"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"- מתרגם אונקלוס: "בצלותי ובבעותי" – בתפילתי ובבקשתי. רש"י מפרש לפי זה ש'שכם אחד' הוא חלק הבכורה, שנטל אותו יעקב מעשו ש'עשה מעשה אמורי', ע"י תפילתו ובקשתו].
מהו ההבדל בין תפילה לבקשה?
ומדוע התפילה משולה לחרב והבקשה לקשת?
ה'משך חכמה' מסביר שה'תפילה' היא זו הקבועה שלוש פעמים ביום (שתוקנה ע"י האבות כמבואר בגמרא ברכות כו
, וה'בקשה' היא הבקשות הפרטיות שאדם מוסיף בעצמו, בזמן התפילה או בשאר זמני היום.
התפילה הקבועה נמשלת לחרב. לחרב בעצמה יש כח לפגוע, בה יש את החוד והלהב ורק צריך להניע אותה בצורה הנכונה. כך לתפילה הקבועה, הציבורית, יש את כוח הציבור, ולכן היא יכולה לפעול יותר בקלות גם אם פחות מכוונים בה.
הבקשה הפרטית נמשלת לקשת. הקשת בעצמה אינה כלי נשק ואיה יכולה לפגוע, אלא היא רק כלי שע"י שמכוונים אותו היטב אפשר לירות בו חץ. הבקשה הפרטית נשענת רק על זכויותיו של הפרט, ולכן כדי שהיא תתממש ותפגע במטרה צריך לכוון אותה כמו קשת, היטב היטב...
עד כאן דבריו.
אבל אפשר להוסיף ולומר גם בכיוון ההפוך, שדווקא ל'קשת', לבקשה האישית, יש גם יתרון: כי חרב יכולה לפגוע רק מקרוב, אבל קשת, אע"פ שצריך לכוון אותה היטב, כשעושים זאת - אפשר לפגוע במטרה גם כשנמצאים מאוד רחוק ממנה ... וזהו כוחה הגדול של הבקשה הספונטנית היוצאת מהלב בעת צרה, שגם אם האדם רחוק מאוד (או שלפחות נדמה לו ככה) מהישועה ומהמצב המצופה, הבקשה יכולה לפגוע במטרה אם היא מכוונת היטב...
יעקב אבינו לא נולד בכור, אם כן כיצד הוא יזכה בבכורה? זה נראה חסר סיכוי... אבל כפי שמפרש רש"י הוא התפלל על זה, ואכן גלגלו לידיו הזדמנות... ובזכות זה עם ישראל נמצא היכן שהוא היום...
אף פעם לא נוכל לדעת עד כמה רחוק תגיע הבקשה, החץ שאנו יורים...
תודה
