לי זה עבר ולרוב החברים שלי...

אם האדם תורני, ללכת למגרשים ולצפות בו יש בזה בעיה של אצטדיאות

סה"כ צבי מת/פרה מתה שקילפו לה את העור..

ולקחו איזה צבע תעשייתי ומרחו עליו אותיות..

מה הקטע בבן אדם?

בסה"כ גוש רקמות, בשר ועצמות עם דם שזורם בפנים..

ועוד כמה איברים מוזרים.

מה הקטע במוזיקה?

בסה"כ כמה צלילים לא קשורים שחיברו אותם אחד לשני בתקווה שלא מזייפים..

קצת הקצנתי, אבל-

כל דבר הוא 'מה הקטע' אם פורטים אותו בצורה מתה לפרטים.

העניין זה המכלול, המשמעות ומה שעומד מאחוריו.

או משהו משמעותי להתעלות נפשו של האדם וכו' וכו'..

אבל זה פשוט לענות על שאלת "מה הקטע".

לא ניסיתי להסביר את המשמעת העמוקה ש(לא )טמונה בתרבות הכדורגל..

ולא קשור בגרוש לאולימפיאדה ועוד יותר לא קשור לעבודה זרה.

לא ניסיתי לענות על שאלתה ביחס למדוייט. זה עניין אחר..

אלא להסביר שיש בכדורגל עצמו כמשחק- כיף והנאה במכלול שלו..

כי לצייר משהו בצורה יבשה ואז לשאול עליו- מה הקטע? או מה מעניין בזה?

זה דמגוגי.

אז זה נשאר רק הקליפה החיצונית. ואז זו לא דמגוגיה.
כי באמת אם התורה הייתה חסרת תוכן פנימי, אז היא סה"כ אותיות על עור צבי,
וזו בדיוק הסיבה שאם מין כותב ספר תורה שורפים אותו- למרות ש"לא תעשו כן"- כי 

ספר תורה שכתבו מין אע"פ שהקליפה זהה, התוכן הפנימי חסר.
כנ"ל אדם- אדם ללא נשמה, אולי יש שהיו אומרים ללא מצוות ומעשים טובים- הוא באמת 
קליפה ריקה.
כנ"ל מוזיקה, אם היא ללא תוכן פנימי היא סתם אוסף של צלילים. 
ולכן אם באמת תסכים איתי שהצפייה ותרבות הכדורגל היא חסרת תוכן, נשארת עם הקליפה 

הריקה.

יש צורך להיכנס לדיון על מה עומד מאחורי הכדורגל(ולמעשה כל הספורט התחרותי?) 
אני מעדיף לא לנצל"ש...

הרצון לנצח ולהתחרות הוא לא הכי בריא בלשון המעטה

אלא תחרויות הספורט של יוון העתיקה(האולימפידה) שהן הבסיס לכל תרבות הספורט המערבית,
שמטרתן המרכזית הייתה עבודת אלילי האולימפוס, ע"י קבוצות ובודדים שהתחרו זה בזה בכוחם

וכישוריהם וכביכול ייצגו את המאבק בין האלילים.
זה המקור לספורט התחרותי ולכן הוא נגוע בע"ז.
בנוסף לזה יש את המימד של "משחק בקוביה" של הרמב"ם- 

"הלכה יא והמשחק בקוביא עם הגוי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים שאין
ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ובישובו של עולם."

כמובן שלא מדובר על משחק חברים בערב כדי לשמור על חברות ועל כושר, שזה סבבה,

מדובר על תרבות הכדורגל שכוללת צפייה, קבוצות, התעסקות בנצחונות והפסדים וכו'.

לא אמרתי שצפיה לא מהנה, אמרתי שלפי הטענה שלו שצריך ללכת למהות ותוכן הדבר,

אז ראוי לעשות זאת. וכשעושים את זה מגיעים למסקנות בעייתיות בנושא

הכוונה היא פשוטה, שזה ברור שאנשים לא נהנים מלרוץ אחרי כדור ולבעוט בו,

אלא מהצורה שבה הדברים נעשים... מהלכים חכמים, בעיטות וכו' כנ"ל

אני בטוח שהוא לא התכוון לתוכן הפסול של תרבות יון 

ולהנות מע"ז אסור

היונים העריצו את הכוח והכשרונות ועשו מהם עבודה זרה...

בגלל שכוח וכישרון לרוב מתבטא בתחרויות לכן זה נעשה אצלם עיקר.

אבל היתכן לומר על המשחק עצמו שהוא עבודה זרה??

מחר יעריצו מישהו שמנצח בגוגואים זה יהפוך גם לעבודה זרה?

משחק גוגואים תחרותי עם קבוצות, ועם סמלים(אגב, חלק מסמלי הקבוצות הם סמלים של ע"ז),

יהפוך גם הוא לחלק מע"ז.

אפשר גם לרדת לרמת הפרט של הכדורגל, והתוכן הפנימי שלו באופן ספציפי.

וכן- כל דבר כזה יהיה בכלל "איסור עוסק בדברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא
בדברי חכמה ובישובו של עולם." לפי הרמב"ם בהלכות אבידה וגזילה.
 

הרב אבינר לדוג'...

באמת כל מה שיהפוך להיות תחרותי כמו הכדורגל כיום יכנס לכלל הזה.

גם שימוש בזמן בצורה כזו הוא איסור, כפי שהבאתי בלשון הרמב"ם.

בשניהם הטעם הוא דומה, שיושבים בטלים מעבודת ה' ומתעסקים בדברים שאין בהם טעם...

מושב לצים זה גם אם אתה הלץ היחיד ;)

אין הבדל בין צפייה סדירה ללא סדירה, אם זה חסר תוכן, זה חסר תוכן.

עם ישראל הוא עם אידיאליסט

מה שמניע אותנו זה אידיאלים ואנחנו מחפשים לעשות פעולות שמבטאות את זה . 

שתורמות לתיקון עולם במלכות שדי 

אנחנו עם השם . 

מה זאת המילה בידור ? 

בידור -- אם מישהוא למד חדו"א הוא יודע מה זה פונקציה מתבדרת 

זה אומר שהיא לא מגיעה לשום ערך , לא מתכנסת . 

ככה זה בידור , זה לא מגיע לשום ערך .. זה סתם .. וזה פשוט לא הטבע שלנו . 

מה זה לבלות ? 

לבלות מלשון בלייה , שחיקה . להעיף את הזמן ... 

זה לא קשור אלינו .. אנחנו הזמן יקר לנו ... אפשר לנצל אותו למשהוא טוב ..

זה הטבע האמיתי שלנו ! 

נכון שהיום קצת איבדנו אותו אבל לזה הנשמה שלנו בנויה . 

זו התייחסותי הדלה 

מסכת אבות : 

רבי חנניא בן תרדיון אומר: 
שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, 
שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב. 
אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, 
שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו 
ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו. 
מה נעשה עם המשנה הזאת ? 

שואל באמת? 

עם ישראל אין לנו מצב ניוטרל ... מצטער אם זה מתסכל מישהוא.. כי זה יכול לתסכל ... 

או שאנחנו עולים ויש שכינה ויש שמחה ומזונותינו מצויים ויש בריאות ואושר 

או שיש בלאגן .. 

לפחות ככה אנו מבינים את פשט התורה .. בפרשת כי תבוא, יש תיאור של ברכה גדולה וגם יש תיאור קשה שם ... ואפשר להבין את זה מפרשיות קריאת שמע . 

מה נעשה ? 

אין אנחנו חייבים לעלות , עם סגולה זה לא סררה, זאת אחריות כבדה

והנפש שלנו בנויה לאחריות הזו, לפעמים אנו אוכלים אוכל שלא מתאים לנפש ואז היא קצת מאבדת את הבריאות שלה ונדמה שיש לנו טבע אחר .. 

זה כמו שאדם שרגיל לאכול לא טוב , קשה לצאת מזה . ככה לפחות אני הרגשתי .. 

ואז מתחילים לעשות קצת ספורט והגוף לבד מתחיל למאוס באוכל לא טוב , איך זה קורה? כאילו בגוף מוטבע  יכולת לחזור לבריאות אבל הוא צריך טיפלה עזרה מבחוץ .

---------

עכשיו הסתייגות קטנה, יכול להיות שכרגע אני לא בנוי למדרגות האלו ולאחריות הזו ואני עדין צורך דברים שמחיים לי את הנפש במדרגה שבה אני נמצא , בסדר . 

שמור על החיות , אל תכנס לדיכאון כי איזה מישהוא נודניק ( ) בחצות הלילה כתב איזה תגובה בפורום שחייבים לחיות חיים אידיאליסטים וזה וזה ... 
אבל אנו לא עושים מדברים האלה עניין בפני עצמו , לא בונים אידיאולוגיה שלמה סביב משהוא לא שלם .
בעיני הקטנות , זה בסדר להגיד , אני מבין שאני לא באיזה מדרגה מטורפת וכרגע אני עושה כך וכך ומבין שזה לא איפה שהייתי רוצה להיות אבל כרגע אני שם .. 

צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו, רכים ואוהבים. 

אבל אמיתיים . 

ולשאוף גבוה אבל כל פעם קצת מעבר לאיפה שאנחנו וכך כל יום 

וכל הזמן לשאול את עצמנו? לאן הולכים? מה האמת ? ואיך מגיעים ולחיות בענווה 

ענווה ... כמה צריך לבכות בשביל קצת ענווה

להיות מודה על האמת ולדבר אמת בלבבנו .. 

בס"ד 

איזה דבר תורה קטן וחשוב בנושא הנדון 

שנאמר בתורה ".... ובחקתיהם לא תלכו" 

המיקום של זה בתורה מעורר שאלה אצל המפרשים 

הרי בסיום פרשת העריות כבר נאמר ' אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים... ' 

אז למה הוסיפה התורה את ציווי זה? 

שואל רש"י הקדוש , מה הניח הכתוב שלא אמר?

ועונה

אלא, אלו ( המעשים הבלתי מקולקלים שהם נוהגים בהם, דהיינו מיני) נמוסות שלהן --      ( מנהגים מיוחדים שקבעו לעצמם, הנקראים 'חוקותיהם' כי הם )  דברים החקוקין להם ( כעין חוק ומשפט)

עכשיו המתח הגדול .... מה אלו הדברים האלו?
רש"י אומר , כגון טרטיאות ואיצטדיאות ... 

לקח לי זמן למצוא את זה אבל זה מה שקפץ לי שראיתי את השאלה למעלה ..

אוהב אותכם !

בעזרת השם שיהיה בהצלחה בהכל! ושכל הרווקים והרווקות ימצאו את החצי השני ויקימו בתים נאמנים שהשכינה שורה בהם   

מפגש חברתי זה דבר נהדר! התוועדות חברים. השאלה סביב מה? 

נראה לי שאני מבין מה אתה חושב וסליחה אם במקרה אני חושב משהוא לא נכון, אתן הסבר קטן למשהוא שיצא לי לחשוב עליו הרבה. מקוה שזה יעזור למישהוא . אולי מישהוא חווה את זה גם .  

אומר עכשיו כמה דברים בהקצנה,
נא לא לקחת אישי או להיפגע זה בה למקד נקודה. 

הרבה אנשים חושבים, זה שאני עושה כך וכך זה לא פוגע בעולם הרוחני שלי. 
אם אני מבלה זמן על כל מיני דברים לא גבוהים במיוחד 
מסתכל על דברים לא הכי טובים 

מתרגל לדבר בצורה לא טובה 

משחק כל היום בפלאפון 

כל שנייה בודק הודעות בוואטס אפ 

מה זה מעיד עלי? 
הרי לכאורה אתה יכול להגיד, אתה לא יודע מה יש לי בפנים. אני עמוק . 
עמוק מאוד , וכל כך עמוק שהדברים האלו לא מזיזים לי. 
אני בדרגה גבוהה . 
לכאורה המעשים החיצוניים שלי לא מעידים עלי כלום ... 
אבל באמת, הם לא מעידים על כלום? כלום כלום ? 
איך שאני נראה , או נראת. מתלבש או מתלבשת,  מה מעסיק את עולם המחשבות ואת הזמן הפנוי שלי לא מעיד עלי ? 

איש אחד הולך כל יום בערב לחברותא בבית המדרש וחבר שלו למשחק כדורגל 
שיניהם נמצאים באותו עולם רצונות ? 
אני לא מדבר על עולם התוצאה , יכול להיות שרגעית זה שהלך למשחק כדורגל לפחות חיצונית נראה הרבה יותר צדיק . 
כל פעולה שאנו עושים או מחשבה שאנו מפתחים מחזקים בנו שרירי מסויים בעולם הנפש והרוח ... 
אבל .. 

גם להיפך ... 
אם אני כל היום מרפרף בטלאפון שלי, רץ בין הודעות בוואטס אפ לכתבות בערוץ חדשות, לפייסבוק ( לא עלינו) אז מה קורה לי ? 
אני מחזק את שרירי הקריאה השטחית שלי . הרי אני סתם קורא, זה לא משהוא שאני מעמיק בו, אני מרפרף ... 
איפה זה תופס אותי? 
אני פותח גמרא .... אורות ... מסילת ישרים ... פרשת השבוע .. אני מנסה לקחת משהוא לחיים, להבין סוגייה אחת, להוריד איזה דמעה אחת של זיעה על גמרא .. אני לא מסוגל 

אני מנסה בכל כוחי ... 

לא מסוגל ... 
מה קורה לי ... אולי אני צריך ריטלין .. הרי היום זה הולך כמו מים .. 

או יותר גרוע ... אולי אני לא מתאים ללמוד תורה , זה לא בשבילי , אני לא בנוי להיות תלמיד חכם, חס ושלום. 
לא לא לא 

לא  נכון ! 

פשוט הרגלתי את הראש שלי להיות שטחי ומרפרף וזה לא שיש לנו מתג להעביר למצב 

מעמיק , להיכנס לבית המדרש ולהיות הוגים באימרי שפר 

זאת עבודה להיות כזה 

אם אני רוצה עדינות בנפש זה מצריך שמירה 

וכן , פעולות שאני עושה יכולות לפגום בזה 

מה גורם לי לחשוב שזה לא פוגם ? שאני יכול לעמוד בזה וזה לא מזיז לי? 
דבר אחד עיקרי --------- גאווה ------------------

אני בטוח שאני חסין כדורים ! 

רוח הקודש נוחתת עלי בכל שעה בלי קשר לכלום 

לימוד תורה וחיי טהרה וקדושה זה סתם קטע של הרב מהישיבה התיכונית לנסות לחנך אותי .. 

אני לא באמת צריך את זה , זה סתם שטויות --- חס ושלום .  

הם מגזימים --- חס ושלום 

מלא אנשים סביבי נופלים לטעות הזו וגם אני !! 

אנחנו חולים בזה ! 

בהצלחה נשמה ! 

אל תפגע ממני , אני מנסה לעבוד על עצמי וככה משתף אולי זה יכול לעזור למישהוא . 

בנחת 

האמת ריגשת אותי קצת 

לא מכיר אותך אבל נשמע בברור שאתה מתוק מדבש 

אני גם מבין ממש מה אתה מתאר 

בעיני הקטנות באמת, ואולי זה רק אצלי אבל זה נראה לי 
שזאת השקעה עצומה כל המלאכת קילוף הזו 

והיא נדרשת ממש היום במציאות הנוכחית שממש מורגש אורו של משיח דווקא בתוך מציאות חיצונית שלפעמים נראית סותרת ולא מובנת 

פעם גם היה לי וואטס אפ וקראתי חדשות וזה עד שגיליתי שזה סתם שותה ממני המון אנרגיה והמון כוחות שאפשר להשקיע אותם בלגדול. לעוף . 

אתה מבין ?

גם הרגשתי שנגיד אתה מתרגל ללכת למפגשים כאלו,
כשאתה חזק ומפוקס אז אתה תצליח לקלף 

אבל יש לנו ימים שאנו קצת פחות מפוקסים, פחות מרוכזים ואז אנחנו יכולים ללכת לאיבוד בסיטואציות כאלו. 

צריך לייצר התנהלות כללית וחברתית שגם מאפשרת לנו רשת בטחון. 

---------------------------------

עוד נקודה קטנה, לפעמים מרגיש שקל יותר לאנשים להיפגש ב"נמוך"

זה יוצר מכנה משותף ליותר אנשים או פחות דורש אנרגיה. 

מורי ורבי פעם אמר לי , מה צריך אדם בשביל להפסיק להיות שומר תורה ומצוות? 
פשוט לשחרר, להפסיק לנופף בכנפיים ואז כוחות העולם פשוט לוקחים אותו למטה. 

אז לפעמים נראה שיותר קל לייצר מפגש שבו לא מנפופים בכנפיים. 

או שלדבריך, אני אנופף בכנפיים בתוכי לנוכח המציאות ואחלץ את הנקודה האלוקית הטהורה מתוך המציאות .. זה קשה. 

אולי כדי להתרגל לפתח מפגשים של ב"גבוה" אולי זה לא באופנה. אבל זה נהדר. 

--------------------------------

עוד נקודה קטנטונת , ברשותך 

דברים שאנו רואים, שומעים , נחשפים . משפיעים עלינו אפילו אם אנו חזקים מאוד . 

אי אפשר לטעון שלא . 

זה כמו להגיד, אני יכול לאכול מסמרים וזה לא משפיע עלי, איך? אני פשוט לא מתייחס לזה ... 

זה לא הגיוני 

הכאב בטן או הניתוח הקיסרי או משהוא ... בדרך .. אכלת מסמרים... למה? 

בוא בוא לבית רפואה . 

צריך להבין את זה. זה משפיע עלינו אין אפשרות אחרת. פשוט צריך להיות מודעים לזה . ולשמור על הבריאות . כדי שיום אחד לא נמצא את עצמנו עם משקל עודף ... 

או במקום רוחני או זוגי שלא ברור איך הגענו אליו..  ואני רואה מסביבי מלא דוגמאות לכך ..

התרבות מסביבנו מציאה הרבה דברים , פשוט בוא תיקח ... תעמיס .

צריך ללמוד להגיד , " אני לא צריך את זה " או " אני לא עושה דברים כאלו" 
גבורת הצמצום 
בהצלחה נששמה !!  

--------------------------------------------------    

תהנה אחי ותהיה בשמחה! 

אוהבים אותך ! 

תודה רבה ! בשורות טובות בעז"ה!! 

שנפגש בקרוב בחצר בית חיינו , שנזכה לבנות את בית המקדש במהרה 

אנו מתקרבים לימים שאמרו עליהם שיהפכו להיות ימי שמחה
שנזכה ! 

ע"י אהבת חינם בעם ישראל, יבנה הבית 

אז בפעם הבאה שאתה נפגש עם החברה תן להם חיבוק גדול גם ממני 

רק שאלה אם הבנתי נכון..

צריך להיות אדיאליסט שהמעשים יהיו לצורך המלכת הקב"ה..

(מסכים לגמרי.)

עכשיו לגבי ההסתייגות.. וזה בעצם העניין שאני רוצה לשאול עליו..

נניח שאני רואה כדורגל בשעות מסויימות! שלפי מה שאני מכיר את עצמי אני יודע שבזמן הזה בין כך לא הייתי לומד או משהו כזה...  

נראה שלפי דעתך זה בסדר (לעת עתה)   הבנתי נכון?

איזה מתיקות! ריגשת אותי ! 

הקב"ה !! תראה כמה הבנים שלך מחפשים את דרכם לעבודתך!! 

בענווה ! צריך להתפלל שכל מסכי הברזל יפלו. שהשכינה תחזור למלכות דארע. שנזכה באמת שבית המקדש יבנה בימינו ! שנהיה ראויים. 
צריך לזכור שלפני ואחרי הכל חשוב להרבות אהבת חינם אדירה! 

וצריך לקיים את הגמרא ביומא שתהא התורה נאהבת על ידינו! שמי שרואה אותנו מתאהב בתורה וחפץ בה .. וזה ע"י מידות ועדינות, עז וענווה. 

לשאלתך, לדעתי הענייה ממש,  זה ממש דבר עדין אצלך . 
רק מנסיוני האישי נתתי כזה עיקרון, לשאוף תמיד גבוה , ז"א,  אנו ממש קרובים להילולת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אני קורא סיפורים על המידות של הרב, על הקדושה של הרב, על הענווה, על המסירות של הרב לעם ישראל, לתורה ואני רוצה להיות כמוהו. כמוהו ממש. אני גם רוצה להיות תלמיד חכם עם מידות טובות וקדושה והכל . ממש צריך להגיד את זה, אני רוצה להיות תלמיד חכם, לבנות בית של תורה ושל קדושה. בתרבות שאנו חיים בה, אני מרגיש, שזה קצת נשכח השאיפה הזו. צריך לשאוף לזה. 

ואם זאת יכול להיות שאני רחוק מזה, לפעמים ממש רחוק. 
לא יודע מה איתך ככה לפחות אני מרגיש. 
כמה פעמים כעסתי, התגאתי, פגעתי בחבר קרוב שלי ... או אפילו סתם נפלתי לעצבות. 

אז אני לא צריך לבנות אידיאולוגיה מהנפילות האלו, הייתי מעדיף שזה לא יהיה.. מצד שני אני לא מתחיל להכות את עצמי . הקב"ה יודע כמה קשה לי . 
אומרת הגמרא בברכות , כל העושה עבירה ומתבייש בה, נמחלים לו כל עוונותיו . 
איך אפשר להבין את זה? 
הרי הבן אדם באותו רגע עושה עבירה! אבל בליבו הוא מתבייש בה ואיזה זכות הוא מקבל. 
מה אנו לוקחים מזה ? 

יכול להיות שאני עושה משהוא פחות טוב כי אני לא מצליח לחיות כל הזמן בכזו קדושה .. אבל בלב, יש לי צביטה. אני מתבייש . 
מה שחשוב בעיני שלא יקרה זה שאני מסלק את הבושה ואני מפתח גסות ועקשנות שהנפילות זה בסדר , ככה זה , שכולם עושים ככה וכו כו תירוצים שמכשירים דברים שהם פחות גבוהים . 
אז צריך להיות רכים עם עצמנו על התוצאה, כרגע בתוצאה אני לא מצליח כל הזמן לבטא עולם ערכי , אבל הלב שלי מתבייש ובוער באהבת השם . אבא תן לי כוח!! 
אני לא מצליח !! רוצה עוד קרבה ואחרי כמה שעות העולם מתגבר עלי .. 
חייב איזה זמן התאווררות .
זה נותן לי איזה חיות, במקום שכרגע אני לא מוצא אותו בקודש, להמשיך לעבודתך. 
אז אולי לזה התכוונתי. חשוב לשמור על הנפש רעננה וחיה ושמחה. ואם עכשיו צפייה שכדורגל עושה את העבודה הזו . אז אולי לפני כך שווה לכוון 
לעשות איזה לשם יחוד .. להגיד אני צופה עכשיו בשביל לרענן את הנפש לעבוד השם ואז אולי גם הצפייה מקבלת קצת ערך . בכלל צריך להתרגל לתת לכל דבר ערך. אפילו אם זה קצת מאולץ בהתחלה , זה מרגיל אותנו להיות מודעים ומעלים את הכל לשורש קדושה ( שפה קבלית לגמרי, לא מבין מה זה אומר אבל נשאיר ) 

אבל אולי הצעה,   
בזמן הזה אולי אפשר לראות שעור מוקלט, בארכיון של ערוץ מאיר יש סדרות שעורים מדהימות!  במקום כדורגל? 

ברור שהמטרה היא שכל התעסקותינו היא בדברים שמגביהים אותנו 
עכשיו יכול להיות שבמקום לראות כדורגל אפשר לשחק כדורגל , לצאת לריצה קטנה, שחיה , קצת מתיחות ופק"לים . זה מרענן את הגוף ובשילוב תזונה נכונה ממש עוזר לריכוז. 
צריך לבחון, בתחילה אם אפשר לפחות חלק מהזמן שרגילי םלראות כדורגל במשהוא אחר, התעמלות , שעור מוקלט ... 
וככל שהנפש גדלה , היא מיטהרת ולבד מפסיקה לצרוך אוכל אחר

זה כמו שאדם מתאמן ברצינות ופעם הייתי כזה, הוא לא יכניס לפה אוכל לא טוב, לא כי זה אסור או משהוא, כי הוא לא רוצה את ההשפעה של זה . הוא יודע את ההרגשת כבדות שאחרי והוא רוצה להשאר רץ כצבי וגיבור כארי קל כנשר 
מקווה שאני עוזר במשהוא ... 

אוהב אותך !
שמחת אותי !!   

שמח לשמוע. 

אני שופך מה שיש לי בלב מדברים מהלימוד בעבודת השם ומהנסיון 

בנסיון לעזור . 

אם זה עוזר למישהוא אז זה משמח מאוד ! 

בהצלחה ממש בהכל לכולם! 

באהבה גדולה גדולה! 

האדם שצופה בכדורגל, מיד מתחבר לתוכן הפנימי המקולקל.
כמו שאדם שאוכל חזיר, מיד מתחבר לתוכן הפנימי המקולקל ואין מקום להפריד

בין התוכן לבין השאר. ככה החיים עובדים- אתה שומע שיר בעל תוכן לא בריא,
הוא נכנס, גם אם אתה שומע אותו רק בשביל הקצב.(על המנגינה לבד, יש דיון,
אבל על המילים אין)

מה שאתה מתאר הוא מושב לצים. הרי ברור שמושב לצים הוא פעולה חברתית בין היתר, יושבים ולצים, יושבים בקלות ראש, עוסקים בדברי הבל ורעות רוח.
זו בדיוק קלות ראש- חוסר תוכן, מפגש חברתי שסובב סביב דבר בעל תוכן שלילי.
את אותו דבר אפשר להגיד על לראות מופע דוגמנות.
שמירה על קשר לא מצריכה קלות ראש והתחברות לתוכן רדוד ומלוכלך, זה שתדביק למעשה

"הכשר" של שמירה על קשר לא משנה את התוכן הפנימי שלו- מפגש חברתי סביב דברים בטלים ונפסדים.
 

גם מי שלא מכור- זה תוכן בעייתי ומושב לצים לא נמדד ב"מסירות נפש" אלא בתוכן שבו.

הרי ברור שמי שיש לו סדרי עדיפויות ברורים לא היה יושב לראות את המשחק, היה אומר לחבר'ה- בואו נצא לשחק אנחנו. בוא נשב ונדבר לא סביב צפייה במסך, ואיך הגדרת "צוחקים על...".
לא חייבים לדבר רק על אורות הקודש או חידוש של ר' חיים. אפשר לעסוק בשיחת רעים,

שהיא בבחינת "צרה בלב איש ישיחנה", או לעסוק בנושא אחר, שמקדם את האדם, אפילו לפתור חידת היגיון ביחד או ללכת לחדר בריחה.
אבל גם סתם "התאווררות" בשיחה בריאה וחיזוק הקשר.
כל אלו הם לפחות בדרך כלשהי בעלי ערך שמקדם את החיים, ולא חלק מ-"איסור עוסק בדברים בטלים" כפי שכבר הבאתי כמה פעמים ברמב"ם.

הרי זה איסור ממש לעסוק בדברים בטלים. 
עוד לפני שנכנסנו לעובדה שזה מושב לצים, קלות ראש, גאות הלב(לצחוק על אנשים?) ועוד שאר מרעין בישין, תמיכה כלכלית בעולם הזה(על רייטינג שמעת?) וכו'...

אז ככל הנראה, סדרי העדיפויות של האדם הזה לא מבוררים כלל.

תרבות יוון לא קידשה את תאוות האכילה. לאכילה אין מעמד, שלילי או חיובי מצד עצמו,
אלא אם כן נותנים לה אחד כזה. מי שהולך למסעדה על מנת להשביע את תאוות האכילה שלו, באמת זה לא דבר ראוי. אני לא הולך למסעדה בשביל תאוות האכילה. אני לא מכיר

כמעט אנשים שהולכים מתוך תאוות אכילה, בד"כ הולכים מתוך מקום של אווירה, של נוחות(אתה יודע כמה זמן וכוח לוקח להכין מנה פשוטה של בית קפה?), ומטרת המפגש היא בכלל לא האכילה אלא תוכן בעל משמעות(חיזוק הזוגיות לדוג').
אז מכיוון שהתוכן עצמו הוא לא שלילי, הוא מקבל את התוכן שלו ממטרת המעשה.
אם המסעדה תהיה לא כשרה(תוכן שלילי) לא תהיה משמעות למטרת המעשה.

ולכן, מכיוון שאין תוכן עצמאי למעשים הללו, הם מקבלים תוכן מהמטרה של העושים אותם.

ואם מה שהחבר'ה עושים כשהם נפגשים לעל האש זה ליצות, קלות ראש ו"צחוקים" על חשבון אחרים, זה מקבל תוכן פנימי שגוי ומקולקל.

ממש לא צריך שכל מפגש בין חברים יהיה חברותא או פגישת עסקים, אבל כן חייבים לדאוג

שהיא תהיה בעלת ערך אמיתי וחיובי. אחרת נכנסים לגדר של מושב לצים.

כלומר- איסור דברים בטלים וחיבור לע"ז עם כל מה שתיארת שם.

לעומת חדר בריחה\מסעדה שהם חסרי תוכן מצד עצמם, אין להם קישור לע"ז,

או לאיסור דברים בטלים, ולכן הם משתנים על פי התוכן שאתה נותן להם.

זה שלי נראה משהו ולאחרים לא, לא אומר שאני טועה או צודק, אלא שיש מחלוקת.

כפי שאמרתי, לא הבאתי את זה מדעתי, קראתי את זה, אני מחפש את המקור המדוייק.

אם זה היה מדעתי הייתי כותב שזו דעתי, אבל מכיוון שראיתי את זה, אני מביא את העניין הזה.

אני ממליץ לנשום לפני שתוקפים, ולקרוא את שאר התגובות שלי. 

זכור לי גם תשובה יותר מפורטת של הרב אבינר עם הבדלים בין לשחק עם חברים 

לבין צפייה והיחס לע"ז.

שורש כל הספורט התחרותי הוא באולימפיאדה- שזה משחקי האלים האולימפיים,

הסיבה שchampion באנגלית הוא המנצח היא כי כל אחד מהמשתתפים היה champion of אחד האלים שלהם. גם לאחר מכן- קרבות נחשבו ל"מבחן האלים"

בנוגע לצדק(ולכן יש או היו באירופה ארצות שבהן לחלק מהאנשים יש את הזכות

להשיפט בקרב), גם אומנויות לחימה של המזרח הרחוק מלאות בעבודת אלילים,

השתחוויות לכלי הנשק וכו'...

זו נקודת המוצא של עולם הספורט התחרותי.

אם אנחנו לא חיים בעולם שמושב לצים זה בעיה מבחינתנו- אז זו הבעיה הגדולה.

אם ארוחת צהרים בישיבה היא מושב לצים, אז המצב מחפיר. לא יודע איך זה 

אצלך, אני לא מכיר מושב לצים בארוחות צהרים בישיבה. אבל אולי זה רק אני.

איסור הוא איסור הוא איסור- איסור מושב לצים לא מתבטל גם אם יש בצהרים

בישיבה את העניין הזה.

כל ספורט תחרותי מבוסס על תחרויות האולימפיאדה, כפי שכבר כתבתי.

הרב אבינר אומר שזה מושב לצים.

הקושיה שלך היא לא קושיה-

דבר בעל תוכן שלילי- הוא דבר בעל תוכן שלילי. מושב לצים זה אסור כמו שאסור

חזיר וכמו שאסור מופע דוגמנות.

בע"ז בטח שהולכים אחר דעת בני אדם- לאדם אסור לזרוק אבן למרקוליס גם אם 

כוונתו לביזוי, וע"ז שבטלה בטלה רק אם היא בטלה מדעת האנשים.

אז כן, דעת בני אדם קובעת איסורים, במיוחד בתחום הזה.

גם אם לא תסכים איתי על התוכן השורשי של הדברים שמקורם בעבודה זרה

למעשה, ותגיד שהיא בטלה או שזה כבר לא שייך- זה עדיין מושב לצים. 
כלומר זה עדיין בעל תוכן שלילי מצד עצמו. זה לא קשור למה אתה מחשיב, זה

קשור לעצם המעשה. כמו חזיר וכמו שאר איסורים. 

אני לא טענתי שהיחס שלי ישתנה אליהם בגלל היחס של האחרים, לכן השוויתי אותם

לאיסורים, זה לא קשור לדעתי או דעתך או דעת אחרים אלא לעצם המעשה.

כן- כפי שאני מבין, אין דרך של אמת בישיבה חסרת מעש, צפייה במסך, גם לא עם חברים, ועוד כשאתה מוסיף מעצמך שהאווירה כוללת "לצחוק" על אחרים.

שאלה: שלום הרב, רציתי לדעת מה דעת הרב בעניין צפייה במשחקי כדורגל? 
תשובה: איסור מושב לצים.

כפי שהתקבל בפלאפון שלי... 

זו לא שאלה של מה אתה חושב... זו שאלה היסטורית. אבל לא משנה.

למה צריך את המשחק כדורגל בשביל לדבר על עניינים ערכיים?

והייתי אומר שמובן מדבריו שהצפייה היא דבר נמוך. אז אפשר.

ואני לא אמרתי דבר אחר.

כל מה שאמרתי היה שבבדיקה של התוכן הפנימי(שאליו שלח אז נרשמתי) לא

בטוח שמגלים דברים טובים בהכרח.

סתם קופץ לי עכשיו בלי קשר לכלום ... 

סתם דבר לתורה קטן לידע כללי .. 

המושג " כל מילה בסלע" יצא מהקשרו לגמרי 

מקור המושג במסכת מגילה 

שם נאמר כל מילה בסלע ( הכוונה לסלע כאמת מידה , כלומר שווה סלע כסף ) 
אבל יש המשך שמעט מכירים.... 

האמת שההמשך מפתיע כי הוא הופך את המשמעות המוכרת 

ומחזיר דברים לאמת הרצויה, נראה לי ככה 

אז מה ההמשך ....

ומשתוקא בתרין  --- שתיקה שווה 2 סלעים . 

שתיקה יותר יקרה .

סתם ככה ממתק לדרך 

אבל כדורגל זה בהחלט כיף!!  המהלכים, הבעיטות...   מה לדעתך הבעיה בזה?

אגב, לפי התיאור שלך כנראה ראית רק משחקים בליגה ישראלית...

זו באמת קושיה חזקה על מי שצופה בזה 

בס"ד

צריך להבין את השתלשלות 
תרבות יוון היא היא תחילת התרבות מה שאנו חיים בה היום 
תרבות המערב 

העמים היוונים הם אימצו על עצמם במרוץ השנים את הנצרות . 

בתרבות יוון חלק מהעבודה לא - לים היתה האולימפיאדה! 
כן כן האולימפיאדה 

מי שניצח נחשב אהוב ע"י זאוס אם איני טועה ...

בתרבות יוון הכל היה מבוסס על תחרויות ... 

ומה מקבל מי שניצח ? 

כבוד 

פרס סימלי שנקרא היום מדליה אבל בתכ'לס , כבוד . 

ז"א שמי שפיתח נתונים פיסיים מסויימים יותר מהאחר זכה בכבוד . 

זאת תרבות שמאוד מקדשת את הגוף , הופכת אנשים לאלוקות -- שימו לב לנצרות . 

עושה פסלים בדמויות אדם .. והרבה דברים שהתורה אסרה והקב"ה יודע תעלומות , ידע טוב מאוד למה לאסור את הדברים האלו .
אנו רואים היום איזה קלקולים הדברים האלו מביאים . 
עד להשחתת מוסר לגמרי . 
העמים הנוצרים לאורך כל ההיסטורייה הם עמים נוראיים . לוקחים את דעאש י"ש בסיבוב! 
בקיצור, ספורט תחרותי לדעתי הענייה הוא לא חלק מתרבות יהודית .  
לעשות התעמלות בשביל לחזק את הגוף בשביל להיות רענן זה טוב 
לעשות התעמלות בשביל לשרת את עם ישראל כחייל טוב, זה ערכי . 
לעשות התעמלות כחלק מעבודת השם זה נהדר . 
אנו לא עושים ספורט בשביל כבוד ---- אנו בורחים מכבוד וגאווה! הכבוד הוא של מלך הכבוד .

אנו רוצים ענווה . צניעות ושמחה . 
אבל ספורט? תחרותי ? זה לא חלק מאיתנו ולא סתם אנו לא טובים בזה ... 
מה שאין בו ערך, אנו לא טובים בו . 
עם ישראל הוא עם ערכי , עם השם . הנפש שלנו רצה לדברים שמתקנים עולם במלכות שדי. 
נראה לי שאם משחקים כדורגל כחלק מהתעמלות ועל הדרך זה נחמד כחברה אז סבבה .
משחקים בשביל לשחק ולא בשביל לנצח . נהדר . 
לראות משחק כדורגל ? לי זה נראה השחתת זמן ..
תכ'לס יצא שרשמתי פה נאום שלם ...
מקוה שעזרתי במשהוא ... 
זה תלוי ממש בך . כמה מדוייקות את מחפשת בבן הזוג וכמה המכלול של הבן אדם ליד הדבר הזה .

בהצלחה  

ומדובר בבחור ששומר על ההלכה קלה כבחמורה - ויש לו רצון להמשיך כך כל חייו להקים בית על אדני התורה - אני חושב שאין לראות בזה בעיה כשהוא לוקח את זה כדבר שגורם לו הנאה ולא בצורה אלילית בכך שהוא מעריץ את השחקנים - כמובן שלתלמידי חכמים לא ראוי לצפות בשטויות שכאלו אבל לא כולם צריכים להיות תלמידי חכמים בבחינת הכהנים שבאומה . 

בס"ד
כמי ששיחק בעבר כדורגל אוכל  לומר כי לבוא ולומר כי בסך הכול מדובר בחבורת בנים שרצים אחרי כדור ובועטים זו שטחיות לשמה יש הרבה מאוד שיטות משחק מאחרי המערכים של הקבוצות אני לא חושב שבוינגייט  מי שהוא היה טורח לפתוח קורס מאמני כדורגל אם המשחק היה כול כך שטחי ובנוסף לכך לא נראה לי חכם לבוז לאינטיליגנציה של כול כך הרב אוהדי כדורגל בעולם.
אולי פשוט תנסי להיכנס מעט לעולם הזה ולהבין עד כמה הוא מורכב 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?