סליחה על זה שזה בא בצורה הזו.
כתבתי את זה בין 00:00 ל2:40 (עם הפסקות) בלילה כך שאיך שזה יצא בהתאם.
יצא אורך ולא ערוך (ואם היה ערוך זה כנראה גם לא כ"כ היה ארוך) אבל זה מה יש.
[יש איגרת של ר' שמשון מאסטרופולי (העיר של ר' הרשל'ה- המשב"ק השנון והחריף של ר' ברוך ממעז'יבוז', שמעתי שמייחסים את הרשל'ה לר' שמשון אבל לא מצאתי מקור) שיש לו מאמר שם בקבלה על דצ"ך עד"ש באח"ב והוא אומר שמי שיקרא אותה בער"פ- מובטח לו "שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, ובכל אשר יפנה יצליח ובכל עסקיו ירויח, עד ביאת הגואל אמן סלה"- אני לא יכול להבטיח הבטחות כאלו אבל ללא ספק- לא תפסידו מזה]
מתיישב לכתוב.
|שואף|
|נושף|
פסח פסח…
מה צריך בשביל פסח?
הרבה פעמים הסוף הוא השיא, אבל פסח?
פסח השעה הראשונה שלו היא מתחילה בקידוש וישר הקידוש עצמו הוא כוס מארבע כוסות…
אז שלושים יום לפני כבר לומדים את ההלכות (אני עוד לא גמרתי…).
למעשה- זה לא נכון שהשעה הראשונה שלו ישר אנו בעניין. אנחנו מתחילים עוד לפני.
ערב פסח כבר אסור לאכול חמץ מחצות (משעתיים לפני מדרבנן), מקריבים קרבן פסח וחגיגה וראיה ושלמים ומה לא?
טוב. אני לא בא לעסוק בציור של בית המקדש.
הנושא הפעם הוא מה עושים במצבנו כעת?
אז חוץ מהלכות, מצוות מעשיות ומנהגים. (לימוד הלכות, השבתת חמץ, אמירת קרבן פסח).
נו- איך אני בא בתחושה של פסח! של ליל הסדר!
איי איי איי.
קודם כל- מנסיוני הדל וכן מעצת זקנים- להירגע!
מרן רה"י אמר לי הרבה פעמים שתמיד אומרים "פורים שמח" ו "פסח כשר" אבל באמת צריך חיזוק בכשרות של פורים ובשמחה של פסח…
להירגע. לשמור על המצוות, שלא להחמיץ. בלי סערות וגעשים, בלי לתפוח. ברוגע. בנחת…
טוב. אחרי שנרגענו.
מה פסח? אוירה משהו?
(שני המחשבים בבית פנויים באחד מהם יש לי המון שירים, אני אשים לנו כמה, בעיקר לכם, לכם יש אוזניות ולי אין וכולם ישנים…)
טוב. כל בייניש (וגם אולי קצת ביינישיות, אבל זה סיפורים לפעם אחרת) מכיר את העסק הזה…
[אנחנו, מברכים לעסוק בדברי תורה, כמו אנשי עסקים. החליפה שלנו זה הפיאות/ הסנדלים והגרביים/ העת בכיס/ החזות התורנית משהו שיש לנו בלי סממן ספציפי.
ולפעמים- אנשים רואים איש בחליפה- וישר רוצים ביזנעס]
עולים על טרמפ- "שלום שלום" "מה אתה עושה" "באיזו ישיבה" ו… "נו! תן לנו איזה חידוש!" וורטאלאך!
וורטים לטרמפים.
אז קודם כל- תמיד כדאי להסתובב עם משהו בכיס (מטאפורי, אבל אפשר בהחלט גם פיזי) לשלוף (אם זה פיזי- שלפו לפני, תלמדו כשאתם מחכים לטרמפ, אל תקריאו, זה מייבש!) …
כי- גם באמצע זמן- מה תגיד לו? ספק ספקא מתהפך אליבא דתוס' והמג"א?
אז אומרים רש"י על הפרשה, משהו. ובבין הזמנים- אווה! בקושי שניים מקרא אתה עושה וכבר ההוא נופל עליך אחרי שאתה שפוך מהדרך למעיין והשריצה בו…
אבל הפעם- הטרמפ נחת עליי כשאני בשרעפיי… שרעפים שלקראת פסח בבין הזמנים.
"רחלים!"
-"רחלים!" הכרזתי ברשמיות נחרצת כמודיע לכל שאר הטרמפיסטית שהיתה בתחנה בחזמא. לא עלתה.
"אפשר עד עפרה?"
"כן, בטח"
"שלום שלום" וכו' איפה לומד? לאן נוסע?
איפה זה "הביתה"? אז למה לעפרה? אה, מנחה…
-"כן, אתה יודע מתי שקיעה?" "ברחלים מנחה בעשרים ל?" "סבבה. ארד בעפרה תודה.."
"נו! תן לנו איזה…" המארח שלי בקש… סוף- סוף! (לא יודע מה איתכם ביינישים- אני אוהב את זה!)
"קשה לבוא לא מוכנים לפסח" התחלתי להגיד לו.
"כלומר" מהרתי להסביר, שלא יחשוב שאני מתחיל להשמיס שצריך להתכונן- "פסח הוא בעקרון סיפור של 'וגם צידה לא עשו להם' כל העניין שלו- זה שלא מוכנים.
זה עניין שאנחנו לא מסדרים את הדברים שלנו לפי הסדר שאנחנו רואים. השם משמואל (ע"פ המהר"ל, ככמדומני ) אומר שליל הסדר- זה סדר עליון. בסדר הזה, אמר לי הרב אוהד קרקובר-
ה"קדש" לפני ה'רחץ'- איך יכול להיות? ' טהרה מביאה לידי… קדושה'?!
אלא פה יש סדר עליון.
העניין האלהי מתגלה בעולם דרך עמ"י.
יש פה הופעה של קדושה עליונה. לא משנה מה נעשה או יעשו לנו.
אנחנו בתוך מ"ט שערי טומאה- הקב"ה מצילנו וגואלנו.
זה עניין שלא משנה כלום."
כאן היתה שתיקה, ציפיתי שהמארח שלי יעיר לי משהו, אבל או שהוא היה עסוק בנהיגה, ולא שם כ"כ לב או שלא היה לו משהו להוסיף, ואני- אני כבר הייתי בטראנס, על שעתיים שעות שינה אחרי שהתרוצצתי איזה 10 שעות על הרגליים לסדורים וקניות. אז המשכתי, לא הרגשתי חוסר נעימות גם לא הרגשתי שהוא מרגיש. פשוט המשכתי, ואני לא עומד לכתוב שוב על אותן השתיקות אבל תדעו שמדי פעם הם היו כי בכל זאת, יש תודעת שירות מסויימת ומותאמת למצב- אני אורח שבקשו ממנו וורט...
"ולכן- בלילה הזה העניין שלו זה להתחבר לעמ"י.
הרב קוק אומר שהגאולה הראשונה והגאולה האחרונה- זה תהליך אחד ארוך של בירור והופעת שם ה' בעולם. יש עליות, יש ירידות. אבל הכל זה תהליך אורגני הסטורי אחד."
"נו, ואני? מה אני קשור לזה? למה אני לא צריך לעשות משהו בשביל זה?" שאל המטרמפפ היקר שלנו.
"ברור שצריך לעשות כמה שאפשר כדי למהר את התהליך ולהוסיף כמה שניתן משלנו" מיהרתי לפני שיחשוב עליי שאני מקמעאקמעא את עמ"י. "אבל אנחנו קשורים אליו בעל כרחינו, לא יעזור לנו כלום. הקב"ה ברא אותנו ככה.
זה קצת מזכיר את פורים.
כמו שניסח יפה הרב דוד אמיתי
'היהודי הכי צדיק והיהודי הכי רשע- 90% הם אותו הדבר ההבדל הוא זה מה הם עשו ב10% ההבדל'
אנחנו, עמ"י בריאה קדושה מטבענו. לכן בפורים אנחנו בלי דעת. להראות את קדושת הגוף הישראלי"
-"רגע, אז מה ההבדל בין פורים לפסח?"
"טוב, באמת צריך עיון. אבל זה נראה לי פשוט. פסח זה דוקא ראשית עמ"י, ראשית כל התהליך של הגאולה. זו הופעה עליונה וגדולה, משהו חד פעמי. אבל פורים? 'מה השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הניסים' זה דוקא אפי' הכנה לגלות. להסתר פנים, זה כאילו לומר לנו שלמרות הגלות יש בכל אחד מאיתנו עוד קדושה אבל פסח- פסח זה הראשית של הכל. זה הגילוי הראשוני הבהיר והכולל יותר של כל זה"
"אז אתה אומר שזהו, לא משנה מה קורה אנחנו חלק מזה"
"כן, אבל צריך לזכור שאפשר להוציא את עצמנו מן הכלל, וזה 'לכפור בעיקר' כמו שאנו אומרים בהגדה על הבן הרשע 'אילו היה שם לא היה נגאל'. לכן בפסח אנחנו דוקא מגלים את העניין הזה בתוכנו, אנחנו חלק מהתהליך הזה, מהבריאה הזו שנקראת עמ"י, זה עניין של עם, אנחנו מתקשרים לעם הזה כל דור כאילו עכשיו העם נברא ונקרא עליו השם הזה של עמ"י.- איך שקבלנו את השם "עם" נגאלנו כמו שאומר המהר"ל שהיה צריך שנהיה לשישים ריבוא (גברים בלבד)וישר אחרי זה נהיינו עם,
ומזה זה די מובן למה דוקא אז זה הזמן להתקשר לאמונה בבורא כמו שאומר הרמב"ן שליל הסדר זה להזכיר את האמונה שנובעת מזה שעמ"י ראה עין בעין את יד ה' על העולם, שעשה שפטים נסיים למצרים במצריים והכה אותם על הים וכלכל אותנו 40 שנה במדבר והרג מפננו את סיחון ועוג והשעין לנו את הרי האמורי לגבול מואב. אנחנו נקשרים לזה כאילו אנו בעצמינו הולכנו במדבר וראינו נסים ונפלאות- זה חלק מהיותנו עם ה' ובזה שאנחנו כל שנה מתקשרים להיות חלק מהעם- אנו נקשרים ממילא לאמונה הזו של ראיית בעל הבירה איך הכל מונהג"
"רגע רגע" הוא שאל, איזה כיף שהוא עוד איתי, ואין לו צליל של 'שנזכה'... אנחנו כבר עוברים את תחנת הדלק "מה העניין של פסח האמונה או ההקשרות לעמ"י? מה הקשר"
"זה בא ביחד, כמו שגם מסביר יפה הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה" (תמיד תקשרו למקורות עיקריים) "עמ"י הוא הדרך לגילוי ה' בעולם 'אתם עדיי' 'עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו'.
ויוצר מזה! עצם קיומנו הוא גילוי של השגחת ה'.
הרבה פעמים יצא לי לראות ממה שמדברים עם נוער וכותבים בספרים לנוער על הוכחות לתורה וקיום הבורא וכו', בד"כ, מבאים את טיעון העד שעיקרו הוא העניין של ליל הסדר.
אבל לאחרונה מתרבה גם העניין של הגילוי של ה' בולם בגאולה אחרונה. זו תופעה חד פעמית שעם שלם נופל לגמרי, גולה ממקומו, חסר ממלכה וכו' ו- קם! קם לתחיה מעפר ממש, אין לזה עוד דוגמה, אימפריות קמות ונופלות וזהו ,והעם הזה- חוזר לחיים. שוב- זה אותו תהליך שבו ה' מתגלה בעולם ועצם הקיום של עמ"י זו נקודה מרכזית בו"
"כמובן, יש הרבה מה להרחיב בזה, גילוי ה' בעולם הוא דבר שבעצם כולל את כל המציאות וישלו הרבה סעיפים ונחלים ודרכים, זה דבר שיש לו המון פרטים ובאמת כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, בין אם זה על מכאן ועד קיום מצוות ומה זה התורה בתוך כל הסיפור הזה, ושבת וחגים- ואיך ה' מתגלה? ומידה כנגד מידהץ וכמובן ואולי הכי חשוב-
סיפור יציאת מצרים!
איך ה' התגלה. ההשרשה היא העיקר, התיאור של גילוי ה' הנסיי שהיה שם."
…
"ונקודה עקרית בכל זה סוף סוף- איך אנחנו מקבלים את ההתרשמות שלנו מכל זה? בתור 'דור אשר לא ידע' לכאורה. ואיפה אנחנו נמצאים בתוך התהליך הזה שהתגלה אז? ומה התפקיד שלנו?
באמת, הרב אוהד אמר, שלכל דור יש את ה"יחץ" שלו. את איפה המצה האמצעית נחצית, איפה אנחנו?"
וכאן נהייתי כמעט ניאו קונסרבטיבי, והוספתי משהו משלי- שבמבט לאחור הוא ממש לאו דוקא
"וסתם משהו שאני חושב עכשיו- החלק הגדול, בסופו של דבר, תמיד יהיה הצפון"
"?" תמה מארחי.
"הרצי"ה אומר שאנחנו בתוך תוך תהליך הגאולה וזה נראה מוזר כי הגאולה השלימהף נביאים בקרבנו, זה נראה רחוק, לפי קצב ההתקדמות שלנו, אבל באמת זה כמו איילת השחר- היא הולכת ורבה ואז מגיע הנץ החמה ו'בום'"
'טלמונים' כיתוב הענק על השלט ליד עפרה סימן לי את ה'שנזכה' שלי עצמי…
"בכולופן- עדיין, יש מה להתבונן באותו הלילה, אבל הכל זה מאותה נקודה שאנחנו עמ"י אנחנו חלק מזה גם אם לכאורה אנחנו לא ראויים- על כרחנו אנו חלק מזה עם ה'."
[הערה אני יושב וכותב שורות אלו ולא בטוח שזה כל העניין, וכמו תמיד אני אומר לעצמי- טוב, זו בחינה מסויימת מה שאמרתי אבל תכל'ס יש גם בחינה של להתכונן- ואז הגעתי לשורה של המצה וזה, טוב די שכנע אותי-]
"זה גם טעם של המצה, כמו שאומר הזוהר שהיא רק חומרי היסוד שלה, זה סמל לענוה, לחוסר הוספה משלי, למה שאני עשוי ממנו- זה מה שאני. וגם כמובן רואים, שהיא היא סמל האמונה כמו שגם אומר הזוהר"
והנה אני רואה את האנדרטה החדשה והיפה שעשו לאלחי טהרלב
והשנזכה מגיע מכיוון המטרמפפ
באדיבות של 'תודה רבה'
"נו, אז הנה הכנת אותי- אני לא מוכן.... יישר כח"
הוא עוצר בתחנה
ואני אומר לו "בשמחה, תודה רבה, חג שמח!" כולי מאושר מתיר את החגורה ומוריד את רגל ימין לכיוון המדרכה, מתלבט את ההתלבטות הקבועה אם להגיד בשבילו את היעד שלו לטרמפיסטים בתחנה. והאיש הנהדר מקדים אותי
"רחלים"
אני יורד
רואה את מבטי התמיה ומכריז ברשמיות נחרצת "רחלים" לשאר הטרמפיסטים שהיו בתחנה.
וכמו הרבה פעמים, למרות שהפטפטן שכמוני הוא מי שאמר את רוב המילים-הרגשתי שהשיחה הזו (כמעט הרצאה יא חפרן!) הכינה אותי אולי אפילו יותר ממנו.
פסח שמח וכשר!
