מה עומד מאחורי כל זה ולהלן אחת מהתתי-כותרות שם:

 "אל תחכו לרב ! קחו אחריות על עצמכם ובלה בלה בלה"

כותרת שמשקפת בדיוק את ה"השקפה" העומדת מאחורי העניין והיוזמה. יוזמה שאם חלילה היתה תופסת תאוצה, היתה מחריבה את עם ישראל קדושים מבפנים. 

האם אנשים באמת נפלו הרבה ב7 נקיים? - מעולם לא שמעתי שזה כל כך נפוץ כפי שהם טורחים לתאר. זה קשה אך עם ישראל "גוי קדוש" ואוי למלעיזים על נשי ואנשי ישראל שמקריבים את תאוותיהם על מזבח טהרת המשפחה, מתוך אהבת הבורא יתברך וכן, גם אהבת איש ואשתו.

ונניח שנפוצים כל כך האנשים שנופלים ב-7 נקיים - זה באמת משנה ??  אם אנשים נופלים בגניבה, אלימות, קנאה, שמירת שבת או כל מצווה אחרת, זה אומר שצריך לחפש הקלות בקיום אותן מצוות ?????

האמת - לא עורר אצלי כעס, עורר אצלי גועל, עצב עמוק ועלבון בשם בנות ישראל שמקפידות לעשות את מה שמקימי האתר הצדקנים מכנים "14 בדיקות נוספות ובדיקה ארוכה" כדי להיות טהורות לבעליהן. מי שתקפיד (כמו נשות ישראל היקרות) פעם אחת על כל החומרות הכאילו מוגזמות ותעשה את כל הבדיקות הכאילו מיותרות לשם שמים, תעלה מהמקווה בתחושת טהרה אמיתית, תחושה שאין שניה לה, תחושה עמוקה שכנראה תומכי הגישה הנלוזה הזו שכחו או מעולם לא חוו, כי לא רצו לעשות "בדיקות מיותרות"....

ולסיכום - בדיוק בתשעת הימים לראות דוגמא חיה של "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". 

נ.ב: הזלזול העולה מבין שורות תגובתי אינו מופנה אל פותח/ת השרשור כמובן. 

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ככה

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

זה המענה של מכון פועה על כל הסוגיה של עקרות הלכתית בגלל חומרת רבי זירא או תקנת  רבי בשדות.

סוגיה סבוכה לא לדון בקלות ראש. מאמר של הרב אריה כץ כתשובה לד"ר דניאל רוזנק.

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

אף אחד לא יודע לראות ולהבחין בין דם נידה לדם זיבה. מכאן שזה ספק דאורייתא.

הקב"ה מסר תורה לבני אדם ומסר כללים שלהם אנחנו מחוייבים אם חכמים ככה קבעו [לפני חתימה!! של הש"ס] אין על זה מחלוקת וזה מחייב.

 אם מישהו לא מחוייב לחכמים שלא יהיה מחוייב הוא גם לא מחוייב לקב"ה. מה זה הגישה הזו אם לא דאורייתא אז כלום? הקב"ה לא חבר שלו ולא צריך טובות.

הוויכוח הוא על עיקרי יהדות ומסירת תורה ולא על עקרות הלכתית מדומיינת.

האבסורד הוא שהם קוראים למהפך מהעם אבל חומרת רבי זירא ותקנת רבי בשדות התחילה מהעם דווקא... נהגו בנות ישראל...

הם לא החמירו באו התקנות והחמירו אתה לא יכול לשפוט וגם החוטאים בנים של ה׳

בעצם מה שאני אומר צריך לשמור שבועיים בגלל שהחמירו וככה החליטו אבל זה גרם להרבה אנשים לחטוא וגורם זהו

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי [ישבו שלושה ימים בתענית וביקשו רחמים]. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה [נפל להם פתק מהשמים שהיה כתוב בו] 'אמת' [=כלומר, שאלוהים מסכים לבקשתם]. אמר רבי חנינא, שמע מינה [למד מכאן ש]חותמו של הקדוש ברוך הוא 'אמת'. נפק כגוריא דנורא [יצא (יצר הרע) כאריה של אש] מבית קדשי הקדשים. אמר להו [זכריה] נביא לישראל: היינו יצרא דע"ז [זהו יצר של עבודה זרה!] בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה [בעת שתפסו אותו נמרטה שערה ממנו] ואזל קליה [והלך קול זעקתו (מכאב) מרחק של] בארבע מאה פרסי [פרסה]. אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? [אמרו: מה נעשה? שמא מהשמים ירחמו עליו (אם ננסה להורגו)]. אמר להם נביא, שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה [זרקו אותו בדוד של עופרת וכסו אותו בעופרת שתכסה את קולו (ולא תישמע זעקתו). דכתיב (זכריה ב) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה". אמרי [אמרו] הואיל ועת רצון הוא, ניבעי רחמי איצרא דעבירה [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר העבירה (יצר המין)]. בעו רחמי [ביקשו רחמי שמים] אימסר בידייהו [ונמסר בידם]. חבשוהו תלתא יומי [כלאו (את יצר המין) שלושה ימים]. איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו [היו זקוקים לביצה בת יומה לחולה ולא מצאו (מכיוון שפסק יצר המין בעולם לא נוצרו ביצים)] אמרו היכי נעביד [מה נעשה?] ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי [אם נבקש רק חצי, מחצית מהשמים לא יתנו]. כחלינהו לעיניה [עיוורו את עיניו של היצר] אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [והועיל הדבר, ששוב אין אדם מתגרה (מינית) מקרובות משפחתו].  

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

"טרוליות" בלעז.

גם לפי הנושא, גם לפי הניסוח (גם אם נתעלם מהגיל ששהכותב ייחס לעצמו..)

מי ש"לא יודע אם הם חצו את הגבול", לא שואל אם יש פה כאלה שהלכו בדרכם, כאילו ב"תמימות".. וכאילו מה שמישהו "כאן" עושה, מגרד את דברי ר' זירא...

ועוד יותר אם זה "שינה את חווית הזוגיות" (ממש נושא ציבורי..).

ובוודאי לא "האם נפלו הרבה" (עוד יותר ציבורי..).

מי שרוצה להסית נגד ההלכה, יכול לכתוב זאת בפירוש, בלי התחכמויות והעמדות פנים. היום לרפורמים יש אתרים, אין צורך להרחיק עד הנה. "אפשר" גם סתם להציע לא לקיים הלכות, בין הלכות נידה בין אחרות. את ה"הצלחה" המשפחתית של העולם שאינו שומר טהרת המשפחה, אפשר לראות בעליל. לא צריך ללכת רחוק, בלי קשר לכך שבעיות פרטניות, מסיבות אחרות, יכולות להיות כאן ושם.

ומכיוון שהוזכר, מן הסתם במגמה להסית נגד ההלכה המקובלת: אין מישהו בעולם שיכול לבטל תקנת רבי זירא, שזה מנהג בנות ישראל.

יהודים, כבר הרבה-הרבה דורות חיים כך, בונים משפחות מפוארות, לא נכשלים בגלל הכמה ימים הללו, וגם לא נכשלים בהלכות נידה החמורות והריסת צורת בית ישראל, בגלל אי הקפדה על כך (שכל בר דעת שקצת בקיא ביסודות ההלכות הללו, יודע שזו אשליה אחת גדולה לחשוב שבאמת עניינית היה אפשר היום בלי זה, נוסף על ערך שמירת התקנה והמנהג החמורים).

ו"חווית הזוגיות" אינה מתחילה מהבלים כאלה. וגם לא ה"עקרות ההלכתית" בראש מעייניהם... כידוע, הכי הרבה ילדים זה אצל המשפחות המדקדקות בהלכות נידה, ולא אצל כל מיני מחפשי "חידושים" מסוג זה.

מי שיש לו בעיה פרטית, יודע אצל איזה גדולי עולם ללכת כדי לפתור את בעייתו.

הקיצור, לא טובת בית ישראל, הכללי והפרטי אלא הרצון לקעקע את כל היקר והקדוש, שבונה את בתי ישראל במתכונתם המקובלת והיפה.

ראשית, ספציפית סגנון ההודעה בפתיחת השרשור - מעיד על כך שלא מדובר על מישהו שהבעיה שלו היא מתבים "ממש בעייתיים" חריגים..

לגבי בעיות חריגות כמו שציינת - האופן ששכתבת רק מחזק את הגישה הנגדית.

למה? כי אתה כותב, "אין אומץ הלכתי".. "התפיסה הרבנית".. "הרבנות מאבדת את הציבור".. "הגיע הזמן שיקומו רבנים".. - 

הסגנונות הללו, מה הם מראים? מראים על התייחסות ל"רבנים", ככלל. הרי אתה טוען שכך "התפיסה הרבנית".

מצד שני, אתה מצפה מ"רבנים"?

וכאן הבן שואל: מי האדם שיכול לומר "הגיע הזמן שיקומו רבנים" וכו'.. הרי הוא צריך להיות גדול שבגדולים, ענק. אחרת, מניין לו הידע והזכות לומר לרבנים מה עליהם לעשות? מאיפה הכרת כל פרטי שיקולי פסיקת הלכה? האם מישהו כאן הוא בגדר הזה?

כמו כן, האם אתה, במקרה זה, באמת מכיר פוסקי הלכה מובהקים, גדולי גדולים, איך הם מטפלים בבעיות קשות?

אז האמת היא, שכאשר יש בעיות קשות, למשל "עקרות הלכתית" מה שנקרא, שזה לא דבר מצוי - כמובן של"רבנים", בוודאי לגדולי הפוסקים, זה דבר שאיכפת מאד. יש מאמצים, גם הלכתיים וגם רפואיים.

ולומר שזה מאפשר ביטול הענין הגדול והחמור של "תקנת רבי זירא", שיש לה השלכות כלל ישראליות חמורות מאד - ומעבר לתחום של הלכות נידה בלבד, אלא של כל הנהגת תושבע"פ בעם ישראל - דבר כזה, בלתי אפשרי לומר, ואם היה אפשר - זה היה באמת רק ע"י גדולי עולם לגמרי. ממש. הדרך ה"רפורמית" היא הזלזול ביסוד הזה. ואז הדרך קצרה אל מה שהגיעו אלו המכונים רפורמים, בתחומים נוספים. היסוד הוא הקלות דעת כלפי הליכות עם ישראל וכלפי מי אמור להכריע בהם.

כמו שבענייני רפואה, לא יבוא כל אחד ויאמר ש"הרופאים צריכים להכריע ש..." כי אין לו הראיה הכוללת, אפילו שקרא משהו באנציקלופדיה - עוד יותר בענייני הלכה כאלה.

לפוסקים יש אומץ רב, אל דאגה. וגם אחריות רבה. והם מחליטים במה אפשר להקל ובמה לא - ואיזה דברים אינם בתחום סמכותם כיום. ויש להם שיקולים רחבים, כנ"ל, גם "מקומיים", גם של כללי פסיקה, גם של שמירה על היהדות בכללה.

ואם מישהי בגלל זה תעבור על ההלכה, זה מצער. אבל  יתגן שיותר מצער אם יפרץ גדר כללי באומה, על כל ההשלכות.

הרבנים תמיד מוצאים "פתרונות מתוך ההלכה", דורי דורות. לא תמיד זה "להתיר" הלכה זה לא "משחק כבקשתך".

הנה, "סרבנות גט".. הרי כבר רבינו תם קבע סנקציות לפי האפשרי כשצריך. אז מה ה"טענה" (מלבד שלא פעם זה סתם סיפורי מעשיות. אחוז ה"סרבנות" האמיתית קטן מאד, אם כי כל מקרה עולם ומלואו)?.. אלא מה? שבגלל זה "יתנו" מראש שבמקרה כזה בי"ד מפקיעים למפרע את ממון הנישואין? כלומרף יתברר שהכל היה ביאת זנות? זה יותר טוב? אולי זו הריסה כללית לגמרי?

אז מוטב להשאיר לבעלי המקצוע, קרי, גדולי חכמי ישראל, את הנושאים הללו - ולאחוז בכלל הבסיסי של הכבוד העצום לרבותינו בפרט ראשוני ראשונים, אמוראים...

רק השרשור על קלות הדעת לערוך "דיון" בין כל מי שיודע  לכתוב, על דברי רבי זירא, מראה כמה הדרך הזו בעייתית.

כשהרב עובדיה זצוק"ל לקח על עצמו את עול התרת עגונות יום כיפור, אף אחד לא האשים אותו ברפורמיות, עד כמה שידיעתי משגת

לא ניתן להאשים רבנים בחוסר אומץ. אנשים בעלי שיעור קומה רוחני שמגיעים להיות רבנים, הגיעו לשם בין היתר גם מההבנה של אחריותם כלפי ציבור יראי ה', ומתוך הבנה שהיתרים הם לעיתים מדרון חלקלק...רבנים הם לא רק הלכה אלא גם השקפה, והשקפה יהודית גורסת בין היתר שאדם צריך לגדור לעצמו גדרים כדי לא ליפול באיסורים....

לא מדובר במקרים החריגים ממש שלעיתים גדולי עולם מחפשים בנרות היתרים. רוב העם לא צריך היתרים שהם כאמור מדרון חלקלק לכל הציבור שרק שומע מפה לאוזן (או מפורום) על "היתר שנתנו לבן דוד שלי..."

באמת מועטה. מועטה מאד אפילו, כנראה.

להגיד "הנטיה היא לא להתאמץ" על מה שאינך מכיר - זה בערך כמו להביע דעה על הנכונות של החוקרים בכור האטומי בדימונה להתאמץ..

שטות גמורה להגיד ש"הכי קל להגיד אסור".

פוסקים גדולים, שהם אלה שאמורים להכריע בסוגיות כבדות משקל, בודקים את הדברים בעומק וביסודיות. את ההלכה ואת המציאות. אתה משחק באש.. כי אתה מדבר על מה שאינך יודע - כשהוא נוגע לגדולי תלמידי חכמים. כדאי שתתעדכן.

ואלו גם הכי רגישים לצער הבריות, שוקדים על האפשרויות לעזור לבני אדם מתוך תורה ועפ"י דרכה.

מי אמר לך ש"שיש היתרים להרבה דברים"?.. כך לא פוסקים הלכה. מי שבקיא בתחום, יודע את הדעות השונות, יודע את כללי הפסיקה, יודע מתי אפשר לסמוך על פוסקים יחידים ומתי לא - ולאיזה דברים אין "היתר". הלכה זה לא משחק.

אין דבר כזה "טאבו הלכתי" בדברים שאינם איסור גמור. ופוסקי הלכה יודעים יפה מאד איזה דברים אפשר להתיר "במצבים מסויימים" - וללא כל דבר הוא כך.

ומי אמר ש"רבנים שמראים אומץ" זה מי שמתיר מה שאי אפשר להתיר מבחינה הלכתית? אולי אלו פשוט לא תלמידי חכמים גדולים? יש הירארכיה בתורה. בשאלות יסוד, לא כל אחד יכול להכריע, אלא ממש גדולי הפוסקים. יש להם כתפיים רחבות, ויודעים כיצד להכריע. וגם שומעים כל סברא שמישהו יאמר, גם קטנים מהם.

אבל ההכרעה, אינה ע"י כל אחד. מי שחושב שבדברים המקובלים בישראל מדורי דורות, והוכרעו ע"י אמוראים וע"י ראשונים, יכול איזה מישהו שקצת למד, "להכריע ההיפך", פשוט אינו מבין מהי דרכה של תורה.

וסליחה אם נפגעת, ממש לא התכוונתי. אבל אין ספק שעצם היותך גבר גורעת מהדיון... 
(כמו למשל שנשים דנות על התמודדות גברית בנושא היצר...מסכים שהיא לא במקום שלו אז יותר קשה לה להבין עד הסוף?..)

ד"ר רוזנק מדבר על דברים שנשים חוות, הסיבה שמזדהים איתו זה לא כי הוא גבר זה כי הוא מבין מה עובר עלינו ומדבר בהתאם.

ושוב, מניסיון מר, לרופאים יש הרבה פעמים נטיה לזלזל בהשפעות של הורמונים על נשים וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים שלא פה המקום להרחיב. 

כל אישה שלקחה הורמונים והפסיקה יודעת את ההשפעה של זה על הגוף זה בכלל לא ויכוח זה נתון

אם קשה לך לקבל את זה, מבינה, רק אל תצא בהצהרות שזה לא מזיק כי זה כן

ובנוגע לטענה האחרונה- ההורמון נמצא בגוף בדיוק במינון שצריך ולהוסיף על זה זה לא נכון וזה פוגע. (ורק מזכירה לך שהדיון התחיל מנשים שהמערכת שלהן מתפקדת מצויין, לא מדברת על מקרים שיש צורך בהתערבות רפואית בשביל להיכנס להריון..) 

סמנטיקה של תרופה לא תרופה פחות משמעותי בעיניי. סבבה אל תקרא לזה תרופה. תקרא לזה הוספת הורמונים מיותרת.

הוא העיר על דבר נכון מאד.

כיצד ד"ר רואה עצמו בר סמכא (אם ראה, לא קראתי את דבריו) לפסוק הלכה. בוודאי בדבר שגדולי עולם חיוו בו דעתם, בוודאי בדבר שגם לא כל רב יפסוק.

וגם המסקנה לא נכונה.. לצערנו, דווקא בגלל גישות שטחיות ביחס להלכה ומשמעותה, ואי הבנה מי מומחה למה - יכולים אנשים שמחפשים קולות כאילו ההלכה היא איזה משחק, להיתלות בדברים כאלה.

זה לא חוסר חיבור בין הציבור לרבניו.. אנשים שרוצים להיות קשורים וקשובים לרבנים, מוצאים לעצמם חיבור מצוין. אבל מי שלא רוצה, הרבנים לא יוכלו ולא ירצו לכפות עליו "חיבור" אליהם.

חבל להאשים בכל רצון לשטחיות, את ה"רבנים"..

לא יודעת מהו הפתרון.

א. מסגנון ההודעה ברור מה הכיוון. וזו לא הודעה "תמימה". ומה שעומד מאחריה אינו בעיה ספציפית של מישהי במצב לא מצוי.

ב. את המציאות, המעשית וההלכתית, אפשר להכיר.

ג. בסגנון השאלה הזו, אפשר להגיע רחוק. כך שואלים גם על ממזרים, מה הם אשמים (באמת לא אשמים) וכו' וכו'.

כשיש בעיה נקודתית למישהו/י, מתייעצים עם גדולי הפוסקים. במה שההלכה מאפשרת ללכת "לקראת", ילכו. במה שלא - אף אחד לא ישיג דברים ע"י "הפגנות". יש דרכה של תורה, ורחמנותם שלך חמים על בות ישראל אינה פחותה משל אף אחד כאן. ויש להם גם רחמנות על קיום עם ישראל ותורתו.

ולא להחמיר ואני מדבר על הרוב, כנראה שזה היה מטרת ההודעה של הנ״ל. אם תעשה סקר בעולם תראה שרוב היהודים היום שומרים רק מחזור וזהו ולא 14 יום תמימים הרבה לפני ביוץ יש פה נושא הלכתית שבהחלט מצריך דיון של גדולי הדור ואני דמבר על כל גדולי הדור מהקשת הדתית והחרדית, זה שיש פה צדיקים ואומרים זה ההלכה וכו וזהו זה נחמד לרוב הציבור זה לא עובד מאלה שאטאיסטים עד אלה שמתרסקים או לא מעניין אותם בכלל, חשבתם על זה שאולי יש לו את הבעיות האלה? לכן הוא שאל את כל זה .

השאלה אינה לאלה שלא שומרים הלכה.

השאלה היא למי שכן שומרים הלכה.

ומי ששומר הלכה, הולך עפ"י פסיקתה. ולא משנים את ההלכה, כי יש "הרבה לא דתיים"....

וגדולי ישראל אינם צריכים "הזמנה" לדון בנושאים כאלה. הם מודעים להם כל הזמן.

אותם אנשים (וגם אחרים) כמובן לא יכולים להבחין מה נידות ומה זיבה, מה דם טוהר ומה לא. בדיוק כמו שהיה בזמן שהתקבלה תקנה זו - ועוד יותר מכך.

אשר על כן, לא יהרסו את כל טהרת בית ישראל (וברור שאם יגידו לכאלה, תטבלו אחרי שבעה ימים בלבד - שמא יצא לכם מזל ולא עברתם על דין תורה..אז זה היה הופך לנוהג נפוץ - וגם אלה ששומרים כראוי היו נכשלים, ונמצאת מטמא את עם ישראל. זו דוגמה אופיינית איך משחקים בדברים הכי חמורים כאילו זה איזה משהו קטן. באף מדע לא היו מעזים לעשות דבר כזה. רופא שהיה עובד כך במקצועו - היו מפטרים אותו. אז גם הרופא החביב - שאני מכיר מלפני שנים רבות - שראה לנכון לחוות דעה בענין זה, יואיל להתמקד בתחום מומחיותו - וישאיר את ההלכה למומחים לה).

ובכלל, באיזה מקצוע שמענו, שמי שאינו מומחה בו, מביע דעה בעניינים חמורים? גם ברפואה עושים כך? כל אחד יביע דעה לגבי ניתוחי לב וכו'?

ומה זה "לחפש את הבבדלים בין נידה לזבה"?.. זה ענן שתלוי בימים שהיא רואה. לא שייך ל,חיפוש הבדלים". כדאי ללמוד את הנושא מיסודו. זה לא שכעת "ממציאים את הגלגל" מחדש.

מה שהיום "כולם מביעים דעה בהכל", זה לא כבוד גדול..

במתמטיקה, לא מביעים דעה, כי יודעים שאין להם מה לומר.. לא חוכמה "להביע דעה" בעניינים שיכולים להכשיל את הרבים.

ואני לא כותב על "שבעה נקיים" בלי להבין בכך, אלא מתוך מה שלמדתי - וגם מתוך מה שלמדתי במה אני לא מבין וצריך להשאיר את המקום לגדולי עולם.

אני מסכים שלפעמים יש יופי בדיון בגלל דעות שונות - לא כאשר משחקים בנושאים חמורים בלי כלים בסיסיים.

ולהגיד לגדולי הדור על מה צריכים לדון, זה ממש לא שייך. הרי בשביל לדעת על מה גדולי הדור צריכים לדון ועל מה לא - צריך להיות מישהו מהם. וגם ברפואה, אדם אחראי לא אומר למומחים באיזה תחום זהם צריכים לדון עפ"י מה שראה באייזה ספר מדע פופולרי.

ומה שאתה כותב, רק מוכיח על כך. אין  דבר כזה "בנות ישראל החמירו על עצמן לא תופס היום הרוב רוצות להקל"... זה לא שייך ל"דעה", אלא להבנת הטקסט, להבנת המושג ההלכתי. כבר כתבתי על כך מקודם, "החמירו על עצמן" זה הסבר איך נוסד המנהג. כמו דברים אחרים שעם ישראל נהג והפכו להלכה.

עפ"י כללי הפסיקה, ברגע שדבר התקבל כמנהג ישראל שיש לו בסיס הלכתי, אז אי אפשר לומר "פוס.. כעת אני כבר לא רוצה"... יש לכך כבר גדר של הלכה. לכן, לא שייך אם היום רוצות להחמיר או להקל.

שלא לדבר על כך, שגם האמירה של "רוצות" או "לא רוצות" היא אוורירית. יש גם ש"לא רוצים לשמור שבת". מנהגי ישראל לא נקבעו עפ"י מה שאנשים שאינם יראי ה' מעוניינים. בוודאי לא הלכות.

אין מה לעשות, יש תחומים שצריך ללמוד אותם היטב לפני שמביעים דעה, או לפחות, לדעת שלא יודעים.

אני לא חושב שכל אחד שמעלה סברה ללא קשר גם ראוי למקום לדיון רציני, אבל במקרה של הטענות של ד"ר רוזנק דווקא כן התפתח דיון כזה, וענו לו תשובות מאוד מאוד מפורטות, על כל הטענות שלו. כולל הטענה שאתה מציג לגבי "קבלו על עצמם בנות ישראל".

אתה יכול לראות כאן בשרשור הפניות לתשובות של "נשמת" ושל "מכון פועה". לא משאירים טענה אחת שלא דנו בה לעומק.

שלא שומרים.   

זו אי הבנה של כללי פסיקה אלמנטריים, וגם של המציאות עליה מדובר.

זה לא סתם ש"נשים קיבלו על עצמן"..

בנות ישראל נהגו כך, מתוך מציאות של אי אפשרות להבחין, בהמון, בין סוגי הראיות השונים וכו' - שזה נושא הלכתי שלא כאן מקומו.

רבי זירא נתן לזה גושפנקא.

מנהג שנהגו עם ישראל, דבר שקיבלו על עצמם ואינו מנהג שטות - אין בי"ד שיכול לבטל. זה לא כמו בי"ד שקובע דבר, שיכול בי"ד חבירו הגדול ממנו בחוכמה ובמנין, לבטל.

וכמובן, מנהג של "בנות ישראל" במה שנוגע אליהן, הוא מנהג-ישראל. אין אפלה, גברים או  נשים...

ולהגיד, "כשמבינות עכשיו שזה יכול לפגוע באשה/בזוגיות" - נו... אלא שנראה מדברייך שאת שואלת בתום לב.

אז קודם כל - מעבר למה שהוסבר על אי האפשרות לבטל מנהג ישראל - הלכות נידה החמורות לא השתנו. אותה בעיה שהיתה אז, יש גם כעת.

דבר שני, דורות-דורות עם ידראל חי כך, עם "זוגיות" יותר טובה ויציבה מאומות העולם. גם בזה לא התחדש דבר ב"הבנה עכשיו".

דבר שלישי, זה לא איזה "אגודת הנשים".... יש כללים איך מנהג מתקבל. זה לא "הבנות החליטו - הבנות יבטלו"..

וממילא, דבר רביעי, מובן גם שלא שייך לומר, "פתאום צריך גבר שיכריע". אלו הכרעות בצרות פסיקת ההלכה. ברגע שה"מנהג" הזה הפך להלכה - יש לגביו כל כללי פסיקת ההלכה המקובלים.

אני לא סובל את "חכמות" כאלה - וזה לא בא מ"לשם שמיים".

הנה, מה שאת מצטטת מהם כעת, רק מראה את האבסורד. ממש ניצול של אי ידיעה של אחרים. "נשים קיבלו ונשים ישנו"..  כל מי שקצת יודע איך בנויה ההלכה ומסורתה, מבין כמה זה נלעג - וגם כמה זה, בעצם, לועג, לכל מסורת תורה שבעל פה..

[ואת בסדר. סה"כ שאלת לפי מה שהציגו שם]

תשובה של מכון פועה, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רפואית-

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

אני לא מכניסה את ראשי לדיון הזה.

רק רוצה כן לציין שבעבר, לפני לא הרבה שנים, לא ידעו מספיק על מערכת הרביה ולכן לא ידעו ששבעה נקיים עלולים למנוע הריון לפעמים. היו הרבה זוגות חשוכי ילדים משלל סיבות שמטופלות בימינו. כך שכן יש מקום לדיון הזה. לא הייתי אומרת שהוא נולד מצורך לנגח אלא מצורך אמיתי.

וזה דבר דווקא די נפוץ, ולא כפי שנטען פה.

הטענות על ה"נזקים" לכאורה שמגיעים משמירת שבעה נקיים הן נכונות. לפחות ממה שקראתי ולמדתי ומנסיוני האישי. אבל הפתרון - כאן כבר נכנסים ההבדלים בגישה לפסיקת הלכה.

מקווה שבקרוב ממש ניגאל ותשבי יתרץ קושיות ובעיות וישנה גם את זה.

תוהה לעצמי מה היה קורה אם היה עמנו פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף כמו הרב עובדיה, האם עוד כמה שנים כשהעניין כנראה יצוף יותר ויותר היינו שומעים פסיקות חדשניות גם מפוסקים שמקובלים על רוב הציבור.

ואני מקווה שאצליח להתאפק ולא להגיב גם אם יגיבו לי דברים מעניינים כי עצם זה שהגבתי עכשיו מנוגד למה שהחלטתי כשהשרשור נפתח...

אני לא חושב שזה נוגע כלל וכלל ל"פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף"..

"כח דהיתרא", אינו מתיר איסורים. ולבטל הלכה מפורשת - כמו שבעה נקיים - אף פוסק לא יכול. 

יתכן שיימצאו פתרונות רפואיים, ויתכן שגם הם יצריכו התייחסות הלכתית, ואז יוכלו פוסקים לדון לגביהם. ברור שלפוסקי ההלכה הגדולים מאד נוגע צערם של בנות (ובני) ישראל, לגבי בעיות של "עקרות הלכתית" וכד'.

וראיה פשוטה לדברים - הרי הרב עובדיה עצמו היה לפני זמן לא רב - ואת רואה שלא עלה על דעתו דבר כזה. ולא נכון לחשוב כאילו "אז" לא ידעו. זה כבר שנים לא מעטות שיודעים בדיוק את הקריטיות של זמן הביוץ לענין הריון, וגם את האפשרות לחול בזמנים שונים בחודש. עשרות שנים לפחות.

וכבר הציע בזמנו הגרש"ז אויערבאך פיתרון לכאלו שזמן הראיה שלהן קצר, ואם לא הצורך לחכות חמשה ימים (לאשכנזים) לפי שבעה נקיים, היו יכולות להרות. וכמובן, זה היה בלי "לוותר" על שבעה נקיים (והיו שיצאו נגדו אז בחריפות..). כל זה, כבר לפני  שנים רבות. 

והענין, כמובן, אינו "פסיקות שמקובלות על הציבור", לא פוסקים הלכה לי מה ש"מקובל על הציבור", אלא פסיקות שיכולות בתוך תחום ההלכה, לעזור לאנשים שיש להם קושי. ועל זה תמיד שוקדים הפוסקים.

[לגבי הדיון הנוכחי, אני חושש שלא נפתח מכוונות תמימות, לפי פתיחתו, אלא כחלק מ"גישה" חמורה. אבל ברור שיש אנשים ספציפיים, עם בעיה כמו שציינת, שבוודאי מתעניינים עניינית האם אפשר לעזור להם בתוך תחום ההלכה. מובן לגמרי]

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..