אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

אמנם פתוח קצת יותר מדי, קל ונחמד.

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

תראה מה זה עושה לנפש שלך.

זה עלון נשי שמיועד לנפש והרגש הנשי.

אתה קורא. אתה נפגע.

כן. נשמע מוזר

אבל עובדה שאישתך שמחה במנוי (אני מניח שעשיתם את המנוי בשבילה)

ולך זה עולה על העצבים.

לא סתם זה עלון לנשים ולא לכל הקהל

ואם תגיד שזה מטעמי צניעות (שגבר יקרא דברי אישה וכו'… )

תראה גם בציבור החילוני יש עלונים שמיועדים לגברים וכאלה שמיועדים לנשים.

אני הסובל,

לאשתי לא חסר (אני קורא רק אחרי שהיא מסיימת...)

בדיוק.

אתה נפגע מזה שאתה קורא.

יש הבדל לא להסכים עם משהו ולחשוב שהוא עושה נזק, לבין להיפגע רגשית.

כמובן שיש מושג כזה שנקרא כתיבה לקהל יעד מסוים, אבל דווקא בגלל שהעצות האלו פונות אל הקהל שיש להן הכי הרבה סיכוי להתקבל עליו, זה הופך אותן ליותר מזיקות.

וגם אי אפשר להפוך כל דעה ורעיון לפילוח לפי קבוצות שיוך של מין, עדה או צבע שיער. ביקרת עניינית כלפי רעיון מסוים היא קבילה גם אם מי שאמר אותה הוא לא מ"הקבוצה הנכונה".

ולראייה, בפעם האחרונה שבדקתי, אני אישה ואני לא אוהבת כל הדברים הרוחניקים הטיפוליים של "איך זה גורם לך להרגיש". זה יותר עניין של אופי מאשר שייכות לקבוצה מסוימת. נכון שהאופי הזה נפוץ יותר בקרב נשים, אבל זה לא אומר שזה עניין "מהותי- נשי" או איך שלא קוראים לזה היום.

במשהו מהותי כזה.

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

טור שנכתב על ידי אשת מקצוע בתחום הטיפול.

לא גורו מטעם עצמה, לא בוגרת קורס NLP זריז, אלא באמת אשת מקצוע מוערכת (וזה נושא אחר לכשעצמו - רוב הפרסומות והטורים בנושא הזה קשורים למומחים מטעם עצמם חסרי כל הכשרה רצינית).

היא סיפרה על זוג שהגיע אליה לקליניקה, הם נשואים מעט שנים וכבר יש מספר ילדים, ועכשיו האשה שוב בהריון.

הזוג היה מדוכא, הם סיפרו שהם אמנם רצו משפחה גדולה, אבל הקצב מהיר מדי עבורם, הם לא מספיקים כלום, מרגישים שהם לא עומדים בקצב, שהם לא משקיעים מספיק בילדים וכיוצ"ב.

ההריון החדש (לא נכתב שם במפורש אבל אפשר להבין מבין השורות שהוא לא היה מתוכנן) מכניס אותם ללחץ וחרדה ועצבות גדולה.

ומה היא ענתה להם?

אולי ה' מנסה ללמד אתכם לבקש עזרה מאחרים.

זאת תשובה נוראית בעייני כשהיא מגיעה מאשת מקצוע בתחום הטיפול.

אסור, פשוט אסור, להכניס את ה' לחדר הטיפול - אלא אם כן המטופל בעצמו עושה זאת.

את רוצה להכווין את הזוג למשהו מסוים? מעולה, תגידי זאת בצורה ישירה. אבל אל תיעזרי באלוקים בשביל לשכנע את הזוג שאת צודקת, כי את לא נביאה ואין לך מושג מה הוא מנסה ללמד אותם.

אולי הוא מנסה ללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה? אולי הוא מנסה ללמד אותם שיעור בסבלנות? בביטחון ב-ה'? אולי הוא רוצה ללמד אותם לחיות בעוני כדי שיעריכו את המעט שיש להם?

אין לך שום דרך לדעת מה הוא מנסה ללמד אותם, והניסיון להכניס אותו לחדר הטיפול כדי לקבל חיזוק לדברים שאת אומרת להם - לא הוגן ומאוד בעייתי.

מטפל לא יכול לנכס לעצמו את תפקיד הדובר של אלוקים, זה מפעיל על הזוג מכבש לחצים - הנה לא רק המטפלת חושבת כך וכך, זה גם רצון ה'! זה מה שהוא מנסה ללמד אותנו!

במקום שהם יעבדו את הרגשות שלהם מול המטפלת, אולי אפילו יתווכחו עם המסקנה שלה, היא מציבה מולם גורם שלישי שאי אפשר להתווכח איתו ועם הסמכות שלו.

אני מדגיש שהעצה עצמה לא גרועה, לגיטימי להגיד לזוג במצב הזה שהוא צריך לבדוק אם יש אפשרות לבקש עזרה מההורים או שכנים וכו'.

הבעיה שלי הייתה עם הניסיון להציג את העצה הזאת כ"רצון השם".

זה חשוב מכל מיני סיבות. הראשית שבהן זה שלפעמים הכח שמפעיל את המטופל מנוגד לאמונה שלו. ואם המטפל מחזיק באותה אמונה בחיים האישיים שלו אי אפשר בעצם לעבוד עם הכח הזה. אי אפשר להציף אותו למעלה כדי להיות איתו בקשר ולעבוד איתו וכמובן לא תהיה דרך להתקדם משם לשום מקום.

אם אנחנו מתעלמים ממנו זה אומר שהוא עדיין קיים. הוא פועל. פשוט ירד מתחת לשולחן כי החלטנו (בשכל) שהוא אסור. אם לא נעים להעלות נושא בפני המטפל משהו. הטיפול מאבד אפקטיביות.

גם אם אנחנו מתביישים ברצון הזה, וגם אם הוא ממש לא מוסרי. הוא שם. ולפני שאפשר לטפל בו צריך להכיר בזה שהכח הזה קיים אצלנו. וזורם בנו. ונמצא שם.

אבל מה קורה כשהכח מתנגש עם אמונה?

צריך למצוא מקום בטוח (טיפול זה מקום מצויין, אבל לא רק) שהכח יכול להתבטא. ומשם אפשר להתקדם איתו הלאה. זה נושא בפני עצמו כי בדרך כלל יש מנגנון שהביא עלינו את הדפוס שאנחנו נלחמים בו (מלחמה אבודה, אגב, היא תמיד אבודה).

ברגע שדייקנו אותו אפשר לנסות להבין אותו לעומק. למה אנחנו צריכים אותו, ממה הוא שומר עלינו, ועוד כאלה. זה נושא ארוך ומרתק. לפעמים (בטח אצל רגישים) אנחנו סופגים דברים שהם לא שלנו בכלל.

אולי הבעיה שלו? ההתמודדות? הבלבול? המצוקה?

הוא שהטיפול צריך להביא את המטופל למקום שהוא רוצה, לא למקום שהמטפל רוצה.

אם תלכי למטפל נוצרי, את לא תרצי שהוא יטיף לך שיהיה לך יותר טוב בעולם הזה ובעולם הבא אם תקבלי על עצמך את מלכותו של אותו האיש.

ואם תלכי למטפל חילוני, לא תרצי שהוא ישכנע אותך (או אפילו יעלה כאופציה) ששמירת נידה גורמת לבעיות ולכן עדיף לוותר עליה.

מה המקור לכלל היסודי הזה?

קוד האתיקה המקצועית של פסיכולוגים בישראל:

https://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%20%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99.pdf

''פסיכולוגים יהיו מודעים לכוח ולהשפעה שמערכת היחסים המקצועית מקנה להם, ולא ישתמשו בהם לרעה או לכל מטרה שאיננה בתחום תפקידם המקצועי''

האם בתחום תפקידה המקצועי לפרש ולנבא מה ה' רוצה מהם?

לא, אז יש כאן עבירה על כללי האתיקה.

כללי האתיקה הם לא המלצה אלא מסמך משפטי מחייב, פסיכולוג שעובר על כללי האתיקה חשוף לדין משמעתי ולתביעות אזרחיות (רשלנות מקצועית).

נ.ב.

אני חייב להגיד שהתלבטתי אם לענות לך, כי זה היה נראה לי כמו ניסיון לשגע... הרי מה, באמת יעלה על הדעת שמותר לפסיכולוג להכניס את האמונה הדתית שלו לתוך הטיפול, במטרה להנחות את המטופל אל המקום שלדעת הפסיכולוג הוא המקום שבו האל רוצה שהוא יהיה?

או להפך, יעלה על הדעת שפסיכולוג אתאיסט ינסה לשכנע מטופל דתי לצאת בשאלה או להפסיק לשמור מצוות מסוימות?

זה כל-כך מופרך, כל כך לא מקצועי, שבאמת מצחיק בעייני לשאול איפה זה כתוב.

כי אם אתה טוען שיש כלל יסודי הוא חייב להיות כתוב איפשהו.

במיוחד שזה לא תחום ההתמחות שלך.

ואני גם לא רואה כאן שימוש לרעה כך שאינני רואה כאן עברה על הכלל שציינת.

מוזמן לשלוח לאחיך את ההודעה שכתבתי תחת הכותרת ''כלל יסודי בטיפול'' ולשאול אם אני טועה.

ושים לב לדיוק בטקסט:

לא רק שימוש לרעה אסור, אלא כל שימוש שחורג מתחום תפקידו המקצועי של הפסיכולוג.

קוד אתיקה מגדיר גבולות גזרה של תפקיד, הוא לא רשימת מכולת של כל השטויות שאסור לעשות.

ברגע שאתה מבין שפסיכולוג הוא לא נביא, לא מגיד עתידות ולא מתורגמן של בורא עולם, אז אתה מבין שלפרש את ''רצון ה'' על ידי ניחוש (הרי באותה מידה רצון ה' בסיטואציה הזאת יכול להיות אלף דברים אחרים) זה חריגה מובהקת מתחום התפקיד. פשוט פשוט.

בגלל שזה לא תפקידו לפרש את אלוהים, מ.ש.ל. זאת עבירה ברורה על כללי האתיקה

והפרשנות שלך לא מחייבת אף מטפל.

אני מזמין אותך לשאול כל צ'אט AI שתרצה, האם התגובה הזאת שלי נכונה ומדויקת.

זה באמת ויכוח מוזר מאוד, כי מדובר באמת בפשט של הפשט של תפקיד הפסיכולוג, לא משהו שיש עליו דעות או ויכוחים בקרב אנשי מקצוע.

שאלתי את גרוק ואת ג'מיני את אותה השאלה, בצורה מאוד אובייקטיבית ובלי להגיד להם שזה טקסט שאני עצמי כתבתי, כדי שהם יענו באובייקטיביות:

משתמש בפורום, שהוא לא איש מקצוע בתחום הנפש, חושב שהוא מבין בחוקים והכללים החלים על אנשי טיפול.

תראה מה הוא כתב, ותגיד לי אם הוא צודק:

כלל יסודי בטיפול

הוא שהטיפול צריך להביא את המטופל למקום שהוא רוצה, לא למקום שהמטפל רוצה.

אם תלכי למטפל נוצרי, את לא תרצי שהוא יטיף לך שיהיה לך יותר טוב בעולם הזה ובעולם הבא אם תקבלי על עצמך את מלכותו של אותו האיש.

ואם תלכי למטפל חילוני, לא תרצי שהוא ישכנע אותך (או אפילו יעלה כאופציה) ששמירת נידה גורמת לבעיות ולכן עדיף לוותר עליה.

להלן התשובות:

גרוק:

**כן, הוא צודק.** זה כלל יסודי באתיקה של טיפול נפשי (פסיכולוגיה, פסיכותרפיה, ייעוץ), גם בישראל וגם בקודי אתיקה בינלאומיים כמו של ה-APA או ה-ACA.

### העיקרון המרכזי

הטיפול אמור לשרת את **מטרות המטופל**, את ערכיו ואת האוטונומיה שלו — לא את אלה של המטפל.

המטפל לא אמור "להביא" את המטופל למקום שהמטפל חושב שהוא "נכון", אלא לעזור למטופל להתקדם לכיוון שהוא עצמו מגדיר (או שהם מגדירים ביחד באופן שקוף ושיתופי).

בקוד האתיקה של הפסיכולוגים בישראל (הסתדרות הפסיכולוגים) מודגש במפורש קידום רווחתו הנפשית של הלקוח **תוך כבוד לערכיו, לזכויותיו, להגדרתו העצמית ולאוטונומיה שלו**.

בקודים האמריקאיים (ACA ו-APA) יש עיקרון מפורש של **Autonomy** (טיפוח זכות המטופל לשלוט בכיוון חייו) ואיסור על הטלת ערכים, אמונות, עמדות והתנהגויות של המטפל על המטופל — במיוחד כשהן סותרות את אלה של המטופל.

### לגבי הדוגמאות

- **מטפל נוצרי שמטיף לקבלת "מלכותו של אותו האיש"**: זה הפרה ברורה. זה הטפה דתית / הטלת ערכים דתיים. אסור.

- **מטפל חילוני שמנסה לשכנע (או אפילו מעלה כאופציה דחופה) ששמירת נידה גורמת לבעיות ולכן עדיף לוותר עליה**: גם זה בעייתי מאוד אם זה נעשה מתוך השקפת עולם חילונית של המטפל ולא מתוך בקשה/מטרה מפורשת של המטופל. זה הטלת ערכים אנטי-דתיים / חילוניים.

מטפל טוב יכול (ואף צריך, כשזה רלוונטי) לבדוק יחד עם המטופל **איך** פרקטיקה מסוימת משפיעה עליו — אם המטופל מעלה את הנושא או אם זה קשור ישירות לתלונה המרכזית. אבל ההבדל בין "חקירה משותפת" לבין "שכנוע/הטפה" הוא קריטי. המטרה היא לא שהמטופל יאמץ את השקפת העולם של המטפל.

### נקודות חשובות של איזון

- אוטונומיה אינה מוחלטת בכל מצב (למשל במצבי סכנה מיידית לעצמו או לאחרים, או כשיש חוסר כשרות משפטית). אבל במקרים רגילים של ערכים דתיים/תרבותיים — כן.

- מטפלים מחויבים גם ל-beneficence (עשיית טוב) ו-non-maleficence (אי-גרימת נזק), אבל זה לא מצדיק כפיית ערכים. הספרות האתית מדגישה שצריך להיזהר מאוד מ"פטרנליזם" (המטפל יודע מה טוב למטופל יותר מהמטופל עצמו).

- רגישות תרבותית ודתית היא חלק מהמקצועיות. מטפל שלא מסוגל לכבד ערכים דתיים (או חילוניים) של מטופל — צריך להפנות אותו הלאה.

הפורום-יוזר ניסח את זה בצורה חדה ופשוטה, אבל הכיוון נכון. זה לא "דעה אישית" שלו — זה עמוד תווך של האתיקה המקצועית.

ג'מיני:

המשתמש בפורום **צודק בעיקרון המרכזי שלו ובדוגמאות שהוא הביא**, גם אם הניסוח שלו חובבני ולא משתמש במונחים המקצועיים המדויקים.

בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה, הכלל שהוא מתאר נקרא **"אוטונומיה של המטופל"** (Patient Autonomy) ו**"ניטרליות טיפולית"**.

הנה ניתוח של הדברים שלו בראי האתיקה הטיפולית:

## 1. הכלל היסודי: "להביא את המטופל למקום שהוא רוצה"

**הערכה: צודק במהות.**

* **אוטונומיה וקביעת מטרות:** הקוד האתי של הפסיכולוגים (ושל עובדים סוציאליים מטפלים) קובע בפירוש שהמטופל הוא זה שקובע את מטרות הטיפול. תפקיד המטפל הוא לסייע למטופל להשיג את היעדים שלו, לחקור את שאיפותיו ולהבין את עצמו — ולא להכתיב לו ערכים, סגנון חיים או החלטות.

* **הסייג היחיד:** המטפל אינו "קבלן ביצוע" עיוור. אם מטופל מבקש להשיג מטרה שתפגע בו, באחרים, או אינה חוקית/אתיות, המטפל לא יציע לה סיוע. אך גם במקרה כזה — המטפל לא יכפה את ערכיו שלו, אלא יסרב לטפל או יציב גבולות מקצועיים.

## 2. הדוגמאות: הטרפה דתית/חילונית וכפיית ערכים

**הערכה: צודק לחלוטין.**

הדוגמאות שהוא נתן (מטפל נוצרי שמטיף, או מטפל חילוני שמציע לוותר על שמירת נידה) מדגימות בצורה מושלמת **הפרה אתית חמורה**:

* **איסור על הטרפה וכפייה ערכית:** אסור למטפל להשתמש בכוחו ובמעמדו בחדר הטיפולים כדי לקדם אג'נדה דתית, פוליטית, אמונית או אידיאולוגית.

* **רגישות תרבותית ודתית:** הקוד האתי מחייב מטפלים לגלות רגישות וכבוד לערכים, לאמונות ולתרבות של המטופל. אם מטופלת דתייה מגיעה עם קושי בזוגיות, הנחת המוצא הטיפולית חייבת לפעול *תוך כדי שמירה על עולם הערכים שלה*. להציע לה לוותר על שמירת נידה כפתרון אקטיבי ייראה במרבית המקרים כחוסר מקצועיות, בורות תרבותית והתערבות כפייתית.

## לסיכום

כותב ההודעה איבחן נכון את אחד העקרונות החשובים ביותר בטיפול נפשי: **חדר הטיפולים אינו המקום למסיונריות, להטפה או לכפיית תפיסת עולם.** המטפל הוא כלי שנועד לשרת את רווחתו הנפשית של המטופל על פי מפת הדרכים והערכים של

המטופל עצמו.

גרוק:

הפורום-יוזר ניסח את זה בצורה חדה ופשוטה, אבל הכיוון נכון. זה לא "דעה אישית" שלו — זה עמוד תווך של האתיקה המקצועית.

ג'מיני:

כותב ההודעה איבחן נכון את אחד העקרונות החשובים ביותר בטיפול נפשי: **חדר הטיפולים אינו המקום למסיונריות, להטפה או לכפיית תפיסת עולם.** המטפל הוא כלי שנועד לשרת את רווחתו הנפשית של המטופל על פי מפת הדרכים והערכים של המטופל עצמו.

פרשן בה ופרשן בה דכולא בה.

אתה צודק ואני טועה.

הוא אמר לי בכללי מה שחשוב לזכור שהלקוח הוא המטופל.

אף שאין בעיה אתית או מוסרית בכך ואין אף כלל יסודי בקורס אתיקה או דרכי הטיפול שהטיפול צריך להביא את המטופל למקום שהוא רוצה ולא למקום שהמטפל רוצה.

ועדיין המטופל הוא הלקוח.

שזו מערכת יחסים מוזרה שהמטופל הוא הבוס והמטפל הוא איש המקצוע.

למטפל יש סיי להגיד לאן הוא חושב שהטיפול צריך ללכת.

אם למשל מטופל אומר שהוא גיי והוא רוצה להיות סטרייט (דוגמה שלו) המטפל יכול להגיד שהוא לא יודע איך לעשות את זה.

אם מטופל משוכנע שיש בעיות בזוגיות והמטפל רוצה לאבחן אותו בOCD אז המטפל יש לו סיי לומר לו את זה.

אין שום בעיה אתית להכניס את אלוהים וגם המשפט בפנימה אותו ציטטת איננו בעייתי אתית והוא יכול לראות מטפל אומר משפט כזה בטיפול.

בכללי דיבורים על אלוהים בטיפול הם מאוד משמעותיים, אצל מטופלים רבים אלוהים הוא דמות מקשרת למשל על אבא שלהם, וזה למה הם כל כך שונאים אותו או אוהבים אותו.

ואי אפשר תמיד ללכת על קוצו של יוד...כמה להגיב כך, באיזו סיטואציה וכו'....

בחדר הטיפולים שלי ה' נכנס מלאאאא פעמים.

לא רואה סיבה שהמטפל עצמו לא יכניס אותו בעצמו ואני גם לא זוכר אם אני הכנסתי אותו או לא.

בכלל לא רואה בעיה.

לא קראתי את כל הכתבה אבל ממה שכתבת לא ראיתי כל פגם.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

אבל הוא גם לא מבין על מה דפקת את הראש שלך.

אבל כן, חוסר המקצועיות הרגיז אותי, במיוחד לאור ההיסטוריה שלי

אם היא אמרה את זה בקונטקס רחב שבו כן טיפלה עניינית, אז זה לא נורא.

מה היה קודם - האם היה קודם ופשוט לא הביאו אותו...

אבל זה נכון שאם מתחילים עם מוסר (בכל צורותיו), זה עלול לעשות רגשי

אשמה וגם לא פותר את הבעיה.

אולי אפשר לכלול את זה בדרך ארץ קדמה לתורה; לפני שמבקשים

מאיתנו לעבוד על המידות שלנו, להביט למעלה, להתקשר עם בורא

העולם, צריך להכין קרקע יציבה כלשהי (לפחות).

ייתכן מאוד שיש אנשים שיכולים לעשות זאת דרך אמונה מאוד

חזקה; הבעיות השורשיות מן הסתם אינן נפתרות, אבל החבל

של הקשר החזק עם השם, עוזר להם להצליח לצוף, ואולי אף

יותר מזה. אולי.

אבל מילא.

להתעכב על דקויות של אם דפקת או רצית לדפוק זה חסר טעם העיקר שהבנת שאתה לא צריך להתרגש מכל מה נראה לך לא אתי או לא מקצועי.

זה לא "רוחני", זה הזיה.

לא מצליחה להבין מי קורא את המגזין הזה.

השם ישמור היא הזכירה את ה' בעיתון דתי.

אוי אוי אוי

לא מבינה בפסיכולוגיה דבר וגם לא חצי דבר אבל אני כן יודעת שאם אלך לטיפול ארצה ללכת למישהו/י ששם שמים שגור על פיו.

מי ישמע, כתבה תור בעיתון וממליצה לבקש עזרה מאחרים כשקשה.

אין לי בעיה עם זה שהיא הזכירה את ה',

ואין לי בעיה עם זה שהיא המליצה להם לבקש עזרה

פרסומת לקורס למטפלים זוגיים,

שמטרתו ללמד אותם לעסוק בזוגיות פרק ב', גירושין וכו'.

בפרסומת היו תמונות של כל המרצים והמרצות בקורס, עם כמות גדולה מאוד של מרצים.

האם מדובר בפרופסורים לפסיכולוגיה?

לא.

נו טוב, אז הם בטח דוקטורים לפסיכולוגיה, למה להתקטנן.

לא.

טוב לא חייבים לעשות מחקר, גם מי שעשה תואר שני בפסיכולוגיה יכול לתרום את חלקו בקורס.

לא.

טוב אז לפחות יש להם תואר ראשון בפסיכולוגיה?

גם לא.

בסדר בסדר לא חייבים תואר, אולי לפחות יש להם ניסיון קליני רב בטיפול?

אפילו לא קצת.

אז מה יש להם במשותף, לכל אותם מרצים בקורס אודות זוגיות פרק ב'?

כולם סבלריטים גרושים מהמגזר!

רק היום, מבצע! בואו תראו את העיתונאית הגרושה, עם הסופרת הגרושה, עם אשת הגיבור הגרושה, עם הגרוש מהטלוויזיה, כולם סלבריטיז נוצצים מהבִּיצה הדתית, כולם מגיעים להשקות הכי נחשבות במגזר, כולם נרדפים בחודש אדר בשביל לצלם ברכה להכתרה לכל הישיבות והאולפנות במגזר, ומעכשיו - הם כולם מרצים לאנשי טיפול.

כי מה זה משנה התוכן, העיקר שיהיו סלבריטיז שיגרמו לכם להירשם לקורס שלנו בשביל לראות אבק כוכבים.

ואם הם התגרשו זה לא מבטל את המעמד שלה?

למה הכל במגזר כ"כ מסובך תמיד?

לא רציתי לכתוב גרושת הזמר, זה ספציפי מדי...

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.