מה עומד מאחורי כל זה ולהלן אחת מהתתי-כותרות שם:

 "אל תחכו לרב ! קחו אחריות על עצמכם ובלה בלה בלה"

כותרת שמשקפת בדיוק את ה"השקפה" העומדת מאחורי העניין והיוזמה. יוזמה שאם חלילה היתה תופסת תאוצה, היתה מחריבה את עם ישראל קדושים מבפנים. 

האם אנשים באמת נפלו הרבה ב7 נקיים? - מעולם לא שמעתי שזה כל כך נפוץ כפי שהם טורחים לתאר. זה קשה אך עם ישראל "גוי קדוש" ואוי למלעיזים על נשי ואנשי ישראל שמקריבים את תאוותיהם על מזבח טהרת המשפחה, מתוך אהבת הבורא יתברך וכן, גם אהבת איש ואשתו.

ונניח שנפוצים כל כך האנשים שנופלים ב-7 נקיים - זה באמת משנה ??  אם אנשים נופלים בגניבה, אלימות, קנאה, שמירת שבת או כל מצווה אחרת, זה אומר שצריך לחפש הקלות בקיום אותן מצוות ?????

האמת - לא עורר אצלי כעס, עורר אצלי גועל, עצב עמוק ועלבון בשם בנות ישראל שמקפידות לעשות את מה שמקימי האתר הצדקנים מכנים "14 בדיקות נוספות ובדיקה ארוכה" כדי להיות טהורות לבעליהן. מי שתקפיד (כמו נשות ישראל היקרות) פעם אחת על כל החומרות הכאילו מוגזמות ותעשה את כל הבדיקות הכאילו מיותרות לשם שמים, תעלה מהמקווה בתחושת טהרה אמיתית, תחושה שאין שניה לה, תחושה עמוקה שכנראה תומכי הגישה הנלוזה הזו שכחו או מעולם לא חוו, כי לא רצו לעשות "בדיקות מיותרות"....

ולסיכום - בדיוק בתשעת הימים לראות דוגמא חיה של "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". 

נ.ב: הזלזול העולה מבין שורות תגובתי אינו מופנה אל פותח/ת השרשור כמובן. 

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ככה

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

זה המענה של מכון פועה על כל הסוגיה של עקרות הלכתית בגלל חומרת רבי זירא או תקנת  רבי בשדות.

סוגיה סבוכה לא לדון בקלות ראש. מאמר של הרב אריה כץ כתשובה לד"ר דניאל רוזנק.

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

אף אחד לא יודע לראות ולהבחין בין דם נידה לדם זיבה. מכאן שזה ספק דאורייתא.

הקב"ה מסר תורה לבני אדם ומסר כללים שלהם אנחנו מחוייבים אם חכמים ככה קבעו [לפני חתימה!! של הש"ס] אין על זה מחלוקת וזה מחייב.

 אם מישהו לא מחוייב לחכמים שלא יהיה מחוייב הוא גם לא מחוייב לקב"ה. מה זה הגישה הזו אם לא דאורייתא אז כלום? הקב"ה לא חבר שלו ולא צריך טובות.

הוויכוח הוא על עיקרי יהדות ומסירת תורה ולא על עקרות הלכתית מדומיינת.

האבסורד הוא שהם קוראים למהפך מהעם אבל חומרת רבי זירא ותקנת רבי בשדות התחילה מהעם דווקא... נהגו בנות ישראל...

הם לא החמירו באו התקנות והחמירו אתה לא יכול לשפוט וגם החוטאים בנים של ה׳

בעצם מה שאני אומר צריך לשמור שבועיים בגלל שהחמירו וככה החליטו אבל זה גרם להרבה אנשים לחטוא וגורם זהו

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי [ישבו שלושה ימים בתענית וביקשו רחמים]. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה [נפל להם פתק מהשמים שהיה כתוב בו] 'אמת' [=כלומר, שאלוהים מסכים לבקשתם]. אמר רבי חנינא, שמע מינה [למד מכאן ש]חותמו של הקדוש ברוך הוא 'אמת'. נפק כגוריא דנורא [יצא (יצר הרע) כאריה של אש] מבית קדשי הקדשים. אמר להו [זכריה] נביא לישראל: היינו יצרא דע"ז [זהו יצר של עבודה זרה!] בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה [בעת שתפסו אותו נמרטה שערה ממנו] ואזל קליה [והלך קול זעקתו (מכאב) מרחק של] בארבע מאה פרסי [פרסה]. אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? [אמרו: מה נעשה? שמא מהשמים ירחמו עליו (אם ננסה להורגו)]. אמר להם נביא, שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה [זרקו אותו בדוד של עופרת וכסו אותו בעופרת שתכסה את קולו (ולא תישמע זעקתו). דכתיב (זכריה ב) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה". אמרי [אמרו] הואיל ועת רצון הוא, ניבעי רחמי איצרא דעבירה [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר העבירה (יצר המין)]. בעו רחמי [ביקשו רחמי שמים] אימסר בידייהו [ונמסר בידם]. חבשוהו תלתא יומי [כלאו (את יצר המין) שלושה ימים]. איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו [היו זקוקים לביצה בת יומה לחולה ולא מצאו (מכיוון שפסק יצר המין בעולם לא נוצרו ביצים)] אמרו היכי נעביד [מה נעשה?] ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי [אם נבקש רק חצי, מחצית מהשמים לא יתנו]. כחלינהו לעיניה [עיוורו את עיניו של היצר] אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [והועיל הדבר, ששוב אין אדם מתגרה (מינית) מקרובות משפחתו].  

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

"טרוליות" בלעז.

גם לפי הנושא, גם לפי הניסוח (גם אם נתעלם מהגיל ששהכותב ייחס לעצמו..)

מי ש"לא יודע אם הם חצו את הגבול", לא שואל אם יש פה כאלה שהלכו בדרכם, כאילו ב"תמימות".. וכאילו מה שמישהו "כאן" עושה, מגרד את דברי ר' זירא...

ועוד יותר אם זה "שינה את חווית הזוגיות" (ממש נושא ציבורי..).

ובוודאי לא "האם נפלו הרבה" (עוד יותר ציבורי..).

מי שרוצה להסית נגד ההלכה, יכול לכתוב זאת בפירוש, בלי התחכמויות והעמדות פנים. היום לרפורמים יש אתרים, אין צורך להרחיק עד הנה. "אפשר" גם סתם להציע לא לקיים הלכות, בין הלכות נידה בין אחרות. את ה"הצלחה" המשפחתית של העולם שאינו שומר טהרת המשפחה, אפשר לראות בעליל. לא צריך ללכת רחוק, בלי קשר לכך שבעיות פרטניות, מסיבות אחרות, יכולות להיות כאן ושם.

ומכיוון שהוזכר, מן הסתם במגמה להסית נגד ההלכה המקובלת: אין מישהו בעולם שיכול לבטל תקנת רבי זירא, שזה מנהג בנות ישראל.

יהודים, כבר הרבה-הרבה דורות חיים כך, בונים משפחות מפוארות, לא נכשלים בגלל הכמה ימים הללו, וגם לא נכשלים בהלכות נידה החמורות והריסת צורת בית ישראל, בגלל אי הקפדה על כך (שכל בר דעת שקצת בקיא ביסודות ההלכות הללו, יודע שזו אשליה אחת גדולה לחשוב שבאמת עניינית היה אפשר היום בלי זה, נוסף על ערך שמירת התקנה והמנהג החמורים).

ו"חווית הזוגיות" אינה מתחילה מהבלים כאלה. וגם לא ה"עקרות ההלכתית" בראש מעייניהם... כידוע, הכי הרבה ילדים זה אצל המשפחות המדקדקות בהלכות נידה, ולא אצל כל מיני מחפשי "חידושים" מסוג זה.

מי שיש לו בעיה פרטית, יודע אצל איזה גדולי עולם ללכת כדי לפתור את בעייתו.

הקיצור, לא טובת בית ישראל, הכללי והפרטי אלא הרצון לקעקע את כל היקר והקדוש, שבונה את בתי ישראל במתכונתם המקובלת והיפה.

ראשית, ספציפית סגנון ההודעה בפתיחת השרשור - מעיד על כך שלא מדובר על מישהו שהבעיה שלו היא מתבים "ממש בעייתיים" חריגים..

לגבי בעיות חריגות כמו שציינת - האופן ששכתבת רק מחזק את הגישה הנגדית.

למה? כי אתה כותב, "אין אומץ הלכתי".. "התפיסה הרבנית".. "הרבנות מאבדת את הציבור".. "הגיע הזמן שיקומו רבנים".. - 

הסגנונות הללו, מה הם מראים? מראים על התייחסות ל"רבנים", ככלל. הרי אתה טוען שכך "התפיסה הרבנית".

מצד שני, אתה מצפה מ"רבנים"?

וכאן הבן שואל: מי האדם שיכול לומר "הגיע הזמן שיקומו רבנים" וכו'.. הרי הוא צריך להיות גדול שבגדולים, ענק. אחרת, מניין לו הידע והזכות לומר לרבנים מה עליהם לעשות? מאיפה הכרת כל פרטי שיקולי פסיקת הלכה? האם מישהו כאן הוא בגדר הזה?

כמו כן, האם אתה, במקרה זה, באמת מכיר פוסקי הלכה מובהקים, גדולי גדולים, איך הם מטפלים בבעיות קשות?

אז האמת היא, שכאשר יש בעיות קשות, למשל "עקרות הלכתית" מה שנקרא, שזה לא דבר מצוי - כמובן של"רבנים", בוודאי לגדולי הפוסקים, זה דבר שאיכפת מאד. יש מאמצים, גם הלכתיים וגם רפואיים.

ולומר שזה מאפשר ביטול הענין הגדול והחמור של "תקנת רבי זירא", שיש לה השלכות כלל ישראליות חמורות מאד - ומעבר לתחום של הלכות נידה בלבד, אלא של כל הנהגת תושבע"פ בעם ישראל - דבר כזה, בלתי אפשרי לומר, ואם היה אפשר - זה היה באמת רק ע"י גדולי עולם לגמרי. ממש. הדרך ה"רפורמית" היא הזלזול ביסוד הזה. ואז הדרך קצרה אל מה שהגיעו אלו המכונים רפורמים, בתחומים נוספים. היסוד הוא הקלות דעת כלפי הליכות עם ישראל וכלפי מי אמור להכריע בהם.

כמו שבענייני רפואה, לא יבוא כל אחד ויאמר ש"הרופאים צריכים להכריע ש..." כי אין לו הראיה הכוללת, אפילו שקרא משהו באנציקלופדיה - עוד יותר בענייני הלכה כאלה.

לפוסקים יש אומץ רב, אל דאגה. וגם אחריות רבה. והם מחליטים במה אפשר להקל ובמה לא - ואיזה דברים אינם בתחום סמכותם כיום. ויש להם שיקולים רחבים, כנ"ל, גם "מקומיים", גם של כללי פסיקה, גם של שמירה על היהדות בכללה.

ואם מישהי בגלל זה תעבור על ההלכה, זה מצער. אבל  יתגן שיותר מצער אם יפרץ גדר כללי באומה, על כל ההשלכות.

הרבנים תמיד מוצאים "פתרונות מתוך ההלכה", דורי דורות. לא תמיד זה "להתיר" הלכה זה לא "משחק כבקשתך".

הנה, "סרבנות גט".. הרי כבר רבינו תם קבע סנקציות לפי האפשרי כשצריך. אז מה ה"טענה" (מלבד שלא פעם זה סתם סיפורי מעשיות. אחוז ה"סרבנות" האמיתית קטן מאד, אם כי כל מקרה עולם ומלואו)?.. אלא מה? שבגלל זה "יתנו" מראש שבמקרה כזה בי"ד מפקיעים למפרע את ממון הנישואין? כלומרף יתברר שהכל היה ביאת זנות? זה יותר טוב? אולי זו הריסה כללית לגמרי?

אז מוטב להשאיר לבעלי המקצוע, קרי, גדולי חכמי ישראל, את הנושאים הללו - ולאחוז בכלל הבסיסי של הכבוד העצום לרבותינו בפרט ראשוני ראשונים, אמוראים...

רק השרשור על קלות הדעת לערוך "דיון" בין כל מי שיודע  לכתוב, על דברי רבי זירא, מראה כמה הדרך הזו בעייתית.

כשהרב עובדיה זצוק"ל לקח על עצמו את עול התרת עגונות יום כיפור, אף אחד לא האשים אותו ברפורמיות, עד כמה שידיעתי משגת

לא ניתן להאשים רבנים בחוסר אומץ. אנשים בעלי שיעור קומה רוחני שמגיעים להיות רבנים, הגיעו לשם בין היתר גם מההבנה של אחריותם כלפי ציבור יראי ה', ומתוך הבנה שהיתרים הם לעיתים מדרון חלקלק...רבנים הם לא רק הלכה אלא גם השקפה, והשקפה יהודית גורסת בין היתר שאדם צריך לגדור לעצמו גדרים כדי לא ליפול באיסורים....

לא מדובר במקרים החריגים ממש שלעיתים גדולי עולם מחפשים בנרות היתרים. רוב העם לא צריך היתרים שהם כאמור מדרון חלקלק לכל הציבור שרק שומע מפה לאוזן (או מפורום) על "היתר שנתנו לבן דוד שלי..."

באמת מועטה. מועטה מאד אפילו, כנראה.

להגיד "הנטיה היא לא להתאמץ" על מה שאינך מכיר - זה בערך כמו להביע דעה על הנכונות של החוקרים בכור האטומי בדימונה להתאמץ..

שטות גמורה להגיד ש"הכי קל להגיד אסור".

פוסקים גדולים, שהם אלה שאמורים להכריע בסוגיות כבדות משקל, בודקים את הדברים בעומק וביסודיות. את ההלכה ואת המציאות. אתה משחק באש.. כי אתה מדבר על מה שאינך יודע - כשהוא נוגע לגדולי תלמידי חכמים. כדאי שתתעדכן.

ואלו גם הכי רגישים לצער הבריות, שוקדים על האפשרויות לעזור לבני אדם מתוך תורה ועפ"י דרכה.

מי אמר לך ש"שיש היתרים להרבה דברים"?.. כך לא פוסקים הלכה. מי שבקיא בתחום, יודע את הדעות השונות, יודע את כללי הפסיקה, יודע מתי אפשר לסמוך על פוסקים יחידים ומתי לא - ולאיזה דברים אין "היתר". הלכה זה לא משחק.

אין דבר כזה "טאבו הלכתי" בדברים שאינם איסור גמור. ופוסקי הלכה יודעים יפה מאד איזה דברים אפשר להתיר "במצבים מסויימים" - וללא כל דבר הוא כך.

ומי אמר ש"רבנים שמראים אומץ" זה מי שמתיר מה שאי אפשר להתיר מבחינה הלכתית? אולי אלו פשוט לא תלמידי חכמים גדולים? יש הירארכיה בתורה. בשאלות יסוד, לא כל אחד יכול להכריע, אלא ממש גדולי הפוסקים. יש להם כתפיים רחבות, ויודעים כיצד להכריע. וגם שומעים כל סברא שמישהו יאמר, גם קטנים מהם.

אבל ההכרעה, אינה ע"י כל אחד. מי שחושב שבדברים המקובלים בישראל מדורי דורות, והוכרעו ע"י אמוראים וע"י ראשונים, יכול איזה מישהו שקצת למד, "להכריע ההיפך", פשוט אינו מבין מהי דרכה של תורה.

וסליחה אם נפגעת, ממש לא התכוונתי. אבל אין ספק שעצם היותך גבר גורעת מהדיון... 
(כמו למשל שנשים דנות על התמודדות גברית בנושא היצר...מסכים שהיא לא במקום שלו אז יותר קשה לה להבין עד הסוף?..)

ד"ר רוזנק מדבר על דברים שנשים חוות, הסיבה שמזדהים איתו זה לא כי הוא גבר זה כי הוא מבין מה עובר עלינו ומדבר בהתאם.

ושוב, מניסיון מר, לרופאים יש הרבה פעמים נטיה לזלזל בהשפעות של הורמונים על נשים וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים שלא פה המקום להרחיב. 

כל אישה שלקחה הורמונים והפסיקה יודעת את ההשפעה של זה על הגוף זה בכלל לא ויכוח זה נתון

אם קשה לך לקבל את זה, מבינה, רק אל תצא בהצהרות שזה לא מזיק כי זה כן

ובנוגע לטענה האחרונה- ההורמון נמצא בגוף בדיוק במינון שצריך ולהוסיף על זה זה לא נכון וזה פוגע. (ורק מזכירה לך שהדיון התחיל מנשים שהמערכת שלהן מתפקדת מצויין, לא מדברת על מקרים שיש צורך בהתערבות רפואית בשביל להיכנס להריון..) 

סמנטיקה של תרופה לא תרופה פחות משמעותי בעיניי. סבבה אל תקרא לזה תרופה. תקרא לזה הוספת הורמונים מיותרת.

הוא העיר על דבר נכון מאד.

כיצד ד"ר רואה עצמו בר סמכא (אם ראה, לא קראתי את דבריו) לפסוק הלכה. בוודאי בדבר שגדולי עולם חיוו בו דעתם, בוודאי בדבר שגם לא כל רב יפסוק.

וגם המסקנה לא נכונה.. לצערנו, דווקא בגלל גישות שטחיות ביחס להלכה ומשמעותה, ואי הבנה מי מומחה למה - יכולים אנשים שמחפשים קולות כאילו ההלכה היא איזה משחק, להיתלות בדברים כאלה.

זה לא חוסר חיבור בין הציבור לרבניו.. אנשים שרוצים להיות קשורים וקשובים לרבנים, מוצאים לעצמם חיבור מצוין. אבל מי שלא רוצה, הרבנים לא יוכלו ולא ירצו לכפות עליו "חיבור" אליהם.

חבל להאשים בכל רצון לשטחיות, את ה"רבנים"..

לא יודעת מהו הפתרון.

א. מסגנון ההודעה ברור מה הכיוון. וזו לא הודעה "תמימה". ומה שעומד מאחריה אינו בעיה ספציפית של מישהי במצב לא מצוי.

ב. את המציאות, המעשית וההלכתית, אפשר להכיר.

ג. בסגנון השאלה הזו, אפשר להגיע רחוק. כך שואלים גם על ממזרים, מה הם אשמים (באמת לא אשמים) וכו' וכו'.

כשיש בעיה נקודתית למישהו/י, מתייעצים עם גדולי הפוסקים. במה שההלכה מאפשרת ללכת "לקראת", ילכו. במה שלא - אף אחד לא ישיג דברים ע"י "הפגנות". יש דרכה של תורה, ורחמנותם שלך חמים על בות ישראל אינה פחותה משל אף אחד כאן. ויש להם גם רחמנות על קיום עם ישראל ותורתו.

ולא להחמיר ואני מדבר על הרוב, כנראה שזה היה מטרת ההודעה של הנ״ל. אם תעשה סקר בעולם תראה שרוב היהודים היום שומרים רק מחזור וזהו ולא 14 יום תמימים הרבה לפני ביוץ יש פה נושא הלכתית שבהחלט מצריך דיון של גדולי הדור ואני דמבר על כל גדולי הדור מהקשת הדתית והחרדית, זה שיש פה צדיקים ואומרים זה ההלכה וכו וזהו זה נחמד לרוב הציבור זה לא עובד מאלה שאטאיסטים עד אלה שמתרסקים או לא מעניין אותם בכלל, חשבתם על זה שאולי יש לו את הבעיות האלה? לכן הוא שאל את כל זה .

השאלה אינה לאלה שלא שומרים הלכה.

השאלה היא למי שכן שומרים הלכה.

ומי ששומר הלכה, הולך עפ"י פסיקתה. ולא משנים את ההלכה, כי יש "הרבה לא דתיים"....

וגדולי ישראל אינם צריכים "הזמנה" לדון בנושאים כאלה. הם מודעים להם כל הזמן.

אותם אנשים (וגם אחרים) כמובן לא יכולים להבחין מה נידות ומה זיבה, מה דם טוהר ומה לא. בדיוק כמו שהיה בזמן שהתקבלה תקנה זו - ועוד יותר מכך.

אשר על כן, לא יהרסו את כל טהרת בית ישראל (וברור שאם יגידו לכאלה, תטבלו אחרי שבעה ימים בלבד - שמא יצא לכם מזל ולא עברתם על דין תורה..אז זה היה הופך לנוהג נפוץ - וגם אלה ששומרים כראוי היו נכשלים, ונמצאת מטמא את עם ישראל. זו דוגמה אופיינית איך משחקים בדברים הכי חמורים כאילו זה איזה משהו קטן. באף מדע לא היו מעזים לעשות דבר כזה. רופא שהיה עובד כך במקצועו - היו מפטרים אותו. אז גם הרופא החביב - שאני מכיר מלפני שנים רבות - שראה לנכון לחוות דעה בענין זה, יואיל להתמקד בתחום מומחיותו - וישאיר את ההלכה למומחים לה).

ובכלל, באיזה מקצוע שמענו, שמי שאינו מומחה בו, מביע דעה בעניינים חמורים? גם ברפואה עושים כך? כל אחד יביע דעה לגבי ניתוחי לב וכו'?

ומה זה "לחפש את הבבדלים בין נידה לזבה"?.. זה ענן שתלוי בימים שהיא רואה. לא שייך ל,חיפוש הבדלים". כדאי ללמוד את הנושא מיסודו. זה לא שכעת "ממציאים את הגלגל" מחדש.

מה שהיום "כולם מביעים דעה בהכל", זה לא כבוד גדול..

במתמטיקה, לא מביעים דעה, כי יודעים שאין להם מה לומר.. לא חוכמה "להביע דעה" בעניינים שיכולים להכשיל את הרבים.

ואני לא כותב על "שבעה נקיים" בלי להבין בכך, אלא מתוך מה שלמדתי - וגם מתוך מה שלמדתי במה אני לא מבין וצריך להשאיר את המקום לגדולי עולם.

אני מסכים שלפעמים יש יופי בדיון בגלל דעות שונות - לא כאשר משחקים בנושאים חמורים בלי כלים בסיסיים.

ולהגיד לגדולי הדור על מה צריכים לדון, זה ממש לא שייך. הרי בשביל לדעת על מה גדולי הדור צריכים לדון ועל מה לא - צריך להיות מישהו מהם. וגם ברפואה, אדם אחראי לא אומר למומחים באיזה תחום זהם צריכים לדון עפ"י מה שראה באייזה ספר מדע פופולרי.

ומה שאתה כותב, רק מוכיח על כך. אין  דבר כזה "בנות ישראל החמירו על עצמן לא תופס היום הרוב רוצות להקל"... זה לא שייך ל"דעה", אלא להבנת הטקסט, להבנת המושג ההלכתי. כבר כתבתי על כך מקודם, "החמירו על עצמן" זה הסבר איך נוסד המנהג. כמו דברים אחרים שעם ישראל נהג והפכו להלכה.

עפ"י כללי הפסיקה, ברגע שדבר התקבל כמנהג ישראל שיש לו בסיס הלכתי, אז אי אפשר לומר "פוס.. כעת אני כבר לא רוצה"... יש לכך כבר גדר של הלכה. לכן, לא שייך אם היום רוצות להחמיר או להקל.

שלא לדבר על כך, שגם האמירה של "רוצות" או "לא רוצות" היא אוורירית. יש גם ש"לא רוצים לשמור שבת". מנהגי ישראל לא נקבעו עפ"י מה שאנשים שאינם יראי ה' מעוניינים. בוודאי לא הלכות.

אין מה לעשות, יש תחומים שצריך ללמוד אותם היטב לפני שמביעים דעה, או לפחות, לדעת שלא יודעים.

אני לא חושב שכל אחד שמעלה סברה ללא קשר גם ראוי למקום לדיון רציני, אבל במקרה של הטענות של ד"ר רוזנק דווקא כן התפתח דיון כזה, וענו לו תשובות מאוד מאוד מפורטות, על כל הטענות שלו. כולל הטענה שאתה מציג לגבי "קבלו על עצמם בנות ישראל".

אתה יכול לראות כאן בשרשור הפניות לתשובות של "נשמת" ושל "מכון פועה". לא משאירים טענה אחת שלא דנו בה לעומק.

שלא שומרים.   

זו אי הבנה של כללי פסיקה אלמנטריים, וגם של המציאות עליה מדובר.

זה לא סתם ש"נשים קיבלו על עצמן"..

בנות ישראל נהגו כך, מתוך מציאות של אי אפשרות להבחין, בהמון, בין סוגי הראיות השונים וכו' - שזה נושא הלכתי שלא כאן מקומו.

רבי זירא נתן לזה גושפנקא.

מנהג שנהגו עם ישראל, דבר שקיבלו על עצמם ואינו מנהג שטות - אין בי"ד שיכול לבטל. זה לא כמו בי"ד שקובע דבר, שיכול בי"ד חבירו הגדול ממנו בחוכמה ובמנין, לבטל.

וכמובן, מנהג של "בנות ישראל" במה שנוגע אליהן, הוא מנהג-ישראל. אין אפלה, גברים או  נשים...

ולהגיד, "כשמבינות עכשיו שזה יכול לפגוע באשה/בזוגיות" - נו... אלא שנראה מדברייך שאת שואלת בתום לב.

אז קודם כל - מעבר למה שהוסבר על אי האפשרות לבטל מנהג ישראל - הלכות נידה החמורות לא השתנו. אותה בעיה שהיתה אז, יש גם כעת.

דבר שני, דורות-דורות עם ידראל חי כך, עם "זוגיות" יותר טובה ויציבה מאומות העולם. גם בזה לא התחדש דבר ב"הבנה עכשיו".

דבר שלישי, זה לא איזה "אגודת הנשים".... יש כללים איך מנהג מתקבל. זה לא "הבנות החליטו - הבנות יבטלו"..

וממילא, דבר רביעי, מובן גם שלא שייך לומר, "פתאום צריך גבר שיכריע". אלו הכרעות בצרות פסיקת ההלכה. ברגע שה"מנהג" הזה הפך להלכה - יש לגביו כל כללי פסיקת ההלכה המקובלים.

אני לא סובל את "חכמות" כאלה - וזה לא בא מ"לשם שמיים".

הנה, מה שאת מצטטת מהם כעת, רק מראה את האבסורד. ממש ניצול של אי ידיעה של אחרים. "נשים קיבלו ונשים ישנו"..  כל מי שקצת יודע איך בנויה ההלכה ומסורתה, מבין כמה זה נלעג - וגם כמה זה, בעצם, לועג, לכל מסורת תורה שבעל פה..

[ואת בסדר. סה"כ שאלת לפי מה שהציגו שם]

תשובה של מכון פועה, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רפואית-

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

אני לא מכניסה את ראשי לדיון הזה.

רק רוצה כן לציין שבעבר, לפני לא הרבה שנים, לא ידעו מספיק על מערכת הרביה ולכן לא ידעו ששבעה נקיים עלולים למנוע הריון לפעמים. היו הרבה זוגות חשוכי ילדים משלל סיבות שמטופלות בימינו. כך שכן יש מקום לדיון הזה. לא הייתי אומרת שהוא נולד מצורך לנגח אלא מצורך אמיתי.

וזה דבר דווקא די נפוץ, ולא כפי שנטען פה.

הטענות על ה"נזקים" לכאורה שמגיעים משמירת שבעה נקיים הן נכונות. לפחות ממה שקראתי ולמדתי ומנסיוני האישי. אבל הפתרון - כאן כבר נכנסים ההבדלים בגישה לפסיקת הלכה.

מקווה שבקרוב ממש ניגאל ותשבי יתרץ קושיות ובעיות וישנה גם את זה.

תוהה לעצמי מה היה קורה אם היה עמנו פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף כמו הרב עובדיה, האם עוד כמה שנים כשהעניין כנראה יצוף יותר ויותר היינו שומעים פסיקות חדשניות גם מפוסקים שמקובלים על רוב הציבור.

ואני מקווה שאצליח להתאפק ולא להגיב גם אם יגיבו לי דברים מעניינים כי עצם זה שהגבתי עכשיו מנוגד למה שהחלטתי כשהשרשור נפתח...

אני לא חושב שזה נוגע כלל וכלל ל"פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף"..

"כח דהיתרא", אינו מתיר איסורים. ולבטל הלכה מפורשת - כמו שבעה נקיים - אף פוסק לא יכול. 

יתכן שיימצאו פתרונות רפואיים, ויתכן שגם הם יצריכו התייחסות הלכתית, ואז יוכלו פוסקים לדון לגביהם. ברור שלפוסקי ההלכה הגדולים מאד נוגע צערם של בנות (ובני) ישראל, לגבי בעיות של "עקרות הלכתית" וכד'.

וראיה פשוטה לדברים - הרי הרב עובדיה עצמו היה לפני זמן לא רב - ואת רואה שלא עלה על דעתו דבר כזה. ולא נכון לחשוב כאילו "אז" לא ידעו. זה כבר שנים לא מעטות שיודעים בדיוק את הקריטיות של זמן הביוץ לענין הריון, וגם את האפשרות לחול בזמנים שונים בחודש. עשרות שנים לפחות.

וכבר הציע בזמנו הגרש"ז אויערבאך פיתרון לכאלו שזמן הראיה שלהן קצר, ואם לא הצורך לחכות חמשה ימים (לאשכנזים) לפי שבעה נקיים, היו יכולות להרות. וכמובן, זה היה בלי "לוותר" על שבעה נקיים (והיו שיצאו נגדו אז בחריפות..). כל זה, כבר לפני  שנים רבות. 

והענין, כמובן, אינו "פסיקות שמקובלות על הציבור", לא פוסקים הלכה לי מה ש"מקובל על הציבור", אלא פסיקות שיכולות בתוך תחום ההלכה, לעזור לאנשים שיש להם קושי. ועל זה תמיד שוקדים הפוסקים.

[לגבי הדיון הנוכחי, אני חושש שלא נפתח מכוונות תמימות, לפי פתיחתו, אלא כחלק מ"גישה" חמורה. אבל ברור שיש אנשים ספציפיים, עם בעיה כמו שציינת, שבוודאי מתעניינים עניינית האם אפשר לעזור להם בתוך תחום ההלכה. מובן לגמרי]

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?