אני יודעת שעד גיל חינוך יש אמירה שזה לא בעיה ממש
גיל חינוך=9

אבל אני לא פוסק. 

אם הוא הרב שלך, אז כן, לא?

אינני בטוח כלל וכל שהחזקה מימי חז"ל נוגעת לימינו. יש מחקרים די ברורים שלפיו גיל ההתבגרות המינית נהפך למוקדם יותר עשרות השנים האחרונות.

מה עם שאר איסורים שנוגעים לעניין? אז אולי נידה הוא החמור ביניהם שגדרו סביבו אבל יש עוד איסורי דאורייתא (ולדעת חלק מהפוסקים דרבנן).

בכל אופן, פשוט שזה גם מדרך חינוך כמו שכתב @גמני.

מאותה סיבה שמחנכים ילדים/ות קטנים לגבי העניין של לא לגעת מתחת לחגורה וכו'.

אם היא לא מיוחדת לו זה איסור דאורייתא לכל הדעות.

אם היא מיוחדת לו זה או איסור דאורייתא (או שהיא הופכת לפילגש שלו ואז יש בעיה של ממזרות, אבל כמדומני הדעה הזאת נדחתה באחרונים).

בכל מקרה איסור יש, גם אם זה לא נכנס תחת גדר ערווה (לא סגור על מה הוא גדר ערווה ומה "סתם איסור דאורייתא", כמדומני שזה מיתת בין דין או לא אבל כמדומני כל איסור זנות הוא עריות כמו שכתב @גמני למטה).

נ.ב, לגופה של הודעה, אם השכנה הזאת נשואה ודאי שזאת ערווה לכל דבר.

לא עולים לי בראש עוד.

מה זה שייך לפנויה פוטנציאלית?

חופה וקידושין. ע"פ החוק הכל הפקר.

ואתה שוב חושב על הצד שלו, תחשוב על הצד שלה.

גם עליה מוטלות מצוות וחובת חינוך זה בשבילה לא בשבילו.

בסופו של דבר גם היא צריכה להגיע לעולם הבא...

לך אסור לגעת בבת בגיל 3 אבל לה מותר לגעת בך... ולא נראה לי שיש דין חינוך בגיל 3

שצריך להרגיל ילדים קטנים להתנהג כראוי.

ראיתי היום בהליכות שלמה (בחלק תפילה מובא בהערות) שכתב ככה על בנות, אפילו אחיינית, בגיל 3 במפורש.

ואני אומר שלך אסור לגעת בה מגיל 3!! השאלה אם לה מותר לגעת בך..

אם הבת שלך בת 3 נוגעת במישהו שלא מעניינת אותו ההלכה אתה צריך להעיר לה?? נראה לי שלא.. זה ראיה שזה לא מדין חינוך..

אותי לא מענין אם הבת שלך עוברת עברות..

בשאר אין נפקא מינה, אבל אם אתה מרגיל ילדי ישראל לעבירות אתה עובר על "בפני עיוור" וגם ב"גדול המחטיא את חברו יותר מההורגו". זה לא מספיק איסורים?

עלתה פה טענה שזה גיל 3 בגלל חינוך.. אז אמרתי שאסור לגעת בבנות מגיל 3 אבל לא מדין חינוך.. זה הכל!! לא חלקתי על זה שאסור..

לתקן אותי

לכן אם זו נגיעה לא לשם חיבה מותר  (ככה ראיתי)

כלומר זה אסור, בדרגות חומרה משתנות, בלי שום קשר להרהור.

על שיטת הש"ך שכך, כבר דנו למטה, זה לא ממש ברור אצל מי שמביא ככה

הרמב"ם כותב שהאיסור נגיעה הוא בגלל שהוא גורם לגופן של עריות... 

גם לפי הרמב"ן יסתבר מאד שזו הסיבה.      

משמע - הרהור.

לכן אגב, החזון אי"ש תלה את איסור נגיעה בילדות בהתפתחות הגוף...

מגיל 7 בערך. אם אני זוכר נכון..

אני לא יכול לפתוח שוב כדי לוודא אבל למיטב זכרוני אין לזה שייכות להרהור. בביטוי "גופן של עריות" הוא אומר שהנגיעה עצמה אסורה וכו'

החילוק בחיבה הוא מהש"ך אם אני זוכר נכון.

לא מכיר את דברי החזון אי"ש שכתבת מוזמן לשתפנו במקור

מהלכות תשובה:

"הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָוֹן גָּדוֹל שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר טו-לט} {וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם}" כלומר אפילו ההסתכלות עצמה היא גופן של עריות

טוב תמחל לי שזה דוגמא אחת אני ממש חייב לצאת

נמשיך לדון

שאיסור "ולא תתורו" הוא בעצמו איסור הרהור - "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

אבל הוא בעצם גדר לאיסור יותר חמור - גופן של עריות.

לכן כתב הרמב"ם  "לא תקרבו לגלות ערווה - לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערווה"

לגבי דברי החזון איש, הסתכלתי שוב, והוא כותב את זה לגבי קריאת שמע מול טפח מגולה באשה

שלדעת המשנה ברורה זה מגיל 3, והוא כותב (ככה הבנתי) שזה לפי התפתחות הגוף..

(אולי זה תקף גם באיסור נגיעה.. אבל לא מוכרח)

לגבי האיסור של לא תתורו רבות הדעות בהלכה, אבל אני סובר כמוך.

אבל אתה מסכים איתי שאם יש איסור תורה בפני עצמו אי אפשר לבטל אותו מכל מיני טעמים (ק"ו כזה שנוגע ליהרג ובל יעבור אליבא דחלק מהפוסקים)

את הכותרת לא הבנתי.. אשמח אם תסביר מדוע ולמה

הרי שניהם מצד הרהור לא?

אבל למיטב ידיעתי היא מותרת תמיד.. (יש בעיה של צניעות אבל לא מדין איסור נגיעה..)

יש עניין של הרהור, גדרות של הפוסקים מכמה סיבות ושאר דברים שנוגעים לעניין

ולכן אם קורה שנוגעים בטעות זה לא נורא.. אבל כמובן אל תסמוך עליי.. מוזמן לברר ולעדכננו..

הוא מחמיר בכמה מקומות שפוסקים אחרים מתירים, אבל לא בדקתי את העניין לעומק

מותרת..

שמירת נגיעה , איפה התורה כותבת על זה שחייב לשמור

זה כתוב בגוף הקישור שהבאת. (צריך להיות מובן מאליו שאם נגעת בלי להתכוון באישה לא עשית שום דבר רע ולא צריך להתחיל לעשות סיגופים לתשובה)

"נגיעה סתמית כמו לחיצת יד אסורה מדרבנן". כל נגיעה, גם בלי שום הנאה (עם הנאה זה דאורייתא). וחומר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה וכו'...

והוא כותב שם במפורש גם שיש עוד איסורים בנידון שאכמ"ל. 

אבל לא משנה..

ונגיעה שלא לשם חיבה אסורה מדרבנן לכל הדעות.

אתה מתכוון לנגיעה שלא לשם חיבה בילדה קטנה שהיא מעל גיל 3 אבל מתחת לגיל 9. בזה יש מחלוקת.

לכן דייקתי את העניין בשאלה הנ"ל אם הרב ציין את זה במפורש.

דעת הרמ"א ככה שזה לא מחלוקת עם השו"ע.

דבר שלישי וחשוב יותר, הרב פיינשטיין כותב על ההבנה בדבריו כך "אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז" (בתשובה שהבאת).

דבר אחרון, ועיקרי, הש"ך עצמו לא אומר שאין איסור אלא שזה לא איסור דאורייתא והוא מביא את זה בראיות מדעת הרמב"ם. הוא דן שם אם יש חיוב מלקות או לא. הדין שם מוזכר לעניין יהרג ובל יעבור צריך לעיין שם קצת. הוא מסכם את דעת הפוסקים. בגדול זה הרמב"ם וכל המונים מונים את זה בתרי"ג, הרמב"ן חולק (אליבא דידו כל הקריבות הן איסורי דרבנן), ואז הוא דן אם לפי הרמב"ם גם שלא דרך תאווה זה לאו או שלא לאו, וגם אם זה לאו הוא מביא דעות שאין בזה מלקות.

כך שגם אליבא דהש"ך נראה שלכל (או לרוב) הדעות זה אסור, השאלה מאיזה טעם. והוא כותב שם שהחילוק הוא שבערוה שהיא דרבנן יעבור ואל יהרג, בשום פנים ואופן הוא לא כותב שזה מותר (עיין הגהות רבי עקיבא איגר שם לגבי חילוקים נוספים בדין יהרג ואל יעבור).

הרב פיינשטיין מביא את החילוק באיסור רק במקום פיקוח נפש, והשאלה אם זה איסור שדוחה פיקוח נפש (יהרג ובל יעבור) או שלא.

מה שהוא מביא שיש סברה להתיר לגמרי הוא מביא כסברת טעות ולימוד זכות גמורה.

ככה הוא כותב בסוף התשובה "בדבר שראית שיש מקילין אף מיראי שמים ... אולי סוברים דאין זה דרך חבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז".

חח אני לא לגמרי בפוקוס פה

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

על שום ערך מערכי יוון.

לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.

משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.

כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.

שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.

ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).

ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.

ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.