אחרי מרתון עקבי וקבוע של יונתן בלומנפלד
אני עמוק עמוק נטוע והאמת קצת מפחד
כמו אחרי הרבה זמן של חרוזים
שבפנים משהו מזיזים
עכשיו בלי משקל
בשביל כל הפוחזים
אני תוהה לעצמי קצת על משקל
נכון אני פספסתי את הסדנא של אלון
ונכון שזה טבעי שאני סתם כישלון
במשקל.
ועדיין
גם חריזה ומשקל זה נשמע ממש לא קל
וכשרוצים שפה קולחת אז לפעמים
לפעמים מדלגים על חריזות ומפנימים
שצורה של שיר זה דבר נורא קשה
ולחיות בתוכה בלי להרגיש מנושה
זה דבר לא קל.
משקל.
ואז אני מבין שגם אם שרים טוב קשה להאמין
שמי ששר שר את האמת שלו בפנים
כי קשה לשמור על חריזות ומשקלים וניגונים.
וסבא שלי שאני מעריץ הוא פרופסור לפיוט
והאמינו לי זה לא דבר פשוט
ומשקל וחריזה אצלו זה עבודה
אצלו זה חלק מחייו ואני קצת מאוהב
אבל משקל מסובך בערבית של האלחריזי
גם נאי מתעניין בפיוט
ואותי מפתיע כל פעם מחדש איך זה נראה
ואיך המרגש
לראות דברי ה' בחריזות קצובות
שמעבירים מסר מתורת אבות
על משקל שלא מרפה בעת תורה
שבעל פה.
ולכן היום לא כל כך מאמינים
ששיר טוב יצא אמיתי מבפנים
יש צליל של חוסר כנות ואין חוסר צליל של כנות
ולכן בצורה קצת אינפנטילית מפגרת
אוהבים דוקא שירה מדוברת
משהו קולח בלי גבולות מיותרים
אבל נשאר נחמד באוזן קצת כמו שאר השירים
ומשחקי המילים ממש אוהבים
כמו מילים שממפצלות או ביטויים דומים
והאמת לא נעים אבל ההומור של "הפתעה"
בא במין דרך מוזרה
במין, דרך מוזרה...
וסתם שוב מעצבנת אותי תרבות המערב
איך אוהבים שמדברים על היחס לשרברב
אבל דברים גבוהים על חורבן ועל מקדש-
עזוב אותנו זה לא דבר חדש
אז צריך איזה מישהו שיכניס בתוך התנאים החדשים
דברים אמיתיים נוגעים ללב דברים מרגשים
אחרי מרתון עקבי וקבוע של יונתן בלומנפלד
אני מרגיש קצת שיש את זה...
אבל עדיין חסר לי שירים עמוקים
היום רק צליל של שקט צלילים די מתוקים
יושבים בדד וזה נחמד שתרבות השירה המדוברת
היא תרבות שבה שותקים
כי רוב העולם היום רק מדברים וצוחקים
בווצאפ ובשאר ויראציות שונות
ונשמה שהיא רוח ממלא לא נשמעת
סתם לשון מדברת גדולות
שימו לב אל הנשמה
וקטפו בידכם מלילות
שימו לב אל הנשמה
אז אולי עדיף בינתיים להנהן בראש בשקט וללחוש
עוד תגיע עת בה נשיר
אבל בינתיים
נשתוק לרגע אחד מתוק
ונזמר את הדממה
שימו לב אל