בס"ד

ת'אמת, יותר קל לאדם להתחבר לבוראו כאשר רע לו, עזבי אנוכיות, פשוט יותר קל לו. כי אז הוא יכול לבוא ולשפוך את צרותיו ולהגיד לו "אבא, אני לא רוצה שזה יהיה ככה, בבקשה, קשה לי,כואב לי" אך כאשר לאדם יש משהו שמח הוא לא יבוא לספר לאבא "אבא, תראה, איזה כיף היה היום" ויתחיל לספר לו- אותו אדם ירגיש קצת טיפשי..כי המצב שקרה לו הוא טוב ואין לו בעיה עם זה לכן הוא לא יבוא "ויתלונן" "יתייעץ" כביכול. אבל זה לא מה שאני עושה בפועל. אני אישית לא חושבת שאני מדברת עם הקב"ה כשרע לי אני מדברת איתו דווקא על הטוב שהוא נותן לי, זה גם יותר משמח ויותר אופטימי. כיף לשתף את אבא בדברים השמחים ובדברים העצובים (פה נכנסת ההתבודדות- אבל זה לא הנושא).

וגם אני חושבת שיש עוד סיבה לזה שאת מרגישה שאת פונה ל-ה' רק שרע לך זה אולי בגלל שקורה לך משהו טוב אז זה כזה מובל מאליו, "למה שלא יהיה לי טוב?" ולפעמים מודה ל-ה' ולפעמים שוכחת..אך בדבר רע, זה דבר שמפריע לאדם והוא אינו רוצה אותו לכן הוא מדבר עם אבא..ובוא נגיד שאם הגענו למצב שמספרים לאבא את הצרות שלנו- זה כבר מעלה. לדבר עם אבא על הרע- זה התחלה. אח"כ אפשר להוסיף ולדבר איתו על הדברים הטובים. איזה אבא רוצה לשמוע רק את ה"צרות"? אבא רוצה לשמוע גם את ה"טובות" אז למה לא לשתף?.

שנזכה!

בס"ד

אם חסד- אשירה. ואם משפט- אשירה.

הקשר שלנו לרבש"ע קיים תמיד, כשטוב וכשרע.

לפעמים האדם שוכח את זה, "בצר לך ומצאוך", פתאום באות עליו צרות, והוא "נזכר" בבורא עולם...

אולם, זה לא דבר רע. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת", ה' שומע ומקשיב תמיד.

מה שכן- את צודקת. יכול להיות שאת צריכה לבדוק למה אין לך קשר חזק לרבש"ע ברגעי שמחה, או בחיים הרגילים, ולעבוד על זה!

"איזוהי עבודה שבלב? הווי אומר זו תפילה". התפילה היא עבודה. זה לא קל. לעתים זה עלול להיות קשה מאוד...

זה תמיד קורה לי- רע לי, אני מתפללת ומבקשת- ואז כשהטוב מגיע אז בהתחלה אני מודה על כל שניה אבל לאט לאט מתרגלת ושוכחת.. דוג' [טיפשית אמנם]- כשכואבת לי הרגל, אז אני כל הזמן אתלונן. כשהיא תפסיק לכאוב, אני אשמח. אבל מתישהו זה כבר יראה לי מובן מאליו שהיא לא כואבת..

אנחנו צריכים להבין שכל אלפית השנייה שאנחנו חיים היא נס ע-נ-ק!

ב''ה לפעמים שמים לב, אחרי שיחה, או איזה משהו שלמדתי. אבל קשה להישאר עקביים על הטוב. זה באמת קשה...

אבל לאט לאט, משתדלים, מצליחים!

(בעיקר בפאה\כלאיים).

ממליץ מאוד ללמוד עם משניות קהתי ולעשות הספק יומי.

לא בשמים היא, מה שצריך זה בעיקר משמעת עצמית.

בהצלחה! תעדכן כשסיימת

למשל, תקרא את ההקדמות של קהתי.

נדמה לי שאפשר להסתפק בידע בסיסי, כמו ההקדמות של הרב קהתי שהוזכרו כאן.

לגבי קושי - נראה לי כלאיים קשה יותר, ואולי גם תרומות.

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

אברהם "ולקחת אשה ליצחק מארצי ומולדתי" לבין הבנת אליעזר אחרי נס המעיין שה' חפץ דווקא באשה ממשפחת אברהם ושינויו בסיפורו מדברי אברהם לגרסא-"ממשפחתי ומבית אבי", אז מובן למה רשי בדברי אברהם מדבר שאברהם חפץ מבנות ענר ואשכול שהרי כל הסיבה ללכת לארם נהריים היתה לא לקחת מבנות כנען, ואם אין שם אז מוטב כנעניות צדיקות.

בעוד שאליעזר מבין אחרי הנס,שאשה צריכה להיות דווקא ממשפחת אברהם, ולכן מעדיף את בנות לוט או ישמעאל הפחות צדיקות, מאשר בנות ענר ואשכול הצדיקות.

כלומר אליעזר מבין אחרי נס המעיין, שה' רוצה שאשה ליצחק תהיה דווקא ממשפחת אברהם, ולכן ה' סידר בנס שדווקא רבקה תבוא ראשונה ובדיוק תשאב לגמלים. 

ומכאן השינוי בין סיפור המקורי לסיפור אליעזר למשפחת רבקה. ולכן שיחתן של עבדי אבות יפה, כי כתלמידי האבות הם מבינים בעקרונות האבות דברים שהאבות עצמם לא הבינו, כתלמיד שמוצא בדברי רבו חידושים שרבו עצמו לא שם לב אליהם.

@טיפות של אור  אגב, זה התשובה שלי לשאלה

תסתכל באבן עזרא ורד"ק ורי"ד:

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק פג פסוק ז

לעיתים זה סתם דמיון צלילי, כמו כוש וכושן. זה גם יכול להיות שבט ישמעאלי שנקרא על שם אמא של ישמעאל, כמו שהצידונים בני צידון בכור כנען נקראו הכנעני

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

כי אז יוצא שדוד ממש צאצא של אנשי סדום.

לתשובה, פלוטית או עירית, לא?

ולכן הסתכלה אחורה לראות מה קרה לבית אביה

(אבל לפי מדרשים אחרים היא הסתכלה לראות מה קרה לבנותיה שנשארו, אז אולי הם חולקים)

לפי התרגום ירושלמי היא גם עתידה לחיות בתחיית המתים

אז אני מניח שאפשר להוציא את אותו מסר מכאן - שאפילו מסדום יצא משהו טוב. אומר המדרש: 'קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות' - שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית. 'מצאתי דוד עבדי' - היכן מצאתיו? בסדום.

"מצאתי דוד עבדי" בסדום מצאתיו

הרמב"ן אומר

ומעניין עם עירית.מלשון עיר

אם יוצא לכם להפגש תמסור ד"ש

על שם אדם רשע זה רק אם האדם מוזכר בשמו בתנך.  כאן זה במדרש לא בתנך. מן הסתם זה לא שמה האמיתי, אלא כוונת חזל לומר שסדום היתה העידית של ארץ ישראל. שהרי עידית זה הקרקע הכי משובחת

בפרקי דרבי אליעזר (למשל) עירית, בתנחומא (למשל) עידית