סוף פתוח כאילו, לא יודעים מה אני? אני X ?

ואפשר גם, לקרוא מעגלי....

ואני כמו הירח וכו'.... (יצא קצת מזכיר את ה"כתוב בעפרון בקרון החתום" אם את לא מכירה עייני ויקיפדיה בערך הזה)

ואני מתלבט אם האפשרות שלך זה מה שאני חושב.

או אולי זו הבנה אחרת....

זה בסדר גמור, מילה סתומה זה נותנת לנפש להבין לא מחייב שיהיה אפשר לבטא במילים.

נגיד, איך את חושבת שאפשר להמשיך את זה?

(מה שאני אמרתי "חלק שני" הכונה לעוד שיר שהתוכן שלו הוא המשך, אבל נראה שההבנה שלך למשפט הזה קשורה להבנה של המילה (שאני רואה אותה קשורה להבנה של השיר בכלל...)

כמו הירח

בין שני זמנים

איזה דימוי. מדוייק. כל כך.והמשמעות הכפולה בכלל.

אני קראתי את האני בסוף בתור שאלה כזה.

אגב- אני כתבתי את התגובה ל"הכל משמים" לפני שראיתי את התגובה שלך.

תודה.

עוד שאלה- לאיזו משמעות כפולה התכונת? (אכן קיימת משמעות כפולה, כמו כמעט בכל שיר שלי....)

אני חולה על משמעויות כפולות. זה נותן עומק אחר. 

ממ התכוונתי כאילו לזה שהירח הוא תמיד מפריד בין שני זמנים בוקר ולילה. כאילו שבוקר זה מבטא תקופות יותר טובות, ולילה פחות. 

ותמיד יש את התקופה הזאת שבין לבין.

וגם בין הזמנים כפשוטו התקופה שעכשיו. בין סדר לסדר וכו.

הירח השבוע נמצא בין התחסרותו להתמלאותו (סוף אב תחילת אלול)

טוב, אכמ"ל וגם לא זמן. אבל-

תחשוב שהירח שלנו זה אב (ירח במובן של חודש, תשעה ירחי לידה, ירח זיו וכו')

אז כמו הירח- כאב. זו גם משמעות כפולה.

יש גם עוד משמעויות אבל אכמ"ל.

אני אוהב לפעמים לרמוז וכד' בשיריי.

[נגיד לקרוא את הכתוב בעפרון בקרון החתום, כשאני חושב על זה עכשיו, המבנה ממש מזכיר לי אותו... אבל זה לא ממש עוזר להבנה בעצם, נו נויש, לא משנה...]

ואני בת

כאילו בדקתי לפני התגובה הקודמת, אבל שכחתי....

סליחה...

הגיוני

אפשר לשמור לי?

קראתי את ה"אני" או כאילו עם סימן שאלה-תמיהה או כמו סיומת כזה: ואני-------

נחמיה, מדהים.

כמו שכבר אמרו- קצר וקולע.

הזכיר לי משום מה את "כאן בקרון החתום" של דן פגיס. משהו מהעבר הרחוק שלי, מה(חוסר) בגרות בספרות..

שם המילה האחרונה בקטע יכולה גם להיות המילה הראשונה, ואפשר לקרוא את הקטע שוב בלי להפסיק..

תעשה על זה חיפוש.

המילה "ואני" הכניסה אותי לתוך מערבולת של בלבול- ואני לו? אולי לא? 

דודי לי

ואני

לא.

וואי זה יפה!

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.