אני צוחקת מכל דבר בערך ( יש לי חברות שממש נהנות מזה, כי אני צוחקת גם מהבדיחות הכי גרועות שלהן ) ויש לי אחלה חוש הומור (ככה נאמר לי..)

חושבת שאי אפשר בלי זה. חוש הומור זה לא רק צחוק, זו גם דרך הסתכלות על סיטואציות ובכלל על החיים. אדם עם חוש הומור הוא בדר"כ, לענ"ד, אדם שכיף יותר לשהות במחיצתו.

אההממ... אאהההמממ....  

לא מסכימה.. לא..

על זה:

"לא חושבת שלבנות יש פחות חוש הומור, אבל חושבת שהביטוי של החוש הזה שונה בין גברים לנשים.
אולי אני טועה, אבל לפי מה שיצא לי לראות, בנים הרבה יותר טובים בביטוי ההומור (להצחיק), ונשים טובות הרבה יותר בתפיסה שלו (לצחוק)."

מעניין איך הגעת למסקנה הזאת? יכול להיות שאת לא מכירה בנות מצחיקות?

עפתם באויר כולכם.. אני רק הצעתי להתמקד באחד מהם - צעירים מעל עשרים

אני לא מכירה מכל 30 חברותי לכתה בנות עם חוש הומור, יש כמה שמחקות בדיחות של אחרים אבל זה לא הומור בעיני, לדעתי יש דבר שדי מזכיר הומור וזה קלילות והתבוננות אופטימית על החיים והבנה של הומור, יש הרבה בנות שהם כאלה והן לא מוגדרות כבעלות חוש הומור אבל יש להן ת'קטע הזה לפעמים, מה שאני מנסה להגיד זה שיש בנות שהן נראות מבחוץ מצחיקות, הן מחקות אנשים ואוגרות בדיחות ומספרות אותם אבל הם לא קלילות, הן לא לוקחות כל דבר שרוקה בחיים בקלות ויש את האלה שלא כ'כ ידועות בתור מצחיקניות או משבו כזה אבל הן קלילות מבינות בדיחות ויותר זורמות מהאחרות, ויש להם ת'קטע שלפעמים הן מצחיקות אבל לא ידועות בתור כאלה

נראה לי הסתבכתי, יש מצב שזה לא כ'כ מובן

שבוע טוב

יתכן שהומור זה מלשון להמר( מבחינת האמת, יתכן שאני טועה(!)

תצא לעוד כמה דייטים תראה אם נמצאה האחת עם ההומור המתאים לך.

בסקירה קצרה נראה שטרם הומצא"גלאי הומוריזם לפי סגנונך"

***לגבי שאלה 2, אני חושבת שיש לי רק חברה אחת שלענד אין לה חוש הומור.

משהיא שצוחקת מבדיחות ודברים מצחיקים שקוראים

או משהיא שמצחיקה ומספרת בדיחות ודברים מצחיקים?

כל אחד וההומור שלו/שלה.

זה גם תלוי חברתית /מנטלית /עדתי .....

למשל במשפחה של בעלי:

לאבא שלו יש מעין בדיחות וכל מיני משפטים שאותי לא מצחיקים ואני לא תמיד מבינה את הקטע .....

הם משפחה יקית -אמריקאית. "טוב נו הם אמריקאים, יש להם בדיחות לא מצחיקות."( בדיחות קרש)

אני למשל : אוהבת לצחוק מהרבה דברים. למשל בסרטים  של קומדיה , קומדיה -רומנטית או דרמה (לפעמים).

שיש קטעים מצחיקים אז אני צוחק המון ולא תמיד בעלי מבין מה מצחיק בקטע זה או אחר.

אני אוהבת לצחוק ולא הייתי מגדירה אותי כהומוריסטית. אני אם שמחת חיים, מה שנקרא.

אולי אתה מחפש משהיא כזאת ? אם שמחת חיים , שמחה ותוססת.

מה אתה מחפש ? כדי שתנסה להגדיר לך , מה אתה  מחפש.

בכל מקרה בהצלחה

הומר – ויקיפדיה

לפעמים אתה לא מבין הומור של אדם אחר. לפעמים צריך כימיה טובה ואז מתפתח הומור.

לדעתי הומור זה דבר שתלוי מאוד בכימיה, בזה שמשדרים על גל משותף ואתה תדע מה יצחיק אותך וכן ההיפך, תלוי בריבוי תחומי עניין משותפים ועוד.

בדרך כלל זה שבדייט הראשון היא לא הצחיקה אותך.. לא אומר כלום, יכול להיות שכרגע תחומי העניין שלכם והגל שלכם שונה מאוד אז לא צחקת

אפשר לנסות ללכת לאיזה מקום עם סיטואציה מצחיקה ורק אז לקבוע אם יש חוש הומור או לא..

יש מלא בנות מצחיקות.. בכללי התנהגות של בנות זה מצחיק

שחוש הומור זה לא בהכרח מי שתספר בדיחה שהיא מצחיקה, אלה בדרך מצחיקה. 

נגיד אני - כשאני מספרת בדיחות ל א מצחיקות, חברות שלי מתפוצצות מצחוק, בגלל הדרך. הבדיחה לא משנה בכלל. זו הדרך והצחוק המדבק. ובאמת דרך הצחוק אפשר לראות דברים שקרו בזוית קצת שונה, יותר נעימה ומשוחררת. 

ובסופו של דבר כמעט בכל אחת יש צד צוחק\ מצחיק, רק לוקח קצת זמן לגלות אותו, ובמיוחד בקשר כזה.

שיהיה בהצלחה רבה!

יש אנשים שטובים בלומר בדיחות וגם צוחקים מהר. לעומתם שנונים לא מחייב שיצחקו מכל בדיחה דווקא בגלל השנינות שלהם אבל לרוב יהיה מצחיק להיות לידם כי התגובות שלהם תעלנה חיוך על הפנים...

בנות שטובות בלספר בדיחות יש, קשה לי לומר כמה אבל יש בהחלט ובנות שנונות אולי טיפה יותר נדיר אבל קיים. אגב אדם שנון בד"כ יהיה גם עמוק כי השנינות נובעת מחשיבה וחשיבה מרובה ולעיתים אף מפותלת...

בקיצור ,אל תחפש מישהי עם חוש הומור דווקא אלא מישהי שמחה שאוהבת לצחוק ולחייך. היא לא חייבת להחזיק בארסנל בדיחות כי לדעת לספר בדיחות זו אומנות בפני עצמה. לדעתי מישהי שיודעת לצחוק גם על דברים מעצבנים זה מי שנקראת בת עם חוש הומור... או לחילופין אם אתה בחור עמוק ושנון אז חפש דווקא מישהי שנונה.

מקווה שיצאתי מובנת מספיק...

בהצלחה!

כי אם אתה רגיל לצחוק על אנשים, אולי זו הסיבה.

הרבה אנשים בעלי רגישות לא אוהבים שצוחקים על אנשים - על אחרים ועל עצמם.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת