אם אתה כבר באמצע הדייט ובטוח שזה חסר סיכוי מבחינתך אז אני בתור בחורה מצד השני הייתי רוצה שהבחור עד סוף הפגישה כן יפגין אמפתיות ושלא יהיה על קוצים וקצר רוח, אבל מה שכן הייתי מאד רוצה שכבר בסוף הפגישה יגיד לי פנים מול פנים שזה לא מתאים.( כן, למרות שזה מפדח ולא כ"כ נעים)זה חוסך מחשבות על הטלפון שאחרי גם לך וגם לבחורה.

צריך בשביל זה אומץ, אני מודה, אבל אני דווקא מעריכה את הכנות הזו

בהצלחה.

אפילו לחכות כמה שעות, אפילו שעה ולהתקשר להגיד את זה.

יש משהו קצת נוקב, אולי נוקב מידי בלהגיד את הדברים ישר בסוף הפגישה.

זה נותן תחושה לבחורה ש'הוא בכלל לא הקשיב לי ורק חשב על זה שזה לא מתאים'.

ואם הוא מתקשר, גם אם שעה אחרי ואומר 'חשבתי על זה..' זה כבר נשמע אחרת לגמרי לדעתי.

כל אחת והתחושות שלה.

פשוט רשמתי את זה בתור משהיא שעשו לה את זה פעם ודווקא ראיתי את זה בעין ממש יפה. הבחור כן זרם איתי כל הדייט והקשיב לי אבל פשוט הספיק לו אחרי הדייט להבין שזה לא מתאים ולא הרגיש עוד צורך במחשבה ולבטים.

ודווקא המצב שלהתקשר באותו יום פשוט אחרי כמה שעות אז אני הייתי הכי נפגעת מזה..כי לי אישית זה משדר שהבחור כבר היה בטוח שזה לא זה בפגישה אבל פשוט לא היה לו את האומץ להגיד לא. אם כבר טלפון אז למחרת..

זאת דעתי הענייה בכל אופן

לא אמרתי את זה ככלל אלא רק על עצמי.

והעניין של הנימוס הוא נכון לדעתי לפגישות הראשונות אבל כשזה הולך ומתקדם אני לא רואה חוסר נימוס בלומר את ה "לא" מול הפנים אלא אפילו להיפך.

מהניסיון שלי דווקא כשאמרו לי "לא" בטלפון זה לא היה יותר נעים מאשר פנים בפנים. אבל כמו שאמרת זה אינדיוידואלי( וגם זה תלוי איך זה נאמר..)

מתקדם התכוונתי משהוא כמו 5 פגישות ומעלה

כמישהו מייבש זה הרגשה ממש רעה...  

כאילו מה, כל כך רע להיות בחברתי שרוצים לברוח?

עדיף עוד קצת כאילו "להציג", ולא לתת הרגשה רעה, למרות שזה נראה לך לא שייך.

                                        שתרגיש שחשבת על הענין, והגעת למסקנה שזה לא מתאים.

                                        למה לפגוע?

אין טעם להגיד לה 'להתראות' אם לא התכוונת להתראות איתה שוב.

וגם,

לקצר.

אל תמרח איתה שעות אחרי שבלב כבר חתכת.

מלא חברים מספרים לי על דייטים שנראה שהלכו ממש מצוין ולמחרת הבחורה אמרה שהחליטה שלא ממשיכים לדייט שני והם ממש לא יודעים איך לאכול את זה וזה ממש הוריד להם את החשק. אם את/ה מבינ/ה שזה לא זה חשוב להיות מנומס אבל חבל להפיח תקוות ולאכזב. מבחנתי באותו רגע כדאי להוריד את שתוף הפעולה למינימום ודווקא מאוד מומלץ ללכת פתאום בתירוץ שישמע מוזר (וממש לא לומר שאתה חותך בסוף הדייט, זה הכי גרוע!!!!) 

לא חסרים בנים (כולל עבדכם הנאמן) שעוד לפני שהדייט החל כבר היה ברור להם שמזה לא ייצא שום דבר. אז מה עושים? מודיעים לגברת לא להתיישב בכלל? משאירים לה כסף לקפה והולכים? היה לי מקרה רציני ביותר של ציפיות שדכנים מוגזמות להחריד ממני, ושבעשירית השנייה שבה קלטתי מרחוק את הגברת היה ברור לי שזה לא יהיה זה (ולא משנה מה הסיבה, לא איזה כיעור בלתי נתפס או לבוש לא הגיוני, פשוט היתה סיבה שלא אפרט). מה הייתי אמור לעשות? להיות "כנה" אבל הכי בלתי אנושי בעולם, לפנות לגברת ולומר "תקשיבי, זה שסידרו לך אותי דרך המשפחה והחברים שלי, וזה שיש בערך מאה איש כרגע שפתחו עלינו פייסבוק לייב ומצפים לאיזו טבעת שתישלף עוד הערב, כל זה הולך לפח כי לא באת לי בטוב ונגמר"? או שאולי פשוט ניתן לה כאפה אדירה לפנים, ככה שתקלוט את חומרת המצב? אולי פשוט נהרוג את הצד השני במצב הזה, וככה נחסוך מהם את העינוי?

אז לא, ברור שלא. הנה מה שעשיתי: לא זו בלבד שדיברתי אליה יפה, גם ישבנו לדייט ובסיומו קבענו שנדבר, ורק למחרת בטלפון אמרתי לה שמבחינתי זה לא מתאים. ולא זו בלבד שזה פוצץ אותי מעצבים לעשות את זה, ונאלצתי לספור עד חמש מאות כדי לא לשבור את הנימוס והכלים, אלא שגם ידעתי מראש - וכך גם היה - שיהיו אנשים שידברו אליי לא יפה כי אוי לא, איכזבתי אותם ואת הציפיות הגדולות שלהם. ובכל זאת עשיתי את זה. כי ככה זה, כי גדול השלום, וכי להלבין את פניה של אישה ברבים ולומר לה ש"מצטער, אבל ככה כאן באמצע הרחבה של הקניון כבר החלטתי שזה לא בשבילי" וללכת, זה שפיכות דמים. ואני חושב שעדיין אני לא רוצח. נראה לי לפחות.

יתר על כן: הנימוק היחיד שאני מכיר שמדבר בזכות ה"לחתוך באמצע פגישה" או "לפחות לסיים את זה במין פתאומיות ולסגור סיפור בשתי דקות באופן שממחיש לצד השני שאין על מה לדבר", זה נימוק של יושר וכנות פנימית. כלומר, עזוב נימוס, בוא תהיה אתה עצמך, זה עדיף על הונאת הצד השני אפילו לעשרים וארבע שעות עד הטלפון הבא. אבל על אף האמת המסויימת שבנימוק הזה, אני לא חושב שרובנו יודעים לעשות דברים כאלו נכון, ואנשים ייפגעו יותר מאשר מה שאתה מתאר כשהם מקבלים טלפון שלא יהיה המשך.

יש נימוק אחר כמובן, שנוגע יותר לציבור התורני-לאומי, וזה שאסור לבזבז זמן בשיחה בטלה עם המין האחר, אבל תסלחו לי כי מי שבאמת מאמין לעצמו על נימוק כזה - שיעשה טובה וישתדך כבר באופן תורני-חרדי ממש, לא בדייטים.

הנה דעתי: אם ה"חברים" שלך "לא יודעים איך לאכול את זה" אז הם לא מוכנים לחיים ובפרט לא מוכנים לזוגיות. כי וואלה, עוד יהיה להם הרבה דברים שהם לא יידעו "איך לאכול", כולל אחרי החתונה, וזה ממש יוריד להם "את החשק" להרבה דברים שהחיים מפילים עליך. אוי לא, מישהי נראתה להם, והם כבר פינטזו על החופה, ובסוף לה זה לא התאים. בוא נאמר, ראיתי כמה דברים יותר גרועים מזה בחיים. שאנשים יתבגרו כבר. שלא לדבר על הערכים שחשבתי שהעולם הדתי שלנו מקנה, כלומר לא לפנטז יותר מדי אלא ללכת בתום ויושר ולהאמין שמה שצריך לקרות יקרה, הכל זה מלמעלה, וכולי האי ואולי.

והייתי ממש קרובה ללהגיד לו,אין צורך שתתקשר,הבנתי תרמז.

ולא אמרתי את זה.

בן אדם השקיע,קם מוקדם במיוחד,נסע במשך שעה,

לא חותכים אחרי שעה עם תירוץ מוזר.

פשוט לא.

לא חותכים עם תירוץ מוזר.

אפשר פשוט להגיד, אז נזוז? או להגיד שאתה רואה שיש לך אוטבוס בזמן הקרוב,או טרמפ

אבל להגיד לה כל מיני דברים שייגרמו לה לא לרצות אותך. נגיד אם היא אומרת שמאד חשוב לה סדר וניקיון לשתף אותה כמה אתה בלגניסיט ומלוכלך...

מה עדיף, דייט גרוע או דייט שנראה מצוין והתגלה שזה לא זה? הרי מה כל כך גרוע בדייט גרוע? אתם לא מספיק בוגרים להבין שהעולם מספיק גדול בשביל להכיל מספיק אנשים הזוים או אנשים טובים שלא מתאימים לכם? זה באמת יותר גרוע מדייט שנראה מוצלח והתגלה ככישלון? אתם לא חושבים שהמקרה השני בניגוד לראשון מוריד את החשק וגורם לצד השני לחשוב שהוא גרוע בדברים האלה ולא יודע להתנהל ולקרוא את המציאות?

אגב אני שם לב מהמעט זמן בפורום ומסיפורים מחברים שבנים נוטים להתלונן על דייט שנראה טוב ונגמר בסרוב בעוד שבנות נוטות להתלונן על דייטים הזויים ועושה לי רושם שבנות מעדיפות להטיל את הפצצה בסוף ובנים מעדיפים לנטרל את המוקש מוקדם והבעיה פה כנראה שכל אחד עושה לשני מה ש*הוא* מעדיף שיעשו לו ולא מה שהצד השני מעדיף שיעשו לו (אבא שלי טוען שהטעות הכי גדולה ביחסים בין אישים היא הנטיה האנושית להשליך את עצמנו על הצד השני). אני גם שומע מחברים מהישיבה שהם נוטים להעדיף לא לרצות לחתוך בכלל ולתת לבחורה לחתוך ע"י חוסר נימוס כמו גרעפס או פתאום לחטט באף (אגב מעדיפים לא אומר עושים אנחנו מודעים לזה שדרך ארץ קדמה לתורה). בוא נקווה שאם נחליט לסיים את הקשר נדע לעשות את זה בדרך שתכבד את הצד השני.(אגב אני לא אומר להיות רע אני אומר לגלות כמה שפחות ענין וכמה שפחות להתנהל בצורה שתפתח ציפיות כמו לא לשאול שאלות ולענות תשובות קצרות)

לא חושבת שהייתי מסוגלת להגיע לנימה האובייקטיבית הזאת אם הייתי במקומך.

אשרייך. באמת.

גם אם רוצים שלום- הדרך בה זה נעשה היתה ברשעות ואכזריות גמורה.

בחוסר רגישות משווע וזריקת אנשים מבתיהם בלי שום הכנת תשתית רצינית לפני כן..

העיקר להוציא אותם משם כמה שיותר מהר.

לא נעים לומר, אבל בפרות שמעבירים מרפת לרפת מתחשבים יותר ממה שהתחשבו במתיישבים.

וכן- הדרך היתה מרושעת לחלוטין.

אם זה היה נעשה ב3,4,5 שנים אחרי שמכינים כבר את כל מה שצריך:

ישובים, מקומות עבודה, שיקום משפחות, סביבה חברתית וכד'.. אז היה על מה להתווכח פוליטית, רוחנית ותורנית.

אבל העוול שבו זה נעשה?

אכן רשעות.

אבל זה ניצלוש רציני ולא הנושא, אז לא נרחיב.

כי דברים רעים קורים לאנשים רעים אבל גם לאנשים טובים.

אי אפשר להתייחס לזה כאינדיקציה.

יש אדם אחד שטבע את המשפט הזה, אחד ויחיד, אינני זוכר את שמו רק את תפקידו- סגן המפכ"ל, לאחר כמה שנים הוא הגיע למוזיאון גוש קטיף,   שם בדמעות שליש ביקש סליחה ומחילה על הפשע שעשה וסיפר שמאז הוא לא סולח לעצמו על המעשה הנורא שעשה.

האם נסלח לו? זה תפקידו של הקב"ה בוחן כליות ולב, האם נקרא לו רשע? תגיד לי אתה...

אני לא היתי נפגע אם בדייט הבחורה היתה חותכת בשלב מוקדם בתירוץ מוזר למדתי כמה בנות נפגעות מזה. יש פה כמה בנות שנראה שלא מבינות את הבאסה ואת ירידת המוטיבציה מלסיים דייט שנראה מצוין ובסוף הבחורה חותכת והם אומרים לעצמם איך לא שמתי לב?? ולמה היה נראה לי שהבחורה ממש בענין?? נראה שהדרך העדיפה היא האמצעית של האופטימית כלומר להיות נחמד אבל לא להשקיע בשביל לא לפתח ציפיות (כמו שאמר העובד תהיה אתה כלומר נחמד אבל אל תשקיע כי אתה יודע שאתה לא שם).

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥