אולי כשאחזור יהיה לי קצת זמן לכתוב. בכל אופן אשריך!!!!

כי הלימוד מצד עצמו הוא אידאל יש עינין עצום עד אי סוף בלימוד תורה, אבל חשוב שזה יהיה לימוד שמביא לידי מעשה, לא ללמוד כדי להיות גדויל, אלא ללמוד כדי לעשות רצון ה', בעקבות כך גם לעזור לארץ ישראל לבית המקדש הפצות וכמובן תורה... 

הפח שקיים כרגע בהרבה ישיבות הוא שביינשים נמצאים בישיבה כדי לפתח את העולם הרוחני של עצמם, ושחכים שיש לנו גאולה להביא. אז חשוב ללמוד תורה אבל לא לשכוח לפעול על ארץ ישראל ועם ישראל

בהרבה דברים יש לי ממש אמונה בצדקת הדרך שלי, כי אני מאמין באמת שזה רצון ה' יתברך.

בעיקר בנושאים האלה של ארץ ישראל עמ"י ותורת ישראל

אם אני מאמין שזה רצון ה' אז חובה להיות בטוח בזה, וחובה כל הזמן להמשיך בבירורים האם זה באמת רצון ה'...

אבל יש נושאים שאני לא מצליח להבין מה רצון ה' ושם אני קרוע כולי לגזרים

וכן אני יודע שזה תפיסה מתנשאת קמעא

במובן מסויים יותר טוב, במובן מסויים יותר רע

לפני שנה הייתי במצב יותר נמוך רוחנית, אבל היה לי מסירות נפש ממש הייתי בוער עם אש בעיניים

עכשיו אני במצב שונה לגמרי. התקדמתי ממש ממש הרבה ומצד שני, האש דעכה, כאילו קצת איבדתי את התמימות של "זה רצון ה' אז זה מה שעושים" כאילו ההבנה שהמציאות מסובכת ושיש לה' הרבה רצונות ושאיפות ממני סיבכה אותי. זה כבר לא תמסור את הנפש על א"י וזה הרצון היחידי והבלתי מעורער, פתאום גם לימוד תורה שבעבר היה אידאל שני נהפך למתחרה על הראשון, והפצות והאווירה בישיבה שמתעסקת במקדש ודוחה במקצת את הארץ מכבה אותי ופתאום נכנסים עוד רצונות שהם טובין ומצויינים מאוד! להתחתן ולהקים בית טהור וקדוש שכולו יהיה רק א"י תורה ופשוט כל מה שאפשר כדי להביא את הגאולה, ואני מסתבך כי כמה שאני יודע ובטוח שזה לגמרי רצון ה', האמת אני רוצה את זה בעיקר כי אני רוצה, וזה שזהו רצון ה' נותן לי בעצם את "האישור" אז כמובן שאני מתפלל כל הזמן לה' יתברך טאטעעעעעעע עשה שכל רצונותי יהיו רק מפני רצונותיך!, אבל אני קצת מרגיש שאני נעבעך סתם עובד על עצמי

וגם כשאני מתפלל בהכי דביקות שיש, זה כבר לא עם התמימות של פעם, ואני אפילו לא מדבר על התמימות ההתחלתית של בעל תשובה, אני מדבר על התמימות של תפילה בלי אינטרסים שכל התפילות היו רק לגאולה שלמה, ועכשיו כאילו הכל פשוט איכס אינטרסנטי ומגעיל.

ופשוט לא יודע בכל חיי לא למדתי כ"כ הרבה תורה, אבל עכשיו זה לימוד בלי למסור את הנפש עליו, בכל חיי לא הקפדתי עד כדי כך על שמירת העיניים, אבל מרגיש כאילו זה בא בקלות עכשיו, אפילו בעבודת המידות ב"ה יתברך ממש ממש התקדמתי. ואני מודה על זה לה' כל יום. אבל פשוט מרגיש כאילו העיקר חסר, כאילו נוצרה אדישות מסויימת כאילו נאבדה קצת השאיפה למצוא את הבת מלך האמיתית להביא את הגאולה. אז מה קורה? אני מתוסכל ומרגיש שאף אחד לא באמת מצליח להבין אותי, אפילו כשאני בוכה אני מרגיש שזה לא אמיתי ואני בוכה רק כדי להרגיע את המצפון על שלא מספיק אכפת לי, ב"ה ב"ה ב"ה ב"ה ב"ה ב"ה

ה' יתברך כולו רק טוב ומטיב מתיקות וחסד זהו ב"ה יתברך פרקתי

שהמלך הגלה את כל בניו  מארמונו, ובני המלך החלו לעבוד עם כל האיכרים פשוטי העם,

ולאחר תקופה המלך התחרט במעט ושלח לאחד מבניו  מכתב שכל בקשה  שבן המלך יבקש הוא יקבל.

ובן המלך שעבד עם האיכרים פשוטי העם במקום לבקש שהמלך יחזיר אותו ואת כל אחיו לארמון, הוא ביקש מגפי עבודה חזקות בשביל לעבוד איתם בשדה

אבל תודה רבה ממש!

זה שאני צעיר לא יותר מידי משנה לרגש שלי, ונחמד להגיד בתיאוריה תלמד שנה ותתחתן אחר כך, אבל זה פשוט לא פשוט לבכות בלילה ולהגיד לעצמי  תחכה וכרגע אני מרגיש פשוט שבר כלי, אבל ב"ה 

והיו לי פה בעבר מלא שרשורים של אניייייי משתוקקקקקקקקקק להתחתןןןןןןןןןןןן לצערנו לא יצא מהם משו

ב"ה יתברך

יש יש זה סתם יאוש כזה שיש לי מכך שאני לא מצליח למצוא מה יש לאהוב בי כשאני בדיכאון... אבל ב"ה לומדים את אזמרה וחוזרים עם חיוך, עכשיו לדוגמא אני לא בדיכאון, רק מרגיש מתוסבך מכל הבילבולים

יש לי ממש השתדלות לעשות רק רצון ה' בעוונתי אני כולי קליפות וממש לא שם, אבל משתדל כמה שיותר. השאיפה שלי היא שלא יהיה לי רצון פרטי בכלל אלא רק רצון ה'. ופתאום מגיע נושא, שהוא בוודאי גם רצון ה'. אבל בתכלס? אני לא רוצה להתחתן כי זה רצון ה', אלא כי אני רוצה.

זה מעין למה אני מתפלל? כי כיף לי או כי צריך? אם אני מתפלל רק כי כיף לי, אז אם לא יהיה לי כיף אני לא אתפלל???. זה צריך לבוא מהמקום העמוק ביותר של אני מתפלל כדי לתקן את העולם כי זה רצון ה', ואם כיף לי שאני מתפלל זה מצויין!!! זה חשוב וזה טוב מאוד! אבל זה לא הסיבה שבגללה אנחנו מתפללים. וכנ"ל לחתונה, אז הרצון הוא לאהוב ולהיות נאהב, בהכי פשטות שיש, מישי פשוט להשתוקק ביחד להקשיב לה, ולהשתפר ביחד ולעבד את ה' בשלמות ושהיא תהיה צדיקה חסודה טהורה כזאת בעלת מידות טובות, ויהיו לנו ילדים מתוקים ויראי שמיים, ובאמת נשקיע את כולנו בשביל גאולה שלמה פשוט לדמיין רגע מתוק וטהור כזה שיושבים על הספה מחוץ לבית ומדברים או לומדים ביחד...

ברור ומובן לי לחלוטין שהרצון הוא טוב! ממש טוב! קדוש אפילו, אבל אני רוצה את הטוב הזה, כי זה רצון פרטי שלי ושל רעייתי? או כי זה רצון ה'? 

לפני שנה לא היה אצלי דבר כזה, הייתי מתפלל רק על גאולה כל מה שהיה אכפת לי ומעניין אותי היה רק גאולה, לא היה שום דבר אחר שהיה אכפת לי ממנו, והתחושה של ההתדרדרות הזאת. היציאה מהכלליות הגמורה מבאסת אותי, אתמול כשהתוועדנו נזכרנו באיזה לילה בתקופה שגרתי בגבעה, שהיה פעולה בסניף ותכננתי כהרגלי לסוע אחרי זה לגבעה, והיה כבר 22.00 בערב זתאמרת שהייתי מגיע לגבעה ב1-2 בלילה וקם ב4.40 כדי לחזור לישיבה ולהגיע בזמן לשחרית ו @המקדש השלישי בדרך סוג של הכריח אותי להשאר ברמת גן ולא לסוע, ואני זוכר שממש לא הצלחתי להבין באיזה היתר בדיוק אני נשאר ברמת גן במקום לעזור לגאולת עם ישראל בארץ ישראל...

ועכשיו אני כל כך רחוק מזה כאילו אז היה אמת אחת ברורה לגמרי, ארץ ישראל הנקודה העיקרית. זהו. ב"ה תכלס אני מאוד מקנא במובן מסויים באני של פעם

אבל כשהמציאות כ"כ רחוקה מזה... ב"ה קמעא קמעא

בוודאי שהיא לא תהיה מושלמת ואני בכלל כולי אין ואפס אז אי אפשר לדרוש ממשהי יותר ממה שאני דורש מעצמי. אבל גם בזה ככל שאתה שואף ליותר שלמות לזיווג אתה גם דורש מעצמך ליותר וכך מתקדם בעצמך בעבודת המידות,

ואז לאט לאט לרדת למציאות, זתאמרת להחליט על איזה דברים אפשר להתפשר ואיזה דברים אי אפשר להתפשר עליהם, מה מהותי ומה לא...

ואז בעזרת הבורא יתברך להתקדם ביחד

הכי חשוב לדעתי זה להבין שאתה חסר, וכאיש ואשה ביחד הם מגיעים יותר לשלמות למצב יותר מתוקן, שני הנשמות שהופרדו טרם ביאתן לעולם מתאחדות בחזרה, ועדיין "שלם וחצי" וכו..

אם לא אקפיד על עצמי לא אתקדם... ולכן חשוב לי לעשות ביקורת עצמית

אבל מתוך הבנה שאני לא שלם, זאת עובדה. ומכאן כל התקדמות והתקדמות, היא בעוד שלמות קטנה ועוד שלמות קטנה

והעיקר שלא ליפול ליאוש, יש לי עין טובה על העולם ולאחרונה אני מנסה ללמד זכות אפילו על ימרניקים, אבל על עצמי אני מרשה לי לקטרג, ככה אני טיפה שואף להתקדם  

ומידי פעם שאני נכנס לזה יותר מידי, לומדים אזמרה ומוצאים בעצמי נקודות חסד, ואני מגלה שאני הרבה יותר טוב משחשבתי, זה עוד הבדל שעבר עלי השנה, פעם חייתי בתחושה שאני מביא את הגאולה ואני היחיד שיודע מה טוב ומה רצון ה'. עכשיו אני מרגיש שהגאולה לא באה בגלל שאני לא מספיק משתדל  

איפה אתה שבת?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים