וברצינות- תלוי מתי..

אבל אני גם רוצה שזה יהיה חובה- שיהיה משהו שיחייב אותי להתפלל גם כשאין כוח..

אם מדברים על פוסקים, אז אולי רק לפי הרמב"ם אפשר להבין ככה.

תראה לי מישהו שפוסק ככה, הרמב"ם- אולי, והוא דעת יחיד

שלא התקבלה להלכה.

יופי, אז רואים שהשו"ע, וגם המ"ב וע"ה, לא פסקו כמו הרמב"ם.

כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות...

בס"ד

הרצון האמיתי הוא שזה יהיה באמת מתוך רצון וכוונה שלמה!

בפועל- כי חייבים להתפלל.. ואז לפעמים זה באסה כי יש פעמים שהתפילה לא ממש מתוך כוונת הלב, ואז זה מרגיש לי לא ככ שווה...

ומסכימה עם רחפת. מתפללת לרצות להתפלל.. ה' יעזור(:

*אבל אין כמו הפעמים האלה שפתאם מרגישים התעלות, רצון חזק, קרבה אמיתית בתפילה שווה לי את כל התפילות "בכורח" שהיו.....* 

תפילה בגדול- נוסדה כדי שעבודת ה' והפנייה אליו תהיה "ממוסדת" יותר.
למרות שתיאורטית- כל אחד יכול לפנות תמיד. בכל לשון ובכל בקשה.



 

תפילה- לשון ""צמיד פתיל""- מקשרת אותנו עם מי שאמר והיה העולם

נותנת לנו הזדמנות לאחוז בחבל הזה "יעקב- חבל נחלתו" [תניא]

ולהרגיש קרובים לאבינו שבשמיים

אהובים
יקרים.


והוא שומע תפילה....


ואין קרבת אלוקים יותר מתוקה משעה זו.


גם- הלמידה על קטעי התפילה- ביאורי תפילה ופירושיה- יכולים מאד מאד לעזור
במיקוד ובהבנה לפני מי אנו עומדים
ומה אנו מתפללים.


ברור שאפשר וכדאי להתפלל בצורה אישית- לכוון כוונה אישית או לחדש משהו בתפילה 
[אני חושבת שאפשר גם כשהבנה מסויימת מתחדדת ומתחדשת לנו במילות התפילה]
זה נותן ממד אישי יותר לתפילה

ומחדד את מציאות השם ית כביכול כאבינו אוהבנו.
המחזיר נשמות
המחייה ומחדש ומהווה
בכל יום
תמיד
מעשי בראשית.

זה ממש מוזר לי, לא הייתה לכם תקופה בחיים שקצת איבדתם את החשק הפנימי..? אני שואלת ממש בכאב ואני ממש אובדת עצות.. היו לי תקופות כאלה גם פעם אבל בשנתיים האחרונות זה יותר משמעותי. אני זוכרת את עצמי יושבת ומתפללת בדבקות וממשיכה לקרוא תהילים אח"כ ובתקופה האחרונה (והדי ארוכה) הכל יבש.. אולי בגלל דבר מייאש שעברתי ההרגשה הכללית היא, לא נעים להגיד, אולי חוסר אמונה בחשיבות של תפילה..בשביל מה.? הרי הוא גם ככה יודע מה חסר לי ומה אני רוצה...והתפללתי ובכל זאת מה שקרה קרה..אז מה הטעם..? ואני לא מדברת על בנים שאצלם זה חלק מהלו"ז (אם כי הבעיה של הרגש לא פוסחת עליהם) אצל בנות זה יותר בעייתי כי צריך למצוא זמן לדחוף את זה, וכשאין מסגרת לימודים כמו פעם שמקציבה לך זמן ברור זה נדחק לפינה... ומה זה אומר בעצם? שכל החיים התפללתי רק בגלל שזה מה שהתבקשתי לעשות..? אבל מצד שני כן היו תפילות איכותיות.. 

ולפעמים זה עוד יותר מציק כשאת נוסעת באוטובוס בבוקר ורואה בחורה בלבוש חילוני מתפללת בדבקות.. ואפילו לא בדבקות.. עצם העובדה שהיא בכלל פותחת את הסידור מיוזמתה ורוצה להתפלל.. 

משהו הרגיש את זה פעם? למשהו יש רעיון איך להחזיר את התשוקה והרגש לקשר עם הקב"ה ברובד הפנימי, הגלוי עם לב פתוח שלא חוסם את עצמו..?

בגדול אני פורשת לישון אז נדבר בהמשכים... ליל"ט

זה פחות או יותר מה שקרה\קורה לי בזמן האחרון,ואת פשוט ניסחת את זה...(תודה)

זה בגדול רצון,

אבל לפעמים זה רצון לרצות ...

* שינוי המילים לחיוביות יותר פועל הרבה.

ברור שלא תמיד אני מרגישה ככה. במיוחד כשאני לא ממש פנויה להתפלל בישוב הדעת.

אבל כשהייתי רווקה/ כששקט סביבי ויש לי כוח ופנאי לתפילה- אין דבר יותר מיוחד מיזה.

באמת.

לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לפני התפילה לדמיין שאני מול מלך כל יכול ואבא רחמן ואז התפילה מקבלת משמעות אחרת לחלוטין!

וב"ה שזכינו שיש לנו כתובת שאפשר לפנות אליה בכל שעה ושנייה ביממה!!

מה היינו עושים בלעדי זה?

...

...

ראשון. 

לעומת זאת לדעת הרמב"ן והמשנה ברורה בעקבותיו פסק שאשה חייבת שמונה עשרה של שחרית ומנחה.

יום טוב.

אני בטוחה שיש לך רצון תמידי להתקרב להשם , ולהתפלל אליו, ולדבר איתו,

רק מה, ברגע מסוים אין לך חשק

אולי יעזור לך להזכיר לעצמך שאת רוצה, רק ברגע זה לא , ולהתפלל ולנסות לכוון

זה ברכות השחר, הפס' של שמע ישראל ואז מ"אמת ויציב" ועמידה!

זה הבסיס.

צריך ומדהים וכיף להתכוון בכל מילה ומילה, להיסחף ברגשות או להיות מרוכזת במחשבות.

יש דרכים לעבוד על זה. (התבוננות לפני התפילה...)

אבל לפעמים לא מצליחים או אין פנאי לעשות את זה כמו שצריך.

בתניא מובא שביום שבו מתפללים באמת, מכל הלב, עם כל מילה וכו.. התפילה הזו מעלה גם את התפילות שלפניה. אבל בתנאי!! שהייתה לי בהן כוונה כללית.

העובדה שיש לי כוונה כללית שאני עכשיו מדברת לפני הקב"ה. פשוט לחשוב על זה דקה לפני התפילה ולהזכיר את זה לעצמי באמצע. שאני יודעת שאני לא סתם ממלמלת מילים אלא זו תפילה לפניו.

אני לפעמים עושה את זה!!!

לפעמים עוזר,ולפעמים אני מרגישה מטופשת... לא יודעת למה...

שהכוונה הזו זה לא מה שיעשה לי טוב

זה לא שאני מגיעה למקסימום, ואני בקושי מרגישה מינימום. 

אבל בשכל אני מבינה שזה בעל משמעות בשביל אלוקים.

בשונה ממלמול מילים שלא תמיד אנחנו מבינים למה זה בעל משמעות.

לא בגלל זזה,אני פשוט...איך להסביר?

היה חסיד שתפקידו היה לעבור מעיירה לעיירה לומר חסידות. יום אחד הוא תכנן להפסיק בטענה שזה עושה לו גאווה. אמר לו האדמור- שיהיה ממך בצל, אבל חסידות תחזור. 

פעם היו יהודים שכשהיה חסר מטאטא הם כיבדו את בית הכנסת עם הזקן שלהם.

פעם אגב, היו יהודים שהלכו לחפש מסמר בבית מרקחת כדי להרגיש קצת מטופשים.(זו לא השיטה שלי)

פעם יהודים שברו את היד כדי לא לכתוב בשבת.

ממתי הרגשות שלנו או הגוף שלנו קובעים את קיום המצוות?

יש אלוקים, הוא נתן תורה, הוא נתן תורה שבעל פה וחכמים שניסחו תפילה.

ואני- כמו שאני שומרת שבת לפי הקביעה שלהם, וכמו שאני שומרת בין עוף לחלב לפי הקביעה שלהםף אני גם מתפללת בנוסח שהם קבעו.

רק מה, הם קבעו שבתפילה גם צריך כוונה. 

אז אם אני לא מצליחה להגיע לרמות שבהן אני לא ארגיש מטופשת, אני אכוון כוונה כללית כי זה מה שהם קבעו. ואני לא אוותר על זה כמו שאני לא אוותר על שמירת שבת כי אני מרגישה מטופשת וכמו שלא אוכל בי ברכה כי אני מרגישה מטופשת.

(ברור שהשאיפה היא יותר מזה ותפילה זה זמן מדהים של חיבור לקב"ה וכו וכו... אני מדברת על המינימום. אם את רוצה את המקסימום, ורוצה באמת ללמוד דברים שיהיה על מה להתבונן, לכי על זה! אני מוכנה לעור גם בפרטי בהכוונה של לימוד אם בא לך. אבל לא מחכים שזה יקרה ובינתיים לא מתפללים. עובדים על זה וממשיכים להתפלל במקביל. )

אני מתפללת,אבל כשאני מתחילה לדמיין את כל הנאמר לעיל,יש פעמים שההרגשה קצת מטופשת...

תפילה וכאלה.

או את שער הייחוד והאמונה בתניא

ולהתבונן בזה לפני התפילה

הייתי מתחילה עם שער הייחוד והאמונה בתניא. מומלץ ללמוד את זה עם מישהו שלמד עוד קצת חסידות בחייו כדי להבין את הדברים טוב יותר.

לא מספיק ללמוד את זה. צריך להתבונן בזה פני התפילה ובמהלכה..

ביום יום אני אומרת כעצת הרבי קטע מפרק מא' בתניא לפני התפילה. כשחושבים על זה אחרי שלמדנו גם את שער הייחדו והאמונה ועוד קטעים נוספים, זה עוזר.

הלוואי שכל יום הייתי חושבת על זה ולא רק אומרת, כן...? אבל כשעושים את זה זה עוזר.

שאלה למחשבה!!!

מצאתי אותו אח"כ באינטרנט ואני מעתיקה אותו משם.

מתאים מאוד למה שמביא בעל התניא בנוגע ל"כוונה הכללית" שדיברנו עליה במהלך השרשור הזה.

***

@פרוט @פיט פט וטו.

***

בתחילה סבור היה האברך האפטאי כי הוא טועה, אך במשך הימים התברר לו כי אכן זו המציאות: חותנו, שאותו הוא מכיר מקדמת דנא כחסיד ועובד ה', אינו מתפלל. לא במשל ולא במליצה, אלא פשוטו כמשמעו. הוא לומד תורה בשקידה, מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אך אינו מתפלל! החתן נחרד מאוד בראותו זאת וביום מן הימים לא יכל לעצור בעצמו, ניגש לחותנו ואמר לו: "במחילה על שאני מרהיב עוז, אך שמתי לב כי אינכם מתפללים, מה זה ועל מה זה?" החותן, לא הכחיש כלל את הדברים ואך זאת השיב לו: "במטותא ממך, אל תתערב בענייני".

החתן היה מחסידי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק ה'חוזה' מלובלין. לפיכך, עלה ברעיון חתנו לספר את הדברים ל'חוזה'.

ואמנם, הוא נסע לובלינה ושח בפני הצדיק כי חותנו אינו מתפלל בעת האחרונה. נענה ה'חוזה': "כאשר יבוא חמיך אלי, אשאלנו לפשר הדבר".

לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש בלובלין. כשנכנס לפני ולפנים ועמד לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאינך מתפלל לאחרונה?". החסיד השתהה מספר רגעים במבוכה, אחר, השיב כשצער נמסך בקולו: "רבי, את האמת אומר ולא אכחד; בימים הקודמים זכיתי להתפלל בכוונה, בדביקות ובגדלות המוחין, זכיתי לטעום טעם תפילה. אבל לאחרונה נפלתי ממדרגתי ואיני מצליח לכוון כמאז, וזה נחשב בעיני כמוציא שם שמיים לבטלה!"

השיב לו הרבי מלובלין: "בתהילים (פרק פ"ז) כתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים', והנה, לכאורה תמוה מדוע לא כתוב בספור 'עם'?!"

המשיך ה'חוזה': "ידוע כי אצלנו בני ישראל אין 'מספרים', אלא רק אותיות. כל החשבונות נכתבים אצלנו בלשון הקודש. אולם אצל האומות יש סימנים מיוחדים לחשבונות, ויש אצלם מספר מיוחד שנקרא 'נאהל' – אפס, וכשהוא נכתב בפני עצמו, אין לו שום ערך מספרי, אך, כשכותבים כמה אפסים ולאחר מכן ספרה אחת, אז לפי סך האפסים, כך המספר נכפל, עד לאלפי אלפים וריבי רבבות".

 וה'חוזה' עבר מהמשל לנמשל: "אותו הדבר בתורה ותפילה ומעשים-טובים; כשהם נעשים בכוונה וברעותא דליבא – הם חשובים לפני ה' ומנויים לפניו. אך כאשר אינם בכוונה – הרי הם כמו 'אפס' ולא כלום. ברם, אם יזכה האדם להתפלל או ללמוד פעם אחת בשנה בכוונה שלמה, אז התפילה הזו מצטרפת לכל ה'אפסים' ונכפלת לאין שיעור, כאילו נעשה הכל בכוונה שלמה באמת!"

וסיים ה'חוזה' הקדוש: "אולם כשאין כלל 'אפסים' – איזו תקנה יש לאיש הזה? וזה נרמז בכתוב: 'ה' יספור בכתוב עמים' – שהבורא יתברך מונה וסופר את המצוות כמו חשבונות ה'עמים' שיש אצלם את הספרה 'אפס', וכאשר הוא רואה מצוה אחת הנעשית מתוך כוונת הלב, הוא מצרף אותה לכל האפסים ההופכים מיד לריבי רבבות- – -".

החסיד שב לביתו ורוח חדשה עמו. סוד גדול למד עתה מרבו.

מאותו יום ידע, כי גם לתפילה היבשה ביותר – יש עליה ותיקון.

וכשיזכה פעם אחת להתפלל בכוונה, יעלו מיד כל תפילותיו לפני כיסא הכבוד.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)