למה?

כי אין לי צורך אמיתי בחכם והוא רק יבזבז לי זמן ויגרום לחוסר ריכוז.

וגם חוסך הרבה כסף על פל', כל המסביב, וחבילת גלישה.

בעיקר בגלל שעד עתה לא היה לי צורך גדול ב"חכם" והצלחתי להסתדר איתו (אני לא טיפוס שאוהב להיות מחובר אונליין עם קבוצות וכל זה, אוהבת את השקט שלי) וגם בגלל שקצת חששתי מבחינה רוחנית.

כיום, כשהתחלתי לעבוד ובעזרת ה' לקראת סיום לימודי הנהיגה, יש לי צורך ולכן אני שוקלת לעבור לטלפון חכם עם אפליקציות בסיסיות: וויז, מיילים, הודעות וכו' וכמובן עם רמת סינון גבוהה.

ראיתי שהרבה פה משתמשים בנטספארק. אברר....

הוא הראשון שקניתי, כדי שלא יהיה בו אינט' וואצאפ וכו'..ועדיין עובד-אז ממשיך איתו..ומבסוט

בעיקר מחולשה, האמת

מקווה לחזור לישן ולטוב

א. אינטרנט זה מאד קרוב להיכשל (בבית אני מתפתה לגלוש, גם עם זה אני אפסיק מתישהו בעז"ה)

ב. פחות אפשרויות להתעסקות = יותר לימוד, והנאה מהעולם היפה שלנו

ג. הפלאפונים החכמים האלה בגודל של מכונת כביסה ואני לא אוהב את זה

אם הייתי יודע, הייתי מחכה שתגיבי והיה נשאר רק לעשות העתק 

ובכל צחוק יש קצת אמת 

מנסים לדבר עם בנאדם והוא בכלל "מגובש" לו בתוך המסך עם חברים וירטואלים..

והשאלה היא: וכי יש הבדל ביני לבין החבר'ה שם באינטרנט? הם יותר טובים?

ברור שלא.. זו פשוט התמכרות לבריחה מהמציאות, וקבלת אהבה מדומה ע"י לייקים.

מי שקצת טעם את טעם החופש מהרשתות החברתיות יודע שהעולם האמיתי והיפה נמצא בחוץ

טכנולוגיה זה אחלה - דברים שעוזרים להיות יותר מהיר אבל להשאר בעולם האמיתי.

אבל הקטע של הגלובאליות, אם כי שזה גם טוב,

כשהיא בתוך הכיס וזמינה בכל רגע, זה מתחיל לגרום לאנשים להתעסק בה יותר מידי

וממש להיות שקועים בה. (אגב, וזה גורם גם לא מעט לחץ)   ולא תמיד שמים לב שמכורים...

שמעתי על ערבי בעל מסעדה שעשה מבצע - מי שלא מתעסק בפלא' בזמן האוכל מקבל עוד מנה בחצי מחיר.   הוא אמר שבהתחלה אנשים הרימו גבה ואפילו התנגדו

אבל אח"כ אלה שהסכימו אמרו שסוף סוף הם באמת נהנו מהאוכל.

נניח, זה שיש אינטרנט בספריה.. אפשר להכנס לכמה דקות לעשות מה שצריך וללכת

זה ממש טוב!

ובטח שלא צריך את האינטרנט כדי לדעת שהעולם יפה, מספיק לטייל קצת ולראות. (או לשמוע מאחרים)

דווקא אלה שכל היום מחוברים למסך בקושי נהנים מהעולם אלא בעיקר מתמונות

חוץ מזה, שעיקר ההנאה היא מ-עשיה.  וזה מה שהכי חסר לבעלי המכשירים החכמים

כי זה עולה רק 100 שקל, שווה 100 שקל אבל מחזיק 100 שנה (בערך- לא הספקתי לבדוק עדיין... שנזכה )

ומצד שני, ברגע שכבר יש לך את המכשיר,

הצעד מלהשאב אליו אח"כ ולהוסיף אפליקציות וכו' הוא לא כ"כ קשה ומסובך, ואפילו מפתה למדי..

זה מקשים בלאי.

לי היה הארדדקור (בלי התכתבות)

פלאפון כשר זה דבר אחר, זו הטפשה מלאכותית. זה כמו שהרבנים לא מסכימים לשים כיסאות בפיצרייה בשעות הערב כדי שלא ישבו שם.

זה ממכר ברמות

אבל לפעמים מעדיפים לשלם את המחיר (הלא כספי) כדי להיות משוחררים מדברים אחרים. בין אם מדובר בסמארטפון ובין אם מדובר בדברים אחרים שמעדיפים שלא לגמרי ישתלטו עלינו..

לא תמיד נוחות=טוב..

ועיקר הסיבה שסמארטפון הוא שלילי זה בגלל הקושי הגדול לשלוט בעצמנו.. הרי גם למי שיש רמת סינון טובה נניח, זה לא אומר שהסמארטפון לא פוגע בו מאוד בגלל אפליקציות ואפשרויות כאלו ואחרות שאין בהן דווקא בעיות של צניעות ודומיה.

אחרת בוודאי שיש בו סתם ככה המון המון יתרונות.

לא אמרתי שנוחות=לא טוב,

אמרתי שלא תמיד נוחות=טוב.. 

ככה שסתם להביא דמגוגיה ממכונת כביסה זה לא הכי יעיל..

(מעבר לעובדה שגם בדוגמה הזו- מכונת כביסה גורמת להרבה יותר בלאי של הבגדים ובצורה הרבה יותר מהירה.. רוב מוחלט של האנשים כנראה יעדיפו את הנוחות של המכונה על פני המחיר הספציפי של הבלאי המהיר יותר)

מה לעשות, יש גם חיים.

לא תמיד הכל צריך להיות מלאכותי/נגיש/נעשה בידי אחרים..

לפעמים האדם מרגיש שזה משעבד אותו/מוגזם עבורו..

לי אישית הרבה יותר נוח שאין לי את הזמינות של האינטרנט כל הזמן..

ולמרות שיש פעמים שזה תוקע ואני מתבאס שאין לי כרגע אפשרות לבדוק משהו- אני שמח במחיר שאני משלם, כי אני ממש אוהב את החופש וחוסר הזמינות הזו..

מספיק עם המחשב אני נמצא יותר מדי.

לא חסר אנשים שיעדיפו לעשות משהו מסויים ביד במקום מאשר בעזרת מכונה, כי זה אחרת מבחינתם.. גם אם התוצאה זהה- הם רוצים לעשות. לפעול. להיות חלק מזה ומהחיים בלי קיצורי דרך/אמצעים מלאכותיים..

נכון, יש בזה המון המון המון יתרונות.

וכל אחד יעשה את השיקול שלו מה גובר על מה והאם שווה לו לשלם את מחיר היתרונות על פני החסרונות שקיימים עבורו..

נ.ב. שימי לב שעירבבת שני מושגים.. יש חוסר שליטה ויש התמכרות. התמכרות נגרמת מחוסר שליטה, אבל חוסר שליטה לא בהכרח אומר 'התמכרות'.

זו מהותה של ההתמכרות.. שקשה לו מאוד עד לא אפשרי מבחינתו לשלוט בעצמו האם לעשות את הדבר או לא..

עם כלים נכונים ועזרה אדם יכול ללמוד איך לשלוט על עצמו..

אבל עד אז? ברור שהוא נמצא בחוסר שליטה..

אם הוא בשליטה זו לא התמכרות.. זו סתם נפילה פעם ב..

כל מהותה של ההתמכרות הוא שאדם לא מצליח לשלוט בעצמו ובאמת להחליט מתי כן לעשות את הדבר ומתי לא..

הוא יכול להיות מודע לזה ועדיין לא להצליח לשלוט..

זה שאדם מודע למשהו, זה לא אומר שהוא יכול לשלוט עליו.

ומה זה "שקוע בנושא ההתמכרות"?

אם זה חיובי שיש תמיד לאן "לברוח"?

מבחינתי פחות..

גם אם לפעמים אני יכול להתבאס שעכשיו אני תקוע באיזו נסיעה וחבל שאין לי איזה סרט לראות..

כמו שאמרת- העדפה אישית..

סתם כי לא רואה צורך בחכם מסתדרת עם שלי מעולה..

יש לזה הרבה חסרונות והרבה יתרונות, אבל בסיכום כללי היתרונות לוקחים

(אצלי, מסתבר מאוד שזה משתנה בין אנשים).

יש מוביט, יש לשמוע שיעורים, יש שירים, יש פודקאסטים, יש ווטסאפ, וזהו בעצם, זה השימוש שאני עושה בפלאפון (חוץ מטלפון )

אה, וערוץ מידי פעם.

מניחה שהסכנה הגדולה היא התמכרות, אצלי זה לא קורה בינתיים, עד כמה שאני שמה לב (ואני משתדלת לשים לב.)

בשאיפה לעבור לכשר לגמרי

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים

גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא

כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

אני גם איבדתי את אחי במלחמה

זה סיוט אינסופי

אני לא יודע מה הוותק שלך במעגל הזה

אבל יש שלב שבו הוא פחות גרוע ואז יש שלב שזה חוזר להכי גרוע שיכול להיות

גלים אין סופיים

בא לי רק להגיד לך שיש את הדיבור הזה שאוהבים להגיד על מי שנהרג ש"הוא היה רוצה שנעשה ככה וככה ונשמח ונמשיך הלאה" וכו

ואני חושב שיש פה דרך אחרת

לחשוב איך אני הייתי רוצה להיות אם הכל היה טוב

איך אני רוצה להתקדם בעולם בדרך שלי

איך האח שלי מופיע ביום יום שלי בחיות כזאת שהמה הוא היה רוצה זה לא רלוונטי כי מה שמשנה לי את המציאות זה מה אני רוצה

וזה לא סותר את ההנצחה והחיבור הפנימי אליו

זה רק מראה כמה יש משו יותר גדול מכאב

אוהב אותך אח

תהיה חזק

וואלה זה חתיכת שאלה

אני חושב על זה מידי פעם אבל הפוך

איך לפני עשר שנים הייתי רוצה להיות היום?

זה משנה הרבה את המחשבה

גם במקום מאד מאד עצוב וכואב

יש מקום לחשוב על היום והמחשבה הזאת נותנת כח לחשוב על מחר

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה