מעקב הריון עודף, עולים כל יומיים לבית חולים, בפעם החמישית שעלינו (41.3), אני מוחתמת על סירוב לקיסרי - הרופאים מבחינתם לא מסתכנים בלידה רגילה עקב משקל גבוה לעובר (4200), פלוס העובדה שבלידה ראשונה ילדתי בקיסרי. אני יוצאת בוכה מבית החולים , ומחליטה לקבל על עצמי קבלה שקשורה לצניעות , להצלחה ללידה טבעית וקלה. מחליטה להתקשר לדוחה שעשיתי אצלה איזון אגן, והיא ממליצה להתייעץ עם רופא מומחה מביח אחר.
41+4, יום למחרת, אני נוסעת אליו כבר מותשת ומיואשת , בתחושה שזו ההשתדלות האחרונה שלי ושבאמת הגיעו מים עד נפש (יושבת במיון נשים מחכה לאולטראסאונד שישי באותו שבוע וחצי ארוך , ופשוט מעייפות נפשית דמעות זולגות על פניי ואני מתחננת להשם שיעזור לי פשוט לשחרר ולסמוך עליו למרות כל הפחדים שכבר נערמו).
הרופא מגיע , מסביר את הסיכונים בניסיון לידה רגיל , ומצד שני מודיע לי בפירוש שמבחינתו גם לבוא ולהוסיף ניתוח על הגוף שלי , תוך ידיעה שזה ישליך על לידות הבאות בניתוחים גם כן, זה לא פחות מסוכן מבחינתו, ואם אני רוצה ללדת טבעי הוא איתי לגמרי, אבל ממליץ לעשות סטריפינג כדי להתחיל לזרז את הגוף לצירים, במקום שנצטרך בשבוע 42 זירוז אגרסיבי יותר .
אני עושה סטריפינג וחוזרת הביתה בתחושת הרפייה ורוגע , מגיעה הביתה ב15, מתחילות התקשחויות של הבטן אבל עוד לא צירים. ב18:30 בערב כבר צירים ממש כל כמה דק , אבל נסבלים, מבקשת מאמא שלי לצאת אלינו לשמור על הילדים , בינתיים מסתובבת נושמת מפעילה עוד מכונה מזמינה פיצה לילדודס,
אנחנו יוצאים לבית החולים כשאמא שלי מגיעה , ולאחר שעה נסיעה מגיעים בערך ב21:30 למיון יולדות , אני כבר כאובה ממש .
פתיחה 3.5 ב"ה .
נכנסת להתקלח , מוניטור, כדור וכו, אחותי שרוצה להיות בלידה יוצאת אלינו .
היא מגיעה לבי"ח בדיוק כשאני מועברת לחדר לידה (היה עומס מטורף של יולדות ברוך השם ), ואני כבר בוכה מכאבים ומבקשת אפידורל. אני בפתיחה 5 וקצת מתבאסת על עצמי כי בלידות קודמות לקחתי רק באיזה פתיחה 6.5-7, אבל מחליטה שאני מקשיבה לגוף שלי שצריך מנוחה (הרגשתי שעומדת להקיא בצירים מרוב כאב וחייבת שנייה לנוח). המרדים והמיילדות פשוט מדהימות , האפידורל משפיע ותוך דקות אחותי בעלי ואני שוקעים בשינה , אני מנמנמת לי וכעבור חצי שעה קמה מציר חזק ארוך וכואב, ורואה שירדו לי המים. קוראת למיילדת שבאה בודקת ומכריזה "פתיחה מלאה תכינו לי מיד ערכת לידה הראש פה", אני בשוק של החיים, רגילה לסבול בלידות קודמות איזה 15-20 שעות ,
ופה תוך חצי שעה קפצה פתיחה מ5 ל10 כשבכלל הייתי חצי רדומה , לפני שאני מספיקה להבין מה קורה יש כמה צירים לחץ, ותוך לכל היותר 4-5 צירים שבכל אחד מהם כמה לחיצות, המתוקי בחוץ כולו, במשקל מכובד של 3973 גרמים.
קרע קטנטן ב"ה שתופרים, ואנחנו אחרי, סה"כ כ6 שעות מרגע שהגענו לבית חולים ואני כבר מניקה ילדון בריא ושלם , ומועברת למחלקת אפס הפרדה כפי שרציתי.
טוב להודות להשם !!!

סיפור מהסרטים!