@מתואמת

@מטילדה

@מרים*

@סיה

@בת 30

@ניקיתוש

@שמש צהובה

@מיני מאוס

@אישה ואמא

ואת מי שכחתי בטעות???

א. לא לא לא להתיאש-יולדים בסוף!

מנסיון לא פשוט

ב.לטפל בברזל זה הכי חשוב!

לקחתי עירוים של ברזל ביום החופשי שלי

וזה מאוד עזר.

התפשלתי בזה בלידה הקודמת

ג.לא להתביש.אם מילדת לא מתאימה לכן-תבקשו להחליף.אחרת זה סיוט לנצח

כנ"ל על הסברים לפני כל פעולה לא להתביש.וגם לבקש זמן למחשבה והתיעצות (גם לבקש חוות דעת שניה

הכל מקובל וליגיטימי.אצלם את אחת ל..אבל זה החוית לידה שלך ולא תשכח.

ד.לשמור על המורל גבוה לפני הלידה כמה שאפשר גם אם זה ביזבוז כסף.

ה.שהבת שלי הגדולה לקחה קשה את הלידה.עכשיו היא חולה.יש תופעה כזו.

בקבלה, מבקשים שיצמידו לכם מיילדת שהיא בראש X, בגישה Y (לדוגמא: יש לה נסיון עם תנוחות זקופות, דתיה, אנאערף מה שחשוב לכם והמיילדת השניה לא), או ששואלים מי כרגע במשמרת ומבקשים מיילדת שהיא לא זאת שאתם לא אוהבים.

היה והצמידו לכם מישהי שלא טוב לכם איתה, בעלך הולך לקבלה ואומר: "אשתי בחדר 4, לא כל כך זורם לה עם המיילדת, אני מבקש שתחליפו לנו מיילדת". זה לגיטימי, המיילדות יקבלו שיבוץ אחר בין החדרים. אתם לא צריכים להתבייש.

באופן כללי הגישה שלכם צריכה להיות של לקוחות. בית החולים מקבל הרבה כסף על כל לידה, והוא אמור לספק לכם שירות. אתם לא עושים לו טובה. ותכיני את בעלך קודם - הדבר הכי חשוב בלידה זה התחושה הנוחה שלך, והוא אמור לעשות מה שאפשר כדי שתהיה לך סביבה טובה ורגועה שתוכלי ללדת בנחת. אם הוא מרגיש לא נעים מהמיילדת, שיזכור שההרגשה של אשתו זה פיקוח נפש כרגע (את יכולה להראות לו מה שכתבתי..).

בלידה הזו (היה לפני מעשה) ורק ראינו אותה

ושמענו שקוראים בשמה ישר הוא רץ להגיד

ולא שלא נתקלנו בה 

היא באה לפתוח לי וריד

וכבר סיננה

אם יהיה ניתוחים צריך את זה

ואני אזרתי אומץ ואמרתי לה

את !תדברי אלי  יפה ,בעדינות

את שומעת?!

והגברת נאלמה דום.

ולא נתתי לה לגעת בי כשהיה לי ציר.

ללכת לאחראית על המילדות

ולהגיד לה שהיתה לנו בלידה קודמת

חויה לא נעימה איתה

ואנחנו ממש מבקשים מישהי אחרת

(לכן כדאי, אם זה אפשרי, שיהיה איתך מישהו שלא מתביש לעשות את זה.

הבעל, אמא, אחות- קרובת משפחה.)

רק מי שזה טרי לה אולי יותר תרצה לשתף

אז כולן לכאן!יאללה?

על המתה

ועל הברית

חולקת על שתי המסקנות הבאות...

הלידה האחרונה לימדה אותי שאפשר בהחלט להיתקע (אפילו פעמיים) בפתיחה מסוימת במשך הרבה זמן, וכן - גם כשהייתי בטוחה שאני מתה - פשוט קיבלתי אפידורל, ואז ילדתי - אחרי כמה שעות...

ממש מוזר שנתנו לו חיסון למרות שחתמת שלא! אני כ"כ שמחה עכשיו ששלחתי את בעלי לתינוקייה איתו אחרי הלידה, למרות שהוא לא הבין למה...

ובאמת - אין על בית החלמה אמא.

דווקא שולחים בהריון עודף לבי"ח וגם שם זה סיוטטט

לי הרבה יותר קשה בחודשיים הראשונים שאחרי הלידה מסוף ההריון.

כל לידה אני בלחץ מחדש מהתקופה שאחרי הלידה. לא סובלת אותה...

ואני דיי סובלת בהריון ובמיוחד בסוף! וסוחבת אחרי התאריך בדרך כלל...

אבל אחרי הלידה- קשה לי הרבה יותר!

אולי ההפך.

טוב, שלא ישתמע ממה שכתבתי שאצלנו הכל סבבה וקלי קלות...

אסביר לכן: ברור שככל שיש יותר ילדים- יש יותר עומס. גם טכני וגם נפשי וגם כלכלי. יותר כביסות, יותר בישולים, יותר נקיונות, יותר ילדים שצריך להקשיב להם, לעשות איתם עבודות בבית ספר, חוגים וכו'. 

אבל- וזה הדבר שהתכוונתי אליו: עצם ההורות היא יותר קלה.

ככה לפחות אני חווה את זה.

יש יותר רוגע בהתייחסות לכל הדברים האלה.

היום - אם אני צריכה לקום בלילה להניק תינוק חמישי + להביא למיטה שלי פעוטה רביעית זה יותר קל לי- נפשית- מאשר לקום בלילה לתינוקת ראשונה או שניה.

גם לעבור את גיל שנתיים, ותהליך גמילה, וכניסה לגן, ובי"ס וכו' וכו'- כל הדברים האלה, שבילד הראשון והשני הם חדשים- נהיים הרבה יותר קלים וזורמים עם הילדים הבאים.  

לפחות ככה אני מרגישה- אתמול הפעוטה החביבה שלי שפכה שמן על הרצפה. בטעות, כמובן. 

אני בעצמי הופתעתי כמה שזה כמעט לא הזיז לי...אם הגדולה היתה עושה את זה כשהיתה בגילה- הייתי אולי נוזפת בה (למרות שנזיפה בגיל שנה ו9 חודשים זה דבר קצת מצחיק לעשות) והייתי מתבאסת ואולי אפילו כועסת.

ואתמול- כשזה קרה- ועוד הייתי באמצע בישולים ועניינים- פשוט נתתי לה נייר סופג שתנגב, אח"כ ניגבתי בעצמי קצת, וזהו, נגמר. זה פשוט "עבר לידי".

אז לזה התכוונתי- לעצם ההורות שנהיית יותר זורמת וקלה. פחות מתרגשים מנכל דבר. יותר לוקחים בקלות וצוחקים, וכם- לפחות אני ככה- יותר נהנים...

| 

עם הגדולה, למשל, בכל פעם שהייתה בוכה - היינו מתחילים לחשב: מתי היא אכלה? מתי היא ישנה? מתי החלפנו לה? אחים שלי היו צוחקים עלינו...

היום גם אנחנו צוחקים על עצמנו של אז...

ההורות פשוט טבעית יותר ובאה פחות בלחץ.

ומבחינה טכנית - הרבה יותר קשה שני קטנים בני פחות משנתיים מאשר שישה ילדים - שביניהם יש גם "גדולים" וגדולים (בלי מרכאות), שיכולים לעזור אפילו בקצת...

ומבחינה רגשית - כשיש ילדים שאפשר לדבר איתם, זה כ"כ מקל נפשית! מרגישים שיש יותר "תכלית" לגידול הילדים, רואים קצת "תוצאות"... (ומספיק אפילו ילד שאומר במתיקות: "אמא, אני אוהב אותך!" כדי לתת כוח לכל היום...)

כשיש יותר ילדים, וגם מגוון גילאים מעט יותר גדול, יש גם יותר קשיים... צריך לספק את הרצונות של ילדים עם צרכים שונים (ועוד אין לי מתגברים...), יש יותר בעיות לטפל בהן (אחד בגמילה, אחד יונק, אחד עם שיעורי בית ואחד סתם צומי... ולא דיברנו על קשיים מיוחדים - רגשיים, לקויות ודברים גם יותר מזה ל"ע), לפעמים צריך גם לעזור לגדולים שנראים "עצמאיים"... ולא דיברנו על הבלגן שרק מתרבה...

בקיצור, יש נקודות לכאן ולכאן.

ועל הכול נאמר - תודה לה'!

כי אצלי זה דווקא קצת הפוך. א. אני לא ממש זוכרת את תהליכי הגמילה של הגדולים (או שאר התנהלויות שלי מולם), אז אני חווה את הקשיים מחדש גם בילד השלישי והרביעי.

ב. העייפות המתגברת והעובדה שאין לי זמן יותר מדי לעצמי גורמות לי להיות יותר עצבנית ופחות סבלנית ממה שהייתי כשהיו פחות ילדים.

ובאמת תודה לאל כל אחד מהם הוא אושר גדול וזכות עצומה!

אבל לא מרגישה שזה נהיה יותר קל משום בחינה.

בוכות וצורחות, יש לומר.

הקטן עוד יונק וישן בינתיים....

ההבדל הוא בי.

כביכול לי יש הרבה יותר אפשרות להכיל צעקות, בלגן, מריבות, כביסות וכלים.

אני לא קופצת מכל דבר, ולא נלחצת גם כשיש צרחות ושאר ירקות. 

בדרך כלל. גם לי יש זמנים של עצבנות, כמובן. בעיקר כשאני עייפה.

אני מרגישה שאז הייתי מסתדרת עם הכל בלי בעיות.

ה"אמהות" לא הפחידה אותי והסתדרתי איתה מצוין.

יכול להיות שזה גם בגלל הטבע הנוח יחסית של הבכור שלי.

הוא היה תינוק וילד נוח. לא נשמעו בכיות מביתנו. הסתדרנו מצוין.

הבית היה מתוקתק.

נקי תמיד, ארוחות סדירות, כביסות, גיהוצים- הכל.

הייתי הרבה יותר סבלנית ומכילה!

כשהגיעה השנייה ונוספו ב"ה הבאים- הכל התבלגן לי.

יותר בכיות, צרחות- של הילדים

תסכולים וחוסר סבלנות- שלי...

הרבה פחות עם כוחות להתמודד עם הבית.

דווקא עכשיו יותר קשה לי להכיל מאז.

משתדלת לעבוד על זה... לא תמיד זה הולך כמובן.

מנסה. לאט לאט.

כמובן שאחרי לידה זה עוד יותר "מתחרבש" כמובן...

בקיצור- כשמסתכלים "עליי"- הרבה יותר קשה לי מבחינת ה"עצמי" שבי לעומת התחלת דרכי כאמא.

הפוך מימה שאת מרגישה...

ברשותך- אני רוצה שתשימי לב למה שכתבת.

כשהיה אחד שלא בוכה, ויכולת לתקתק את הבית ולבשל סדיר וכו'- אז הייתי יותר סבלנית ומכילה אבל אח"כ כשנהיה עמוס יותר- אז יש פחות סבלנות כי הכל התבלגן לך.

בעצם- עם הראשון לא היה לך כ"כ מה להכיל....והסבלנות שלך לא עמדה במבחן....

אז ברור שהיה יותר קל. 

מקווה שלא יעצבן אותך מה שאכתוב לך:

הכל ענין של ציפיות. כשיש ציפיות גבוהות שלא מתממשות- יש תסכול וכעס. 

ציפיות צריכות להיות תואמות מציאות. לפי המציאות שבה את חיה עכשיו- לצפות שהבית יהיה מתוקתק והכל יהיה חלק ועוד תהיה לך סבלנות- זו פשוט ציפיה לא ריאלית! את לא כל יכולה. את רק אישה. אחת. עם המון משימות. והמון רצון טוב, אני מניחה. אבל אי אפשר שכמות המשימות תגדל ותגדל ותגדל ואת תשארי באותה רמת ציפיה לגבי מילוי כל המשימות! זה לא הוגן כלפי עצמך!!

אני מבטיחה לך שהבית שלי לא מתוקתק, בטח לא כשאני חודשיים אחרי לידה. 

וגם לי יש הר כביסה (שלא נראה שתתקפל לה לפני שבת...) וגם לי יש שני כיורים עם כלים, וחדרי ילדים שצריכים יד של אמא.

וגם לי יש ארבע ילדות רעבות ולא תמיד האוכל מוכן בדיוק בזמן- כי ישנתי או כי הנקתי או כי כל דבר אחר. 

והאמת שבלגן כן מפריע לי. אני לא אחת שלא מפריע לה. מפריע לי לגמרי.

אבל- אני פשוט לא מצפה שהבית יהיה מתוקתק וכו'. זה פשוט לא ריאלי. אני אחרי לידה, יש פה תינוק וארבע ילדות פעילות, בתוספת חברות אחה"צ. כדי שהבית יהיה מתוקתק אני אצטרך לעבוד בצורה כזו שלא אוכל לישון בכלל, ואח"כ עוד אלחיץ את הבנות שלא יבלגנו כלום, כי עד שסידרתי....

אז זהו. הבנתי והפנמתי שסדר פסח לא יהיה פה רוב השנה (וגם לא תמיד לפני פסח), אבל אני אפנה את כוחותי ומרצי לילדות.

המפתח לזה זה סדרי עדיפויות.

כל אחת עושה את שלה, לפי כוחותיה ורצונותיה.

אבל להיות ב100% כל הזמן- איך אפשר? 

ואצל רוב האמהות לילדים קטנים- סדר ונקיון של 100% בא על חשבון הזמן והנחת עם הילדים. (כתבתי רוב!!! לא לקפוץ עלי..)

אז נראה לי- שאם תרשי לעצמך להשתחרר מהרצון והציפיה שהכל יהיה מתוקתק אז ממילא תהיי פחות מתוסכלת ויותר סבלנית.

תראי, אני גם צריכה להזכיר את זה לעצמי כל הזמן. אני אומרת לעצמי שבסך הכל- עוד 10-15 שנים- כבר לא יהיו קטנים בבית, ואז הבית יהיה רגוע יותר, מסודר יותר. ואנחנו עוד נתגעגע לשנים האלה- שכולן קטנות. יש הרבה קסם בתקופה הזאת.

אמנם הקסם הזה מלווה בעבודה קשה שלנו, כאמהות, אבל אני מעדיפה להעביר את השנים האלה בנחת מאשר בלחץ ותסכול.

הכי גרוע???  אני אשטוף כלים עוד יומיים ואקפל כביסה עוד חודש. ואף אחד פה בבית לא ימות מזה, כנראה. 

ועוד דבר- יש לנו (לרובינו) נטיה להתנצל בפני אמא או השכנה או החברה שנכנסת הביתה כשיש בלגן.

גם אני כזאת לפעמים. אבל לאט לאט זה עובר לי.

כאילו אנחנו מרגישות שמודדים אותנו לפי איך שהבית נראה. כאילו אם יש בלגן אחה"צ או בערב אז אנחנו לא בסדר, וצריכות להתנצל.

וזה חבל. להתנצל על מה? על זה שיש פה ילדות ששכחו לאסוף משחק לפני שיצאו בדהרה החוצה?

להתנצל על זה שהיום החלטתי לישון בבוקר כדי שאוכל להתייחס אליהן כשהן חוזרות הביתה מבית הספר? להתנצל על זה שבעלי לא היה בבית כבר שני ערבים ולא שטפתי כלים כי רציתי קצת זמן שקט לעצמי עם ספר טוב או שיחה עם אחותי?

צריך להזכיר לעצמנו שההצלחה שלנו בתור אמהות היא בכלל לא במדדים האלה. 

ההצלחה שלנו בתור אמהות תימדד עוד הרבה שנים- בקשר שיהיה לנו עם ילדינו הבוגרים, בחוויות שהילדים שלנו יזכרו. ולא נראה לי שהם יזכרו אם היו כלים בכיור או לא...

טוב, יצאה לי מגילה בסוף, ועוד מעט שבת...

אני מקווה שקצת עזרתי... 

ואגב, אני ממש לא בציפיות, במיוחד לא לגבי הבית.

אבל ביחס לילדים אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני, כל אחד מהם, את מה שהם צריכים, ולו בגלל שאני צריכה לחלק ביניהם את הקשב והזמן. ולא בגלל שיש לי ציפיות להיות אמא מושלמת, אלא כי באמת אני מרגישה על ההתנהגות שלהם שהם לא מקבלים ממני את כל מה שהם צריכים (אצל חלקם).

אין לי איך להסביר את זה.

פשוט יש יותר רוגע לגבי הילדים.

לא לוקחת כ"כ קשה דברים כמו לקום בלילה להחליף מצעים, או זמן קשה ועמוס של השכבות.

מצליחה לראות הכל יותר "מלמעלה", לא נתפסת לעצבים על דברים שפעם היו מעצבנים. 

מצליחה יותר לראות את המתיקות והתמימות גם בדברים שכן מעצבנים אותי. 

איכשהוא יש יותר סבלנות לכל דבר.

ולגבי זה שהילדים לא מקבלים מה שהם צריכים- אני גם מרגישה את זה לפעמים. אבל האמת היא שזה לא כ"כ מסובך לתת להם ובדר"כ זה גם לא דורש הרבה זמן.

תשומת לב קטנה נוספת, פעילות קטנה משותפת, עוד דקת שיחה לפני השינה- בסוף הקטנות האלה מצטברות להרבה. 

גם שמתי לב שה' עושה איתי חסד- וכשקשה עם אחת בענין מסוים אז עם האחרות יש תקופה זורמת. וכשמסתדר עם האחת- אז נהיה קשה עם אחרת. כמעט תמיד אין לי התמודדות קשה עם שתיים בו זמנית. 

ובכל מקרה- וזה תמיד- אני משתדלת להתפלל בפרטות על כל ילדה וילד. דברים ספציפיים לכל אחת- על הצרכים שלה ועל עצמי מולה. 

רק מחדדת שהרבה בנות רשמו כאן שעם הילד הראשון היה להן קשה יותר ואח"כ קל יותר בגלל שהיה להן קושי עם ה"אמהות" והשינויים כשהגדול נולד.

ואצלי לא היה קשה עם האמהות. דווקא זרם לי.

כל השאר- צודקת. וזה מוכר ומובן...

ומשתדלים לעבוד על זה ולהנמיך ציפיות.

אצל הראשון והשני הייתי מבוהלת מעצם האמהות.

הפחד הזה שהכל עלי ואני בעצמי עוד ילדה....

איך אני יכולה להיות אחראית על כזה יצור קטן שתלוי בי לגמרי?

ההנקות היו קשות. לא התחברתי לזה בכלל.

כל פעם שהתינוק בכה נבהלתי. לא ידעתי מה הוא רוצה ואיך אני אמורה לעזור לו.

הייתי מבוהלת. ממש.

עכשיו הכל רגוע לי. אני כ"כ מתחברת לאמא שבי.

מסוגלת לשבת שעות ורק לחבק את הקטנה. לא להבהל ממנה.

לא להבהל מהאחריות. לא לפחד מהבכי.

אני מרגישה שלמות עם האמהות ואהבה כ"כ גדולה לילדים.

בקשר לילדים ולהורות 

מה עם זה שאין הרבה זמן  לשני  והלאה

כמו לראשון

יש לי מצפון כל הזמן ל2 הכיונים.

בעצם ל4 גם לי  עצמי ולבעלי

ההרגשה של זמן שאול

אני על קוצים 

בעיני זה הדבר הכי קשה עם הילד השני.

חלוקת זמן ותשומת לב שצריך כל הזמן לעשות.

בקשר לזמן עם בעלך- זה סעיף נפרד. אתם פשוט צריכים למצוא את הזמן הזה ולא לוותר עליו.

בקשר לילדים- לשני ואחריו השלישי והלאה יש מי שישעשע אותם חלק ניכר מהיום... 

בית עם יותר ילדים הוא בית מאוד מענין בשביל תינוק קטן. הרבה יותר מענין מאשר בית עם הורים בלבד...

אז ברור שצריך וגם כיף להקדיש זמן אישי גם לילדים בספרות מתקדמות יותר, אבל זה אחרת מאשר עם הראשונה.

לא מנחם אותי שאומרים לי שהיא מתנה בשבילה

ועכשיו היא גם התחילה לשחק לקטנה בידיים וברגלים לעקם  אותם ולנשוך

והיא מקנאה ואני נקרעת

ו..תודה על התשובה

פרקתי טיפונת

בעתיד זה באמת יהיה כמו מתנה בשביל שתיהן.

עצם זה שיש "חברה" בבית ולא צריכים לחפש כל הזמן במה להתעסק- זה כבר משהו!

(גם בתור אחת שיש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וגם בין הבנות שלי יש הפרש של שנה וב"ה יש עוד ילדים- לפני ואחרי...

אחים/ אחיות- זה כייף ומתנה!!)

וגם לי קשה עם זה שאין לי זמן איכות אישי עם כל ילד בנפרד וכו'.

אבל מקווה למצוא את הזמן לזה גם כן.

לפחות משתדלת שבמקלחת שלהם (אל תצחקי!) ולפני השינה- יש לי כמה דק' אישיות עם כל ילד.

מרגישה טוב עם זה. לפחות זה.

בהצלחה לכולנו בע"ה!

אבל חיבוק קטן באמצע שאני מבשלת וילד "תורן" עומד לידי ושואל/ מסתכל/ סתם דורש תשומת לב- מראה לי שזה חשוב ונכון!

נכון שתשומת לב ושיחות עם ילד זה חשוב מאוד, אבל ילד צריך גם להרגיש את המרחב שלו, גם יותר מדי תשומת לב זה לא טוב.

קראתי ב"לוחשת לתינוקות" שילד או תינוק גדול שיודעים לשחק לבד זה טוב, זה מראה שיש להם בטחון והם לא כל הזמן תלוים באמא. הם לא בפחד כשאמא לא לידם.

כשיש אחים בבית ילד לומד שהוא לא היחידי בעולם, יש לו את המרחב שלו והוא לומד גם להתחשב בעוד מישהו.

אני מכירה גם ילדים שקיבלו יותר מדי תשומת לב מהאמא והרבה זמן היו בטוחים שהם מרכז העולם, וזה הזיק להם ולסובבים אותם. עם הזמן הם היו צריכים להשתנות.

אז באמת אחים - זה מתנה גדולה!

הרגעים הקטנים האלה מצטברים להרבה.

א. הצרכים של הבנות שלך, לפחות עכשיו, מאוד שונים. הקטנה צריכה הרבה טיפול פיזי בעיקר והגדולה צריכה תשומת לב של משחק, סיפור וכד'. 

תנסי לחשוב איך את עונה על הצורך של כל אחת בזמן שזה לא מתנגש עם הצורך של השניה או- איך את עונה על הצרכים של שתיהן בו זמנית.

למשל- כשהקטנה ישנה תנצלי את הזמן לשחק קצת עם הגדולה, וכשהגדולה ישנה או במסגרת- תנצלי את הזמן להתענגות על הקטנה וטיפול כמו מקלחת, החלפת בגדים וכד'- שזה דברים שלוקחים יותר זמן ותשומת לב.

עוד אפשרות, שלי מאוד עוזרת- זה המנשא. זה לא רק פתרון טכני אלא גם יותר מזה- כשהקטנה במנשא היא מקבלת 100% של מענה לצורך שלה במגע ובאמא, ובמקביל- את יכולה לצאת עם הגדולה או לקרוא סיפור או סתם להיות איתה. 

ב. למה את חושבת שהיא מקנאת? אצלי הקנאה בדר"כ מגיעה בגיל 8-9 חודשים- כשהתינוק כבר תופס מקום משלו. בהתחלה- הוא הרבה פחות מורגש מבחינתן- יונק ישן וגמרנו. מקסימום קצת מחייך אליהן מהטרמפולינה. 

בכל אופן, אם את כן מרגישה קנאה, כדאי לך לתת לזה שם ומקום. כלומר- להגיד לה "את כועסת על X?" היית רוצה שעכשיו אמא תעשה איתך משהו. נכון. אמא עכשיו מניקה אח"כ נוכל לשחק ביחד. 

וכד' 

ג. תנסי "לאתר" את הזמנים או הנקודות שבהן קשה לך ולנסות להיות יצירתית בהן. נניח- משחק מיוחד לזמן ההנקה, וכד'

ד. לגבי זה שהיא מפרקת את הקטנה- זה קורה אצל כולן, אני מניחה. שלי דורכת עליו, מכניסה לו כפית לפה ואפילו הורידה אותו מהטרמפולינה בעדינות רבה.... אין ברירה...צריך להשגיח בשבע עיניים ולהציב גבול ברור.

כתבת שאת נקרעת. נזכרתי שאחרי שהשניה שלי נולדה היו לי נקיפות מצפון כמו שלך יש עכשיו. וזה לא עזב אותי, עד שיום אחד כשהיא היתה בת 8 חודשים בעלי לקח את הגדולה למשך כל היום, ואני את הקטנה- ונפגשנו רק בערב. הגדולה כ"כ שמחה לראות אותה, כל הדרך הביתה היא צהלה "הנה X! הנה X!" ואז נרגעתי עם הנקיפות מצפון שלי..

הרבה הרבה כח

כזאת מתוקה את לא רוצה 2 כאלה?

אחרי הלידה הראשונה שאמר לי את זה(היה לידה קשה קשה)

בכיתי ממש

ועכשיו אני מתחילה להרגיש כמה זה כיף

(אבל היא שוקלת כמו 2 זה בטוח)

איך?

יש לך עכשיו איך להתכונן לתקופה הקשה של אחרי הלידה?

תודה על הדברים!
 

אבל כמו שכתבתי ( בתגובה ל"רק אמונה") - יש לי בעיה עם אוכל קפוא. לא מסוגלת.

לפחות מקווה להספיק להכין את הבסיס. שניצלים מתובלים, קציצות לפני בישול או טיגון. אולי רוטב לפסטה/ קציצות וכד'.

עזרה- גם בעיה אצלי. לא מסוגלת לבקש עזרה. וזה לא טוב בכלל.

אבל אני לא אוהבת להיעזר. צריכה להרפות...

חמותי מבוגרת וגרה רחוק.

אימי עוזרת לי בימים/ שבוע ראשונים. שתהיה בריאה וה' יתן לה כוח.

עוזרת- אין לי אפשרות ולא אכניס עוזרת הביתה.

יש לנו גמ"ח ליולדות לאוכל אבל אנחנו לא מתחברים לזה.

הלוואי שהיה גמ"ח ליולדות בעזרה עם הילדים הגדולים. להוציא אותם קצת/ להעסיק אותם. זה מה שהכי יכול לעזור לי.

אבל אין כזה דבר.

וזה יוצא גם שיא הקיץ שא"א לצאת החוצה בחום כזה.

לוקחים אותם למשחקיה

אולי תחפשי ביביסיטר

עכשיו אבל

כדאי שיהיה מישהי שמכירים כבר מלפני

או לפחות מספרים כי לפעמים צריך מהרגע להרגע

אצלינו בעלי התקשה מאוד באמצע התקופה והיה צריך דחוף קצת הפסקה

(וזה רק ילדה אחת קטנה)

הביביסיטר לקחה אותה לכמה שעות והוא נהיה אדם חדש

מקווה שיהיה לה כח וחשק לבוא.

כי זאת תקופה מאוד חמה בחוץ ובטח יש להן עיסוקים יותר מענינים ונעימים לעשות בתקופת הקיץ ולצאת...

חופת לידה קודמת גם ילדתי באמצע החופש הגדול ובעלי הבטיח לי שהוא יוצא את הגדולים לטייל וכו' והוא הוציא. אבל כמה אפשר כבר לצאת ולאן בחום נוראי שכזה (במיוחד באיזור שלנו).

עצם זה שהם לא במסגרת קבועה ביומיום- זה כבר מפר את האיזון.

אני קיטרתי פה עם כמה על פסח וזה היה כיף-השיתוף

וטוב שזה אחרי המשכב לידה יש יותר כח.

ובית החלמה ללידה חוזרת זה טוב

ככה מתיחדים עם התינוק-מכירים זה את זה

אופציה שאין בבית כ"כ

זה לא אחרי המשכב לידה.

אני צריכה ללדת די בתחילת החופש כך שהמשכב לידה יהיה בדיוק איתם בבית.

הם חוזרים ללימודים רק 6-7 שבועות אחרי שאלד...

שיהיו לנו בריאים

אני בדרך לכתוב לך

על משהו בנשואות

שרצית לפתוח 

בחדר אחר עם ילדים ותעסיק אותם? בקיץ כולם בחופש ויותר קל למצוא. האם את בטוחה שקייטנות זה יותר קל? בשבילי עדיף להשאיר בבית, לא צריך לקום מוקדם, לארגן את כולם, לפזר ועוד כמה שעות כבר לאסוף...

יש גם אפשרות לא חינוכית, בזמן שאת עייפה לתת לילדים לצפות בסרט.

אגב מותר לצאת עם ילדים גם בחום, רק לזכור קרם הגנה, כובע , הרבה מים, טיץ לבנות כי מגלשות חמות ומחצלת לשבת מתחת לאיזה עץ. לא מבינה איך כולם מצליחים לא לצאת בקיץ עד חמש בצהריים.

צלחות חד פעמיות זה מאוד עוזר, 

ילדים גם יכולים להעסיק את עצמם כמה שעות, יהיה בלגן אבל את לא תצטרכי  להעסיק אותם.

נשמע שאת אשת חיל אמיתית

אין לי כ"כ חדר אחר להעסיק אותם. והחדר היחיד והממוזג שיש לי בבית זה הסלון וכולנו מתרכזים בו.

אין לי מחשב בבית. בעיקרון מסיבה חינוכית.

למרות שחשבתי לשכור אולי מחשב או משהו כזה לתקופת הקיץ/ החופש בשביל כמה שעות בודדות לתעסוקה כשלא יהיה לי פיתרון אחר. נראה אם זה יצא לפועל ובכ"ז נוותר על העקרון שלנו. אם לא תהיה ברירה. (איפה אפשר לשכור מחשב נייד בכלל?)

פעם שעברה לא שלחתי אותם לקייטנות, אחרי הלידה. בדיוק בגלל הסיבה הזאת שקמים מאוחר ועד שזזים ועד ש.. ועד ש...

אבל כל היום נמרח אח"כ וכולם סביבי ואין דקה מנוחה שיהיו בריאים וא"א להניק ברוגע וצריכים להעסיק אותםואז גם ישנים מאוחר (כי קמו מאוחר) וגם הילדים מתחרפנים להיות 24/7 סביב אותם 4 קירות.

אני חושבת שהפעם בעזרת ה'- אם ארגיל אותם לקום מוקדם ולצאת לקייטנה יהיו לי כמה ה שעות של שקט ולהם יהיה גם יותר מענין קצת. יותר חברה/ תעסוקה ואז גם יתעיפו וישנו מוקדם יותר, לא? ולי תהיה עוד טיפת סבלנות בשבילם לשעות שהם יהיו בבית אחרי הקייטנה. 

נכון?

תודה הלוואי!

שה' ייתן כוחות, סבלנות ושמחה לכולנו

זה יותר מסודר וגם מארגנים טיולים וכיף

ובקשר למחשב לא כדאי לותר ככה מהר על העקרונות-גם לדעתי

כי זה ממכר (מנסיון)

וזאת יותר קייטנה שכונתית.

בחורה בת 20 אחראית שהילדים מאוד אוהבים ללכת לקייטנה שלה. (הבנות שלי היו אצלה בחופשת פסח בקייטנה, כשאני עבדתי ומאוד נהנו)

היא עושה להם המון פעילויות, יוצאת איתם לגינות מוצלות וכו'. לא טיולים גדולים אבל גם טוב.

הילדים שלי לא כאלה גדולים שצריכים טיולים רציניים...

זהו. אני יודעת שזה ממכר. בגלל זה אנחנו נגד. ובגלל עוד הרבה דברים אחרים.

ולשכור לתקופה הזאת? מה את אומרת?

ובקשר למחשב-לדעתי לא כדאי

בתור ילדים

אמא שלי הכניסה לבית בתקופה קשה

והיה נורא קשה להוציא וגם הורגלנו לראות סרט ולהירגע.

זה הזוי.

זה אופציה אחרונה

(את יודעת מח -שב ומכשף...)

זה מה שרציתי לכתוב

כי אם את זוכרת פתחתי כאן שרשור נשים בתשיעי איך אתן מתכוננות

והיו לי דאגות כ"כ גדולות

ואחרי הלידה יש תשובות והרגש יותר טובה ויוצאים לרווחה

בקרוב אצלך בשעה טובה

הלוואי שהפעם יהיה לי קל יותר מפעם קודמת. ממש מקווה!
כולי תפילה. בעז"ה.

תודה ואמן! 

רק להתפלל לטוב

ולקוות שיהיו קייטנות פעילות בכל חופשת הקיץ.

מקווה להספיק לארגן לפני הלידה אוכל בסיסי שיכולה להקפיא.

אני לא מסוגלת לאכול אוכל מהמקפיא. מפונקת מידי בקטע הזה. חייבת טרי.

אז לפחות להשרות שניצלים, לתבל ולהקפיא ואז להוציא ורק לטגן.

להכין עיסה לקציצות וליצור קציצות ולהקפיא ואז להוציא ולטגן/ לבשל

וכד'.

מה עוד אפשר לעשות?

ה' יעזרנו

אז ככה:

א. אז אני "בוגרת הריונות בסיכון" שזה הריונות מאד לא נוחים, בלשון המעטה...

כמויות הבדיקות, הביקורים אצל הרופא והביקורים במיון מוציאים אותי משלוותי...

כשאני מגיעה לסוף בא לי כבר להקיא את ההריון.

אז קיבלתי פעם עצה ממישהי פשוט לחשוב על זה שאני אמא

וכאמא, אני רוצה את הטוב ביותר לילד שלי

והטוב ביותר בשבילו, כרגע, זה עדיין להיות בפנים ולא לצאת.

הרבה פעמים אנחנו נותנות את הטובה שלנו בשביל הילדים. 

אז עם כל הקושי של סוף ההריון אם אני יאמין שזה הטובה של הילד שלי, יהיה לי קל יותר לסחוב.

ב. הריון הוא תקופה מדהימה. 

בתוך תוכך מתבשלים חיים חדשים. זה מרגש כל פעם מחדש כשחושבים על זה.

ועוד משהו- העובר שלך לומד תורה אצלך עם מלאך ולכן יש בך הרבה קדושה וקרבה מיוחדת לקב"ה.

תנצלי את זה לתפילות.

ג. כ"כ חשוב שיהיה לך נעים בלידה.

אם יש מישהו שהנוכחות שלו לא טובה לך בלידה- תתעקשי שלא יהיה שם.

עד עכשיו מפריע לי שהיו איתי באחת הלידות אנשים שלא רציתי שיהיו.

וכשהרופא/ אחות/ מיילדת לא הכי נחמדים, פשוט להאטם מולם.

ד. תעשי מה שהכי נוח לך. את היולדת.

ועוד משהו חשוב- אחרי הלידה הרבה פעמים נדמה לנו שחזרנו לעצמינו ויש לנו כח

זאת טעות!

תנצלי כל דקה אפשרית למנוחה ואל תנסי להראות את עצמך גיבורה.

זה מתנקם אח"כ.

ה. אמרו לך שהמוניטור הוא רק לחצי שעה? סתם עשו ממך בדיחה.

אין כזה דבר בבי"ח. שמים לך מוניטור ושוכחים שהגעת עד שעברו לפחות שעה וחצי.

לכי להסתובב שעתיים? פשוט עמוס לנו כאן. תסתובבי עד שיהיה פה פחות עמוס

ואז נוציא לך מכתב שחרור.

והתל"מ? טוב. זה סתם המצאה מרושעת.

תשאלו את כל היולדות בשבוע 42....

@רק אמונה  את אלופה עם הרעיונות שלך!!!

@אישה ואמא-אפשר בנושא שכתבת הריון בסיכון?

@מתואמת-אפשר על ברזל ומעקב הריון עודף?

@בת 30-גם הריון עודף וגם תזונה בריאה.וילדים (ובנות?וברית בזמן לא נח)

לו היית יודעת כמה שוקולד לבן צרכתי בחודשיים האחרונים של ההריון הזה...

אבל באמת- אני בגדול לא בעד לאכול הרבה בשר ועוף, אלא שבהריון זה קצת שונה.

הגוף צריך אספקה טובה של חלבון, ברזל וויטמינים.

ולכן- א. אם הבטן צועקת :"הבו לי בשר! הבו לי שניצל!" אז בהריון ובהנקה- ממש כדאי להקשיב לה. ואם במקרה אין בבית- אז להכין חביתה הגונה משתי ביצים- זה גם חלבון טוב.

את שאר עצותי אכתוב מתישהוא בזמן אחר

לא חושבת שאני יכולה לתרום פה משהו כי זה מאד אינדבדואלי.

המקרה שלי לא דומה למקרה של אחרת, והמקרה שלה אולי מזכיר את של חברתה, אבל לא בדיוק.

מה שאני כן יכולה לומר זה שעם כל הקושי

עם השמירה והבדיקות והכל

זה שווה את זה!!!!

וגם אחרי הלידה-

אם מייעצים לך עצות לגבי התינוק ומה לעשות ומה לא לעשות-

תחליטי מה נראה לך לנכון לקבל ולעשות ומה לדחות.

זכותך!
 

יש גם עצות טובות ועצות ששוות זהב אבל את תחליטי מה מתאים לך ונוח לך לעשות בתור אמא!
 

בהצלחה רבה!

א. מסר לאומה: עד כמה שמחכים בקוצר רוח ללידה- בסוף זה עובר מהר...וקחו בחשבון שאחרי הלידה העבודה קצת יותר קשה מלסחוב...

ב. מסקנות מההריון: אין לי מסקנות מיוחדות... כל אחת וההריון שלה, כל הריון והקטע שלו...

ג. מסקנות מהלידה: לפעמים מתכננים תכנוני תכנונים - כדאי לקחת בחשבון שלפעמים יש הפתעות ואת עלולה ללדת לא איפה שרצית ולא איך שרצית... 

(העיקר הכנתי תיק ללידה וכו' וכו' וילדתי תוך שעתיים וחצי מהרגע שהתחילו לי צירים...והם התחילו חזקים... ובכלל נסענו באמבולנס כי היה ממש כואב וקשה לי כבר תוך רגע... ובסוף ילדתי בבי"ח שלא תכננתי ללדת בו... וכל הדברים שקניתי ללידה עצמה לא היו בשימוש כי היא הייתה ממש מהירה!! הגעתי לחדר לידה שניה לפני צירי לחץ... בקיצור- יש הפתעות בחיים !!)

ד. להכין באמת תיק לאשפוז ולא רק בראש או ברשימה... =) (מאותה מסקנה של ג...לפעמים זה יכול להתחיל כואב ואת לא תזכרי שצריך תיק כזה... ואז תתקעי בבוקר בלי מברשת שיניים או משהו בסגנון)

ה. ראו ג'...  . היתה לידה מהירה, אחרי שהתינוקת יצאה עוד היינו כמה שעות בשוק שזה היה לידה ושהיא יצאה ושאני בסדר.. וואו... בערך רבע שעה מאז שהגעתי למיון עם האמבולנס התינוקת היתה בחוץ. 

ו. תנוחו אחרי הלידה. אפילו שאתן מרגישות טוב לכאורה- אח"כ העייפות מגיעה ביתר שאת אם לא נחים כמו שצריך.

ז. משפט לאומה וגם ובעיקר לעצמי: זה לא בזבוז זמן לישון כבר ב21:00 או 22:00 בערב... זה סתם נדמה! (למי שרגילה לישון בשעות מאוחרות יותר..) הרי זה על חשבון השעות שתתעוררי באמצע הלילה.

1. הריון ולידה - לחשוב טוב ולהיות עם יד על הדופק, להקשיב לגוף שלנו וגם לתחושה הפנימית שלנו וגם לרופאים. 

כדאי לבחור רופא רגוע ולא מלחיץ אבל אחראי.

2. הנקה - אולי למישהי זה יתרום כי זה די אישי. לפעמים ביומיים ראשונים הכי טוב להוסיף בקבוק ואז לעבור להנקה מלאה, זה עדיף מלהניק כמה יממות רצוף, ובסוף להרוויח פצעים, עייפות נוראית, ילד בוכה ואולי גם לא להצליח להניק בסוף. לפעמים עדיף להניק בפרטיות בלי אימא או יועצת הנקה מעצבנת. גם עם לשון קשורה וקשורה מאוד אפשר להניק.

3. עדיף לארגן ציוד לתינוק כמה שבועות לפני לידה. לקנות לשאר ילדים משחק חדש כדי שיהיו שמחים בתינוק חדש.

לא לתת לאנשים זרים לנשק את התינוק, מספיק שיסתכלו מרחוק. זה תקף גם בגילאים יותר גדולים. ילד לא צעצוע. 

ולא נוגעים בו בלי רשות. 

4. אם נתקלים באחות מוסמכת, רופאה או סבתא לחוצה וביקורתית לא מקשיבים לה בכלל.

5. עצות של סבתות - כל עצה לגופה. אימא של יולדת שהייתי אתה בחדר  טענה שתינוקות חדשים לא יכולים להתייבש ומקסימום לתת לתינוקת בת יומיים מים. ואותה אימא רופאה!!!

6. לא להיות גיבורות וללכת לישון מוקדם

7. יש ילדים שבוכים מעייפות , עד שנהייתי אימא לא ידעתי שתינוק יכול לבכות חזק חזק מעייפות

8. לארגן את הבית מבחינת בטיחות. אם יש ילד שובב במיוחד אז לקחת את זה בחשבון ולא לשים לב על שכנות לא מבינות, בסוף אנחנו נצטרך לטפל בו ולא שכנות.

תינוקת בת יומה יכולה להתייבש.

מנסיון....

היה לי אשפוז ארוך איתה בגלל זה

מההריון אין לי שום מסקנות - הוא סתם היה סיוט

מסקנות מהלידה -

א. צירים יכולים להרגיש שונה מלידה ללידה. ואפילו להפתיע. גם כשכבר חווית כמה לידות בחייך.

ב. מיילדת פרטית מיומנת זה דבר ששווה כל שקל שהשקעתי בזה.

ג. ואם לא מיילדת פרטית אז מישהי שתלחץ לך את לחיצת ההצלה כשיש צירים שכואבים בגב.

מסקנות מגידול התינוק - 

א. בחודשיים הראשונים - אין יום אחד דומה למשנהו. אין הרגלים ואין פתרונות שתמיד עוזרים. יש התחדשות ובכל יום לומדים מחדש את הצרכים של התינוק.

ב. בחודש וחצי הראשונים - לנוח, לנוח ולנוח. להביא עזרה מכל סוג שהוא ולנוח.

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

עלייה לתורה במרפסת.....

במשפחה שלנו היו 2 בר מצוות במרפסת ועוד שכן שחגג כך גם...

זה בהחלט ארוע שנזכור לכל החיים

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

שרואים שאתם רוסים? 🤭 (סתם, זוכרת שציינת את זה פעם. אלא אם כן התבלבלתי עם מישהי אחרת)

זה מאוד רוסי לרשום את הילד לחוג מתוך מחשבה על העתיד המקצועי שלו ולדחוף אותו לשם, אבל זו טעות. הילד לא נועד למלא את הציפיות שלנו ואנחנו לא אמורים להחליט בשבילו מה יהיה המקצוע שלו.

תנו לו להיות ילד ולהנות מהחוג. איזה כייף שהוא נהנה ומתלהב! חסכתם מאבק אחד

יש עוד המון שנים עד שתוכלו לראות איזה מקצוע מתאים לו, ובסוף הוא יבחר את מה שהוא נמשך אליו, ויכול להיות שזה יהיה שונה מאוד ממה שאתם מתכננים לו...

זה גם קטע של בורגנים

בעיני אלקטרוניקה יותר מושך מרובוטיקה בגיל קטן. זה המשך יותר טבעי לבניה בלגו ופאזלים למשל.

תסתכלי על חצי הכוס המלאה, הוא לא נכנס בטעות לחוג בלט או משהו כזה..

לגבי "הילד אותו מייעדים לגדולות" מקווה מאוד שהבנתי לא נכון.