היה לי טוב היום.
להיות שם.
עשה לי טוב.
ואז בום.
הכל צף.
ועולה.
ומכאיב.
נורא נורא.
אין לי מושג איך אני מתמודדת עם זה.
לישון אני לא אצליח הלילה.
אבאא דיי
למה דיבור קטן עם חברה מציף הכל?
סתם.
סתם סיפור שלה על מה שהיא מאמינה והיה משהו מגניב.
ופשוט הציף לי.
והכאיב לי.
הדחקתי את זה עד עכשיו.
אבל כן.
עשה לי רע.
כואב לי.
מאוד.
אני לא יכולה יותר.
למה כל מילה צריכה להכאיב לי??
למה.
למה אני לא יכולה להיות איתה בלי שיעשה לי אחר כך רע כל כך?
למה כשאני רואה אותה זה מזכיר לי.
למה דווקא היא מכל האנשים.
חברה.
טובה.
למה.
אני רוצה להיות איתה.
חברה שלה.
אז למה דווקא היא מכל האנשים מזכירה לי הכל.
אבאא דיי קשה לי אני לא מסוגלת יותר!!!!