זוועה.
אבל אני עושה את זה לעצמי..
אז איך זה בדיוק מחלה?
ואני ככה כבר כמעט שנה.
מרזה מיום ליום.
מסתכלת במראה ושוב חושבת על הגוף המכוער הזה שעומד מולי.
בעיניי אחרים הוא יפה.
אני לא נבינה מה הם מצאו בו
חוסר סימטריה.
אמא אומרת שזה בגלל הפרפקציוניזם
שאני חייבת קודם להגמל ממנו
ואחכ נדבר כל הבולמיה
הסברתי לה שזה לא משהו ש"נגמלים ממנו"
אני פרפקציוניסטית במהותי!
אז פשוט אחרי שבוע אמרתי לה שהכל בסדר ושאני כבר לא בולמית.
שהכל בשליטה.
המצב ככ רחטק מזה.
להסתכל במראה
להגעל
לאכל ולשתות תוך כדי המון
במחשבה שיהיה קל להוציא אחכ.
ואז לא עוברת דקה והכל כבר בחוץ.
שוטפת פנים וידיים
מצחצחת שיניים וממשיכה כאילו הכל רגיל
מתי אני אפסיק עם זה??
הגוף שלי צועק שהוא חלש.
אני מתאלמת.
ממשיכה לענות אותו.
מתי?
מתי החלום הרע הזה יגמר?

