הגם שגם במניעים בלחיים אחרים יכולים להופיע בנוסף גם תסמינים שכאלו...

אשמח לענות על שאלתך:

"רגע. אז מה זה כל שאר הסיפורים ששלשת רבעי מהפורום מוצף בהם?"

כל הסיפורים האלו הם על בני אדם רגילים.

מה שמניע את כל ה"בלחיזם" הוא הטבע האנושי, כן כן, הטבע האנושי, עצם זה שאנחנו בני אדם.

מכיוון שכל מי שבפורום הזה הוא פשוט בן אדם, "קרוץ חומר", וכמו בן אדם יש לו מחשבות וכדו',  ולכן מושך את הבנאדם הזה דברים שהוא רואה וכדו', ולא מושך אותו עצם זה שהוא שומע על מישהי שהיא צדקת. 

אולי זה באמת נחמד שמישהי היא צדקת וכו' ושאפשר לבנות ביחד בית קדוש, אבל אנחנו בני אדם, ולכן אני חושב שהסיפורים שיש כאן בד"כ הם הלגטימים, הם המציאותיים.

ותמחל לי, אבל אני חושב שהדרך בה החלטת לסיים הייתה לא מתאימה, אם הייתה מסיים שכל הסיפור שכתבת הוא אכן דוגמא לשאיפה - שכוייח, אבל ברגע שעקצת את כל שאר הסיפורים של החבר'ה כאן ("בואו לא ננסה לכסות הכל בסיפורי יופי טופי"), את כל שאר ההתתמודדויות וההתלבטויות כאן- פיספסת את הנקודה..

זה באמת שאיפה חשובה, אבל חשוב לא לשכוח ולא לזלזל במציאות!

''ולכן אני חושב שהסיפורים שיש כאן בד"כ הם הלגטימים, הם המציאותיים.'' איך אפשר לתת לגיטימציה לדברים כאלה?! בני אדם רגילים מועדים ליפול, זה אומר שזה נכון ליפול?!

מובן שזה דחף טבעי (אולי התכוונת שזה לגיטמי שיש את זה), אבל אי אפשר לאשר אותו. ולהפך - כשאדם 'פורק' רגשות כאלו זה גורם להעצמה שלהם. ההתחלה של השחרור היא ההפנמה שהדבר הזה לא טוב. ןאז להתעסק במקום ברע, וזה יעלם מעצמו.

וזאת בדיוק הנקודה ש@נחמינ17 רוצה לומר- לא לכסות בסיפורי יופי טופי, כי זה מעצים את הבעיה ונותן לה אישור, זה לא זלזול במציאות אלא ניסיון להפוך אותה לטובה יותר.

בדיוק ככה! לגיטימי! בני אדם נופלים וקמים, ושוב נופלים ושוב קמים! ומתוך זה צומחים וגדלים ומתעצמים ופורחים!

וזה מדרש מפורש על הפסוק "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי." (מיכה ז, ח.)

"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" אילולא שנפלתי לא קמתי, "כי אשב בחושך ה' אור לי", אלולא שישבתי בחושך לא היה אור לי." (ילקוט שמעוני, תהילים.)

המדרש אומר במפורש "לגיטימי והכרחי ליפול!" זה חלק מהתהליך!

פריקת התחושות היא חלק מתהליך ההבראה! זה מוריד מלב האדם את עומס המחשבות והקושי, זוהי הדרך הכי מתאימה והכי נכונה!

כתבת "וזה יעלם מעצמו", איך בדיוק?! קסם?... 

"דאגה בלב איש ישיחינה" ישחינה לאחר או ישיחנה מדעתו! (מסכת סנהדרין דף ק' עמ' ב'.)

זו בדיוק הדרך, לפרוק כאן, לקבל עצות, חיבוקים ולהתעודד. ואז להתאושש, לקום, ולהמשיך הלאה מלאי כוחות!

אבל אם ההתעסקות היא ב'סיפורי יופי טופי' - זה יגרום לנפילה עמוקה יותר. בגלל זה צריך להתעסק בטוב- והרע יעלם מעצמו - בגלל שהטוב יתפוס את מקומו. ד''ר מיכאל אבולעפיה מסביר שאאחנו נותנים את הגודל והמשקל לרע, בחשיבה עליו ובדיבור עליו.

ישחינה לאחר - כשהוא רוצה להיפטר מזה. לא להעצים את זה. כשהוא מרגיש שזה אכן המצב - שהוא לא כ'כ רוצה להשתחרר אז ישיחנה מדעתו - ואיך יעשה את זה? יתעסק בטוב (את העניינים האלו שמעתי מהרב שלי, אני לא ממציא מעצמי...)

אבל אף אחד לא אמר להישאר ב'סיפורי טופי יופי', ברור שצריך לדעת ליפול לקום להתאושש, להמשיך מלאי כוחות ועוצמות, זה כל העניין בזה.

כל הבלחיזם של היום מורכב לדעתי משאיפות אידאלים וגם מראה חיצוני הרבה פעמים אבל לראות את זה ממקום של קדושה זה נקודת מבט שונה ויפה בעיני

שקשה לנו בדור הזה לראות את זה ככה באמת!!האמירה שאני רוצה להתחתן פירושה אני רוצה להקים בית בישראל מתוך תורה וקדושה לא ברורה מאליו יש לנו עוד על מה לעבוד.. 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות