עגל.

מכאן שנזם באף הוא מעלה גדולה .

כך אני לפחות מבין את השרשור הזה

ראיתי כתבה בערוץ 1 ולכל בחורה שנייה שם כמעט היה נזם - לקראת נישואין וזוגיות

לא מכיר דוסיות עם נזמים. אולי אחת בקושי וגם זה אני לא לא מי יודע מה בטוח לגבי המצב מאז הדוסיות

החילוק המרכזי פה הוא בין מי שמקפיד על צניעות וקדושה.

זה הכי פשוט בעולם

כאן

לימוד גמרא לבנות

"להערכתי, אם נבחן בעוד עשרים שנה מאה משפחות שהקימו בוגרות המדרשות שלומדות גמרא, לעומת מאה משפחות ממוצעות של בנות תורניות שלמדו הלכה ואמונה, נמצא כי מצבן הדתי של אלו שלמדו הלכה ואמונה הרבה יותר טוב, הן גם יתחתנו מוקדם יותר, מעטות מתוכן ישארו רווקות, יהיו להן הרבה יותר ילדים, הן יהיו יותר שותפות בישוב הארץ, בקליטת עלייה ובשירות בצבא. למעשה אין צורך להמתין עשרים שנה, אפשר כבר היום לבדוק את בוגרות בתי הספר התיכונים שלימדו בהן גמרא לעומת התיכונים והאולפנות התורניים".

יאללה מכות!

[שכוייח על העזות מצח להגיב ככה לדברי רב גדול. התרשמתי.]

באמת לא הצלחת להבין מה הרב כותב?

"אפשר כבר היום לבדוק את בוגרות בתי הספר התיכונים שלימדו בהן גמרא לעומת התיכונים והאולפנות התורניים".

משמע ש"אולפנא תורנית שלומדים בה גמרא", לשיטתך - היא לשיטת הרב "תיכון שלומדים בו גמרא".

כלומר לא תורני.

קאפיש? 

לא נכונים? אני מנסה להבין מה ההוכחה שלך פה.

כאילו שאת מופת אלוקי שנועד להוכיח לכולם שהרב מלמד טועה?

ואולי הרב צודק ואת נכנסת לסטטיסטיקה שלו?

ואולי הרב צודק ואת היוצאת מן הכלל?

איזו מין ראיה זאת?

ובכלל, איפה הבלאגן והמכות שצפיתי בפצלו"ש הזה?!

בקיצור: אכזבה.

שיהיה יום טוב!

ולגבי האמירה של הרב, לא רק שהיא נכונה, היא גם תנאי הכרחי (ומובן מאליו שהוא צודק מהתערמותך בעניין).

במקום להמשיל את זה לדברים שלא ראוי לך להתעסק בהם, את צריכה להמשיל את זה ללימוד קבלה לגברים.

גבר שלא מתפלל במניין ולומד קבלה (או הולך בצניעות לצורך העניין), פשוט לכולם שהוא חי בסרט.

של סיבה ותוצאה.

לפעמים, עושים מחקר מדעי ורואים למשל שיש קשר בין מטריות ברחובות לירידת גשמים.

אנחנו עלולים לטעות ולהגיד שהופעת מטריות ברחובות, גורמת לירידת גשמים.

זה לא נכון, למרות שיש מחקרים שמראים קשר בין השניים!

אך אבוי... התבלבלנו בין סיבה לתוצאה.

גם במקרה שלנו, הקשר בין לימוד גמרא ל"רמה תורנית" (כאילו שמישהו חוץ מהיושב במרומים יכול להחליט מי "יותר"!!!)

יתכן, רק אולי,

שהקשר הוא הפוך.

בנות פתוחות יותר\ ליברליות\  וכיו"ב ינטו ללמוד גמרא.

ולא לימוד הגמרא הפך אותן לליברליות.

רק רעיון.

בקיצור זאת דעת המקובלים*, ולא שום "מחקר נסיבתי" כמו שמישהו כאן מנסה לרמוז.

הרב פשוט אמר את זה בלי להזכיר את דעתם. למה? תשאלו אותו.

אבל ככה אומרים מי שיודעים איך העולם עובד מתחת לכל המסכות.

ככה שהרעיון הזה יפה, בתאוריה. בפועל, הוא לא נכון.

* לא, לא מדובר על "באבות". אלא דעת כל המקובלים האמיתיים ע"פ חכמת האמת עצמה. כלומר מקובלים דוגמאת האר"י זי"ע וחבריו.

למטה ותראה את הסיכום.

אין היתר ללמוד גמרא פרט לדעת הרב ליכטנשטיין וסיעתו (תלמידיו). מי שתלמיד שלו, שנאמר "מברוכּ". מי שלא, שיזכור שיש כללים לפסיקת הלכה.

את האדרבה הזה תגיד לרב מלמד... שלח לו שאלה. תגיד לו שאתה חושב שההסתכלות שלו על המציאות שגויה וששלך יותר נכונה.

נראה לי שממרומי גילו ונסיונו אתה תתפלא לגלות אחרת.

מה גם שזאת דעת כל המקובלים (הפוסקים כמובן), שדעתם גבוהה הרבה מעל דעתינו אנו.

אותו.

לא דילגתי על כלום. למד את ההלכה בנושא ואז תבין את כוונתי

עלמא. אבל כמה כאלה שיכולות להבין גמרא בכוחות עצמן בלי להיות בשיעור אחד אתה מכיר?

פתח את המקורות! לא פוסקים מקיצורים.

התשובה של הרב אריאל היא בדיוק הדיון בכל השרשורים האחרים.

"אין איסור עצמי לנשים ללמוד גמרא".

למה צריך לחזור על זה כל שרשור?

עריכה: אם זה עדיין לא הובן, הרב ליכטנשטיין הוא דעת יחיד שמתיר ללמד נשים גמרא.

בואו נחזור על זה שוב.

לנשים אין איסור ללמוד לבד, לכל הדעות.

האיסור הוא על כך שילמדו אותן, פרט לדעת יחיד.

וגם אלה שמותר להן לבד זה אך ורק כשהן עושות את זה רק לשם שמים (ומסתמא כשהן באמת מסוגלות ללמוד לבד שזה כישרון אדיר בפני עצמו).

צריך עיון, אתה הלקוח ה1000 שאני מגיב לו את אותה תגובה. 

וב. חבל

הוא כתב שזה כל בחורה שניה - כך שאת חייבת גם לתאם את זה עם החברותא שלך! 

למדנו מאליעזר עבד אברהם שיש קשר בין תכשיטים לתורה  

"ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם" 

רש"י: בקע- רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת.  ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות.

        עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדיברות שבהן.

מגניב הא??? 

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.