חתונה אתמול. בכי בחופה. זה היה עצוב. ממש. הוא לא היה שם איתם.
היא צוציקית. והיא נשואה. והם חמודים ביחד ממש.
חוזרים לאולפנא ב1. אין לי כח לקום מוקדם להסעה בבוקר.
מתעוררים בטעות מאוחר מידי. יוצאים לכיתה ב8 וארבעים בערך. נתרץ למורה שלא התעוררתי.
היא לא מרשה להכנס עד 10. יש בוחן בפנים. לא עשיתי אותו, והם למדו דקדוק. באסה ממש.
יושבים כמה בנות ומדברים עם המדריכה. פשוט בנאדם מהמם. אולי יום אחד יהיה לי אומץ לדבר איתה.
מתכתבים מלא עם @פוסעת. תודה לך.
ב2 שיחה עם המחנכת. הלב שלי רועד. אין לי כח. זה מכאיב מידי.
הולכים לשיחה. מדברים. שותקים.. כואב לי. אני רק רוצה לצאת. לעזוב את הכל. לא להמשיך. היא לא לוחצת לדבר. מזל.
זה נגמר בסוף. כמעט בוכים בשיעור. יש עם הרב. לא נעים. חונקים את הדמעות. מסבירה להן יפה שזה לא הזמן. הן מקשיבות לי משום מה. סוף סוף מישו בכלל מקשיב לי.
כואב לי עכשיו. יופי לי.
