@מתואמת

@מטילדה

@מרים*

@סיה

@בת 30

@ניקיתוש

@שמש צהובה

@מיני מאוס

@אישה ואמא

ואת מי שכחתי בטעות???

א. לא לא לא להתיאש-יולדים בסוף!

מנסיון לא פשוט

ב.לטפל בברזל זה הכי חשוב!

לקחתי עירוים של ברזל ביום החופשי שלי

וזה מאוד עזר.

התפשלתי בזה בלידה הקודמת

ג.לא להתביש.אם מילדת לא מתאימה לכן-תבקשו להחליף.אחרת זה סיוט לנצח

כנ"ל על הסברים לפני כל פעולה לא להתביש.וגם לבקש זמן למחשבה והתיעצות (גם לבקש חוות דעת שניה

הכל מקובל וליגיטימי.אצלם את אחת ל..אבל זה החוית לידה שלך ולא תשכח.

ד.לשמור על המורל גבוה לפני הלידה כמה שאפשר גם אם זה ביזבוז כסף.

ה.שהבת שלי הגדולה לקחה קשה את הלידה.עכשיו היא חולה.יש תופעה כזו.

בקבלה, מבקשים שיצמידו לכם מיילדת שהיא בראש X, בגישה Y (לדוגמא: יש לה נסיון עם תנוחות זקופות, דתיה, אנאערף מה שחשוב לכם והמיילדת השניה לא), או ששואלים מי כרגע במשמרת ומבקשים מיילדת שהיא לא זאת שאתם לא אוהבים.

היה והצמידו לכם מישהי שלא טוב לכם איתה, בעלך הולך לקבלה ואומר: "אשתי בחדר 4, לא כל כך זורם לה עם המיילדת, אני מבקש שתחליפו לנו מיילדת". זה לגיטימי, המיילדות יקבלו שיבוץ אחר בין החדרים. אתם לא צריכים להתבייש.

באופן כללי הגישה שלכם צריכה להיות של לקוחות. בית החולים מקבל הרבה כסף על כל לידה, והוא אמור לספק לכם שירות. אתם לא עושים לו טובה. ותכיני את בעלך קודם - הדבר הכי חשוב בלידה זה התחושה הנוחה שלך, והוא אמור לעשות מה שאפשר כדי שתהיה לך סביבה טובה ורגועה שתוכלי ללדת בנחת. אם הוא מרגיש לא נעים מהמיילדת, שיזכור שההרגשה של אשתו זה פיקוח נפש כרגע (את יכולה להראות לו מה שכתבתי..).

בלידה הזו (היה לפני מעשה) ורק ראינו אותה

ושמענו שקוראים בשמה ישר הוא רץ להגיד

ולא שלא נתקלנו בה 

היא באה לפתוח לי וריד

וכבר סיננה

אם יהיה ניתוחים צריך את זה

ואני אזרתי אומץ ואמרתי לה

את !תדברי אלי  יפה ,בעדינות

את שומעת?!

והגברת נאלמה דום.

ולא נתתי לה לגעת בי כשהיה לי ציר.

ללכת לאחראית על המילדות

ולהגיד לה שהיתה לנו בלידה קודמת

חויה לא נעימה איתה

ואנחנו ממש מבקשים מישהי אחרת

(לכן כדאי, אם זה אפשרי, שיהיה איתך מישהו שלא מתביש לעשות את זה.

הבעל, אמא, אחות- קרובת משפחה.)

רק מי שזה טרי לה אולי יותר תרצה לשתף

אז כולן לכאן!יאללה?

על המתה

ועל הברית

חולקת על שתי המסקנות הבאות...

הלידה האחרונה לימדה אותי שאפשר בהחלט להיתקע (אפילו פעמיים) בפתיחה מסוימת במשך הרבה זמן, וכן - גם כשהייתי בטוחה שאני מתה - פשוט קיבלתי אפידורל, ואז ילדתי - אחרי כמה שעות...

ממש מוזר שנתנו לו חיסון למרות שחתמת שלא! אני כ"כ שמחה עכשיו ששלחתי את בעלי לתינוקייה איתו אחרי הלידה, למרות שהוא לא הבין למה...

ובאמת - אין על בית החלמה אמא.

דווקא שולחים בהריון עודף לבי"ח וגם שם זה סיוטטט

לי הרבה יותר קשה בחודשיים הראשונים שאחרי הלידה מסוף ההריון.

כל לידה אני בלחץ מחדש מהתקופה שאחרי הלידה. לא סובלת אותה...

ואני דיי סובלת בהריון ובמיוחד בסוף! וסוחבת אחרי התאריך בדרך כלל...

אבל אחרי הלידה- קשה לי הרבה יותר!

אולי ההפך.

טוב, שלא ישתמע ממה שכתבתי שאצלנו הכל סבבה וקלי קלות...

אסביר לכן: ברור שככל שיש יותר ילדים- יש יותר עומס. גם טכני וגם נפשי וגם כלכלי. יותר כביסות, יותר בישולים, יותר נקיונות, יותר ילדים שצריך להקשיב להם, לעשות איתם עבודות בבית ספר, חוגים וכו'. 

אבל- וזה הדבר שהתכוונתי אליו: עצם ההורות היא יותר קלה.

ככה לפחות אני חווה את זה.

יש יותר רוגע בהתייחסות לכל הדברים האלה.

היום - אם אני צריכה לקום בלילה להניק תינוק חמישי + להביא למיטה שלי פעוטה רביעית זה יותר קל לי- נפשית- מאשר לקום בלילה לתינוקת ראשונה או שניה.

גם לעבור את גיל שנתיים, ותהליך גמילה, וכניסה לגן, ובי"ס וכו' וכו'- כל הדברים האלה, שבילד הראשון והשני הם חדשים- נהיים הרבה יותר קלים וזורמים עם הילדים הבאים.  

לפחות ככה אני מרגישה- אתמול הפעוטה החביבה שלי שפכה שמן על הרצפה. בטעות, כמובן. 

אני בעצמי הופתעתי כמה שזה כמעט לא הזיז לי...אם הגדולה היתה עושה את זה כשהיתה בגילה- הייתי אולי נוזפת בה (למרות שנזיפה בגיל שנה ו9 חודשים זה דבר קצת מצחיק לעשות) והייתי מתבאסת ואולי אפילו כועסת.

ואתמול- כשזה קרה- ועוד הייתי באמצע בישולים ועניינים- פשוט נתתי לה נייר סופג שתנגב, אח"כ ניגבתי בעצמי קצת, וזהו, נגמר. זה פשוט "עבר לידי".

אז לזה התכוונתי- לעצם ההורות שנהיית יותר זורמת וקלה. פחות מתרגשים מנכל דבר. יותר לוקחים בקלות וצוחקים, וכם- לפחות אני ככה- יותר נהנים...

| 

עם הגדולה, למשל, בכל פעם שהייתה בוכה - היינו מתחילים לחשב: מתי היא אכלה? מתי היא ישנה? מתי החלפנו לה? אחים שלי היו צוחקים עלינו...

היום גם אנחנו צוחקים על עצמנו של אז...

ההורות פשוט טבעית יותר ובאה פחות בלחץ.

ומבחינה טכנית - הרבה יותר קשה שני קטנים בני פחות משנתיים מאשר שישה ילדים - שביניהם יש גם "גדולים" וגדולים (בלי מרכאות), שיכולים לעזור אפילו בקצת...

ומבחינה רגשית - כשיש ילדים שאפשר לדבר איתם, זה כ"כ מקל נפשית! מרגישים שיש יותר "תכלית" לגידול הילדים, רואים קצת "תוצאות"... (ומספיק אפילו ילד שאומר במתיקות: "אמא, אני אוהב אותך!" כדי לתת כוח לכל היום...)

כשיש יותר ילדים, וגם מגוון גילאים מעט יותר גדול, יש גם יותר קשיים... צריך לספק את הרצונות של ילדים עם צרכים שונים (ועוד אין לי מתגברים...), יש יותר בעיות לטפל בהן (אחד בגמילה, אחד יונק, אחד עם שיעורי בית ואחד סתם צומי... ולא דיברנו על קשיים מיוחדים - רגשיים, לקויות ודברים גם יותר מזה ל"ע), לפעמים צריך גם לעזור לגדולים שנראים "עצמאיים"... ולא דיברנו על הבלגן שרק מתרבה...

בקיצור, יש נקודות לכאן ולכאן.

ועל הכול נאמר - תודה לה'!

כי אצלי זה דווקא קצת הפוך. א. אני לא ממש זוכרת את תהליכי הגמילה של הגדולים (או שאר התנהלויות שלי מולם), אז אני חווה את הקשיים מחדש גם בילד השלישי והרביעי.

ב. העייפות המתגברת והעובדה שאין לי זמן יותר מדי לעצמי גורמות לי להיות יותר עצבנית ופחות סבלנית ממה שהייתי כשהיו פחות ילדים.

ובאמת תודה לאל כל אחד מהם הוא אושר גדול וזכות עצומה!

אבל לא מרגישה שזה נהיה יותר קל משום בחינה.

בוכות וצורחות, יש לומר.

הקטן עוד יונק וישן בינתיים....

ההבדל הוא בי.

כביכול לי יש הרבה יותר אפשרות להכיל צעקות, בלגן, מריבות, כביסות וכלים.

אני לא קופצת מכל דבר, ולא נלחצת גם כשיש צרחות ושאר ירקות. 

בדרך כלל. גם לי יש זמנים של עצבנות, כמובן. בעיקר כשאני עייפה.

אני מרגישה שאז הייתי מסתדרת עם הכל בלי בעיות.

ה"אמהות" לא הפחידה אותי והסתדרתי איתה מצוין.

יכול להיות שזה גם בגלל הטבע הנוח יחסית של הבכור שלי.

הוא היה תינוק וילד נוח. לא נשמעו בכיות מביתנו. הסתדרנו מצוין.

הבית היה מתוקתק.

נקי תמיד, ארוחות סדירות, כביסות, גיהוצים- הכל.

הייתי הרבה יותר סבלנית ומכילה!

כשהגיעה השנייה ונוספו ב"ה הבאים- הכל התבלגן לי.

יותר בכיות, צרחות- של הילדים

תסכולים וחוסר סבלנות- שלי...

הרבה פחות עם כוחות להתמודד עם הבית.

דווקא עכשיו יותר קשה לי להכיל מאז.

משתדלת לעבוד על זה... לא תמיד זה הולך כמובן.

מנסה. לאט לאט.

כמובן שאחרי לידה זה עוד יותר "מתחרבש" כמובן...

בקיצור- כשמסתכלים "עליי"- הרבה יותר קשה לי מבחינת ה"עצמי" שבי לעומת התחלת דרכי כאמא.

הפוך מימה שאת מרגישה...

ברשותך- אני רוצה שתשימי לב למה שכתבת.

כשהיה אחד שלא בוכה, ויכולת לתקתק את הבית ולבשל סדיר וכו'- אז הייתי יותר סבלנית ומכילה אבל אח"כ כשנהיה עמוס יותר- אז יש פחות סבלנות כי הכל התבלגן לך.

בעצם- עם הראשון לא היה לך כ"כ מה להכיל....והסבלנות שלך לא עמדה במבחן....

אז ברור שהיה יותר קל. 

מקווה שלא יעצבן אותך מה שאכתוב לך:

הכל ענין של ציפיות. כשיש ציפיות גבוהות שלא מתממשות- יש תסכול וכעס. 

ציפיות צריכות להיות תואמות מציאות. לפי המציאות שבה את חיה עכשיו- לצפות שהבית יהיה מתוקתק והכל יהיה חלק ועוד תהיה לך סבלנות- זו פשוט ציפיה לא ריאלית! את לא כל יכולה. את רק אישה. אחת. עם המון משימות. והמון רצון טוב, אני מניחה. אבל אי אפשר שכמות המשימות תגדל ותגדל ותגדל ואת תשארי באותה רמת ציפיה לגבי מילוי כל המשימות! זה לא הוגן כלפי עצמך!!

אני מבטיחה לך שהבית שלי לא מתוקתק, בטח לא כשאני חודשיים אחרי לידה. 

וגם לי יש הר כביסה (שלא נראה שתתקפל לה לפני שבת...) וגם לי יש שני כיורים עם כלים, וחדרי ילדים שצריכים יד של אמא.

וגם לי יש ארבע ילדות רעבות ולא תמיד האוכל מוכן בדיוק בזמן- כי ישנתי או כי הנקתי או כי כל דבר אחר. 

והאמת שבלגן כן מפריע לי. אני לא אחת שלא מפריע לה. מפריע לי לגמרי.

אבל- אני פשוט לא מצפה שהבית יהיה מתוקתק וכו'. זה פשוט לא ריאלי. אני אחרי לידה, יש פה תינוק וארבע ילדות פעילות, בתוספת חברות אחה"צ. כדי שהבית יהיה מתוקתק אני אצטרך לעבוד בצורה כזו שלא אוכל לישון בכלל, ואח"כ עוד אלחיץ את הבנות שלא יבלגנו כלום, כי עד שסידרתי....

אז זהו. הבנתי והפנמתי שסדר פסח לא יהיה פה רוב השנה (וגם לא תמיד לפני פסח), אבל אני אפנה את כוחותי ומרצי לילדות.

המפתח לזה זה סדרי עדיפויות.

כל אחת עושה את שלה, לפי כוחותיה ורצונותיה.

אבל להיות ב100% כל הזמן- איך אפשר? 

ואצל רוב האמהות לילדים קטנים- סדר ונקיון של 100% בא על חשבון הזמן והנחת עם הילדים. (כתבתי רוב!!! לא לקפוץ עלי..)

אז נראה לי- שאם תרשי לעצמך להשתחרר מהרצון והציפיה שהכל יהיה מתוקתק אז ממילא תהיי פחות מתוסכלת ויותר סבלנית.

תראי, אני גם צריכה להזכיר את זה לעצמי כל הזמן. אני אומרת לעצמי שבסך הכל- עוד 10-15 שנים- כבר לא יהיו קטנים בבית, ואז הבית יהיה רגוע יותר, מסודר יותר. ואנחנו עוד נתגעגע לשנים האלה- שכולן קטנות. יש הרבה קסם בתקופה הזאת.

אמנם הקסם הזה מלווה בעבודה קשה שלנו, כאמהות, אבל אני מעדיפה להעביר את השנים האלה בנחת מאשר בלחץ ותסכול.

הכי גרוע???  אני אשטוף כלים עוד יומיים ואקפל כביסה עוד חודש. ואף אחד פה בבית לא ימות מזה, כנראה. 

ועוד דבר- יש לנו (לרובינו) נטיה להתנצל בפני אמא או השכנה או החברה שנכנסת הביתה כשיש בלגן.

גם אני כזאת לפעמים. אבל לאט לאט זה עובר לי.

כאילו אנחנו מרגישות שמודדים אותנו לפי איך שהבית נראה. כאילו אם יש בלגן אחה"צ או בערב אז אנחנו לא בסדר, וצריכות להתנצל.

וזה חבל. להתנצל על מה? על זה שיש פה ילדות ששכחו לאסוף משחק לפני שיצאו בדהרה החוצה?

להתנצל על זה שהיום החלטתי לישון בבוקר כדי שאוכל להתייחס אליהן כשהן חוזרות הביתה מבית הספר? להתנצל על זה שבעלי לא היה בבית כבר שני ערבים ולא שטפתי כלים כי רציתי קצת זמן שקט לעצמי עם ספר טוב או שיחה עם אחותי?

צריך להזכיר לעצמנו שההצלחה שלנו בתור אמהות היא בכלל לא במדדים האלה. 

ההצלחה שלנו בתור אמהות תימדד עוד הרבה שנים- בקשר שיהיה לנו עם ילדינו הבוגרים, בחוויות שהילדים שלנו יזכרו. ולא נראה לי שהם יזכרו אם היו כלים בכיור או לא...

טוב, יצאה לי מגילה בסוף, ועוד מעט שבת...

אני מקווה שקצת עזרתי... 

ואגב, אני ממש לא בציפיות, במיוחד לא לגבי הבית.

אבל ביחס לילדים אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני, כל אחד מהם, את מה שהם צריכים, ולו בגלל שאני צריכה לחלק ביניהם את הקשב והזמן. ולא בגלל שיש לי ציפיות להיות אמא מושלמת, אלא כי באמת אני מרגישה על ההתנהגות שלהם שהם לא מקבלים ממני את כל מה שהם צריכים (אצל חלקם).

אין לי איך להסביר את זה.

פשוט יש יותר רוגע לגבי הילדים.

לא לוקחת כ"כ קשה דברים כמו לקום בלילה להחליף מצעים, או זמן קשה ועמוס של השכבות.

מצליחה לראות הכל יותר "מלמעלה", לא נתפסת לעצבים על דברים שפעם היו מעצבנים. 

מצליחה יותר לראות את המתיקות והתמימות גם בדברים שכן מעצבנים אותי. 

איכשהוא יש יותר סבלנות לכל דבר.

ולגבי זה שהילדים לא מקבלים מה שהם צריכים- אני גם מרגישה את זה לפעמים. אבל האמת היא שזה לא כ"כ מסובך לתת להם ובדר"כ זה גם לא דורש הרבה זמן.

תשומת לב קטנה נוספת, פעילות קטנה משותפת, עוד דקת שיחה לפני השינה- בסוף הקטנות האלה מצטברות להרבה. 

גם שמתי לב שה' עושה איתי חסד- וכשקשה עם אחת בענין מסוים אז עם האחרות יש תקופה זורמת. וכשמסתדר עם האחת- אז נהיה קשה עם אחרת. כמעט תמיד אין לי התמודדות קשה עם שתיים בו זמנית. 

ובכל מקרה- וזה תמיד- אני משתדלת להתפלל בפרטות על כל ילדה וילד. דברים ספציפיים לכל אחת- על הצרכים שלה ועל עצמי מולה. 

רק מחדדת שהרבה בנות רשמו כאן שעם הילד הראשון היה להן קשה יותר ואח"כ קל יותר בגלל שהיה להן קושי עם ה"אמהות" והשינויים כשהגדול נולד.

ואצלי לא היה קשה עם האמהות. דווקא זרם לי.

כל השאר- צודקת. וזה מוכר ומובן...

ומשתדלים לעבוד על זה ולהנמיך ציפיות.

אצל הראשון והשני הייתי מבוהלת מעצם האמהות.

הפחד הזה שהכל עלי ואני בעצמי עוד ילדה....

איך אני יכולה להיות אחראית על כזה יצור קטן שתלוי בי לגמרי?

ההנקות היו קשות. לא התחברתי לזה בכלל.

כל פעם שהתינוק בכה נבהלתי. לא ידעתי מה הוא רוצה ואיך אני אמורה לעזור לו.

הייתי מבוהלת. ממש.

עכשיו הכל רגוע לי. אני כ"כ מתחברת לאמא שבי.

מסוגלת לשבת שעות ורק לחבק את הקטנה. לא להבהל ממנה.

לא להבהל מהאחריות. לא לפחד מהבכי.

אני מרגישה שלמות עם האמהות ואהבה כ"כ גדולה לילדים.

בקשר לילדים ולהורות 

מה עם זה שאין הרבה זמן  לשני  והלאה

כמו לראשון

יש לי מצפון כל הזמן ל2 הכיונים.

בעצם ל4 גם לי  עצמי ולבעלי

ההרגשה של זמן שאול

אני על קוצים 

בעיני זה הדבר הכי קשה עם הילד השני.

חלוקת זמן ותשומת לב שצריך כל הזמן לעשות.

בקשר לזמן עם בעלך- זה סעיף נפרד. אתם פשוט צריכים למצוא את הזמן הזה ולא לוותר עליו.

בקשר לילדים- לשני ואחריו השלישי והלאה יש מי שישעשע אותם חלק ניכר מהיום... 

בית עם יותר ילדים הוא בית מאוד מענין בשביל תינוק קטן. הרבה יותר מענין מאשר בית עם הורים בלבד...

אז ברור שצריך וגם כיף להקדיש זמן אישי גם לילדים בספרות מתקדמות יותר, אבל זה אחרת מאשר עם הראשונה.

לא מנחם אותי שאומרים לי שהיא מתנה בשבילה

ועכשיו היא גם התחילה לשחק לקטנה בידיים וברגלים לעקם  אותם ולנשוך

והיא מקנאה ואני נקרעת

ו..תודה על התשובה

פרקתי טיפונת

בעתיד זה באמת יהיה כמו מתנה בשביל שתיהן.

עצם זה שיש "חברה" בבית ולא צריכים לחפש כל הזמן במה להתעסק- זה כבר משהו!

(גם בתור אחת שיש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וגם בין הבנות שלי יש הפרש של שנה וב"ה יש עוד ילדים- לפני ואחרי...

אחים/ אחיות- זה כייף ומתנה!!)

וגם לי קשה עם זה שאין לי זמן איכות אישי עם כל ילד בנפרד וכו'.

אבל מקווה למצוא את הזמן לזה גם כן.

לפחות משתדלת שבמקלחת שלהם (אל תצחקי!) ולפני השינה- יש לי כמה דק' אישיות עם כל ילד.

מרגישה טוב עם זה. לפחות זה.

בהצלחה לכולנו בע"ה!

אבל חיבוק קטן באמצע שאני מבשלת וילד "תורן" עומד לידי ושואל/ מסתכל/ סתם דורש תשומת לב- מראה לי שזה חשוב ונכון!

נכון שתשומת לב ושיחות עם ילד זה חשוב מאוד, אבל ילד צריך גם להרגיש את המרחב שלו, גם יותר מדי תשומת לב זה לא טוב.

קראתי ב"לוחשת לתינוקות" שילד או תינוק גדול שיודעים לשחק לבד זה טוב, זה מראה שיש להם בטחון והם לא כל הזמן תלוים באמא. הם לא בפחד כשאמא לא לידם.

כשיש אחים בבית ילד לומד שהוא לא היחידי בעולם, יש לו את המרחב שלו והוא לומד גם להתחשב בעוד מישהו.

אני מכירה גם ילדים שקיבלו יותר מדי תשומת לב מהאמא והרבה זמן היו בטוחים שהם מרכז העולם, וזה הזיק להם ולסובבים אותם. עם הזמן הם היו צריכים להשתנות.

אז באמת אחים - זה מתנה גדולה!

הרגעים הקטנים האלה מצטברים להרבה.

א. הצרכים של הבנות שלך, לפחות עכשיו, מאוד שונים. הקטנה צריכה הרבה טיפול פיזי בעיקר והגדולה צריכה תשומת לב של משחק, סיפור וכד'. 

תנסי לחשוב איך את עונה על הצורך של כל אחת בזמן שזה לא מתנגש עם הצורך של השניה או- איך את עונה על הצרכים של שתיהן בו זמנית.

למשל- כשהקטנה ישנה תנצלי את הזמן לשחק קצת עם הגדולה, וכשהגדולה ישנה או במסגרת- תנצלי את הזמן להתענגות על הקטנה וטיפול כמו מקלחת, החלפת בגדים וכד'- שזה דברים שלוקחים יותר זמן ותשומת לב.

עוד אפשרות, שלי מאוד עוזרת- זה המנשא. זה לא רק פתרון טכני אלא גם יותר מזה- כשהקטנה במנשא היא מקבלת 100% של מענה לצורך שלה במגע ובאמא, ובמקביל- את יכולה לצאת עם הגדולה או לקרוא סיפור או סתם להיות איתה. 

ב. למה את חושבת שהיא מקנאת? אצלי הקנאה בדר"כ מגיעה בגיל 8-9 חודשים- כשהתינוק כבר תופס מקום משלו. בהתחלה- הוא הרבה פחות מורגש מבחינתן- יונק ישן וגמרנו. מקסימום קצת מחייך אליהן מהטרמפולינה. 

בכל אופן, אם את כן מרגישה קנאה, כדאי לך לתת לזה שם ומקום. כלומר- להגיד לה "את כועסת על X?" היית רוצה שעכשיו אמא תעשה איתך משהו. נכון. אמא עכשיו מניקה אח"כ נוכל לשחק ביחד. 

וכד' 

ג. תנסי "לאתר" את הזמנים או הנקודות שבהן קשה לך ולנסות להיות יצירתית בהן. נניח- משחק מיוחד לזמן ההנקה, וכד'

ד. לגבי זה שהיא מפרקת את הקטנה- זה קורה אצל כולן, אני מניחה. שלי דורכת עליו, מכניסה לו כפית לפה ואפילו הורידה אותו מהטרמפולינה בעדינות רבה.... אין ברירה...צריך להשגיח בשבע עיניים ולהציב גבול ברור.

כתבת שאת נקרעת. נזכרתי שאחרי שהשניה שלי נולדה היו לי נקיפות מצפון כמו שלך יש עכשיו. וזה לא עזב אותי, עד שיום אחד כשהיא היתה בת 8 חודשים בעלי לקח את הגדולה למשך כל היום, ואני את הקטנה- ונפגשנו רק בערב. הגדולה כ"כ שמחה לראות אותה, כל הדרך הביתה היא צהלה "הנה X! הנה X!" ואז נרגעתי עם הנקיפות מצפון שלי..

הרבה הרבה כח

כזאת מתוקה את לא רוצה 2 כאלה?

אחרי הלידה הראשונה שאמר לי את זה(היה לידה קשה קשה)

בכיתי ממש

ועכשיו אני מתחילה להרגיש כמה זה כיף

(אבל היא שוקלת כמו 2 זה בטוח)

איך?

יש לך עכשיו איך להתכונן לתקופה הקשה של אחרי הלידה?

תודה על הדברים!
 

אבל כמו שכתבתי ( בתגובה ל"רק אמונה") - יש לי בעיה עם אוכל קפוא. לא מסוגלת.

לפחות מקווה להספיק להכין את הבסיס. שניצלים מתובלים, קציצות לפני בישול או טיגון. אולי רוטב לפסטה/ קציצות וכד'.

עזרה- גם בעיה אצלי. לא מסוגלת לבקש עזרה. וזה לא טוב בכלל.

אבל אני לא אוהבת להיעזר. צריכה להרפות...

חמותי מבוגרת וגרה רחוק.

אימי עוזרת לי בימים/ שבוע ראשונים. שתהיה בריאה וה' יתן לה כוח.

עוזרת- אין לי אפשרות ולא אכניס עוזרת הביתה.

יש לנו גמ"ח ליולדות לאוכל אבל אנחנו לא מתחברים לזה.

הלוואי שהיה גמ"ח ליולדות בעזרה עם הילדים הגדולים. להוציא אותם קצת/ להעסיק אותם. זה מה שהכי יכול לעזור לי.

אבל אין כזה דבר.

וזה יוצא גם שיא הקיץ שא"א לצאת החוצה בחום כזה.

לוקחים אותם למשחקיה

אולי תחפשי ביביסיטר

עכשיו אבל

כדאי שיהיה מישהי שמכירים כבר מלפני

או לפחות מספרים כי לפעמים צריך מהרגע להרגע

אצלינו בעלי התקשה מאוד באמצע התקופה והיה צריך דחוף קצת הפסקה

(וזה רק ילדה אחת קטנה)

הביביסיטר לקחה אותה לכמה שעות והוא נהיה אדם חדש

מקווה שיהיה לה כח וחשק לבוא.

כי זאת תקופה מאוד חמה בחוץ ובטח יש להן עיסוקים יותר מענינים ונעימים לעשות בתקופת הקיץ ולצאת...

חופת לידה קודמת גם ילדתי באמצע החופש הגדול ובעלי הבטיח לי שהוא יוצא את הגדולים לטייל וכו' והוא הוציא. אבל כמה אפשר כבר לצאת ולאן בחום נוראי שכזה (במיוחד באיזור שלנו).

עצם זה שהם לא במסגרת קבועה ביומיום- זה כבר מפר את האיזון.

אני קיטרתי פה עם כמה על פסח וזה היה כיף-השיתוף

וטוב שזה אחרי המשכב לידה יש יותר כח.

ובית החלמה ללידה חוזרת זה טוב

ככה מתיחדים עם התינוק-מכירים זה את זה

אופציה שאין בבית כ"כ

זה לא אחרי המשכב לידה.

אני צריכה ללדת די בתחילת החופש כך שהמשכב לידה יהיה בדיוק איתם בבית.

הם חוזרים ללימודים רק 6-7 שבועות אחרי שאלד...

שיהיו לנו בריאים

אני בדרך לכתוב לך

על משהו בנשואות

שרצית לפתוח 

בחדר אחר עם ילדים ותעסיק אותם? בקיץ כולם בחופש ויותר קל למצוא. האם את בטוחה שקייטנות זה יותר קל? בשבילי עדיף להשאיר בבית, לא צריך לקום מוקדם, לארגן את כולם, לפזר ועוד כמה שעות כבר לאסוף...

יש גם אפשרות לא חינוכית, בזמן שאת עייפה לתת לילדים לצפות בסרט.

אגב מותר לצאת עם ילדים גם בחום, רק לזכור קרם הגנה, כובע , הרבה מים, טיץ לבנות כי מגלשות חמות ומחצלת לשבת מתחת לאיזה עץ. לא מבינה איך כולם מצליחים לא לצאת בקיץ עד חמש בצהריים.

צלחות חד פעמיות זה מאוד עוזר, 

ילדים גם יכולים להעסיק את עצמם כמה שעות, יהיה בלגן אבל את לא תצטרכי  להעסיק אותם.

נשמע שאת אשת חיל אמיתית

אין לי כ"כ חדר אחר להעסיק אותם. והחדר היחיד והממוזג שיש לי בבית זה הסלון וכולנו מתרכזים בו.

אין לי מחשב בבית. בעיקרון מסיבה חינוכית.

למרות שחשבתי לשכור אולי מחשב או משהו כזה לתקופת הקיץ/ החופש בשביל כמה שעות בודדות לתעסוקה כשלא יהיה לי פיתרון אחר. נראה אם זה יצא לפועל ובכ"ז נוותר על העקרון שלנו. אם לא תהיה ברירה. (איפה אפשר לשכור מחשב נייד בכלל?)

פעם שעברה לא שלחתי אותם לקייטנות, אחרי הלידה. בדיוק בגלל הסיבה הזאת שקמים מאוחר ועד שזזים ועד ש.. ועד ש...

אבל כל היום נמרח אח"כ וכולם סביבי ואין דקה מנוחה שיהיו בריאים וא"א להניק ברוגע וצריכים להעסיק אותםואז גם ישנים מאוחר (כי קמו מאוחר) וגם הילדים מתחרפנים להיות 24/7 סביב אותם 4 קירות.

אני חושבת שהפעם בעזרת ה'- אם ארגיל אותם לקום מוקדם ולצאת לקייטנה יהיו לי כמה ה שעות של שקט ולהם יהיה גם יותר מענין קצת. יותר חברה/ תעסוקה ואז גם יתעיפו וישנו מוקדם יותר, לא? ולי תהיה עוד טיפת סבלנות בשבילם לשעות שהם יהיו בבית אחרי הקייטנה. 

נכון?

תודה הלוואי!

שה' ייתן כוחות, סבלנות ושמחה לכולנו

זה יותר מסודר וגם מארגנים טיולים וכיף

ובקשר למחשב לא כדאי לותר ככה מהר על העקרונות-גם לדעתי

כי זה ממכר (מנסיון)

וזאת יותר קייטנה שכונתית.

בחורה בת 20 אחראית שהילדים מאוד אוהבים ללכת לקייטנה שלה. (הבנות שלי היו אצלה בחופשת פסח בקייטנה, כשאני עבדתי ומאוד נהנו)

היא עושה להם המון פעילויות, יוצאת איתם לגינות מוצלות וכו'. לא טיולים גדולים אבל גם טוב.

הילדים שלי לא כאלה גדולים שצריכים טיולים רציניים...

זהו. אני יודעת שזה ממכר. בגלל זה אנחנו נגד. ובגלל עוד הרבה דברים אחרים.

ולשכור לתקופה הזאת? מה את אומרת?

ובקשר למחשב-לדעתי לא כדאי

בתור ילדים

אמא שלי הכניסה לבית בתקופה קשה

והיה נורא קשה להוציא וגם הורגלנו לראות סרט ולהירגע.

זה הזוי.

זה אופציה אחרונה

(את יודעת מח -שב ומכשף...)

זה מה שרציתי לכתוב

כי אם את זוכרת פתחתי כאן שרשור נשים בתשיעי איך אתן מתכוננות

והיו לי דאגות כ"כ גדולות

ואחרי הלידה יש תשובות והרגש יותר טובה ויוצאים לרווחה

בקרוב אצלך בשעה טובה

הלוואי שהפעם יהיה לי קל יותר מפעם קודמת. ממש מקווה!
כולי תפילה. בעז"ה.

תודה ואמן! 

רק להתפלל לטוב

ולקוות שיהיו קייטנות פעילות בכל חופשת הקיץ.

מקווה להספיק לארגן לפני הלידה אוכל בסיסי שיכולה להקפיא.

אני לא מסוגלת לאכול אוכל מהמקפיא. מפונקת מידי בקטע הזה. חייבת טרי.

אז לפחות להשרות שניצלים, לתבל ולהקפיא ואז להוציא ורק לטגן.

להכין עיסה לקציצות וליצור קציצות ולהקפיא ואז להוציא ולטגן/ לבשל

וכד'.

מה עוד אפשר לעשות?

ה' יעזרנו

אז ככה:

א. אז אני "בוגרת הריונות בסיכון" שזה הריונות מאד לא נוחים, בלשון המעטה...

כמויות הבדיקות, הביקורים אצל הרופא והביקורים במיון מוציאים אותי משלוותי...

כשאני מגיעה לסוף בא לי כבר להקיא את ההריון.

אז קיבלתי פעם עצה ממישהי פשוט לחשוב על זה שאני אמא

וכאמא, אני רוצה את הטוב ביותר לילד שלי

והטוב ביותר בשבילו, כרגע, זה עדיין להיות בפנים ולא לצאת.

הרבה פעמים אנחנו נותנות את הטובה שלנו בשביל הילדים. 

אז עם כל הקושי של סוף ההריון אם אני יאמין שזה הטובה של הילד שלי, יהיה לי קל יותר לסחוב.

ב. הריון הוא תקופה מדהימה. 

בתוך תוכך מתבשלים חיים חדשים. זה מרגש כל פעם מחדש כשחושבים על זה.

ועוד משהו- העובר שלך לומד תורה אצלך עם מלאך ולכן יש בך הרבה קדושה וקרבה מיוחדת לקב"ה.

תנצלי את זה לתפילות.

ג. כ"כ חשוב שיהיה לך נעים בלידה.

אם יש מישהו שהנוכחות שלו לא טובה לך בלידה- תתעקשי שלא יהיה שם.

עד עכשיו מפריע לי שהיו איתי באחת הלידות אנשים שלא רציתי שיהיו.

וכשהרופא/ אחות/ מיילדת לא הכי נחמדים, פשוט להאטם מולם.

ד. תעשי מה שהכי נוח לך. את היולדת.

ועוד משהו חשוב- אחרי הלידה הרבה פעמים נדמה לנו שחזרנו לעצמינו ויש לנו כח

זאת טעות!

תנצלי כל דקה אפשרית למנוחה ואל תנסי להראות את עצמך גיבורה.

זה מתנקם אח"כ.

ה. אמרו לך שהמוניטור הוא רק לחצי שעה? סתם עשו ממך בדיחה.

אין כזה דבר בבי"ח. שמים לך מוניטור ושוכחים שהגעת עד שעברו לפחות שעה וחצי.

לכי להסתובב שעתיים? פשוט עמוס לנו כאן. תסתובבי עד שיהיה פה פחות עמוס

ואז נוציא לך מכתב שחרור.

והתל"מ? טוב. זה סתם המצאה מרושעת.

תשאלו את כל היולדות בשבוע 42....

@רק אמונה  את אלופה עם הרעיונות שלך!!!

@אישה ואמא-אפשר בנושא שכתבת הריון בסיכון?

@מתואמת-אפשר על ברזל ומעקב הריון עודף?

@בת 30-גם הריון עודף וגם תזונה בריאה.וילדים (ובנות?וברית בזמן לא נח)

לו היית יודעת כמה שוקולד לבן צרכתי בחודשיים האחרונים של ההריון הזה...

אבל באמת- אני בגדול לא בעד לאכול הרבה בשר ועוף, אלא שבהריון זה קצת שונה.

הגוף צריך אספקה טובה של חלבון, ברזל וויטמינים.

ולכן- א. אם הבטן צועקת :"הבו לי בשר! הבו לי שניצל!" אז בהריון ובהנקה- ממש כדאי להקשיב לה. ואם במקרה אין בבית- אז להכין חביתה הגונה משתי ביצים- זה גם חלבון טוב.

את שאר עצותי אכתוב מתישהוא בזמן אחר

לא חושבת שאני יכולה לתרום פה משהו כי זה מאד אינדבדואלי.

המקרה שלי לא דומה למקרה של אחרת, והמקרה שלה אולי מזכיר את של חברתה, אבל לא בדיוק.

מה שאני כן יכולה לומר זה שעם כל הקושי

עם השמירה והבדיקות והכל

זה שווה את זה!!!!

וגם אחרי הלידה-

אם מייעצים לך עצות לגבי התינוק ומה לעשות ומה לא לעשות-

תחליטי מה נראה לך לנכון לקבל ולעשות ומה לדחות.

זכותך!
 

יש גם עצות טובות ועצות ששוות זהב אבל את תחליטי מה מתאים לך ונוח לך לעשות בתור אמא!
 

בהצלחה רבה!

א. מסר לאומה: עד כמה שמחכים בקוצר רוח ללידה- בסוף זה עובר מהר...וקחו בחשבון שאחרי הלידה העבודה קצת יותר קשה מלסחוב...

ב. מסקנות מההריון: אין לי מסקנות מיוחדות... כל אחת וההריון שלה, כל הריון והקטע שלו...

ג. מסקנות מהלידה: לפעמים מתכננים תכנוני תכנונים - כדאי לקחת בחשבון שלפעמים יש הפתעות ואת עלולה ללדת לא איפה שרצית ולא איך שרצית... 

(העיקר הכנתי תיק ללידה וכו' וכו' וילדתי תוך שעתיים וחצי מהרגע שהתחילו לי צירים...והם התחילו חזקים... ובכלל נסענו באמבולנס כי היה ממש כואב וקשה לי כבר תוך רגע... ובסוף ילדתי בבי"ח שלא תכננתי ללדת בו... וכל הדברים שקניתי ללידה עצמה לא היו בשימוש כי היא הייתה ממש מהירה!! הגעתי לחדר לידה שניה לפני צירי לחץ... בקיצור- יש הפתעות בחיים !!)

ד. להכין באמת תיק לאשפוז ולא רק בראש או ברשימה... =) (מאותה מסקנה של ג...לפעמים זה יכול להתחיל כואב ואת לא תזכרי שצריך תיק כזה... ואז תתקעי בבוקר בלי מברשת שיניים או משהו בסגנון)

ה. ראו ג'...  . היתה לידה מהירה, אחרי שהתינוקת יצאה עוד היינו כמה שעות בשוק שזה היה לידה ושהיא יצאה ושאני בסדר.. וואו... בערך רבע שעה מאז שהגעתי למיון עם האמבולנס התינוקת היתה בחוץ. 

ו. תנוחו אחרי הלידה. אפילו שאתן מרגישות טוב לכאורה- אח"כ העייפות מגיעה ביתר שאת אם לא נחים כמו שצריך.

ז. משפט לאומה וגם ובעיקר לעצמי: זה לא בזבוז זמן לישון כבר ב21:00 או 22:00 בערב... זה סתם נדמה! (למי שרגילה לישון בשעות מאוחרות יותר..) הרי זה על חשבון השעות שתתעוררי באמצע הלילה.

1. הריון ולידה - לחשוב טוב ולהיות עם יד על הדופק, להקשיב לגוף שלנו וגם לתחושה הפנימית שלנו וגם לרופאים. 

כדאי לבחור רופא רגוע ולא מלחיץ אבל אחראי.

2. הנקה - אולי למישהי זה יתרום כי זה די אישי. לפעמים ביומיים ראשונים הכי טוב להוסיף בקבוק ואז לעבור להנקה מלאה, זה עדיף מלהניק כמה יממות רצוף, ובסוף להרוויח פצעים, עייפות נוראית, ילד בוכה ואולי גם לא להצליח להניק בסוף. לפעמים עדיף להניק בפרטיות בלי אימא או יועצת הנקה מעצבנת. גם עם לשון קשורה וקשורה מאוד אפשר להניק.

3. עדיף לארגן ציוד לתינוק כמה שבועות לפני לידה. לקנות לשאר ילדים משחק חדש כדי שיהיו שמחים בתינוק חדש.

לא לתת לאנשים זרים לנשק את התינוק, מספיק שיסתכלו מרחוק. זה תקף גם בגילאים יותר גדולים. ילד לא צעצוע. 

ולא נוגעים בו בלי רשות. 

4. אם נתקלים באחות מוסמכת, רופאה או סבתא לחוצה וביקורתית לא מקשיבים לה בכלל.

5. עצות של סבתות - כל עצה לגופה. אימא של יולדת שהייתי אתה בחדר  טענה שתינוקות חדשים לא יכולים להתייבש ומקסימום לתת לתינוקת בת יומיים מים. ואותה אימא רופאה!!!

6. לא להיות גיבורות וללכת לישון מוקדם

7. יש ילדים שבוכים מעייפות , עד שנהייתי אימא לא ידעתי שתינוק יכול לבכות חזק חזק מעייפות

8. לארגן את הבית מבחינת בטיחות. אם יש ילד שובב במיוחד אז לקחת את זה בחשבון ולא לשים לב על שכנות לא מבינות, בסוף אנחנו נצטרך לטפל בו ולא שכנות.

תינוקת בת יומה יכולה להתייבש.

מנסיון....

היה לי אשפוז ארוך איתה בגלל זה

מההריון אין לי שום מסקנות - הוא סתם היה סיוט

מסקנות מהלידה -

א. צירים יכולים להרגיש שונה מלידה ללידה. ואפילו להפתיע. גם כשכבר חווית כמה לידות בחייך.

ב. מיילדת פרטית מיומנת זה דבר ששווה כל שקל שהשקעתי בזה.

ג. ואם לא מיילדת פרטית אז מישהי שתלחץ לך את לחיצת ההצלה כשיש צירים שכואבים בגב.

מסקנות מגידול התינוק - 

א. בחודשיים הראשונים - אין יום אחד דומה למשנהו. אין הרגלים ואין פתרונות שתמיד עוזרים. יש התחדשות ובכל יום לומדים מחדש את הצרכים של התינוק.

ב. בחודש וחצי הראשונים - לנוח, לנוח ולנוח. להביא עזרה מכל סוג שהוא ולנוח.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)