ועל התוכן

כל העניין בשינוי הוא כדי שלא לגרום למחיקת שם ה', סתם לומר 'אלוקים' או לכתוב ככה כשלא שייך איסור מחיקת שם ה' זה מיותר (למען האמת גם 'אלוהים' הוא לא מהשמות הנמחקים כי הוא משמש רק לאלילים בניגוד ל'אלהים' שמשמש לשם ה', לכן גם אותו מעיקר הדין היה מותר לכתוב על דף אבל בכל זאת... לא סגור על זה).

הרב קאפח קרא לכינוי 'אלוקים' שם גנאי...

הבהרה: כתבתי אך ורק את דעתי, ולא בתור הלכה. ובכלל - אין לקבל את האמור בפורום כהלכה.

וזה אסור למי שנוהג לשיטת התימנים

א. לא שמעתי אותה בשם אף אחד אחר, אשמח אם תחדש לי.

ב. זה לא 'פסק' וזה לא קשור לתימנים דווקא (אז מה אם הוא היה תימני? )

ג. זה לא אסור, גם הוא לא טען ככה.  סתם מיותר ושגוי.

כדי לראות את דעתם המפורשת, אבל הם אומרים לא להגיד ככה בוודאי. הרב רצאבי אומר שזה עיוות.

ב. ואם הרב קאפח קרא לזה שם גנאי, בוודאי שזה לכל הפחות דומה למגדף וכו'. גם אם לא כתב את זה להלכה (אני בספק).

ג. אין לי מושג, צריך לפתוח ספרים של תימנים, ואין לי זמן כרגע. אבל אני זוכר שזה נכתב בלשון איסור

אתה כמעט תימני, אה?

הוא היה חייב לעשות את זה, שהחרימו אותם כל בתי הדינים.

אבל הרב קאפח זצ"ל לא היה מעולם כזה, גם אם נתעלם מהפולמוס על השבועה וכו'.

הדבר ניכר מהקשר שלו עם מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ועם דרכו של תלמידו המובהק והבן שלו...

אני חושב שאם הרב רצאבי היה משתכנע שאין כאן העמדת פנים, הוא היה משנה את דעתו בהינף יד.

מאידך, יצא לי לפגוש את הרב רצאבי, ולשמוע עליו גם משכנים שלו (אם שכן שלך לא מלכלך עליך זה נס ). הוא אדם גדול וגם בעל מידות וענווה. זה לא איזה אינטרס אישי.

שאף אחד לא עשה כבר מדורי דורות, ביטויים ממש קשים. והרב רצאבי לא העז אפילו פעם אחת...

מה הראיה פה?

והוא ת"ח ומנהיג של ציבור, ויכול להיות גם שהוא צודק וכולנו טועים.

אמרתי רק את מה שנראה לי מהשמועות על הרב קאפח...

זה לא אומר שדעתי מבטלת את דעתו.

אין לי מקורות על מחלוקות מפעם, אבל זאת שאלה רצינית.

האם עדיף לקלל ולזלזל ולכנות בשמות או שאולי עדיף להתעלם?

הרב רצאבי מתעלם מהרבה רבנים ולא מזכיר אותם בשמם. אין לי מושג למה.

אני יודע על מקרה אחד שהוא חולק על רב גדול ולא מזכיר את שמו, אולי כדי שלא יהיה זלזול כי הוא דחה את דעתו בצורה שנראית קלה.

ובאיזה ביטואים השתמש נגדו שכל חטאו היה שהשתייך לקהילת ה"שאמי".

צוברי שהוא לא מדייק במחקרים שלו. לא יודע מה הוא כתב עליו.

אני לא יודע מי אלו אותם "רבנים" וחוקרים "ייראי שמיים".

אך אין בעיה לחלוק ולומר שהמחקר אינו מדוייק, השאלה היא באיזו דרך ובאיזו צורה.

התכוונת לבלוג הזה שכולו "ארור מכה רעהו בסתר"? 

ממש אמינות לשמה. מזכיר לי איזה אחד שעשה את זה לחצי מהעולם לאחרונה....

לא הבאתי כל ראיה לתורה או להלכה (אם כי ראיתי שישנם כאלה שעושים אף זה, ולרוב טועים) 

אינני יודע על איזה בלוג אתה מדבר, אם כי זה לא משנה כל עוד שיש ציטטות.

תימן בהלכה יחד עם רבו המהרד"ם. לא מבין מה הבעיה, אם הרב צובירי יצא נגד אחד מגדולי ישראל?

לא ברור.

אתה מוזמן לספק מקורות ברורים יותר, אם יש לך שיטה אחרת.

עד אז, לילה טוב!

ולהיפך אולי אפילו חובה, השאלה היא כיצד עושים זאת. 

נראה לי שהמציאות והתוצאות גרמו לאנשים לשנות במקצת את לשונם.

שיהיה לך לילה טוב. 

היגיון, אתה סתם מכשיל את עצמך בלשון הרע ואולי אפילו הוצאת שם רע

ולא אכנס לפרטי פרטים, אין טעם סתם לעורר מחלוקת.

המחלוקת בתימן לא התחילה מיחסי כוחות, אבל זה נושא לשרשור אחר, ובאמת שלא כדאי להביא אותה כאן.

נ.ב, אתה כותב את כפי הבנתי עצמי לגבי הרב קאפח, אז אני לא כל-כך מבין למה התגובה אלי שם דווקא.

אני חייב לציין ששמעתי ר"מ בישיבה מדבר עם תלמיד חכם זקן תימני ודרדעי (על ספיקר), ואתה לא רוצה לדעת מה היו דעותיו, ואיזה דברים הוא אמר, ה' יצילנו.

רחוק מדעת הרב קאפח כמרחק מזרח ממערב.

עצמו

צריך לראות את המקור למקרה שאני מתבלבל

בזה.

שהרי התימנים היו מחסירים את הקו של ה-ה"א כדי לא לכתוב לשווא.

וכנראה שאצל האשכנזים היו מושכים את הקו של ה-ה"א והופכים אותו לקו"ף, ולכן השתרש מהכתיבה להגיה הביטוי "אלוקים".

תודה שהראית שכיוונתי לדעת הרב קאפח שסבר ככה גם להלכה
יכול לצלם את דברי הרב קאפח?

עדות אחרות לא אמורים, אבל הושפעו קצת.

יש כמה עדות שעדיין מקפידים שלא לשנות.

כמובן שמדובר כשזה לא לשווא אלא בלימוד או שבח או תפילה.

אה קראתי את התגובות, שאלת על כתיבה במחשב? או על בדיבור?

לכן שאלתי באופן כללי.

אורבך
ז"ל.


האיש וההומור.
יחיד ומיוחד.

אחת הקלסיקות

והעיקרון אותו עיקרון

אין ניסיון להציג אותו כראיה

לגבי התוכן, הוא לא כתב שהשיר הזה זלזול. איפה ראית את זה? אין יותר מכותרת בתגובה שלו.

אגב, רש"י על אתר כבר מסביר ש"ובשמו תשבע" נאמר רק על מי שמקיים את ה' תירא ותעבוד.

או, כלשון רש"י זיע"א:
"ובשמו תשבע" - אם יש בך כל המדות הללו שאתה ירא את שמו ועובד אותו אז בשמו תשבע שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך ואם לאו לא תשבע.

ככה שמי ששר את השירים האלה לא נראה לי מקיים מצוות עשה 

התייחסתי לתוכן של התגובה של שפיפול, אליה התייחס אניוהוא.

אם להתעלם מהפרובוקציה של השיר (וככלל - אני מציע להתעלם מפרובוקציות, היחס רק מעודד אותן) - האמירה ש"כשמדברים צריכים להגיד אלוהים" מאוד נכונה לענ''ד כמו שהסברתי בתגובה לעייל (זה גם מופיע רבות בתנ''ך ובחז''ל השבח של להזכיר את שם ה').

שו"ע יו"ד,רע"ו, ט' 
 

אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות:

• שם ההויה.
• ושם אדנות.
• ואל.
• אלוה.
• אלהים.
• שדי.
• צבאות.
• ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה (טור):

לכן נהגו לכתוב אלקים או א-להים.

בנוגע לאמירה- השו"ע אומר שאסור לומר רק שם מיוחד (אדנות) וכן שם הכתוב (הויה) סתם.

אך הרמ"א אומר שמנהג האשכנזים להחמיר גם בכל שבעת השמות.

ועיי' שאילת שלמה ג' ט'

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו