זה גם לא יעזור.
אני כבר לא יודע מי בעד ומי נגד חחח השרשור נהיה מסורבל....
אחים אנחנו חברה.
לא האמנתי שתהיינה מי שתאשים את פותחת השרשור שהיא נהנית מכל זה
אבל אני סה"כ גבר, מה אני מבין במוח של נשים.
אולן הן צודקות
ומה כוונותיה.
חבל שזה נגרר למקום כזה.
יש נשים שאכן נהנות מתשומת הלב הזו מגברים נשואים (שזה מעיד על בעיה לדעתי. אם זו אישה רווקה זו בעיית ביטחון עצמי ואם היא נשואה- בעיות בזוגיות).
לגבי הפותחת- אני מאמינה שהיא כתבה את זה בתום לב והיא באמת נסערת ולא יודעת מה לעשות. מקווה שתמצא עצות טובות מכל המתקפה שמתרחשת שם.
"מי שמעשיו סתומים", כלשון חכמים.
קל וחומר מי שדי ניכר מה שכתבת בסוף.
טעיתי. לא הייתי צריכה להתייעץ כאן.
למרות שלא הייתי חוזרת על זה- הפקתי תועלת אחרי ניפוי של לא מעט תגובות כאן- יש כאן אנשים מדהימים , ברוכים וחכמים ולקחתי מהם כמה עצות טובות.
כן, הייתי מבולבלת קצת.
ויש כאן שחוץ מרפש לא יצא מהם שום דבר אחר. איכס.
(הסיטואציה לא ברורה?אפשר קודם לנסות להבין, לשאול.
מה זה ההתנפלות הגסה הזאת??מה אני אשמה שסובבים אותם אנשים בעייתיים ושמכירים על עצמם דברים כאלה?
מי שחושבת שכל אחת מחפשת תשומת לב מגברים בכלל ונשואים בפרט מעידה רק על עצמה.)
ולא, לא כולם היו רוצים שיהיה לי טוב,
יש נשים שהיו רוצות להעלים את כל שאר הנשים בעולם מלבדן בגלל הקינאה החולנית שלהן.
התקדמתי. פשוט הייתי קצת בשוק מעוצת הכיעור שהתגלה כאן.
וחבל להעלות את זה מחדש - אבל אי אפשר "על חשבונה".
השאלה אינה אם "רוצים בטובתה" באופן תיאורטי. פה היו גם תגובות שלא באו מרצון בטובתה, אלא מחשד שהיא מייצגת תופעה כעורה (שלצערנו קיימת), שכלל אינה שייכת אליה. ולכן התנפלו עליה, כשהיא באה לבקש עזרה.
בעם ישראל, זה לא כמו אצל הבדואים. הורגים אחד את השני עד שנמאס, ואז "מארגנים סולחה"..
אכן, ראוי לארגן סולחה. כמו אצלנו. שמי שפגע, גם אם במחשבה שיש פה תופעה כעורה, וטעה, יתנצל בפני הנפגעת על לא עוול בכפה.
ואז אפשר גם לקחת את התובנה, הנכונה בכללי, שיש נקודות הסתכלות מאד שונות בחיים. רווקה (ולא רק) יכולה לחשוב ש"מתחילים איתה", כשרוצים לעשות לה טוב. מישהי גם יכולה לחשוב שרוצים לעשות לה טוב, כשרוצים בעצם לנצל אותה או לנהוג באופן לא ראוי, בין כלפיה בין כלפי מי שבעקיפין מעורבת.
וגם בכתיבה, ביחוד ברשות הרבים, עלולים לחשוד במי שבאה בתום לב, ולא בגללה.
אלא שיש לאדם חזקת כשרות, כל זמן שמעשיו לא מוכיחים עליו. ולכן, לגבי זהירות, מכל הכיוונים, באמת עדיף להיזהר, הן לפעמים גברים, כמו שהזכירה כאן סיה; הן בנות, בין מלחשוד לשווא במישהו ובין מליפול בפח (לא פשוט, מכאן ומכאן..).
אבל לגבי לכתוב על מישהו ב"ידיעה" בלי בסיס, זה כבר לא. טעות לגמרי.
היא הסיקה מדברייך, שהיו ללא שמץ התגרות מצידה, מה "בראש" שלך. ולכן לא הסכימה שאת דרשת את טובתה. אי אפשר לומר שזה מופרך..
"לא רווקה תמימה" - ו"מאחלת את כל הטוב שבעולם"... שני הפכים. אל תעלילי שקרים על מי שאינך מכירה, ואל תברכי.
והיא לא עושה שום דבר כדי למשוך את תשומת ליבו (ואת עצמך העלית סברה שאולי היא בכלל "מדמיינת".. אז לשיטתך בוודאי יתכן שהחברה אינה סובלת מכלום).
ובדיוק בשביל זה התייעצה, לדעת איך במקום שאי אפשר "להיעלם", כי גרים קרוב ונפגשות המשפחות (כלומר, משפחת הוריה שהיא עדיין כלולה בה), אפשר לגרום שלא יתעסק איתה.
והיא בדיוק שאלה איך לעשות את זה בצורה שחברתה לא תדע ולא תצטער. כי למיטב ידיעתה - שיותר מידיעתנו - החברה אינה יודעת.
שהיא עושה שם בייביסיטר רק כשהבעל במילואים. לא נמצא.
אז מניין לקחת שנמצאת שם כשרק הוא נמצא? בוודאי שלדבר כזה אין מקום, גם לא עם מישהו ש"מתחיל" איתה. לא על זה דובר.
ולא היתה כל "התנפלות" על הניק שלה שהגדישה את הסאה.
התנפלה בצורה מרושעת על מישהי שאינה מכירה. אז עצרו אותה, בצדק גמור. אין כל מקום ל"צדקנות" כזו.
היא אמרה את דעתה, ולא בצורה רעה כ"כ.
סה"כ יש במה לאחוז שאם בחור מטריד בחורה, אז כל חפצה של הבחורה להעלם מהרדיוס שלו ואין לה בכלל ספקות. מי שמחפשת סיבות למה להשאר מראה שהיא קצת נהנית מכל הסיטואציה.
אחרת, היא בכלל לא הייתה נותנת לו הזדמנות להביט בה.
אם זה משהו חד-פעמי, אין לה על זה שליטה.
ברגע שזה מישהו שהיא מכירה, היא יכולה להתרחק, וזה מה שאמור לקרות באופן טבעי לבחורה שחשה לא בנוח.
זה רק נותן ליהודית כלים מה בעצם עליה לעשות.
"מראה שהיא קצת נהנית"?...
אם יש אירוע ששתי המשפחות שם, בחור מתקרב, היא זזה. אחרי שתי דקות, הוא שוב שם. בחורה עם תום לב שלא יודעת בדיוק מה עושים עם זה, מה גם שעד אתמול זה לא היה ממש "חד משמעי", נו.. אז זה לא טבעי שמרגישה אובדת עצות? את יודעת כמה כאלה יש? ושאצלן זה נגמר גרוע יותר?
הציעו לה הצעות טובות, איך לנסות "לנפנף" אותו אחת ולתמיד, בלי לקלקל לאף אחד/ת.
לחזור שוב ושוב שכנראה משהו אצלה לא בסדר, "קצת נהנית", תסלחו לי - תבדקו את עצמכן.
אמנם נשים מכירות נשים לא פעם - אבל שככה תסתכלנה, על מי שרק קראו את דבריה, לא פיללתי...
"לדון לכף זכות", זה אפילו אשה על אשה. בוודאי על בחורה שכבר הסבירה כמה וכמה פעמים את מקומה. בוודאי על בחורה שסה"כ ביקשה להתייעץ.
ששתי המשפחות שם. כמה כבר אירועים משותפים יש.
וגם אם כן- היא יכולה להיות צמודה לאמא, אחות, חברה, והוא לא יעיז להתקרב אליה.
ולא אני לא מדברת מתחושות שלי ואין לי מה לבדוק את עצמי בעניין.
פשוט אני יודעת איך בת "נקייה" אמורה לפעול ומתפלאת שיש כאן בכלל ספקות אם להתנהג כך.
מה זה כמה אירועים כבר יש..
הרי כתבה שגרים בשכנות, משפחות קרובות. מספיק קידוש פה ושם. הרי האשה חברה שלה. לא יודעת כלום - באופן טבעי מחפשת גם כן את קרבתה.
את באמת חושבת שמישהי צריכה כל פעם "לפחד", להיות צמודה לאמא? בחורה בת 25?.... לא מוגזם?
[ולא התכוונתי שתבדקי את עצמך בנושא הספציפי של מה שייחסת לה. אלא את הצורה הזו של ההתייחסות למי שאין כל סיבה להתייחס אליה כך].
ובת "נקיה", אינה מורגלת בדבר כזה, לכן לא בטוחה שבאמת קורה משהו, רק "חשה" שמשהו לא ראוי.. עד שמגיע משהו קצת מוגזם, כמו שכתבה על עצמה, ואז מתייעצת... זה בדיוק מה שקורה אצל בת נקיה. כל מי שטיפה מכיר את הנושא מכיר את זה.
והיא באה לשאול עצות, איך להתרחק או להרחיק, במצב כזה. את רוצה להציע לה, "תברחי", לגיטימי להציע.
מישהו אחר רוצה להציע, "תבריחי", גם לגיטימי להציע.
מה שלא לגיטימי, מעליב, פוגעני ובזוי - זה לכתוב עליה, כאילו "אינה נקיה", "נהנית" ועוד לכלוכים יותר מזה.
ועל זה אני אומר, אכן, בידקו את עצמכן. מה קרה לכן? ממתי מתייחסים כך לבן אדם שכל כתיבתו (כולל ה"איכס" שחזרה כמה פעמים, שמראה בדיוק כמה אינה מורגלת בסגנון כזה) אומרת נקי אני ובגלל זה בא לבקש עזרה. מה ההתנפלות הזו?
באה לכאן בחורה בתום לב, ובוודאי בחורה שראויה שידונו אותה לתום-לב, וכאן כמה נשים החליטו להוציא עליה את כל ה"ג'יפה" שהן מכירות, ב"החלטה" שזה שייך אליה. בושה וחרפה. מותר גם להודות בטעות ולעשות תשובה.
אז אין טעם להגיד שזה מוגזם להסתתר.
היא לא צריכה להסתתר אלא לא להיות במקום שסביר שהוא יימצא.
אם היא עוברת ובכל זאת הוא רואה אותה שתתעלם ותלך. כשיראה שהיא בכלל לא מעיפה עליו מבט. לא יהיה לו מה לחפש אצלה.
ואני יכולה להגיד לך, שהרבה הרבה מקרים, נשים היו יכולות לעצור דברים בזמן. לו רק השכילו.
לא שהן אשמות- אבל בכביש אל תהיה צודק-תהיה חכם.
[זה לא מה שנכתב מקודם, "שתהיה ליד אמא"...שזה אכן מוגזם]
א. מניח שזה גם מה שהיא עושה כשיכולה. והתייחסה למצבים שבהם זה לא ניתן.
ב. בשביל זה שאלה. אדרבה, מישהי שלא מורגלת בכגון דא, באמת "מתבלבלת". והדרך הראויה, היא למשל להציע מה שכתבת כעת. אם זה היה בא כך מראש, יש להניח שהיתה מתייחסת, אומרת תודה, או מסבירה לאיזה מצבים זה לא עונה. היו מציעים עוד. כך עוזרים לבן אדם.
[ואכן נכון, שבמקרים רבים נשים יכולות לעצור דברים כאלה בזמן, כמו שכתבת, "לא רק השכילו". נכון. ובשביל שבנות שלשמחתן לא רגילות בכך, תוכלנה "להשכיל" מבעלי נסיון וידע, ולא תפחדנה לשאול - צריך לקבל את השאלה והשאולת בכבוד הראוי ובאמפתיה]
ולא האשמתי אף אחת. אמרתי רק שאפשר בהרבה פעמים לעצור את זה בזמן. מצד האשה. אם היא תדע להתנהג נכון.
ואני מדגישה: בהטרדה מינית. לא באונס.
ואת יכולה לדבר יותר נעים, לא חייבת רק אם בא לך.
חבל להתבטאות בצורה כזו רק כי מישהו חושב אחרת ממך.
אבל היא לא חייבת לענות.
היא יכולה להיעלם מהרדיוס שלו.
כשהם נפגשים בטעות לא להעיף עליו מבט. להתרחק, להתאמן על לייבש אותו.
אני חושבת שאשה יכולה בהרבה פעמים לעצור הטרדות.
ותאמיני לי כך אני עובדת ולא חסר לי כלום. אז למה מעולם חוץ מפעם אחת לא הוטרדתי?
כי אני יודעת לעצור בזמן. ואני יכולה להביא דוגמאות.
את יכולה להגדיר בדיוק מה זה הודעה חצופה??
אם מישהי הוטרדה אסור לבוא ולהאשים אותה, צריך לתמוך ולחזק ולחפש פתרונות
אבל אם זה מישהי קרובה אליך ואכפת לך ממנה ואת מרגישה שהיא לא מספיק יודעת להציב גבולות או "לייבש" את כן יכולה לחפש הזדמנות אחרת להעלות את הנושא באופן כללי ולהדגיש איך אישה אמורה להציב גבולות להתנהגות שמציקה לה.
גם אמא צריכה לטפטף את המסר הזה לבנות שלה במשך החיים, באופן כללי, לא בדרך של להאשים אותן שהן לא בסדר
את מתארת התנהגות נכונה, אבל זה לא תמיד ערובה
למה מעולם חוץ מפעם אחת לא הוטרדת? בהחלט גם בגלל איך שאת מגיבה אבל גם בגלל שה' שמר עליך ולא נתקלת במטרידן אובססיבי
גם אני נוהגת בדר"כ כמו שאת מתארת וגם אצלי זה ב"ה עובד ובכל זאת נתקלתי במישהו ששום דבר לא עזר וב"ה שזה היה רק במבטים אבל מבטים מגעילים שאין בהם מקום לספק וכל ייבוש/התעלמות/העלמות לא עזר ולא תמיד הסיטואציה מאפשרת לך להעלם..
סתם דוגמא-בתור לרופא שאת חייבת להישאר לחכות שם כי חיכית לתור הזה מלא זמן, את לא יכולה פשוט ללכת כי מישהו נועץ בך מבטים מגעילים, אולי יש לך רעיון מה כן אפשר לעשות אז?
התובנות והמחשבות שלך
לא מעניינות אותי.
שלום.
במצבים כאלו והדברים הם גם בשבילם.
ועל הודעה שנכתבה רק אישית עליה.
כתבה כאילו הדברים גם בשביל אחרים,
אז הערתי שהתגובה היתה אלייך, ועל הודעה שכתבת כולה אישית נגדה. כך שאין מה ללמוד ממנה לאחרים במצב...
יכולות "לחזק אותך" כמה שרוצות. זה לא גן ילדים פה.
את פגעת בבחורה - תפסיקי לעשות מזה אידיאולוגיה.
ולא עניין שלך. כתבת כבר על עניין זה והכדור בידיים שלה.
ד.א. אני חושבת שאתה עצמך פוגע בסיה.
יום טוב לכולם.
זה לא "ענין שלה". אם זה היה ברשות היחיד, ענין שלה.
כשזה במישהי כאן, שיכולתה להתגונן מוגבלת, וזה ברבים - לא שלה בלבד. לא תעמוד על דם רעך.
[ואכן יש להניח, שכאשר מישהו מוחה במי ששופך את דם הזולת, אז אם האדם אינו חוזר בו, הוא גם "נפגע" מכך שעוצרים אותו. מה אפשר לעשות... הייתי מאד שמח לא להגיע לכך. גם כתבתי באחת ההודעות שבד"כ תגובותיה טובות וכדאי לחזור מהטעות פה. אבל אם מתעקשים כל הזמן לייחס לפותחת השרשור עוד "מעלות" מומצאות ופוגעות, אין ברירה. מותר וצריך לעצור את זה. וגם כך, אני משתדל לברור כמה שאפשר, ולא מעבר לפגיעה עצמה]
לא מעבר.
לא על גבי הפורום.
תודה.
מגיב כל פעם שרואה "התעקשות" לפגוע שוב.
[הפוגעות יכולות גם לפגוע פעם פעמיים ולהפסיק כשרואים לאיזה שפל הגיעו]
אם בתחילה זה משהו בסגנון של כאילו "מחפשת את זה" (גועל), אח"כ בסגנון אחר, אח"כ בכלל "מעמידה פני רווקה תמימה" - אז כל פעם שהעזות הזו מתחדשת - מחאה מחדש.
ומי שמנסה "להסביר" למה אין להגיב על כך שוב - ובעצם מנסה בכך לפגוע בעקיפין בבחורה שהושמצה כאן על לא עוול בכפה, רק כי רצתה לעשות טוב - גורמת לעוד תגובה. הנה, כמו עכשיו.
יש אנשים שפשוט לא שווים תגובה.
לגמרי הזיה אובססיבית, הרמה הכי נמוכה שאי פעם הפורום הגיע אליה
ולא מביאה אישור למתקפה שנעשתה לך.
רק אומרת שכנראה השתחררו שם אמוציות כי כל אחד קורא את מה שהוא רוצה לקרוא. לאחד זה יראה שאת איקס ולשני זה יראה ווי. אבל מה אכפת לך מה חושבים- רק את יודעת וזה מה שחשוב.
את מסכימה איתי שיש נשים שכן נהנות מתשומת לב כזו? נעשתה הכללה גסה ופניה ישירה אלייך שלא לצורך ואפילו מקוממת ומאד! אך שוב, זה לא אומר שזה לא קיים. לכן כתבתי שיש צדק בדברים.
הסכנה בפורומים היא בדיוק מה שקרה לך. שנוצר קצר בתקשורת. ויש התנפלות לא ברורה שיצטרכו פה לעשות דין וחשבון כל אחד עם עצמו (כולל אני אם אני מצליחה לפגוע בצורה מסוימת,ללא שימת לב).
בכל מקרה, תתמקדי בטוב. קחי את העצות הנבונות ותיישמי אותן תוך שיקול דעת שלך.
בהצלחה רבה ובשורות טובות ♥
אני מצטערת כל כך שנאלצת לקרוא את דברי הבלע הלא מוצדקים האלה!
מקווה שאת מצליחה לסנן את הדעות השיפוטיות (והביזאריות, אם להודות על האמת) של חלק מהאנשים פה. אני סבורה שהם מיעוט בתוך הרבה אנשים טובים שהפורום הזה מכיל.
את נשמעת כמו בחורה אחראית ושקולה, והניסיון בו את עומדת הוא קשה מאד.
בא לי להגיד שוב (למרות שאני בטוחה שזה ברור לך) - זו לא אשמתך! בשום פנים ואופן! האשם היחיד הוא בעלה של חברתך! ולצערנו מאחר והוא לא יכול לשלוט בעצמו, את נאלצת לעמוד בסיטואציה קשה ומטרידה. לבי איתך, ואני מקווה שהבעיה תיפתר בקרוב ובלי רגשות קשים.
אין לי עצות, ואני מאמינה שניתנו פה כבר מספיק, אבל רוצה לאחר לך המון הצלחה וסיעתא דשמיא בניסיון הזה, דעת טוב מאת השם, וישועה.
גם "נשים" זה לא כולן משהו אחד..
[בחירה, עבודה עצמית, אישיות, תכונות - כל מיני כאלה. שהמיושנים סבורים שיש "אפילו" לנשים..]
יואב גלאת משליכה מהחוויות האישיות שלך ללא אבחנה וזה לא היה אכפת לי בשרשור ההוא,
אבל כאן זה שרשור המשך שבא להתנער מכל הבלבולים אז בבקשה די עם זה.
זה לא או סוטה, או לא מנסה למשוך תשומת לב ויותר מזה.
הוא יכול להיות "נכשל" בה במה שאינו ראוי, גם אם אינו חמור. הרגשתה רעה. צריכה עצה.
וכמו שלא נכון מה שבנות בפורום המקביל מסיקות לפעמים לגבי "נשואות" (באותן מילים שכתבת: תמיד יהיה להן ביקורת למה עוד לא מצאתי.. מתנשאות...), כך גם מה שנכתב כאן, ועוד יותר, ממש אבסורד.
רווקות יש להן "תמיד ביקורת על הבעל שהחברה לקחה"?... אני ראיתי ממש ההיפך.
ולומר על רווקה, "ככל שגיל עולה הא יותר בטוחה" וכו'?.... בחורה שלצערה עוד לא מצאה - כך "יורדים" עליה? כמה בחורות מרגישות שבורות וחוששות שמא ככל שהגיל עולה, לא תמצאנה. כמה חוששות שלא תמצאנה מישהו "לכתחילה" כמו שחברותיהן מצאו. באמת..
וצועק את - כאב הצדק שנדרס תחת גיבובי מילים בוטות
כואב לי לראות אנשים בעלי בורות
יותר נשים,
לא מבינות בנשיות כלוםםםםםםםםם
זה שיש נשים פלרטטניות זו בעיה בפני עצמה
אבל כל אישה שקיימת מעצם מהותה כבר קוטלגה ככזו....
בצורה אכזרית, בשיסועי מילים
טוב לשמוע את כל מרחב הדעות שקיימות , כדי שנוכל להבין מציאות שלא ניתן לדמיין
כמו מציאות של תובנות של חלק מהמגיבות - תובנות מזעזעות.
האמת שבד"כ הדברים הנכונים נבחנים מול מבחן המציאות,
יש מספיק סיטואציות בעולם שהאישה יכולה לבדוק אם הרדאר שלה תקין בתפיסה נכונה,
וכך היא יכולה להבין אם היא קוראת את המציאות נכון ,
מול אימות של המתרחש בשטח לאבחונה.
אישה כזו שנכשלת בכך צריכה קצת לאמן את מוחה לבחון ולהסיק מסקנות בצורה מחודשת ונכונה ...
לטובתה כדי שתוכל לעזור לה ולאחרים לפי מה שבאמת קורה, ולא לפי מה שהיא חושבת שקורה.
אני חושבת שאכן צריך להוקיע צורת התבטאות שעלתה בשרשור הנ"ל, ולמחות נגדה.
במיוחד שבן אדם לא בא ללמוד ,
הבן אדם בא לנאום את משנתו גם אם היא רחוקה מזרח ממערב ממה שאכן מתרחש.
חיים ולדר תמיד אומר -האדם שהכי צריך לפחד ממנו זה אדם שלא יודע לומר "סליחה - טעיתי".
(ולא לא שהטעות שם הייתה שאכן אין מציאות שקיימת שיש נשים שנהנות ומכוונות להטרדות אלו, כי אכן יש כאלה נשים לצערי, אלא הטעות היא שכל חכם שעניו בראש יכל לזהות שקו חשיבה שהובא בכיוון זה שם אינו רלוונטי למקרה - וחבל.)
לא מתייחסת לעניין ההלכתי.
אני מגיבה רק כדי שיהיה ברור:
לא נזקקתי לשום השתלחות כדי להבין מה שאני מבינה ויודעת ורוצה לשמור ולהקפיד.
ביקשתי בסה"כ עצה, ואחרי הסערה אני מבינה שלא צריך להיות כזה גאון כדי להבין מה לעשות רק יותר שליו ורגוע.
קיבלתי מאנשים שבאו בטוב.
ויש כאלה כאן לא מעט וזה בהחלט משמח. אשריהם.
אני כותבת את זה לטובת מי שעתידים להתייעץ בנושאים שיבערו לאחרים:
צריך להזהר שלא להשליך אוטומטית על אחרים חוויות והתמודדויות אישיות.
יש אנשים חיים, אמיתיים מאחורי המסך.
האופן שבו היא התבטאה קומם ןהסעיר אותי כך שלא יכולתי , לא הצלחתי ולא רציתי לקבל ממנה דבר.
זה מסר חשוב לחיים בלי קשר.
אם רוצים להעביר מסר, ואין לי ספק שהמסר הוא חשוב- להעלות את זה כנושא נפרד .
העניין מאחורי ב"ה ואפילו כבר לא כועסת עליה למרות ששלחתי לה מסר הבוקר שלא אסלח לה..
מקבלת את זה שהניסוח אולי לא ברור. (התכוונתי לתחושה לא נוחה כשלא עשיתי שום דבר (לפחות מודע)למשוך אלי דבר כזה עם פחד על החברות, החברה, שלום בית.,מבוכה, בלבול, משפחה, יותר מדי דברים)
במצב כזה אפשר לבקש הבהרות. בהתחלה עניתי על שאלות, כשראיתי את העליהום כבר ויתרתי. עזבי, הדיון מוצה.
מצפוני שלם.
אני רגועה.
במחילה...
לא כדאי לומר למי שמבטאת את הרגשתה באופן הכי כנה, שלא "לכנות את עצמה גנבת אם מצפונה נקי ושלם", לפחות אם אינך כ"כ בקיאה בתחום הזה.. -
כי זו אחת ההרגשות הכי נפוצות, שמי שאינה אשמה כהו-זה, תרגיש "גנבת". כמה שהיא יותר נקיה, יותר תרגיש כך (כמובן, יש גם כאלה שמרגישות כך מהצד השני, אבל אז אפשר לראות מהנסיבות. כבר היתה כאן ממש כעת מישהי שהעידה על עצמה - לא יודע אם זה אמיתי או לא - שמרגישה כך ביחס לבעלה. הסבירה בדיוק למה.. באמת נורא. ה' ירחם). הוא מדבר איתה, והיא מרגישה "גנבת", וכותבת מפורש שאינה מבינה למה. יש כאלה שאפילו יודעים שכך היא תרגיש.. ומנצלים את זה. הם, לצערנו, "מבינים" בזה מהכיוון ההפוך...
וכשמישהי כותבת "בסערה", אז עוד יותר צריך להיזהר איך מגיבים אליה, כשאומרת מפורשות מאיזה כיוון היא באה.
זו לא "מעבדה". בדיוק בשביל זה מתייעצים, כותבים את התחושות השונות, את מה שלא מבינים בהם, מנסים שמישהו יעזור גם להבין אותן, וגם מה לעשות. אז מוטב לא להציע, "מסר", איך לא לכתוב מתוך מצב כזה - כשהיא מציינת מפורשות את המכלול, לא משהו "סתום" שכמעט מכריח להבין לשלילה - אלא לדון לכף זכות, באופן טבעי לגמרי. בצדק תשפוט עמיתך.
וליההודית, פעם ראושנה שאני "לא מסכים איתך"בשרשור זה... את לא צריכה לקבל שאולי הניסוח לא ברור.. היה ברור שזה מתאר מצב שלא ברור לך....
היא כתבה מעצמה שהיא כבר לא כועסת אל אף ששלחה לי מסר אישי...לי בכלל לא היה התכתבות איתה
כי היא בחורה טובה. צדיקה. לפנים משורת הדין. זה הכל.
ומה זה "כל ההיסטריה סביב הנקודה שהעלית מדברת בעד עצמה"?...
אינני יודע באלו עיניים את קוראת... [ואכן, ניכר שאת לא הרבה זמן בפורומים. חסרה "תחושה" של הודעות מסוג זה. אחרת אני מניח שבתור אשה הגונה, לא היית כותבת כך]
חוזר: עיקר הבלאגן כאן, היה בגלל הנסיון לרדת על מישהי שביקשה עזרה בתום לב. ולנגח אותה בדברים שבאים מאסוציאציות מלוכלכות של מי שכתבו.
ומה שכעת, בנספח לזה, התעוררו כמה בנות, זה ממש ההיפך מהעין הרעה שאת מנסה לרמוז עליה כנראה. בנות טובות, שמתקוממות על הנסיון המבחיל להטיל טינות כוללת על "רווקות". אם לא שאני מתאפק, הייתי כבר יכול לפנות לכמה אמירות-אגב שנכתבו כאן, שיכולות להצביע על הבעיה לא דווקא אצלן... (כולל אמירות חשדניות שהן, כביכול, בכלל חושבות אוטומאטית ש"הבעלים" של האחרות לא מספיק טובים...).
והתשובה לשאלתה הראשונית של פותחת השרשור, אכן די פשוטה, לנסות להפסיק את ההיטפלות אליה, ולשמור מרחק איפה שאפשר. יש בכך קצת מורכבות בסיטואציה המדוברת, לכן היא שאלה בתוספת הקצת "בהלה" הרגילה, שאוחזת בבחורה טובה במצב כזה.
ובאמת, בתחילה ענו לה תשובות פשוטות, לענין, וכך זה היה מסתיים.
ברגע שמיעוט קטן החליטו להתנפל עליה בחשדות מלוכלכים ומבחילים (שזה הנזק העיקרי מהשרשור. גם היחס, גם ה"רעיונות"..) - אז זה הפך לשרשור ארוך. טוב מאד. שתדענה פה מיעוט של נשים, שאם הן חושבות שאיזו מישהי שנמצאת בעמדה של כביכול "חולשה" בפורום - בין כי היא רווקה, בין כי היא מרגישה בבעיה - אז אפשר יהיה להוציא עליה את כל התסכולים האישיים וכל החשדות המלוכלכים שבראש, אז לא. ייהיו פה עקשנים שיזערו לה, ולא יתנו לגמור את זה באיזו "פשרה"... טוב, בפעם הבאה אל תכתבי כך. היא תכתוב מה שהיא רוצה, ומי שצריכות - תלמדנה לשמור על פיהן ומקלדתן. בדיוק כמצווה בהלכה: בצדק תשפוט עמיתך.
כאן השאלה היא מה יצָא למעשה.
וכשמה שיוצא למעשה הוא הכפשה פרועה וחשדנות חסרת הצדקה וביסוס -
אז צריך להוקיע ולנקות את השטח מזה.
[זה לא אומר, שההצעה "לנסח אחרת" באה מכוונה רעה. דווקא בזה אני מקיים "בצדק תשפוט" גם לצד השני..
אבל זה כן אומר שלמעשה, לא יתכן שאחרי הודעה ממש "החלטית" שכאילו מובן מה"סאב-טקטסט" למה היא התכוונה.. אז במקום לעצור בחזרה חד וחלק מהטעות וזהו - תיתווסף לכך הערה לא לכתוב בדיוק את מה שהיה צריך "לשפוט בצדק", לזכוּת, ושנכתב בתום לב]
אלא קריאה של כל מה שנכתב שם. ואי אפשר להיתפס לשתי מילים ו"לפרשֵן".
ומכל מקום, זה לא משנה. מישהי מעלה בעיה, מעידה על עצמה שזה לא נוח לה, שרוצה להתחמק מזה, מבקשת עצה. מניין הרשות "לדעת" שיש לה כוונות אחרות ולהתנפל עליה. אלו דברים כ"כ פשוטים, שאם לא שאני מכבד אותך ואת הצורה שניסית להסביר כעת, לא הייתי חוזר עליהם.
וצורת הכתיבה לא "הכשילה". היא צורה רגילה כאן. מה ש"הכשיל", זו הגישה לבני אדם, למישהי כזו שמעלה קושי. וגם, מה שיש בראש של מי שמגיב. זה נאמר מפורשות או כמעט, בתגובות.
ואין כל קשר בין זה שמישהו עושה אולי כל מיני דברים טובים אחרים, לבין התעקשות "לרדת" על בחורה ללא עוול בכפה. לא מענין אותי "שיפוט אישי" של מישהי כאן, משום כיוון. מענין אותי מה שנעשה כאן. על זה היו התגובות. ולא רק שלי..
ומה זה "חברוּת בין רווקה לזוג נשוי". לא דובר על משהו כזה בכלל. ובעניינים אלו - כל אחת שתנהג לפי הנסיבות.
ואני מציע, להשאיר לכל מי שרוצה להציג בעיה, את הנוסח שלה - כשזה בטווח הסביר. בשביל זה היא כתבה, ולא את. גם לא רואה שוני מהותי. היא עברה אירוע, בחורה צעירה, תיארה כדרך שבחורות מתארות מצבים כאלה. הוסיפה תחושה אישית. רגיל ולגיטימי לגמרי.
ואל תהיי בטוחה שעל ה"נוסח" שהצעת לא היו מגיבים בדומה... כלומר, תהיי בטוחה ההיפך.. מיד היו תגובות על ה"רווקות" שחושבות שהנשואים "מכרכרים סביבן"... ועל כך שחושבות שיהיה להן בעל יותר טוב. הניסוח של "כאללו גנבת", לא היה מה שעורר את עיקר הענין, אלא עצם המחשבה שלה.
לגבי מי שכתבת עליה, אני לא קראתי את כל הסיפורים שהבאת כעת, ולא היה לי גם ענין. כבר אמרתי, זה לא הנושא שמענין אותי.
אדם שקורא בקשת עזרה של מישהי, ושופט אותה לתחתית החבית, בלי להכיר - אינו ראוי לייעץ לה. וכשאת כותבת כעת כך, את ממשיכה את הפגיעה, הלא מוצדקת. המרושעת לגמרי.
זה לא קשור להבדלי מנטליות (גם אם נובע מהם. לא התעניינתי מה המנטליות שלה. כבר אמרתי, זה לא הצד האישי). יש צורה נורמלית שמדברים אל בחורה שבכלל לא מכירים. יש הלכות. זה הולך לפי הנפגע.
וזה לא רק "סגנון", אלא שיפוטיות-"עובדתית" גסה ורעה.
וה"עידוד" שלך לכך, על אף שעושה לה טוב מן הסתם, הוא שותפות בדבר עבירה, ומן הסתם גם מסייע לשנות בה, לצערנו.
לגבי "אונאת דברים", תבחיני. כמו שברפואה יש כללי רפואה, גם בהלכה יש כללי הלכה, ולפחות סתם סברא פשוטה: אם מישהו יתנפל על זולתו בגסות, זו אונאת דברים. אם מישהו יצעור אותו, במידה הנצרכת לכך שהשני לא ירגיש פגוע, זו לא אונאת דברים. אם הלה יתעקש וימשיך לזרוק בוץ, זו אונאת דברים. אם יענו לא באותה מטבע, בלית-ברירה כדי שלא יחשוב שהדלת פרוצה - על זה נאמר בספר החינוך: התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.
ואני מציע לך דבר פשוט: במקום לייעץ לבחורה שפגעו בה סתם, איך לנסח אחרת את דבריה - מוטב תייעצי את זה למי שהגיבו לה בצורה שהגיבו. תנסחי איך היה ניתן לומר "רעיון" בלי לחשוד ובלי לפגוע אישית במישהי נקיה. אבל, בניגוד למה שייעצת לפותחת השרשור, פה לא מספיק שינוי סגנון; כאן צריך גם שינוי בתוכן, וב"ראש". בעין. בלב.
זו בדיוק הבעיה. אבל אישית לא מטריד אותי כ"כ. זה ענין שלך.
כבר אמרו חז"ל, שיש כאלה שגם על פתחו של גיהינום לא חוזרים בתשובה.
תמשיכי לכתוב, ענין שלך. יש גם כאלה שימשיכו לצערנו לחלל שבת, לאכול לא כשר. מה נעשה..
תכתבי. לבריאות.
לכך בדיוק התייחסתי: יש כאלה ש"ימשיכו לכתוב" כמו שכתבת. יש כאלה שיחללו שבת. מבחינה הלכתית - זה לא הבדל גדול.
על מה שלא הצלחתי לשכנע אותך - אין שמץ "חשבון נפש".. מה איכפת לי אם "תשתכנעי". בעיה שלך. לא ציפיתי - וגם לא היה לי ענין. הסיג ושיח שלי לא היה איתך, אלא כלפי מה שניסית לעשות. זה הכל.
אלעדהטיעונים הוסברו והובנו ואין שום טעם להמשיך את הדיון בקטע רע ואישי.
לא מעוניין לחסום את השרשור כי עיקרו חשוב,
לכן אנא הפסיקו כעת והקוראים ישפטו ויקחו כל אחד לתשומת ליבו את האמת שלהם מבין שתי ההשקפות שהוצגו כאן.
תודה ובהצלחה
אבל אחרי שברור שה"חשדות" המופרכים לגבי מה מבטא ביטוי כמו שהיא אמרה שהרגישה את עצמה, אכן היו מופרכים לחלוטין, אז את חשבון הנפש תעשינה מי ש"ייחסו לזה כוונות". אם לא תלמדנה מזה, תחזורנה על אותם טעויות.
אכן, בוודאי שיש בשרשור הזה נזק. למה? כי מישהי שאלה בתום לב - וייחסו לה "כוונות" מנוולות ללא שמץ סיבה - ובעבירה גמורה על בצדק תשפוט עמיתך, שגם את היית לצערנו שותפה לה ב"שיפוט" הזה.
ולכן, להגיד שאם היא כבר החליטה לשאול - שאלה שכל מי שמכיר את הפורומים יודע שהיא לגמרי לא נדירה, ובדיוק בשביל דברים אלו הפלטפורמה הזו קיימת - אז לא "מוטב לשאלה שלא תישאל" (זה נכון על "שאלות" אחרות, שמתארות מציאויות עביירניות לחלוטין, ומשום מה שם לא שמענו הערה כזו), זה לנסות להפוך את הנפגע לאשם.
לא מוטב לשאלה שלא תישאל - אלא מוטב ל"שופטות" שלא להגיב בצורה שהגיבו. ולא היא "צריכה להיזהר בכל מילה", אלא למשל מישהי כמוך שראתה בחורה שואלת במצוקתה, ו"יייחסה משקל" מוטעה למה שהיא תיארה את עצמה. העובדה היא, שרוב מוחלט של הקוראים, הבינו מצוין על מה היא מדברת.
אז מוטב לחזור בתשובה על שיפוט שלילי, רע, שעובר על הלכות מפורשות - מאשר להוכיח את הכותבת.
ושוב טעות. לא מדובר פה ב"מחקר מדעי". לא שייך לומר שהשואלת לא מזוהה ונוצרה שאלה כללית עלך יחס נשואות לרווקות. זה לגמרי שולי. משהי כתבה בצורה בזויה על "רווקות", אז הגיבו גם על זה. בצדק. וזה לא "חברותיה הרווקות".. אין פה איזה איגוד. זה כאלו שהרגישו נפגעות. וגם לא כאלה, שנפגעו בשבילן, מההכללות הללו.
ואין פה כל "דעות חלוקות" באיזו שאלה כללית.. כולם יודעים שיכולות להיות מציאויות לא רצויות. כל בר דעת מבין שיש הרבה רווקות צדיקות וטהורות, כמו גם נשואות. וכל בר דעת מבין שלא פוגעים סתם במישהי שלא מכירים וניכרת להיפך ואין כל סיבה לפגוע בה, רק כי "העזה" לשאול. בושה וחרפה!
עיקר מה שנוצר כאן, הוא פשוט אי הסכמה לתת מקום לפגיעה במישהי ששאלה שאלה לגיטימית ובצורה לגיטימית ובנקיות שניכרת עליה בקלות.
השרשור לא עזב את "יההודית" אפילו לשניה. אינני יודע מה את סחה. כל השרשור, כל הזמן, הוא רק בגללה. ומתארךף בגלל עקשנות שלא לחזור מפגיעה מקממת, ובגלל דברים כמו שאת מוסיפה כעת, שלפחות כביכול "היא" היתה צריכה לנסח אחרת. מוטב תעשינה את חשבון נפשכן איך הגיעה התנפלות כזו, ולא לתלות בה.
והיא לא כתבה שסיה ביקשה את סליחתה. אלא שהיא כתבה ביוזמתה שלא תסלח לה. ואח"כ - מהשך ישיר לטוב ליבה וטהרתה - אמרה לעצמה שתחול בכ"ז. וסיה כתבה כאן מפורש שאינה רואה כל סיבה לחזור בה. ה' ירחם.
תתעסקו במבחנים..
ב. לא מקבלים שום תובנה בצורה כזו. זה דבר מעליב, כשאומרים למישהו ש"מקבל תובנה", על משהו שברור שהוא לגמרי מבין, ובא בדיוק מהכיוון ההפוך.
ג. לא מנחילים אף "תובנה" בצורה רעה כזו.
אבל באמת שהגזימו פה!!
דן אשריך שעמדת חזק.
מחזקת אותך ומסכימה עם כל מילה.
לגמרי 'לא תעמוד על דם רעך'.
יהודיתת-
מקוה שבאמת לא הצליחו לחדור אלייך הדיבורים הנגועים.
בעיניי זו ממש הייתה אלימות מילולית והכפשה נוראית.
לא נעים כלל.
מנהלי הפורום-(איך מתייגים?) מקוה שתוכלו לסנן תגובות כאלו להבא.
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה 
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת
וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?