זה גם לא יעזור.
אני כבר לא יודע מי בעד ומי נגד חחח השרשור נהיה מסורבל....
אחים אנחנו חברה.
לא האמנתי שתהיינה מי שתאשים את פותחת השרשור שהיא נהנית מכל זה
אבל אני סה"כ גבר, מה אני מבין במוח של נשים.
אולן הן צודקות
ומה כוונותיה.
חבל שזה נגרר למקום כזה.
יש נשים שאכן נהנות מתשומת הלב הזו מגברים נשואים (שזה מעיד על בעיה לדעתי. אם זו אישה רווקה זו בעיית ביטחון עצמי ואם היא נשואה- בעיות בזוגיות).
לגבי הפותחת- אני מאמינה שהיא כתבה את זה בתום לב והיא באמת נסערת ולא יודעת מה לעשות. מקווה שתמצא עצות טובות מכל המתקפה שמתרחשת שם.
"מי שמעשיו סתומים", כלשון חכמים.
קל וחומר מי שדי ניכר מה שכתבת בסוף.
טעיתי. לא הייתי צריכה להתייעץ כאן.
למרות שלא הייתי חוזרת על זה- הפקתי תועלת אחרי ניפוי של לא מעט תגובות כאן- יש כאן אנשים מדהימים , ברוכים וחכמים ולקחתי מהם כמה עצות טובות.
כן, הייתי מבולבלת קצת.
ויש כאן שחוץ מרפש לא יצא מהם שום דבר אחר. איכס.
(הסיטואציה לא ברורה?אפשר קודם לנסות להבין, לשאול.
מה זה ההתנפלות הגסה הזאת??מה אני אשמה שסובבים אותם אנשים בעייתיים ושמכירים על עצמם דברים כאלה?
מי שחושבת שכל אחת מחפשת תשומת לב מגברים בכלל ונשואים בפרט מעידה רק על עצמה.)
ולא, לא כולם היו רוצים שיהיה לי טוב,
יש נשים שהיו רוצות להעלים את כל שאר הנשים בעולם מלבדן בגלל הקינאה החולנית שלהן.
התקדמתי. פשוט הייתי קצת בשוק מעוצת הכיעור שהתגלה כאן.
וחבל להעלות את זה מחדש - אבל אי אפשר "על חשבונה".
השאלה אינה אם "רוצים בטובתה" באופן תיאורטי. פה היו גם תגובות שלא באו מרצון בטובתה, אלא מחשד שהיא מייצגת תופעה כעורה (שלצערנו קיימת), שכלל אינה שייכת אליה. ולכן התנפלו עליה, כשהיא באה לבקש עזרה.
בעם ישראל, זה לא כמו אצל הבדואים. הורגים אחד את השני עד שנמאס, ואז "מארגנים סולחה"..
אכן, ראוי לארגן סולחה. כמו אצלנו. שמי שפגע, גם אם במחשבה שיש פה תופעה כעורה, וטעה, יתנצל בפני הנפגעת על לא עוול בכפה.
ואז אפשר גם לקחת את התובנה, הנכונה בכללי, שיש נקודות הסתכלות מאד שונות בחיים. רווקה (ולא רק) יכולה לחשוב ש"מתחילים איתה", כשרוצים לעשות לה טוב. מישהי גם יכולה לחשוב שרוצים לעשות לה טוב, כשרוצים בעצם לנצל אותה או לנהוג באופן לא ראוי, בין כלפיה בין כלפי מי שבעקיפין מעורבת.
וגם בכתיבה, ביחוד ברשות הרבים, עלולים לחשוד במי שבאה בתום לב, ולא בגללה.
אלא שיש לאדם חזקת כשרות, כל זמן שמעשיו לא מוכיחים עליו. ולכן, לגבי זהירות, מכל הכיוונים, באמת עדיף להיזהר, הן לפעמים גברים, כמו שהזכירה כאן סיה; הן בנות, בין מלחשוד לשווא במישהו ובין מליפול בפח (לא פשוט, מכאן ומכאן..).
אבל לגבי לכתוב על מישהו ב"ידיעה" בלי בסיס, זה כבר לא. טעות לגמרי.
היא הסיקה מדברייך, שהיו ללא שמץ התגרות מצידה, מה "בראש" שלך. ולכן לא הסכימה שאת דרשת את טובתה. אי אפשר לומר שזה מופרך..
"לא רווקה תמימה" - ו"מאחלת את כל הטוב שבעולם"... שני הפכים. אל תעלילי שקרים על מי שאינך מכירה, ואל תברכי.
והיא לא עושה שום דבר כדי למשוך את תשומת ליבו (ואת עצמך העלית סברה שאולי היא בכלל "מדמיינת".. אז לשיטתך בוודאי יתכן שהחברה אינה סובלת מכלום).
ובדיוק בשביל זה התייעצה, לדעת איך במקום שאי אפשר "להיעלם", כי גרים קרוב ונפגשות המשפחות (כלומר, משפחת הוריה שהיא עדיין כלולה בה), אפשר לגרום שלא יתעסק איתה.
והיא בדיוק שאלה איך לעשות את זה בצורה שחברתה לא תדע ולא תצטער. כי למיטב ידיעתה - שיותר מידיעתנו - החברה אינה יודעת.
שהיא עושה שם בייביסיטר רק כשהבעל במילואים. לא נמצא.
אז מניין לקחת שנמצאת שם כשרק הוא נמצא? בוודאי שלדבר כזה אין מקום, גם לא עם מישהו ש"מתחיל" איתה. לא על זה דובר.
ולא היתה כל "התנפלות" על הניק שלה שהגדישה את הסאה.
התנפלה בצורה מרושעת על מישהי שאינה מכירה. אז עצרו אותה, בצדק גמור. אין כל מקום ל"צדקנות" כזו.
היא אמרה את דעתה, ולא בצורה רעה כ"כ.
סה"כ יש במה לאחוז שאם בחור מטריד בחורה, אז כל חפצה של הבחורה להעלם מהרדיוס שלו ואין לה בכלל ספקות. מי שמחפשת סיבות למה להשאר מראה שהיא קצת נהנית מכל הסיטואציה.
אחרת, היא בכלל לא הייתה נותנת לו הזדמנות להביט בה.
אם זה משהו חד-פעמי, אין לה על זה שליטה.
ברגע שזה מישהו שהיא מכירה, היא יכולה להתרחק, וזה מה שאמור לקרות באופן טבעי לבחורה שחשה לא בנוח.
זה רק נותן ליהודית כלים מה בעצם עליה לעשות.
"מראה שהיא קצת נהנית"?...
אם יש אירוע ששתי המשפחות שם, בחור מתקרב, היא זזה. אחרי שתי דקות, הוא שוב שם. בחורה עם תום לב שלא יודעת בדיוק מה עושים עם זה, מה גם שעד אתמול זה לא היה ממש "חד משמעי", נו.. אז זה לא טבעי שמרגישה אובדת עצות? את יודעת כמה כאלה יש? ושאצלן זה נגמר גרוע יותר?
הציעו לה הצעות טובות, איך לנסות "לנפנף" אותו אחת ולתמיד, בלי לקלקל לאף אחד/ת.
לחזור שוב ושוב שכנראה משהו אצלה לא בסדר, "קצת נהנית", תסלחו לי - תבדקו את עצמכן.
אמנם נשים מכירות נשים לא פעם - אבל שככה תסתכלנה, על מי שרק קראו את דבריה, לא פיללתי...
"לדון לכף זכות", זה אפילו אשה על אשה. בוודאי על בחורה שכבר הסבירה כמה וכמה פעמים את מקומה. בוודאי על בחורה שסה"כ ביקשה להתייעץ.
ששתי המשפחות שם. כמה כבר אירועים משותפים יש.
וגם אם כן- היא יכולה להיות צמודה לאמא, אחות, חברה, והוא לא יעיז להתקרב אליה.
ולא אני לא מדברת מתחושות שלי ואין לי מה לבדוק את עצמי בעניין.
פשוט אני יודעת איך בת "נקייה" אמורה לפעול ומתפלאת שיש כאן בכלל ספקות אם להתנהג כך.
מה זה כמה אירועים כבר יש..
הרי כתבה שגרים בשכנות, משפחות קרובות. מספיק קידוש פה ושם. הרי האשה חברה שלה. לא יודעת כלום - באופן טבעי מחפשת גם כן את קרבתה.
את באמת חושבת שמישהי צריכה כל פעם "לפחד", להיות צמודה לאמא? בחורה בת 25?.... לא מוגזם?
[ולא התכוונתי שתבדקי את עצמך בנושא הספציפי של מה שייחסת לה. אלא את הצורה הזו של ההתייחסות למי שאין כל סיבה להתייחס אליה כך].
ובת "נקיה", אינה מורגלת בדבר כזה, לכן לא בטוחה שבאמת קורה משהו, רק "חשה" שמשהו לא ראוי.. עד שמגיע משהו קצת מוגזם, כמו שכתבה על עצמה, ואז מתייעצת... זה בדיוק מה שקורה אצל בת נקיה. כל מי שטיפה מכיר את הנושא מכיר את זה.
והיא באה לשאול עצות, איך להתרחק או להרחיק, במצב כזה. את רוצה להציע לה, "תברחי", לגיטימי להציע.
מישהו אחר רוצה להציע, "תבריחי", גם לגיטימי להציע.
מה שלא לגיטימי, מעליב, פוגעני ובזוי - זה לכתוב עליה, כאילו "אינה נקיה", "נהנית" ועוד לכלוכים יותר מזה.
ועל זה אני אומר, אכן, בידקו את עצמכן. מה קרה לכן? ממתי מתייחסים כך לבן אדם שכל כתיבתו (כולל ה"איכס" שחזרה כמה פעמים, שמראה בדיוק כמה אינה מורגלת בסגנון כזה) אומרת נקי אני ובגלל זה בא לבקש עזרה. מה ההתנפלות הזו?
באה לכאן בחורה בתום לב, ובוודאי בחורה שראויה שידונו אותה לתום-לב, וכאן כמה נשים החליטו להוציא עליה את כל ה"ג'יפה" שהן מכירות, ב"החלטה" שזה שייך אליה. בושה וחרפה. מותר גם להודות בטעות ולעשות תשובה.
אז אין טעם להגיד שזה מוגזם להסתתר.
היא לא צריכה להסתתר אלא לא להיות במקום שסביר שהוא יימצא.
אם היא עוברת ובכל זאת הוא רואה אותה שתתעלם ותלך. כשיראה שהיא בכלל לא מעיפה עליו מבט. לא יהיה לו מה לחפש אצלה.
ואני יכולה להגיד לך, שהרבה הרבה מקרים, נשים היו יכולות לעצור דברים בזמן. לו רק השכילו.
לא שהן אשמות- אבל בכביש אל תהיה צודק-תהיה חכם.
[זה לא מה שנכתב מקודם, "שתהיה ליד אמא"...שזה אכן מוגזם]
א. מניח שזה גם מה שהיא עושה כשיכולה. והתייחסה למצבים שבהם זה לא ניתן.
ב. בשביל זה שאלה. אדרבה, מישהי שלא מורגלת בכגון דא, באמת "מתבלבלת". והדרך הראויה, היא למשל להציע מה שכתבת כעת. אם זה היה בא כך מראש, יש להניח שהיתה מתייחסת, אומרת תודה, או מסבירה לאיזה מצבים זה לא עונה. היו מציעים עוד. כך עוזרים לבן אדם.
[ואכן נכון, שבמקרים רבים נשים יכולות לעצור דברים כאלה בזמן, כמו שכתבת, "לא רק השכילו". נכון. ובשביל שבנות שלשמחתן לא רגילות בכך, תוכלנה "להשכיל" מבעלי נסיון וידע, ולא תפחדנה לשאול - צריך לקבל את השאלה והשאולת בכבוד הראוי ובאמפתיה]
ולא האשמתי אף אחת. אמרתי רק שאפשר בהרבה פעמים לעצור את זה בזמן. מצד האשה. אם היא תדע להתנהג נכון.
ואני מדגישה: בהטרדה מינית. לא באונס.
ואת יכולה לדבר יותר נעים, לא חייבת רק אם בא לך.
חבל להתבטאות בצורה כזו רק כי מישהו חושב אחרת ממך.
אבל היא לא חייבת לענות.
היא יכולה להיעלם מהרדיוס שלו.
כשהם נפגשים בטעות לא להעיף עליו מבט. להתרחק, להתאמן על לייבש אותו.
אני חושבת שאשה יכולה בהרבה פעמים לעצור הטרדות.
ותאמיני לי כך אני עובדת ולא חסר לי כלום. אז למה מעולם חוץ מפעם אחת לא הוטרדתי?
כי אני יודעת לעצור בזמן. ואני יכולה להביא דוגמאות.
את יכולה להגדיר בדיוק מה זה הודעה חצופה??
אם מישהי הוטרדה אסור לבוא ולהאשים אותה, צריך לתמוך ולחזק ולחפש פתרונות
אבל אם זה מישהי קרובה אליך ואכפת לך ממנה ואת מרגישה שהיא לא מספיק יודעת להציב גבולות או "לייבש" את כן יכולה לחפש הזדמנות אחרת להעלות את הנושא באופן כללי ולהדגיש איך אישה אמורה להציב גבולות להתנהגות שמציקה לה.
גם אמא צריכה לטפטף את המסר הזה לבנות שלה במשך החיים, באופן כללי, לא בדרך של להאשים אותן שהן לא בסדר
את מתארת התנהגות נכונה, אבל זה לא תמיד ערובה
למה מעולם חוץ מפעם אחת לא הוטרדת? בהחלט גם בגלל איך שאת מגיבה אבל גם בגלל שה' שמר עליך ולא נתקלת במטרידן אובססיבי
גם אני נוהגת בדר"כ כמו שאת מתארת וגם אצלי זה ב"ה עובד ובכל זאת נתקלתי במישהו ששום דבר לא עזר וב"ה שזה היה רק במבטים אבל מבטים מגעילים שאין בהם מקום לספק וכל ייבוש/התעלמות/העלמות לא עזר ולא תמיד הסיטואציה מאפשרת לך להעלם..
סתם דוגמא-בתור לרופא שאת חייבת להישאר לחכות שם כי חיכית לתור הזה מלא זמן, את לא יכולה פשוט ללכת כי מישהו נועץ בך מבטים מגעילים, אולי יש לך רעיון מה כן אפשר לעשות אז?
התובנות והמחשבות שלך
לא מעניינות אותי.
שלום.
במצבים כאלו והדברים הם גם בשבילם.
ועל הודעה שנכתבה רק אישית עליה.
כתבה כאילו הדברים גם בשביל אחרים,
אז הערתי שהתגובה היתה אלייך, ועל הודעה שכתבת כולה אישית נגדה. כך שאין מה ללמוד ממנה לאחרים במצב...
יכולות "לחזק אותך" כמה שרוצות. זה לא גן ילדים פה.
את פגעת בבחורה - תפסיקי לעשות מזה אידיאולוגיה.
ולא עניין שלך. כתבת כבר על עניין זה והכדור בידיים שלה.
ד.א. אני חושבת שאתה עצמך פוגע בסיה.
יום טוב לכולם.
זה לא "ענין שלה". אם זה היה ברשות היחיד, ענין שלה.
כשזה במישהי כאן, שיכולתה להתגונן מוגבלת, וזה ברבים - לא שלה בלבד. לא תעמוד על דם רעך.
[ואכן יש להניח, שכאשר מישהו מוחה במי ששופך את דם הזולת, אז אם האדם אינו חוזר בו, הוא גם "נפגע" מכך שעוצרים אותו. מה אפשר לעשות... הייתי מאד שמח לא להגיע לכך. גם כתבתי באחת ההודעות שבד"כ תגובותיה טובות וכדאי לחזור מהטעות פה. אבל אם מתעקשים כל הזמן לייחס לפותחת השרשור עוד "מעלות" מומצאות ופוגעות, אין ברירה. מותר וצריך לעצור את זה. וגם כך, אני משתדל לברור כמה שאפשר, ולא מעבר לפגיעה עצמה]
לא מעבר.
לא על גבי הפורום.
תודה.
מגיב כל פעם שרואה "התעקשות" לפגוע שוב.
[הפוגעות יכולות גם לפגוע פעם פעמיים ולהפסיק כשרואים לאיזה שפל הגיעו]
אם בתחילה זה משהו בסגנון של כאילו "מחפשת את זה" (גועל), אח"כ בסגנון אחר, אח"כ בכלל "מעמידה פני רווקה תמימה" - אז כל פעם שהעזות הזו מתחדשת - מחאה מחדש.
ומי שמנסה "להסביר" למה אין להגיב על כך שוב - ובעצם מנסה בכך לפגוע בעקיפין בבחורה שהושמצה כאן על לא עוול בכפה, רק כי רצתה לעשות טוב - גורמת לעוד תגובה. הנה, כמו עכשיו.
יש אנשים שפשוט לא שווים תגובה.
לגמרי הזיה אובססיבית, הרמה הכי נמוכה שאי פעם הפורום הגיע אליה
ולא מביאה אישור למתקפה שנעשתה לך.
רק אומרת שכנראה השתחררו שם אמוציות כי כל אחד קורא את מה שהוא רוצה לקרוא. לאחד זה יראה שאת איקס ולשני זה יראה ווי. אבל מה אכפת לך מה חושבים- רק את יודעת וזה מה שחשוב.
את מסכימה איתי שיש נשים שכן נהנות מתשומת לב כזו? נעשתה הכללה גסה ופניה ישירה אלייך שלא לצורך ואפילו מקוממת ומאד! אך שוב, זה לא אומר שזה לא קיים. לכן כתבתי שיש צדק בדברים.
הסכנה בפורומים היא בדיוק מה שקרה לך. שנוצר קצר בתקשורת. ויש התנפלות לא ברורה שיצטרכו פה לעשות דין וחשבון כל אחד עם עצמו (כולל אני אם אני מצליחה לפגוע בצורה מסוימת,ללא שימת לב).
בכל מקרה, תתמקדי בטוב. קחי את העצות הנבונות ותיישמי אותן תוך שיקול דעת שלך.
בהצלחה רבה ובשורות טובות ♥
אני מצטערת כל כך שנאלצת לקרוא את דברי הבלע הלא מוצדקים האלה!
מקווה שאת מצליחה לסנן את הדעות השיפוטיות (והביזאריות, אם להודות על האמת) של חלק מהאנשים פה. אני סבורה שהם מיעוט בתוך הרבה אנשים טובים שהפורום הזה מכיל.
את נשמעת כמו בחורה אחראית ושקולה, והניסיון בו את עומדת הוא קשה מאד.
בא לי להגיד שוב (למרות שאני בטוחה שזה ברור לך) - זו לא אשמתך! בשום פנים ואופן! האשם היחיד הוא בעלה של חברתך! ולצערנו מאחר והוא לא יכול לשלוט בעצמו, את נאלצת לעמוד בסיטואציה קשה ומטרידה. לבי איתך, ואני מקווה שהבעיה תיפתר בקרוב ובלי רגשות קשים.
אין לי עצות, ואני מאמינה שניתנו פה כבר מספיק, אבל רוצה לאחר לך המון הצלחה וסיעתא דשמיא בניסיון הזה, דעת טוב מאת השם, וישועה.
גם "נשים" זה לא כולן משהו אחד..
[בחירה, עבודה עצמית, אישיות, תכונות - כל מיני כאלה. שהמיושנים סבורים שיש "אפילו" לנשים..]
יואב גלאת משליכה מהחוויות האישיות שלך ללא אבחנה וזה לא היה אכפת לי בשרשור ההוא,
אבל כאן זה שרשור המשך שבא להתנער מכל הבלבולים אז בבקשה די עם זה.
זה לא או סוטה, או לא מנסה למשוך תשומת לב ויותר מזה.
הוא יכול להיות "נכשל" בה במה שאינו ראוי, גם אם אינו חמור. הרגשתה רעה. צריכה עצה.
וכמו שלא נכון מה שבנות בפורום המקביל מסיקות לפעמים לגבי "נשואות" (באותן מילים שכתבת: תמיד יהיה להן ביקורת למה עוד לא מצאתי.. מתנשאות...), כך גם מה שנכתב כאן, ועוד יותר, ממש אבסורד.
רווקות יש להן "תמיד ביקורת על הבעל שהחברה לקחה"?... אני ראיתי ממש ההיפך.
ולומר על רווקה, "ככל שגיל עולה הא יותר בטוחה" וכו'?.... בחורה שלצערה עוד לא מצאה - כך "יורדים" עליה? כמה בחורות מרגישות שבורות וחוששות שמא ככל שהגיל עולה, לא תמצאנה. כמה חוששות שלא תמצאנה מישהו "לכתחילה" כמו שחברותיהן מצאו. באמת..
וצועק את - כאב הצדק שנדרס תחת גיבובי מילים בוטות
כואב לי לראות אנשים בעלי בורות
יותר נשים,
לא מבינות בנשיות כלוםםםםםםםםם
זה שיש נשים פלרטטניות זו בעיה בפני עצמה
אבל כל אישה שקיימת מעצם מהותה כבר קוטלגה ככזו....
בצורה אכזרית, בשיסועי מילים
טוב לשמוע את כל מרחב הדעות שקיימות , כדי שנוכל להבין מציאות שלא ניתן לדמיין
כמו מציאות של תובנות של חלק מהמגיבות - תובנות מזעזעות.
האמת שבד"כ הדברים הנכונים נבחנים מול מבחן המציאות,
יש מספיק סיטואציות בעולם שהאישה יכולה לבדוק אם הרדאר שלה תקין בתפיסה נכונה,
וכך היא יכולה להבין אם היא קוראת את המציאות נכון ,
מול אימות של המתרחש בשטח לאבחונה.
אישה כזו שנכשלת בכך צריכה קצת לאמן את מוחה לבחון ולהסיק מסקנות בצורה מחודשת ונכונה ...
לטובתה כדי שתוכל לעזור לה ולאחרים לפי מה שבאמת קורה, ולא לפי מה שהיא חושבת שקורה.
אני חושבת שאכן צריך להוקיע צורת התבטאות שעלתה בשרשור הנ"ל, ולמחות נגדה.
במיוחד שבן אדם לא בא ללמוד ,
הבן אדם בא לנאום את משנתו גם אם היא רחוקה מזרח ממערב ממה שאכן מתרחש.
חיים ולדר תמיד אומר -האדם שהכי צריך לפחד ממנו זה אדם שלא יודע לומר "סליחה - טעיתי".
(ולא לא שהטעות שם הייתה שאכן אין מציאות שקיימת שיש נשים שנהנות ומכוונות להטרדות אלו, כי אכן יש כאלה נשים לצערי, אלא הטעות היא שכל חכם שעניו בראש יכל לזהות שקו חשיבה שהובא בכיוון זה שם אינו רלוונטי למקרה - וחבל.)
לא מתייחסת לעניין ההלכתי.
אני מגיבה רק כדי שיהיה ברור:
לא נזקקתי לשום השתלחות כדי להבין מה שאני מבינה ויודעת ורוצה לשמור ולהקפיד.
ביקשתי בסה"כ עצה, ואחרי הסערה אני מבינה שלא צריך להיות כזה גאון כדי להבין מה לעשות רק יותר שליו ורגוע.
קיבלתי מאנשים שבאו בטוב.
ויש כאלה כאן לא מעט וזה בהחלט משמח. אשריהם.
אני כותבת את זה לטובת מי שעתידים להתייעץ בנושאים שיבערו לאחרים:
צריך להזהר שלא להשליך אוטומטית על אחרים חוויות והתמודדויות אישיות.
יש אנשים חיים, אמיתיים מאחורי המסך.
האופן שבו היא התבטאה קומם ןהסעיר אותי כך שלא יכולתי , לא הצלחתי ולא רציתי לקבל ממנה דבר.
זה מסר חשוב לחיים בלי קשר.
אם רוצים להעביר מסר, ואין לי ספק שהמסר הוא חשוב- להעלות את זה כנושא נפרד .
העניין מאחורי ב"ה ואפילו כבר לא כועסת עליה למרות ששלחתי לה מסר הבוקר שלא אסלח לה..
מקבלת את זה שהניסוח אולי לא ברור. (התכוונתי לתחושה לא נוחה כשלא עשיתי שום דבר (לפחות מודע)למשוך אלי דבר כזה עם פחד על החברות, החברה, שלום בית.,מבוכה, בלבול, משפחה, יותר מדי דברים)
במצב כזה אפשר לבקש הבהרות. בהתחלה עניתי על שאלות, כשראיתי את העליהום כבר ויתרתי. עזבי, הדיון מוצה.
מצפוני שלם.
אני רגועה.
במחילה...
לא כדאי לומר למי שמבטאת את הרגשתה באופן הכי כנה, שלא "לכנות את עצמה גנבת אם מצפונה נקי ושלם", לפחות אם אינך כ"כ בקיאה בתחום הזה.. -
כי זו אחת ההרגשות הכי נפוצות, שמי שאינה אשמה כהו-זה, תרגיש "גנבת". כמה שהיא יותר נקיה, יותר תרגיש כך (כמובן, יש גם כאלה שמרגישות כך מהצד השני, אבל אז אפשר לראות מהנסיבות. כבר היתה כאן ממש כעת מישהי שהעידה על עצמה - לא יודע אם זה אמיתי או לא - שמרגישה כך ביחס לבעלה. הסבירה בדיוק למה.. באמת נורא. ה' ירחם). הוא מדבר איתה, והיא מרגישה "גנבת", וכותבת מפורש שאינה מבינה למה. יש כאלה שאפילו יודעים שכך היא תרגיש.. ומנצלים את זה. הם, לצערנו, "מבינים" בזה מהכיוון ההפוך...
וכשמישהי כותבת "בסערה", אז עוד יותר צריך להיזהר איך מגיבים אליה, כשאומרת מפורשות מאיזה כיוון היא באה.
זו לא "מעבדה". בדיוק בשביל זה מתייעצים, כותבים את התחושות השונות, את מה שלא מבינים בהם, מנסים שמישהו יעזור גם להבין אותן, וגם מה לעשות. אז מוטב לא להציע, "מסר", איך לא לכתוב מתוך מצב כזה - כשהיא מציינת מפורשות את המכלול, לא משהו "סתום" שכמעט מכריח להבין לשלילה - אלא לדון לכף זכות, באופן טבעי לגמרי. בצדק תשפוט עמיתך.
וליההודית, פעם ראושנה שאני "לא מסכים איתך"בשרשור זה... את לא צריכה לקבל שאולי הניסוח לא ברור.. היה ברור שזה מתאר מצב שלא ברור לך....
היא כתבה מעצמה שהיא כבר לא כועסת אל אף ששלחה לי מסר אישי...לי בכלל לא היה התכתבות איתה
כי היא בחורה טובה. צדיקה. לפנים משורת הדין. זה הכל.
ומה זה "כל ההיסטריה סביב הנקודה שהעלית מדברת בעד עצמה"?...
אינני יודע באלו עיניים את קוראת... [ואכן, ניכר שאת לא הרבה זמן בפורומים. חסרה "תחושה" של הודעות מסוג זה. אחרת אני מניח שבתור אשה הגונה, לא היית כותבת כך]
חוזר: עיקר הבלאגן כאן, היה בגלל הנסיון לרדת על מישהי שביקשה עזרה בתום לב. ולנגח אותה בדברים שבאים מאסוציאציות מלוכלכות של מי שכתבו.
ומה שכעת, בנספח לזה, התעוררו כמה בנות, זה ממש ההיפך מהעין הרעה שאת מנסה לרמוז עליה כנראה. בנות טובות, שמתקוממות על הנסיון המבחיל להטיל טינות כוללת על "רווקות". אם לא שאני מתאפק, הייתי כבר יכול לפנות לכמה אמירות-אגב שנכתבו כאן, שיכולות להצביע על הבעיה לא דווקא אצלן... (כולל אמירות חשדניות שהן, כביכול, בכלל חושבות אוטומאטית ש"הבעלים" של האחרות לא מספיק טובים...).
והתשובה לשאלתה הראשונית של פותחת השרשור, אכן די פשוטה, לנסות להפסיק את ההיטפלות אליה, ולשמור מרחק איפה שאפשר. יש בכך קצת מורכבות בסיטואציה המדוברת, לכן היא שאלה בתוספת הקצת "בהלה" הרגילה, שאוחזת בבחורה טובה במצב כזה.
ובאמת, בתחילה ענו לה תשובות פשוטות, לענין, וכך זה היה מסתיים.
ברגע שמיעוט קטן החליטו להתנפל עליה בחשדות מלוכלכים ומבחילים (שזה הנזק העיקרי מהשרשור. גם היחס, גם ה"רעיונות"..) - אז זה הפך לשרשור ארוך. טוב מאד. שתדענה פה מיעוט של נשים, שאם הן חושבות שאיזו מישהי שנמצאת בעמדה של כביכול "חולשה" בפורום - בין כי היא רווקה, בין כי היא מרגישה בבעיה - אז אפשר יהיה להוציא עליה את כל התסכולים האישיים וכל החשדות המלוכלכים שבראש, אז לא. ייהיו פה עקשנים שיזערו לה, ולא יתנו לגמור את זה באיזו "פשרה"... טוב, בפעם הבאה אל תכתבי כך. היא תכתוב מה שהיא רוצה, ומי שצריכות - תלמדנה לשמור על פיהן ומקלדתן. בדיוק כמצווה בהלכה: בצדק תשפוט עמיתך.
כאן השאלה היא מה יצָא למעשה.
וכשמה שיוצא למעשה הוא הכפשה פרועה וחשדנות חסרת הצדקה וביסוס -
אז צריך להוקיע ולנקות את השטח מזה.
[זה לא אומר, שההצעה "לנסח אחרת" באה מכוונה רעה. דווקא בזה אני מקיים "בצדק תשפוט" גם לצד השני..
אבל זה כן אומר שלמעשה, לא יתכן שאחרי הודעה ממש "החלטית" שכאילו מובן מה"סאב-טקטסט" למה היא התכוונה.. אז במקום לעצור בחזרה חד וחלק מהטעות וזהו - תיתווסף לכך הערה לא לכתוב בדיוק את מה שהיה צריך "לשפוט בצדק", לזכוּת, ושנכתב בתום לב]
אלא קריאה של כל מה שנכתב שם. ואי אפשר להיתפס לשתי מילים ו"לפרשֵן".
ומכל מקום, זה לא משנה. מישהי מעלה בעיה, מעידה על עצמה שזה לא נוח לה, שרוצה להתחמק מזה, מבקשת עצה. מניין הרשות "לדעת" שיש לה כוונות אחרות ולהתנפל עליה. אלו דברים כ"כ פשוטים, שאם לא שאני מכבד אותך ואת הצורה שניסית להסביר כעת, לא הייתי חוזר עליהם.
וצורת הכתיבה לא "הכשילה". היא צורה רגילה כאן. מה ש"הכשיל", זו הגישה לבני אדם, למישהי כזו שמעלה קושי. וגם, מה שיש בראש של מי שמגיב. זה נאמר מפורשות או כמעט, בתגובות.
ואין כל קשר בין זה שמישהו עושה אולי כל מיני דברים טובים אחרים, לבין התעקשות "לרדת" על בחורה ללא עוול בכפה. לא מענין אותי "שיפוט אישי" של מישהי כאן, משום כיוון. מענין אותי מה שנעשה כאן. על זה היו התגובות. ולא רק שלי..
ומה זה "חברוּת בין רווקה לזוג נשוי". לא דובר על משהו כזה בכלל. ובעניינים אלו - כל אחת שתנהג לפי הנסיבות.
ואני מציע, להשאיר לכל מי שרוצה להציג בעיה, את הנוסח שלה - כשזה בטווח הסביר. בשביל זה היא כתבה, ולא את. גם לא רואה שוני מהותי. היא עברה אירוע, בחורה צעירה, תיארה כדרך שבחורות מתארות מצבים כאלה. הוסיפה תחושה אישית. רגיל ולגיטימי לגמרי.
ואל תהיי בטוחה שעל ה"נוסח" שהצעת לא היו מגיבים בדומה... כלומר, תהיי בטוחה ההיפך.. מיד היו תגובות על ה"רווקות" שחושבות שהנשואים "מכרכרים סביבן"... ועל כך שחושבות שיהיה להן בעל יותר טוב. הניסוח של "כאללו גנבת", לא היה מה שעורר את עיקר הענין, אלא עצם המחשבה שלה.
לגבי מי שכתבת עליה, אני לא קראתי את כל הסיפורים שהבאת כעת, ולא היה לי גם ענין. כבר אמרתי, זה לא הנושא שמענין אותי.
אדם שקורא בקשת עזרה של מישהי, ושופט אותה לתחתית החבית, בלי להכיר - אינו ראוי לייעץ לה. וכשאת כותבת כעת כך, את ממשיכה את הפגיעה, הלא מוצדקת. המרושעת לגמרי.
זה לא קשור להבדלי מנטליות (גם אם נובע מהם. לא התעניינתי מה המנטליות שלה. כבר אמרתי, זה לא הצד האישי). יש צורה נורמלית שמדברים אל בחורה שבכלל לא מכירים. יש הלכות. זה הולך לפי הנפגע.
וזה לא רק "סגנון", אלא שיפוטיות-"עובדתית" גסה ורעה.
וה"עידוד" שלך לכך, על אף שעושה לה טוב מן הסתם, הוא שותפות בדבר עבירה, ומן הסתם גם מסייע לשנות בה, לצערנו.
לגבי "אונאת דברים", תבחיני. כמו שברפואה יש כללי רפואה, גם בהלכה יש כללי הלכה, ולפחות סתם סברא פשוטה: אם מישהו יתנפל על זולתו בגסות, זו אונאת דברים. אם מישהו יצעור אותו, במידה הנצרכת לכך שהשני לא ירגיש פגוע, זו לא אונאת דברים. אם הלה יתעקש וימשיך לזרוק בוץ, זו אונאת דברים. אם יענו לא באותה מטבע, בלית-ברירה כדי שלא יחשוב שהדלת פרוצה - על זה נאמר בספר החינוך: התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.
ואני מציע לך דבר פשוט: במקום לייעץ לבחורה שפגעו בה סתם, איך לנסח אחרת את דבריה - מוטב תייעצי את זה למי שהגיבו לה בצורה שהגיבו. תנסחי איך היה ניתן לומר "רעיון" בלי לחשוד ובלי לפגוע אישית במישהי נקיה. אבל, בניגוד למה שייעצת לפותחת השרשור, פה לא מספיק שינוי סגנון; כאן צריך גם שינוי בתוכן, וב"ראש". בעין. בלב.
זו בדיוק הבעיה. אבל אישית לא מטריד אותי כ"כ. זה ענין שלך.
כבר אמרו חז"ל, שיש כאלה שגם על פתחו של גיהינום לא חוזרים בתשובה.
תמשיכי לכתוב, ענין שלך. יש גם כאלה שימשיכו לצערנו לחלל שבת, לאכול לא כשר. מה נעשה..
תכתבי. לבריאות.
לכך בדיוק התייחסתי: יש כאלה ש"ימשיכו לכתוב" כמו שכתבת. יש כאלה שיחללו שבת. מבחינה הלכתית - זה לא הבדל גדול.
על מה שלא הצלחתי לשכנע אותך - אין שמץ "חשבון נפש".. מה איכפת לי אם "תשתכנעי". בעיה שלך. לא ציפיתי - וגם לא היה לי ענין. הסיג ושיח שלי לא היה איתך, אלא כלפי מה שניסית לעשות. זה הכל.
אלעדהטיעונים הוסברו והובנו ואין שום טעם להמשיך את הדיון בקטע רע ואישי.
לא מעוניין לחסום את השרשור כי עיקרו חשוב,
לכן אנא הפסיקו כעת והקוראים ישפטו ויקחו כל אחד לתשומת ליבו את האמת שלהם מבין שתי ההשקפות שהוצגו כאן.
תודה ובהצלחה
אבל אחרי שברור שה"חשדות" המופרכים לגבי מה מבטא ביטוי כמו שהיא אמרה שהרגישה את עצמה, אכן היו מופרכים לחלוטין, אז את חשבון הנפש תעשינה מי ש"ייחסו לזה כוונות". אם לא תלמדנה מזה, תחזורנה על אותם טעויות.
אכן, בוודאי שיש בשרשור הזה נזק. למה? כי מישהי שאלה בתום לב - וייחסו לה "כוונות" מנוולות ללא שמץ סיבה - ובעבירה גמורה על בצדק תשפוט עמיתך, שגם את היית לצערנו שותפה לה ב"שיפוט" הזה.
ולכן, להגיד שאם היא כבר החליטה לשאול - שאלה שכל מי שמכיר את הפורומים יודע שהיא לגמרי לא נדירה, ובדיוק בשביל דברים אלו הפלטפורמה הזו קיימת - אז לא "מוטב לשאלה שלא תישאל" (זה נכון על "שאלות" אחרות, שמתארות מציאויות עביירניות לחלוטין, ומשום מה שם לא שמענו הערה כזו), זה לנסות להפוך את הנפגע לאשם.
לא מוטב לשאלה שלא תישאל - אלא מוטב ל"שופטות" שלא להגיב בצורה שהגיבו. ולא היא "צריכה להיזהר בכל מילה", אלא למשל מישהי כמוך שראתה בחורה שואלת במצוקתה, ו"יייחסה משקל" מוטעה למה שהיא תיארה את עצמה. העובדה היא, שרוב מוחלט של הקוראים, הבינו מצוין על מה היא מדברת.
אז מוטב לחזור בתשובה על שיפוט שלילי, רע, שעובר על הלכות מפורשות - מאשר להוכיח את הכותבת.
ושוב טעות. לא מדובר פה ב"מחקר מדעי". לא שייך לומר שהשואלת לא מזוהה ונוצרה שאלה כללית עלך יחס נשואות לרווקות. זה לגמרי שולי. משהי כתבה בצורה בזויה על "רווקות", אז הגיבו גם על זה. בצדק. וזה לא "חברותיה הרווקות".. אין פה איזה איגוד. זה כאלו שהרגישו נפגעות. וגם לא כאלה, שנפגעו בשבילן, מההכללות הללו.
ואין פה כל "דעות חלוקות" באיזו שאלה כללית.. כולם יודעים שיכולות להיות מציאויות לא רצויות. כל בר דעת מבין שיש הרבה רווקות צדיקות וטהורות, כמו גם נשואות. וכל בר דעת מבין שלא פוגעים סתם במישהי שלא מכירים וניכרת להיפך ואין כל סיבה לפגוע בה, רק כי "העזה" לשאול. בושה וחרפה!
עיקר מה שנוצר כאן, הוא פשוט אי הסכמה לתת מקום לפגיעה במישהי ששאלה שאלה לגיטימית ובצורה לגיטימית ובנקיות שניכרת עליה בקלות.
השרשור לא עזב את "יההודית" אפילו לשניה. אינני יודע מה את סחה. כל השרשור, כל הזמן, הוא רק בגללה. ומתארךף בגלל עקשנות שלא לחזור מפגיעה מקממת, ובגלל דברים כמו שאת מוסיפה כעת, שלפחות כביכול "היא" היתה צריכה לנסח אחרת. מוטב תעשינה את חשבון נפשכן איך הגיעה התנפלות כזו, ולא לתלות בה.
והיא לא כתבה שסיה ביקשה את סליחתה. אלא שהיא כתבה ביוזמתה שלא תסלח לה. ואח"כ - מהשך ישיר לטוב ליבה וטהרתה - אמרה לעצמה שתחול בכ"ז. וסיה כתבה כאן מפורש שאינה רואה כל סיבה לחזור בה. ה' ירחם.
תתעסקו במבחנים..
ב. לא מקבלים שום תובנה בצורה כזו. זה דבר מעליב, כשאומרים למישהו ש"מקבל תובנה", על משהו שברור שהוא לגמרי מבין, ובא בדיוק מהכיוון ההפוך.
ג. לא מנחילים אף "תובנה" בצורה רעה כזו.
אבל באמת שהגזימו פה!!
דן אשריך שעמדת חזק.
מחזקת אותך ומסכימה עם כל מילה.
לגמרי 'לא תעמוד על דם רעך'.
יהודיתת-
מקוה שבאמת לא הצליחו לחדור אלייך הדיבורים הנגועים.
בעיניי זו ממש הייתה אלימות מילולית והכפשה נוראית.
לא נעים כלל.
מנהלי הפורום-(איך מתייגים?) מקוה שתוכלו לסנן תגובות כאלו להבא.
אני באמת מנסה להבין,
ללמד זכות,
לחשוב מה הייתי עושה אם מצבי הכלכלי היה אחר (ואני מזכיר שבעבר הוא בהחלט היה אחר)...
ובכל זאת, אני פשוט לא מצליח לתפוס את זה.
איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...
ואז, בגיל 3 חודשים, שולחים את הפעוטות חסרי הישע האלה למקומות נוראיים שכאלה. דירה בבניין עם 55 תינוקות. מזרנים בכל פינה, ילדים הולכים לישון מתחת לאסלה ובתוך ארונות הבגדים.
לפעמים יש מטפלות שנראות מקסימות, ובסוף מתברר שהן מתעללות. ה' ישמור. לא תמיד אפשר לזהות מראש, לצערנו, לא תמיד אפשר לדעת היכן הסכנה.
אבל במקרה הזה - זה כ''כ זועק לשמיים! מטפלת אכזרית יכולה לחייך מול ההורים ולהסתיר את הכיעור הפנימי שלה, אך קירות לא יכולים לשקר! דירת 100 מטרים לא יכולה להתרחב לכדי אחוזה מפוארת, ולהכיל 55 ילדים בצורה נורמלית!
איך 110 הורים הרגישו בנוח לשלוח את ילדיהם למעון כ''כ צפוף, שבו ילדים הולכים לישון בזוגות בתוך ארונות בגדים?
אני לא יודע מה סיבת המוות והאם היא בכלל קשורה להזנחה הפושעת הזאת. אבל מה שלא יהיה, אני פשוט מקווה שמחר בבוקר כל אותם הורים ששלחו את ילדיהם למעונות מוזנחים ומזניחים שכאלה, יבינו את המסר המזעזע.
שאותם הורים ירשמו עוד היום את ילדיהם למקום אחר, גם אם יעלה כמה מאות שקלים יותר.
יהי זכר תינוקות של בית רבן, שנהרגו על קידוש הכסף, ברוך.
שמתוך הכרות עם המעון זו לא הייתה דירה 1 אלא 2...
כלומר 25 ילד בדירה
וה יעזור כנראה ההורים לא ראו את מה שכשהכוננים נכנסו באמצע כן ראו
איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...
ואז הם נוסעים איתו ועם האחים שלו בלי לחגור אותם כראוי.
ואז הם נותנים להם בגיל לא מתאים (מתחת ל9!!!) לחצות כבישים לבד. (סליחה לא לבד, הילד בן השבע לוקח איתו את אחיו בן ה4).
ואז הם נותנים להם ליסוע באופניים/קורקינט בלי קסדה.
ואז הם משאירים אותו ברכב כש'רק' קופצים למכולת, כאילו לא היו דברים מעולם.
וכן, אני לא מדבר על אחרים, אני מדבר על אנשים בפורום הזה, על שכנים שלי, על חובשי כיפות סרוגות שמשרתים במילואים גם בגיל חמישים...
לרבים באזכור שמם של תינוקות שמתו
קחו על עצמכם משהו טוב או פשוט אל תריבו
זה מה שחסר עכשיו..
אבל אתאר לך סיטואציה
זוג הורים עובדים קשה קשה. מנצלים כל זמן וכוח שיש להם כדי לשמור על הבית
ב"ה נולד ילד (מין הסתם לא ילד ראשון כך שיש עוד הוצאות )
עושים חישוב חודשי כמה כסף נשאר בסוף החודש כדי לפרנס את התינוק המתוק שלהן.
יצא 3000 שח. סכום נאה בסך הכל.
טיטולים+מגבונים+ביגוד+מטרנה (כי האמא לצערנו לא יכולה להניק) יוצא 1500 בחודש (זה בערך המחיר. אל תתפוס אותי על השקל)
ואז לאמא ואבא יש התלבטות.
1.לשים את הילד בגן "מוזנח" שעולה 1500 שח. אבל הילד יקבל אוכל וטיטולים וכו' כמו שצריך.
2. לשים את הילד בגן סביר. ויאללה נחליף טיטול פעם ב6 שעות. מידי פעם נדלג לו על ארוחה
3. נשים אותו בגן בינוני שיש שעולה 2500 שח לחודש. הוא יבכה חזק והמטפלת כבר תתן לו מאוכל של ילד אחר. בבית שיהיה חזק, ניתן לו חלב תנובה כי מטרנה זה יקר.
4. אפשר לשים אותו בגן הכי טוב שיש. יעלה 3000 שח. מי צריך לאכול ולהחליף טיטול? למה בטבע מישהו מחליף טיטול לגור של הג'ירפה?
אתה כאבא. מה היית בוחר?
אבל צריך להבין איפה גם עובר את הגבול
קולגה שלי שיתף אותי לאחרונה שהוא החליט להביא רק 2 ילדים לעולם, כי הוא חישב שהוא יוכל לקנות רק 2 דירות. ומבחינתו המינימום (כן כן, זה המינימום) זה לתת לילד דירה
לשמחתי אני לא מכניס את השיקול הזה למשוואה, כי אחרת לא היו לי ילדים
מישהו אחר, יביא ילדים רק אם הוא יוכל לשלוח אותם לחוגים
שלישי רק אם הוא יוכל להעניק להם חדר נפרד בבית
רבעי השכלה גבוה
חמישי, רק אם הוא יוכל לתת להם אוכל בריא
שישי, אם הוא יוכל לדאוג להם לצרכים בסיסיים
והזנחה של אחד, זה לאו דווקא הזנחה של אחר
כי זה שאני אפילו לא מעלה על דעתי שאני אקנה לכל ילד דירה, לדעתו של הראשון אני מזניח אותם
אז נכון, לשים תינוק בארון זה קו אדום (איפה קראת את זה?)
או 25 ילדים בדירה זה הרבה
אבל אם 99% מהחברים שלך עושים את זה, כנראה זה הופך להיות סוג של נורמה
קראתי שאותו מעון עובד כבר 25 שנים
משמע זה לא איזה מוסד שנפתח אתמול, מי שניהלה אותו ידעה מה היא עושה
מה מידת האשמה של יקבע בית המשפט
הנקודה היא
שנורמה של אחד זה לא נורמה של אחר
ולפעמים לפעמים,
יש גם מצבים שלא ממש בוחרים להביא את הילדים לעולם
או שהיה תכנון לX תקציב והמציאות שינתה את התכנון ב180 מעלות (ויש לצערנו הרבה סיבות למה זה זה יכול לקרות)
אתה באפשרויות הבאת בכל האפשרויות הזנחה.
יש דברים ש*אני* הייתי רוצה להעניק לילדיי, ויש דברים שאני, וכולנו, *מחוייבים* להעניק לילדינו.
אוכל, ביטחון, אהבה, חינוך (כאן כבר אפשר להתווכח איזה), בריאות (גם כאן אפשר להתווכח).
אל תסתכל מהמבט שלך, תסתכל ממבט של מורה שומרת חוק במערכת החינוך. באילו מקרים צריך להתערב כי קיימת הזנחה של הילד?
תמ"ל (או חלב אם), חיתולים, בגדים תואמי עונה, השגחה אחראית, קורת גג, כל אלו הם חובה.
חוגים, רכב משפחתי בשביל תחבורה, הלבנת שיניים, קניית דירה, מימון חתונה, ילקוט חדש כל שנה, קולקציית בגדים חדשה דנדשה כל שנה - יש הורים שיציבו לעצמם כסטנדרט. אבל היעדר של הדברים האלו לא מהווה *הזנחה*
למה הילדים נפטרו?
לא יודעים.
מהבוקר שמעתי 7-8 קביעות למה.
חומרי הדברה
ואז הוחלף בהרעלת co
ואז בחנק
ואז בהתייבשות
ואז במוות בעריסה
בנתיים אין קביעה חד משמעית
אבל מי שחי במציאות כזאת שכולם סביבו שולחים למקומות כאלה כנראה לא מרגיש שהוא מזניח את הילד שלו.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים מה ההורים ידעו\חשבו ומה לא, לא יודעים מה מצבם הכלכלי מאפשר להם, לא יודעים מה הנורמה באזור הזה ומה היו הברירות שלהם.
מה שכן המקרה הזה יכול להעלות את נושא העוני בציבור החרדי, ואיך אפשר לשפר אותו. אני מעריך שכל האימהות ששלחו למעון הזה הן נשים עובדות, שלא יכלו להישאר עם התינוק בבית, ואולי הן גם המפרנסות העיקריות.
דיי אני בטוחה שההורים האלה היו הכי מסורים ורצו את הכי טוב בשביל ילדיהם
תפסיקו לשפוט אותם
מניחה שברוב המשפחות החרדיות יש אבא בתמונה, ובמקרים רבים הוא לומד תורה.
וכאן מדובר על פיקוח נפש ועל ילדיו שלו. אם כבר מגיעים למצב שאין כסף לשלוח את הילד לטיפול הולם, אז שהאב יתכבד וישמור על התינוק (או שניים) שלו בבית.
למה אנשים שוכחים שזו אופציה???
אפשר גם להיות יצירתיים ולהתאחד שתי משפחות, חצי מהזמן האבא מהמשפחה הראשונה שומר והשני לומד, ובחצי השני להיפך.
אבל לא. שכחו שזו אופציה. הכי קל להאשים את המדינה או העוני.
אולי הוא עובד במשרה מלאה ועדיין הכסף לא מספיק?
אולי הוא עובד במשרה כפולה כי אישתו לא יכולה לגדל את התינוק (למנות לך סיבות?) אז שמו את התינוק במשפחתון?
איך קבעת את זה?
בגלל שהם חרדים?
(אני לא חרדי. אבל רוב החרדים שאני מכיר. ואני מכיר לא מעט. הגבר הוא המפרנס העיקרי בבית. )
ב. כי מעון מעין זה הוא אפשרות לגיטימית בסביבה שבה הוא חי.
ג. אולי הם חשבו שהרמה קצת יותר רצינית.
ד. דוקא במשפט האחרון באתי להדגיש שכנראה בעית העוני באותן משפחות מגיעה אחרי מקסום של כח העבודה הנשי, שהן גם לפעמים בעלות תארים וקריירה מוצלחת. מה שממקד את הבעיה בדבר אחר. בין היתר, הגברים. אבל לא בטוח, ובטוח שלא רק.
אשתי נפגעה ממני כי הרגישה שאני לא מספיק רואה אותה.
באישורה - אמרה לי לפנות לפורום ולבקש מכם הצעות איך אוכל להראות לה שהיא חשובה לי.
רעיונות?
מכיוון שהדבר יעלה בהמשך - אסביר הזמנתי חבר שהיה לבד בלי מקום להיות בו בשבת ואז ביום חמישי היא התחילה להרגיש לא טוב (לצערי דבר שקורה לה הרבה, אבל היא מתפקדת ועובדת כרגיל) - פשוט הפעם, לטענתה, זה היה יותר חמור.
היא ניסתה לרמוז לי שאבטל אותו (היא מסרבת להגיד לי באופן ישיר כי היא לא רוצה לצאת האדם הרע ולכן מצפה שאבין לבד), אבל הרגשתי רע בשבילו כי הוא קבע איתי מזמן ולא היה לו ולילדות שלו איפה להיות.
בשישי בצהריים כשהיא הודיעה לי שהיא לא תגיע לארוחה, הבנתי שהיא לא רוצה שיגיע, התייעצתי איתה מה לעשות וזה היה מאוחר מדי.
הייתה לה ערב שבת סיוט, אבל משבת בבוקר קצת יותר סבבה.
עכשיו דיברנו על מה שהיה ושאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש שהיא חשובה לי ולא החבר הזה או אחרים.
אמרה לי להתייעץ איתכם כי היא לא יודעת ואין לה רעיונות.
בגדול - להתעניין בשלומה, אבל להתעניין באמת, לא כמו שאנשים שואלים מה שלומך ובכלל לא מקשיבים לתשובה. להתעניין מה יעשה לה טוב, להתעניין (שוב, באמת) איך עבר עליה היום וכד'.
אבל ספציפית - לא פירטת מה זה 'לא הרגישה טוב'.
אם היא קדחה מחום או הקיאה שוב ושוב - מובן לבד שצריך לבטל.
בגדול, תתפוס אותה לשיחה בזמן רגוע ותסביר לה שמה לעשות, אתה לא בוחן כליות ולב ולא קורא מחשבות. אם היא רוצה לשנות משהו שכבר סוכם - שתגיד בפירוש.
בהצלחה
היא לא מעיזה להגיד את זה. וכידוע, כל מה שלא אומרים מתנהגים. כלומר תנסה לחשוב מה הסיכוי שהיא פשוט נהיית חולה (באמת, אני לא טוען שהיא משקרת!!!) כדי שאתה תעשה מה שהיא מבקשת. כמו שאמרת - היא לא רוצה לצאת האדם הרע.
האם היא רצתה / הסכימה מראש שהחבר אמור להגיע? כלומר, זה היה על דעתה?
מרגיש לי שהיא מצד אחד אומללה ומצד שני משחקת פאסיב אגרסיב. כלומר לא משנה מה שתעשה היא תהדוף את זה ותרגיש שאתה "לא עושה מספיק". ומהצד שלך אתה פשוט רוצה שזה יקרה (שהיא תרגיש מרוצה) אבל בדרך לשם יש משהו שאתה מפחד ממנו בצדק או שלא בצדק.
גם זה שהיא "חולה ומתפקדת כרגיל" זה נורה אדומה בעיניי. כלומר, משהו קורה שם ואם היא הייתה כותבת פה הייתי מבקש ממנה להתבונן.
של שני בני הזוג, בלב שלם.
ממה שכתבת - נראה שלא שאלת אותה לפני כן אם היא מוכנה שתזמין את החבר הזה. וגם אם כן שאלת אותה - היא לא הסכימה בלב שלם.
ומכאן מגיעים לכלל השני: לא להחליט דברים באופן כללי בלי לקבל הסכמה של בן הזוג.
ברגע שתשאל אותה על כל דבר שאתה רוצה לעשות (ומשפיע על שניכם/על הבית) ותתייעץ איתה מתוך כנות לקבל את מה שהיא מבקשת - היא תרגיש שאתה רואה אותה.
זה מה שנראה לי, על רגל אחת.
(ובאופן כללי, נשמע שכדאי לכם ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע טוב כדי לדבר על כל הדברים האלה ולקבל "כללים" לזוגיות טובה.)
זה לא ממש משנה הרעיונות שלנו, היא צריכה להבין מה גורם לה להרגיש טוב.
זה לא התייעצות שלך, אלא בעצם אשתך שואלת - איך אני ארגיש שאני חשובה לו? וזה שאלה שלא ממש אפשר לענות עליה.
משהכשאדם לא מובן לעצמו, איך יהיה מובן לסביבה?
אתם עוד לא עשיתם את הסוויצ' בראש
שאתם משפחה ולא דירת תיכוניסטים
אם היא לא מעוניינת באורחים או היתה מעוניינת והתחרטה, מהצד שלה היא צריכה להגיד לך במפורש ולא לשחק נחש נא.
ומהצד שלך, אישתך באמת צריכה להרגיש קודמת לכל, ובמידה והיא לא רוצה, גם אם לא נעים, אתה צריך לדאוג לה במקום הראשון.
היא רמזה
ואתה הבנת
אבל לא רצית לבטל
בגלל ההרגשה של החבר
היא מבינה שהיא פחות חשובה
כי ההרגשה של החבר יותר חשובה משלה
היא צודקת במבט שלה
אתה צודק שאתה רוצה שהיא תדבר בצורה ברורה ולא ברמזים
יש הרבה אנשים שמדברים ברמזים ויש הרבה אנשים שלא מבינים רמזים
מספיק שאחד מבני הזוג עושה עבודה בנושא
מדבר באופן ישיר
ומברר צרכים וסיטואציות באופן ישיר עם השני
והיא צריכה לעבוד על להכיר את עצמה ולהביע את עצמה ברורות
ואתה - לגלות רגישות ולשים אותה בראש סדר העדיפויות. היא לא צריכה להיות מאוד חולה כדי לא לארח. ועם זה שהיא אמרה לך שהיא לא תגיע לארוחה (מה זה אומר בכלל לא להגיע כשאתה מארח בבית שלך?) היה אמור לגרום לך להבין שאתה מחזלש אותו
אגב,מי עשה הכנות ובישולים לאירוח הזה?
בחיינו הבוגרים אבא שלי מתנהג עם הנכדים של אישתו כאילו הוא סבא שלהם. לא מתבייש להגיד לי במילים אחרות שהוא מבקר את הילד שלי "על הדרך" כשצריך להוציא את הנכדים שלה מחוגים וכו . יש לי את כל הסיבות להיעלב ממנו. וכן מיותר לציין שבעלי ממש כועס עליו כשהוא רואה את ההתנהגות הפחדנית שלו וחוסר הנוכחות ואני מבינה אותו לחלוטין. אבא שלי רחוק מלהוות אב השנה . ואני מודעת טוב טוב לחסרונות שלו. בעלי כל הזמן "מאיר" את עיניי לדבר ואומר עליו דברים לא טובים. כשאני אומרת לו "אתה יודע שכל מה שאתה אומר לי משפיע על הקשר איתו ? כי אני סופר מעריכה את דעתך ויודעת שאתה אוהב אותי " והוא מצידו אומר לי "היית מעדיפה שלא אגיד לך"? ובכנות - אני לא יודעת איך לענות על השאלה הזו . אין לו שום דבר טוב להגיד עליו ובצדק (!!!) והוא גם לא כ"כ מכיר אותו ובעיקר שומע ממני דברים .
בימים אלו אבא שלי יצא לפנסיה ומנסה להתקרב אלי מאד.. ולהבדיל בעלי לא בכיוון של לשמוע עליו אפילו. התייעצתי עם רב והוא נתן לי עצה שבעיניי נשמעת מאוד הגיונית - אם תדברי על ההורים שלך עם הבעל כמה הם עשו לך וכמה הם לא בסדר ברור שיכאב לו עליך . ברור שלא יחבב אותם בלשון המעטה . אם תגידי לו היום אבא שלי עשה כך וכך לטובה , אז בוודאי ייתכן שדעתו תשתנה עליו .
ובאמת התחלתי להסתכל על אבא שלי בעין טובה (חומלת), מזכירה לעצמי ולבעלי שכשאני מבקשת ממנו דברים בקשר לילד, גם אם זה אף פעם לא ביוזמתו- הוא מתייצב. היום אני לא בטוחה ברצון שלי לקשר קרוב איתו, אבל הרווחתי הסתכלות אחרת על הדברים - אני ובעלי דנים לכף זכות , מתעלים על הפגיעות , מפחיתים לשון הרע (כמובן שיש עוד עבודה) משתדלים במצוות כיבוד הורים (גם כשיש את כל הסיבות "לכאורה" שלא…).
הוא בן אדם מקסים. באמת. ואנחנו בתקופה כלכך מוצפת..
אתמול בערב הוא היה לחוץ ממשהו וזרק משהו לעבר הבן שלי וזה פגע בו בפנים. שניהם כלכך נבהלו וזאת פשוט הייתה סיטואציה כלכך עצובה. אני רק בוכה מאז...
אני מרגישה ששנינו לא מצליחים להשתלט על הסיטואציה כמו שצריך ולא משנה כמה אני מנסה לבוא לכיוונו בסוף הוא פשוט מתפרץ וזה יוצא לו. הוא מרגיש מאוד רע עם עצמו ולא מאשים או מצדיק שום דבר... אני דואגת לו. אני חוששת שהוא בדיכאון או משהו כזה. הוא מתבייש ללכת לטיפול ואני כלכך מתביישת שמישהו ידע מה קורה בבית שגם אני לא מצליחה להוציא את זה...
אמאגיבורהעד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.
זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.
שירגיש שהוא לא לבד.
נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.
גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.
הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?
דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.
בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.
כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.
בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:
אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"
או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"
או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"
חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.
וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.
אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.
לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.
הסיטואציה לא ברורה לגמרי.
קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.
מה זה אומר זרק?
זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?
את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..
את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.
לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.
אתן דוגמא:
אני אוהב מאוד ללמוד תורה.
אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.
בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.
לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.
למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?
הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...
ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.
הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.
יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.
ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.
אגב, תני לו קצת מרחב..
רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)
קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...
בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.
דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות
.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!
שוב מודה לכולם על התגובות...
אשמח אם מישהו יוכל לכוון אותי
אשתי נעלבת פעם אחר פעם ומתלוננת כל היום שמרגישה בודדה.(על קצה קצהו של המזלג)בקרוב יש שמחה במשפחה שלי ואמרה לי שקשה לה כי היא מרגישה שלא מוצאת את עצמה שאף אחד במשפחה שלי לא באמת מדבר איתה כי היא מעניינת מישהו ורק עושים איתה חסד אמרתי לה שאני לא חושב שיש לה מה לתרום לשיחה פחות מאחרים אבל אני יכול להבין שמרגישה ככה ושאם יש משהו שיכול להקל עליה שתגיד לי . בתגובה היא נכנסת למיטה לישון ונכנסת לעצבות.כשאני שואל אותה מה הפריע לה מסבירה לי שהיא בודדה ואני לא מכיל .האם אתם יכולים לכוון אותי במה התגובה שלי לא מכילה ?לא מבינה ? כל הזמן יש סוג של תקלות כאלו ואני מואשם בחוסר רגישות ממש אשמח לשמוע ממכם איך הייתי אמור להגיב אחרת...
אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.
תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:
"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"
"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"
"איך אפשר להיות שם בשבילך?"
"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"
"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"
וכו'
לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה
להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.
קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.
אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?
לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.
התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.
זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.
ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה 
זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.
בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .
בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.
היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.
אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.
הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.
אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).
בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.
אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.
אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.
לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.
כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:
התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.
את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.
אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.
1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.
אם היא לא אומרת אפשר להציע:
חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,
להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..
2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;
נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו
בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)
אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך.. וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.
מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות.
נפלאהנגמרו לי השמותהבנות של הו"ל יזהו
אז לפני תקופה איבדתי את בעלי ורציתי להשאיר קצת מהאור שלו כאן..
אז עלה לי במוצאש כמה דברים שהוא היה עושה ששמר על הזוגיות שלנו טובה לאורך השנים משתפת כאן ואם זה יועיל / יישפר למישהו את הזוגיות שיהיה לע"נ
1. שהיו ימים שהיו מועדים לדאון או מצבי רוח הייתי קמה בבוקר ועל הכרית היה מחכה לי הפתעה קטנה עם פתק (בדכ אלפחורס גדול עם פתק של כמה מילים) זה היה עושה לי את היום טוב יותר ומזכיר לי שיש לי מישהו שאיתי תמיד
2. פעם בשבוע הוא היה שולח לי הודעה שהוא מזמין אותי לדייט ואם אני יכולה לצאת איתו - זה שומר על תחושת דייטים כזו שבדכ נאבדת עם השנים
3. תמיד שהוא היה הולך בשישי לקנות חלות הוא היה חוזר עם מתנה בשבילי (פעם אשת חיל מעוצב/ נרות מעוצבים/ורד קטן העיקר משהו)
4. בימים של מקווה הוא תמיד היה מחביא לי ברכה בתיק
5. באשת חיל הוא תמיד היה מצביע עלי ואומר לילדים להצביע על אמא
6. אם יש לידך בן/בת זוג תאמץ את אחד הטיפים ותהנו במקסימום אחד מהשני כי דברים שמובנים לנו מאליו ככ ככ חשובים ❤️
תודה על השיתוף,
משתתפת בצערך, כואב
איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום
איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה
ממש תודה שכתבת
אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב
הרבה כוחות יקרה אחת
שתרגישי את השם איתך
נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔
תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲
הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק
איזה אדם מופלא!
איזה איש ובעל מופלא!
וואו וואו
באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.
בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤
ריגשת אותי כ"כ
איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם
תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.
זה פשוט מעורר השראה
ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏
ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם
שלא תוסיפי לדאבה עוד
והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏
מתפללת עלייך
את בלבי ממש ❤
ומלמד מאוד!
תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו
זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר
שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷
מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו
והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה
באמת שאין מילים
הלב נשבר 😢
זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא
אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢
שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק 
אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏
כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום
אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?
יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏
שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה
אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️
האמת חוסר לא נתפס
שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️
ליבי ❤️❤️❤️❤️
שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷
חסר מילים
(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)
נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!
איזה אובדן😢
זכית בבן זוג נדיר
לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...
שבת שלום
את צריכה להדפיס את זה
ולתלות בשער בת רבים
איזה בעל מיוחד היה לך
באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.
איזו זכות ללמוד מכם ולגדול
תודה על מה שכתבת
תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.
בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)
כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

יופה מרק
ליאור אדלר
אבי וייצמן
ואם לא הם - אז המלצה וטלפון לפסיכיאטר (גבר) אחר שמאבחן אוטיזם, שמקבל ברדיוס סביר מירושלים.
תודה!
יש סך הכל 6 ימי הולדת כאלה בחיים: 19, 38, 57, 76, 95, 114.
מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי
תשובה חיובית מעבודה חדשה
עד היום אני שם
המשרה הכי טובה שהיתה לי
בהצלחה
והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.
בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.
אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).
וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).
נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...
יש כלל אחר?
לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)
וואלה, לא ידעתי.
ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.
של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?
צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.
ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.
ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה
רק שמחה ואושר
שנית
זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר
אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים העברי ועד חצות הלילה הלועזי..
לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה