ועל התוכן

כל העניין בשינוי הוא כדי שלא לגרום למחיקת שם ה', סתם לומר 'אלוקים' או לכתוב ככה כשלא שייך איסור מחיקת שם ה' זה מיותר (למען האמת גם 'אלוהים' הוא לא מהשמות הנמחקים כי הוא משמש רק לאלילים בניגוד ל'אלהים' שמשמש לשם ה', לכן גם אותו מעיקר הדין היה מותר לכתוב על דף אבל בכל זאת... לא סגור על זה).

הרב קאפח קרא לכינוי 'אלוקים' שם גנאי...

הבהרה: כתבתי אך ורק את דעתי, ולא בתור הלכה. ובכלל - אין לקבל את האמור בפורום כהלכה.

וזה אסור למי שנוהג לשיטת התימנים

א. לא שמעתי אותה בשם אף אחד אחר, אשמח אם תחדש לי.

ב. זה לא 'פסק' וזה לא קשור לתימנים דווקא (אז מה אם הוא היה תימני? )

ג. זה לא אסור, גם הוא לא טען ככה.  סתם מיותר ושגוי.

כדי לראות את דעתם המפורשת, אבל הם אומרים לא להגיד ככה בוודאי. הרב רצאבי אומר שזה עיוות.

ב. ואם הרב קאפח קרא לזה שם גנאי, בוודאי שזה לכל הפחות דומה למגדף וכו'. גם אם לא כתב את זה להלכה (אני בספק).

ג. אין לי מושג, צריך לפתוח ספרים של תימנים, ואין לי זמן כרגע. אבל אני זוכר שזה נכתב בלשון איסור

אתה כמעט תימני, אה?

הוא היה חייב לעשות את זה, שהחרימו אותם כל בתי הדינים.

אבל הרב קאפח זצ"ל לא היה מעולם כזה, גם אם נתעלם מהפולמוס על השבועה וכו'.

הדבר ניכר מהקשר שלו עם מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ועם דרכו של תלמידו המובהק והבן שלו...

אני חושב שאם הרב רצאבי היה משתכנע שאין כאן העמדת פנים, הוא היה משנה את דעתו בהינף יד.

מאידך, יצא לי לפגוש את הרב רצאבי, ולשמוע עליו גם משכנים שלו (אם שכן שלך לא מלכלך עליך זה נס ). הוא אדם גדול וגם בעל מידות וענווה. זה לא איזה אינטרס אישי.

שאף אחד לא עשה כבר מדורי דורות, ביטויים ממש קשים. והרב רצאבי לא העז אפילו פעם אחת...

מה הראיה פה?

והוא ת"ח ומנהיג של ציבור, ויכול להיות גם שהוא צודק וכולנו טועים.

אמרתי רק את מה שנראה לי מהשמועות על הרב קאפח...

זה לא אומר שדעתי מבטלת את דעתו.

אין לי מקורות על מחלוקות מפעם, אבל זאת שאלה רצינית.

האם עדיף לקלל ולזלזל ולכנות בשמות או שאולי עדיף להתעלם?

הרב רצאבי מתעלם מהרבה רבנים ולא מזכיר אותם בשמם. אין לי מושג למה.

אני יודע על מקרה אחד שהוא חולק על רב גדול ולא מזכיר את שמו, אולי כדי שלא יהיה זלזול כי הוא דחה את דעתו בצורה שנראית קלה.

ובאיזה ביטואים השתמש נגדו שכל חטאו היה שהשתייך לקהילת ה"שאמי".

צוברי שהוא לא מדייק במחקרים שלו. לא יודע מה הוא כתב עליו.

אני לא יודע מי אלו אותם "רבנים" וחוקרים "ייראי שמיים".

אך אין בעיה לחלוק ולומר שהמחקר אינו מדוייק, השאלה היא באיזו דרך ובאיזו צורה.

התכוונת לבלוג הזה שכולו "ארור מכה רעהו בסתר"? 

ממש אמינות לשמה. מזכיר לי איזה אחד שעשה את זה לחצי מהעולם לאחרונה....

לא הבאתי כל ראיה לתורה או להלכה (אם כי ראיתי שישנם כאלה שעושים אף זה, ולרוב טועים) 

אינני יודע על איזה בלוג אתה מדבר, אם כי זה לא משנה כל עוד שיש ציטטות.

תימן בהלכה יחד עם רבו המהרד"ם. לא מבין מה הבעיה, אם הרב צובירי יצא נגד אחד מגדולי ישראל?

לא ברור.

אתה מוזמן לספק מקורות ברורים יותר, אם יש לך שיטה אחרת.

עד אז, לילה טוב!

ולהיפך אולי אפילו חובה, השאלה היא כיצד עושים זאת. 

נראה לי שהמציאות והתוצאות גרמו לאנשים לשנות במקצת את לשונם.

שיהיה לך לילה טוב. 

היגיון, אתה סתם מכשיל את עצמך בלשון הרע ואולי אפילו הוצאת שם רע

ולא אכנס לפרטי פרטים, אין טעם סתם לעורר מחלוקת.

המחלוקת בתימן לא התחילה מיחסי כוחות, אבל זה נושא לשרשור אחר, ובאמת שלא כדאי להביא אותה כאן.

נ.ב, אתה כותב את כפי הבנתי עצמי לגבי הרב קאפח, אז אני לא כל-כך מבין למה התגובה אלי שם דווקא.

אני חייב לציין ששמעתי ר"מ בישיבה מדבר עם תלמיד חכם זקן תימני ודרדעי (על ספיקר), ואתה לא רוצה לדעת מה היו דעותיו, ואיזה דברים הוא אמר, ה' יצילנו.

רחוק מדעת הרב קאפח כמרחק מזרח ממערב.

עצמו

צריך לראות את המקור למקרה שאני מתבלבל

בזה.

שהרי התימנים היו מחסירים את הקו של ה-ה"א כדי לא לכתוב לשווא.

וכנראה שאצל האשכנזים היו מושכים את הקו של ה-ה"א והופכים אותו לקו"ף, ולכן השתרש מהכתיבה להגיה הביטוי "אלוקים".

תודה שהראית שכיוונתי לדעת הרב קאפח שסבר ככה גם להלכה
יכול לצלם את דברי הרב קאפח?

עדות אחרות לא אמורים, אבל הושפעו קצת.

יש כמה עדות שעדיין מקפידים שלא לשנות.

כמובן שמדובר כשזה לא לשווא אלא בלימוד או שבח או תפילה.

אה קראתי את התגובות, שאלת על כתיבה במחשב? או על בדיבור?

לכן שאלתי באופן כללי.

אורבך
ז"ל.


האיש וההומור.
יחיד ומיוחד.

אחת הקלסיקות

והעיקרון אותו עיקרון

אין ניסיון להציג אותו כראיה

לגבי התוכן, הוא לא כתב שהשיר הזה זלזול. איפה ראית את זה? אין יותר מכותרת בתגובה שלו.

אגב, רש"י על אתר כבר מסביר ש"ובשמו תשבע" נאמר רק על מי שמקיים את ה' תירא ותעבוד.

או, כלשון רש"י זיע"א:
"ובשמו תשבע" - אם יש בך כל המדות הללו שאתה ירא את שמו ועובד אותו אז בשמו תשבע שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך ואם לאו לא תשבע.

ככה שמי ששר את השירים האלה לא נראה לי מקיים מצוות עשה 

התייחסתי לתוכן של התגובה של שפיפול, אליה התייחס אניוהוא.

אם להתעלם מהפרובוקציה של השיר (וככלל - אני מציע להתעלם מפרובוקציות, היחס רק מעודד אותן) - האמירה ש"כשמדברים צריכים להגיד אלוהים" מאוד נכונה לענ''ד כמו שהסברתי בתגובה לעייל (זה גם מופיע רבות בתנ''ך ובחז''ל השבח של להזכיר את שם ה').

שו"ע יו"ד,רע"ו, ט' 
 

אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות:

• שם ההויה.
• ושם אדנות.
• ואל.
• אלוה.
• אלהים.
• שדי.
• צבאות.
• ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה (טור):

לכן נהגו לכתוב אלקים או א-להים.

בנוגע לאמירה- השו"ע אומר שאסור לומר רק שם מיוחד (אדנות) וכן שם הכתוב (הויה) סתם.

אך הרמ"א אומר שמנהג האשכנזים להחמיר גם בכל שבעת השמות.

ועיי' שאילת שלמה ג' ט'

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!