בס"ד

ת'אמת, יותר קל לאדם להתחבר לבוראו כאשר רע לו, עזבי אנוכיות, פשוט יותר קל לו. כי אז הוא יכול לבוא ולשפוך את צרותיו ולהגיד לו "אבא, אני לא רוצה שזה יהיה ככה, בבקשה, קשה לי,כואב לי" אך כאשר לאדם יש משהו שמח הוא לא יבוא לספר לאבא "אבא, תראה, איזה כיף היה היום" ויתחיל לספר לו- אותו אדם ירגיש קצת טיפשי..כי המצב שקרה לו הוא טוב ואין לו בעיה עם זה לכן הוא לא יבוא "ויתלונן" "יתייעץ" כביכול. אבל זה לא מה שאני עושה בפועל. אני אישית לא חושבת שאני מדברת עם הקב"ה כשרע לי אני מדברת איתו דווקא על הטוב שהוא נותן לי, זה גם יותר משמח ויותר אופטימי. כיף לשתף את אבא בדברים השמחים ובדברים העצובים (פה נכנסת ההתבודדות- אבל זה לא הנושא).

וגם אני חושבת שיש עוד סיבה לזה שאת מרגישה שאת פונה ל-ה' רק שרע לך זה אולי בגלל שקורה לך משהו טוב אז זה כזה מובל מאליו, "למה שלא יהיה לי טוב?" ולפעמים מודה ל-ה' ולפעמים שוכחת..אך בדבר רע, זה דבר שמפריע לאדם והוא אינו רוצה אותו לכן הוא מדבר עם אבא..ובוא נגיד שאם הגענו למצב שמספרים לאבא את הצרות שלנו- זה כבר מעלה. לדבר עם אבא על הרע- זה התחלה. אח"כ אפשר להוסיף ולדבר איתו על הדברים הטובים. איזה אבא רוצה לשמוע רק את ה"צרות"? אבא רוצה לשמוע גם את ה"טובות" אז למה לא לשתף?.

שנזכה!

בס"ד

אם חסד- אשירה. ואם משפט- אשירה.

הקשר שלנו לרבש"ע קיים תמיד, כשטוב וכשרע.

לפעמים האדם שוכח את זה, "בצר לך ומצאוך", פתאום באות עליו צרות, והוא "נזכר" בבורא עולם...

אולם, זה לא דבר רע. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת", ה' שומע ומקשיב תמיד.

מה שכן- את צודקת. יכול להיות שאת צריכה לבדוק למה אין לך קשר חזק לרבש"ע ברגעי שמחה, או בחיים הרגילים, ולעבוד על זה!

"איזוהי עבודה שבלב? הווי אומר זו תפילה". התפילה היא עבודה. זה לא קל. לעתים זה עלול להיות קשה מאוד...

זה תמיד קורה לי- רע לי, אני מתפללת ומבקשת- ואז כשהטוב מגיע אז בהתחלה אני מודה על כל שניה אבל לאט לאט מתרגלת ושוכחת.. דוג' [טיפשית אמנם]- כשכואבת לי הרגל, אז אני כל הזמן אתלונן. כשהיא תפסיק לכאוב, אני אשמח. אבל מתישהו זה כבר יראה לי מובן מאליו שהיא לא כואבת..

אנחנו צריכים להבין שכל אלפית השנייה שאנחנו חיים היא נס ע-נ-ק!

ב''ה לפעמים שמים לב, אחרי שיחה, או איזה משהו שלמדתי. אבל קשה להישאר עקביים על הטוב. זה באמת קשה...

אבל לאט לאט, משתדלים, מצליחים!

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה