ויש פה חב"דניקים שיכולים לענות...
אז יש לי 2 שאלות על זה...
א. ממתי צער בגלל אי צער פוטר מסוכה? אם אני מצטער שלא יורד גשם ולכן אני מצטער גם אהיה פטור? לפי זה כן. ואנחנו רואים שלא כך הלכה, אז קצת תמוה לי...
ב. דין פטור מן הסוכה הוא רק כשהצער יעבור אם נכנס לבית... כאן אם נכנס לבית עדיין נצטער שאנחנו לא מצטערים... אם כן, איזו סיבת צער יש כאן שתקפה בהלכה?

אם כי אני לומד קצת תניא וליקו"ת |משועשע|.
א. זה לא משנה נראה לי. אם בסוף יש צער, שנכלל בהגדרה של מצטער שפטור מדין "תשבו כעין תדורו" אז הוא פטור. כלומר, אם גם בבית אדם לא היה ישן במצב כזה של צער, אז הוא פטור משינה בסוכה.
ב. שאלה טובה. יש לי תשובה קלושה ולכן לא אגיד אותה. אולי נמצא משהו.

א. זה כל העניין... שזה לא צער שפוטר... זה לא צער שמבדיל את המגורים בסוכה מן המגורים בבית... נשאל אחרת, מה שונה הצער הזה מהצער שלא יורד גשם?

לא תבואו לבד, אני אתחיל לתייג

אני בדיוק חושב על זה.
ונראה לי שנחוץ הבסיס של הצער עצמו. הצער על הצער הוא השלב הבא.

@יעלוש מחבד
(אם אתן לא, אולי האבות).

ובאמת שלא ממש בדקתי את הנושא.

בכל מקרה רוב הבנות לא ישנות בסוכה..

תבדקו עם הבנים.

תשאלו אולי בפורום חסידי חב"ד

בחב"ד.

אני אומרת שזה לא כזה העסיק אותי, כי בכל מקרה אני לא הייתי ישנה בסוכה. בין חב"ד בין לא חב"ד.

הבנים מן הסתם יותר יודעים

לא שמעתי על כאלה שלא בעיקרון

לפי מה שהבאת היה את זה רק לאדמו"רים...

כי הוא מאמין שהאור המקיף נמצא.
החסיד אמנם לא מרגיש אותו, אבל הוא די בטוח שזה קיים.

גם אם הוא מאמין שהוא קיים...

זה כתוב במה שאתה עצמך הבאת...
ומה שהם מצטערים זה מאי הצער...

שאם לא מצטערים אז מצטערים על שלא מצטערים.
זה לא אומר שאין בכלל את הצער הראשוני.

נניח שכן, מה עם כל השאר?

שהוא מאמין ויודע. זה כן. ואני חושב שעל זה הם מסתמכים.

תשמע, אין לי מושג. בוא נשאל איזה חב"דניק ברחוב.

כל העניין סובב כאן סביב הצער, שהוא מביא את הפטור...
אפשר בעצם גם להוסיף קושיא שלישית - אדם יכול לשאר בסוכה אם הוא רוצה גם אם הוא מצטער, גם אם לא חייב, אין אף חב"דניק שרוצה להקפיד יותר? דווקא אצל חב"דניקים הייתי מצפה שלמרות שיש להם צער ימשיכו להיות בסוכה...

נשאל בפורום חב"ד...

המשנה (אני חושב שזה מובא במשנה ולא ברייתא) אומרת שאין עניין להישאר. "ולא עוד אלא שנקרא הדיוט" - נאמר על המצטער אאל"א.
אני הולך לבדוק.

ציטוט ממה שהבאת - "וראה זה פלא, אם בחסידי חב"ד עסקינן, הרי מסופר שבמשך כל הדורות הם דווקא החמירו ביותר והמשיכו לשבת בסוכה גם כאשר שרר בחוץ קור עז או ירד גשם זלעפות."

אני מדבר על העניין עצמו.
ראיתי פעם בחידושי הרי"מ מגור שהוא נשאר בסוכה בשביל להיות כ"הדיוט" של המשנה.
נו נו, חסידים, לך תבין אותם.

נקרא הדיוט".
אין עניין להישאר.
זה קשור למשל שמביאה המשנה. אם הרב שפך את הקיתון על פניך, למה שתישאר מולו? הוא מגרש אותך.

ונראלי חפרתי לך

אני לא זוכר את כל חב"דניקיות הפורום...
לא חפרת... לחפור זה יותר מדי, לא הגענו ליותר מדי כי עוד לא הגענו לתכלית...

אבל אותי לא זוכרים

 

 

סתם סתם

 

העיקר שיענה התשובה בנכון בעיתו ובזמנו

שלחתי לאבא שלי את השאלות וזה מה שהוא ענה. (ענה בשלוש הודעות, מקווה שזה הסדר.). מקווה שזה מובן. אם לא אז תגיד ואשאל אותו שוב.

 

 

פטור צער הוא אם הישיבה בסוכה גורמת לו צער כזה שבדרך כלל בגללו קמים ויוצאים מהמקום בו יושבים.

 

אם אין קשר בין הצער לישיבה בסוכה אין זה פוטר.

 

אם אשן בסוכה והשינה בסוכה היא זו שגורמת לי להרגיש שאני לא מרגיש את קדושת הסוכה, הרי שהצער הוא בגלל הסוכה- גם סיבת הצער וגם גורם הצער.

הרי גם אם אישן בבית, לא ארגיש את קדושת הסוכה ואז אני מצטער מאותה סיבה... וכמו שכתב אביך: "אם אין קשר בין הצער לישיבה בסוכה אין זה פוטר."

אין לי רוח לעקוב בשתיהם ביחד

את המקיפין.
לכן הצער על שאינך מרגיש את האור המקיף, קיים רק בסוכה.
מ.ש.ל.

נתון - אני לא מרגיש אותה...
אני מצטער, מצטער בכל מקום...
אולי בבית אני לא אמור להרגיש אותה, אבל אני עדיין מצטער שאני לא מרגיש אותה...

אני מסכים שהצער לא מתבטל בכניסה לבית.
מה שכן, הצער פוחת מחוץ לסוכה.
הסחת הדעת, ובכלל עצם זה שאתה נמצא מחוץ לסוכה, מקל את הצער. מי שהצטער מקודם, הצטער בסוכה, על שאינו מרגיש את האור המקיף שיש בה. עכשיו, כשהוא בבית, הוא יודע שהוא *עכשיו* לא צריך להרגיש את האור הזה ולכן הוא ירגיש יותר טוב כשהוא ישן בבית. לא יהיה לו בראש כל הזמן מחשבות שיטרדו אותו.

זה שונה מקור... שקר לי בחוץ אז אני נכנס פנימה כי שם פחות קר... אני לא מצטער שיש לי יכולת לחוש את הקור, אלא שקר לי... כי אם הצער הוא על היכולת לחוש, אז באותה מידה ממש הצער צריך להיות לי גם בתוך הבית...

עוד פעם.
השינה גורמת לצער כי היא פוגמת (אליבא דאדמו"רי חב"ד).
והצער לא 'נוצר' בגלל זה, הוא מתגבר בעקבות זה. והגיוני לצאת מן הסוכה, כשהצער יופחת מחוצה לה.
גם הדוגמה עם הקור. אמנם זה לא אותו דבר. אבל כשאדם יודע שהוא *עכשיו* צריך להרגיש משהו, הצער יהיה יותר גדול מאשר משהו שצריך להרגיש בזמן כלשהו במקום כלשהו.

הצער צריך למנוע מהשינה, לא שהשינה יוצרת מצב שלצער...

מונעת ממך לישון בסוכה.

שידורינו מסתיימים עתה ויחודשו בעז"ה במוצ"ש... שבת שלום בינתיים!

הצער עצמו יהיה רק בשעת השינה, אבל מאחר שבזמן השינה לא תוכל לצאת מהסוכה, אתה יוצא לפני.

אז הצער עדיין לא התרחש...
לפי דבריך, בכל לילה עליהם לשכב בסוכה, להרגיש את הצער ואז לצאת... כל עוד הם אינם מרגישים את הצער מחמת השינה, זה לא צער שתלוי בסוכה...

הם לא.
א. כי אולי הם ירדמו. ולהירדם בסוכה, זה דבר רע, את זה הם יודעים מראש.
ב. זה לא תלוי ברגש כנראה. כי הם סוברים שפטור מצטער הוא בגדר הרבה יותר רחב, גם רוחני.
ג. הם יודעים שיתרחש הצער. הם יודעים שהם יפגמו בקדושה ברגע שהם ירדמו. זה יגרום להם צער.

א. אם הם נרדמים אז זה טוב, כי אז זה אומר שהם לא מצטערים..
ב. 'הצטערות' היא תכונה רגשית במובן מסוים... גם רגש זה דבר תלוי רוחני... מ"מ, הצער תלוי בזמן הפעולה שאתה עושה כדי להביא לפטור...
ג. אבל כל עוד הם טכנית לא הצטערו, אין להם את הפטור... ובסעיף א. כבר אמרתי שאם הם נרדמים, משמע הם לא מצטערים...

מצטער לא צריך להגיע לרמה של לא מסוגל. זה לא המדד. המדד הוא האם היית נשאר בבית במצב כזה או לא דר בו. אני מזכיר שדים מצטער נלמד בגמרא מדין "תשבו כעין תדורו".

הא אם הוא ישן בקלות, הוא לא מצטער... ואם הוא שוכב על המיטה ונרדם, זה מראה עד כמה בקלות הוא נרדם...
לא... המדד הוא שצריך לחוש את הצער ורק אז ליטוש את הסוכה...
ובדיוק! על זה כל הדיון... "תשבו כעין תדורו" = שינה... כך שהשאלה היא - למה לא לישן?

זה לא "תשבו כעין תדורו".
אם אדם לא היה מרוצה בביתו כיוון שהוא לא מרגיש את הX שיש בו והוא לא היה ישן בו, הוא יכול לעשות את זה בסוכה.

"מצווה שידור אדם בסוכתו כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ואמרו חכמים (סוכה כח, ב): "תשבו כעין תדורו", כלומר, כדרך שאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך הוא צריך לדור בסוכה עם מיטותיו ומצעיו וכלי תשמישו. לפיכך יאכל וישתה, יישן וינוח בסוכה. באו אצלו אורחים - יקבלם בסוכתו, רצה ללמוד - ילמד בסוכתו (שו"ע תרל"ט, א')."

נכון, כך שלמעשה הבית עכשיו לא נחשב כמקום מגוריו... אבל מגורים הכוונה שהוא "מרגיש בבית"

והחיזוק לדבריך.

שכל מה שאדם עושה בדרך כלל בבית, יעשה בסוכה... נכלל גם שינה שהיא מרכיב עיקרי בצורת מדורים...

שמושיקו חידד את הנקודה.
הצער נגרם בגלל השינה במקום הקדושה. השינה במקום המקיפין פוגמת וממילא גורמת לצער.
לכן, אם לא תישן בסוכה, לא תצטער.

אם כבר, עדיף להעביר את כל הדיון לשם...

את הסוכוצ׳ובר.
כבוד גדול.

א. אם כך, מדוע הם אוכלים בסוכה? הרי מצטער פטור גם מאכילה בסוכה...
ב. אין כאן איזו אמירה על כל שאר גדולי ישראל מאז ראשית חב"ד שהם לא גדולים מספיק להרגיש את האור ולכן הם ישבו בסוכה?

אז כדאי שתשאל שם. אני לא חב"דניק.
א. לדעתי השאלה היא יותר למה האור המקיף מאפשר לאכול אבל מפריע לשינה וקשה להירדם איתו.
ב. זה באמת מפריע. חב"דניקים. כמו שאמרנו, להבין חסידים זה דבר לא פשוט.

א. זאת כוונתי
ב. אנא ברר לי הדבר

יש לי כמה דברים להגיד על זה,אבל אין לי כח..

לפי מה שהבנתי משולחן ערוך הרב מובן שיש עיניין וכלשונו "ומ"מ טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות" אפילו בקור ואפילו אדם נשוי (והכי טוב לדאוג לסוכה לו ולאשתו) לישון בסוכה, והוא כותב שטוב להחמיר בזה.

אבל. הוא גם כן כותב בתרלט סעיף כג

"כל הפטור מישיבת הסוכה  ואינו יוצא מהסוכה אינו מקבל שכר על אותו ישיבה ואינו אלא מן ההדיוטות"

משמע לעניות דעתי מפשט אדמו"הז אם אתה חוסיד אמיתי ואתה מרגיש אורות משלג שיורד עלייך בסוכה ואתה לא מצטער ממנו מצווה לך להישאר לישון בסוכה! אבל אם אתה מצטער אין לך שום עיניין להשאר בה.

ולגבי עיניין האור מקיף זה קווניקי להפליא 

קיצר אני ישן בסוכה עם חיוך והרבה הרבה שמחה

טינניינייניייייי

זה בסדר אפשר להציק לי חופשי זה בערך תחלית הפורום הזה

*תכלית. ב"ה ושמחת בחגיך
תמסור שבת שלום לגב' יהדות. כפרה עליה בטח ישך אישה של השמחות!
@גיבעוננח השתמשתי בזה שוב! איך?

הקווניקיות מבוססת בחלקה על החסידות...

היה לנו על הנשוא הזה דיון *כל* השבת 

עם כל אדם שני או ראשון שנפגשנו

 

 

 

 

(בגלל אורות מקיפים) ולא אין בכוונתי לקרוא את כל התגובות

סליחה טעות טעות טעות שיניתי ת נ' (שגיעות מקלדת)

אין כ"כ בעיה בשינוי של ה-נ' ל-מ'.

אשכרה.