שזה לא עוזר נגד הכפיה, אבל עוזר כדי לסיים עם זה קודם.

אני מאלו שהמצב החיובי הקבוע שלהם הוא הרבה פעמים לבד.

יצרתי לי בסוף השבוע שעבר לבד בכוונה, והיה לי טוב איתו, ולעומתו יומיים קודם הייתי לבד מבחינה טכנית (השאר פה ישנו) והרגשתי בודד.

למה? לא יודע.

אין אנשים סביבי וטוב לי

אין אנשים סביבי ועצוב לי

יש אנשים סביבי וטוב לי

יש אנשים סביבי ואני בודד/ה

לבחור להיות עם מישהו זה כבר עולם אחר לגמרי...

בריחה מלהיות לבד זה מצב רגיש וניתן לניצול בקלות יחסית, הן בזדון (מישהו שקולט את החולשה ומנצל אותה) והן בשגגה (מישהו ש"נדבק" למישהו אחר בקשר שלא מתאים לו בגלל הפחד מההעדר).

יש התאבדויות שנובעות מהצורך לברוח מסביבה לוחצת שאין דרך אחרת לברוח ממנה.

למשל - חובות כבדים, שירות צבאי חובה (ה-גורם להתאבדויות בישראל) ודברים כאלה.

גם אם תהיה סביבה תומכת היא לא יכולה לשנות את המצב החוקי.

וכמובן צריך גם אמצעי לעשות את זה.

אדם רגיל עם מחשבות התאבדות  זמניות יכול לעבור איתם הלאה. חייל עם נשק יכול לסיים את הסיפור במקום.

חלק מוצלחים יותר (ואז קבורה ושבעה) וחלק פחות (והם חיים איתנו).

הזמינות היא פקטור מכריע. אדם בדיכאון לא תמיד חרוץ מספיק בשביל לתכנן תוכנית ולבצע אותה.

אני יכול להעיד על שניים לדוגמא - אחד מהם אדם מוכשר חרוץ ופעלתן וגם ביצע את התוכנית שלו. השני עצלן ורשלן שלא לקח מספיק כדורים כי לא היה או כי לא בדק/חשב על זה. בית חולים, שטיפת קיבה, והוא עדיין איתנו ברוך השם.

בצורה מדהימה. אדם שמאות אנשים היו זקוקים לו מסיבות מגוונות.

הוא כן היה מוצלח גם בלהתאבד.

אני לא חושב שזה "פתחי מילוט". זה האופי הכללי של הבן אדם שהיה פחות מוצלח ויומרני, וברוך השם הוא חי איתנו.

עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו

ועלו

ונמתחו במתח מטריד

לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.

אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.

עכשיו יש שקט

ומתחיל הצליל הבא.

כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא

מה נשמע

מה נראה

מה יהיה

מי ינגן

אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.

פיזיקה של צלילים

לקחת קצת חופש

לרדת לסיני

אולי לחלק המערבי שלה

באזור חנוכה, קצת לפני

לסיני יורדים

אחר כך עולים בחזרה

מסע של חורף

למכרות הטורקיז

הצבע שלא מתאים לכלום

עם כלום

גם לא עם עצמו

כמה סמלי.

כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה

שניה לפני חנוכה

רגע לפני האור

יורדים מערבה

צבעים

טעמים

צורות

צלילים

מים

חול

שמים

בעלי חיים

עננים

רוח

מממממ

יש שם עבודה זרה

לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם

סגור?

😂😂

מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….

הצבעים הריחות... החופש

באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם

זורמת גם לסיני

מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.

(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)

אוקי

אז הצלחתי

מה במת....?

כן

יאו

(בא')

שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה

וגם ג' אבל פחות

נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.

זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה

הזוי

אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה

רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות

שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור

חוזרים הביתה בחושך

מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך

בוגרים

הוא כתב לך משהו

לא טוב לך

תגידי לו

תחסמי יאללה ביי

ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס

זה קטן ומסכן.

ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.

היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.

אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך

כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך

שחרר

לך הלאה

אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.

העולם הזה כמו ג'ונגל

לא משעמם לשניה

לאידיאלים

לדרך חיים

למשהו

לאימונים

לצעדים יומיים

לא משנה

איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?

הדברים הקטנים

המראה שלך

מראה לנפש