אני ניק מוכר, פתחתי פצל''ש לכבוד המאורע:![]()
קודם כל ב''ה שיצאנו בריאות ושלימות ותודה לה' על הכל! הייתה הרבה סיעתא דשמיא.
אבל החוויה שלי מהבית חולים היא ממש לא טובה...
נתחיל מזה שהיה לי סיכון ללידה מוקדמת אז כבר נסענו כמה וכמה פעמים בגלל צירים לבי''ח...
אז מהבדיקות שעשו לי לפני, ידעתי שאני כבר עם פתיחה 2 וחצי מחיקה 90%,
בסוף בכלל ילדתי קצת אחרי התאריך
נתחיל מהלילה שלפני-
הצירים לשם שינוי יחסית רגועים מתמיד, היו קצת אבל לא משמעותיים כל כך,
ישנתי ב''ה טוב!
הבוקר של הלידה:
היינו צריכים ליסוע לביקורת הריון עודף...
8:40 בבוקר, אני מתעוררת, רוצה לקום לשירותים ופתאום מרגישה שמתחיל לצאת לי..
נהיה רטוב!
מפחדת לזוז.. מבינה שאולי זאת ירידת מים,
טוב אין לי ברירה! חייבת לקום...
אז אני קמה ורצה לשירותים והמים פשוט זורמים בטירוף, הכל הכל נרטב!
ואני מאושרת!!!

חח סוף סוף יש באמת משהו! ולא ניסע סתם לבית חולים...![]()
בעלי חזר מהתפילה ואני מודיעה לו בהתרגשות שהתפילות התקבלו-
ה' נתן לנו סימן ברור ללידה, והיום לא ניסע סתם בעז''ה כי היתה לי חתיכת ירידת מים...
אני נכנסת להתקלח, בעלי מארגן אוכל וכל מה שצריך, התיק לידה מוכן כבר ממזמן...
אין צירים עדיין. בכל מקרה אנחנו מבינים שהפעם יאשפזו.
מזמינים אמבולנס
מגיע נהג ערבי ועוד מתנדב יהודי מהישוב,
יוצאים לדרך
ומגלים ששכחנו בבית את כל האוכל ואפילו בקבוק שתיה אין לנו
באיזשהיא נקודה הצוות באמבולנס משתנה ומשהי מביאה לי בקבוק קטן ב''ה.
בדרך מתחילים צירים... ואנחנו מתזמנים,
לאט לאט הם נהיים צפופים וארוכים יותר, מגיעים לבי''ח כשכל דקה וחצי ציר של דקה וחצי אבל לא כואב עדיין, רק התקשויות כמו שאני כבר רגילה...
מגיעים לחנייה של הבי''ח, ואני מתפדחת! חח מרגישה כמו הצגה כולם מסביב מסתכלים...
מכניסים אותי ישר לקבלה ומעדכנים אותם שאני בלידה ראשונה, עם ירידת מים וצירים כל דקה וחצי בערך ציר של דקה-דקה וחצי. המיילדות שם עושות פרצוף כזה- פשש (ואני מפרשת את זה ככה: אווה לידה ראשונה, יפה לה, אבל בזילזול כזה...) מרגישה לא בנוח... גם בטח זוכרים אותי כי היינו פה רק לפני כמה ימים בגלל צירים סדירים...
בקבלה יחסית עמוס. לוקח זמן עד שמתפנים אליי. ולא נעים לי! המים לא מפסיקים לזרום... הצירים לא נעימים כבר מתחילים יותר לכאוב, ואני מחכה שיתפנו אליי, בסוף פונה לאחת המיילדות שאני עם ירידת מים וצירים מתי מטפלים בי?
היא מתחילה לטפל בי, סוף סוף ב''ה!
מוניטור,
בעלי סוף סוף נכנס אחרי שטיפל במסמכים...
רואים צירים, אפילו יפים מאוד...
בדיקה- הרופאה שבודקת אותי נחמדה וצעירה וכנראה חדשה במקצוע, היא אומרת לי שזה נראה לה פתיחה מתקדמת אבל היא לא בטוחה, היא קוראת לרופא שיבדוק- פתיחה 2 וחצי מחיקה 90! אני בשוקקק!!!
הייתי בטוחה שאחרי כל זה משהו סוף סוף התקדם! כולי מאוכזבת נורא!!! עוד מליון ואחת שאלות, כבר נמאס לי, יש להם זמן... ואני בנתיים מעבירה את הצירים עם סיבובי אגן ונשימות ומתעלמת מהמבטים של אלו שלידי,
מחליטים להוריד אותי למחלקת נשים...
האחות שסוחבת אותי עם כסא גלגלים ממש לא נעימה, היא בורחת לבעלי, ממש הולכת מהר.
מביאים לי ארוחת צהריים, אני לא כל כך אוהבת את האוכל אבל זה מה יש.
אמא שלי מגיעה בערך ב12.30, הצירים מתחזקים עוד...
אני מבקשת שיבדקו פתיחה, מגיעה רופאה אחרי כמה זמן- פתיחה 3 מחיקה 100% והיא אומרת שמבחינתה יש לי אישור כניסה לחדר לידה!!!
סוף סוף! ב''ה!!! אני מאושרת
האחות הלא נחמדה מריצה אותי למעלה ובורחת לאמא שלי ולבעלי.
אני מגיעה למסדרון של החדרי לידה, חדר 3 פנוי מכניסים אותי, אחרי כמה דקות מוציאים אותי, שמעתי את המילדות אומרות- פתיחה 3 לידה ראשונה?? כאילו- יש לה עוד זמן.. למה העלו אותה בכלל? (את זה לא אמרו אבל זה היה הטון, פוגע מאוד) ואז אחות אחרת נחמדה יותר מורידה אותי בחזרה למטה והפעם בעלי ואמא שלי לידי, היא הולכת בנחת
בנתיים הצירים מתגברים ואני מבקשת מוניטור, רואים צירים אבל עדיין לא צירי לידה,
אומרים אבל שאין עדיין חדר לידה פנוי אז אני נכנסת בנתיים למקלחת להקל על הצירים עד שיתפנה, הצירים כבר ממש כואבים!
אחרי כמה זמן אומרים לי שמנקים חדר שהתפנה ועוד 10 דקות אוכל לעלות אז התארגנתי ליציאה ובסוף אומרים לי שמי שחיכתה איתי בחדר נכנסה לחדר לידה כי הגיע רופא לבדוק אותה והיא היתה כבר עם פתיחה 8.
אז לא היה לי כבר כח לחזור למקלחת, כאב לי ממש! חזרתי למיטה במחלקה, הצירים הופכים לבלתי נסבלים כואב לי נורא ואני מחליטה לבקש אפידורל, בעלי הולך להגיד לאחיות שאני רוצה אפידורל והם אומרות שאין רופא פנוי...
כשהוא יתפנה הוא יבוא, הצירים מתגברים אני כבר בוכה מכאבים לא מסוגלת יותר!!! אני גם מפחדת שאין התקדמות בפתיחה והצירים כבר ממש לא נורמלים ומקווה מאוד שהפתיחה התקדמה לפחות ל4 ושיגיע האפידורל במהרה כי אם זה ככה בפתיחה 3 או אולי 4 אז מה יהיה אחר כך...?!?
אמא שלי עושה לי עיסויים ומרטיבה לי את הפנים ועושה לי פוו בכל ציר, וממש מקלה עליי, אני רועדת בטירוף!!!!
אני שולחת את בעלי שישגע את האחיות שאני חייבת אפידורל כבר!!!
אבל הוא חוזר עם תשובה שעדיין אין רופא פנוי... אני כבר מתוסכלת, בוכה נורא, כואב לי מאוד!!!
הצירים פשוט חזקים וכואבים!!!
התחושה נוראית! אני מרגישה פגועה מאוד, כאילו בגלל שזה לידה ראשונה ובפעם הקודמת שבדקו הייתי רק עם פתיחה 3 הם ממש לא מתעניינים בי כאילו יש עוד המון זמן עד שיקרה באמת משהו.
אמא שלי המסורה מנסה להקל עליי, אני בוכה ואומרת לה שאני כבר לא יכולה יותר אני מתחילה להרגיש לחץ!!!
אמא שלי נכנסת ללחץ היא אומר לבעלי שיגיד לאחיות שאני עוד שנייה יולדת פה!!!
הם גם נלחצות ואחת האחיות מעלה אותי למעלה לקבלה שיסתדרו איתי...
בקבלה ריק, אבל אין חדר לידה פנוי להכניס אותי מיד,
מיילדת בודקת אותי- פתיחה 9!!!!
אני בשוק! היא שואלת אם אני רוצה אפידורל כי זאת לידה ראשונה אז זה יכול לקחת עוד זמן...
אני שמחה שב''ה כבר ממש התקדם ולא סבלתי סתם, ואני לא רוצה אפידורל, מראש רציתי ללדת בלי, פשוט בגלל שהצירים היו ממש כואבים וחשבתי שאני עם פתיחה נמוכה אז ביקשתי,
אבל אין עדיין חדר לידה פנוי, יש שם מתנדבת צדיקה שממש עוזרת לי, בזמן ציר היא אומרת לי לעמוד ולהשען עליה, אני נשענת עליה ונושמת והיא עושה לי עיסוי מעולה!
שואלים אותי אם אני רוצה ללדת פה (כאילו בקבלה) אני לא כל כך מבינה מה ההבדל, מה זה משנה, כואב לי נורא, אבל אני רוצה חדר לידה, המתנדבת אומרת להם למה שלא תכניסו אותה לחדר לידה הטבעי? (רציתי להרשם ובסוף לא דאגתי לכל מה שצריך אז לא נרשמתי) אבל המיילדת שבדקה אותי ענתה לה- אה מה אומרת?... (בחלומות הלילה...)
סוף סוף ב''ה מתפנה חדר!
המשך יבוא...
סליחה,
אני עייפה מאוד, לילה טוב!


