וברצינות- תלוי מתי..

אבל אני גם רוצה שזה יהיה חובה- שיהיה משהו שיחייב אותי להתפלל גם כשאין כוח..

אם מדברים על פוסקים, אז אולי רק לפי הרמב"ם אפשר להבין ככה.

תראה לי מישהו שפוסק ככה, הרמב"ם- אולי, והוא דעת יחיד

שלא התקבלה להלכה.

יופי, אז רואים שהשו"ע, וגם המ"ב וע"ה, לא פסקו כמו הרמב"ם.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בס"ד

הרצון האמיתי הוא שזה יהיה באמת מתוך רצון וכוונה שלמה!

בפועל- כי חייבים להתפלל.. ואז לפעמים זה באסה כי יש פעמים שהתפילה לא ממש מתוך כוונת הלב, ואז זה מרגיש לי לא ככ שווה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תפילה בגדול- נוסדה כדי שעבודת ה' והפנייה אליו תהיה "ממוסדת" יותר.
למרות שתיאורטית- כל אחד יכול לפנות תמיד. בכל לשון ובכל בקשה.



 

תפילה- לשון ""צמיד פתיל""- מקשרת אותנו עם מי שאמר והיה העולם

נותנת לנו הזדמנות לאחוז בחבל הזה "יעקב- חבל נחלתו" [תניא]

ולהרגיש קרובים לאבינו שבשמיים

אהובים
יקרים.


והוא שומע תפילה....


ואין קרבת אלוקים יותר מתוקה משעה זו.


גם- הלמידה על קטעי התפילה- ביאורי תפילה ופירושיה- יכולים מאד מאד לעזור
במיקוד ובהבנה לפני מי אנו עומדים
ומה אנו מתפללים.


ברור שאפשר וכדאי להתפלל בצורה אישית- לכוון כוונה אישית או לחדש משהו בתפילה 
[אני חושבת שאפשר גם כשהבנה מסויימת מתחדדת ומתחדשת לנו במילות התפילה]
זה נותן ממד אישי יותר לתפילה

ומחדד את מציאות השם ית כביכול כאבינו אוהבנו.
המחזיר נשמות
המחייה ומחדש ומהווה
בכל יום
תמיד
מעשי בראשית.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה פחות או יותר מה שקרה\קורה לי בזמן האחרון,ואת פשוט ניסחת את זה...(תודה)

זה בגדול רצון,

אבל לפעמים זה רצון לרצות ...

* שינוי המילים לחיוביות יותר פועל הרבה.

ברור שלא תמיד אני מרגישה ככה. במיוחד כשאני לא ממש פנויה להתפלל בישוב הדעת.

אבל כשהייתי רווקה/ כששקט סביבי ויש לי כוח ופנאי לתפילה- אין דבר יותר מיוחד מיזה.

באמת.

לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לפני התפילה לדמיין שאני מול מלך כל יכול ואבא רחמן ואז התפילה מקבלת משמעות אחרת לחלוטין!

וב"ה שזכינו שיש לנו כתובת שאפשר לפנות אליה בכל שעה ושנייה ביממה!!

מה היינו עושים בלעדי זה?

...

...

ראשון. 

לעומת זאת לדעת הרמב"ן והמשנה ברורה בעקבותיו פסק שאשה חייבת שמונה עשרה של שחרית ומנחה.

יום טוב.

אני בטוחה שיש לך רצון תמידי להתקרב להשם , ולהתפלל אליו, ולדבר איתו,

רק מה, ברגע מסוים אין לך חשק

אולי יעזור לך להזכיר לעצמך שאת רוצה, רק ברגע זה לא , ולהתפלל ולנסות לכוון

זה ברכות השחר, הפס' של שמע ישראל ואז מ"אמת ויציב" ועמידה!

זה הבסיס.

צריך ומדהים וכיף להתכוון בכל מילה ומילה, להיסחף ברגשות או להיות מרוכזת במחשבות.

יש דרכים לעבוד על זה. (התבוננות לפני התפילה...)

אבל לפעמים לא מצליחים או אין פנאי לעשות את זה כמו שצריך.

בתניא מובא שביום שבו מתפללים באמת, מכל הלב, עם כל מילה וכו.. התפילה הזו מעלה גם את התפילות שלפניה. אבל בתנאי!! שהייתה לי בהן כוונה כללית.

העובדה שיש לי כוונה כללית שאני עכשיו מדברת לפני הקב"ה. פשוט לחשוב על זה דקה לפני התפילה ולהזכיר את זה לעצמי באמצע. שאני יודעת שאני לא סתם ממלמלת מילים אלא זו תפילה לפניו.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שהכוונה הזו זה לא מה שיעשה לי טוב

זה לא שאני מגיעה למקסימום, ואני בקושי מרגישה מינימום. 

אבל בשכל אני מבינה שזה בעל משמעות בשביל אלוקים.

בשונה ממלמול מילים שלא תמיד אנחנו מבינים למה זה בעל משמעות.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

היה חסיד שתפקידו היה לעבור מעיירה לעיירה לומר חסידות. יום אחד הוא תכנן להפסיק בטענה שזה עושה לו גאווה. אמר לו האדמור- שיהיה ממך בצל, אבל חסידות תחזור. 

פעם היו יהודים שכשהיה חסר מטאטא הם כיבדו את בית הכנסת עם הזקן שלהם.

פעם אגב, היו יהודים שהלכו לחפש מסמר בבית מרקחת כדי להרגיש קצת מטופשים.(זו לא השיטה שלי)

פעם יהודים שברו את היד כדי לא לכתוב בשבת.

ממתי הרגשות שלנו או הגוף שלנו קובעים את קיום המצוות?

יש אלוקים, הוא נתן תורה, הוא נתן תורה שבעל פה וחכמים שניסחו תפילה.

ואני- כמו שאני שומרת שבת לפי הקביעה שלהם, וכמו שאני שומרת בין עוף לחלב לפי הקביעה שלהםף אני גם מתפללת בנוסח שהם קבעו.

רק מה, הם קבעו שבתפילה גם צריך כוונה. 

אז אם אני לא מצליחה להגיע לרמות שבהן אני לא ארגיש מטופשת, אני אכוון כוונה כללית כי זה מה שהם קבעו. ואני לא אוותר על זה כמו שאני לא אוותר על שמירת שבת כי אני מרגישה מטופשת וכמו שלא אוכל בי ברכה כי אני מרגישה מטופשת.

(ברור שהשאיפה היא יותר מזה ותפילה זה זמן מדהים של חיבור לקב"ה וכו וכו... אני מדברת על המינימום. אם את רוצה את המקסימום, ורוצה באמת ללמוד דברים שיהיה על מה להתבונן, לכי על זה! אני מוכנה לעור גם בפרטי בהכוונה של לימוד אם בא לך. אבל לא מחכים שזה יקרה ובינתיים לא מתפללים. עובדים על זה וממשיכים להתפלל במקביל. )

אני מתפללת,אבל כשאני מתחילה לדמיין את כל הנאמר לעיל,יש פעמים שההרגשה קצת מטופשת...

תפילה וכאלה.

או את שער הייחוד והאמונה בתניא

ולהתבונן בזה לפני התפילה

הייתי מתחילה עם שער הייחוד והאמונה בתניא. מומלץ ללמוד את זה עם מישהו שלמד עוד קצת חסידות בחייו כדי להבין את הדברים טוב יותר.

לא מספיק ללמוד את זה. צריך להתבונן בזה פני התפילה ובמהלכה..

ביום יום אני אומרת כעצת הרבי קטע מפרק מא' בתניא לפני התפילה. כשחושבים על זה אחרי שלמדנו גם את שער הייחדו והאמונה ועוד קטעים נוספים, זה עוזר.

הלוואי שכל יום הייתי חושבת על זה ולא רק אומרת, כן...? אבל כשעושים את זה זה עוזר.

שאלה למחשבה!!!

מצאתי אותו אח"כ באינטרנט ואני מעתיקה אותו משם.

מתאים מאוד למה שמביא בעל התניא בנוגע ל"כוונה הכללית" שדיברנו עליה במהלך השרשור הזה.

***

@פרוט @פיט פט וטו.

***

בתחילה סבור היה האברך האפטאי כי הוא טועה, אך במשך הימים התברר לו כי אכן זו המציאות: חותנו, שאותו הוא מכיר מקדמת דנא כחסיד ועובד ה', אינו מתפלל. לא במשל ולא במליצה, אלא פשוטו כמשמעו. הוא לומד תורה בשקידה, מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אך אינו מתפלל! החתן נחרד מאוד בראותו זאת וביום מן הימים לא יכל לעצור בעצמו, ניגש לחותנו ואמר לו: "במחילה על שאני מרהיב עוז, אך שמתי לב כי אינכם מתפללים, מה זה ועל מה זה?" החותן, לא הכחיש כלל את הדברים ואך זאת השיב לו: "במטותא ממך, אל תתערב בענייני".

החתן היה מחסידי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. לפיכך, עלה ברעיון חתנו לספר את הדברים ל'חוזה'.

ואמנם, הוא נסע לובלינה ושח בפני הצדיק כי חותנו אינו מתפלל בעת האחרונה. נענה ה'חוזה': "כאשר יבוא חמיך אלי, אשאלנו לפשר הדבר".

לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש בלובלין. כשנכנס לפני ולפנים ועמד לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאינך מתפלל לאחרונה?". החסיד השתהה מספר רגעים במבוכה, אחר, השיב כשצער נמסך בקולו: "רבי, את האמת אומר ולא אכחד; בימים הקודמים זכיתי להתפלל בכוונה, בדביקות ובגדלות המוחין, זכיתי לטעום טעם תפילה. אבל לאחרונה נפלתי ממדרגתי ואיני מצליח לכוון כמאז, וזה נחשב בעיני כמוציא שם שמיים לבטלה!"

השיב לו הרבי מלובלין: "בתהילים (פרק פ"ז) כתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים', והנה, לכאורה תמוה מדוע לא כתוב בספור 'עם'?!"

המשיך ה'חוזה': "ידוע כי אצלנו בני ישראל אין 'מספרים', אלא רק אותיות. כל החשבונות נכתבים אצלנו בלשון הקודש. אולם אצל האומות יש סימנים מיוחדים לחשבונות, ויש אצלם מספר מיוחד שנקרא 'נאהל' – אפס, וכשהוא נכתב בפני עצמו, אין לו שום ערך מספרי, אך, כשכותבים כמה אפסים ולאחר מכן ספרה אחת, אז לפי סך האפסים, כך המספר נכפל, עד לאלפי אלפים וריבי רבבות".

 וה'חוזה' עבר מהמשל לנמשל: "אותו הדבר בתורה ותפילה ומעשים-טובים; כשהם נעשים בכוונה וברעותא דליבא – הם חשובים לפני ה' ומנויים לפניו. אך כאשר אינם בכוונה – הרי הם כמו 'אפס' ולא כלום. ברם, אם יזכה האדם להתפלל או ללמוד פעם אחת בשנה בכוונה שלמה, אז התפילה הזו מצטרפת לכל ה'אפסים' ונכפלת לאין שיעור, כאילו נעשה הכל בכוונה שלמה באמת!"

וסיים ה'חוזה' הקדוש: "אולם כשאין כלל 'אפסים' – איזו תקנה יש לאיש הזה? וזה נרמז בכתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים' – שהבורא יתברך מונה וסופר את המצוות כמו חשבונות ה'עמים' שיש אצלם את הספרה 'אפס', וכאשר הוא רואה מצוה אחת הנעשית מתוך כוונת הלב, הוא מצרף אותה לכל האפסים ההופכים מיד לריבי רבבות- – -".

החסיד שב לביתו ורוח חדשה עמו. סוד גדול למד עתה מרבו.

מאותו יום ידע, כי גם לתפילה היבשה ביותר – יש עליה ותיקון.

וכשיזכה פעם אחת להתפלל בכוונה, יעלו מיד כל תפילותיו לפני כיסא הכבוד.

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת