אני יודעת שעד גיל חינוך יש אמירה שזה לא בעיה ממש
גיל חינוך=9

אבל אני לא פוסק. 

אם הוא הרב שלך, אז כן, לא?

אינני בטוח כלל וכל שהחזקה מימי חז"ל נוגעת לימינו. יש מחקרים די ברורים שלפיו גיל ההתבגרות המינית נהפך למוקדם יותר עשרות השנים האחרונות.

מה עם שאר איסורים שנוגעים לעניין? אז אולי נידה הוא החמור ביניהם שגדרו סביבו אבל יש עוד איסורי דאורייתא (ולדעת חלק מהפוסקים דרבנן).

בכל אופן, פשוט שזה גם מדרך חינוך כמו שכתב @גמני.

מאותה סיבה שמחנכים ילדים/ות קטנים לגבי העניין של לא לגעת מתחת לחגורה וכו'.

אם היא לא מיוחדת לו זה איסור דאורייתא לכל הדעות.

אם היא מיוחדת לו זה או איסור דאורייתא (או שהיא הופכת לפילגש שלו ואז יש בעיה של ממזרות, אבל כמדומני הדעה הזאת נדחתה באחרונים).

בכל מקרה איסור יש, גם אם זה לא נכנס תחת גדר ערווה (לא סגור על מה הוא גדר ערווה ומה "סתם איסור דאורייתא", כמדומני שזה מיתת בין דין או לא אבל כמדומני כל איסור זנות הוא עריות כמו שכתב @גמני למטה).

נ.ב, לגופה של הודעה, אם השכנה הזאת נשואה ודאי שזאת ערווה לכל דבר.

לא עולים לי בראש עוד.

מה זה שייך לפנויה פוטנציאלית?

חופה וקידושין. ע"פ החוק הכל הפקר.

ואתה שוב חושב על הצד שלו, תחשוב על הצד שלה.

גם עליה מוטלות מצוות וחובת חינוך זה בשבילה לא בשבילו.

בסופו של דבר גם היא צריכה להגיע לעולם הבא...

לך אסור לגעת בבת בגיל 3 אבל לה מותר לגעת בך... ולא נראה לי שיש דין חינוך בגיל 3

שצריך להרגיל ילדים קטנים להתנהג כראוי.

ראיתי היום בהליכות שלמה (בחלק תפילה מובא בהערות) שכתב ככה על בנות, אפילו אחיינית, בגיל 3 במפורש.

ואני אומר שלך אסור לגעת בה מגיל 3!! השאלה אם לה מותר לגעת בך..

אם הבת שלך בת 3 נוגעת במישהו שלא מעניינת אותו ההלכה אתה צריך להעיר לה?? נראה לי שלא.. זה ראיה שזה לא מדין חינוך..

אותי לא מענין אם הבת שלך עוברת עברות..

בשאר אין נפקא מינה, אבל אם אתה מרגיל ילדי ישראל לעבירות אתה עובר על "בפני עיוור" וגם ב"גדול המחטיא את חברו יותר מההורגו". זה לא מספיק איסורים?

עלתה פה טענה שזה גיל 3 בגלל חינוך.. אז אמרתי שאסור לגעת בבנות מגיל 3 אבל לא מדין חינוך.. זה הכל!! לא חלקתי על זה שאסור..

לתקן אותי

לכן אם זו נגיעה לא לשם חיבה מותר  (ככה ראיתי)

כלומר זה אסור, בדרגות חומרה משתנות, בלי שום קשר להרהור.

על שיטת הש"ך שכך, כבר דנו למטה, זה לא ממש ברור אצל מי שמביא ככה

הרמב"ם כותב שהאיסור נגיעה הוא בגלל שהוא גורם לגופן של עריות... 

גם לפי הרמב"ן יסתבר מאד שזו הסיבה.      

משמע - הרהור.

לכן אגב, החזון אי"ש תלה את איסור נגיעה בילדות בהתפתחות הגוף...

מגיל 7 בערך. אם אני זוכר נכון..

אני לא יכול לפתוח שוב כדי לוודא אבל למיטב זכרוני אין לזה שייכות להרהור. בביטוי "גופן של עריות" הוא אומר שהנגיעה עצמה אסורה וכו'

החילוק בחיבה הוא מהש"ך אם אני זוכר נכון.

לא מכיר את דברי החזון אי"ש שכתבת מוזמן לשתפנו במקור

הוא כותב גורם לגופן של עריות...  

משמע שזה יביא בעתיד לאיסור עריות.

אשמח להביא לך את המקור כשאני אלך לישיבה... 

אני חייב לך כבר שתי מקורות 

מהלכות תשובה:

"הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר טו-לט} {וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם}" כלומר אפילו ההסתכלות עצמה היא גופן של עריות

טוב תמחל לי שזה דוגמא אחת אני ממש חייב לצאת

נמשיך לדון

שאיסור "ולא תתורו" הוא בעצמו איסור הרהור - "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

אבל הוא בעצם גדר לאיסור יותר חמור - גופן של עריות.

לכן כתב הרמב"ם  "לא תקרבו לגלות ערווה - לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערווה"

לגבי דברי החזון איש, הסתכלתי שוב, והוא כותב את זה לגבי קריאת שמע מול טפח מגולה באשה

שלדעת המשנה ברורה זה מגיל 3, והוא כותב (ככה הבנתי) שזה לפי התפתחות הגוף..

(אולי זה תקף גם באיסור נגיעה.. אבל לא מוכרח)

לגבי האיסור של לא תתורו רבות הדעות בהלכה, אבל אני סובר כמוך.

אבל אתה מסכים איתי שאם יש איסור תורה בפני עצמו אי אפשר לבטל אותו מכל מיני טעמים (ק"ו כזה שנוגע ליהרג ובל יעבור אליבא דחלק מהפוסקים)

את הכותרת לא הבנתי.. אשמח אם תסביר מדוע ולמה

הרי שניהם מצד הרהור לא?

וזה הכבוד של קריאת שמע.

כלומר, בגדול, זה איסור שנוסף לו איסור.

הרי טפח מגולה אסור גם למאן דאמר שאיסור ראיה קשור להרהור (זה לא מוסכם אגב), וגם אם אין הרהור רק שמא.

עסקתי בסוגיה הזאת (בזכות השרשור הזה בין השאר) ולא סיימתי, אז תסלח לי אם אני כותב לא מספיק ברור.

יש יותר מדי דעות בנוגע ל"לא תתורו" 

אבל למיטב ידיעתי היא מותרת תמיד.. (יש בעיה של צניעות אבל לא מדין איסור נגיעה..)

יש עניין של הרהור, גדרות של הפוסקים מכמה סיבות ושאר דברים שנוגעים לעניין

ולכן אם קורה שנוגעים בטעות זה לא נורא.. אבל כמובן אל תסמוך עליי.. מוזמן לברר ולעדכננו..

הוא מחמיר בכמה מקומות שפוסקים אחרים מתירים, אבל לא בדקתי את העניין לעומק

מותרת..

שמירת נגיעה , איפה התורה כותבת על זה שחייב לשמור

זה כתוב בגוף הקישור שהבאת. (צריך להיות מובן מאליו שאם נגעת בלי להתכוון באישה לא עשית שום דבר רע ולא צריך להתחיל לעשות סיגופים לתשובה)

"נגיעה סתמית כמו לחיצת יד אסורה מדרבנן". כל נגיעה, גם בלי שום הנאה (עם הנאה זה דאורייתא). וחומר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה וכו'...

והוא כותב שם במפורש גם שיש עוד איסורים בנידון שאכמ"ל. 

אבל לא משנה..

ונגיעה שלא לשם חיבה אסורה מדרבנן לכל הדעות.

אתה מתכוון לנגיעה שלא לשם חיבה בילדה קטנה שהיא מעל גיל 3 אבל מתחת לגיל 9. בזה יש מחלוקת.

לכן דייקתי את העניין בשאלה הנ"ל אם הרב ציין את זה במפורש.

דעת הרמ"א ככה שזה לא מחלוקת עם השו"ע.

דבר שלישי וחשוב יותר, הרב פיינשטיין כותב על ההבנה בדבריו כך "אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז" (בתשובה שהבאת).

דבר אחרון, ועיקרי, הש"ך עצמו לא אומר שאין איסור אלא שזה לא איסור דאורייתא והוא מביא את זה בראיות מדעת הרמב"ם. הוא דן שם אם יש חיוב מלקות או לא. הדין שם מוזכר לעניין יהרג ובל יעבור צריך לעיין שם קצת. הוא מסכם את דעת הפוסקים. בגדול זה הרמב"ם וכל המונים מונים את זה בתרי"ג, הרמב"ן חולק (אליבא דידו כל הקריבות הן איסורי דרבנן), ואז הוא דן אם לפי הרמב"ם גם שלא דרך תאווה זה לאו או שלא לאו, וגם אם זה לאו הוא מביא דעות שאין בזה מלקות.

כך שגם אליבא דהש"ך נראה שלכל (או לרוב) הדעות זה אסור, השאלה מאיזה טעם. והוא כותב שם שהחילוק הוא שבערוה שהיא דרבנן יעבור ואל יהרג, בשום פנים ואופן הוא לא כותב שזה מותר (עיין הגהות רבי עקיבא איגר שם לגבי חילוקים נוספים בדין יהרג ואל יעבור).

הרב פיינשטיין מביא את החילוק באיסור רק במקום פיקוח נפש, והשאלה אם זה איסור שדוחה פיקוח נפש (יהרג ובל יעבור) או שלא.

מה שהוא מביא שיש סברה להתיר לגמרי הוא מביא כסברת טעות ולימוד זכות גמורה.

ככה הוא כותב בסוף התשובה "בדבר שראית שיש מקילין אף מיראי שמים ... אולי סוברים דאין זה דרך חבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז".

חח אני לא לגמרי בפוקוס פה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!