לא לתת לזה למנוע את מה שרוצים לעשות

ומתמודד איתו הוא נהיה אמיץ.

פחד בפני עצמו הוא לא מעלה ולא גריעותא, אלא סט של תגובות פיזיולוגיות למצב סכנה.

השאלה מה האדם עושה עם התגובות הפיזיולוגיות האלה, ואם הוא מצליח לא לקבל הלם שמשתק אותו או גורם לו לברוח (ומאידך לא מתעלם מסכנה אמיתית).

אל תפחד מלפחד-מותר לפחד..אבל לא בהגזמה (אמרה ההיא הפחדנית...)

פחד-יכול להיות מסוכן..להרוג אנשים...אל צריך קצת לפחד..אחרת נהיה "גיבורים קטנים"
וחבל...

אבל אם הולכים על קו האמונה-אסור לפחד מכלום כלום! רק מהקב"ה! וזה קשה!..(לפחות לי)

שנראה לך שכשתעשה אותו זה יהיה מפחיד אז אל תפחד מהחלק הזה של הדבר שברצונך לעשות.. 

תסתכל על הדברים בצורה ראלית יותר..

(נראה לי..)

בעיקרון הרציונל הוא שפחד וחרדה מוביל להימנעות ממפגש בנשוא הפחד ומעצים אותו.

ניקח לדוגמא פחד מנחשים, אדם מפחד מנחש הוא נמנע מלגעת בו, אח"כ מללכת למקום שיכול לצוץ נחש, בהמשך לראות תמונה של נחש ובהמשך אף מאזכרת שמו. הסיבה שהחרדה הולכת וגדלה היא בגלל ההימנעות. הדמיון שלנו מגדיל את מושא הפחד ואת הסכנה הנשקפת ממנו.

פחד הוא כמו מפלצת, ככל שבורחים ממנו הוא גדל.

כדי לעצור את הגלגל הזה צריך להתמודד חזיתית עם הפחד או בבת אחת ולראות שכלום לא קורה או בהדרגתיות.

מאמינה שאתה מתכוון לפחד פחות קונקרטי, אבל הרעיון הוא אותו רעיון, פחד וחרדה ברמה מועטת חיוניים לזהירות שלנו מסכנה, מכישלון, מלקחת משימות גדולות מידי או להיכנס לסיטואציה שלא נדע איך לצאת ממנה. פחד מתחיל להיות שלילי שהוא משתק, כשהוא גדל. בשלב מסויים האדם מתחיל לפחד מזה שהוא יפחד, להיכנס לסטרס מזה שהוא עלול להיכנס לסטרס.

ולכן, אל תפחד מהפחד, תן לעצמך להתמודד איתו, להסתכל לו בעיניים ולנצח אותו. תקטין את השד לגודל האמיתי שלו.

ואגב, לפע' משתמשים בביטוי הזה כשרוצים לומר לבנ"א לא לפחד להראות את החולשות האנושיות שלו, להודות בהם רק גורם לנו להראות אנושיים, אמיתיים ומתמודדים.

לא לתת לו להשתלט אם הוא דמיוני.

בעיקרון הפחד הוא בשביל מורא מה', ולפחד מבני אדם או ממצבים שונים זה יכול להיות משתק.

צריך זהירות, אבל לא פחד.

ואני ממש מסימה עם המשפט "בטח באחד ואל תפחד". מי שבוטח בה' לא צריך לפחד מאף אחד.

אותם למצב של פחד

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)