מה עומד מאחורי כל זה ולהלן אחת מהתתי-כותרות שם:

 "אל תחכו לרב ! קחו אחריות על עצמכם ובלה בלה בלה"

כותרת שמשקפת בדיוק את ה"השקפה" העומדת מאחורי העניין והיוזמה. יוזמה שאם חלילה היתה תופסת תאוצה, היתה מחריבה את עם ישראל קדושים מבפנים. 

האם אנשים באמת נפלו הרבה ב7 נקיים? - מעולם לא שמעתי שזה כל כך נפוץ כפי שהם טורחים לתאר. זה קשה אך עם ישראל "גוי קדוש" ואוי למלעיזים על נשי ואנשי ישראל שמקריבים את תאוותיהם על מזבח טהרת המשפחה, מתוך אהבת הבורא יתברך וכן, גם אהבת איש ואשתו.

ונניח שנפוצים כל כך האנשים שנופלים ב-7 נקיים - זה באמת משנה ??  אם אנשים נופלים בגניבה, אלימות, קנאה, שמירת שבת או כל מצווה אחרת, זה אומר שצריך לחפש הקלות בקיום אותן מצוות ?????

האמת - לא עורר אצלי כעס, עורר אצלי גועל, עצב עמוק ועלבון בשם בנות ישראל שמקפידות לעשות את מה שמקימי האתר הצדקנים מכנים "14 בדיקות נוספות ובדיקה ארוכה" כדי להיות טהורות לבעליהן. מי שתקפיד (כמו נשות ישראל היקרות) פעם אחת על כל החומרות הכאילו מוגזמות ותעשה את כל הבדיקות הכאילו מיותרות לשם שמים, תעלה מהמקווה בתחושת טהרה אמיתית, תחושה שאין שניה לה, תחושה עמוקה שכנראה תומכי הגישה הנלוזה הזו שכחו או מעולם לא חוו, כי לא רצו לעשות "בדיקות מיותרות"....

ולסיכום - בדיוק בתשעת הימים לראות דוגמא חיה של "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". 

נ.ב: הזלזול העולה מבין שורות תגובתי אינו מופנה אל פותח/ת השרשור כמובן. 

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

לשמור את המצווה מדאורייתא בלבד [נידה ולא זיבה] על זה הוא עודד אותם וביקש מהם לשוב ולשקול מחדש קבלת כל ההלכות מדאורייתא ומדרבנן.

התשובה ארוכה אי אפשר להביא חלק קטן.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ומה נידה?

זיבה באשה זה דם ונידה באשה זה דם. איך תדע להבדיל? ואז אתה נכנס לספקות מדאורייתא. זו הסיבה שהחמירו. 

אי אפשר לומר שזה מדרבנן בפשטות כזו.

ככה

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

זה המענה של מכון פועה על כל הסוגיה של עקרות הלכתית בגלל חומרת רבי זירא או תקנת  רבי בשדות.

סוגיה סבוכה לא לדון בקלות ראש. מאמר של הרב אריה כץ כתשובה לד"ר דניאל רוזנק.

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

אף אחד לא יודע לראות ולהבחין בין דם נידה לדם זיבה. מכאן שזה ספק דאורייתא.

הקב"ה מסר תורה לבני אדם ומסר כללים שלהם אנחנו מחוייבים אם חכמים ככה קבעו [לפני חתימה!! של הש"ס] אין על זה מחלוקת וזה מחייב.

 אם מישהו לא מחוייב לחכמים שלא יהיה מחוייב הוא גם לא מחוייב לקב"ה. מה זה הגישה הזו אם לא דאורייתא אז כלום? הקב"ה לא חבר שלו ולא צריך טובות.

הוויכוח הוא על עיקרי יהדות ומסירת תורה ולא על עקרות הלכתית מדומיינת.

האבסורד הוא שהם קוראים למהפך מהעם אבל חומרת רבי זירא ותקנת רבי בשדות התחילה מהעם דווקא... נהגו בנות ישראל...

הם לא החמירו באו התקנות והחמירו אתה לא יכול לשפוט וגם החוטאים בנים של ה׳

בעצם מה שאני אומר צריך לשמור שבועיים בגלל שהחמירו וככה החליטו אבל זה גרם להרבה אנשים לחטוא וגורם זהו

הטענה שלהם היא קראית שרוצה להחיל את דיני נידה בלבד מדאורייתא ולבטל את תקנת חכמים להחמיר על אשה כזיבה.

נידה לא צריכה לחכות הרבה זמן כמו זיבה. הדין הרבה יותר קצר ופשוט. אבל מאחר ואיננו יודעים להבדיל [כבר החכמים] בין דם טמא לטהור זה לא חל ובחרו להחמיר.

ברור שמצב של עקרות הלכתית הוא בעייתי מאין כמוהו השאלה היא אם זה באמת המצב??

הרב בני לאו בעצמו לא הסכים עם דעותיו ומסקנותיו של ד"ר רוזנק.

צריך להבין שתקנות וקבלות של חכמים שהתקבלו בעם ישראל אינם קלות להיתר או למשחקים כלשהם.

בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי [ישבו שלושה ימים בתענית וביקשו רחמים]. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה [נפל להם פתק מהשמים שהיה כתוב בו] 'אמת' [=כלומר, שאלוהים מסכים לבקשתם]. אמר רבי חנינא, שמע מינה [למד מכאן ש]חותמו של הקדוש ברוך הוא 'אמת'. נפק כגוריא דנורא [יצא (יצר הרע) כאריה של אש] מבית קדשי הקדשים. אמר להו [זכריה] נביא לישראל: היינו יצרא דע"ז [זהו יצר של עבודה זרה!] בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה [בעת שתפסו אותו נמרטה שערה ממנו] ואזל קליה [והלך קול זעקתו (מכאב) מרחק של] בארבע מאה פרסי [פרסה]. אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? [אמרו: מה נעשה? שמא מהשמים ירחמו עליו (אם ננסה להורגו)]. אמר להם נביא, שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה [זרקו אותו בדוד של עופרת וכסו אותו בעופרת שתכסה את קולו (ולא תישמע זעקתו). דכתיב (זכריה ב) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה". אמרי [אמרו] הואיל ועת רצון הוא, ניבעי רחמי איצרא דעבירה [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר העבירה (יצר המין)]. בעו רחמי [ביקשו רחמי שמים] אימסר בידייהו [ונמסר בידם]. חבשוהו תלתא יומי [כלאו (את יצר המין) שלושה ימים]. איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו [היו זקוקים לביצה בת יומה לחולה ולא מצאו (מכיוון שפסק יצר המין בעולם לא נוצרו ביצים)] אמרו היכי נעביד [מה נעשה?] ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי [אם נבקש רק חצי, מחצית מהשמים לא יתנו]. כחלינהו לעיניה [עיוורו את עיניו של היצר] אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [והועיל הדבר, ששוב אין אדם מתגרה (מינית) מקרובות משפחתו].  

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

הרמב"ם כבר כתב שזבה וזב זה רק שיתוף השם ואין קשר בין הדברים.

זבה זה דם שהוא לא דם נידה. אינני יודע אם מקורו במחלה או לא אך הוא דם!

האם אתה יודע להבדיל בין דם נידה לדם זבה? רק לשיטת רש"י וחלק מהראשונים הנידה והזבה לא מופיעים באותו הזמן. [כל שיטתם היא רק לפי רש"י]

מאחר ולא באמת ידעו להבדיל כבר בזמן הגמרא נהגו בנות ישראל חומרא ואיסור. למה? כי זה מדאורייתא! 

"טרוליות" בלעז.

גם לפי הנושא, גם לפי הניסוח (גם אם נתעלם מהגיל ששהכותב ייחס לעצמו..)

מי ש"לא יודע אם הם חצו את הגבול", לא שואל אם יש פה כאלה שהלכו בדרכם, כאילו ב"תמימות".. וכאילו מה שמישהו "כאן" עושה, מגרד את דברי ר' זירא...

ועוד יותר אם זה "שינה את חווית הזוגיות" (ממש נושא ציבורי..).

ובוודאי לא "האם נפלו הרבה" (עוד יותר ציבורי..).

מי שרוצה להסית נגד ההלכה, יכול לכתוב זאת בפירוש, בלי התחכמויות והעמדות פנים. היום לרפורמים יש אתרים, אין צורך להרחיק עד הנה. "אפשר" גם סתם להציע לא לקיים הלכות, בין הלכות נידה בין אחרות. את ה"הצלחה" המשפחתית של העולם שאינו שומר טהרת המשפחה, אפשר לראות בעליל. לא צריך ללכת רחוק, בלי קשר לכך שבעיות פרטניות, מסיבות אחרות, יכולות להיות כאן ושם.

ומכיוון שהוזכר, מן הסתם במגמה להסית נגד ההלכה המקובלת: אין מישהו בעולם שיכול לבטל תקנת רבי זירא, שזה מנהג בנות ישראל.

יהודים, כבר הרבה-הרבה דורות חיים כך, בונים משפחות מפוארות, לא נכשלים בגלל הכמה ימים הללו, וגם לא נכשלים בהלכות נידה החמורות והריסת צורת בית ישראל, בגלל אי הקפדה על כך (שכל בר דעת שקצת בקיא ביסודות ההלכות הללו, יודע שזו אשליה אחת גדולה לחשוב שבאמת עניינית היה אפשר היום בלי זה, נוסף על ערך שמירת התקנה והמנהג החמורים).

ו"חווית הזוגיות" אינה מתחילה מהבלים כאלה. וגם לא ה"עקרות ההלכתית" בראש מעייניהם... כידוע, הכי הרבה ילדים זה אצל המשפחות המדקדקות בהלכות נידה, ולא אצל כל מיני מחפשי "חידושים" מסוג זה.

מי שיש לו בעיה פרטית, יודע אצל איזה גדולי עולם ללכת כדי לפתור את בעייתו.

הקיצור, לא טובת בית ישראל, הכללי והפרטי אלא הרצון לקעקע את כל היקר והקדוש, שבונה את בתי ישראל במתכונתם המקובלת והיפה.

ראשית, ספציפית סגנון ההודעה בפתיחת השרשור - מעיד על כך שלא מדובר על מישהו שהבעיה שלו היא מתבים "ממש בעייתיים" חריגים..

לגבי בעיות חריגות כמו שציינת - האופן ששכתבת רק מחזק את הגישה הנגדית.

למה? כי אתה כותב, "אין אומץ הלכתי".. "התפיסה הרבנית".. "הרבנות מאבדת את הציבור".. "הגיע הזמן שיקומו רבנים".. - 

הסגנונות הללו, מה הם מראים? מראים על התייחסות ל"רבנים", ככלל. הרי אתה טוען שכך "התפיסה הרבנית".

מצד שני, אתה מצפה מ"רבנים"?

וכאן הבן שואל: מי האדם שיכול לומר "הגיע הזמן שיקומו רבנים" וכו'.. הרי הוא צריך להיות גדול שבגדולים, ענק. אחרת, מניין לו הידע והזכות לומר לרבנים מה עליהם לעשות? מאיפה הכרת כל פרטי שיקולי פסיקת הלכה? האם מישהו כאן הוא בגדר הזה?

כמו כן, האם אתה, במקרה זה, באמת מכיר פוסקי הלכה מובהקים, גדולי גדולים, איך הם מטפלים בבעיות קשות?

אז האמת היא, שכאשר יש בעיות קשות, למשל "עקרות הלכתית" מה שנקרא, שזה לא דבר מצוי - כמובן של"רבנים", בוודאי לגדולי הפוסקים, זה דבר שאיכפת מאד. יש מאמצים, גם הלכתיים וגם רפואיים.

ולומר שזה מאפשר ביטול הענין הגדול והחמור של "תקנת רבי זירא", שיש לה השלכות כלל ישראליות חמורות מאד - ומעבר לתחום של הלכות נידה בלבד, אלא של כל הנהגת תושבע"פ בעם ישראל - דבר כזה, בלתי אפשרי לומר, ואם היה אפשר - זה היה באמת רק ע"י גדולי עולם לגמרי. ממש. הדרך ה"רפורמית" היא הזלזול ביסוד הזה. ואז הדרך קצרה אל מה שהגיעו אלו המכונים רפורמים, בתחומים נוספים. היסוד הוא הקלות דעת כלפי הליכות עם ישראל וכלפי מי אמור להכריע בהם.

כמו שבענייני רפואה, לא יבוא כל אחד ויאמר ש"הרופאים צריכים להכריע ש..." כי אין לו הראיה הכוללת, אפילו שקרא משהו באנציקלופדיה - עוד יותר בענייני הלכה כאלה.

לפוסקים יש אומץ רב, אל דאגה. וגם אחריות רבה. והם מחליטים במה אפשר להקל ובמה לא - ואיזה דברים אינם בתחום סמכותם כיום. ויש להם שיקולים רחבים, כנ"ל, גם "מקומיים", גם של כללי פסיקה, גם של שמירה על היהדות בכללה.

ואם מישהי בגלל זה תעבור על ההלכה, זה מצער. אבל  יתגן שיותר מצער אם יפרץ גדר כללי באומה, על כל ההשלכות.

הרבנים תמיד מוצאים "פתרונות מתוך ההלכה", דורי דורות. לא תמיד זה "להתיר" הלכה זה לא "משחק כבקשתך".

הנה, "סרבנות גט".. הרי כבר רבינו תם קבע סנקציות לפי האפשרי כשצריך. אז מה ה"טענה" (מלבד שלא פעם זה סתם סיפורי מעשיות. אחוז ה"סרבנות" האמיתית קטן מאד, אם כי כל מקרה עולם ומלואו)?.. אלא מה? שבגלל זה "יתנו" מראש שבמקרה כזה בי"ד מפקיעים למפרע את ממון הנישואין? כלומרף יתברר שהכל היה ביאת זנות? זה יותר טוב? אולי זו הריסה כללית לגמרי?

אז מוטב להשאיר לבעלי המקצוע, קרי, גדולי חכמי ישראל, את הנושאים הללו - ולאחוז בכלל הבסיסי של הכבוד העצום לרבותינו בפרט ראשוני ראשונים, אמוראים...

רק השרשור על קלות הדעת לערוך "דיון" בין כל מי שיודע  לכתוב, על דברי רבי זירא, מראה כמה הדרך הזו בעייתית.

כשהרב עובדיה זצוק"ל לקח על עצמו את עול התרת עגונות יום כיפור, אף אחד לא האשים אותו ברפורמיות, עד כמה שידיעתי משגת

לא ניתן להאשים רבנים בחוסר אומץ. אנשים בעלי שיעור קומה רוחני שמגיעים להיות רבנים, הגיעו לשם בין היתר גם מההבנה של אחריותם כלפי ציבור יראי ה', ומתוך הבנה שהיתרים הם לעיתים מדרון חלקלק...רבנים הם לא רק הלכה אלא גם השקפה, והשקפה יהודית גורסת בין היתר שאדם צריך לגדור לעצמו גדרים כדי לא ליפול באיסורים....

לא מדובר במקרים החריגים ממש שלעיתים גדולי עולם מחפשים בנרות היתרים. רוב העם לא צריך היתרים שהם כאמור מדרון חלקלק לכל הציבור שרק שומע מפה לאוזן (או מפורום) על "היתר שנתנו לבן דוד שלי..."

באמת מועטה. מועטה מאד אפילו, כנראה.

להגיד "הנטיה היא לא להתאמץ" על מה שאינך מכיר - זה בערך כמו להביע דעה על הנכונות של החוקרים בכור האטומי בדימונה להתאמץ..

שטות גמורה להגיד ש"הכי קל להגיד אסור".

פוסקים גדולים, שהם אלה שאמורים להכריע בסוגיות כבדות משקל, בודקים את הדברים בעומק וביסודיות. את ההלכה ואת המציאות. אתה משחק באש.. כי אתה מדבר על מה שאינך יודע - כשהוא נוגע לגדולי תלמידי חכמים. כדאי שתתעדכן.

ואלו גם הכי רגישים לצער הבריות, שוקדים על האפשרויות לעזור לבני אדם מתוך תורה ועפ"י דרכה.

מי אמר לך ש"שיש היתרים להרבה דברים"?.. כך לא פוסקים הלכה. מי שבקיא בתחום, יודע את הדעות השונות, יודע את כללי הפסיקה, יודע מתי אפשר לסמוך על פוסקים יחידים ומתי לא - ולאיזה דברים אין "היתר". הלכה זה לא משחק.

אין דבר כזה "טאבו הלכתי" בדברים שאינם איסור גמור. ופוסקי הלכה יודעים יפה מאד איזה דברים אפשר להתיר "במצבים מסויימים" - וללא כל דבר הוא כך.

ומי אמר ש"רבנים שמראים אומץ" זה מי שמתיר מה שאי אפשר להתיר מבחינה הלכתית? אולי אלו פשוט לא תלמידי חכמים גדולים? יש הירארכיה בתורה. בשאלות יסוד, לא כל אחד יכול להכריע, אלא ממש גדולי הפוסקים. יש להם כתפיים רחבות, ויודעים כיצד להכריע. וגם שומעים כל סברא שמישהו יאמר, גם קטנים מהם.

אבל ההכרעה, אינה ע"י כל אחד. מי שחושב שבדברים המקובלים בישראל מדורי דורות, והוכרעו ע"י אמוראים וע"י ראשונים, יכול איזה מישהו שקצת למד, "להכריע ההיפך", פשוט אינו מבין מהי דרכה של תורה.

וסליחה אם נפגעת, ממש לא התכוונתי. אבל אין ספק שעצם היותך גבר גורעת מהדיון... 
(כמו למשל שנשים דנות על התמודדות גברית בנושא היצר...מסכים שהיא לא במקום שלו אז יותר קשה לה להבין עד הסוף?..)

ד"ר רוזנק מדבר על דברים שנשים חוות, הסיבה שמזדהים איתו זה לא כי הוא גבר זה כי הוא מבין מה עובר עלינו ומדבר בהתאם.

ושוב, מניסיון מר, לרופאים יש הרבה פעמים נטיה לזלזל בהשפעות של הורמונים על נשים וזה בא לידי ביטוי בהרבה דברים שלא פה המקום להרחיב. 

כל אישה שלקחה הורמונים והפסיקה יודעת את ההשפעה של זה על הגוף זה בכלל לא ויכוח זה נתון

אם קשה לך לקבל את זה, מבינה, רק אל תצא בהצהרות שזה לא מזיק כי זה כן

ובנוגע לטענה האחרונה- ההורמון נמצא בגוף בדיוק במינון שצריך ולהוסיף על זה זה לא נכון וזה פוגע. (ורק מזכירה לך שהדיון התחיל מנשים שהמערכת שלהן מתפקדת מצויין, לא מדברת על מקרים שיש צורך בהתערבות רפואית בשביל להיכנס להריון..) 

סמנטיקה של תרופה לא תרופה פחות משמעותי בעיניי. סבבה אל תקרא לזה תרופה. תקרא לזה הוספת הורמונים מיותרת.

הוא העיר על דבר נכון מאד.

כיצד ד"ר רואה עצמו בר סמכא (אם ראה, לא קראתי את דבריו) לפסוק הלכה. בוודאי בדבר שגדולי עולם חיוו בו דעתם, בוודאי בדבר שגם לא כל רב יפסוק.

וגם המסקנה לא נכונה.. לצערנו, דווקא בגלל גישות שטחיות ביחס להלכה ומשמעותה, ואי הבנה מי מומחה למה - יכולים אנשים שמחפשים קולות כאילו ההלכה היא איזה משחק, להיתלות בדברים כאלה.

זה לא חוסר חיבור בין הציבור לרבניו.. אנשים שרוצים להיות קשורים וקשובים לרבנים, מוצאים לעצמם חיבור מצוין. אבל מי שלא רוצה, הרבנים לא יוכלו ולא ירצו לכפות עליו "חיבור" אליהם.

חבל להאשים בכל רצון לשטחיות, את ה"רבנים"..

לא יודעת מהו הפתרון.

א. מסגנון ההודעה ברור מה הכיוון. וזו לא הודעה "תמימה". ומה שעומד מאחריה אינו בעיה ספציפית של מישהי במצב לא מצוי.

ב. את המציאות, המעשית וההלכתית, אפשר להכיר.

ג. בסגנון השאלה הזו, אפשר להגיע רחוק. כך שואלים גם על ממזרים, מה הם אשמים (באמת לא אשמים) וכו' וכו'.

כשיש בעיה נקודתית למישהו/י, מתייעצים עם גדולי הפוסקים. במה שההלכה מאפשרת ללכת "לקראת", ילכו. במה שלא - אף אחד לא ישיג דברים ע"י "הפגנות". יש דרכה של תורה, ורחמנותם שלך חמים על בות ישראל אינה פחותה משל אף אחד כאן. ויש להם גם רחמנות על קיום עם ישראל ותורתו.

ולא להחמיר ואני מדבר על הרוב, כנראה שזה היה מטרת ההודעה של הנ״ל. אם תעשה סקר בעולם תראה שרוב היהודים היום שומרים רק מחזור וזהו ולא 14 יום תמימים הרבה לפני ביוץ יש פה נושא הלכתית שבהחלט מצריך דיון של גדולי הדור ואני דמבר על כל גדולי הדור מהקשת הדתית והחרדית, זה שיש פה צדיקים ואומרים זה ההלכה וכו וזהו זה נחמד לרוב הציבור זה לא עובד מאלה שאטאיסטים עד אלה שמתרסקים או לא מעניין אותם בכלל, חשבתם על זה שאולי יש לו את הבעיות האלה? לכן הוא שאל את כל זה .

השאלה אינה לאלה שלא שומרים הלכה.

השאלה היא למי שכן שומרים הלכה.

ומי ששומר הלכה, הולך עפ"י פסיקתה. ולא משנים את ההלכה, כי יש "הרבה לא דתיים"....

וגדולי ישראל אינם צריכים "הזמנה" לדון בנושאים כאלה. הם מודעים להם כל הזמן.

אותם אנשים (וגם אחרים) כמובן לא יכולים להבחין מה נידות ומה זיבה, מה דם טוהר ומה לא. בדיוק כמו שהיה בזמן שהתקבלה תקנה זו - ועוד יותר מכך.

אשר על כן, לא יהרסו את כל טהרת בית ישראל (וברור שאם יגידו לכאלה, תטבלו אחרי שבעה ימים בלבד - שמא יצא לכם מזל ולא עברתם על דין תורה..אז זה היה הופך לנוהג נפוץ - וגם אלה ששומרים כראוי היו נכשלים, ונמצאת מטמא את עם ישראל. זו דוגמה אופיינית איך משחקים בדברים הכי חמורים כאילו זה איזה משהו קטן. באף מדע לא היו מעזים לעשות דבר כזה. רופא שהיה עובד כך במקצועו - היו מפטרים אותו. אז גם הרופא החביב - שאני מכיר מלפני שנים רבות - שראה לנכון לחוות דעה בענין זה, יואיל להתמקד בתחום מומחיותו - וישאיר את ההלכה למומחים לה).

ובכלל, באיזה מקצוע שמענו, שמי שאינו מומחה בו, מביע דעה בעניינים חמורים? גם ברפואה עושים כך? כל אחד יביע דעה לגבי ניתוחי לב וכו'?

ומה זה "לחפש את הבבדלים בין נידה לזבה"?.. זה ענן שתלוי בימים שהיא רואה. לא שייך ל,חיפוש הבדלים". כדאי ללמוד את הנושא מיסודו. זה לא שכעת "ממציאים את הגלגל" מחדש.

מה שהיום "כולם מביעים דעה בהכל", זה לא כבוד גדול..

במתמטיקה, לא מביעים דעה, כי יודעים שאין להם מה לומר.. לא חוכמה "להביע דעה" בעניינים שיכולים להכשיל את הרבים.

ואני לא כותב על "שבעה נקיים" בלי להבין בכך, אלא מתוך מה שלמדתי - וגם מתוך מה שלמדתי במה אני לא מבין וצריך להשאיר את המקום לגדולי עולם.

אני מסכים שלפעמים יש יופי בדיון בגלל דעות שונות - לא כאשר משחקים בנושאים חמורים בלי כלים בסיסיים.

ולהגיד לגדולי הדור על מה צריכים לדון, זה ממש לא שייך. הרי בשביל לדעת על מה גדולי הדור צריכים לדון ועל מה לא - צריך להיות מישהו מהם. וגם ברפואה, אדם אחראי לא אומר למומחים באיזה תחום זהם צריכים לדון עפ"י מה שראה באייזה ספר מדע פופולרי.

ומה שאתה כותב, רק מוכיח על כך. אין  דבר כזה "בנות ישראל החמירו על עצמן לא תופס היום הרוב רוצות להקל"... זה לא שייך ל"דעה", אלא להבנת הטקסט, להבנת המושג ההלכתי. כבר כתבתי על כך מקודם, "החמירו על עצמן" זה הסבר איך נוסד המנהג. כמו דברים אחרים שעם ישראל נהג והפכו להלכה.

עפ"י כללי הפסיקה, ברגע שדבר התקבל כמנהג ישראל שיש לו בסיס הלכתי, אז אי אפשר לומר "פוס.. כעת אני כבר לא רוצה"... יש לכך כבר גדר של הלכה. לכן, לא שייך אם היום רוצות להחמיר או להקל.

שלא לדבר על כך, שגם האמירה של "רוצות" או "לא רוצות" היא אוורירית. יש גם ש"לא רוצים לשמור שבת". מנהגי ישראל לא נקבעו עפ"י מה שאנשים שאינם יראי ה' מעוניינים. בוודאי לא הלכות.

אין מה לעשות, יש תחומים שצריך ללמוד אותם היטב לפני שמביעים דעה, או לפחות, לדעת שלא יודעים.

אני לא חושב שכל אחד שמעלה סברה ללא קשר גם ראוי למקום לדיון רציני, אבל במקרה של הטענות של ד"ר רוזנק דווקא כן התפתח דיון כזה, וענו לו תשובות מאוד מאוד מפורטות, על כל הטענות שלו. כולל הטענה שאתה מציג לגבי "קבלו על עצמם בנות ישראל".

אתה יכול לראות כאן בשרשור הפניות לתשובות של "נשמת" ושל "מכון פועה". לא משאירים טענה אחת שלא דנו בה לעומק.

שלא שומרים.   

זו אי הבנה של כללי פסיקה אלמנטריים, וגם של המציאות עליה מדובר.

זה לא סתם ש"נשים קיבלו על עצמן"..

בנות ישראל נהגו כך, מתוך מציאות של אי אפשרות להבחין, בהמון, בין סוגי הראיות השונים וכו' - שזה נושא הלכתי שלא כאן מקומו.

רבי זירא נתן לזה גושפנקא.

מנהג שנהגו עם ישראל, דבר שקיבלו על עצמם ואינו מנהג שטות - אין בי"ד שיכול לבטל. זה לא כמו בי"ד שקובע דבר, שיכול בי"ד חבירו הגדול ממנו בחוכמה ובמנין, לבטל.

וכמובן, מנהג של "בנות ישראל" במה שנוגע אליהן, הוא מנהג-ישראל. אין אפלה, גברים או  נשים...

ולהגיד, "כשמבינות עכשיו שזה יכול לפגוע באשה/בזוגיות" - נו... אלא שנראה מדברייך שאת שואלת בתום לב.

אז קודם כל - מעבר למה שהוסבר על אי האפשרות לבטל מנהג ישראל - הלכות נידה החמורות לא השתנו. אותה בעיה שהיתה אז, יש גם כעת.

דבר שני, דורות-דורות עם ידראל חי כך, עם "זוגיות" יותר טובה ויציבה מאומות העולם. גם בזה לא התחדש דבר ב"הבנה עכשיו".

דבר שלישי, זה לא איזה "אגודת הנשים".... יש כללים איך מנהג מתקבל. זה לא "הבנות החליטו - הבנות יבטלו"..

וממילא, דבר רביעי, מובן גם שלא שייך לומר, "פתאום צריך גבר שיכריע". אלו הכרעות בצרות פסיקת ההלכה. ברגע שה"מנהג" הזה הפך להלכה - יש לגביו כל כללי פסיקת ההלכה המקובלים.

אני לא סובל את "חכמות" כאלה - וזה לא בא מ"לשם שמיים".

הנה, מה שאת מצטטת מהם כעת, רק מראה את האבסורד. ממש ניצול של אי ידיעה של אחרים. "נשים קיבלו ונשים ישנו"..  כל מי שקצת יודע איך בנויה ההלכה ומסורתה, מבין כמה זה נלעג - וגם כמה זה, בעצם, לועג, לכל מסורת תורה שבעל פה..

[ואת בסדר. סה"כ שאלת לפי מה שהציגו שם]

תשובה של מכון פועה, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה רפואית-

https://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

אני לא מכניסה את ראשי לדיון הזה.

רק רוצה כן לציין שבעבר, לפני לא הרבה שנים, לא ידעו מספיק על מערכת הרביה ולכן לא ידעו ששבעה נקיים עלולים למנוע הריון לפעמים. היו הרבה זוגות חשוכי ילדים משלל סיבות שמטופלות בימינו. כך שכן יש מקום לדיון הזה. לא הייתי אומרת שהוא נולד מצורך לנגח אלא מצורך אמיתי.

וזה דבר דווקא די נפוץ, ולא כפי שנטען פה.

הטענות על ה"נזקים" לכאורה שמגיעים משמירת שבעה נקיים הן נכונות. לפחות ממה שקראתי ולמדתי ומנסיוני האישי. אבל הפתרון - כאן כבר נכנסים ההבדלים בגישה לפסיקת הלכה.

מקווה שבקרוב ממש ניגאל ותשבי יתרץ קושיות ובעיות וישנה גם את זה.

תוהה לעצמי מה היה קורה אם היה עמנו פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף כמו הרב עובדיה, האם עוד כמה שנים כשהעניין כנראה יצוף יותר ויותר היינו שומעים פסיקות חדשניות גם מפוסקים שמקובלים על רוב הציבור.

ואני מקווה שאצליח להתאפק ולא להגיב גם אם יגיבו לי דברים מעניינים כי עצם זה שהגבתי עכשיו מנוגד למה שהחלטתי כשהשרשור נפתח...

אני לא חושב שזה נוגע כלל וכלל ל"פוסק גדול שאומר שכח דהיתרא עדיף"..

"כח דהיתרא", אינו מתיר איסורים. ולבטל הלכה מפורשת - כמו שבעה נקיים - אף פוסק לא יכול. 

יתכן שיימצאו פתרונות רפואיים, ויתכן שגם הם יצריכו התייחסות הלכתית, ואז יוכלו פוסקים לדון לגביהם. ברור שלפוסקי ההלכה הגדולים מאד נוגע צערם של בנות (ובני) ישראל, לגבי בעיות של "עקרות הלכתית" וכד'.

וראיה פשוטה לדברים - הרי הרב עובדיה עצמו היה לפני זמן לא רב - ואת רואה שלא עלה על דעתו דבר כזה. ולא נכון לחשוב כאילו "אז" לא ידעו. זה כבר שנים לא מעטות שיודעים בדיוק את הקריטיות של זמן הביוץ לענין הריון, וגם את האפשרות לחול בזמנים שונים בחודש. עשרות שנים לפחות.

וכבר הציע בזמנו הגרש"ז אויערבאך פיתרון לכאלו שזמן הראיה שלהן קצר, ואם לא הצורך לחכות חמשה ימים (לאשכנזים) לפי שבעה נקיים, היו יכולות להרות. וכמובן, זה היה בלי "לוותר" על שבעה נקיים (והיו שיצאו נגדו אז בחריפות..). כל זה, כבר לפני  שנים רבות. 

והענין, כמובן, אינו "פסיקות שמקובלות על הציבור", לא פוסקים הלכה לי מה ש"מקובל על הציבור", אלא פסיקות שיכולות בתוך תחום ההלכה, לעזור לאנשים שיש להם קושי. ועל זה תמיד שוקדים הפוסקים.

[לגבי הדיון הנוכחי, אני חושש שלא נפתח מכוונות תמימות, לפי פתיחתו, אלא כחלק מ"גישה" חמורה. אבל ברור שיש אנשים ספציפיים, עם בעיה כמו שציינת, שבוודאי מתעניינים עניינית האם אפשר לעזור להם בתוך תחום ההלכה. מובן לגמרי]

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍