@נחמיה17

@פיתה פיתה

@כישוף כושל

@נפתלי הדג

@נערת טבע

@חלילית אלט

@mp3

@מוריה2

@שאג

@הכל מאת ה'

@אחיתופל

@חבוי

@מישהי=)

@ציף

@כמו צמח בר

@כתם דיו

@שיר מזמור

@יום מבולבל

@חותם-צורי

@סיהרא

@אגל טל

@קפיץ-

@הנסיך הקטן

@נפתלי הדג

@~מישי~

@אהבת ישראל!!

@רק אמונה

@נפש חיה.

@מתנחלת גאה!

@זויתן

@בעיצוב

@הלב והמעין.

@ימ"ל

@ארטיקית

@חבוי

@לך דומיה תהילה

הטל צונח

על ניצני עץ טריים

כמו בכל שנה

ענן שחור
עוטף הסוכה בצל

אור מקיף

עננה שחורה
עוטפת הסוכה צל

אור מקיף מאיר

נראה לי   יותר מדויק. סליחה.

@לך דומיה תהילה

?

יפה.

ה"עננה" - ענני כבוד?

לא כן היתה כונתי. "עננה שחורה"- זה מפני שאנו בראשית ימות הגשמים (להזכירך, אחד הכללים בהייקו זה משהו שמסמל עונה).

בחרתי בזה כי דוקא סמל העונה הוא דבר חזק גם במהות המצוה. כמ"ש הטור.

המשפטים האחרים הם דו משמעיים ואולי יותר

עוטפת הסוכה צל- אפשר לקרוא את זה ביחס  למילים הקודמות."עננה שחורה עוטפת הסוכה" ואז  ההמשך הוא "צל- אור מקיף מאיר" (בהתחלה חשבתי שהאור מקיף את הצל. אבל אולי אפשר לומר גם שהאור המקיף , שבשתי הפעמים התכונתי עליו, מאיר את הצל.)
אפשר גם לקרוא- שהעננה החורה עוטפת הסוכה צל. היא עוטפת את הסוכה בצלה. בין כך ובין כך. בצל התכונתי על עוד מהות בעניין המצוה שהסוכה אמורה להיות צלתה מרובה מחמתה (אולי מכח שיהיה ניכר שאנחנו לוקחים סוכה, כזו ששייכת לימות החמה- לימות הגשמים. להיכר המצוה. משא"כ בסוכה שלא שייכת לימות החמה. שהיא אינה מצלת)

אור מקיף מאיר-  מצות הסוכה היא בחי' אור המקיף. שכל חיי האדם בתוך המצוה. אולי מאיר למרות שחור העננה או יותר נכון- מפאת שחור העננה, שחורף עכשיו. ניכר אורה של הסוכה. שאדם הנמצא בסוכה בימות הגשמים, שוב- נכרת מצותו. וזה דומה לאור בחור החושך. כמשל.

בגדול הקונספט העקרי- שהייקו זה סביב עונה, זמן חלוף. ואני בחרתי בעונה בימים אלו שהיא מהותית לזמן זה בעודנו בסוכה.

ה ש מש שק עה
מ א  חו רי ה גב עה
של שנות יל דו תי.
 

יפייפה. (ה"אגב" פה אמור להיות לגבי הכותרת והשורות למעלה)

אם יהי זמן וכח אעשה

האמת שהיית די מובן

מין נבט קבור

מנסה לפרוץ, חותר,

אדמתו כבדה.

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.