יש איזה משהו כזה שהוא נכון לכל דבר, לכל מלחמה פנימית ויכול להתאים אולי גם פה.

בעצם.. אתה מסתכל על עצמך מלמעלה ואומר - איזה פתתי זה.

הנה.. נו.. עכשיו זה.

ועכשיו זה..

למשל:

אתה לומד למבחן.. וחופרים בווצאפ בקבוצה שאתה הכי אוהב להיות..

אז פתאום מגרד לך.. פתח ת'טלפון.. רק לשאול משו על המבחן..

פה

מה אתה עושה?

אתה יכול לפתוח את הטלפון ואז בזבזת חצי שעה על הווצאפ

ואתה יכול להתסכל על עצמך מלמעלה ולהגיד:

אוי איזה פתתי זה.

הנה.. נו.. עכשיו מגיע שלב בתירוצים. אני מתרץ לעצמי.. זה בסדר. מותר. זה למבחן.

אני פתתי. לתירוץ כזה אפול?

אז..

נו באמת. שוב פעם אני נזכר בפדיחה הזאת? הרי מה זה יעשה? זה קרה. הכל יהיה בסדר.

זה עלוב ולא אכפת לי מזה. אני שם פס על כולם. אני לא חושב על זה או על ההשלכות של זה כי לא כיף לי לחשוב על זה!!

בהצלחה רבה!

אפילו לא לנסות להלחם. אני לא אומר להמשיך לחשוב על זה, אלא פשוט להתעלם עד שזה יעבור מעצמו

לתת לזה לעבור כמו שאמרה פה @כי בא אורך 

אני ספציפית מנסיוני חושבת על המחשבות כאילו בזלזול, כלומר נגיד אני חושבת בתפילה במקום להתכוון במילים אז אני אומרת לעצמי כן.. נו.. עלה.. זה רק מה שיש לי לחשוב עליו בתפילה... זה הרמה... זה מה שמענין אותך...וכו.

וזה עוזר לי להעביר את המחשבה גם. עצם זה שאני חושבת עליהן בכוח עד לתמצית של: מה הנקודה שלי ולאן אני רוצה להגיע עם המחשבה זה עוזר כי ואחרי זה כביכול נגמר לי מה לחשוב עליו בנושא הנ"ל.

יצא מבולגן כי קשה לי להסביר מה אני עושה. מקווה שיצא מובן ויביא תועלת בעז"ה.

מכריחים את עצמך לחשוב על משהו בהתחלה קשה ואחרי רגע הראש עובר נושא ואתה כבר חושב על הנושא החדש...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....