@מתואמת

@מטילדה

@מרים*

@סיה

@בת 30

@ניקיתוש

@שמש צהובה

@מיני מאוס

@אישה ואמא

ואת מי שכחתי בטעות???

א. לא לא לא להתיאש-יולדים בסוף!

מנסיון לא פשוט

ב.לטפל בברזל זה הכי חשוב!

לקחתי עירוים של ברזל ביום החופשי שלי

וזה מאוד עזר.

התפשלתי בזה בלידה הקודמת

ג.לא להתביש.אם מילדת לא מתאימה לכן-תבקשו להחליף.אחרת זה סיוט לנצח

כנ"ל על הסברים לפני כל פעולה לא להתביש.וגם לבקש זמן למחשבה והתיעצות (גם לבקש חוות דעת שניה

הכל מקובל וליגיטימי.אצלם את אחת ל..אבל זה החוית לידה שלך ולא תשכח.

ד.לשמור על המורל גבוה לפני הלידה כמה שאפשר גם אם זה ביזבוז כסף.

ה.שהבת שלי הגדולה לקחה קשה את הלידה.עכשיו היא חולה.יש תופעה כזו.

לגבי בקשה להחלפת מילדת..

איך עושים את זה?

יש מילדת אחת שהספקתי להכיר ב-2 לידות שלי.

ב"ה היא לא הייתה איתי בחדר לידה אבל היתה בקבלה וממש לא היתה סימפטית.

אני די חוששת שהיא לא תהיה המילדת שלי בחדר לידה בקרוב ובפעמים הבאות בעזרת ה'.

עד עתה- היו לי מילדות מקסימות בחדר לידה!
 

איך עושים את זה בלי להתפדח ולגרום מצב לא נעים?

וממי מבקשים להחליף?

תודה לך על השיתוף  

בקבלה, מבקשים שיצמידו לכם מיילדת שהיא בראש X, בגישה Y (לדוגמא: יש לה נסיון עם תנוחות זקופות, דתיה, אנאערף מה שחשוב לכם והמיילדת השניה לא), או ששואלים מי כרגע במשמרת ומבקשים מיילדת שהיא לא זאת שאתם לא אוהבים.

היה והצמידו לכם מישהי שלא טוב לכם איתה, בעלך הולך לקבלה ואומר: "אשתי בחדר 4, לא כל כך זורם לה עם המיילדת, אני מבקש שתחליפו לנו מיילדת". זה לגיטימי, המיילדות יקבלו שיבוץ אחר בין החדרים. אתם לא צריכים להתבייש.

באופן כללי הגישה שלכם צריכה להיות של לקוחות. בית החולים מקבל הרבה כסף על כל לידה, והוא אמור לספק לכם שירות. אתם לא עושים לו טובה. ותכיני את בעלך קודם - הדבר הכי חשוב בלידה זה התחושה הנוחה שלך, והוא אמור לעשות מה שאפשר כדי שתהיה לך סביבה טובה ורגועה שתוכלי ללדת בנחת. אם הוא מרגיש לא נעים מהמיילדת, שיזכור שההרגשה של אשתו זה פיקוח נפש כרגע (את יכולה להראות לו מה שכתבתי..).

והלוואי שתהיה לי את אותה מילדת שהיתה לי בלידה אחרונה. היא היתה מקסימה.

אם אראה אותה- אבקש אותה!
היתה כל כך קשובה לרצונותיי ועשתה הכל בנעימות ובסבלנות ובשקט ובלי הרבה רעש ובלאגן...

(וחויתי כל מיני סוגי לידות ב"ה. החל בניתוח חירום מלחיץ וההאחרונה בלידה חוויתית ונעימה. ב"ה)

בנוסף-

אני דווקא די עדינה לבקש דברים כאלה (ולא נעים לי כמו שאת מגסירה את זה).

אבל בשביל זה יש את בעלי  שיהיה בריא.

כשצריכים משהו- שולחת אותו. הוא מבקש יפה אבל עומד על שלו. והוא יודע לעשות את זה טוב מאוד.

אם הייתי צריכה ללכת ללדת בלעדיו- הייתי מתיבשת עד שמרדים יבוא ועד ש... ועד ש...

(לידה קודמת הוא מראש ביקש דברים שהיו חשובים לי, עוד לפני שחשבתי עליהם. )

(ולמדתי ממנו לעמוד על שלי בדברים שנוח לי בבי"ח.

למשל, אחרי הלידה, כשהייתי ב"יולדות" והתמקמתי, ביקשו שאעבור לקומה/ מחלקה אחרת של יולדות ולא הסכמתי. העדפתי להישאר איפה שהייתי ולא רציתי.

ובאו פעמיים כדי לעזור לי לעבור והתעקשתי על זה שאני נשארת שם ולא עוברת. לא נוח לי במחלקה האחרת (מניסיון שלי בלידות ראשונות).

קראו לאחראית והסברתי לה והיא השאירה אותי. לא היתה לה ברירה.

אני מאמינה שבעבר- זה לא היה קורה. בטח הייתי מתנהגת כמו "ילדה טובה ירושלים" ועוברת מיד.

אבל זכותי להישאר איפה שאני!

הם חייבים לי "כביכול" ולא אני להם....

בלידה הזו (היה לפני מעשה) ורק ראינו אותה

ושמענו שקוראים בשמה ישר הוא רץ להגיד

ולא שלא נתקלנו בה 

היא באה לפתוח לי וריד

וכבר סיננה

אם יהיה ניתוחים צריך את זה

ואני אזרתי אומץ ואמרתי לה

את !תדברי אלי  יפה ,בעדינות

את שומעת?!

והגברת נאלמה דום.

ולא נתתי לה לגעת בי כשהיה לי ציר.

ללכת לאחראית על המילדות

ולהגיד לה שהיתה לנו בלידה קודמת

חויה לא נעימה איתה

ואנחנו ממש מבקשים מישהי אחרת

(לכן כדאי, אם זה אפשרי, שיהיה איתך מישהו שלא מתביש לעשות את זה.

הבעל, אמא, אחות- קרובת משפחה.)

רק מי שזה טרי לה אולי יותר תרצה לשתף

אז כולן לכאן!יאללה?

מסקנות מההריון- א.סוף ההריון יותר קשה לפעמים מהשבועות שאחרי הלידה.

ב. מעקב הריון עודף בקופ"ח זה אחד העונשים הגדולים שיש, אז צריך להתפלל הרבה שלא נצטרך הרבה כאלה מעקבים..

מסקנות מהלידה-

א. לא להתייאש גם אם את נמצאת באותה פתיחה במשך שעה. אחרי השעה הזאת גם יכול להיות שתוך 10 דקות תחזיקי את התינוק בידיים.

ב. משהו שכולן יודעות, ובכל זאת- בלידה- כשאת בטוחה שזהו, את מתה, וזה סופי הפעם- אז הוא נולד. 

ג. כל מה שמציק בלידה- אפשר להתעקש שלא יהיה- כמו פתיחת וריד, מוניטור ועוד דברים נחמדים כאלה. אם מהלך הלידה תקין, כמובן. 

המלצות- מי שלא רוצה שיתנו לתינוק חיסון או כל טיפול אחר- שתדאג גם לומר את זה לאחות הראשית כמה פעמים, שלא יהיו פשלות. (חיסנו אותו למרות שלא חתמתי על אישור, וזה ממש הכעיס אותי)

- מי שרוצה מנוחה אבל לא רוצה בית החלמה- שתלך לאמא לכמה ימים, אם זה אפשרי.

- מי שלא רוצה ברית בערב פסח שלא תלד בן בז בניסן

- מגלה סוד: ככל שיש יותר ילדים, ככה יותר קל ללדת עוד. איך? ככה זה. פלא כזה. אנחנו יותר רגועות, יש יותר ידיים שעוזרות בבית, וכנראה שה' שולח כוחות.

על המתה

ועל הברית

חולקת על שתי המסקנות הבאות...

הלידה האחרונה לימדה אותי שאפשר בהחלט להיתקע (אפילו פעמיים) בפתיחה מסוימת במשך הרבה זמן, וכן - גם כשהייתי בטוחה שאני מתה - פשוט קיבלתי אפידורל, ואז ילדתי - אחרי כמה שעות...

ממש מוזר שנתנו לו חיסון למרות שחתמת שלא! אני כ"כ שמחה עכשיו ששלחתי את בעלי לתינוקייה איתו אחרי הלידה, למרות שהוא לא הבין למה...

ובאמת - אין על בית החלמה אמא.

דווקא שולחים בהריון עודף לבי"ח וגם שם זה סיוטטט

לי הרבה יותר קשה בחודשיים הראשונים שאחרי הלידה מסוף ההריון.

כל לידה אני בלחץ מחדש מהתקופה שאחרי הלידה. לא סובלת אותה...

ואני דיי סובלת בהריון ובמיוחד בסוף! וסוחבת אחרי התאריך בדרך כלל...

אבל אחרי הלידה- קשה לי הרבה יותר!

אולי ההפך.

ובנוסף, אני חושבת שאצלי- כל הריון הולך ונהיה קשה יותר..

כי יש לך עוד כמה "צוציקים" שדורשים את שלהם. בלי חשבון.

אבל- תודה לה' על הכל!!

שלא יזיר חסדו מאיתנו, אף פעם! אמן!

טוב, שלא ישתמע ממה שכתבתי שאצלנו הכל סבבה וקלי קלות...

אסביר לכן: ברור שככל שיש יותר ילדים- יש יותר עומס. גם טכני וגם נפשי וגם כלכלי. יותר כביסות, יותר בישולים, יותר נקיונות, יותר ילדים שצריך להקשיב להם, לעשות איתם עבודות בבית ספר, חוגים וכו'. 

אבל- וזה הדבר שהתכוונתי אליו: עצם ההורות היא יותר קלה.

ככה לפחות אני חווה את זה.

יש יותר רוגע בהתייחסות לכל הדברים האלה.

היום - אם אני צריכה לקום בלילה להניק תינוק חמישי + להביא למיטה שלי פעוטה רביעית זה יותר קל לי- נפשית- מאשר לקום בלילה לתינוקת ראשונה או שניה.

גם לעבור את גיל שנתיים, ותהליך גמילה, וכניסה לגן, ובי"ס וכו' וכו'- כל הדברים האלה, שבילד הראשון והשני הם חדשים- נהיים הרבה יותר קלים וזורמים עם הילדים הבאים.  

לפחות ככה אני מרגישה- אתמול הפעוטה החביבה שלי שפכה שמן על הרצפה. בטעות, כמובן. 

אני בעצמי הופתעתי כמה שזה כמעט לא הזיז לי...אם הגדולה היתה עושה את זה כשהיתה בגילה- הייתי אולי נוזפת בה (למרות שנזיפה בגיל שנה ו9 חודשים זה דבר קצת מצחיק לעשות) והייתי מתבאסת ואולי אפילו כועסת.

ואתמול- כשזה קרה- ועוד הייתי באמצע בישולים ועניינים- פשוט נתתי לה נייר סופג שתנגב, אח"כ ניגבתי בעצמי קצת, וזהו, נגמר. זה פשוט "עבר לידי".

אז לזה התכוונתי- לעצם ההורות שנהיית יותר זורמת וקלה. פחות מתרגשים מנכל דבר. יותר לוקחים בקלות וצוחקים, וכם- לפחות אני ככה- יותר נהנים...

| 

עם הגדולה, למשל, בכל פעם שהייתה בוכה - היינו מתחילים לחשב: מתי היא אכלה? מתי היא ישנה? מתי החלפנו לה? אחים שלי היו צוחקים עלינו...

היום גם אנחנו צוחקים על עצמנו של אז...

ההורות פשוט טבעית יותר ובאה פחות בלחץ.

ומבחינה טכנית - הרבה יותר קשה שני קטנים בני פחות משנתיים מאשר שישה ילדים - שביניהם יש גם "גדולים" וגדולים (בלי מרכאות), שיכולים לעזור אפילו בקצת...

ומבחינה רגשית - כשיש ילדים שאפשר לדבר איתם, זה כ"כ מקל נפשית! מרגישים שיש יותר "תכלית" לגידול הילדים, רואים קצת "תוצאות"... (ומספיק אפילו ילד שאומר במתיקות: "אמא, אני אוהב אותך!" כדי לתת כוח לכל היום...)

כשיש יותר ילדים, וגם מגוון גילאים מעט יותר גדול, יש גם יותר קשיים... צריך לספק את הרצונות של ילדים עם צרכים שונים (ועוד אין לי מתגברים...), יש יותר בעיות לטפל בהן (אחד בגמילה, אחד יונק, אחד עם שיעורי בית ואחד סתם צומי... ולא דיברנו על קשיים מיוחדים - רגשיים, לקויות ודברים גם יותר מזה ל"ע), לפעמים צריך גם לעזור לגדולים שנראים "עצמאיים"... ולא דיברנו על הבלגן שרק מתרבה...

בקיצור, יש נקודות לכאן ולכאן.

ועל הכול נאמר - תודה לה'!

כי אצלי זה דווקא קצת הפוך. א. אני לא ממש זוכרת את תהליכי הגמילה של הגדולים (או שאר התנהלויות שלי מולם), אז אני חווה את הקשיים מחדש גם בילד השלישי והרביעי.

ב. העייפות המתגברת והעובדה שאין לי זמן יותר מדי לעצמי גורמות לי להיות יותר עצבנית ופחות סבלנית ממה שהייתי כשהיו פחות ילדים.

ובאמת תודה לאל כל אחד מהם הוא אושר גדול וזכות עצומה!

אבל לא מרגישה שזה נהיה יותר קל משום בחינה.

דווקא כשהייתי אמא לילדי הבכור- הייתי הרבה יותר נינוחה, סבלנית, מכילה...

אני זוכרת שהייתי שומעת את השכנה שלי צועקת על הילד שלה או את הילד שלה בוכה והייתי מופתעת.

אמרתי לעצמי: איך היא מגיעה למצב כזה שהילד ככה צורח (אצלי זה לא קרה כשהיה לי רק את הגדול...)

ואיך היא צועקת וכו'...

כשהיגיעה השנייה, שתהיה בריאה- כבר הייתי יותר מבולבלת, פחות סבלנית ובוודאי שהרמתי את קולי מאז  ושהילדים שלי בוכים/ צורחים לעיתים.

הרבה פחות רגוע אצלנו . שיהיו בריאים ושיהיו לנו כוחות וסבלנות לגדל אותם בשמחה!

בוכות וצורחות, יש לומר.

הקטן עוד יונק וישן בינתיים....

ההבדל הוא בי.

כביכול לי יש הרבה יותר אפשרות להכיל צעקות, בלגן, מריבות, כביסות וכלים.

אני לא קופצת מכל דבר, ולא נלחצת גם כשיש צרחות ושאר ירקות. 

בדרך כלל. גם לי יש זמנים של עצבנות, כמובן. בעיקר כשאני עייפה.

אני מרגישה שאז הייתי מסתדרת עם הכל בלי בעיות.

ה"אמהות" לא הפחידה אותי והסתדרתי איתה מצוין.

יכול להיות שזה גם בגלל הטבע הנוח יחסית של הבכור שלי.

הוא היה תינוק וילד נוח. לא נשמעו בכיות מביתנו. הסתדרנו מצוין.

הבית היה מתוקתק.

נקי תמיד, ארוחות סדירות, כביסות, גיהוצים- הכל.

הייתי הרבה יותר סבלנית ומכילה!

כשהגיעה השנייה ונוספו ב"ה הבאים- הכל התבלגן לי.

יותר בכיות, צרחות- של הילדים

תסכולים וחוסר סבלנות- שלי...

הרבה פחות עם כוחות להתמודד עם הבית.

דווקא עכשיו יותר קשה לי להכיל מאז.

משתדלת לעבוד על זה... לא תמיד זה הולך כמובן.

מנסה. לאט לאט.

כמובן שאחרי לידה זה עוד יותר "מתחרבש" כמובן...

בקיצור- כשמסתכלים "עליי"- הרבה יותר קשה לי מבחינת ה"עצמי" שבי לעומת התחלת דרכי כאמא.

הפוך מימה שאת מרגישה...

ברשותך- אני רוצה שתשימי לב למה שכתבת.

כשהיה אחד שלא בוכה, ויכולת לתקתק את הבית ולבשל סדיר וכו'- אז הייתי יותר סבלנית ומכילה אבל אח"כ כשנהיה עמוס יותר- אז יש פחות סבלנות כי הכל התבלגן לך.

בעצם- עם הראשון לא היה לך כ"כ מה להכיל....והסבלנות שלך לא עמדה במבחן....

אז ברור שהיה יותר קל. 

מקווה שלא יעצבן אותך מה שאכתוב לך:

הכל ענין של ציפיות. כשיש ציפיות גבוהות שלא מתממשות- יש תסכול וכעס. 

ציפיות צריכות להיות תואמות מציאות. לפי המציאות שבה את חיה עכשיו- לצפות שהבית יהיה מתוקתק והכל יהיה חלק ועוד תהיה לך סבלנות- זו פשוט ציפיה לא ריאלית! את לא כל יכולה. את רק אישה. אחת. עם המון משימות. והמון רצון טוב, אני מניחה. אבל אי אפשר שכמות המשימות תגדל ותגדל ותגדל ואת תשארי באותה רמת ציפיה לגבי מילוי כל המשימות! זה לא הוגן כלפי עצמך!!

אני מבטיחה לך שהבית שלי לא מתוקתק, בטח לא כשאני חודשיים אחרי לידה. 

וגם לי יש הר כביסה (שלא נראה שתתקפל לה לפני שבת...) וגם לי יש שני כיורים עם כלים, וחדרי ילדים שצריכים יד של אמא.

וגם לי יש ארבע ילדות רעבות ולא תמיד האוכל מוכן בדיוק בזמן- כי ישנתי או כי הנקתי או כי כל דבר אחר. 

והאמת שבלגן כן מפריע לי. אני לא אחת שלא מפריע לה. מפריע לי לגמרי.

אבל- אני פשוט לא מצפה שהבית יהיה מתוקתק וכו'. זה פשוט לא ריאלי. אני אחרי לידה, יש פה תינוק וארבע ילדות פעילות, בתוספת חברות אחה"צ. כדי שהבית יהיה מתוקתק אני אצטרך לעבוד בצורה כזו שלא אוכל לישון בכלל, ואח"כ עוד אלחיץ את הבנות שלא יבלגנו כלום, כי עד שסידרתי....

אז זהו. הבנתי והפנמתי שסדר פסח לא יהיה פה רוב השנה (וגם לא תמיד לפני פסח), אבל אני אפנה את כוחותי ומרצי לילדות.

המפתח לזה זה סדרי עדיפויות.

כל אחת עושה את שלה, לפי כוחותיה ורצונותיה.

אבל להיות ב100% כל הזמן- איך אפשר? 

ואצל רוב האמהות לילדים קטנים- סדר ונקיון של 100% בא על חשבון הזמן והנחת עם הילדים. (כתבתי רוב!!! לא לקפוץ עלי..)

אז נראה לי- שאם תרשי לעצמך להשתחרר מהרצון והציפיה שהכל יהיה מתוקתק אז ממילא תהיי פחות מתוסכלת ויותר סבלנית.

תראי, אני גם צריכה להזכיר את זה לעצמי כל הזמן. אני אומרת לעצמי שבסך הכל- עוד 10-15 שנים- כבר לא יהיו קטנים בבית, ואז הבית יהיה רגוע יותר, מסודר יותר. ואנחנו עוד נתגעגע לשנים האלה- שכולן קטנות. יש הרבה קסם בתקופה הזאת.

אמנם הקסם הזה מלווה בעבודה קשה שלנו, כאמהות, אבל אני מעדיפה להעביר את השנים האלה בנחת מאשר בלחץ ותסכול.

הכי גרוע???  אני אשטוף כלים עוד יומיים ואקפל כביסה עוד חודש. ואף אחד פה בבית לא ימות מזה, כנראה. 

ועוד דבר- יש לנו (לרובינו) נטיה להתנצל בפני אמא או השכנה או החברה שנכנסת הביתה כשיש בלגן.

גם אני כזאת לפעמים. אבל לאט לאט זה עובר לי.

כאילו אנחנו מרגישות שמודדים אותנו לפי איך שהבית נראה. כאילו אם יש בלגן אחה"צ או בערב אז אנחנו לא בסדר, וצריכות להתנצל.

וזה חבל. להתנצל על מה? על זה שיש פה ילדות ששכחו לאסוף משחק לפני שיצאו בדהרה החוצה?

להתנצל על זה שהיום החלטתי לישון בבוקר כדי שאוכל להתייחס אליהן כשהן חוזרות הביתה מבית הספר? להתנצל על זה שבעלי לא היה בבית כבר שני ערבים ולא שטפתי כלים כי רציתי קצת זמן שקט לעצמי עם ספר טוב או שיחה עם אחותי?

צריך להזכיר לעצמנו שההצלחה שלנו בתור אמהות היא בכלל לא במדדים האלה. 

ההצלחה שלנו בתור אמהות תימדד עוד הרבה שנים- בקשר שיהיה לנו עם ילדינו הבוגרים, בחוויות שהילדים שלנו יזכרו. ולא נראה לי שהם יזכרו אם היו כלים בכיור או לא...

טוב, יצאה לי מגילה בסוף, ועוד מעט שבת...

אני מקווה שקצת עזרתי... 

ואגב, אני ממש לא בציפיות, במיוחד לא לגבי הבית.

אבל ביחס לילדים אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני, כל אחד מהם, את מה שהם צריכים, ולו בגלל שאני צריכה לחלק ביניהם את הקשב והזמן. ולא בגלל שיש לי ציפיות להיות אמא מושלמת, אלא כי באמת אני מרגישה על ההתנהגות שלהם שהם לא מקבלים ממני את כל מה שהם צריכים (אצל חלקם).

אין לי איך להסביר את זה.

פשוט יש יותר רוגע לגבי הילדים.

לא לוקחת כ"כ קשה דברים כמו לקום בלילה להחליף מצעים, או זמן קשה ועמוס של השכבות.

מצליחה לראות הכל יותר "מלמעלה", לא נתפסת לעצבים על דברים שפעם היו מעצבנים. 

מצליחה יותר לראות את המתיקות והתמימות גם בדברים שכן מעצבנים אותי. 

איכשהוא יש יותר סבלנות לכל דבר.

ולגבי זה שהילדים לא מקבלים מה שהם צריכים- אני גם מרגישה את זה לפעמים. אבל האמת היא שזה לא כ"כ מסובך לתת להם ובדר"כ זה גם לא דורש הרבה זמן.

תשומת לב קטנה נוספת, פעילות קטנה משותפת, עוד דקת שיחה לפני השינה- בסוף הקטנות האלה מצטברות להרבה. 

גם שמתי לב שה' עושה איתי חסד- וכשקשה עם אחת בענין מסוים אז עם האחרות יש תקופה זורמת. וכשמסתדר עם האחת- אז נהיה קשה עם אחרת. כמעט תמיד אין לי התמודדות קשה עם שתיים בו זמנית. 

ובכל מקרה- וזה תמיד- אני משתדלת להתפלל בפרטות על כל ילדה וילד. דברים ספציפיים לכל אחת- על הצרכים שלה ועל עצמי מולה. 

אבל אני עם חמישה בלי שלישיה בדרך...

רק מחדדת שהרבה בנות רשמו כאן שעם הילד הראשון היה להן קשה יותר ואח"כ קל יותר בגלל שהיה להן קושי עם ה"אמהות" והשינויים כשהגדול נולד.

ואצלי לא היה קשה עם האמהות. דווקא זרם לי.

כל השאר- צודקת. וזה מוכר ומובן...

ומשתדלים לעבוד על זה ולהנמיך ציפיות.

אצל הראשון והשני הייתי מבוהלת מעצם האמהות.

הפחד הזה שהכל עלי ואני בעצמי עוד ילדה....

איך אני יכולה להיות אחראית על כזה יצור קטן שתלוי בי לגמרי?

ההנקות היו קשות. לא התחברתי לזה בכלל.

כל פעם שהתינוק בכה נבהלתי. לא ידעתי מה הוא רוצה ואיך אני אמורה לעזור לו.

הייתי מבוהלת. ממש.

עכשיו הכל רגוע לי. אני כ"כ מתחברת לאמא שבי.

מסוגלת לשבת שעות ורק לחבק את הקטנה. לא להבהל ממנה.

לא להבהל מהאחריות. לא לפחד מהבכי.

אני מרגישה שלמות עם האמהות ואהבה כ"כ גדולה לילדים.

בקשר לילדים ולהורות 

מה עם זה שאין הרבה זמן  לשני  והלאה

כמו לראשון

יש לי מצפון כל הזמן ל2 הכיונים.

בעצם ל4 גם לי  עצמי ולבעלי

ההרגשה של זמן שאול

אני על קוצים 

בעיני זה הדבר הכי קשה עם הילד השני.

חלוקת זמן ותשומת לב שצריך כל הזמן לעשות.

בקשר לזמן עם בעלך- זה סעיף נפרד. אתם פשוט צריכים למצוא את הזמן הזה ולא לוותר עליו.

בקשר לילדים- לשני ואחריו השלישי והלאה יש מי שישעשע אותם חלק ניכר מהיום... 

בית עם יותר ילדים הוא בית מאוד מענין בשביל תינוק קטן. הרבה יותר מענין מאשר בית עם הורים בלבד...

אז ברור שצריך וגם כיף להקדיש זמן אישי גם לילדים בספרות מתקדמות יותר, אבל זה אחרת מאשר עם הראשונה.

לא מנחם אותי שאומרים לי שהיא מתנה בשבילה

ועכשיו היא גם התחילה לשחק לקטנה בידיים וברגלים לעקם  אותם ולנשוך

והיא מקנאה ואני נקרעת

ו..תודה על התשובה

פרקתי טיפונת

בעתיד זה באמת יהיה כמו מתנה בשביל שתיהן.

עצם זה שיש "חברה" בבית ולא צריכים לחפש כל הזמן במה להתעסק- זה כבר משהו!

(גם בתור אחת שיש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וגם בין הבנות שלי יש הפרש של שנה וב"ה יש עוד ילדים- לפני ואחרי...

אחים/ אחיות- זה כייף ומתנה!!)

וגם לי קשה עם זה שאין לי זמן איכות אישי עם כל ילד בנפרד וכו'.

אבל מקווה למצוא את הזמן לזה גם כן.

לפחות משתדלת שבמקלחת שלהם (אל תצחקי!) ולפני השינה- יש לי כמה דק' אישיות עם כל ילד.

מרגישה טוב עם זה. לפחות זה.

בהצלחה לכולנו בע"ה!

אבל חיבוק קטן באמצע שאני מבשלת וילד "תורן" עומד לידי ושואל/ מסתכל/ סתם דורש תשומת לב- מראה לי שזה חשוב ונכון!

נכון שתשומת לב ושיחות עם ילד זה חשוב מאוד, אבל ילד צריך גם להרגיש את המרחב שלו, גם יותר מדי תשומת לב זה לא טוב.

קראתי ב"לוחשת לתינוקות" שילד או תינוק גדול שיודעים לשחק לבד זה טוב, זה מראה שיש להם בטחון והם לא כל הזמן תלוים באמא. הם לא בפחד כשאמא לא לידם.

כשיש אחים בבית ילד לומד שהוא לא היחידי בעולם, יש לו את המרחב שלו והוא לומד גם להתחשב בעוד מישהו.

אני מכירה גם ילדים שקיבלו יותר מדי תשומת לב מהאמא והרבה זמן היו בטוחים שהם מרכז העולם, וזה הזיק להם ולסובבים אותם. עם הזמן הם היו צריכים להשתנות.

אז באמת אחים - זה מתנה גדולה!

הרגעים הקטנים האלה מצטברים להרבה.

א. הצרכים של הבנות שלך, לפחות עכשיו, מאוד שונים. הקטנה צריכה הרבה טיפול פיזי בעיקר והגדולה צריכה תשומת לב של משחק, סיפור וכד'. 

תנסי לחשוב איך את עונה על הצורך של כל אחת בזמן שזה לא מתנגש עם הצורך של השניה או- איך את עונה על הצרכים של שתיהן בו זמנית.

למשל- כשהקטנה ישנה תנצלי את הזמן לשחק קצת עם הגדולה, וכשהגדולה ישנה או במסגרת- תנצלי את הזמן להתענגות על הקטנה וטיפול כמו מקלחת, החלפת בגדים וכד'- שזה דברים שלוקחים יותר זמן ותשומת לב.

עוד אפשרות, שלי מאוד עוזרת- זה המנשא. זה לא רק פתרון טכני אלא גם יותר מזה- כשהקטנה במנשא היא מקבלת 100% של מענה לצורך שלה במגע ובאמא, ובמקביל- את יכולה לצאת עם הגדולה או לקרוא סיפור או סתם להיות איתה. 

ב. למה את חושבת שהיא מקנאת? אצלי הקנאה בדר"כ מגיעה בגיל 8-9 חודשים- כשהתינוק כבר תופס מקום משלו. בהתחלה- הוא הרבה פחות מורגש מבחינתן- יונק ישן וגמרנו. מקסימום קצת מחייך אליהן מהטרמפולינה. 

בכל אופן, אם את כן מרגישה קנאה, כדאי לך לתת לזה שם ומקום. כלומר- להגיד לה "את כועסת על X?" היית רוצה שעכשיו אמא תעשה איתך משהו. נכון. אמא עכשיו מניקה אח"כ נוכל לשחק ביחד. 

וכד' 

ג. תנסי "לאתר" את הזמנים או הנקודות שבהן קשה לך ולנסות להיות יצירתית בהן. נניח- משחק מיוחד לזמן ההנקה, וכד'

ד. לגבי זה שהיא מפרקת את הקטנה- זה קורה אצל כולן, אני מניחה. שלי דורכת עליו, מכניסה לו כפית לפה ואפילו הורידה אותו מהטרמפולינה בעדינות רבה.... אין ברירה...צריך להשגיח בשבע עיניים ולהציב גבול ברור.

כתבת שאת נקרעת. נזכרתי שאחרי שהשניה שלי נולדה היו לי נקיפות מצפון כמו שלך יש עכשיו. וזה לא עזב אותי, עד שיום אחד כשהיא היתה בת 8 חודשים בעלי לקח את הגדולה למשך כל היום, ואני את הקטנה- ונפגשנו רק בערב. הגדולה כ"כ שמחה לראות אותה, כל הדרך הביתה היא צהלה "הנה X! הנה X!" ואז נרגעתי עם הנקיפות מצפון שלי..

הרבה הרבה כח

וזאת הברכה שסבתא שלי שתהיה בריאה מברכת אותי תמיד: הרבה בריאות והרבה כוחות!
 

(היא תמיד מאחלת לי שיהיו לי תאומים.. חלום כזה שלה..  אז אני אומרת לה: וואי. תבואי לעזור לי?

אז היא אומרת: למה לא?

אבל שה' ייתן לך כח! הרבה כוחות והרבה בריאות בשביל לגדל את כולם בעזרת ה'!)

כזאת מתוקה את לא רוצה 2 כאלה?

אחרי הלידה הראשונה שאמר לי את זה(היה לידה קשה קשה)

בכיתי ממש

ועכשיו אני מתחילה להרגיש כמה זה כיף

(אבל היא שוקלת כמו 2 זה בטוח)

להם יותר קל מאישה אחרי לידה, לא?

אבל לי תמיד קשה בתקופה של החודשיים, שלוש הראשונים אחרי לידה.

הלידה בשבילי חוויתית ואני ממש מחכה לה!
אבל התקופה שאחריה- ה' יעזור לי ויתן לי סבלנות, כוחות ושמחה.

אני בלחץ מעכשיו ממנה...

איך?

יש לך עכשיו איך להתכונן לתקופה הקשה של אחרי הלידה?

כמובן אי אפשר ממש להתכונן, אבל אפשר להקל על התקופה הזאת.

לנסות לתכנן עזרה מראש, כמו לדבר עם אמא או חמות שיפנו את הזמן כדי לעזור אם הן רוצות,

או אם יש אפשרות לחפש עוזרת מראש.

אפשר לבשל כמויות גדולות של אוכל ולהקפיא מראש, האוכל נשמר טרי, ובמקום לעמוד לבשל אחרי הלידה אפשר פשוט לשלוף קופסה עם אוכל מוכן.

ובכלל לפנות כמה שיותר את הזמן שאחרי הלידה, זה חשוב לאם ולתינוק, ולילדים ולבעל.

וכמו שכתבו פה, צריך להוריד ציפיות גם בתקופה הזאת.

אגב, לי עזרו מאוד מגמח יולדות בשכונה שלנו. הביאו לי אוכל במשך 3 שבועות. עד היום אני מברכת אותם.

תודה על הדברים!
 

אבל כמו שכתבתי ( בתגובה ל"רק אמונה") - יש לי בעיה עם אוכל קפוא. לא מסוגלת.

לפחות מקווה להספיק להכין את הבסיס. שניצלים מתובלים, קציצות לפני בישול או טיגון. אולי רוטב לפסטה/ קציצות וכד'.

עזרה- גם בעיה אצלי. לא מסוגלת לבקש עזרה. וזה לא טוב בכלל.

אבל אני לא אוהבת להיעזר. צריכה להרפות...

חמותי מבוגרת וגרה רחוק.

אימי עוזרת לי בימים/ שבוע ראשונים. שתהיה בריאה וה' יתן לה כוח.

עוזרת- אין לי אפשרות ולא אכניס עוזרת הביתה.

יש לנו גמ"ח ליולדות לאוכל אבל אנחנו לא מתחברים לזה.

הלוואי שהיה גמ"ח ליולדות בעזרה עם הילדים הגדולים. להוציא אותם קצת/ להעסיק אותם. זה מה שהכי יכול לעזור לי.

אבל אין כזה דבר.

וזה יוצא גם שיא הקיץ שא"א לצאת החוצה בחום כזה.

לוקחים אותם למשחקיה

אולי תחפשי ביביסיטר

עכשיו אבל

כדאי שיהיה מישהי שמכירים כבר מלפני

או לפחות מספרים כי לפעמים צריך מהרגע להרגע

אצלינו בעלי התקשה מאוד באמצע התקופה והיה צריך דחוף קצת הפסקה

(וזה רק ילדה אחת קטנה)

הביביסיטר לקחה אותה לכמה שעות והוא נהיה אדם חדש

מקווה שיהיה לה כח וחשק לבוא.

כי זאת תקופה מאוד חמה בחוץ ובטח יש להן עיסוקים יותר מענינים ונעימים לעשות בתקופת הקיץ ולצאת...

חופת לידה קודמת גם ילדתי באמצע החופש הגדול ובעלי הבטיח לי שהוא יוצא את הגדולים לטייל וכו' והוא הוציא. אבל כמה אפשר כבר לצאת ולאן בחום נוראי שכזה (במיוחד באיזור שלנו).

עצם זה שהם לא במסגרת קבועה ביומיום- זה כבר מפר את האיזון.

אם חמותי תוכל ותרגיש טוב- בעלי והילדים ילכו אליה לכמה ימים ואני אלך לבית החלמה קרוב אליהם.

חושבת על כל האפשרויות.

הענין הוא שזה לא יום אחד שהם יהיו בבית אחרי הלידה ובלי מסגרת.

זה בדיוק שישה שבועות שאחרי הלידה שהם בבית בלי מסגרת

6 שבועות כפול 7 ימים בשבוע ו-4 ילדים בגילאים שונים. שיהיו בריאים.

שיעבור לכולנו בקלות!
גם ככה החופשה הגדולה היא די סיוט בשביל הרבה/ כל ההורים. גם בלי ללדת בתחילתה...

אני קיטרתי פה עם כמה על פסח וזה היה כיף-השיתוף

וטוב שזה אחרי המשכב לידה יש יותר כח.

ובית החלמה ללידה חוזרת זה טוב

ככה מתיחדים עם התינוק-מכירים זה את זה

אופציה שאין בבית כ"כ

זה לא אחרי המשכב לידה.

אני צריכה ללדת די בתחילת החופש כך שהמשכב לידה יהיה בדיוק איתם בבית.

הם חוזרים ללימודים רק 6-7 שבועות אחרי שאלד...

שיהיו לנו בריאים

אני בדרך לכתוב לך

על משהו בנשואות

שרצית לפתוח 

בחדר אחר עם ילדים ותעסיק אותם? בקיץ כולם בחופש ויותר קל למצוא. האם את בטוחה שקייטנות זה יותר קל? בשבילי עדיף להשאיר בבית, לא צריך לקום מוקדם, לארגן את כולם, לפזר ועוד כמה שעות כבר לאסוף...

יש גם אפשרות לא חינוכית, בזמן שאת עייפה לתת לילדים לצפות בסרט.

אגב מותר לצאת עם ילדים גם בחום, רק לזכור קרם הגנה, כובע , הרבה מים, טיץ לבנות כי מגלשות חמות ומחצלת לשבת מתחת לאיזה עץ. לא מבינה איך כולם מצליחים לא לצאת בקיץ עד חמש בצהריים.

צלחות חד פעמיות זה מאוד עוזר, 

ילדים גם יכולים להעסיק את עצמם כמה שעות, יהיה בלגן אבל את לא תצטרכי  להעסיק אותם.

נשמע שאת אשת חיל אמיתית

אין לי כ"כ חדר אחר להעסיק אותם. והחדר היחיד והממוזג שיש לי בבית זה הסלון וכולנו מתרכזים בו.

אין לי מחשב בבית. בעיקרון מסיבה חינוכית.

למרות שחשבתי לשכור אולי מחשב או משהו כזה לתקופת הקיץ/ החופש בשביל כמה שעות בודדות לתעסוקה כשלא יהיה לי פיתרון אחר. נראה אם זה יצא לפועל ובכ"ז נוותר על העקרון שלנו. אם לא תהיה ברירה. (איפה אפשר לשכור מחשב נייד בכלל?)

פעם שעברה לא שלחתי אותם לקייטנות, אחרי הלידה. בדיוק בגלל הסיבה הזאת שקמים מאוחר ועד שזזים ועד ש.. ועד ש...

אבל כל היום נמרח אח"כ וכולם סביבי ואין דקה מנוחה שיהיו בריאים וא"א להניק ברוגע וצריכים להעסיק אותםואז גם ישנים מאוחר (כי קמו מאוחר) וגם הילדים מתחרפנים להיות 24/7 סביב אותם 4 קירות.

אני חושבת שהפעם בעזרת ה'- אם ארגיל אותם לקום מוקדם ולצאת לקייטנה יהיו לי כמה ה שעות של שקט ולהם יהיה גם יותר מענין קצת. יותר חברה/ תעסוקה ואז גם יתעיפו וישנו מוקדם יותר, לא? ולי תהיה עוד טיפת סבלנות בשבילם לשעות שהם יהיו בבית אחרי הקייטנה. 

נכון?

תודה הלוואי!

שה' ייתן כוחות, סבלנות ושמחה לכולנו

זה יותר מסודר וגם מארגנים טיולים וכיף

ובקשר למחשב לא כדאי לותר ככה מהר על העקרונות-גם לדעתי

כי זה ממכר (מנסיון)

וזאת יותר קייטנה שכונתית.

בחורה בת 20 אחראית שהילדים מאוד אוהבים ללכת לקייטנה שלה. (הבנות שלי היו אצלה בחופשת פסח בקייטנה, כשאני עבדתי ומאוד נהנו)

היא עושה להם המון פעילויות, יוצאת איתם לגינות מוצלות וכו'. לא טיולים גדולים אבל גם טוב.

הילדים שלי לא כאלה גדולים שצריכים טיולים רציניים...

זהו. אני יודעת שזה ממכר. בגלל זה אנחנו נגד. ובגלל עוד הרבה דברים אחרים.

ולשכור לתקופה הזאת? מה את אומרת?

ובקשר למחשב-לדעתי לא כדאי

בתור ילדים

אמא שלי הכניסה לבית בתקופה קשה

והיה נורא קשה להוציא וגם הורגלנו לראות סרט ולהירגע.

זה הזוי.

זה אופציה אחרונה

(את יודעת מח -שב ומכשף...)

זה מה שרציתי לכתוב

כי אם את זוכרת פתחתי כאן שרשור נשים בתשיעי איך אתן מתכוננות

והיו לי דאגות כ"כ גדולות

ואחרי הלידה יש תשובות והרגש יותר טובה ויוצאים לרווחה

בקרוב אצלך בשעה טובה

הלוואי שהפעם יהיה לי קל יותר מפעם קודמת. ממש מקווה!
כולי תפילה. בעז"ה.

תודה ואמן! 

ומזל"ט לך על הלידה הטרייה.

בעיקרון- אין לי בכלל מחשב בבית.

לפני שהתחתנו, בעלי ואני היינו בדעה שמחשב זה דבר לא טוב בבית.

לא משחקים ולא סרטים.

זה ממכר/ הורס ועוד הרבה דברים לא טובים בכלל.

אין ספק שמחשב טוב לעיתים כבייביסיטר/ תעסוקה לילדים.

הפעם חשבתי קצת להרפות ולקנות מחשב נייד/ לשכור לתקופת הלידה והחופש הגדול אבל בעלי שיהיה בריא עדיין נגד. לא רוצה לשבור עקרונות. כנראה שזה לטובה. ימים יגידו

קייטנות- גם לא חושבת לחסוך בזה.

ברגיל אני עובדת וגם ככה שולחת לקייטנות אז למה כשאני מותשת אחרי לידה לא אשלח לקייטנה?

ואין לי גיסות שגרות קרוב ואחותי שגרה לידי צריכה ללדת בעצמה קרוב לתקופה שלי וגם לה יש קטנטנים בבית. ברוך ה'.

צריכה באמת להרפות קצת. תודה על התזכורת.

בלידה קודמת (ילדתי בתשעת הימים) וקניתי חבילת צ'יפס קפוא- ענקית ומידי פעם הכנסתי תבנית גדולה של צ'יפס לתנור וטיגנתי שניצלים והגשתי עם קטשופ- כולם אכלו ב"ה.

צריכה למצוא עוד דברים כאלה שיהיו קלים לי לארוחות ועדיין לא כאלה גרועים. פעם ב... אפשר לאכול כאלה דברים. לונורא.

תודה לך

רק להתפלל לטוב

ולקוות שיהיו קייטנות פעילות בכל חופשת הקיץ.

מקווה להספיק לארגן לפני הלידה אוכל בסיסי שיכולה להקפיא.

אני לא מסוגלת לאכול אוכל מהמקפיא. מפונקת מידי בקטע הזה. חייבת טרי.

אז לפחות להשרות שניצלים, לתבל ולהקפיא ואז להוציא ורק לטגן.

להכין עיסה לקציצות וליצור קציצות ולהקפיא ואז להוציא ולטגן/ לבשל

וכד'.

מה עוד אפשר לעשות?

ה' יעזרנו

אז ככה:

א. אז אני "בוגרת הריונות בסיכון" שזה הריונות מאד לא נוחים, בלשון המעטה...

כמויות הבדיקות, הביקורים אצל הרופא והביקורים במיון מוציאים אותי משלוותי...

כשאני מגיעה לסוף בא לי כבר להקיא את ההריון.

אז קיבלתי פעם עצה ממישהי פשוט לחשוב על זה שאני אמא

וכאמא, אני רוצה את הטוב ביותר לילד שלי

והטוב ביותר בשבילו, כרגע, זה עדיין להיות בפנים ולא לצאת.

הרבה פעמים אנחנו נותנות את הטובה שלנו בשביל הילדים. 

אז עם כל הקושי של סוף ההריון אם אני יאמין שזה הטובה של הילד שלי, יהיה לי קל יותר לסחוב.

ב. הריון הוא תקופה מדהימה. 

בתוך תוכך מתבשלים חיים חדשים. זה מרגש כל פעם מחדש כשחושבים על זה.

ועוד משהו- העובר שלך לומד תורה אצלך עם מלאך ולכן יש בך הרבה קדושה וקרבה מיוחדת לקב"ה.

תנצלי את זה לתפילות.

ג. כ"כ חשוב שיהיה לך נעים בלידה.

אם יש מישהו שהנוכחות שלו לא טובה לך בלידה- תתעקשי שלא יהיה שם.

עד עכשיו מפריע לי שהיו איתי באחת הלידות אנשים שלא רציתי שיהיו.

וכשהרופא/ אחות/ מיילדת לא הכי נחמדים, פשוט להאטם מולם.

ד. תעשי מה שהכי נוח לך. את היולדת.

ועוד משהו חשוב- אחרי הלידה הרבה פעמים נדמה לנו שחזרנו לעצמינו ויש לנו כח

זאת טעות!

תנצלי כל דקה אפשרית למנוחה ואל תנסי להראות את עצמך גיבורה.

זה מתנקם אח"כ.

ה. אמרו לך שהמוניטור הוא רק לחצי שעה? סתם עשו ממך בדיחה.

אין כזה דבר בבי"ח. שמים לך מוניטור ושוכחים שהגעת עד שעברו לפחות שעה וחצי.

לכי להסתובב שעתיים? פשוט עמוס לנו כאן. תסתובבי עד שיהיה פה פחות עמוס

ואז נוציא לך מכתב שחרור.

והתל"מ? טוב. זה סתם המצאה מרושעת.

תשאלו את כל היולדות בשבוע 42....

@רק אמונה  את אלופה עם הרעיונות שלך!!!

@אישה ואמא-אפשר בנושא שכתבת הריון בסיכון?

@מתואמת-אפשר על ברזל ומעקב הריון עודף?

@בת 30-גם הריון עודף וגם תזונה בריאה.וילדים (ובנות?וברית בזמן לא נח)

לו היית יודעת כמה שוקולד לבן צרכתי בחודשיים האחרונים של ההריון הזה...

אבל באמת- אני בגדול לא בעד לאכול הרבה בשר ועוף, אלא שבהריון זה קצת שונה.

הגוף צריך אספקה טובה של חלבון, ברזל וויטמינים.

ולכן- א. אם הבטן צועקת :"הבו לי בשר! הבו לי שניצל!" אז בהריון ובהנקה- ממש כדאי להקשיב לה. ואם במקרה אין בבית- אז להכין חביתה הגונה משתי ביצים- זה גם חלבון טוב.

את שאר עצותי אכתוב מתישהוא בזמן אחר

לא חושבת שאני יכולה לתרום פה משהו כי זה מאד אינדבדואלי.

המקרה שלי לא דומה למקרה של אחרת, והמקרה שלה אולי מזכיר את של חברתה, אבל לא בדיוק.

מה שאני כן יכולה לומר זה שעם כל הקושי

עם השמירה והבדיקות והכל

זה שווה את זה!!!!

את הקטן שלי ילדתי בשבת למרות שלא חשבתי שזה יקרה.

כבר בסוף ההריון בררתי על קייטרינג ואולם (וחשבתי גם על צלם) וכו'...

בסוף.... נסעתי בשבת לבי"ח וילדתי בשבת!

ובעלי היה בלחץ- איך ומה נעשה בשבת.

יש לנו משפחה גדולה: אחים, אחיות שלא גרים ליד...

בסופו של דבר עשינו "שבת ברית" מהממת.

הזמנו את כולם. מצאנו להם מקומות לינה.

קייטרינג ל-3 סעודות, מקום לסעודות, קינוחים, עוגות, חד"פ, שתייה ועוד....

בעלי עבד מאוד מאוד קשה בשבוע הזה אבל בסופו של דבר- כולם נהנו. והוא במיוחד.

שבת מקסימה!!

(אפילו ביקשו שנארגן עוד שבת כזאת

למרות שבהתחלה חלקם לא רצו להגיע כדי לא להקשות עלינו/ עליי כיולדת. אבל היה מיוחד!)

מסקנה: לא לחשוש (ואולי גם לא לתכנן . רבות מחשבות בלב איש...)

בסופו של דבר- אפשר להפוך כל דבר מאתגר למשהו מיוחד באמת!

וחוץ מיזה שאין לי תמונות מהברית של ילדי המתוק- זה יותר נחמד מברית רגילה!

וגם אחרי הלידה-

אם מייעצים לך עצות לגבי התינוק ומה לעשות ומה לא לעשות-

תחליטי מה נראה לך לנכון לקבל ולעשות ומה לדחות.

זכותך!
 

יש גם עצות טובות ועצות ששוות זהב אבל את תחליטי מה מתאים לך ונוח לך לעשות בתור אמא!
 

בהצלחה רבה!

א. מסר לאומה: עד כמה שמחכים בקוצר רוח ללידה- בסוף זה עובר מהר...וקחו בחשבון שאחרי הלידה העבודה קצת יותר קשה מלסחוב...

ב. מסקנות מההריון: אין לי מסקנות מיוחדות... כל אחת וההריון שלה, כל הריון והקטע שלו...

ג. מסקנות מהלידה: לפעמים מתכננים תכנוני תכנונים - כדאי לקחת בחשבון שלפעמים יש הפתעות ואת עלולה ללדת לא איפה שרצית ולא איך שרצית... 

(העיקר הכנתי תיק ללידה וכו' וכו' וילדתי תוך שעתיים וחצי מהרגע שהתחילו לי צירים...והם התחילו חזקים... ובכלל נסענו באמבולנס כי היה ממש כואב וקשה לי כבר תוך רגע... ובסוף ילדתי בבי"ח שלא תכננתי ללדת בו... וכל הדברים שקניתי ללידה עצמה לא היו בשימוש כי היא הייתה ממש מהירה!! הגעתי לחדר לידה שניה לפני צירי לחץ... בקיצור- יש הפתעות בחיים !!)

ד. להכין באמת תיק לאשפוז ולא רק בראש או ברשימה... =) (מאותה מסקנה של ג...לפעמים זה יכול להתחיל כואב ואת לא תזכרי שצריך תיק כזה... ואז תתקעי בבוקר בלי מברשת שיניים או משהו בסגנון)

ה. ראו ג'...  . היתה לידה מהירה, אחרי שהתינוקת יצאה עוד היינו כמה שעות בשוק שזה היה לידה ושהיא יצאה ושאני בסדר.. וואו... בערך רבע שעה מאז שהגעתי למיון עם האמבולנס התינוקת היתה בחוץ. 

ו. תנוחו אחרי הלידה. אפילו שאתן מרגישות טוב לכאורה- אח"כ העייפות מגיעה ביתר שאת אם לא נחים כמו שצריך.

ז. משפט לאומה וגם ובעיקר לעצמי: זה לא בזבוז זמן לישון כבר ב21:00 או 22:00 בערב... זה סתם נדמה! (למי שרגילה לישון בשעות מאוחרות יותר..) הרי זה על חשבון השעות שתתעוררי באמצע הלילה.

את ילדיי הגדולים ילדתי אחרי התאריך המשוער

ולקראת הלידה האחרונה לא הכנתי לי תיק.

הייתי צריכה ללדת ביום ראשון בשבוע אז סמכתי על זה שאכין תיק במוצ"ש.

בסופו של דבר, בליל שבת שלפני התאריך- התחלתי "לאלתר" לי תיק ומה אני צריכה לקחת.

ולנבור בארונות באמצע הלילה כשהבית חשוך ורק מנורת (שבת) גדולה דולקת בסלון...

אז- כדאי להכין תיק קצת קודם ולא לחכות. למרות שחשובים שאין סיכוי שאלד קודם...

בנוסף- גם לי היתה לידה אחת מהירה מאוד ולקח לי זמן לצאת מה"הלם" שפקד אותי לאחר אותה לידה.

לא האמנתי שזה קרה כל כך מהר.

נסענו ברכב, בעלי הוריד אותי בכניסה ליולדות, עזר לי להיכנס ואפילו לא הספיק ללכת ולהחנות את הרכב בחניה של בי"ח כי ילדתי...

והכי נס שהיה לנו: נסענון ברכב די מיושן (של אבא שלי שיהיה בריא), לילה גשום וסוער. הגענו לבי"ח. עצרנו בכניסה ליולדות. נכנסנו. ילדתי. והאוטו נתקע בכניסה ליולדות!
בעלי היה צריך שיעזרו לו להתניע כדי להזיז את הרכב.

נס גדול שזה לא קרה באמצע הדרך...

אחרת, הייתי יולדת ברחוב....

1. הריון ולידה - לחשוב טוב ולהיות עם יד על הדופק, להקשיב לגוף שלנו וגם לתחושה הפנימית שלנו וגם לרופאים. 

כדאי לבחור רופא רגוע ולא מלחיץ אבל אחראי.

2. הנקה - אולי למישהי זה יתרום כי זה די אישי. לפעמים ביומיים ראשונים הכי טוב להוסיף בקבוק ואז לעבור להנקה מלאה, זה עדיף מלהניק כמה יממות רצוף, ובסוף להרוויח פצעים, עייפות נוראית, ילד בוכה ואולי גם לא להצליח להניק בסוף. לפעמים עדיף להניק בפרטיות בלי אימא או יועצת הנקה מעצבנת. גם עם לשון קשורה וקשורה מאוד אפשר להניק.

3. עדיף לארגן ציוד לתינוק כמה שבועות לפני לידה. לקנות לשאר ילדים משחק חדש כדי שיהיו שמחים בתינוק חדש.

לא לתת לאנשים זרים לנשק את התינוק, מספיק שיסתכלו מרחוק. זה תקף גם בגילאים יותר גדולים. ילד לא צעצוע. 

ולא נוגעים בו בלי רשות. 

4. אם נתקלים באחות מוסמכת, רופאה או סבתא לחוצה וביקורתית לא מקשיבים לה בכלל.

5. עצות של סבתות - כל עצה לגופה. אימא של יולדת שהייתי אתה בחדר  טענה שתינוקות חדשים לא יכולים להתייבש ומקסימום לתת לתינוקת בת יומיים מים. ואותה אימא רופאה!!!

6. לא להיות גיבורות וללכת לישון מוקדם

7. יש ילדים שבוכים מעייפות , עד שנהייתי אימא לא ידעתי שתינוק יכול לבכות חזק חזק מעייפות

8. לארגן את הבית מבחינת בטיחות. אם יש ילד שובב במיוחד אז לקחת את זה בחשבון ולא לשים לב על שכנות לא מבינות, בסוף אנחנו נצטרך לטפל בו ולא שכנות.

תינוקת בת יומה יכולה להתייבש.

מנסיון....

היה לי אשפוז ארוך איתה בגלל זה

מההריון אין לי שום מסקנות - הוא סתם היה סיוט

מסקנות מהלידה -

א. צירים יכולים להרגיש שונה מלידה ללידה. ואפילו להפתיע. גם כשכבר חווית כמה לידות בחייך.

ב. מיילדת פרטית מיומנת זה דבר ששווה כל שקל שהשקעתי בזה.

ג. ואם לא מיילדת פרטית אז מישהי שתלחץ לך את לחיצת ההצלה כשיש צירים שכואבים בגב.

מסקנות מגידול התינוק - 

א. בחודשיים הראשונים - אין יום אחד דומה למשנהו. אין הרגלים ואין פתרונות שתמיד עוזרים. יש התחדשות ובכל יום לומדים מחדש את הצרכים של התינוק.

ב. בחודש וחצי הראשונים - לנוח, לנוח ולנוח. להביא עזרה מכל סוג שהוא ולנוח.

מסר לאומה: את גיבורה! כן, את שסוחבת את  התינוק בבטן 9 חודשים, את שיש לך תאומים בבטן, את שיש לך סכרת הריון, את שמקיאה כל בוקר, את שבנוסף לילדים שכבר יש בבית יש לך עוד אחד בבטן, את שעייפה בלי סוף ואפילו את שההריון שלך תקין ומשעמם ולא נרשמו בו כל אירועים מיוחדים (כמוני למשל, ברוך ה'!) אז כל אחת תתפח (ככה רושמים?) לעצמה על השכם כי כולנו גיבורות!!

מסקנות מהריון: אממ לא יודעת, זה גם הריון ראשון אז אין לי למה להשוות וגם כפי שאמרתי הוא היה ברוך ה' תקין ומשעמם אז אין לי יותר מידי מסקנות חשובות... אולי ליהנות ממנו כמה שאפשר.. אני נהנתי

מסקנות מהלידה: אפידורל - לא לבוא עם הצהרות לכאן או לכאן. כדי שאח"כ לא תתבאסי אם לא ילך כפי שתכננת.. אני ברוך ה' בעקבות זה שקראתי את המלצה הזאת כאן הרבה פעמים באתי עם רצון ללדת בלי אבל עם ידיעה שיש מצב שבסוף אלד עם וזה לא נורא. חחחחח איזה בלי ואיזה נעליים כל כך רציתי שיתנו לי אותו כבר שכשהמרדים הגיע התנפלתי עליו ושאלתי אותו מה צריך לעשות כאילו האו המשיח... אבל באמת בגלל שבאתי לא מקובעת זה לא ביאס אותי וכל כך שמחתי שיש את האפשרות הזאת.

המלצות שונות: שהבעל יהיה שותף!! בכל התהליך מתחילת ההריון ועד ללידה (מי שמתאים לה) אחרי הכל זה נכון שאנחנו סוחבות את התינוק אבל זה משהו ששייך גם לבעל החמוד שלנו - מי שותף את הבית, סוחב לך את הדברים, דואג לך כל הזמן? סתם.. בלי קשר, אצלנו זה ממש היה משהו ששנינו עברנו כל התהליך גם בהריון ובעקבות כך גם בלידה בעלי היה ממש שותף וממש הרגשנו שזו הייתה חוויה של שנינו. ברוך ה.

חוויות: הפורום הקדוש! ככה בעלי קורא לו... באמת זה עזר לי לאורך כל ההריון וגם אחרי וזה סוג של חוויה קולקטיבית...אחרי שנכנסים פה לעיניינים זה הופך להיות חלק מהחוויה שלך וגם את חווה עם אחרות את מה שעובר עליהן...

בהצלחה לכולן, כל אחת בשלב שלה.

לדעתי צריך להודות לה' על כל הריון ןכל לידה בזמנה. כל כך הרבה נשים מחכות ומתפללות להריון.

גם לידה בזמנה ותינוק בריא לא מובנים מעליהם. אשתו של אחיין של בעלי ילדה פעמיים לידה מוקדמת ןהתינוקות היו פגים, נשארו הרבה זמן בבית חולים ועם אחד מהם זה ממש הסתבך. אחסוך מכן את הפרטים. בקיצור, לידה בזמן ותינוק בריא ואמא בריאה - פשוט נסים מעת ה'.

לגבי הלידה - לא כדאי למהר לבית חולים עם כל ציר, כדאי לראות האם זה באמת צירי לידה. אצלי בשני ההריונות בסוף היו צירים שלא היו צירי לידה. הלכתי לבית חולים ושלחו אותי הביתה, ככה יכולתי לנוח כי גם לעבודה לא יכולתי ללכת. צחקנו שאלה "תרגילים לפני לידה".  טוב, כנראה התינוקות רצו שאנוח .

וכמו שכתבו צריך לדאוג לסביבה הכי נוחה ונעימה ליולדת כמה שאפשר בבית חולים. ולקחת דולה שווה כל שקל לדעתי!

אמרו לי שלידה שניה קלה יותר מראשונה ואצלי באמת היה ככה. לקחתי אפידורל מתי שהיה אפשר ולא חיכיתי והייתה לי לידה מעולה!

כדאי להתארגן מראש לתקופה שאחרי הלידה, כי זאת תקופת התאוששות קשה, במיוחד אם יש עוד ילדים. אפשר להקפיא אוכל מראש, לסכם מראש על עזרה וכו'.

שמעתי מבלנית אחת שלטבול במקווה בסוף תשיעי זה סגולה ידועה ללידה קלה. ויש עוד סגולות כמו פתיחת היכל בבית כנסת.

כמובן צריך להתפלל על הכל. לידה זה ליד ה'!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷