ספר לדופרן למה אתה פה

אני? סתם דפקו אותי ,,כבר התפללתי מנחה 

@משיח בן דוד אתה מורה? על מה נתפסת? על דברי תורה? אשרייך!
@איוושה מה החלטתי? אשמח לשמוע.
@מוטיבציה אני אוהב מתמטיקה, בונה מקצועית בלגו בגילאי 3-7. ברוטו, בהחלט ברוטו. לפחות לכמה שנים, לא?
מרגיש שחסרה לי יד כזה, אז מה למדת? הוראה, נו שויין, עוד אחד. מה אתה לומד? "הנדסת חשמל בטכניון" פייי מיאו בזינגה. { אף שהנהון מנומס בליבו אלו הצלילים} נסחפתי מהעולם, וחש שכל הצד הריאלי שלי הושלך אחר גווי.


ולסיום @ברגוע! אתה צודק ובשאלה הזאת אני אחד נגד מאה אופציות. אולי נכנס למסחר באופציות, אבל שמעתי שזה ספוקלטיבי.

אבל את יודעת..

היה בו משהו בדופרן..כאילו הוא האמין שהוא כבר התפלל מנחה

ואל תספרי לאף אחד אבל...

אני הולך לאכול אותו על קרקר ...

מה יותר מרשים - את החברה או את עצמך, יש בזה קצת הבדל, אבל הוא לא כל-כך משמעותי בעצם.

מודעות לנוכחות של השיקול הזה היא חשובה בעיניי. יכול להיות שהכי טוב להתעלם ממנו, אבל אני לא בטוחה. אם ממש קשה להתעלם מהחלק הזה, אבל נטיית לבך היא יותר לחינוך, אתה יכול ללמוד מה שחשקה נפשך ולהמשיך לתארים מתקדמים. אחרי שיהיה לך דוקטורט בפיזיקה, גם אם אתה ״רק״ מורה, זה בכל מקרה יישמע טוב. אוקיי, לא רק יישמע טוב, גם אתה תרגיש שכן התפתחת בתחום שמעניין וחשוב לך.

אם אתה מתכוון להשקיע בלימודים בזמן הקרוב בכל מקרה, נראה שכדאי ללמוד הנדסה או מדעי המחשב. אח״כ תוכל לראות אם אתה רוצה ומתאים לך להמשיך ללמוד (ואולי ללמד תוך כדי), ללכת לעבוד (ואולי רק לכמה שנים) או מה. מעבר לתואר תצטרך בשביל ללמד רק תעודת הוראה - לא מסובך, וככל הידוע לי חסרים מורים לפיזיקה ומחשבים.

אם נראה שכתבתי באופן מזלזל או עוקץ - לחלוטין לא. הדיון הזה נוגע בדברים שמעסיקים אותי גם אישית (ומוטיבציה יכולה להעיד) .אולי לכן גם כתבתי מעט מבולבל. שאלת מה אנחנו היינו עושים או מה עשינו? אז כרגע אני עובדת בחברה מאוד ״נחשבת״, עם תנאים מעולים והכל. וכנראה שנכון בשבילי לעת עתה להמשיך פה. אבל זה לא בהכרח מה שהייתי ממליצה לך או לעצמי בצמתים שונים שהביאו אותי למקומי היום, או לעצמי של עוד כמה שנים.

בס"ד

נכון אז המשכורת היא לא הכי גבוהה,

אבל אני אקום כל בוקר למשהו שאני אוהבת וטובה בו,

וזה אידיאל מאוד גדול בשבילי לעסוק בחינוך ולחנך את ילדי ישראל המתוקים!

הכי חשוב בעיניי זה לבחור משהו שאתה אוהב ויהיה לך כייף לקום אליו כל בוקר,

ועבודה שאתה מאמין בה ושמח שאתה עושה אותה!

כסף הוא באמת שיקול, אבל לא הייתי שמה אותו במקום הראשון...

כי ה' עוזר!

ואני מכירה משפחות שיש להם משכורת גבוהה והם לא מצליחים לסיים את החודש, ולהפך

אני מכירה משפחות ששני ההורים מורים ולא מרוויחים הרבה ויש להם הרבה ברכה ושפע בבית..

ה' עוזר אבל יש השתדלות ובחירה חופשית .. איך יצמח כסף? מהשמיים? 

יש נתוני שוק.... 

כי זו, בעיני, אחת השאלות הקריטיות שכל אחד.ת צריך לשאול כשהוא.י באים לבחור מקצוע.

עבודה בהנדסה יכולה להיות מאד מרשימה ומאתגרת אינטלקטואלית, אבל גם מאד תובענית- פיזית ונפשית.

עבודה בחינוך יכולה להיות מרתקת, דינמית ומרגשת, אבל גם שוחקת ומתסכלת (המערכת הארורה).

בסופו של דבר היום יום יורד לפרטים הקטנים, וחשוב שתנסה לדמיין איך נראה יום עבודה בכל אחד מהמקצועות, על צדדיו המחמיאים יותר ועל אלה שפחות, ותנסה לראות איך אתה ותכונותיך (הטובות והפחות) משתלבים בו.

אה, ועוד דבר קטן- כל האידיאלים הגדולים מתנדפים ונעלמים כלא היו אם אתה עושה משהו שאתה לא אוהב (חיוך של ילד זה לגמרי אידיאל במובן מסויים- ילדים יכולים להיות גם סיוט מהלך כשהם רוצים, והם רוצים).
ואותו דבר לגבי יוקרה.

בס"ד

אבל בכל זאת,

עזוב רגע את הבחירות.

בלי קשר לכלום,איזה ערך יותר חשוב לך?

כסף?

מקצוע של נתינה לאחר והשפעה/חינוך?

סיפוק?

אחרי שתסדר לך את הערכים לפי סדר יהיה לך יותר קל להחליט, וכמובן שסיפוק יכול להיות גם בהנדסה.

"הדרך להחליט בחירות בחיים זה לפי מיון ערכים לפי המשקל והחשיבות האישית שלך אליהם, כי כאשר בוחרים החלטות לפי סדר הערכים הנכון לך , אז הבחירות הרבה יותר קלות " - (זה כתוב בערך כך - שם שם)

ובאמת יש אולי את דרך האמצע(מכיר משהו שעושה אותה).אפשר לעשות תואר במדעי המחשב(אולי גם הנדסה , צריך בדיקה) ואז פשוט לעבוד בזה כמה שנים עד לבסיס כלכלי ואז להשלים להוראה ולעבור להוראה...

והנסית ללמד כיתה? או לדבר עם מורה למחשבים ולברר את החשש? (לגבי חשש שלך מכך שאולי אתה לא באמת תאהב את זה כפי שנידמה לך)

ומוסיף שיעור ניפלא של הרב דורון כץ:

כיצד לבחור מקצוע לפרנסה - סבלנות בענין הפרנסה

בס"ד

ולכך התכוונתי.

העניין הוא שלפעמים מרוב בלבול וקושי ולחץ להחליט אז לרגע אפשר לשכוח שבעצם מה שבעומק של ההחלטות הוא סדר העדיפויות(הערכים) הפנימי שמנווט.

אחרי שחוזרים לנקודה הפנימית הזאת אז מסתכלים באופן הכולל יותר על ההחלטות וייתכן שכבר אז התשובה תבצבץ יותר לעומת לפני שחוזרים לנקודה הפנימית הזאת.

למדתי חינוך על הדרך דרך הישיבה. נכנסתי לכיתות בעבודה מעשית, יש בי גם פחד מלעמוד מול כיתה, וגם הנאה בהברת ידע ובקשר חי עם תלמידים. אלו שהזכירו לקום כל בוקר עם חיוך לא יודע אם ככה ארגיש בהוראה.

אז עכשיו השאלה היא אם להתחיל ללמד, או ללמוד עוד מקצוע מה שמשנה קצת את התמונה.

אז קול אחד אומר- ללמד, ובערבים להשלים השכלה {מן הסתם לא באמת אפשרי}
וקול אחד אומר- תלמד מקצוע יותר ראלי- תעבוד 10-15 שנה בו- ואז תעבור להוראה.
ויש עוד כמה , אבל נתמקד באלה.

לגבי השאלות שהעלו פה, כסף זה לא ערך זה אמצעי. ושכר המורים הוא נמוך באופן פסיכי. אז יש כל מיני השלמות. אבל לא מבסוט על זה ממש לא. מנגד כמובן מציינים כולם את שעות העבודה המעטות יחסית, והחופשים הרבים, אבל לא ברור בכלל שזה באמת כה משחרר{עם כל המסביב- גמולים, ישיבות, קורסים, הורים, מבחנים ושאר עניינים} ומעל הכל האנרגיה  שמוציאים בחינוך היא פי 17 בממוצע. ככה התחושה שלי.

שאלה שאלתית.
 

טס להודו

דרך אומן, בהפרדה ממלאה.

שאמנם לא הכי גבוהות במשק, אבל לא כאלה רעות.

@a-a-a

זה נכון שאם מחשבים את כל החופשות ושות'. אז יוצא שמורה מרוויח הרבה, אבל כל תואר אחר כמעט י(חוץ ממדעי הרוח) יציב את הבוגר 10 שנים אחרי התואר הרבה מעבר לשכר של מורה- מורה ירוויח כ-9000 ש"ח. אחרי 10 שנים עם כל הגמולים וההשתלמויות...

ולעומת ההשקעה, זה שכר נמוך.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.