אז איך זה מסתדר עם ונשמרתם???
זה ממש מציק לי.
ההריון והלידה לא הורסים את הגוף.
גוף האישה, על כל מערכותיו בנוי בצורה מופלאה ומתוחכמת כדי לאפשר הריון ולידה.
נכון שרצפת האגן, למשל, צריכה שיקום אחרי לידה, אבל זה חלק ממערכות הגוף שצריך לתחזק.
גם גבר שלא יולד צריך לתחזק את הגוף שלו.
![]()
לגבר בסופו של דבר כי מי בהריון ויולדת נכון האישה
http://www.daat.ac.il/daat/refua/yeshiva5-b.htm
ולא התכוונתי לאף דבר מעשי
זו היתה הרגשה אישית שלי
בבקשה כל אחת לשאול רב
ולבסס השקפה נכונה בנושא
האם כל אישה בהריון אוטמטית נכנסת לקטגוריה של סיכון??
בלידה- מפתח יולדת בידי הקב"ה, לכן אנחנו תלויות בידיים שלו.. על כל המשמעויות של זה.
ולכן הגיוני לברך הגומל, ולהודות
אני לא רואה את ברכת הגומל כאיזשהו אקט לאסון שנמנע מאתנו
אלא כהודיה על כך שהקב"ה עזר וסייע
לא שלידה היא אסון, ומודים על זה שנחסך מאתנו אסון..
אלא על הנס העצום שה' סייע לנו בו!
כשיש לידה זה סיכון תמיד! לא משנה למי. גם למי שאין רעלת או כל דבר מסוכן אחר.
ומי שיש לו סכרת והוא לא בהריון? (הבנתם את החוסר קשר?)
אפשר לומר שלידה יותר מסוכנת מהריון. אבל גם הריון מכניס אותך לקבוצת סיכון. יותר קטן, עם זאת - סיכון.
אם הלידה זה סכנה וודאית (הקב"ה נמצא למראשותיה של היולדת, וכו', אפשר למצוא הרבה מקורות לזה והתייחסות לזה אבל אין לי כח למצוא..וגם לא זמן מיותר..)
וההריון זה סיכון לא וודאי- כלומר, סיכון מאד מאד נמוך..אז כנראה שאפשר להוציא את זה מהעניין של סכנה.
כמו שאומרים- הריון זה לא מחלה...
הריונות קלים ולידות קלות לכולן!
על מעוברת לא מחללים שבת...היא גם לא יכולה לאכול ביום כיפור..
על יולדת כן והיא כן אוכלת..
סתם דוגמאות שממחישות שיש הרבה הבדל בין הריון ללידה בעניין הסכנה.
שצריך לדעת- צריך קודם להגיד לה שצום (זה לגבי יו"כ ותשעה באב...) ורק אם פניה משתנות מותר להביא לה לאכול וכו'... לא כמו מישהי שכורעת ללדת שבכלל מעל כל זה...
לדוגמא רעלת הריון
ולכן ההלכה אומרת שבמקרה וההריון מסכן את האמא , האמא קודמת לעובר
ובכללי אומר, ברור שהריון ולידה זה מסוכן, זה סיכון מסוים....
להביא ילדים זה מסירות נפש, על כל המשתמע
בכל דבר יש סיכון..
והסיבה היחידה לברך הגומל אחרי לידה זה שזה דומה לחולה שיש בו סכנה.
וגם בעניין צניעות יש דרכים לנהוג,
למשל לברך מאחורי המחיצה כשהגברים שומעים אך לא רואים
אני מבינה שיש הנוהגים שלא,
אך מכאן ועד לעשות את זה הלכתחילה?
פעם היה איזה מקרה של נער שעצר טרמפים ונחטף. אח"כ כל בני הנוער חששו לתפוס טרמפים. הרב אבינר כתב מאמר שמבחינה סטטיסטית הסיכוי שיקרה משהו הוא נמוך. לכן אין עם זה בעיה הלכתית.
אם כמעט כל יולדת היתה נפגעת או נפטרת מהלידה, יכול להיות שהיתה עם זה "בעיה" של ונשמרתם לנפשותיכם. ב"ה זה לא המצב (ולא הגיוני שהקב"ה יברא כך את העולם ויצווה על פרו ורבו)
נכון שההריונות מחלישים ושוחקים את הגוף, אבל גם הזקנה עושה את זה...
וודאי לא יותר ממה שתזונה לא מאוזנת הורסת אותם.
הם מחלישים את המערכת ואח"כ תפקידך לחזק אותה.
לסרטן השד, סרטן השחלות, ועוד כמה סוגי סרטן 'נשיים'.
(גם כל חודש של הנקה, אגב).
אישה שהרתה וילדה והיניקה כמה ילדים יש לה הגנה מצטברת יפה מאוד, והיא בסיכון נמוך בהרבה מאישה שלא הרתה.
הקב"ה תכנן את גופנו כך שיתאים לשאת ולהזין תינוקות, וזה מה שהמערכות בגוף מצפות לו, וכך הן פועלות במיטבן ונשמרות.
שד של אישה שעוד לא הרתה הוא עדיין לא בשל, ויש לזה משמעות כשקובעים כל מיני פרוצדורות רפואיות בעת הצורך - שהשד עוד לא בשל וחשוף הרבה יותר לסכנות.
אנחנו צריכים לשמור על הגוף שלנו במיוחד, אמנם... וחוץ מזה שזה מצב זמני כל האי-נוחות...
ואגב אני חושבת שפעם הנשים היו מחכות לפחות שנתיים בין לידה ללידה, פעם כשההנקה הייתה באמת מונעת ולא היו תחליפי חלב וכו' וכו'...וככה הגוף מתאושש וחוזר לעצמו.
בגלל זה יש פוסקים שאומרים שאשה לא צריכה לצום את הצומות הקטנים שנתיים מהלידה.. בלי קשר אם היא מניקה או לא.
חדשה ישנהמחליט שהכל יעבור בשלום אז הכל יעבור בשלום וכן צריך הרבה תפילות ולידות רק מחזקות את האישה
http://www.daat.ac.il/daat/refua/yeshiva5-b.htm
אני נחרדת שח"ו ישתמע משהו לא נכון ממה שאמרתי
וחוזרת בי..
בזמן ההריון הגוף מפריש כמויות גדולות של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון שתורמים לבריאות הלב, מונעים בריחת סידן ועוד תועלות רבות כמו עור זוהר ויפה.
זאת הסיבה שבגיל המעבר אישה ממשיכה לקחת את ההורמונים האלה בגלולות כדי להמשיך ליהנות מתועלתם.
כנראה שזאת גם הסיבה שלעיתים קרובות דווקא נשים שעברו הריונות רבים ניראות צעירות מגילן (מאוד נפוץ בציבור שלנו).
נכון שיש להריון גם תופעות לוואי לא נעימות כמו ורידים בולטים ופגיעה ברצפת האגן, ויש לטפל בזה בדרכים המקובלות.
ב"ה היום גם הלידה היא תהליך בטוח למדי, נלע"ד שאחוז הנשים המתות בשעת לידתן קטן מאחוז האנשים שמתים בתאונות דרכים....
בכל מקרה "ונשמרתם" מתייחס לאיסור עבודה זרה, וגם "חמירא סכנתא מאיסורה" מתייחס לדברים שאת לא צריכה לעשות.
לעומת זה הריון ולידה הן מתנות שהקב"ה מעניק לנו ברחמיו וברוב חסדיו, ומי שזוכה לכך צריכה להודות לו, ובטח שאין עניין לוותר על כך ולפגוע בשושלת הדורות הניצחית רק כדי לשמור על הגוף הזמני שהוענק לנו.
בעיות ברצפת אגן נובעות גם מיציבה לא אידיאלית, שמפילה את כל משקל הבטן על שרירי רצפת האגן שלא נועדו לשאת אותה. מאוד נדיר לראות בחברה שלנו אדם ששומר על יציבה מיטבית (מי שמחפש מידע אפשר לחפש ביטיוב סרטונים של אסתר גוקהולה שמדגימה איך מגיעים ליציבה שעוזרת לגוף - אבל זה באנגלית).
אז אם היציבה שלנו היא כזאת שמפעילה על שרירי רצפת האגן את משקל האיברים הפנימיים של הבטן - כמובן שבהריון המצב מחמיר... אבל בחברות שבטיות עם יציבה טובה - הריון לא גורר בעיות ברצפת האגן! כלומר לא ההריון הוא זה שבאמת 'הורס' - הוא הורס רק כשהוא מצטרף לגורם הבעיייתי העייקרי שהוא היציבה הבעייתית.
בימינו ששרירי רצפת הגן באופן כללי פחות חזקים וגמישים בגלל שאנחנו יושבות יותר ופעילות פחות, אז דווקא כריעה לא מומלצת מהבחינה הזאת כי היא גורמת ללידה מהירה יותר עם יותר סיכון לקרעים. כדי להימנע מקרעים התנוחה המומלצת היא דווקא על הצד - שאד זה א מהיר, יותר נשלט ועדיין יש חופשיות של המפרקים באגן.
ואמרו לי את זה כמה מומחיות בנושא.
פעם זה היה אכן קורה הרבה יותר לצערנו...
הריון לא הורס את הגוף ולא מכניס לסכנה.
נהפוך הוא:
הריון - זה המצב הכי בריא לאישה. ובלי להיכנס לפרטים רבים (זה יתפוס את כל נפח הפורום...), יש דבר פשוט אחד שאת יכולה לראות על עצמך: שיערך היער הינו מראה המצב הגופני של אדם. כל אחד יודע, שבמצבי חולי ואפילו במתח - השיער נושר.
מתי יש שיער הכי יפה, הכי מלא והכי בריא אצל האישה - כאשר היא בהריון.
בכלל אישה בהריון - זאת אישה במיטבה, היא הכי יפה מבכל נקודת הזמן של חייה. הכי יפה והכי נשית.
כמובן, בזמן ההריון אישה יכולה להרגיש מיחושים שליליים שונים - אך אלה הן נשים שגם לא בזמן ההריון יש להן בעיות, שאולי הן פחות שמות לב עליהם. כי המקרים הללו נובעים ממחסור בויטמינים ו/או מינרלים וביטוי לכך פשוט שונה בהריון ומחוצה לו.
כמובן, בזמן ההריון יכולים להחמיר מחלות מסוימות, אבל הבעיות - מהמחלות, לא מההריון! מדובר במחלות שכבר היו קיימות בגוף האישה.
לעומת זאת, יש גם בעיות שחולפות בהריון או בעקבות ההריון.
ככל שתשמרי יותר על תזונה ועל אורך חיים בריאים, וככל שתדעי להכיר ובה לבורא על כל מה שהוא נותן לך - כך תרגישי טוב יותר.
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
התנהלות בריאה וחכמה.
אנסה לאמץ
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!
כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?
זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,
נחת, הכלה ושחרור
באמת!
אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר
פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר
כדי שהוא באמת ילך לישון...
(בן 10)
תיכנסו בי חופשי
אוכלת את הלב מאז שזה קרה...
כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).
לא יודעת אם עזרתי.
אבל זה נורמלי לגמרי.
ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.
נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.
אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.
וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶
גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....
כי הילדים שלי עדיין קטנים
אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר
שאמא מגיעה לקצה
אני חושבת שאפשר להתנצל
ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה
"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?
אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה
אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת
אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"
משהו בסגנון
תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)
יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,
וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.
כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.
נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,
אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)
המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.
מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.
כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.
את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.
לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️
ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.
למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)
יש קורסים חינמיים?
אבל הוא לא בדגש של הורות.
דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,
זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.
מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,
כל אחת אחראית על הצד שלה,
מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")
וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)
יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.
יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.
לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.
הוא לא המקרה הספציפי
אלא המחשבה שזה פתרון למשהו
לאיים בסטירה/ אולי גם לתת
אם יודעים שזה לא פתרון
גם בזמני מצוקה וחוסר אונים
לא חושבים ככה ולא מדברים ככה
אם את רוצה שזה לא יקרה שוב
את צריכה לשנות אמונה
ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר
זה לא יצוץ כאופציה לאמירה
למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות
(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)
אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈
אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"
ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף
וואלה זה אנושי לאבד את זה
האם זה סבבה? ממש ממש לא
אבל זה קורא.
להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.
אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.
להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.
מרגישה
שאני עצמי כבר עייפה
וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות
עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת
זה בדיוק העניין,
הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי
דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות
מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...
הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'
והוא המשיך לשחק כאילו כלום...
ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪
והוא מבין מה הוביל אותך לזה
פעם אחרת
מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?
אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.
והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)
שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.
להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.
מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.
אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.
כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.
בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.
וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות
זו עבודת המידות הרמב"ם
עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך
להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..
אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.
זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)
אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.
תודה רבה על החיזוקים!
בן שנתיים מתוק שהיה ישן את רוב לילות השבוע בשלמותם מסביבות 1930 עד 06-0630 ולאחרונה כמעט כל לילה מחליט בסביבות 3-4 שהגיע בוקר ובא לו לאכול/לשחק/לזמר/סיפור?
לא רוצה להמשיך לישון ובוכה שרוצה לצאת (ישן בלול), יכול גם שעה כל לילה... לא נעים לי גם מהשכנים🙊.. ולא מבינה מאיפה זה בא לו, זה לא שהרגלי העירות והשינה שלו במהלך היום השתנו. הכל כרגיל..
הוא ישן במהלך היום?
בין 12-14 בערך. ב19 כבר הוא אומר שהוא עייף ונרדם בקלות ב''ה
יצא לנו שהלך לישון כמה פעמים מאוחר, אפילו 21 ו22, ועדיין קם מוקדם
הלילות נעשים קרים יותר. אולי כדאי פיג'מה יותר עבה / עוד שכבה (/שמיכה יותר חמה אם יש סיכוי שתישאר עליו)
אנחנו גרים באזור שעוד חם, והוא עם פיג'מה ארוכה וגם זורק מעליו את השמיכה. הוא גם לא מתלונן שקר לו, חושבת שהיה יודע לומר אם כך היה
אני לא גרה במקום קר, אבל את שני הקטנים (4 שנים, 5 חודשים) כבר מלבישה עם פוטר בלילה. בן ה4 ובת ה7 כבר עם שמיכת פוך.
ומה עם להציע לו לישון אתכם? מצד שני יכול להתחיל הרגל לא טוב...
אבל הייתי מנסה להסביר לו שעכשיו לילה וכולם ישנים. להראו לו שחושך בחוץ. לעבור בין המיטות של בני הבית ולהראות לו שהם ישנים. ולהזכיר לו שגם הוא צריך לישון עד שיהיה אור בחלון ורק אז אפשר לקום.
לכן לא מביאים אותו אלינו למיטה. אז אני עושה בדיוק מה שאת אומרת, מראה לו שחשוך ושזה לילה וצריך להמשיך לישון עד שהשמש תקום.. והוא ממשיך לקום כל לילה מחדש ולוקח איזה שעה עד שהוא חוזר לישון😐
אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.
ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.
אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.
הוא בן 4, ילד נבון.
מה אומרות
גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור
מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה
לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב
בהתחלה אפשרתי
וברגע שזה נהיה קבוע
הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב
אתה בטוח שבע?
אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?
אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול
ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק
היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.
אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.
למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.
היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.
אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...
אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.
אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.
באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.
בלי כלום.
לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.
בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום
מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?
בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה
אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)
ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב
ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..
תפוח או מלפפון.
אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..
היא פשוט רעבה יותר מאוחר
אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב
מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח
שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה
הם אוכלים את זה במיטה
הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה
זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.
הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע