לנסות להסביר את עמדתך, בנעם והגיון יכול לעזור

היא מעוניינת לשמור על התינוק שלה קצת יותר מבעלה!

היא סחבה אותו במשך 9 חודשים, בחום, בסבל לא פשוט......

באמת נראה לך שמה שעכשיו היא רוצה זה לאבד את התינוק שלה???

רצונה של כל אמא הוא להגן על התינוק שלה שיוולד בבריאות ובבטחה.

אני ממליצה להתיעץ עם מיילדת מנוסה ולבדוק.

ומשרד הבריאות ממממ אומנם לא איבדתי אמון לגמרי בכל מערכת הבריאות, אבל לצערנו גם שם הכל אינטרסים וכסף..

לידת בית, היום, לא כמו פעם היא ממש לא גחמה. די בורות להגיד את זה

אבל אם בדקת, שלח מאמרים. אשמח לראות.

אז למה שזו תקרא גחמה? לידת בית, זה מקום הרבה יותר טבעי לאישה ללדת. יש מיילדת פרטית, שיש לה מכשור מתאים, וידע מקיף. הרבה יותר נעים ללדת בסביבה הטבעית, מאשר בבית החולים, סביב רופאים לוחצים, שדוחפים לעיתים לעשות דברים שאינם מסתדרים עם רצון היולדת

זה ציוד למציאות רגילה.

עפ"י ההלכה והמציאות, לידה זה דבר שנחשב עם סכון, על אף שפחות מסיכונים אחרים, כי זה מצב "נורמלי".

אם חלילה יש הסתבכות (מספיק חבל טבור שנכרך ח"ו), לפעמים ענין של שניות מבדיל בין ילד ללא נזק, לילד שיגדל חלילה עם נזק מוחי. ולפעמים ממש בין חיים לההיפך.

גם בבי"ח יש סיכונים, אבל מבחינת הזמינות המיידית למצב חירום, כולל של מומחים, מסתבר שאין מה להשוות.

והזמן להתפנות באמבולנס, הוא לפעמים הזמן הקריטי.

וכמו שאמרו, התינוק הוא לא רק "שלה".

ואכן, נכון שיולדת יכולה ללכת אחרי סיפורים ששמעה מחברות, זה לא בהכרח קשור לאיכפתיות שלה שיצא ילד בריא. זה ענין של אופי. יש כאלה שתגדנה לעצמן בשכל: לא מסתכנים. יש כאלה שנוטות יותר ללכת אחרי "סיפורים".

מה גם, שברור שיש כמה וכמה תנאים שלנשים מסויימות לפחות, נוחים יותר בבית, בפרטיות.

אלא מה? שיש גם צד שני. מצב הרוח של האשה, אינו משהו מבוטל, בוודאי בזמן כזה. ואם אשה תגיע לבי"ח ממש "בכח"עם הרגשה שעושה משהו נגד רצונה - זה בהחלט לא מוסיף ללידהולמה שמסביב, כולל מצב הרוח שאמור להיות לה אח"כ.

על כן, כדאי גם לבדוק "מקצועית" היטב, בלי יותר מידי סברות מהאויר. וגם, לנסות שהכל יהיה בהסכמה, באוירה שמתאימה ללידת ילד.

מכמה וכמה סיבות.

ראשית, אבא לכמה וכמה ילדים, מכיר די טוב מציאות של לידות. לא קשה לדעת מה הסיכונים. ואין שמץ ספק שיש סיכונים שהבית אינו יכול לענות עליהם. חלקם צוינו. אפשר להוסיף גם מציאויות שקורות שתוך כדי לידה, בשניות, ממהרים אשה לניתוח. אין דבר כזה בבית.

גם העבודה שיש נשים שיכולות ללכת אחרי סיפורים של חברות בעלות-אג'נדה, זה דבר שמוכר מנסיון החיים. לא כל דבר צריך מחקר מקצועי.

כמו כן, הנושא של החשיבות של מצב רוחה של האשה לקראת/אחרי לידה, אינו צריך מחקר-מקצועי. נושא מוכר מהחיים ומההלכה ומידע כללי מצטבר.

אשר על כן, בהיות שמדובר כאן בשאלה שיכולות להיות לה השלכות רציניות, לשני הכיוונים, לגמרי צריך לכתוב. חייבים. לא תעמוד על דם רעך. חייבים ליידע את האנשים על הסכנה. וחייבים גם להסב תשומת הלב לנושא של תחושתה של האשה בזמן כזה, שגם הוא דבר שיכול להיות בעל השלכות משתנות בחומרתן.

אחרי שיודעים את הדברים האלה, את צדדי השאלה, אז יש מקום לבדוק היטב ולהכריע, לא לפי סברות, את רמת הסיכון בכללי ולאותה אשה, מול ההשפעה על האוירה לקראת הלידה.

לק"י

וסתם ככה, יש סיבוכים שנגרמים בזכות בית החולים (זירוזים פחות הכרחיים שמובילים לניתוח חירום למשל).

אני לא אומרת ללדת בבית או לא. אבל כן ללמוד את הנושא היטב, ולא ללכת רק לפי התחושה האישית או מחקר בודד.

אני סבור שבעניינים של פיקוח נפש יש מקום לכפות את האשה 

והייתי רוצה להאמין שאשה נורמלית,

אחרי שתשמע פסק של רב המוסמך לפסוק - לא צריך יהיה לכפות אותה

או לחלופין שיחה עם רופאת הנשים שלה.

אבל - לפורום יש אג'נדה . . . 

אין אף רב פוסק הלכה שיתייעץ עם מיילדת בית במקום עם רופא בשאלה כזו.

מעניין למה.

כל בר דעת מבין,

שאין שום סיבה בעולם  לקחת אפילו סיכון קטנטן על עובר בריא ושלם, רק כי אמא שלו החליטה שיותר נוח לה בבית.

מעניין מי הן "נשות הפורום הנעימות", שכה מטילות את חיתתן על הגברים כאן.

פסק של רב...

א. לפורום אין "אג'נדה". פורום זה לא הסכמה מראש. זה מקום של דיונים. כל אחד/ת מבעי/ה את דעתו/ה.

מי שלא מסכים לדעה, כותב אחרת.

לפעמים, בפרט בנושאים שיכולות להיות להם השלכות חמורות, קצת "מתלהטות הרוחות". אבל, לדעתי, זו בסופו של דבר לא הדרך. מלבד ההרגשה שזה מייצר, הנסיון גם מראה שזה גורם שדברים פחות יישמעו. מי שחושב שהוא ממש מזעיק על נפשות - אם ינקה את דבריו מכל מיני "חרפות", ויכתוב הכי חד ובהיר את דעתו, יש סיכוי יותר גדול שישכנע. 

ב. לגבי "יש מקום לכפות על האשה", כפשוטו. כלומר, "בכח", כמו אדם שמסכן את חבירו בנפשות - זו שאלה גדולה מאד.

היתה בזמנו אשה זקנה שהרופאים אמרו שחייבם לקוטע את רגלה, אחרת היא מתה תוך מס' ימים. היא התנגדה (דומני שאמרה שרוצה להגיע לעוה"ב עם גוף שלם.. נימוק בוודאי מטופש רציונאלית והלכתית). הרופאים רצו לכפות. לכאורה סברה טובה. הרב אליהו זצ"ל אמר לא לכפות. כנראה תפס שבמצבה, זה עצמו יגמור עליה.

אז אני לא מדמה מקרה למקרה - רק אומר שבעניינים כאלה אי אפשר לפסוק רק "טכנית". 

ואכן, דעתי האישית נוטה, שאע"פ שלענ"ד צריך להסביר שלא ללדת בבית - הרי שבמקרה שמדובר במישה בריאה ללא סיכון מיחד, והברירה תהיה אם שממש תגיע לבית יולדות נגד רצונה או תלד בבית עם מומחית לכך וכל הציוד הראוי, זה עדיף. אבל הדגשתי, שבשביל דבר כזה צריך באמת לשאול פוסק הלכה מובהק. כי אלו דיני נפשות.

ג. ברור שפוסקי הלכה, בעניינים כאלה, מתייעצים עם רופאים. יש כבר כאלה שיש להם ידע רב כ"כ, שיכולים לעשות סקאלה של הדעות (הזכרתי את הרב מנחם בורשטיין), וגם מכירים את הלכי הרוח של כל מיני נשים במצבים כאלה.

ד. תמהני מאיזה "ראש" באה האמרה: "מעניין מי הן "נשות הפורום הנעימות", שכה מטילות את חיתתן על הגברים כאן"..

למיטב ידיעתי, את הביטוי על "אשה נעימת הליכות", אני כתבתי כאן לגבי מישהי שאחת אמרה על דבריה, "שטויות".

מאיפה באה מחשבה כזו, שכדי להגיב על סגנון כזה, צריך איזו "אשה שתטיל אימה".... 

חבל שזו צורת החשיבה. הרי בדיוק ההיפך. אני מכיר את האשה הזו ובעלה, ויודע שאכן יש לה אופי נוח, סבלן - אז באופן טבעי, אם מישהי מגיבה כך על דבריה, מעירים על זה.

ולסיום, הפלא, שדווקא אנשים שלכאורה (וסליחה אם אני טועה) הם די "חדשים, כאן, וודווקא כאלה שאומרים - יתכן בצדק - שכל כתיבתם היא בגלל הסכנה, כותבים בחלק מדבריהם בסגונות שאין להם כל קשר והכרח לנושא הנקודתי. גם מזיקים לעצמם, לאוירה, וגם לאפשרות שדבריהם יישמעו. שווה לעשות ריביזיה.

הרי אם במקום לכתוב "איזו שטות" - היית כותבת "זה לא נכון - צריך בי"ח בהיכון", האם את סוברת שזה היה פחות משפיע בכיוון שאת רוצה?

בוודאי שלא.

ולכן, להגיב כך, למישהי ותיקה כאן ונעימת הליכות - אין לכך מקום.

גם דברים חשובים מאד, אפשר לומר בהיר בלי להזדקק לכך.

שאם מדברים עניינית, מסבירים לגמרי בבהירות מה הבעיה (למשל בדוגמה הנ"ל - "זה ממש לא נכון. חייבים בי"ח בהיכון. אחרת תוך שניות עלולה להתפתח סכנה בלידה שאפילו לרדת במדרגות לאמבולנס יהיה יותר מידי.."), משפיע הרבה יותר.

היה כאן פעם מישהו - שגם מגיח מידי פעם, שהיה כותב בסגנון חריף מאד, מתוך עיסוקו במדעי הרציונאלי, והיה מזלזל לגמרי בכל כיוון אחר - גם הוא בכוונה שיזהרו בנפשות.

התוצאה המוכחת היתה שדבריו הפכו לכמעט בלתי נשמעים.

אני חושב שגם בדברים כאלה שווה לעשות "מחקר" קצת יותר מעמיק, מאשר נסיון לא רב בשרשורים אחרים.

וצריך לדעת, שאם השערתך טועה, אז זה לא נשאר "פרווה", אלא כתיבה בזלזול למישהי מוכרת, שמקפידה מאד, באופן טבעי, על סגנון נעים ומכבד.

[ושוב, כעת לכיוון ההפוך, את מגיבה להודעה שלי ל"כותבת המחקר", וכעת בניק "רפואה שלימה"... אם זו אותה אחת - למה שני ניקים?]

במשטרה על רצח על חלק מהניקים פה

בלי להעליב,   אני פשוט רוצה להבין:

קראתי את תגובתיך - את מגיבה ממש הרבה, וכותבת שאת לא מכירה ולא למדת את הנושא. 

אז מה רצית בסופו של דבר להגיד?

הילד שלה הוא אדם בפני עצמו וזכאי לתנאים הבטוחים ביותר כדי להיוולד.

אנחנו ילדנו בבית, בלידה לא מתוכננת, ואם האחות היתה מזהה את הסימנים מראש ומפנה אותנו לבית החולים לא הייתי צריך להגיע לאזכרה שלו שלשום..

ברור לי שאין מקרים זהים ושההסתכלות שלי על כל זה אינה אובייקטיבית.

מצד שני,

אינני מוכן לקבל את הטענה שזכותה של היולדת להחליט היכן ללדת,

על חשבון הסובבים אותה - בעלה והוולד עצמו, שלהחלטה שלה משמעות רבה עבורם. 

עכשיו הבנתי.

וברור ששלומה של האשה, זה גם לגמרי עניינו של הבעל.. וכן להיפך.

וקל וחומר העובר, שאינו "שייך לאשה" כהו זה יותר מאשר לאביו.. בכלל לא צריך לדבר על זה. אוי למשפחה שיגיעו לדיון כזה...

אלא מה? דרך המלך היא באמת בשיח. מדברים. כל אחד מבין מה שהשני רוצה וחושב, שומע, מבין מה חשוב לו (גם האיש - אפילו אם חושב שזה שיגעון גמור, חייב קודם כל להבין מה כ"כ חשוב לאשתו בכך, אם באמת חשוב לה. ממש להזדהות עם זה. אח"כ להסביר "למה למרות זה". יש להניח שאשה שיש לה כזה גב מהבעל, גם יותר יהיה לה קל ללכת עם הכיוון שלו).

אבל - אם אצל אשה "נתקע" דבר כזה בראש לגמרי, יש לה חרדות מבתי חולים וכד' (יש דברים כאלה) - והברירה, התיאורטית, תהיה פשוט "לכוף" עליה. כפיה מדין פיקוח נפש - זה כבר דבר רב אחריות מאד מאד.

אשה יולדת היא בגדר "חולה מסוכן" עפ"י ההלכה (לא ממש בדרגה כמו "סכנה ממש" כי זה נורמלי) - ולגבי מי שנמצא בגדר הזה, הרי גם מחללים שבת לעיתים בשביל הרגשתו הטובה. ולהגיע כך, במצ"ר נסער ונוראי, זה יכול להיות גם ספק-סכנה עבורה (ולא נעים אולי לומר.. אבל כל זמן שהעובר לא יצא ממעיה, חייה קודמים..).

אשר על כן, זה בהחלט נתון שמחייב התחשבות. זו פסיקה מסוג של שאלת חכם גדול ממש, אם מגיעים למצב כזה, שאצל האשה זה "מוחלט", ומבחינת האיש - פיקו"נ.

כל זה - לתיאורטי. אבל כל אדם שיש לו טיפה נסיון חיים בעניינים אלו, יודע שבאופן נורמלי לא מגיעים לכך.זה איש ואשתו. מדברים... וכו'.

מה זה השפה הזו???

מה את מכירה את המקרה??

לידה בבית יכולה להיות נהדרת, מרוממת ומרגשת הרבה יותר מלידה בבית חולים. עם זאת, לידות רבות נקלעות למצבי סיכון, שמצריכים התערבות חירום מיידית. בשלב זה, התערבות כזו קיימת בבית חולים בלבד, ועל כן, נראה לי סיכון מיותר שלה כיולדת ושל הילד של שניהם (זוכרים שגם לאבא יש חלק בילד?). כחלופה ללידת בית ניתן לחפש בית חולים עם גישה יותר מקבלת, ויש כאלה (אם כי גם שם יש מה להתקדם). 

אני חושבת שזה שהיא "היא סחבה אותו במשך 9 חודשים, בחום, בסבל לא פשוט..." זו בדיוק אחת הסיבות לא לסכן אותו ואותה.  

הוא ממש לא הפירוש שאנשים אוהבים לתת.

הפירוש הוא - "דעתן קלה לעבור מדבר לדבר" אני לא מצטטת מדויק מן הסתם, אבל הכוונה היא שדעתן של נשים, כלומר יכולות הקשב להן, מסוגלות לעמוד במעברים חדים מעניין לעניין. הקב"ה טבע את ה"דעת הקלה" הזו באישה כדי שתוכל לתחזק בית יהודי מתוך שלוה ונחת. 

על מולטי-טאסקינג שנשים מסוגלות אליו בניגוד לגברים, שמענו ??

יודעת שזה לא קשור לנושא השרשור, אבל בכל זאת. 

הלשון הזו מובאת בגמרא (שבת לג), לגבי רבי שמעון בר יוחאי שהתחבא עם בנו בבית הכנסת, מהרומאים, והיו נשיהן מביאות להם אוכל.

אמר ר"ש לבנו: נשים דעתן קלה עליהן. שמא יצערו אותן, ותגלינה אותנו. ואז ברחו למערה.

אז הפירוש הפשוט, לכאורה, של "דעתן קלה", הוא שמושפעות יותר בקלות. קל יותר להזיז אותן ע"י לחץ.

אכן מסתבר, שגם התכונה הזו, יש בה התאמה לתפקידיה של האשה. ויתכן שגם התכונה שהזכרת, נגזרת מזה/שייכת לכך.

הפירוש של "נשים דעתן קלה" הוא שנשים דעתן קלה! גם ברוריה טעתה בזה וסופה היה מר! לא לסלף!

ישנם מספר פירושים לאמרת חז"ל "נשים דעתן קלה"

האמרה הזו נאמרה ע"י חז"ל פעמיים, פעם אחת במסכת שבת ופעם שניה במסכת פסחים, ובשני הקשרים שונים שכאשר מצרפים את שניהם רואים כי לא ניתן לקבל את הפירוש המקובל כפירוש יחיד. 

ליתר פירוט, עיין בספרו של הרב אהרון פלדמן שליט"א, "שלוש שלומות הן", פרק 6 עמוד 59.

בהסברו את הנושא הרב אכן מציין כי הנגזרת של "דעת" הנשים היא היכולת לשכנע ולהשפיע עליהן ביתר קלות, אך זה עדיין לא סותר את דברי אלא רק משתלב איתם.

משמע, בעל יכול בהחלט לגייס לטובתו את "דעתן קלה" על מנת להשפיע על אשתו לקבל את דעתו מתוך דרכי נועם, אך חלילה לא להשתמש בגישת "דעתן קלה" כפירוש מזלזל ליכולות ההיגיון והאחריות של האשה, כפי שנעשה כאן בשרשור מלכתחילה...

כל טוב

זה מה שתכננתי ללמוד בקרוב. כרגע זה מבוסס רק על תחושה מתוך הקשר חברתי שהרוב לא יולדות בבית... האינסטינקט הראשוני שלי הוא חשש..

גם בגלל ההיבט הכספי

אלא אם כן היא רוצה שאם יקרה משהו הוא יוכל להאשים אותה ללא סוף

דבר שממש 'יועיל' לקשר הזוגי

קודם כל, להשתדל להיות לא "כנגד", אלא לשמוע למה רוצה, להביע אמפתיה ל"נקודה" שלה.

אח"כ, להסביר את החששות (אם יש איזה סיבוך ח"ו - בבי"ח זה טיפול מיידי).

ולנסות להחליט ביחד, שהולכים לשמוע מישהו מקצועי בענין הזה.

בסופו של דבר, אם כל הנתונים של ההריון ושל בריאותה לא מצביעים על סיכון מיוחד (ואם יש לכם לשעת הצורך בי"ח קרוב..) - אז נראה שאי אפשר להגיד לה "בכח" שתלד בבי"ח. אפשר לנסות לשכנע בנחת, לברר, אולי גם  היא תסכים.

אבל אם בסוף לא - מסתבר שעדיף שתרגיש שאתה "איתה" (אולי בשביל עצמך תעשה שאלת חכם, אם מותר לך לא להתנגד בכל תוקף לדבר כזה מדין "ונשמרתם לנפשותיכם". אולי תתייעץ עם הרב מנחם בורשטיין מ"פועה", שמן הסתם מתמצא בזה, ויכול לומר לך אחוזי סיכון ריאליים).

אם את חושבת שתשכנעי מישהו יותר, ע"י הסגנון הזה שלך - זו טעות מוחלטת.

דברי חכמים, בנחת נשמעים.

הנה, דוגמה קלאסית. את קראת בכלל מה כתבתי, לפני שהגבת על מישהו שהגיב על הודעתי?

ומישהי אחרת שהגיבה, כתבת שאת מקווה שאינה מגיבה בעד "בצע כסף"..

אז אם את מרגישה שהנושא כ"כ מרתיח אותך עד שאינך יכולה לקרוא בדקדוק על מה מגיבה, או לומר בסגנון מתון ובהיר בדיוק את אותם תכנים - אולי הברירה העדיפה היא לא להגיב?.. 

די ברור לי, שגם הנימוק של חשש לנפשות לא רלוונטי כאן, כי המציאות מראה שמי שמגיב/ה בסגנונות כאלו, גורמ/ת אנטיזוניזם לדבריו/ה.

מי שחטאה זו רק את. לכלכת כאן את פיך. אם זה נראה לך "לא להתייפיף", יבושם לך.

אל תחזרי. לא נראה לי שזה מאד מרשים מישהו.

בחירה חופשית יש גם בשקרים וגם בשמירת הלשון.

אז אפרט, שמא באמת לא הובן:

א. אני כתבתי הודעה מפורטת בענין (תגובה לכותבת הותיקה, ונעימת ההליכות, יעל). הסברתי שם שבלידה בבית יכולים להיות במצבים מסויימים סיכונים גדולים שלא יהיו בבי"ח. ועם זה - שאשה שממש בנפשה - לא משנה מאיזו סיבה - ללדת בבית ותגיע לבי"ח ממש בעל כרחה, זה גם כן דבר שיכול לעלות ביוקר במצבים מסויימים, כי גם מצב הרוח של היולדת חשוב, לפני ואחרי הלידה. ועל כן אמרתי, שאין כאן מקום לפעול רק מ"סברות", אלא ממש להתייעץ מקצועית, גם בכללי וגם ספציפית לגבי המדוברת (אכן, הרב בורשטיין שהזכירו פה, למשל, מקצועי לגמרי).

מישהו הציע לעיין בדברי. תגובתך היתה: "דן מוסמך לפסוק בספק פיקוח נפש"? "אבל אולי הוא מוסמך לפסוק גם בניגוד לגדולי הרופאים".. זה סגנון מזלזל (ומצד האמת, בעצמך), מר - ומעל הכל, שקר. שהרי אני כמובן לא פסקתי בכך. אדרבה, הערתי על הצדדים השונים של הענין, כדי שאכן יבררו היטב בענין שנוגע בחשש סכנה.

כך צריך לנהוג כל אדם אחראי, שיודע מה ה"שאלה". לעורר עליה, שישאלו. לא תעמוד על דם רעך.

עניתי לך בעדינות ועניינית, בתקוה שתירמזי ותתמתני (לא בתוכן - אלא בסגנון ובדיוק באמת, ביחס לאנשים).

הודעת שלא חזרת בך - לא היתה לי ברירה אלא להגיב כאן, וגם כאן התאפקתי.

ב. למישהי אחרת, שניכר שכתבה בתום לב ומתוך בירור רציני שעשתה, כתבת שאת מקוה שאינה עונה בעד בצע כסף... האם היית מסכימה שמישהי תכתוב עלייך שמקווה שאינך מגיבה בעד כסף מבתיה"ח?....

מה זה עוזר ל"פיקוח נפש" שאת כותבת כך?  האם אי אפשר ממש את אותו תוכן לכתוב עניינית, בהיר לגמרי, להסביר עד כמה למיטב ידיעתך זו סכנה?.. בלי  "ציונים" וחשדות. 

ג. לבעל ששאל, כתבת שאשתו מטומטמת. אז את כותבת כעת שאני יכול להחליפה במילה אחרת.. אני לא צריך להחליפה בכלום. הבעיה אינה שלי אלא שלך. לי זה לא עושה כלום. את מזיקה בכך לעצמך, ולאופציה שדברייך יתקבלו.

אם את באמת חוששת לדיני נפשות, אמרי את הדברים בצורה כזו שאנשים ירצו לקרוא ולקבל. אחרת, גם עלייך עלולה להיות אחריות לכך שלא רצו לשמוע אותך.

ולא תוכלי להגיד, "מצפוני נקי.. התרעתי". לא נכון. ר' חיים מוולוז'ין כותב, שמי שטבעו לא לדבר רכות - פטור הוא מלהוכיח. 

אלא אם כן כל הענין זה לומר "מילה אחרונה", שאז אין לי ענין להתחרות בכך.

כל אדם יכול לטעות בלהט ויכוח, ולהיגרר לסגנונות לא רואיים, או התייחסויות למה שלא נאמר.

אז הדרך הקצרה והישרה היא לחזור מכך. זה הכל. כל טוב.

אם כן, מדוע צריך שני ניקים?

אם לא - התגובה לא היתה אלייך.

אם כי, אני באמת חושב שבכללי, גם משהו ש"מרתיח" אפשר להגיב עניינית, גם אם חריף מבחינת התוכן ובהיר. זה בדרך כלל גם עוזר יותר, שזו מן הסתם גם מגמתך.

וההיא שהביאה כל מיני מקורות והערות לגבי לידה ביתית, חושבת שאכן ביררה לעומק. הדרך הטובה ביותר היא להסביר למה לדעתך זה לא נחשב כך - או למה כדאי בכ"ז לשאול רופא ממש מומחה ממדרגה ראשונה.

ל"רפואה שלימה".. אחרי שכתבה "ראה תגובה תגובותי הקודמות". לא התייחסתי שם כלל למה שאת כתבת ליעל.

על כך הגיבה "רפואה שלמה", "ראה תגובותי הקודמות"..

עניתי לה, "ראיתי" וכו' - 

ואת הגבת על זה, "אינני רואה מקום להתנצל". הגבת על הודעה שכתבתי לה, לא אלייך.

[אבל שימי לב, שאפילו בטעות הפשוטה הזו שלך, באופן שרשור, כבר הספקת להוסיף "משרשור האריה, וכו' (לא יודע מה השרשור הזה..). אז מוטב לבדוק, האם באמת ה"רגזנות באה רק בענייני פיקוח נפש, או שה"פיקוח נפש" גורם להוציא סגנון שעדיף שלא יהיה.

ואל דאגה, מה שאני רוצה לכתוב, אני כותב בניק שלי]

האחד, הוא נושא השרשור.

בנושא זה, אני מניח שהדעות שלנו קרובות למדי, לפחות.

הנושא השני, הוא איך מדברים.

בנושא הזה יש לנו מחלוקת, לפחות.

[ואף אחד לא מחליט "ברוב קולות"... זה פורום. כותבים דעות]

היא מגיבה על כך שאמרו לה שכותבת בסגנון לא שייך בעליל,

ואת מדברת על "אנשים שקראו מאמרים".

ואת גם "פסיכולוגית" כעת... "זה מרגיז אותם כי הויכוח לא בין שווים" "הפערים יותר מידי גדולים".

אמנם אני אישית לא כתבתי בשם "מאמרים" - אבל מכיוון שמשום מה הגבת לתגובה שלה על הערתי לגבי סגנונה - 

אז אגיב ואומר, "בעדינות", שחוסר-הענוה בכתיבה "הפערים יותר מידי גדולים".. מראה בדיוק ההיפך.

ב"ה, יש כאן אנשים חכמים, נעימי הליכות, בעלי השכלה בתחומים שונים - 

הפערים היחידים היותר מידי גדולים כאן, זה בין סגנון הכתיבה של שתיכן, לבין הסגנון של חלק גדול מהאחרים כאן.

ובמחשבה שזה הרגיז מישהו כי חשב ש"הויכוח לא בין שווים".. כבר התעלית על עצמך... אני בטוח במאה אחוז, שאף אחד לא העלה בדעתו דבר כזה לרגע. לא יאומן, עד היכן אדם יכול להטעות את עצמו, ש"ידע" שמה שמרגיז, זה כי חושבים שלא נמצאים "ברמה שלו".... פשוט לא יאומן.

ואחרי זה, את בעצם מציינת, את הדבר הדי פשוט שגם אני מסכים איתו, שבאמת לא צריך להיות רופא כדי להבין את הסיכון שבלידת בית. אפילו לא צריך "מאמרים" בשביל זה.

כבר הסברתי לעיל, שאני העליתי מפורש רת הסכנה שבלידת בית, וגם את החשיבות של ברגשת האשה, ושעל כן חשוב להתייעץ בנושאים כאלה ממש עם בעל מקצוע.

אז כאשר את כותבת "דן פוסק הלכה?.. אבל אולי הוא מוסמך לכתוב בניגוד לגדולי הרופאים", אז קודם כל זה סגנון זול, שמבזה את כותבתו בלבד. דבר שני, זה ההיפך מהאמת - שהרי אני, בדיוק ההיפך, לא "פסקתי", אלא העמדתי על צדדי הבעיה בדיוק כדי לחדד את הצורך לשאול מומחים.

ולא כתבתי ש"הרגשת האשה היא שקובעת בסוף כל השיקולים", אלא שאי אפשר לכפות אותה "בכח", זה לא מציאותי. אפשר לנסות לשכנע בכל דרך שניתן.

מצער מאד, שדווקא שתיים כאן שמתיימרות בידע מקצועי, שסביר שגם יש להן, מוצאות לנכון להתבטא בצורה מרה, במילים בוטות. אם זה מה שגורם "ידע מקצועי", אז מצער מאד.. ואם זה לא בא מהידע אלא סתם מאיזו מרירות, שווה לעבוד שלא להוציא את זה על מה שלא שייך.

כתור אחת שלומדת אחיות,

הבנתי שיש אופציה ללדת בבית עם מיילדת מומחית בלידות בית.

אבל יש לזה תנאים ואחד מהם להיות בטווח של 20 דקות מבי"ח.

אם זה רלוונטי, שווה לבדוק.

בכל מקרה ללכת ראש בקיר בטוח לא יעזור

ז"א ידאג שיהיה רופא ומיילדת.

יעלה הון אבל חבל שהילד שיוולד ישא על גבו תסכול וויכוח של ההורים סביב לידתו.

לגבי כל הדיבורים פה על כך שהתינוק הוא של שניהם וכו', להזכירכם שגם בהלכה מצב הוח של היולדת מאוד משמעותי עד כדי כך שאם יולדת בשבת אפשר שמשהו 'יחלל' איתה שבת בנסף למי שמסיע את הרכב או האמבולנס בשביל שהיולדת תהיה רגועה. כך שזה כלל לא עניין של מה בכך מצב הרוח של היולדת ואי אפשר לסחוב אותה בכח לבית הרפואה

אני קוראת סמויה ונרשמתי רק כדי להגיב על הנושא הספציפי, מתוך הידע המשפחתי שלנו.
לצערי המודעות לנושא של לידות בית בארץ שואף ל-0 (חוץ מאלה שבדקו לעומק והחליטו שכן).

סליחה מראש על המגילה, אני מנסה להתייחס לדברים שנכתבו מעלי.
 

קודם כל -

כל דברי מתייחסים ללידת בית בליווי מיילדת בית מוסמכת בלבד.
 

לגבי החייאה - למיילדת בית יש הסמכה רחבה יותר ממיילדת רגילה של חדר לידה.
היא מגיעה עם ציוד החייאה, חמצן, סקשן, ועוד.
בנוסף היא מביאה את כל שאר הציוד שיש בחדר לידה,
ציוד סטרילי, כולל ציוד תפירה (זה חלק מההסמכה המיוחדת של מיילדות בית).

לגבי סיכון, סיבוכים וכו' -
כל המחקרים שבוצעו על לידות בית תמיד בוצעו על קבוצות זהות
של נשים בהריון רגיל ותקין (סיכון נמוך כמו שקוראים לזה...)
כלומר - ההשוואה תמיד היא לקבוצה זהה של יולדות בחדר לידה, ולא לכלל היולדות שחלקן בסיכון גבוה.
כך שהמחקרים אכן אמינים.
בוצעו עשרות מחקרים, על עשרות אלפי לידות (!) במקומות שונים בעולם, והתוצאות בכולן הן שלידות בית הן ברמת בטיחות זהה או גבוהה יותר לעומת לידות בחדר לידה. יש לא מעט חומר ברשת, אפשר לחפש ולמצוא. מקום טוב להתחיל הוא אתר "באופן טבעי" שמרכז הרבה חומר בנושא, כולל הפניות למחקרים.

רוב הסיבוכים שקורים בלידות, בניגוד למה שחושב הציבור הרחב, לא מתפתחים תוך שניות, מלבד:
1. היפרדות שליה מלאה ופתאומית. מצב נדיר מאוד ואכן מסכן חיים (גם אם הוא קורה בחדר לידה או בדרך לשם).
2. תסחיף מי שפיר, וכנ"ל, נדיר מאוד.
3. יש מצבים של צניחת חבל טבור שהם אכן מסוכנים, זה גם מצב נדיר מאוד, וגם אם קורה בלידת בית יש דרך למנוע סיבוך.

חבל טבור מסביב לצוואר הוא בד"כ לא מצב מסוכן, שכיח מאוד, קורה ב-30% מהלידות בלי קשר למיקום, וכל מיילדת יודעת לשחרר את החבל בעדינות מעל ראש התינוק כדי שלא יקרה לו כלום. גם אם כרוך פעמיים ושלוש.
יש מקרים של חבל טבור קצר מדי שגם כרוך סביב הצוואר - שוב - נדיר ביותר, וברוב המקרים מצריך ניתוח אך לא בהגדרה של מצב חירום.
 

יתרון ברור בלידת בית - המיילדת שנמצאת עם היולדת כל הזמן, ובד"כ יש גם דולה.
לעומת חדר לידה שם מיילדת אחת על 3-4 נשים, מה שמאפשר מצבים בהם היולדת לבד בחדר בחלק מהזמן, לפעמים גם קרוב לשעה, ואם מתחיל להתפתח סיבוך לא תמיד עולים עליו מיד (ואז, אחרי שגילו באיחור - מטיסים לניתוח ו"הצלנו את האמא והתינוק" כשלפעמים איתור מוקדם היה מונע ניתוח בכלל).
בנוסף הנהלים בבית גמישים יותר כי לא צריך להתאים אותם למערכת נוקשה שעוברות בה אלפי נשים, אלא כל מקרה לגופו. יש המון מקום לרצון היולדת בתוך הטווח הבטוח.
 

עוד יתרון - לידת בית מאפשרת ליולדת תנועתיות, שהיה בבריכת לידה ועוד מגוון רחב של דברים שגם מקלים מאוד על הכאבים, גם מזרזים את הלידה, וגם מונעים חלק מהסיבוכים השכיחים בחדר לידה.
(אם אני אפרט גם כאן... זה ייקח עוד קילומטר של הודעה, אז נסתפק בזה...)

דבר אחרון לבינתיים כי חפרתי המון -

לבתי הרפואה יש אינטרס כלכלי ברור לעודד נשים ללדת בחדר לידה - זה הערוץ המכניס ביותר שלהם, מקבלים מהמדינה 12,000 ש"ח על כל יולדת (נכון ללפני שנתיים, מאז לא בדקתי). 
באנגליה למשל, משרד הבריאות ממליץ כאופציה בעדיפות ראשונה (המלצה רשמית של המדינה!) ללדת בבית בכל הלידות בסיכון נמוך. המלצה שניה - לידה במרכזי לידה (יש גם בארץ כזה, במרכז). המלצה אחרונה - לידה רפואית.

מאיפה כל הידע?

כי לפני שבעלי ואני החלטנו על לידת בית עשינו מחקר די היסטרי, אח"כ גם דיברנו עם כמה מיילדות, נפגשנו עם אחת, ומאז היא מלווה אותנו, כ-12 שנה.... בכל הלידות ב"ה. אשמח להמליץ.

ואגב, שיחה עם מיילדת בית יכולה להפיג הרבה מהחששות.
אתה יכול פשוט "לחקור" אותן על כל דבר שמדאיג אותך.
(זה מה שאנחנו עשינו, ודיברנו עם כמה לפני שהחלטנו).

אולי תעשו רשימה של כל הדברים שמפחידים או מרתיעים אתכם\אותך, ותתחילו לברר?
בסופו של דבר אפשר גם ללכת לכיוון של חדר לידה טבעי עם מיילדת פרטית כמו שיש בלניאדו ועין כרם.

או לידה במרכז לידה - יש מקום כזה במרכז.
מי שמיילד שם הוא רופא, לצערי לא זוכרת את השם או את שאר הפרטים, רק שהוא מיילד במים.
יש גם רופא נוסף שהוא מיילד-בית בירושלים.
בקיצור -

בטוחה שתמצאו את שביל הזהב.
צר לי על ההפחדות שצצו כאן, בהצלחה ושיהיה בשעה טובה.

עוד יותר מזה - יש מיילדות בית שעובדות במקביל גם בחדר לידה רגיל.
בהדסה עין כרם הייתה פעם מישהי כזו, לא יודעת אם עדיין.

כבר הנחת בתחילת דברך שכולם שוגים חוץ ממך, כך שכל מה שתגידי משתמע כנכון. 

לך ב"ה היה מזל, ולידות הבית שלך לא היו מסוכנות, איזה כיף. מי אמר שכך יהיה אצל השואל ואשתו? 

איך ניתן לקחת סיכון על חיי אדם? 

את התייחסת ל3 מצבי סיכון, מרפרוף קל בנתונים נראה כי (מניחה שיש נתונים יותר מדויקים, אבל בגדול):
1. היפרדות שליה- מתרחשת אחת ל100 לידות או אחת ל1200

2. תסחיף מי שפיר- אכן מאוד נדיר וקורה אחת ל־15 אלף עד 53 אלף לידות

3. צניחת חבל טבור קורה אחת ל200 לידות 

בעיני, נתונים כאלה בענייני נפשות (ולידה היא מצב סיכון למרות הכל!), לא הייתי מהמרת על חשבון היולדת (לידה ראשונה?) ועל חשבון העובר, שיכול לצאת פגוע מוחית/ למות. 

מעבר לכך, יש כל כך הרבה סיכונים אחרים שלא ציינת הדורשים ניתוח מיידי- שלא ניתן לנבא אותם מראש על מנת להחליט האם האישה היא במצב סיכון או לא והאם מתאימה ללידת בית או לא.

והערת אגב, מחקר שמשווה בין אוכלוסיות בריאות בדיעבד הינו מוטה מלכתחילה. 

בכל אופן בהצלחה בהחלטה המשותפת. 

מעידות על פחד, שאינו מבוסס על ידע.
בתחילת הדרך, כשחשבנו על לידת בית, גם לנו זה היה נשמע לא בטיחותי, ואולי לא בר ביצוע.
לכן הלכנו ובדקנו את הנושא, חקרנו אותו לעומק והגענו למסקנה.
גם אם השואל ואשתו יבדקו את הנושא לעומק ויגיעו למסקנה שזה לא מתאים להם זה נהדר, אבל למה סתם להפחיד?

לגבי היפרדות שליה -
היפרדות שליה ברוב המקרים אינה פתאומית ואינה מלאה.

אם מתחיל דימום מדאיג שמעיד על תחילת היפרדות שליה - ממהרים ישר לאשפוז.

המצב המסוכן ברמה של סכנת חיים לאם וליילוד הוא היפרדות שליה מלאה ופתאומית, שזה מצב נדיר מאוד. וגם אם קורה בחדר לידה והמיילדת בדיוק בהפסקת צהריים או בדיוק נמצאת בעיצומה של לידה בחדר הסמוך - המצב של היולדת עלול להידרדר תוך שניות בלי שאף אחד יהיה שם.

צניחת חבל טבור -

אם מצליחים להכניס אותו חזרה הכל בסדר (בעז"ה כמובן!). זה עלול לקרות בבית באמצע צירים, זה עלול לקרות באוטו, וזה עלול לקרות בכל מקום. כאשר יש מיילדת בית בשטח היא תדע איך לפעול כדי להשאיר את החבל בפנים, וכן, זה מצב שמצריך פינוי מיידי.
אגב, מכירה אישית מישהי שזה קרה לה בבית, בזמן שהתארגנו לנסיעה לחדר לידה, הזמינו מיד אמבולנס והפראמדיקים היו היסטריים ולא ידעו מה לעשות. הדולה שליוותה אותה הייתה מדהימה, פעלה בקור רוח והצילה את התינוקת.

חבל שלידה נחווית כתהליך שכרוך בכל כך הרבה חרדות.

לק"י

ולהבנתי מיילדות בית מוסמכות לא יקחו סיכון כזה על עצמן.

לזו היתה כוונתי "לא בכל מקרה".

שאין הבדל סטטיסטי באחוזי ה"סיכון",
והדבר הוכח מחקרית.

אישית אני לא דוגלת בגישה שרואה בלידה מצב מסוכן.

יש עוד התייחסויות במקורות.

למשל -

על היולדות העבריות "כי חיות הנה".

על זמן הלידה שזה עת רצון ואפשר להתפלל על חולים וכד'
ההקבלה בין לידה לגאולה (!)
עצם העניין של נתינת חיים שזו הפעולה הכי קרובה למעשה הבריאה שאדם יכול להגיע אליו, מעין יצירת "יש מאין" ולכן יולדת היא קרובה מאוד ל-ה'.
ובפרט שכל התהליך הוא כל-כך ניסי וכל-כך מרגש.

יש עוד דברים בחז"ל שנקראים "בחזקת סכנה".
לדוגמה - "כל הדרכים בחזקת סכנה".
האם בגלל זה נהיה בחרדות כל פעם שאנחנו יוצאים לטיול משפחתי? 
 

אין הבדל בין אחוזי הסיכון להסתבכות של הלידה (שזה נשמע הגיוני בהחלט) או ליציאה בשלום של האם והילד ממצב הסיכון? כי אין ספק כי גם בבית החולים יש הרבה לידות בסיכון, אך גם יש מערך שלם שתפקידו להתמודד עם מקרים כאלה. 

השאלה היא האם האחוזים של הלידות שנגמרות בפתרון לא מיטבי בבית החולים= לאלו של הבית? הנתונים על כך ידועים לך? כי בעיני זה מה שחשוב(:  

לא רק זה - יש סטטיסטיקות על סיבוכים ספציפיים ואופן פתרונם.
ומכל הבחינות יוצא שלידת בית בטוחה כמו לידה בבית רפואה.

ההגדרה של לידה כמצב מסוכן רפואית, ברמה פחות מסכנה רפואית מובהקת, בגלל שזו תופעה נורמלית, היא הגדרה שנמצאת בחז"ל ובפוסקים, היא מנחה הלכה למעשה איך להתייחס ללידה בשבת וכו', וגם רפואית מנחה התייחסות שצריכה "כוננות" לשעת הצורך.

כל מה שכתבת כאילו "כנגד", בהודע זו, לא עומד על אותו מישור.

בוודאי לא מה שנאמר בחומש. אבל גם העת רצון וכו'. הרי חכמים גם אומרים ששכינה למעלה ממיטתו של חולה.

אין סתירה בין זה שלידה זה זמן עצום ונשגב מאד, כמו שכתבת, קרובלמעשה הבריאה, גאולה, ניסי, מרגש.. הכל נכון.

וזה כלל לא עומד על אותו מישור של מה שמוגדר כ"מצב סכנה" מבחינה הלכתית-רפואית, אע"פ שאכן ב"ה אין צורך לגשת בלחץ כאילו חלילה הולך לקרוא אסון.. אבל, יחללו שבת, לא ירשו לצום ביום כיפור, וכו'. זה מה שנקרא הלכתית "חולה שיש בו סכנה". גם אם מחייכת מאוזן לאוזן, וכבר עוסקת בהודעות מהנייד לכל העולם.... לא לערבב בין ההגדרה ההלכתית, לבין התייחסות רגשית יפה ומרוממת.

לא קשור לפה אגב, אני נפגשת בזה כל הזמן אצל נשים,
ומאוד משתדלת לחזק חברות ומכרות בנושא.

ככל שלאשה יש גישה חרדתית יותר ללידה כך יש סיכוי רב יותר לסיבוכים,
וזה מבוסס גם על הפיזיולוגיה ולא רק משהו נפשי (קשור להורמונים שמופרשים בשעת לחץ).
ולהיפך -

ככל שהגישה חיובית יותר כך הלידה קלה יותר, מהירה יותר, ועם סיכוי נמוך לסיבוך.

אז כן, יש קשר הדוק (תמצא אותו גם בהלכה, אגב).

אני לא מתיימרת להביא גישה הלכתית טהורה,

בפרט שהלכה היא דבר רחב מאוד ולכל רב יש את אופן הפסיקה שלו גם בתחום זה.
 

וכמובן שעושים השתדלות וכו'
גם הזמנת מיילדת בית היא השתדלות, לא פחות מלהיכנס לרכב ולנסוע לחדר לידה.

אבל מה שהבאת מהמקורות, כדי להראות שעפ"י המקורות לידה אינה "מצב סיכון" אינו נכון. ועל זה הגבתי.

כל מה שהבאת לגבי רוממות הערך, וגם כל השתדלות לקחת את הענין בצורה רגועה ככל האפשר, בלי להפחית מהזהירות הנדרשת, בווודאי מבורכת.

[וזה לא שייך לכך ש"הלכה היא דבר רחב מאד ולכל רב יש את אופן הפסיקה שלו... כי לגבי הענין ה"רוחני", זה לא שייך לפסיקה כלל וכלל. ההבנה של ערך הלידה זה לא דבר "הלכתי". ולגבי הענין ההלכתי - חלילה, אין רב אחד בעולם כולו שיכול לשנות משהו לגבי ההתיחסות אל יולדת כ"חולה שיש בו סכנה" (כנ"ל, בדרגה פחות מהגדר הרגיל - כי זה דבר נורמלי, כך מובא בפוסקים).רב שיעז לומר שאסור לחלל שבת עבור יולדת, או שיאמר לה לבדוק אם יכולה לצום שלושה ימים אחרי לידה ביום כיפור - ולא יהיה רב כזה - "יעיפו אותו מכל המדרגות"... כי הוא מיקל בהלכות פיקוח נפש. ממש אין דבר כזה. אנחנו יכולים בימינו להחמיר יותר בגלל חולשה וכד' בענייני פיקו"נ, אבל לא להקל במה שכבר קבעו חכמים]

מה ה"השתדלות" הראויה, המקסימלית האפשרית, שזה מה שנצרך - את זה צריך לשאול מומחים, רבנים ורופאים.

אבל כלל לא נכנסתי כאן לנושא של "לידת בית". רק לגבי ההגדרה ההלכתית של המצב, שאינה על אותו מישור של ההסברה הרוחנית ואינה סותרת אותה, ובוודאי אינה סותרת התאמצות רצינית להפחתת חרדות. אדרבה.

לא הבאתי את המקורות הללו כדי לסתור ח"ו את ההגדרה ההלכתית של יולדת,

אלא כדי לחזק את הצד החיובי -

אני פשוט דוגלת בגישה של להתמקד בחיובי, ולא במילה "סכנה" שמעוררת חרדות.

ואגב, זה דבר שנכון בכלל במצבים רפואיים מגוונים.

גם אדם שחולה ל"ע במחלה מסוכנת, אבל בא בגישה חיובית - סיכויי ההחלמה שלו עולים פלאים, מכירה אישית סיפורים של לפחות 3 אנשים שמוגדרים כ"נס רפואי", שנחלצו ממצבים שהוגדרו חסרי סיכוי.

אבל מה יש להשוות בכלל?

מיילדות בית עוברות הכשרה איך לשחרר כליאת כתפיים.
מכירה גם סיפורים כאלה שאכן קרו בפועל והלידה הסתיימה בשלום.

כליאת כתפיים מתרחשת בד"כ בתינוקות גדולים, הרבה פעמים כשהאם סוכרתית.
ולכן תינוק בהערכת משקל מעל משקל מסויים לא יכול להיוולד בלידת בית.

קשה לי להאמין שמיילדת בית תשבור כתף לתינוק כדי ליילד אותו בכוח.
סביר שהיא מסתכנת מיד בשלילת רישיון והן מאוד זהירות בנושא הנהלים שלהן.

אבל מצד שני מכירה סיפור כזה שקרה בחדר לידה עם רופאה.

אולי לא כדאי להגיב בהתלהמות ולהאשים אותי בדברים חסרי שחר.
אני משערת שתעשי שירות טוב למערכת הרפואית אם תגיבי בצורה שקולה.
כרגע -

צורת הדיון שלך ככל הנראה מרחיקה אנשים ולא מקרבת אותם.

מאחר ואני לא מכירה אותך, ולא יודעת באיזה פורומים את קוראת,
ומאחר ונרשמתי לפה נקודתית - רק בשביל לסייע לזוג הנ"ל
וללא שום כוונה אחרת או רצון להיות פעילה -

את יכולה לנשום עמוק. 
יותר לא אגיב לך,
אני לא מעוניינת לנהל דיון לא-ענייני ומלא בהאשמות אישיות.
 

הבאתי את נקודת המבט האישית שלי לנושא,

ואת הידע הפרטי שאני ובעלי צברנו ב-12 שנה - מתוך רצון לשתף.

אני מבינה שלך זה לא מתאים,

ולא מסתדר עם מערכת השיקולים לפיהם את חיה\עובדת. וזה בסדר.

סה"כ כולנו "ילדים גדולים", וכל אחד עושה את השיקולים והבחירות שלו.
גם לגבי איך הוא חי, וגם לגבי הגישה שלו לחיים.

ממש לא ציפיתי להתקפה, בסה"כ שיתפתי בעובדות שידועות לי ונמצאות ברחבי הרשת - זמינות כל דורש.
 

לגבי השאלות ששאלת -
(אמא'לה, אני מוצאת את עצמי מגיבה פה בהודעות באורך לא הגיוני........)
 

א. אחד הגורמים שידועים כמעכבים לידה, גורמים לסיבוכים ועוד הוא לחץ, שמשפיע על המצב הנפשי של היולדת (יש לכך גם התייחסות הלכתית רחבה מאוד). 
הורמון הלידה (אוקסיטוצין) מופרש במוח ברמות גבוהות מאוד במצבי רוגע, שמחה ושלווה. ולעומת זאת - במצבי לחץ מופרש הורמון האדרנלין שמעכב את הזרימה הטבעית של הלידה.
המעבר מהסביבה הבטוחה של הבית לסביבת בית הרפואה יוצר אצל הרבה נשים פחד, לחץ, חרדות ואלה משפיעים על המהלך התקין של הלידה.
אשה שמרגישה רגועה ובטוחה בסביבה רפואית - לא תחווה את הדברים הללו (והיא יכולה לחסוך בכיף את הסכום המכובד שעולה ללדת בבית......) אבל יש נשים רבות שהלידה שלהן נתקעת, נעצרת או מסתבכת כשהן מגיעות לסביבה הרפואית דווקא.

לידת מים - כיום אין בית רפואה בארץ שמאפשר את זה.
יש בלניאדו בחדר הטבעי אמבטיה או ג'קוזי, אבל לא ללידה עצמה אלא רק לצירים.
בואי נגיד שאם אשה מחפשת דווקא את הקרבה לסביבה רפואית צמודה - זו בהחלט אפשרות שיכולה להוות פתרון נהדר. יש חדר כזה גם בעין כרם בירושלים. המיילדות בחדרים הטבעיים הן בראש טבעי ובאמת מאפשרות תנועתיות, תנוחות, לפעמים עושות עיסוי וכד'.

ב. המחקרים נערכו ברחבי העולם המערבי -ארה"ב, אוסטרליה, אנגליה ועוד. לא יודעת לגבי האמבולנס.
יש קביעה רשמית של "ארגון הבריאות העולמי" WHO מלפני בערך 20 שנה לגבי בטיחותן של לידות בבית כמקבילה ללידה בחדר לידה (ההתייחסות היא להריון תקין בסיכון נמוך, ולידה מתוכננת עם מיילדת מוסמכת).

(אני מדגישה את זה, כי מתרחשות גם לידות ללא מיילדת, של נשים שיולדות לבד מבחירה. וגם אלה נחקרו, והוכחו כלידות מסוכנות, עם אחוז סיבוכים ותמותת תינוקות גבוה באופן יחסי).

מיילדות בית בארץ - את תמיד יכולה לשאול את המיילדת כמה שנות ניסיון יש לה, גם לדעתי זה שיקול חשוב, ואכן בחרתי מישהי שהיה לה ניסיון מיילדותי רגיל של 10 שנים לפני שעברה הסבה למיילדת בית.

ובכל מקרה מיילדת בית לא מקבלת יותר מ-2 לידות לחודש, לא משנה איפה היא גרה בעולם...
כי היא מחויבת ליולדת וחייבת להיות זמינה עבורה 24 שעות ביממה סביב תאריך הלידה (שבועיים לפני עד שבועיים אחרי).

ג. יש נהלים שנקבעו על ידי משרד הבריאות. כל עוד עומדים בהם זה נחשב בסדר. גם בבית הרפואה יש נהלים, וגם שם לא תמיד הכל צפוי מראש וזורם לפי הספר.

מקווה שעזרתי!

עוד אינפורמציה מן הסתם תוכלי למצוא באתר של "ארגון מיילדות הבית בישראל".

מי את בכלל

אף אחת לא יולדת מול קבוצת סטודנטים בלי רשות. גם בבתי חולים אוניברסיטאיים (עין כרם, הר הצופים ורמב"ם) מותר ליולדת להתנגד ולבקש לא להכניס מתמחים למיניהם.  

כמו שציינתי למעלה בשרשור, אני אישית נגד לידות בית ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת. אבל,

מה שבטוח נכון הוא לא לתת תשובות נחרצות לחלוטין לכאן או לכאן, היות ומעורב כאן שלום בית של אנשים. עדיף לתת תשובות ורעיונות שיעזרו לשני בני הזוג להתפשר ביניהם ולעשות מה שמתאים לשניהם יחד - לידת בית או לא. וכשיש שלום בית ועושים דברים מרצון משותף, שתי התשובות כנראה נכונות. 

צריך להפריד בין העניין הבריאותי,לבין המחלוקת בין הבעל ואשה.

נשפכו כאן קולמוסים רבים על לידת בית.

צריך הרבה ידע בכדי להחליט החלטה מושכלת שמתאימה לשני הזוג.

לידיעת הגולשות יש קריטריונים מאוד ברורים של משרד הבריאות בנושא.

אישית - סיימתי את ההשתתפות כאן,
בטוחה שהשואל ואשתו ימצאו את הדרך הטובה ביותר עבורם,
וימצאו את שביל הזהב שלהם.

אני לא כל כך מבינה על מה קמה כזו מהומה של הפחדות והאשמות,
וטענות נוקבות וחריפות נגד משהו שלגמרי מעוגן בחוק, נקבעו לו נהלים ברורים ע"י משרד הבריאות,

ובנוסף -
(כתבתי את זה פה איפה-שהוא אבל נעלם בים ההודעות....)

יש קביעה רשמית של "ארגון הבריאות העולמי" WHO מלפני בערך 20 שנה לגבי בטיחותן של לידות בבית כמקבילה ללידה בחדר לידה (ההתייחסות היא להריון תקין בסיכון נמוך, ולידה מתוכננת עם מיילדת מוסמכת).

(אני מדגישה את זה, כי מתרחשות גם לידות ללא מיילדת, של נשים שיולדות לבד מבחירה או בטעות. וגם אלה נחקרו, והוכחו כלידות עם רמת סיכון גבוהה, עם אחוז סיבוכים ותמותת תינוקות גבוה באופן יחסי).

לידה היא התרחשות נפלאה וניסית,

מורכבת ממכלול של דברים ולא רק "מצב רפואי" בהגדרתו הקרה.

וכשבאים בגישה כזו, בד בבד עם הכנה פיזית ורגשית מתאימה -

גם הגוף מגיב אחרת וזורם יותר.

בשו"ט ושבת שלום!

שבת שלום

מצד אחד הבנתי שלידת בית מתוכננת עם מיילדת בית אמורה להיות בטוחה, בעיקרון אם לא יקרה סיבוך קשה ונדיר אז אמור להיות בסדר.

מצד שני מנהג ללדת בבית בא  הרבה פעמים בחבילה עם גישה טבעית שמקורה מפלג אוכלוסייה חילוני קיצוני מעשירונים עליונים שמושפעים ממה שהולך במערב. אם במובנים כלכליים וענייני שלום שיטות שלהם לא טובות אז למה ללמוד מהם בענייני בריאות? זה מפריע לי אישית. 

עוד נקודה שמפריעה לי היא הפחדה מבית חולים, לפעמים יש מסר שבבית חולים הכל גרוע ורק מחכים איך לתפוס יולדת ולעשות לה ניתוח. וזה לא נכון. בדרך כלל יחס הוא טוב ויש רצון לבוא לקראת. ואין לצוות זכות להתערב בלי הסכמה של יולדת. 

יש גם צד כספי כמובן. יכול להיות שיש עוד דברים שחייבים להוציא עליהם - עוזרת אחרי לידה, ברית , סתם הוצאות שוטפות...

גם תלוי איך עוברת לידה. אי-אפשר לדעת מה יקרה אבל במקרה שיולדת רגילה ללידות מהירות, היא לא תפיק שום תועלת נוספת מלידת בית.

גילוי נאות - אני נגד אבל העיקר שיהיה לבריאות

יותר מאשר סגנונות קודמים שהיו, גם אם באו מדאגה עמוקה.

לגבי הציפיה מ"פורום דתי", צריך להבין שאין כאן גוף שנקרא "פורום", כל אחד כותב במיטב הבנתו (איני יודע מי "כבוד הרב" שהוזכר).

ואח"כ כמה לידות בבי"ח,

והיא אומרת שלידת הבית שלה היתה הלידה הכי יפה,

(בלידה שניה היה לה GBS ולכן נמנעה, ומאז

היא לא חוזרת על זה בגלל שעכשיו יש ילדים בבית,

וגם המחיר הכספי הגבוה של לידה כזאת...)

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.