ההריון והלידה לא הורסים את הגוף.

גוף האישה, על כל מערכותיו בנוי בצורה מופלאה ומתוחכמת כדי לאפשר הריון ולידה.

נכון שרצפת האגן, למשל, צריכה שיקום אחרי לידה, אבל זה חלק ממערכות הגוף שצריך לתחזק.

גם גבר שלא יולד צריך לתחזק את הגוף שלו.

הגבר לא תלוי במה?

תראי, יש הרבה מצבי סכנה בחיים. גם תינוק עם דלקת ריאות זה סכנה. וגם לנסוע היום בכבישים זה סכנה.

ככה זה, איך אומרים?

אף אחד לא יוצא חי מהעולם הזה

לזה הכוונה

לגבר בסופו של דבר כי מי בהריון ויולדת נכון האישה

http://www.daat.ac.il/daat/refua/yeshiva5-b.htm

ולא התכוונתי לאף דבר מעשי

זו היתה הרגשה אישית שלי

בבקשה כל אחת לשאול רב

ולבסס השקפה נכונה בנושא

מהו מצב מסוכן

מה ההיבטים בנושא

הוא מאוד נגד

מניעה

שכנראה השתמעה מדברי בטעות

האם כל אישה בהריון אוטמטית נכנסת לקטגוריה של סיכון??

בלידה- מפתח יולדת בידי הקב"ה, לכן אנחנו תלויות בידיים שלו.. על כל המשמעויות של זה.

ולכן הגיוני לברך הגומל, ולהודות

אני לא רואה את ברכת הגומל כאיזשהו אקט לאסון שנמנע מאתנו

אלא כהודיה על כך שהקב"ה עזר וסייע

לא שלידה היא אסון, ומודים על זה שנחסך מאתנו אסון..

אלא על הנס העצום שה' סייע לנו בו!

כשיש לידה זה סיכון תמיד! לא משנה למי. גם למי שאין רעלת או כל דבר מסוכן אחר.

ומי שיש לו סכרת והוא לא בהריון? (הבנתם את החוסר קשר?)

אפשר לומר שלידה יותר מסוכנת מהריון. אבל גם הריון מכניס אותך לקבוצת סיכון. יותר קטן, עם זאת - סיכון.

אם הלידה זה סכנה וודאית (הקב"ה נמצא למראשותיה של היולדת, וכו', אפשר למצוא הרבה מקורות לזה והתייחסות לזה אבל אין לי כח למצוא..וגם לא זמן מיותר..) 

וההריון זה סיכון לא וודאי- כלומר, סיכון מאד מאד נמוך..אז כנראה שאפשר להוציא את זה מהעניין של סכנה.

כמו שאומרים- הריון זה לא מחלה... 

הריונות קלים ולידות קלות לכולן!

על מעוברת לא מחללים שבת...היא גם לא יכולה לאכול ביום כיפור..

על יולדת כן והיא כן אוכלת..

סתם דוגמאות שממחישות שיש הרבה הבדל בין הריון ללידה בעניין הסכנה.

והיא צריכה שיתחשבו בה באוכל שמתחשק לה

והמשכב קשה לה

הכל ע"פ המקורות

שצריך לדעת- צריך קודם להגיד לה שצום (זה לגבי יו"כ ותשעה באב...) ורק אם פניה משתנות מותר להביא לה לאכול וכו'... לא כמו מישהי שכורעת ללדת שבכלל מעל כל זה...

לדוגמא רעלת הריון

ולכן ההלכה אומרת שבמקרה וההריון מסכן את האמא , האמא קודמת לעובר

ובכללי אומר, ברור שהריון ולידה זה מסוכן, זה סיכון מסוים....

להביא ילדים זה מסירות נפש, על כל המשתמע

בכל דבר יש סיכון.. 

והסיבה היחידה לברך הגומל אחרי לידה זה שזה דומה לחולה שיש בו סכנה.

וגם בעניין צניעות יש דרכים לנהוג,

למשל לברך מאחורי המחיצה כשהגברים שומעים אך לא רואים

אני מבינה שיש הנוהגים שלא,

אך מכאן ועד לעשות את זה הלכתחילה?

פעם היה איזה מקרה של נער שעצר טרמפים ונחטף. אח"כ כל בני הנוער חששו לתפוס טרמפים. הרב אבינר כתב מאמר שמבחינה סטטיסטית הסיכוי שיקרה משהו הוא נמוך. לכן אין עם זה בעיה הלכתית.

אם כמעט כל יולדת היתה נפגעת או נפטרת מהלידה, יכול להיות שהיתה עם זה "בעיה" של ונשמרתם לנפשותיכם. ב"ה זה לא המצב (ולא הגיוני שהקב"ה יברא כך את העולם ויצווה על פרו ורבו)

נכון שההריונות מחלישים ושוחקים את הגוף, אבל גם הזקנה עושה את זה...

למה כל כך הרבה בודקים אותנו?

בגלל זה.

לא *כל* הבדיקות הן כדי לדעת מה עם העובר. הרבה כן, כמו שכתבת, אבל יש גם בדיקות שתן ולח"ד לרעלת הריון ויש בדיקת סכרת הריונית, ואולי עוד איזו אחת ששכחתי.

וודאי לא יותר ממה שתזונה לא מאוזנת הורסת אותם.

הם מחלישים את המערכת ואח"כ תפקידך לחזק אותה.

לסרטן השד, סרטן השחלות, ועוד כמה סוגי סרטן 'נשיים'.

(גם כל חודש של הנקה, אגב).

אישה שהרתה וילדה והיניקה כמה ילדים יש לה הגנה מצטברת יפה מאוד, והיא בסיכון נמוך בהרבה מאישה שלא הרתה.

הקב"ה תכנן את גופנו כך שיתאים לשאת ולהזין תינוקות, וזה מה שהמערכות בגוף מצפות לו, וכך הן פועלות במיטבן ונשמרות.

שד של אישה שעוד לא הרתה הוא עדיין לא בשל, ויש לזה משמעות כשקובעים כל מיני פרוצדורות רפואיות בעת הצורך - שהשד עוד לא בשל וחשוף הרבה יותר לסכנות.

כתבת יפה ונכון!

זה פשוט להפך. לבניין שלם של גוף האישה יש צורך בהריונות לידות והנקות. הם לא הורסים אלא יוצרים.

זה שיש גם סכנות - אמת.

הכוונה שהורידים  בולטים (עכשיו קראתי שזה מסוכן)

והרצפת אגן בורחת וצריך פיזיוטרפיה

וכן שרירי הבטן 

וסימני המתיחה.

אני בהריון וחשה סוג ת'

לא מסוגלת לפתוח בקבוק לפעמים להתכופף וכו'

אני מהרהרת

האם זה יעזור לי לחכות שנתיים  לפחות בשביל להתחזק

ושהגוף לא יפול מהעומס..

אנחנו צריכים לשמור על הגוף שלנו במיוחד, אמנם... וחוץ מזה שזה מצב זמני כל האי-נוחות...

ואגב אני חושבת שפעם הנשים היו מחכות לפחות שנתיים בין לידה ללידה, פעם כשההנקה הייתה באמת מונעת ולא היו תחליפי חלב וכו' וכו'...וככה הגוף מתאושש וחוזר לעצמו. 

בגלל זה יש פוסקים שאומרים שאשה לא צריכה לצום את הצומות הקטנים שנתיים מהלידה.. בלי קשר אם היא מניקה או לא. 

מחליט שהכל יעבור בשלום אז הכל יעבור בשלום וכן צריך הרבה תפילות ולידות רק מחזקות את האישה 

http://www.daat.ac.il/daat/refua/yeshiva5-b.htm

אני נחרדת שח"ו ישתמע משהו לא נכון ממה שאמרתי 

וחוזרת בי..

אני תוהה... יש קצת הבדל גם אם לא הורסים את הגוף זה עדיין לא הופך את זה לגורם מחזק...

וזה משהו שגם הדודות המבוגרות שלי תמיד אומרות.

הריונות ולידות מחשלים.

בזמן ההריון הגוף מפריש כמויות גדולות של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון שתורמים לבריאות הלב, מונעים בריחת סידן ועוד תועלות רבות כמו עור זוהר ויפה.

זאת הסיבה שבגיל המעבר אישה ממשיכה לקחת את ההורמונים האלה בגלולות כדי להמשיך ליהנות מתועלתם.

כנראה שזאת גם הסיבה שלעיתים קרובות דווקא נשים שעברו הריונות רבים ניראות צעירות מגילן (מאוד נפוץ בציבור שלנו).

נכון שיש להריון גם תופעות לוואי לא נעימות כמו ורידים בולטים ופגיעה ברצפת האגן, ויש לטפל בזה בדרכים המקובלות.

ב"ה היום גם הלידה היא תהליך בטוח למדי, נלע"ד שאחוז הנשים המתות בשעת לידתן קטן מאחוז האנשים שמתים בתאונות דרכים....

בכל מקרה "ונשמרתם" מתייחס לאיסור עבודה זרה, וגם "חמירא סכנתא מאיסורה" מתייחס לדברים שאת לא צריכה לעשות.  

לעומת זה הריון ולידה הן מתנות שהקב"ה מעניק לנו ברחמיו וברוב חסדיו, ומי שזוכה לכך צריכה להודות לו, ובטח שאין עניין לוותר על כך ולפגוע בשושלת הדורות הניצחית רק כדי לשמור על הגוף הזמני שהוענק לנו.

בעיות ברצפת אגן נובעות גם מיציבה לא אידיאלית, שמפילה את כל משקל הבטן על שרירי רצפת האגן שלא נועדו לשאת אותה. מאוד נדיר לראות בחברה שלנו אדם ששומר על יציבה מיטבית (מי שמחפש מידע אפשר לחפש ביטיוב סרטונים של אסתר גוקהולה שמדגימה איך מגיעים ליציבה שעוזרת לגוף - אבל זה באנגלית).

אז אם היציבה שלנו היא כזאת שמפעילה על שרירי רצפת האגן את משקל האיברים הפנימיים של הבטן - כמובן שבהריון המצב מחמיר... אבל בחברות שבטיות עם יציבה טובה - הריון לא גורר בעיות ברצפת האגן! כלומר לא ההריון הוא זה שבאמת 'הורס' - הוא הורס רק כשהוא מצטרף לגורם הבעיייתי העייקרי שהוא היציבה הבעייתית.

בימינו ששרירי רצפת הגן באופן כללי פחות חזקים וגמישים בגלל שאנחנו יושבות יותר ופעילות פחות, אז דווקא כריעה לא מומלצת מהבחינה הזאת כי היא גורמת ללידה מהירה יותר עם יותר סיכון לקרעים. כדי להימנע מקרעים התנוחה המומלצת היא דווקא על הצד - שאד זה א מהיר, יותר נשלט ועדיין יש חופשיות של המפרקים באגן.

ואמרו לי את זה כמה מומחיות בנושא.

תודה על התשובה היפה

פעם זה היה אכן קורה הרבה יותר לצערנו...

הריון לא הורס את הגוף ולא מכניס לסכנה.

נהפוך הוא:

הריון - זה המצב הכי בריא לאישה. ובלי להיכנס לפרטים רבים (זה יתפוס את כל נפח הפורום...), יש דבר פשוט אחד שאת יכולה לראות על עצמך: שיערך היער הינו מראה המצב הגופני של אדם. כל אחד יודע, שבמצבי חולי ואפילו במתח - השיער נושר.

מתי יש שיער הכי יפה, הכי מלא והכי בריא אצל האישה - כאשר היא בהריון.

בכלל אישה בהריון - זאת אישה במיטבה, היא הכי יפה מבכל נקודת הזמן של חייה. הכי יפה והכי נשית.

כמובן, בזמן ההריון אישה יכולה להרגיש מיחושים שליליים שונים - אך אלה הן נשים שגם לא בזמן ההריון יש להן בעיות, שאולי הן פחות שמות לב עליהם. כי המקרים הללו נובעים ממחסור בויטמינים ו/או מינרלים וביטוי לכך פשוט שונה בהריון ומחוצה לו.

כמובן, בזמן ההריון יכולים להחמיר מחלות מסוימות, אבל הבעיות - מהמחלות, לא מההריון! מדובר במחלות שכבר היו קיימות בגוף האישה.

לעומת זאת, יש גם בעיות שחולפות בהריון או בעקבות ההריון.

ככל שתשמרי יותר על תזונה  ועל אורך חיים בריאים, וככל שתדעי להכיר ובה לבורא על כל מה שהוא נותן לך - כך תרגישי טוב יותר.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...