למי שבטעות לא מכיר - הייקו (Haiku) הוא סגנון שירה יפני מסורתי עתיק ומדוקדק.
בשונה מהשירה שאנחנו רגילים אליה, בהייקו אין חרוזים ואין עלילה.
טוב, אז מה כן יש בו?
~*~*~*~*~
מבחינת מבנה, ההייקו מורכב משלוש שורות בנות 17 הברות סך הכל,
בחלוקה קבועה: 5-7-5. (שורה ראשונה 5, שנייה 7, שלישית 5).
הנה דוגמה:
"עלים ברוח
נישאים הרחק הרחק
עץ יבש עירום".
(מי שזוכר את התרגיל עם המשקלים - זה קצת דומה. 
)
חוץ מזה יש עוד כמה מוטיבים חוזרים שמאפיינים את ההייקו:
כפי שאמרנו, אין עלילה בשירה הזאת, אלא רעיון בודד. הפוקוס מתמקד במסר האחד אותו תרצו להעביר, דרך משל. זה טוב מהבחינה הזו שהמבנה מאלץ את הכותב למקד את המחשבה - אין הרבה מקום למרוח. הרעיון מופיע בשיר בהדרגה, חלק ראשון של תיאורי הרקע וחלק שני (בד"כ השורה האחרונה) שמוסיף זווית נוספת ו"מפיל" את האסימון. כך בהייקו דלעיל העלים מתרחקים מבית גידולם, יוצאים לחופשי כשלפניהם עתיד לא צפוי, כשמנגד הם משאירים את העץ עומד לבדו. אלו שתי פניה של ההתקדמות בחיים.
מאפיין נוסף של השירה הוא ריבוי אלמנטים מהטבע. צמחיה, מים, בעלי חיים, יער, ירח וכו'. וכן תמיד נוכח תיאור של העונה ("קיגו"). העונה לא חייבת להיות מוזכרת בפירוש אלא גם במרומז. כך למשל בהייקו שלמעלה - תוכלו לנחש באיזו עונה מדובר? מי שענה "סתיו" צודק (מי שלא, צריך לעשות שיעורי בית... ).
מצד אחד ריבוי הכללים נראה מכביד, אבל דווקא משום כך כיף לגלות את החופש בתוך המסגרת.
בנוסף, כיוון שהמסר במשל מאוד מרומז, כדי לפענח אותו נדרשת מודעות עצמית לרשמים שספגתם ממנו.
(מה הנמשל? איזו אסוציאציה מתחברת לי לטקסט? עם מה הזדהיתי?)
ככל שהסגנון צבר יותר ויותר פופולריות, יוצרים נטו לוותר על השמרנות המבנית ויותר לזרום עם ההשראה שבמשלים הקצרים והסתומים שלו. נראה לי שכדאי, בתור התחלה, ללמוד להשתמש בכללים לפני שנשבור אותם.
לסיכום:
הברות, הדרגה, מסר, טבע, עונה.
*~*~*~*~*
חמש הברות
ועוד שבע נוספות
די נחמד, נכון?
מן הסתם לא הייתי ברור, אז תעירו לי על מה שלא מובן...
