בגיל 11-12-אמצע 13.. אני מבית שיא הדוס וזה.. ולאט לאט (בעצם לא כזה לאט..) החצאית שלי טיפסה למעלה למעלה.. לא התפללתי כל בוקר... לשון הרע בכייף... שירים לא עלינו... קיצר נסיתי כזה להיות מ-גניבה

אבל תמיד הייתי דוסה בתכלס.. פשטו לא הראתי אתזה.. קיצר באיזשו שלב הבנתי שכשאני יהיה גדולה אני יהיה דוסית (לא כמו אמא שלי, זה היה ניראלי מוגזם אבל דוסית..) כי רציתי שכר בעולם הבא.. זה באמת הייתה מחשבה בוגרת יחסית לזיינוקיתת אבל סבבה אבל באותו זמן לא עשיתי עם זה כלום.. ואז, ביום בהיר אחד, חיי השתנו לבלי היכר (וואי זה נשמע דרמטייי) החלטתי שאסור לדחות את היום שבו אני יתחזק כי החיים לא בידיים שלנו ומי יודע אם אני בכלל יהיה גדולה.. אז קיבלתי על עצמי (בלי שום תהליך או משו וזה הייתה טעות מטורפתת אז אל תעשי כמוני..באמת לא מומלץ, תתחילי בקטנה..) ללכת עם חצאיות מקסי ולהתחיל להקפיד על פתח צוואר צנוע (עד העצמות של הצוואר) אז עוד לא הבנתי כלום מהחיים (וואו נשמע זקןן) וחשבתי שלהיות דוסה זה ללכת עם חצאית ולהתכוון בתפילה.. בהתחלה גם שיא ההתביישתי בזה וממש ניסית לצאת מ-גניבה למרות הדוסיות שלי.. אחרי שעברתי תהליך ארוך עם עצמי (הרבה ממנו דרך החוברות של "בשביל הנשמה" הם פשוט מדהימותתתת אין מיליםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!) הבנתי שזה הרבה יותר מיזה, זה לחיות חיי קדושה וטהרה ולעבוד את ה' בכל שנייה בחיים! אני כבר ממש לא מתביישת במי שאני, ב"ה, ומאושרת שואפת להיות אני עובדת ה' באמת, מקיימת את המצוות במלואן (לפחות משתדלת..) וכו'..

איזה כיף להיות יהודי!!!!!

זה קורה, וזה טבעי וזה חלק מתהליך ההתבגרות שלנו.

קודם כל דברי עם ה'! כל יום, גם בזמנים הכי קשים!

תנסי לבדוק למה זה קורה- אולי שאלות באמונה, אולי חוסר הבנה של המצוות... תבדקי.

ואז, כשתדעי מה השורש תטפלי בו...אם את צריכה עזרה אני כאן

אז זהו, תגיעי לשורש ואז תוכלי לדעת מה לעשות.

ואל תדאגי, עם רצון כזה חזק כמו שלך, לא תהיי דתלשית

אוהבתותך צדיקה

חיזקת אותי

אחלה. עכשיו העבודה

אם צריך עוד עזרה אני פה תמיד

אין לי כוח לקיים את המצוות כזה לא באלי ויש דברים שזה קשה

כי אמרו לנו, כי ככה זה, כי זה החינוך בבית. אבל עכשו כשאת כבר יותר פתוחה לעולם, ויש לך יותר בחירה את לא עושה דברים כי זה מה שאמרו, את תעשי דברים כי זה מה שאת מאמינה בו. לכן בלי לחץ, לאט לאט תתחברי לעצמך לאלוקים. תביני באמת למה הנשמה שלך צמאה ( לאלוקים!!!!!!) ותתחילי לעבוד על עצמך ולהבין מה יעודך בעולם.

אך עושים את זה? כמה טיפים:

1) לי עוזר כשאני מתמידה במשהוא, לדוג' יש לי קבוע שתי שיעורים בשבוע ועוד תוכניתצ אחת ברדיו- שקשור לתורה ואקטואליה, עבודת ה', ואמונה. שזה ברור לי שאני מקשיבה להם כל שבועה, וכך אני מתחברת לעצמי, לאלוקי, מבינה מה היעוד שלי.

2) לחיות כל הזמן בשאיפה להיות בשלמות. לעלת מעלה מעלה,בכל דבר תחשבי אך את מיעלת אותו.

בהצלחה! מקווה שעזרתי כי קצת הסתבכתי בלבטות את עצמי ולהסביר

אחרי שעד היום קיימנו מצוות כי חינכו אותנו, נמאס לנו.

אנחנו רוצים להבין למה.

ממליצה לך ללמוד הרבה חסידות, ללמוד על האהבה של השי"ת אלינו...!

ולדבר איתו!!!

כל יום, רבע שעה, זה אחד ה- דברים!!! מחזק את הקשר עם השי"ת, מרבה את האהבה....

וללמוד באולפנא שיעזרו לך בזה! אולפנא ששמה לה מטרה לקדם את הבנות בענין הזה... מנסיון, ממש עוזר!

בהצלוחה נשמה, פה בשבילך

גם לי זה מתחיל....וגם אני חרד"לית.....

כאילו במה השתנית???

אבל עדיין,זה מרגיש לי כמו התחלה של מידרון......

איך עוצרים את זה????????

ריבונו של עולם!!!!!!!!!!!!

בת כמה את? אני כבר 13 וחצי עמוק בתוך זה

יאבלה....

בואי נעשה כזה דבר-

מעכשיו מנסים כמה שיותר להתחזק!!!!!

לפי מה שאני מכירה זה מגיע בעיקר הספרים,סרטים ולפעמים(או לרוב)מחברות,שאיך לומר-

אין רוח חכמים נוחה עימם.....

פשוט להפסיק לקרוא \לראות את זה...

ועם החברות,אז לי זה רק אחת שבאה פעם ב לסבתא שלה שגרה כאן,אז זה לא כזו התמודדות...

אז אני כבר התחלתי,אבל זה קשה....

אולי ביחד יהיה יותר קל?

ועוד משו-

מישהי שקרובה אליך\חברה\מורה שמה לב לזה?כי נראלי שהכי כדאי זה לשתף...אני לא משתפת כי לא נראלי שמישו שם לב...אני פשוט מנסה להחביא...

קיצר,בהצלחה לנו!!!!!

לא את ההורים שלי לא חברות לא מורות לא כלום זה מה שחסר לי...אסור שאף אחד ידע...יאללה אני איתך שנינו לא נתדתלש  וננסה לעבוד על עצמינו בהצלחה לנו!!! את בחרדי גם?

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!