לא לתת לזה למנוע את מה שרוצים לעשות

ומתמודד איתו הוא נהיה אמיץ.

פחד בפני עצמו הוא לא מעלה ולא גריעותא, אלא סט של תגובות פיזיולוגיות למצב סכנה.

השאלה מה האדם עושה עם התגובות הפיזיולוגיות האלה, ואם הוא מצליח לא לקבל הלם שמשתק אותו או גורם לו לברוח (ומאידך לא מתעלם מסכנה אמיתית).

אל תפחד מלפחד-מותר לפחד..אבל לא בהגזמה (אמרה ההיא הפחדנית...)

פחד-יכול להיות מסוכן..להרוג אנשים...אל צריך קצת לפחד..אחרת נהיה "גיבורים קטנים"
וחבל...

אבל אם הולכים על קו האמונה-אסור לפחד מכלום כלום! רק מהקב"ה! וזה קשה!..(לפחות לי)

בעיקרון הרציונל הוא שפחד וחרדה מוביל להימנעות ממפגש בנשוא הפחד ומעצים אותו.

ניקח לדוגמא פחד מנחשים, אדם מפחד מנחש הוא נמנע מלגעת בו, אח"כ מללכת למקום שיכול לצוץ נחש, בהמשך לראות תמונה של נחש ובהמשך אף מאזכרת שמו. הסיבה שהחרדה הולכת וגדלה היא בגלל ההימנעות. הדמיון שלנו מגדיל את מושא הפחד ואת הסכנה הנשקפת ממנו.

פחד הוא כמו מפלצת, ככל שבורחים ממנו הוא גדל.

כדי לעצור את הגלגל הזה צריך להתמודד חזיתית עם הפחד או בבת אחת ולראות שכלום לא קורה או בהדרגתיות.

מאמינה שאתה מתכוון לפחד פחות קונקרטי, אבל הרעיון הוא אותו רעיון, פחד וחרדה ברמה מועטת חיוניים לזהירות שלנו מסכנה, מכישלון, מלקחת משימות גדולות מידי או להיכנס לסיטואציה שלא נדע איך לצאת ממנה. פחד מתחיל להיות שלילי שהוא משתק, כשהוא גדל. בשלב מסויים האדם מתחיל לפחד מזה שהוא יפחד, להיכנס לסטרס מזה שהוא עלול להיכנס לסטרס.

ולכן, אל תפחד מהפחד, תן לעצמך להתמודד איתו, להסתכל לו בעיניים ולנצח אותו. תקטין את השד לגודל האמיתי שלו.

ואגב, לפע' משתמשים בביטוי הזה כשרוצים לומר לבנ"א לא לפחד להראות את החולשות האנושיות שלו, להודות בהם רק גורם לנו להראות אנושיים, אמיתיים ומתמודדים.

לא לתת לו להשתלט אם הוא דמיוני.

בעיקרון הפחד הוא בשביל מורא מה', ולפחד מבני אדם או ממצבים שונים זה יכול להיות משתק.

צריך זהירות, אבל לא פחד.

ואני ממש מסימה עם המשפט "בטח באחד ואל תפחד". מי שבוטח בה' לא צריך לפחד מאף אחד.

אותם למצב של פחד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל