לי זה עבר ולרוב החברים שלי...

אם האדם תורני, ללכת למגרשים ולצפות בו יש בזה בעיה של אצטדיאות

סה"כ צבי מת/פרה מתה שקילפו לה את העור..

ולקחו איזה צבע תעשייתי ומרחו עליו אותיות..

מה הקטע בבן אדם?

בסה"כ גוש רקמות, בשר ועצמות עם דם שזורם בפנים..

ועוד כמה איברים מוזרים.

מה הקטע במוזיקה?

בסה"כ כמה צלילים לא קשורים שחיברו אותם אחד לשני בתקווה שלא מזייפים..

קצת הקצנתי, אבל-

כל דבר הוא 'מה הקטע' אם פורטים אותו בצורה מתה לפרטים.

העניין זה המכלול, המשמעות ומה שעומד מאחוריו.

או משהו משמעותי להתעלות נפשו של האדם וכו' וכו'..

אבל זה פשוט לענות על שאלת "מה הקטע".

לא ניסיתי להסביר את המשמעת העמוקה ש(לא )טמונה בתרבות הכדורגל..

ולא קשור בגרוש לאולימפיאדה ועוד יותר לא קשור לעבודה זרה.

לא ניסיתי לענות על שאלתה ביחס למדוייט. זה עניין אחר..

אלא להסביר שיש בכדורגל עצמו כמשחק- כיף והנאה במכלול שלו..

כי לצייר משהו בצורה יבשה ואז לשאול עליו- מה הקטע? או מה מעניין בזה?

זה דמגוגי.

אז זה נשאר רק הקליפה החיצונית. ואז זו לא דמגוגיה.
כי באמת אם התורה הייתה חסרת תוכן פנימי, אז היא סה"כ אותיות על עור צבי,
וזו בדיוק הסיבה שאם מין כותב ספר תורה שורפים אותו- למרות ש"לא תעשו כן"- כי 

ספר תורה שכתבו מין אע"פ שהקליפה זהה, התוכן הפנימי חסר.
כנ"ל אדם- אדם ללא נשמה, אולי יש שהיו אומרים ללא מצוות ומעשים טובים- הוא באמת 
קליפה ריקה.
כנ"ל מוזיקה, אם היא ללא תוכן פנימי היא סתם אוסף של צלילים. 
ולכן אם באמת תסכים איתי שהצפייה ותרבות הכדורגל היא חסרת תוכן, נשארת עם הקליפה 

הריקה.

יש צורך להיכנס לדיון על מה עומד מאחורי הכדורגל(ולמעשה כל הספורט התחרותי?) 
אני מעדיף לא לנצל"ש...

הרצון לנצח ולהתחרות הוא לא הכי בריא בלשון המעטה

אלא תחרויות הספורט של יוון העתיקה(האולימפידה) שהן הבסיס לכל תרבות הספורט המערבית,
שמטרתן המרכזית הייתה עבודת אלילי האולימפוס, ע"י קבוצות ובודדים שהתחרו זה בזה בכוחם

וכישוריהם וכביכול ייצגו את המאבק בין האלילים.
זה המקור לספורט התחרותי ולכן הוא נגוע בע"ז.
בנוסף לזה יש את המימד של "משחק בקוביה" של הרמב"ם- 

"הלכה יא והמשחק בקוביא עם הגוי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים שאין
ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ובישובו של עולם."

כמובן שלא מדובר על משחק חברים בערב כדי לשמור על חברות ועל כושר, שזה סבבה,

מדובר על תרבות הכדורגל שכוללת צפייה, קבוצות, התעסקות בנצחונות והפסדים וכו'.

לא אמרתי שצפיה לא מהנה, אמרתי שלפי הטענה שלו שצריך ללכת למהות ותוכן הדבר,

אז ראוי לעשות זאת. וכשעושים את זה מגיעים למסקנות בעייתיות בנושא

הכוונה היא פשוטה, שזה ברור שאנשים לא נהנים מלרוץ אחרי כדור ולבעוט בו,

אלא מהצורה שבה הדברים נעשים... מהלכים חכמים, בעיטות וכו' כנ"ל

אני בטוח שהוא לא התכוון לתוכן הפסול של תרבות יון 

ולהנות מע"ז אסור

היונים העריצו את הכוח והכשרונות ועשו מהם עבודה זרה...

בגלל שכוח וכישרון לרוב מתבטא בתחרויות לכן זה נעשה אצלם עיקר.

אבל היתכן לומר על המשחק עצמו שהוא עבודה זרה??

מחר יעריצו מישהו שמנצח בגוגואים זה יהפוך גם לעבודה זרה?

משחק גוגואים תחרותי עם קבוצות, ועם סמלים(אגב, חלק מסמלי הקבוצות הם סמלים של ע"ז),

יהפוך גם הוא לחלק מע"ז.

אפשר גם לרדת לרמת הפרט של הכדורגל, והתוכן הפנימי שלו באופן ספציפי.

וכן- כל דבר כזה יהיה בכלל "איסור עוסק בדברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא
בדברי חכמה ובישובו של עולם." לפי הרמב"ם בהלכות אבידה וגזילה.
 

הרב אבינר לדוג'...

באמת כל מה שיהפוך להיות תחרותי כמו הכדורגל כיום יכנס לכלל הזה.

גם שימוש בזמן בצורה כזו הוא איסור, כפי שהבאתי בלשון הרמב"ם.

בשניהם הטעם הוא דומה, שיושבים בטלים מעבודת ה' ומתעסקים בדברים שאין בהם טעם...

מושב לצים זה גם אם אתה הלץ היחיד ;)

אין הבדל בין צפייה סדירה ללא סדירה, אם זה חסר תוכן, זה חסר תוכן.

עם ישראל הוא עם אידיאליסט

מה שמניע אותנו זה אידיאלים ואנחנו מחפשים לעשות פעולות שמבטאות את זה . 

שתורמות לתיקון עולם במלכות שדי 

אנחנו עם השם . 

מה זאת המילה בידור ? 

בידור -- אם מישהוא למד חדו"א הוא יודע מה זה פונקציה מתבדרת 

זה אומר שהיא לא מגיעה לשום ערך , לא מתכנסת . 

ככה זה בידור , זה לא מגיע לשום ערך .. זה סתם .. וזה פשוט לא הטבע שלנו . 

מה זה לבלות ? 

לבלות מלשון בלייה , שחיקה . להעיף את הזמן ... 

זה לא קשור אלינו .. אנחנו הזמן יקר לנו ... אפשר לנצל אותו למשהוא טוב ..

זה הטבע האמיתי שלנו ! 

נכון שהיום קצת איבדנו אותו אבל לזה הנשמה שלנו בנויה . 

זו התייחסותי הדלה 

מסכת אבות : 

רבי חנניא בן תרדיון אומר: 
שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, 
שנאמר (תהלים א), ובמושב לצים לא ישב. 
אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, 
שנאמר (מלאכי ג), אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו 
ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו. 
מה נעשה עם המשנה הזאת ? 

שואל באמת? 

עם ישראל אין לנו מצב ניוטרל ... מצטער אם זה מתסכל מישהוא.. כי זה יכול לתסכל ... 

או שאנחנו עולים ויש שכינה ויש שמחה ומזונותינו מצויים ויש בריאות ואושר 

או שיש בלאגן .. 

לפחות ככה אנו מבינים את פשט התורה .. בפרשת כי תבוא, יש תיאור של ברכה גדולה וגם יש תיאור קשה שם ... ואפשר להבין את זה מפרשיות קריאת שמע . 

מה נעשה ? 

אין אנחנו חייבים לעלות , עם סגולה זה לא סררה, זאת אחריות כבדה

והנפש שלנו בנויה לאחריות הזו, לפעמים אנו אוכלים אוכל שלא מתאים לנפש ואז היא קצת מאבדת את הבריאות שלה ונדמה שיש לנו טבע אחר .. 

זה כמו שאדם שרגיל לאכול לא טוב , קשה לצאת מזה . ככה לפחות אני הרגשתי .. 

ואז מתחילים לעשות קצת ספורט והגוף לבד מתחיל למאוס באוכל לא טוב , איך זה קורה? כאילו בגוף מוטבע  יכולת לחזור לבריאות אבל הוא צריך טיפלה עזרה מבחוץ .

---------

עכשיו הסתייגות קטנה, יכול להיות שכרגע אני לא בנוי למדרגות האלו ולאחריות הזו ואני עדין צורך דברים שמחיים לי את הנפש במדרגה שבה אני נמצא , בסדר . 

שמור על החיות , אל תכנס לדיכאון כי איזה מישהוא נודניק ( ) בחצות הלילה כתב איזה תגובה בפורום שחייבים לחיות חיים אידיאליסטים וזה וזה ... 
אבל אנו לא עושים מדברים האלה עניין בפני עצמו , לא בונים אידיאולוגיה שלמה סביב משהוא לא שלם .
בעיני הקטנות , זה בסדר להגיד , אני מבין שאני לא באיזה מדרגה מטורפת וכרגע אני עושה כך וכך ומבין שזה לא איפה שהייתי רוצה להיות אבל כרגע אני שם .. 

צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו, רכים ואוהבים. 

אבל אמיתיים . 

ולשאוף גבוה אבל כל פעם קצת מעבר לאיפה שאנחנו וכך כל יום 

וכל הזמן לשאול את עצמנו? לאן הולכים? מה האמת ? ואיך מגיעים ולחיות בענווה 

ענווה ... כמה צריך לבכות בשביל קצת ענווה

להיות מודה על האמת ולדבר אמת בלבבנו .. 

בס"ד 

איזה דבר תורה קטן וחשוב בנושא הנדון 

שנאמר בתורה ".... ובחקתיהם לא תלכו" 

המיקום של זה בתורה מעורר שאלה אצל המפרשים 

הרי בסיום פרשת העריות כבר נאמר ' אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים... ' 

אז למה הוסיפה התורה את ציווי זה? 

שואל רש"י הקדוש , מה הניח הכתוב שלא אמר?

ועונה

אלא, אלו ( המעשים הבלתי מקולקלים שהם נוהגים בהם, דהיינו מיני) נמוסות שלהן --      ( מנהגים מיוחדים שקבעו לעצמם, הנקראים 'חוקותיהם' כי הם )  דברים החקוקין להם ( כעין חוק ומשפט)

עכשיו המתח הגדול .... מה אלו הדברים האלו?
רש"י אומר , כגון טרטיאות ואיצטדיאות ... 

לקח לי זמן למצוא את זה אבל זה מה שקפץ לי שראיתי את השאלה למעלה ..

אוהב אותכם !

בעזרת השם שיהיה בהצלחה בהכל! ושכל הרווקים והרווקות ימצאו את החצי השני ויקימו בתים נאמנים שהשכינה שורה בהם   

מפגש חברתי זה דבר נהדר! התוועדות חברים. השאלה סביב מה? 

נראה לי שאני מבין מה אתה חושב וסליחה אם במקרה אני חושב משהוא לא נכון, אתן הסבר קטן למשהוא שיצא לי לחשוב עליו הרבה. מקוה שזה יעזור למישהוא . אולי מישהוא חווה את זה גם .  

אומר עכשיו כמה דברים בהקצנה,
נא לא לקחת אישי או להיפגע זה בה למקד נקודה. 

הרבה אנשים חושבים, זה שאני עושה כך וכך זה לא פוגע בעולם הרוחני שלי. 
אם אני מבלה זמן על כל מיני דברים לא גבוהים במיוחד 
מסתכל על דברים לא הכי טובים 

מתרגל לדבר בצורה לא טובה 

משחק כל היום בפלאפון 

כל שנייה בודק הודעות בוואטס אפ 

מה זה מעיד עלי? 
הרי לכאורה אתה יכול להגיד, אתה לא יודע מה יש לי בפנים. אני עמוק . 
עמוק מאוד , וכל כך עמוק שהדברים האלו לא מזיזים לי. 
אני בדרגה גבוהה . 
לכאורה המעשים החיצוניים שלי לא מעידים עלי כלום ... 
אבל באמת, הם לא מעידים על כלום? כלום כלום ? 
איך שאני נראה , או נראת. מתלבש או מתלבשת,  מה מעסיק את עולם המחשבות ואת הזמן הפנוי שלי לא מעיד עלי ? 

איש אחד הולך כל יום בערב לחברותא בבית המדרש וחבר שלו למשחק כדורגל 
שיניהם נמצאים באותו עולם רצונות ? 
אני לא מדבר על עולם התוצאה , יכול להיות שרגעית זה שהלך למשחק כדורגל לפחות חיצונית נראה הרבה יותר צדיק . 
כל פעולה שאנו עושים או מחשבה שאנו מפתחים מחזקים בנו שרירי מסויים בעולם הנפש והרוח ... 
אבל .. 

גם להיפך ... 
אם אני כל היום מרפרף בטלאפון שלי, רץ בין הודעות בוואטס אפ לכתבות בערוץ חדשות, לפייסבוק ( לא עלינו) אז מה קורה לי ? 
אני מחזק את שרירי הקריאה השטחית שלי . הרי אני סתם קורא, זה לא משהוא שאני מעמיק בו, אני מרפרף ... 
איפה זה תופס אותי? 
אני פותח גמרא .... אורות ... מסילת ישרים ... פרשת השבוע .. אני מנסה לקחת משהוא לחיים, להבין סוגייה אחת, להוריד איזה דמעה אחת של זיעה על גמרא .. אני לא מסוגל 

אני מנסה בכל כוחי ... 

לא מסוגל ... 
מה קורה לי ... אולי אני צריך ריטלין .. הרי היום זה הולך כמו מים .. 

או יותר גרוע ... אולי אני לא מתאים ללמוד תורה , זה לא בשבילי , אני לא בנוי להיות תלמיד חכם, חס ושלום. 
לא לא לא 

לא  נכון ! 

פשוט הרגלתי את הראש שלי להיות שטחי ומרפרף וזה לא שיש לנו מתג להעביר למצב 

מעמיק , להיכנס לבית המדרש ולהיות הוגים באימרי שפר 

זאת עבודה להיות כזה 

אם אני רוצה עדינות בנפש זה מצריך שמירה 

וכן , פעולות שאני עושה יכולות לפגום בזה 

מה גורם לי לחשוב שזה לא פוגם ? שאני יכול לעמוד בזה וזה לא מזיז לי? 
דבר אחד עיקרי --------- גאווה ------------------

אני בטוח שאני חסין כדורים ! 

רוח הקודש נוחתת עלי בכל שעה בלי קשר לכלום 

לימוד תורה וחיי טהרה וקדושה זה סתם קטע של הרב מהישיבה התיכונית לנסות לחנך אותי .. 

אני לא באמת צריך את זה , זה סתם שטויות --- חס ושלום .  

הם מגזימים --- חס ושלום 

מלא אנשים סביבי נופלים לטעות הזו וגם אני !! 

אנחנו חולים בזה ! 

בהצלחה נשמה ! 

אל תפגע ממני , אני מנסה לעבוד על עצמי וככה משתף אולי זה יכול לעזור למישהוא . 

בנחת 

האמת ריגשת אותי קצת 

לא מכיר אותך אבל נשמע בברור שאתה מתוק מדבש 

אני גם מבין ממש מה אתה מתאר 

בעיני הקטנות באמת, ואולי זה רק אצלי אבל זה נראה לי 
שזאת השקעה עצומה כל המלאכת קילוף הזו 

והיא נדרשת ממש היום במציאות הנוכחית שממש מורגש אורו של משיח דווקא בתוך מציאות חיצונית שלפעמים נראית סותרת ולא מובנת 

פעם גם היה לי וואטס אפ וקראתי חדשות וזה עד שגיליתי שזה סתם שותה ממני המון אנרגיה והמון כוחות שאפשר להשקיע אותם בלגדול. לעוף . 

אתה מבין ?

גם הרגשתי שנגיד אתה מתרגל ללכת למפגשים כאלו,
כשאתה חזק ומפוקס אז אתה תצליח לקלף 

אבל יש לנו ימים שאנו קצת פחות מפוקסים, פחות מרוכזים ואז אנחנו יכולים ללכת לאיבוד בסיטואציות כאלו. 

צריך לייצר התנהלות כללית וחברתית שגם מאפשרת לנו רשת בטחון. 

---------------------------------

עוד נקודה קטנה, לפעמים מרגיש שקל יותר לאנשים להיפגש ב"נמוך"

זה יוצר מכנה משותף ליותר אנשים או פחות דורש אנרגיה. 

מורי ורבי פעם אמר לי , מה צריך אדם בשביל להפסיק להיות שומר תורה ומצוות? 
פשוט לשחרר, להפסיק לנופף בכנפיים ואז כוחות העולם פשוט לוקחים אותו למטה. 

אז לפעמים נראה שיותר קל לייצר מפגש שבו לא מנפופים בכנפיים. 

או שלדבריך, אני אנופף בכנפיים בתוכי לנוכח המציאות ואחלץ את הנקודה האלוקית הטהורה מתוך המציאות .. זה קשה. 

אולי כדי להתרגל לפתח מפגשים של ב"גבוה" אולי זה לא באופנה. אבל זה נהדר. 

--------------------------------

עוד נקודה קטנטונת , ברשותך 

דברים שאנו רואים, שומעים , נחשפים . משפיעים עלינו אפילו אם אנו חזקים מאוד . 

אי אפשר לטעון שלא . 

זה כמו להגיד, אני יכול לאכול מסמרים וזה לא משפיע עלי, איך? אני פשוט לא מתייחס לזה ... 

זה לא הגיוני 

הכאב בטן או הניתוח הקיסרי או משהוא ... בדרך .. אכלת מסמרים... למה? 

בוא בוא לבית רפואה . 

צריך להבין את זה. זה משפיע עלינו אין אפשרות אחרת. פשוט צריך להיות מודעים לזה . ולשמור על הבריאות . כדי שיום אחד לא נמצא את עצמנו עם משקל עודף ... 

או במקום רוחני או זוגי שלא ברור איך הגענו אליו..  ואני רואה מסביבי מלא דוגמאות לכך ..

התרבות מסביבנו מציאה הרבה דברים , פשוט בוא תיקח ... תעמיס .

צריך ללמוד להגיד , " אני לא צריך את זה " או " אני לא עושה דברים כאלו" 
גבורת הצמצום 
בהצלחה נששמה !!  

--------------------------------------------------    

תהנה אחי ותהיה בשמחה! 

אוהבים אותך ! 

תודה רבה ! בשורות טובות בעז"ה!! 

שנפגש בקרוב בחצר בית חיינו , שנזכה לבנות את בית המקדש במהרה 

אנו מתקרבים לימים שאמרו עליהם שיהפכו להיות ימי שמחה
שנזכה ! 

ע"י אהבת חינם בעם ישראל, יבנה הבית 

אז בפעם הבאה שאתה נפגש עם החברה תן להם חיבוק גדול גם ממני 

רק שאלה אם הבנתי נכון..

צריך להיות אדיאליסט שהמעשים יהיו לצורך המלכת הקב"ה..

(מסכים לגמרי.)

עכשיו לגבי ההסתייגות.. וזה בעצם העניין שאני רוצה לשאול עליו..

נניח שאני רואה כדורגל בשעות מסויימות! שלפי מה שאני מכיר את עצמי אני יודע שבזמן הזה בין כך לא הייתי לומד או משהו כזה...  

נראה שלפי דעתך זה בסדר (לעת עתה)   הבנתי נכון?

איזה מתיקות! ריגשת אותי ! 

הקב"ה !! תראה כמה הבנים שלך מחפשים את דרכם לעבודתך!! 

בענווה ! צריך להתפלל שכל מסכי הברזל יפלו. שהשכינה תחזור למלכות דארע. שנזכה באמת שבית המקדש יבנה בימינו ! שנהיה ראויים. 
צריך לזכור שלפני ואחרי הכל חשוב להרבות אהבת חינם אדירה! 

וצריך לקיים את הגמרא ביומא שתהא התורה נאהבת על ידינו! שמי שרואה אותנו מתאהב בתורה וחפץ בה .. וזה ע"י מידות ועדינות, עז וענווה. 

לשאלתך, לדעתי הענייה ממש,  זה ממש דבר עדין אצלך . 
רק מנסיוני האישי נתתי כזה עיקרון, לשאוף תמיד גבוה , ז"א,  אנו ממש קרובים להילולת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אני קורא סיפורים על המידות של הרב, על הקדושה של הרב, על הענווה, על המסירות של הרב לעם ישראל, לתורה ואני רוצה להיות כמוהו. כמוהו ממש. אני גם רוצה להיות תלמיד חכם עם מידות טובות וקדושה והכל . ממש צריך להגיד את זה, אני רוצה להיות תלמיד חכם, לבנות בית של תורה ושל קדושה. בתרבות שאנו חיים בה, אני מרגיש, שזה קצת נשכח השאיפה הזו. צריך לשאוף לזה. 

ואם זאת יכול להיות שאני רחוק מזה, לפעמים ממש רחוק. 
לא יודע מה איתך ככה לפחות אני מרגיש. 
כמה פעמים כעסתי, התגאתי, פגעתי בחבר קרוב שלי ... או אפילו סתם נפלתי לעצבות. 

אז אני לא צריך לבנות אידיאולוגיה מהנפילות האלו, הייתי מעדיף שזה לא יהיה.. מצד שני אני לא מתחיל להכות את עצמי . הקב"ה יודע כמה קשה לי . 
אומרת הגמרא בברכות , כל העושה עבירה ומתבייש בה, נמחלים לו כל עוונותיו . 
איך אפשר להבין את זה? 
הרי הבן אדם באותו רגע עושה עבירה! אבל בליבו הוא מתבייש בה ואיזה זכות הוא מקבל. 
מה אנו לוקחים מזה ? 

יכול להיות שאני עושה משהוא פחות טוב כי אני לא מצליח לחיות כל הזמן בכזו קדושה .. אבל בלב, יש לי צביטה. אני מתבייש . 
מה שחשוב בעיני שלא יקרה זה שאני מסלק את הבושה ואני מפתח גסות ועקשנות שהנפילות זה בסדר , ככה זה , שכולם עושים ככה וכו כו תירוצים שמכשירים דברים שהם פחות גבוהים . 
אז צריך להיות רכים עם עצמנו על התוצאה, כרגע בתוצאה אני לא מצליח כל הזמן לבטא עולם ערכי , אבל הלב שלי מתבייש ובוער באהבת השם . אבא תן לי כוח!! 
אני לא מצליח !! רוצה עוד קרבה ואחרי כמה שעות העולם מתגבר עלי .. 
חייב איזה זמן התאווררות .
זה נותן לי איזה חיות, במקום שכרגע אני לא מוצא אותו בקודש, להמשיך לעבודתך. 
אז אולי לזה התכוונתי. חשוב לשמור על הנפש רעננה וחיה ושמחה. ואם עכשיו צפייה שכדורגל עושה את העבודה הזו . אז אולי לפני כך שווה לכוון 
לעשות איזה לשם יחוד .. להגיד אני צופה עכשיו בשביל לרענן את הנפש לעבוד השם ואז אולי גם הצפייה מקבלת קצת ערך . בכלל צריך להתרגל לתת לכל דבר ערך. אפילו אם זה קצת מאולץ בהתחלה , זה מרגיל אותנו להיות מודעים ומעלים את הכל לשורש קדושה ( שפה קבלית לגמרי, לא מבין מה זה אומר אבל נשאיר ) 

אבל אולי הצעה,   
בזמן הזה אולי אפשר לראות שעור מוקלט, בארכיון של ערוץ מאיר יש סדרות שעורים מדהימות!  במקום כדורגל? 

ברור שהמטרה היא שכל התעסקותינו היא בדברים שמגביהים אותנו 
עכשיו יכול להיות שבמקום לראות כדורגל אפשר לשחק כדורגל , לצאת לריצה קטנה, שחיה , קצת מתיחות ופק"לים . זה מרענן את הגוף ובשילוב תזונה נכונה ממש עוזר לריכוז. 
צריך לבחון, בתחילה אם אפשר לפחות חלק מהזמן שרגילי םלראות כדורגל במשהוא אחר, התעמלות , שעור מוקלט ... 
וככל שהנפש גדלה , היא מיטהרת ולבד מפסיקה לצרוך אוכל אחר

זה כמו שאדם מתאמן ברצינות ופעם הייתי כזה, הוא לא יכניס לפה אוכל לא טוב, לא כי זה אסור או משהוא, כי הוא לא רוצה את ההשפעה של זה . הוא יודע את ההרגשת כבדות שאחרי והוא רוצה להשאר רץ כצבי וגיבור כארי קל כנשר 
מקווה שאני עוזר במשהוא ... 

אוהב אותך !
שמחת אותי !!   

שמח לשמוע. 

אני שופך מה שיש לי בלב מדברים מהלימוד בעבודת השם ומהנסיון 

בנסיון לעזור . 

אם זה עוזר למישהוא אז זה משמח מאוד ! 

בהצלחה ממש בהכל לכולם! 

באהבה גדולה גדולה! 

האדם שצופה בכדורגל, מיד מתחבר לתוכן הפנימי המקולקל.
כמו שאדם שאוכל חזיר, מיד מתחבר לתוכן הפנימי המקולקל ואין מקום להפריד

בין התוכן לבין השאר. ככה החיים עובדים- אתה שומע שיר בעל תוכן לא בריא,
הוא נכנס, גם אם אתה שומע אותו רק בשביל הקצב.(על המנגינה לבד, יש דיון,
אבל על המילים אין)

מה שאתה מתאר הוא מושב לצים. הרי ברור שמושב לצים הוא פעולה חברתית בין היתר, יושבים ולצים, יושבים בקלות ראש, עוסקים בדברי הבל ורעות רוח.
זו בדיוק קלות ראש- חוסר תוכן, מפגש חברתי שסובב סביב דבר בעל תוכן שלילי.
את אותו דבר אפשר להגיד על לראות מופע דוגמנות.
שמירה על קשר לא מצריכה קלות ראש והתחברות לתוכן רדוד ומלוכלך, זה שתדביק למעשה

"הכשר" של שמירה על קשר לא משנה את התוכן הפנימי שלו- מפגש חברתי סביב דברים בטלים ונפסדים.
 

גם מי שלא מכור- זה תוכן בעייתי ומושב לצים לא נמדד ב"מסירות נפש" אלא בתוכן שבו.

הרי ברור שמי שיש לו סדרי עדיפויות ברורים לא היה יושב לראות את המשחק, היה אומר לחבר'ה- בואו נצא לשחק אנחנו. בוא נשב ונדבר לא סביב צפייה במסך, ואיך הגדרת "צוחקים על...".
לא חייבים לדבר רק על אורות הקודש או חידוש של ר' חיים. אפשר לעסוק בשיחת רעים,

שהיא בבחינת "צרה בלב איש ישיחנה", או לעסוק בנושא אחר, שמקדם את האדם, אפילו לפתור חידת היגיון ביחד או ללכת לחדר בריחה.
אבל גם סתם "התאווררות" בשיחה בריאה וחיזוק הקשר.
כל אלו הם לפחות בדרך כלשהי בעלי ערך שמקדם את החיים, ולא חלק מ-"איסור עוסק בדברים בטלים" כפי שכבר הבאתי כמה פעמים ברמב"ם.

הרי זה איסור ממש לעסוק בדברים בטלים. 
עוד לפני שנכנסנו לעובדה שזה מושב לצים, קלות ראש, גאות הלב(לצחוק על אנשים?) ועוד שאר מרעין בישין, תמיכה כלכלית בעולם הזה(על רייטינג שמעת?) וכו'...

אז ככל הנראה, סדרי העדיפויות של האדם הזה לא מבוררים כלל.

תרבות יוון לא קידשה את תאוות האכילה. לאכילה אין מעמד, שלילי או חיובי מצד עצמו,
אלא אם כן נותנים לה אחד כזה. מי שהולך למסעדה על מנת להשביע את תאוות האכילה שלו, באמת זה לא דבר ראוי. אני לא הולך למסעדה בשביל תאוות האכילה. אני לא מכיר

כמעט אנשים שהולכים מתוך תאוות אכילה, בד"כ הולכים מתוך מקום של אווירה, של נוחות(אתה יודע כמה זמן וכוח לוקח להכין מנה פשוטה של בית קפה?), ומטרת המפגש היא בכלל לא האכילה אלא תוכן בעל משמעות(חיזוק הזוגיות לדוג').
אז מכיוון שהתוכן עצמו הוא לא שלילי, הוא מקבל את התוכן שלו ממטרת המעשה.
אם המסעדה תהיה לא כשרה(תוכן שלילי) לא תהיה משמעות למטרת המעשה.

ולכן, מכיוון שאין תוכן עצמאי למעשים הללו, הם מקבלים תוכן מהמטרה של העושים אותם.

ואם מה שהחבר'ה עושים כשהם נפגשים לעל האש זה ליצות, קלות ראש ו"צחוקים" על חשבון אחרים, זה מקבל תוכן פנימי שגוי ומקולקל.

ממש לא צריך שכל מפגש בין חברים יהיה חברותא או פגישת עסקים, אבל כן חייבים לדאוג

שהיא תהיה בעלת ערך אמיתי וחיובי. אחרת נכנסים לגדר של מושב לצים.

כלומר- איסור דברים בטלים וחיבור לע"ז עם כל מה שתיארת שם.

לעומת חדר בריחה\מסעדה שהם חסרי תוכן מצד עצמם, אין להם קישור לע"ז,

או לאיסור דברים בטלים, ולכן הם משתנים על פי התוכן שאתה נותן להם.

זה שלי נראה משהו ולאחרים לא, לא אומר שאני טועה או צודק, אלא שיש מחלוקת.

כפי שאמרתי, לא הבאתי את זה מדעתי, קראתי את זה, אני מחפש את המקור המדוייק.

אם זה היה מדעתי הייתי כותב שזו דעתי, אבל מכיוון שראיתי את זה, אני מביא את העניין הזה.

אני ממליץ לנשום לפני שתוקפים, ולקרוא את שאר התגובות שלי. 

זכור לי גם תשובה יותר מפורטת של הרב אבינר עם הבדלים בין לשחק עם חברים 

לבין צפייה והיחס לע"ז.

שורש כל הספורט התחרותי הוא באולימפיאדה- שזה משחקי האלים האולימפיים,

הסיבה שchampion באנגלית הוא המנצח היא כי כל אחד מהמשתתפים היה champion of אחד האלים שלהם. גם לאחר מכן- קרבות נחשבו ל"מבחן האלים"

בנוגע לצדק(ולכן יש או היו באירופה ארצות שבהן לחלק מהאנשים יש את הזכות

להשיפט בקרב), גם אומנויות לחימה של המזרח הרחוק מלאות בעבודת אלילים,

השתחוויות לכלי הנשק וכו'...

זו נקודת המוצא של עולם הספורט התחרותי.

אם אנחנו לא חיים בעולם שמושב לצים זה בעיה מבחינתנו- אז זו הבעיה הגדולה.

אם ארוחת צהרים בישיבה היא מושב לצים, אז המצב מחפיר. לא יודע איך זה 

אצלך, אני לא מכיר מושב לצים בארוחות צהרים בישיבה. אבל אולי זה רק אני.

איסור הוא איסור הוא איסור- איסור מושב לצים לא מתבטל גם אם יש בצהרים

בישיבה את העניין הזה.

כל ספורט תחרותי מבוסס על תחרויות האולימפיאדה, כפי שכבר כתבתי.

הרב אבינר אומר שזה מושב לצים.

הקושיה שלך היא לא קושיה-

דבר בעל תוכן שלילי- הוא דבר בעל תוכן שלילי. מושב לצים זה אסור כמו שאסור

חזיר וכמו שאסור מופע דוגמנות.

בע"ז בטח שהולכים אחר דעת בני אדם- לאדם אסור לזרוק אבן למרקוליס גם אם 

כוונתו לביזוי, וע"ז שבטלה בטלה רק אם היא בטלה מדעת האנשים.

אז כן, דעת בני אדם קובעת איסורים, במיוחד בתחום הזה.

גם אם לא תסכים איתי על התוכן השורשי של הדברים שמקורם בעבודה זרה

למעשה, ותגיד שהיא בטלה או שזה כבר לא שייך- זה עדיין מושב לצים. 
כלומר זה עדיין בעל תוכן שלילי מצד עצמו. זה לא קשור למה אתה מחשיב, זה

קשור לעצם המעשה. כמו חזיר וכמו שאר איסורים. 

אני לא טענתי שהיחס שלי ישתנה אליהם בגלל היחס של האחרים, לכן השוויתי אותם

לאיסורים, זה לא קשור לדעתי או דעתך או דעת אחרים אלא לעצם המעשה.

כן- כפי שאני מבין, אין דרך של אמת בישיבה חסרת מעש, צפייה במסך, גם לא עם חברים, ועוד כשאתה מוסיף מעצמך שהאווירה כוללת "לצחוק" על אחרים.

שאלה: שלום הרב, רציתי לדעת מה דעת הרב בעניין צפייה במשחקי כדורגל? 
תשובה: איסור מושב לצים.

כפי שהתקבל בפלאפון שלי... 

זו לא שאלה של מה אתה חושב... זו שאלה היסטורית. אבל לא משנה.

למה צריך את המשחק כדורגל בשביל לדבר על עניינים ערכיים?

והייתי אומר שמובן מדבריו שהצפייה היא דבר נמוך. אז אפשר.

ואני לא אמרתי דבר אחר.

כל מה שאמרתי היה שבבדיקה של התוכן הפנימי(שאליו שלח אז נרשמתי) לא

בטוח שמגלים דברים טובים בהכרח.

סתם קופץ לי עכשיו בלי קשר לכלום ... 

סתם דבר לתורה קטן לידע כללי .. 

המושג " כל מילה בסלע" יצא מהקשרו לגמרי 

מקור המושג במסכת מגילה 

שם נאמר כל מילה בסלע ( הכוונה לסלע כאמת מידה , כלומר שווה סלע כסף ) 
אבל יש המשך שמעט מכירים.... 

האמת שההמשך מפתיע כי הוא הופך את המשמעות המוכרת 

ומחזיר דברים לאמת הרצויה, נראה לי ככה 

אז מה ההמשך ....

ומשתוקא בתרין  --- שתיקה שווה 2 סלעים . 

שתיקה יותר יקרה .

סתם ככה ממתק לדרך 

אבל כדורגל זה בהחלט כיף!!  המהלכים, הבעיטות...   מה לדעתך הבעיה בזה?

אגב, לפי התיאור שלך כנראה ראית רק משחקים בליגה ישראלית...

זו באמת קושיה חזקה על מי שצופה בזה 

בס"ד

צריך להבין את השתלשלות 
תרבות יוון היא היא תחילת התרבות מה שאנו חיים בה היום 
תרבות המערב 

העמים היוונים הם אימצו על עצמם במרוץ השנים את הנצרות . 

בתרבות יוון חלק מהעבודה לא - לים היתה האולימפיאדה! 
כן כן האולימפיאדה 

מי שניצח נחשב אהוב ע"י זאוס אם איני טועה ...

בתרבות יוון הכל היה מבוסס על תחרויות ... 

ומה מקבל מי שניצח ? 

כבוד 

פרס סימלי שנקרא היום מדליה אבל בתכ'לס , כבוד . 

ז"א שמי שפיתח נתונים פיסיים מסויימים יותר מהאחר זכה בכבוד . 

זאת תרבות שמאוד מקדשת את הגוף , הופכת אנשים לאלוקות -- שימו לב לנצרות . 

עושה פסלים בדמויות אדם .. והרבה דברים שהתורה אסרה והקב"ה יודע תעלומות , ידע טוב מאוד למה לאסור את הדברים האלו .
אנו רואים היום איזה קלקולים הדברים האלו מביאים . 
עד להשחתת מוסר לגמרי . 
העמים הנוצרים לאורך כל ההיסטורייה הם עמים נוראיים . לוקחים את דעאש י"ש בסיבוב! 
בקיצור, ספורט תחרותי לדעתי הענייה הוא לא חלק מתרבות יהודית .  
לעשות התעמלות בשביל לחזק את הגוף בשביל להיות רענן זה טוב 
לעשות התעמלות בשביל לשרת את עם ישראל כחייל טוב, זה ערכי . 
לעשות התעמלות כחלק מעבודת השם זה נהדר . 
אנו לא עושים ספורט בשביל כבוד ---- אנו בורחים מכבוד וגאווה! הכבוד הוא של מלך הכבוד .

אנו רוצים ענווה . צניעות ושמחה . 
אבל ספורט? תחרותי ? זה לא חלק מאיתנו ולא סתם אנו לא טובים בזה ... 
מה שאין בו ערך, אנו לא טובים בו . 
עם ישראל הוא עם ערכי , עם השם . הנפש שלנו רצה לדברים שמתקנים עולם במלכות שדי. 
נראה לי שאם משחקים כדורגל כחלק מהתעמלות ועל הדרך זה נחמד כחברה אז סבבה .
משחקים בשביל לשחק ולא בשביל לנצח . נהדר . 
לראות משחק כדורגל ? לי זה נראה השחתת זמן ..
תכ'לס יצא שרשמתי פה נאום שלם ...
מקוה שעזרתי במשהוא ... 
זה תלוי ממש בך . כמה מדוייקות את מחפשת בבן הזוג וכמה המכלול של הבן אדם ליד הדבר הזה .

בהצלחה  

ומדובר בבחור ששומר על ההלכה קלה כבחמורה - ויש לו רצון להמשיך כך כל חייו להקים בית על אדני התורה - אני חושב שאין לראות בזה בעיה כשהוא לוקח את זה כדבר שגורם לו הנאה ולא בצורה אלילית בכך שהוא מעריץ את השחקנים - כמובן שלתלמידי חכמים לא ראוי לצפות בשטויות שכאלו אבל לא כולם צריכים להיות תלמידי חכמים בבחינת הכהנים שבאומה . 

בס"ד
כמי ששיחק בעבר כדורגל אוכל  לומר כי לבוא ולומר כי בסך הכול מדובר בחבורת בנים שרצים אחרי כדור ובועטים זו שטחיות לשמה יש הרבה מאוד שיטות משחק מאחרי המערכים של הקבוצות אני לא חושב שבוינגייט  מי שהוא היה טורח לפתוח קורס מאמני כדורגל אם המשחק היה כול כך שטחי ובנוסף לכך לא נראה לי חכם לבוז לאינטיליגנציה של כול כך הרב אוהדי כדורגל בעולם.
אולי פשוט תנסי להיכנס מעט לעולם הזה ולהבין עד כמה הוא מורכב 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון