רק דבר אחד - היא לא מיוחדת עבורי.
כשביררתי עליה, לא שמעתי שום דבר חיובי ושום דבר שלילי. אז אמרתי, למה לשלול, תכיר. בפגישות - נהניתי. אז המשכתי. את האדם - הערכתי. אז המשכתי. והכל היה סבבה.
כאילו ברור שתמיד יש קשיים ועליות וירידות. אבל תמיד זה היה קשיים שאפשר להתמודד, ירידות לא גדולות מדי. כבר שלוש וחצי חודש. וכאמור באמת נהנינו והכרנו ונפתחנו לדברים חדשים. ועברנו חוויות יחד ונקשרנו באמת.. ומבחינת רקע השקפה שאיפות - דומה מאוד.
ו- לא מיוחדת. אני לא מוצא בה איזה משהו שאני אומר - וואו, בזה היא מעל כולן. משהו מיוחד. מישהי שאני מת להתחתן איתה.
כלומר... כל אחת, שהיא בסך הכל בסדר, ובסביבת השאיפות שלי, היתה יכולה להיות במקומה - וזה היה אותו דבר. היא לא מיוחדת עבורי.. מבינים?
וכל מה שעשינו קושר אותנו.. הרבה יותר ממי שהיא. כי זה לא שיש משהו בדמות שלה שאני אומר, וואלה מדליק אותי, גורם לי לרצות קרבה. רק זה שהיא בת וטוב לי איתה.. ואני רוצה קשר עם בת, כ"כ כמה לזה ומחפש.
אל תבינו לא נכון. אני ממש נמשך אליה.. קשה לנו כבר שמירת נגיעה - גם לי. ואני אוהב אותה והיא עושה אותי מאושר. ובכל זאת..
יש גם איזה צורך נשי כזה, לא? שאת תהיי הכי מיוחדת לי בעולם. והיא הכי קרובה אלי בעולם, אבל ממה שיצרו הנסיבות, לא כי *היא* משהו מיוחד....
מבינים?
ואנחנו כבר בשלב, שאי אפשר כבר לגרור. צריך להחליט - וורט או להתראות..... אולי קצת הגזמתי. אבל קרוב לשם..
אגב אצלה זה לא ככה - מדברים ששמעתי ממנה מבין השורות, אני גם משהו מיוחד בעיניה.. מעבר לכל הדברים החיוביים הנ"ל של אהבה הערכה וכו'.
עזרתכם חברים?..
תודה לעונים!
נ.ב. באמת קושי שהוא ממש מתוך טוב. ב"ה. ואולי קצת הקצנתי וחידדתי את התחושות בשביל להגדיר את הבעיה.. אבל הרעיון הובהר אני חושב.


. לדוגמא "אני לא יודע למה, אבל אני יודע שכל דקה איתך היא גן עדן וכל דקה בלעדייך היא גיהנום."