מה עומד מאחורי כל זה ולהלן אחת מהתתי-כותרות שם:

 "אל תחכו לרב ! קחו אחריות על עצמכם ובלה בלה בלה"

כותרת שמשקפת בדיוק את ה"השקפה" העומדת מאחורי העניין והיוזמה. יוזמה שאם חלילה היתה תופסת תאוצה, היתה מחריבה את עם ישראל קדושים מבפנים. 

האם אנשים באמת נפלו הרבה ב7 נקיים? - מעולם לא שמעתי שזה כל כך נפוץ כפי שהם טורחים לתאר. זה קשה אך עם ישראל "גוי קדוש" ואוי למלעיזים על נשי ואנשי ישראל שמקריבים את תאוותיהם על מזבח טהרת המשפחה, מתוך אהבת הבורא יתברך וכן, גם אהבת איש ואשתו.

ונניח שנפוצים כל כך האנשים שנופלים ב-7 נקיים - זה באמת משנה ??  אם אנשים נופלים בגניבה, אלימות, קנאה, שמירת שבת או כל מצווה אחרת, זה אומר שצריך לחפש הקלות בקיום אותן מצוות ?????

האמת - לא עורר אצלי כעס, עורר אצלי גועל, עצב עמוק ועלבון בשם בנות ישראל שמקפידות לעשות את מה שמקימי האתר הצדקנים מכנים "14 בדיקות נוספות ובדיקה ארוכה" כדי להיות טהורות לבעליהן. מי שתקפיד (כמו נשות ישראל היקרות) פעם אחת על כל החומרות הכאילו מוגזמות ותעשה את כל הבדיקות הכאילו מיותרות לשם שמים, תעלה מהמקווה בתחושת טהרה אמיתית, תחושה שאין שניה לה, תחושה עמוקה שכנראה תומכי הגישה הנלוזה הזו שכחו או מעולם לא חוו, כי לא רצו לעשות "בדיקות מיותרות"....

ולסיכום - בדיוק בתשעת הימים לראות דוגמא חיה של "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". 

נ.ב: הזלזול העולה מבין שורות תגובתי אינו מופנה אל פותח/ת השרשור כמובן. 

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ככה

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

זה המענה של מכון פועה על כל הסוגיה של עקרות הלכתית בגלל חומרת רבי זירא או תקנת  רבי בשדות.

סוגיה סבוכה לא לדון בקלות ראש. מאמר של הרב אריה כץ כתשובה לד"ר דניאל רוזנק.

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

אף אחד לא יודע לראות ולהבחין בין דם נידה לדם זיבה. מכאן שזה ספק דאורייתא.

הקב"ה מסר תורה לבני אדם ומסר כללים שלהם אנחנו מחוייבים אם חכמים ככה קבעו [לפני חתימה!! של הש"ס] אין על זה מחלוקת וזה מחייב.

 אם מישהו לא מחוייב לחכמים שלא יהיה מחוייב הוא גם לא מחוייב לקב"ה. מה זה הגישה הזו אם לא דאורייתא אז כלום? הקב"ה לא חבר שלו ולא צריך טובות.

הוויכוח הוא על עיקרי יהדות ומסירת תורה ולא על עקרות הלכתית מדומיינת.

האבסורד הוא שהם קוראים למהפך מהעם אבל חומרת רבי זירא ותקנת רבי בשדות התחילה מהעם דווקא... נהגו בנות ישראל...

הם לא החמירו באו התקנות והחמירו אתה לא יכול לשפוט וגם החוטאים בנים של ה׳

בעצם מה שאני אומר צריך לשמור שבועיים בגלל שהחמירו וככה החליטו אבל זה גרם להרבה אנשים לחטוא וגורם זהו

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי [ישבו שלושה ימים בתענית וביקשו רחמים]. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה [נפל להם פתק מהשמים שהיה כתוב בו] 'אמת' [=כלומר, שאלוהים מסכים לבקשתם]. אמר רבי חנינא, שמע מינה [למד מכאן ש]חותמו של הקדוש ברוך הוא 'אמת'. נפק כגוריא דנורא [יצא (יצר הרע) כאריה של אש] מבית קדשי הקדשים. אמר להו [זכריה] נביא לישראל: היינו יצרא דע"ז [זהו יצר של עבודה זרה!] בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה [בעת שתפסו אותו נמרטה שערה ממנו] ואזל קליה [והלך קול זעקתו (מכאב) מרחק של] בארבע מאה פרסי [פרסה]. אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? [אמרו: מה נעשה? שמא מהשמים ירחמו עליו (אם ננסה להורגו)]. אמר להם נביא, שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה [זרקו אותו בדוד של עופרת וכסו אותו בעופרת שתכסה את קולו (ולא תישמע זעקתו). דכתיב (זכריה ב) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה". אמרי [אמרו] הואיל ועת רצון הוא, ניבעי רחמי איצרא דעבירה [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר העבירה (יצר המין)]. בעו רחמי [ביקשו רחמי שמים] אימסר בידייהו [ונמסר בידם]. חבשוהו תלתא יומי [כלאו (את יצר המין) שלושה ימים]. איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו [היו זקוקים לביצה בת יומה לחולה ולא מצאו (מכיוון שפסק יצר המין בעולם לא נוצרו ביצים)] אמרו היכי נעביד [מה נעשה?] ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי [אם נבקש רק חצי, מחצית מהשמים לא יתנו]. כחלינהו לעיניה [עיוורו את עיניו של היצר] אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [והועיל הדבר, ששוב אין אדם מתגרה (מינית) מקרובות משפחתו].  

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

"טרוליות" בלעז.

גם לפי הנושא, גם לפי הניסוח (גם אם נתעלם מהגיל ששהכותב ייחס לעצמו..)

מי ש"לא יודע אם הם חצו את הגבול", לא שואל אם יש פה כאלה שהלכו בדרכם, כאילו ב"תמימות".. וכאילו מה שמישהו "כאן" עושה, מגרד את דברי ר' זירא...

ועוד יותר אם זה "שינה את חווית הזוגיות" (ממש נושא ציבורי..).

ובוודאי לא "האם נפלו הרבה" (עוד יותר ציבורי..).

מי שרוצה להסית נגד ההלכה, יכול לכתוב זאת בפירוש, בלי התחכמויות והעמדות פנים. היום לרפורמים יש אתרים, אין צורך להרחיק עד הנה. "אפשר" גם סתם להציע לא לקיים הלכות, בין הלכות נידה בין אחרות. את ה"הצלחה" המשפחתית של העולם שאינו שומר טהרת המשפחה, אפשר לראות בעליל. לא צריך ללכת רחוק, בלי קשר לכך שבעיות פרטניות, מסיבות אחרות, יכולות להיות כאן ושם.

ומכיוון שהוזכר, מן הסתם במגמה להסית נגד ההלכה המקובלת: אין מישהו בעולם שיכול לבטל תקנת רבי זירא, שזה מנהג בנות ישראל.

יהודים, כבר הרבה-הרבה דורות חיים כך, בונים משפחות מפוארות, לא נכשלים בגלל הכמה ימים הללו, וגם לא נכשלים בהלכות נידה החמורות והריסת צורת בית ישראל, בגלל אי הקפדה על כך (שכל בר דעת שקצת בקיא ביסודות ההלכות הללו, יודע שזו אשליה אחת גדולה לחשוב שבאמת עניינית היה אפשר היום בלי זה, נוסף על ערך שמירת התקנה והמנהג החמורים).

ו"חווית הזוגיות" אינה מתחילה מהבלים כאלה. וגם לא ה"עקרות ההלכתית" בראש מעייניהם... כידוע, הכי הרבה ילדים זה אצל המשפחות המדקדקות בהלכות נידה, ולא אצל כל מיני מחפשי "חידושים" מסוג זה.

מי שיש לו בעיה פרטית, יודע אצל איזה גדולי עולם ללכת כדי לפתור את בעייתו.

הקיצור, לא טובת בית ישראל, הכללי והפרטי אלא הרצון לקעקע את כל היקר והקדוש, שבונה את בתי ישראל במתכונתם המקובלת והיפה.

ראשית, ספציפית סגנון ההודעה בפתיחת השרשור - מעיד על כך שלא מדובר על מישהו שהבעיה שלו היא מתבים "ממש בעייתיים" חריגים..

לגבי בעיות חריגות כמו שציינת - האופן ששכתבת רק מחזק את הגישה הנגדית.

למה? כי אתה כותב, "אין אומץ הלכתי".. "התפיסה הרבנית".. "הרבנות מאבדת את הציבור".. "הגיע הזמן שיקומו רבנים".. - 

הסגנונות הללו, מה הם מראים? מראים על התייחסות ל"רבנים", ככלל. הרי אתה טוען שכך "התפיסה הרבנית".

מצד שני, אתה מצפה מ"רבנים"?

וכאן הבן שואל: מי האדם שיכול לומר "הגיע הזמן שיקומו רבנים" וכו'.. הרי הוא צריך להיות גדול שבגדולים, ענק. אחרת, מניין לו הידע והזכות לומר לרבנים מה עליהם לעשות? מאיפה הכרת כל פרטי שיקולי פסיקת הלכה? האם מישהו כאן הוא בגדר הזה?

כמו כן, האם אתה, במקרה זה, באמת מכיר פוסקי הלכה מובהקים, גדולי גדולים, איך הם מטפלים בבעיות קשות?

אז האמת היא, שכאשר יש בעיות קשות, למשל "עקרות הלכתית" מה שנקרא, שזה לא דבר מצוי - כמובן של"רבנים", בוודאי לגדולי הפוסקים, זה דבר שאיכפת מאד. יש מאמצים, גם הלכתיים וגם רפואיים.

ולומר שזה מאפשר ביטול הענין הגדול והחמור של "תקנת רבי זירא", שיש לה השלכות כלל ישראליות חמורות מאד - ומעבר לתחום של הלכות נידה בלבד, אלא של כל הנהגת תושבע"פ בעם ישראל - דבר כזה, בלתי אפשרי לומר, ואם היה אפשר - זה היה באמת רק ע"י גדולי עולם לגמרי. ממש. הדרך ה"רפורמית" היא הזלזול ביסוד הזה. ואז הדרך קצרה אל מה שהגיעו אלו המכונים רפורמים, בתחומים נוספים. היסוד הוא הקלות דעת כלפי הליכות עם ישראל וכלפי מי אמור להכריע בהם.

כמו שבענייני רפואה, לא יבוא כל אחד ויאמר ש"הרופאים צריכים להכריע ש..." כי אין לו הראיה הכוללת, אפילו שקרא משהו באנציקלופדיה - עוד יותר בענייני הלכה כאלה.

לפוסקים יש אומץ רב, אל דאגה. וגם אחריות רבה. והם מחליטים במה אפשר להקל ובמה לא - ואיזה דברים אינם בתחום סמכותם כיום. ויש להם שיקולים רחבים, כנ"ל, גם "מקומיים", גם של כללי פסיקה, גם של שמירה על היהדות בכללה.

ואם מישהי בגלל זה תעבור על ההלכה, זה מצער. אבל  יתגן שיותר מצער אם יפרץ גדר כללי באומה, על כל ההשלכות.

הרבנים תמיד מוצאים "פתרונות מתוך ההלכה", דורי דורות. לא תמיד זה "להתיר" הלכה זה לא "משחק כבקשתך".

הנה, "סרבנות גט".. הרי כבר רבינו תם קבע סנקציות לפי האפשרי כשצריך. אז מה ה"טענה" (מלבד שלא פעם זה סתם סיפורי מעשיות. אחוז ה"סרבנות" האמיתית קטן מאד, אם כי כל מקרה עולם ומלואו)?.. אלא מה? שבגלל זה "יתנו" מראש שבמקרה כזה בי"ד מפקיעים למפרע את ממון הנישואין? כלומרף יתברר שהכל היה ביאת זנות? זה יותר טוב? אולי זו הריסה כללית לגמרי?

אז מוטב להשאיר לבעלי המקצוע, קרי, גדולי חכמי ישראל, את הנושאים הללו - ולאחוז בכלל הבסיסי של הכבוד העצום לרבותינו בפרט ראשוני ראשונים, אמוראים...

רק השרשור על קלות הדעת לערוך "דיון" בין כל מי שיודע  לכתוב, על דברי רבי זירא, מראה כמה הדרך הזו בעייתית.

כשהרב עובדיה זצוק"ל לקח על עצמו את עול התרת עגונות יום כיפור, אף אחד לא האשים אותו ברפורמיות, עד כמה שידיעתי משגת

לא ניתן להאשים רבנים בחוסר אומץ. אנשים בעלי שיעור קומה רוחני שמגיעים להיות רבנים, הגיעו לשם בין היתר גם מההבנה של אחריותם כלפי ציבור יראי ה', ומתוך הבנה שהיתרים הם לעיתים מדרון חלקלק...רבנים הם לא רק הלכה אלא גם השקפה, והשקפה יהודית גורסת בין היתר שאדם צריך לגדור לעצמו גדרים כדי לא ליפול באיסורים....

לא מדובר במקרים החריגים ממש שלעיתים גדולי עולם מחפשים בנרות היתרים. רוב העם לא צריך היתרים שהם כאמור מדרון חלקלק לכל הציבור שרק שומע מפה לאוזן (או מפורום) על "היתר שנתנו לבן דוד שלי..."

באמת מועטה. מועטה מאד אפילו, כנראה.

להגיד "הנטיה היא לא להתאמץ" על מה שאינך מכיר - זה בערך כמו להביע דעה על הנכונות של החוקרים בכור האטומי בדימונה להתאמץ..

שטות גמורה להגיד ש"הכי קל להגיד אסור".

פוסקים גדולים, שהם אלה שאמורים להכריע בסוגיות כבדות משקל, בודקים את הדברים בעומק וביסודיות. את ההלכה ואת המציאות. אתה משחק באש.. כי אתה מדבר על מה שאינך יודע - כשהוא נוגע לגדולי תלמידי חכמים. כדאי שתתעדכן.

ואלו גם הכי רגישים לצער הבריות, שוקדים על האפשרויות לעזור לבני אדם מתוך תורה ועפ"י דרכה.

מי אמר לך ש"שיש היתרים להרבה דברים"?.. כך לא פוסקים הלכה. מי שבקיא בתחום, יודע את הדעות השונות, יודע את כללי הפסיקה, יודע מתי אפשר לסמוך על פוסקים יחידים ומתי לא - ולאיזה דברים אין "היתר". הלכה זה לא משחק.

אין דבר כזה "טאבו הלכתי" בדברים שאינם איסור גמור. ופוסקי הלכה יודעים יפה מאד איזה דברים אפשר להתיר "במצבים מסויימים" - וללא כל דבר הוא כך.

ומי אמר ש"רבנים שמראים אומץ" זה מי שמתיר מה שאי אפשר להתיר מבחינה הלכתית? אולי אלו פשוט לא תלמידי חכמים גדולים? יש הירארכיה בתורה. בשאלות יסוד, לא כל אחד יכול להכריע, אלא ממש גדולי הפוסקים. יש להם כתפיים רחבות, ויודעים כיצד להכריע. וגם שומעים כל סברא שמישהו יאמר, גם קטנים מהם.

אבל ההכרעה, אינה ע"י כל אחד. מי שחושב שבדברים המקובלים בישראל מדורי דורות, והוכרעו ע"י אמוראים וע"י ראשונים, יכול איזה מישהו שקצת למד, "להכריע ההיפך", פשוט אינו מבין מהי דרכה של תורה.

וסליחה אם נפגעת, ממש לא התכוונתי. אבל אין ספק שעצם היותך גבר גורעת מהדיון... 
(כמו למשל שנשים דנות על התמודדות גברית בנושא היצר...מסכים שהיא לא במקום שלו אז יותר קשה לה להבין עד הסוף?..)

ד"ר רוזנק מדבר על דברים שנשים חוות, הסיבה שמזדהים איתו זה לא כי הוא גבר זה כי הוא מבין מה עובר עלינו ומדבר בהתאם.

ושוב, מניסיון מר, לרופאים יש הרבה פעמים נטיה לזלזל בהשפעות של הורמונים על נשים וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים שלא פה המקום להרחיב. 

כל אישה שלקחה הורמונים והפסיקה יודעת את ההשפעה של זה על הגוף זה בכלל לא ויכוח זה נתון

אם קשה לך לקבל את זה, מבינה, רק אל תצא בהצהרות שזה לא מזיק כי זה כן

ובנוגע לטענה האחרונה- ההורמון נמצא בגוף בדיוק במינון שצריך ולהוסיף על זה זה לא נכון וזה פוגע. (ורק מזכירה לך שהדיון התחיל מנשים שהמערכת שלהן מתפקדת מצויין, לא מדברת על מקרים שיש צורך בהתערבות רפואית בשביל להיכנס להריון..) 

סמנטיקה של תרופה לא תרופה פחות משמעותי בעיניי. סבבה אל תקרא לזה תרופה. תקרא לזה הוספת הורמונים מיותרת.

הוא העיר על דבר נכון מאד.

כיצד ד"ר רואה עצמו בר סמכא (אם ראה, לא קראתי את דבריו) לפסוק הלכה. בוודאי בדבר שגדולי עולם חיוו בו דעתם, בוודאי בדבר שגם לא כל רב יפסוק.

וגם המסקנה לא נכונה.. לצערנו, דווקא בגלל גישות שטחיות ביחס להלכה ומשמעותה, ואי הבנה מי מומחה למה - יכולים אנשים שמחפשים קולות כאילו ההלכה היא איזה משחק, להיתלות בדברים כאלה.

זה לא חוסר חיבור בין הציבור לרבניו.. אנשים שרוצים להיות קשורים וקשובים לרבנים, מוצאים לעצמם חיבור מצוין. אבל מי שלא רוצה, הרבנים לא יוכלו ולא ירצו לכפות עליו "חיבור" אליהם.

חבל להאשים בכל רצון לשטחיות, את ה"רבנים"..

לא יודעת מהו הפתרון.

א. מסגנון ההודעה ברור מה הכיוון. וזו לא הודעה "תמימה". ומה שעומד מאחריה אינו בעיה ספציפית של מישהי במצב לא מצוי.

ב. את המציאות, המעשית וההלכתית, אפשר להכיר.

ג. בסגנון השאלה הזו, אפשר להגיע רחוק. כך שואלים גם על ממזרים, מה הם אשמים (באמת לא אשמים) וכו' וכו'.

כשיש בעיה נקודתית למישהו/י, מתייעצים עם גדולי הפוסקים. במה שההלכה מאפשרת ללכת "לקראת", ילכו. במה שלא - אף אחד לא ישיג דברים ע"י "הפגנות". יש דרכה של תורה, ורחמנותם שלך חמים על בות ישראל אינה פחותה משל אף אחד כאן. ויש להם גם רחמנות על קיום עם ישראל ותורתו.

ולא להחמיר ואני מדבר על הרוב, כנראה שזה היה מטרת ההודעה של הנ״ל. אם תעשה סקר בעולם תראה שרוב היהודים היום שומרים רק מחזור וזהו ולא 14 יום תמימים הרבה לפני ביוץ יש פה נושא הלכתית שבהחלט מצריך דיון של גדולי הדור ואני דמבר על כל גדולי הדור מהקשת הדתית והחרדית, זה שיש פה צדיקים ואומרים זה ההלכה וכו וזהו זה נחמד לרוב הציבור זה לא עובד מאלה שאטאיסטים עד אלה שמתרסקים או לא מעניין אותם בכלל, חשבתם על זה שאולי יש לו את הבעיות האלה? לכן הוא שאל את כל זה .

השאלה אינה לאלה שלא שומרים הלכה.

השאלה היא למי שכן שומרים הלכה.

ומי ששומר הלכה, הולך עפ"י פסיקתה. ולא משנים את ההלכה, כי יש "הרבה לא דתיים"....

וגדולי ישראל אינם צריכים "הזמנה" לדון בנושאים כאלה. הם מודעים להם כל הזמן.

אותם אנשים (וגם אחרים) כמובן לא יכולים להבחין מה נידות ומה זיבה, מה דם טוהר ומה לא. בדיוק כמו שהיה בזמן שהתקבלה תקנה זו - ועוד יותר מכך.

אשר על כן, לא יהרסו את כל טהרת בית ישראל (וברור שאם יגידו לכאלה, תטבלו אחרי שבעה ימים בלבד - שמא יצא לכם מזל ולא עברתם על דין תורה..אז זה היה הופך לנוהג נפוץ - וגם אלה ששומרים כראוי היו נכשלים, ונמצאת מטמא את עם ישראל. זו דוגמה אופיינית איך משחקים בדברים הכי חמורים כאילו זה איזה משהו קטן. באף מדע לא היו מעזים לעשות דבר כזה. רופא שהיה עובד כך במקצועו - היו מפטרים אותו. אז גם הרופא החביב - שאני מכיר מלפני שנים רבות - שראה לנכון לחוות דעה בענין זה, יואיל להתמקד בתחום מומחיותו - וישאיר את ההלכה למומחים לה).

ובכלל, באיזה מקצוע שמענו, שמי שאינו מומחה בו, מביע דעה בעניינים חמורים? גם ברפואה עושים כך? כל אחד יביע דעה לגבי ניתוחי לב וכו'?

ומה זה "לחפש את הבבדלים בין נידה לזבה"?.. זה ענן שתלוי בימים שהיא רואה. לא שייך ל,חיפוש הבדלים". כדאי ללמוד את הנושא מיסודו. זה לא שכעת "ממציאים את הגלגל" מחדש.

מה שהיום "כולם מביעים דעה בהכל", זה לא כבוד גדול..

במתמטיקה, לא מביעים דעה, כי יודעים שאין להם מה לומר.. לא חוכמה "להביע דעה" בעניינים שיכולים להכשיל את הרבים.

ואני לא כותב על "שבעה נקיים" בלי להבין בכך, אלא מתוך מה שלמדתי - וגם מתוך מה שלמדתי במה אני לא מבין וצריך להשאיר את המקום לגדולי עולם.

אני מסכים שלפעמים יש יופי בדיון בגלל דעות שונות - לא כאשר משחקים בנושאים חמורים בלי כלים בסיסיים.

ולהגיד לגדולי הדור על מה צריכים לדון, זה ממש לא שייך. הרי בשביל לדעת על מה גדולי הדור צריכים לדון ועל מה לא - צריך להיות מישהו מהם. וגם ברפואה, אדם אחראי לא אומר למומחים באיזה תחום זהם צריכים לדון עפ"י מה שראה באייזה ספר מדע פופולרי.

ומה שאתה כותב, רק מוכיח על כך. אין  דבר כזה "בנות ישראל החמירו על עצמן לא תופס היום הרוב רוצות להקל"... זה לא שייך ל"דעה", אלא להבנת הטקסט, להבנת המושג ההלכתי. כבר כתבתי על כך מקודם, "החמירו על עצמן" זה הסבר איך נוסד המנהג. כמו דברים אחרים שעם ישראל נהג והפכו להלכה.

עפ"י כללי הפסיקה, ברגע שדבר התקבל כמנהג ישראל שיש לו בסיס הלכתי, אז אי אפשר לומר "פוס.. כעת אני כבר לא רוצה"... יש לכך כבר גדר של הלכה. לכן, לא שייך אם היום רוצות להחמיר או להקל.

שלא לדבר על כך, שגם האמירה של "רוצות" או "לא רוצות" היא אוורירית. יש גם ש"לא רוצים לשמור שבת". מנהגי ישראל לא נקבעו עפ"י מה שאנשים שאינם יראי ה' מעוניינים. בוודאי לא הלכות.

אין מה לעשות, יש תחומים שצריך ללמוד אותם היטב לפני שמביעים דעה, או לפחות, לדעת שלא יודעים.

אני לא חושב שכל אחד שמעלה סברה ללא קשר גם ראוי למקום לדיון רציני, אבל במקרה של הטענות של ד"ר רוזנק דווקא כן התפתח דיון כזה, וענו לו תשובות מאוד מאוד מפורטות, על כל הטענות שלו. כולל הטענה שאתה מציג לגבי "קבלו על עצמם בנות ישראל".

אתה יכול לראות כאן בשרשור הפניות לתשובות של "נשמת" ושל "מכון פועה". לא משאירים טענה אחת שלא דנו בה לעומק.

שלא שומרים.   

זו אי הבנה של כללי פסיקה אלמנטריים, וגם של המציאות עליה מדובר.

זה לא סתם ש"נשים קיבלו על עצמן"..

בנות ישראל נהגו כך, מתוך מציאות של אי אפשרות להבחין, בהמון, בין סוגי הראיות השונים וכו' - שזה נושא הלכתי שלא כאן מקומו.

רבי זירא נתן לזה גושפנקא.

מנהג שנהגו עם ישראל, דבר שקיבלו על עצמם ואינו מנהג שטות - אין בי"ד שיכול לבטל. זה לא כמו בי"ד שקובע דבר, שיכול בי"ד חבירו הגדול ממנו בחוכמה ובמנין, לבטל.

וכמובן, מנהג של "בנות ישראל" במה שנוגע אליהן, הוא מנהג-ישראל. אין אפלה, גברים או  נשים...

ולהגיד, "כשמבינות עכשיו שזה יכול לפגוע באשה/בזוגיות" - נו... אלא שנראה מדברייך שאת שואלת בתום לב.

אז קודם כל - מעבר למה שהוסבר על אי האפשרות לבטל מנהג ישראל - הלכות נידה החמורות לא השתנו. אותה בעיה שהיתה אז, יש גם כעת.

דבר שני, דורות-דורות עם ידראל חי כך, עם "זוגיות" יותר טובה ויציבה מאומות העולם. גם בזה לא התחדש דבר ב"הבנה עכשיו".

דבר שלישי, זה לא איזה "אגודת הנשים".... יש כללים איך מנהג מתקבל. זה לא "הבנות החליטו - הבנות יבטלו"..

וממילא, דבר רביעי, מובן גם שלא שייך לומר, "פתאום צריך גבר שיכריע". אלו הכרעות בצרות פסיקת ההלכה. ברגע שה"מנהג" הזה הפך להלכה - יש לגביו כל כללי פסיקת ההלכה המקובלים.

אני לא סובל את "חכמות" כאלה - וזה לא בא מ"לשם שמיים".

הנה, מה שאת מצטטת מהם כעת, רק מראה את האבסורד. ממש ניצול של אי ידיעה של אחרים. "נשים קיבלו ונשים ישנו"..  כל מי שקצת יודע איך בנויה ההלכה ומסורתה, מבין כמה זה נלעג - וגם כמה זה, בעצם, לועג, לכל מסורת תורה שבעל פה..

[ואת בסדר. סה"כ שאלת לפי מה שהציגו שם]

תשובה של מכון פועה, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רפואית-

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

אני לא מכניסה את ראשי לדיון הזה.

רק רוצה כן לציין שבעבר, לפני לא הרבה שנים, לא ידעו מספיק על מערכת הרביה ולכן לא ידעו ששבעה נקיים עלולים למנוע הריון לפעמים. היו הרבה זוגות חשוכי ילדים משלל סיבות שמטופלות בימינו. כך שכן יש מקום לדיון הזה. לא הייתי אומרת שהוא נולד מצורך לנגח אלא מצורך אמיתי.

וזה דבר דווקא די נפוץ, ולא כפי שנטען פה.

הטענות על ה"נזקים" לכאורה שמגיעים משמירת שבעה נקיים הן נכונות. לפחות ממה שקראתי ולמדתי ומנסיוני האישי. אבל הפתרון - כאן כבר נכנסים ההבדלים בגישה לפסיקת הלכה.

מקווה שבקרוב ממש ניגאל ותשבי יתרץ קושיות ובעיות וישנה גם את זה.

תוהה לעצמי מה היה קורה אם היה עמנו פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף כמו הרב עובדיה, האם עוד כמה שנים כשהעניין כנראה יצוף יותר ויותר היינו שומעים פסיקות חדשניות גם מפוסקים שמקובלים על רוב הציבור.

ואני מקווה שאצליח להתאפק ולא להגיב גם אם יגיבו לי דברים מעניינים כי עצם זה שהגבתי עכשיו מנוגד למה שהחלטתי כשהשרשור נפתח...

אני לא חושב שזה נוגע כלל וכלל ל"פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף"..

"כח דהיתרא", אינו מתיר איסורים. ולבטל הלכה מפורשת - כמו שבעה נקיים - אף פוסק לא יכול. 

יתכן שיימצאו פתרונות רפואיים, ויתכן שגם הם יצריכו התייחסות הלכתית, ואז יוכלו פוסקים לדון לגביהם. ברור שלפוסקי ההלכה הגדולים מאד נוגע צערם של בנות (ובני) ישראל, לגבי בעיות של "עקרות הלכתית" וכד'.

וראיה פשוטה לדברים - הרי הרב עובדיה עצמו היה לפני זמן לא רב - ואת רואה שלא עלה על דעתו דבר כזה. ולא נכון לחשוב כאילו "אז" לא ידעו. זה כבר שנים לא מעטות שיודעים בדיוק את הקריטיות של זמן הביוץ לענין הריון, וגם את האפשרות לחול בזמנים שונים בחודש. עשרות שנים לפחות.

וכבר הציע בזמנו הגרש"ז אויערבאך פיתרון לכאלו שזמן הראיה שלהן קצר, ואם לא הצורך לחכות חמשה ימים (לאשכנזים) לפי שבעה נקיים, היו יכולות להרות. וכמובן, זה היה בלי "לוותר" על שבעה נקיים (והיו שיצאו נגדו אז בחריפות..). כל זה, כבר לפני  שנים רבות. 

והענין, כמובן, אינו "פסיקות שמקובלות על הציבור", לא פוסקים הלכה לי מה ש"מקובל על הציבור", אלא פסיקות שיכולות בתוך תחום ההלכה, לעזור לאנשים שיש להם קושי. ועל זה תמיד שוקדים הפוסקים.

[לגבי הדיון הנוכחי, אני חושש שלא נפתח מכוונות תמימות, לפי פתיחתו, אלא כחלק מ"גישה" חמורה. אבל ברור שיש אנשים ספציפיים, עם בעיה כמו שציינת, שבוודאי מתעניינים עניינית האם אפשר לעזור להם בתוך תחום ההלכה. מובן לגמרי]

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.