק

אולי יעזור לך להזכיר לעצמך שאת רוצה, רק ברגע זה לא , ולהתפלל ולנסות לכוון

זה ברכות השחר, הפס' של שמע ישראל ואז מ"אמת ויציב" ועמידה!

זה הבסיס.

צריך ומדהים וכיף להתכוון בכל מילה ומילה, להיסחף ברגשות או להיות מרוכזת במחשבות.

יש דרכים לעבוד על זה. (התבוננות לפני התפילה...)

אבל לפעמים לא מצליחים או אין פנאי לעשות את זה כמו שצריך.

בתניא מובא שביום שבו מתפללים באמת, מכל הלב, עם כל מילה וכו.. התפילה הזו מעלה גם את התפילות שלפניה. אבל בתנאי!! שהייתה לי בהן כוונה כללית.

העובדה שיש לי כוונה כללית שאני עכשיו מדברת לפני הקב"ה. פשוט לחשוב על זה דקה לפני התפילה ולהזכיר את זה לעצמי באמצע. שאני יודעת שאני לא סתם ממלמלת מילים אלא זו תפילה לפניו.

אני לפעמים עושה את זה!!!

לפעמים עוזר,ולפעמים אני מרגישה מטופשת... לא יודעת למה...

שהכוונה הזו זה לא מה שיעשה לי טוב

זה לא שאני מגיעה למקסימום, ואני בקושי מרגישה מינימום. 

אבל בשכל אני מבינה שזה בעל משמעות בשביל אלוקים.

בשונה ממלמול מילים שלא תמיד אנחנו מבינים למה זה בעל משמעות.

לא בגלל זזה,אני פשוט...איך להסביר?

היה חסיד שתפקידו היה לעבור מעיירה לעיירה לומר חסידות. יום אחד הוא תכנן להפסיק בטענה שזה עושה לו גאווה. אמר לו האדמור- שיהיה ממך בצל, אבל חסידות תחזור. 

פעם היו יהודים שכשהיה חסר מטאטא הם כיבדו את בית הכנסת עם הזקן שלהם.

פעם אגב, היו יהודים שהלכו לחפש מסמר בבית מרקחת כדי להרגיש קצת מטופשים.(זו לא השיטה שלי)

פעם יהודים שברו את היד כדי לא לכתוב בשבת.

ממתי הרגשות שלנו או הגוף שלנו קובעים את קיום המצוות?

יש אלוקים, הוא נתן תורה, הוא נתן תורה שבעל פה וחכמים שניסחו תפילה.

ואני- כמו שאני שומרת שבת לפי הקביעה שלהם, וכמו שאני שומרת בין עוף לחלב לפי הקביעה שלהםף אני גם מתפללת בנוסח שהם קבעו.

רק מה, הם קבעו שבתפילה גם צריך כוונה. 

אז אם אני לא מצליחה להגיע לרמות שבהן אני לא ארגיש מטופשת, אני אכוון כוונה כללית כי זה מה שהם קבעו. ואני לא אוותר על זה כמו שאני לא אוותר על שמירת שבת כי אני מרגישה מטופשת וכמו שלא אוכל בי ברכה כי אני מרגישה מטופשת.

(ברור שהשאיפה היא יותר מזה ותפילה זה זמן מדהים של חיבור לקב"ה וכו וכו... אני מדברת על המינימום. אם את רוצה את המקסימום, ורוצה באמת ללמוד דברים שיהיה על מה להתבונן, לכי על זה! אני מוכנה לעור גם בפרטי בהכוונה של לימוד אם בא לך. אבל לא מחכים שזה יקרה ובינתיים לא מתפללים. עובדים על זה וממשיכים להתפלל במקביל. )

אני מתפללת,אבל כשאני מתחילה לדמיין את כל הנאמר לעיל,יש פעמים שההרגשה קצת מטופשת...

תפילה וכאלה.

או את שער הייחוד והאמונה בתניא

ולהתבונן בזה לפני התפילה

הייתי מתחילה עם שער הייחוד והאמונה בתניא. מומלץ ללמוד את זה עם מישהו שלמד עוד קצת חסידות בחייו כדי להבין את הדברים טוב יותר.

לא מספיק ללמוד את זה. צריך להתבונן בזה פני התפילה ובמהלכה..

ביום יום אני אומרת כעצת הרבי קטע מפרק מא' בתניא לפני התפילה. כשחושבים על זה אחרי שלמדנו גם את שער הייחדו והאמונה ועוד קטעים נוספים, זה עוזר.

הלוואי שכל יום הייתי חושבת על זה ולא רק אומרת, כן...? אבל כשעושים את זה זה עוזר.

שאלה למחשבה!!!

מצאתי אותו אח"כ באינטרנט ואני מעתיקה אותו משם.

מתאים מאוד למה שמביא בעל התניא בנוגע ל"כוונה הכללית" שדיברנו עליה במהלך השרשור הזה.

***

@פרוט @פיט פט וטו.

***

בתחילה סבור היה האברך האפטאי כי הוא טועה, אך במשך הימים התברר לו כי אכן זו המציאות: חותנו, שאותו הוא מכיר מקדמת דנא כחסיד ועובד ה', אינו מתפלל. לא במשל ולא במליצה, אלא פשוטו כמשמעו. הוא לומד תורה בשקידה, מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אך אינו מתפלל! החתן נחרד מאוד בראותו זאת וביום מן הימים לא יכל לעצור בעצמו, ניגש לחותנו ואמר לו: "במחילה על שאני מרהיב עוז, אך שמתי לב כי אינכם מתפללים, מה זה ועל מה זה?" החותן, לא הכחיש כלל את הדברים ואך זאת השיב לו: "במטותא ממך, אל תתערב בענייני".

החתן היה מחסידי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. לפיכך, עלה ברעיון חתנו לספר את הדברים ל'חוזה'.

ואמנם, הוא נסע לובלינה ושח בפני הצדיק כי חותנו אינו מתפלל בעת האחרונה. נענה ה'חוזה': "כאשר יבוא חמיך אלי, אשאלנו לפשר הדבר".

לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש בלובלין. כשנכנס לפני ולפנים ועמד לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאינך מתפלל לאחרונה?". החסיד השתהה מספר רגעים במבוכה, אחר, השיב כשצער נמסך בקולו: "רבי, את האמת אומר ולא אכחד; בימים הקודמים זכיתי להתפלל בכוונה, בדביקות ובגדלות המוחין, זכיתי לטעום טעם תפילה. אבל לאחרונה נפלתי ממדרגתי ואיני מצליח לכוון כמאז, וזה נחשב בעיני כמוציא שם שמיים לבטלה!"

השיב לו הרבי מלובלין: "בתהילים (פרק פ"ז) כתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים', והנה, לכאורה תמוה מדוע לא כתוב בספור 'עם'?!"

המשיך ה'חוזה': "ידוע כי אצלנו בני ישראל אין 'מספרים', אלא רק אותיות. כל החשבונות נכתבים אצלנו בלשון הקודש. אולם אצל האומות יש סימנים מיוחדים לחשבונות, ויש אצלם מספר מיוחד שנקרא 'נאהל' – אפס, וכשהוא נכתב בפני עצמו, אין לו שום ערך מספרי, אך, כשכותבים כמה אפסים ולאחר מכן ספרה אחת, אז לפי סך האפסים, כך המספר נכפל, עד לאלפי אלפים וריבי רבבות".

 וה'חוזה' עבר מהמשל לנמשל: "אותו הדבר בתורה ותפילה ומעשים-טובים; כשהם נעשים בכוונה וברעותא דליבא – הם חשובים לפני ה' ומנויים לפניו. אך כאשר אינם בכוונה – הרי הם כמו 'אפס' ולא כלום. ברם, אם יזכה האדם להתפלל או ללמוד פעם אחת בשנה בכוונה שלמה, אז התפילה הזו מצטרפת לכל ה'אפסים' ונכפלת לאין שיעור, כאילו נעשה הכל בכוונה שלמה באמת!"

וסיים ה'חוזה' הקדוש: "אולם כשאין כלל 'אפסים' – איזו תקנה יש לאיש הזה? וזה נרמז בכתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים' – שהבורא יתברך מונה וסופר את המצוות כמו חשבונות ה'עמים' שיש אצלם את הספרה 'אפס', וכאשר הוא רואה מצוה אחת הנעשית מתוך כוונת הלב, הוא מצרף אותה לכל האפסים ההופכים מיד לריבי רבבות- – -".

החסיד שב לביתו ורוח חדשה עמו. סוד גדול למד עתה מרבו.

מאותו יום ידע, כי גם לתפילה היבשה ביותר – יש עליה ותיקון.

וכשיזכה פעם אחת להתפלל בכוונה, יעלו מיד כל תפילותיו לפני כיסא הכבוד.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..