איכ..אנונימי (פותח)
הבולמיה לא משחררת
זוועה.
אבל אני עושה את זה לעצמי..
אז איך זה בדיוק מחלה?

ואני ככה כבר כמעט שנה.
מרזה מיום ליום.
מסתכלת במראה ושוב חושבת על הגוף המכוער הזה שעומד מולי.
בעיניי אחרים הוא יפה.
אני לא נבינה מה הם מצאו בו
חוסר סימטריה.
אמא אומרת שזה בגלל הפרפקציוניזם
שאני חייבת קודם להגמל ממנו
ואחכ נדבר כל הבולמיה
הסברתי לה שזה לא משהו ש"נגמלים ממנו"
אני פרפקציוניסטית במהותי!
אז פשוט אחרי שבוע אמרתי לה שהכל בסדר ושאני כבר לא בולמית.
שהכל בשליטה.
המצב ככ רחטק מזה.

להסתכל במראה
להגעל
לאכל ולשתות תוך כדי המון
במחשבה שיהיה קל להוציא אחכ.
ואז לא עוברת דקה והכל כבר בחוץ.
שוטפת פנים וידיים
מצחצחת שיניים וממשיכה כאילו הכל רגיל
מתי אני אפסיק עם זה??
הגוף שלי צועק שהוא חלש.
אני מתאלמת.
ממשיכה לענות אותו.
מתי?
מתי החלום הרע הזה יגמר?
אנונימי (3)
עצוב. גם אני בסרט הזה כבר כמה שנים.
פעם אחת היתה לי תקופה טובה שמה שעזר לי היה להתרכז במשהו שאני יודעת שעושה לי טוב נפשית (לי זה היה לצאת לטיול ארוך) ולהתעלם משאר המחויבויות שלי, למרות שזה היה זמן עמוס בלימודים. ואז הניתוק הזה מהכל וההתרכזות בדבר טוב גרמה לי להצליח לא להקיא כמה ימים רצופים, שאחריהם כבר היה קל הרבה יותר להפסיק לגמרי.
אבל אז כמובן השמנתי ואחרי חצי שנה שוב הבולימיה חזרה.
אני מניחה שאפשר לצאת מזה לגמרי אם מתאמצים מאוד מאוד מאוד, כל הזמן. בלי להפסיק להילחם אף פעם. שזה קשה.
אבל אם את רוצה רגיעה קצת אולי תנסי באמת להתנתק קצת מהסביבה המוכרת ולעשות משהו חדש שרצית, יכול להיות שיעזור.

בהצלחה יקרה❤
פפ..אנונימי (פותח)
אני אותה אחת שכתבה את השרשור הראשון
אותו דבר.
הצלחתי להפסיק לחודש.
כל מי שהיה סביבי וידע על זה נרגע לבינתיים
אבל אז אני הבחנתי בכמה גרמים נוספים במשקל
נלחצתי וישר חזרתי להקיא.
אני כל הזמן עססוקה בלשכנע את עצמי שזה טוב לי.
שזו לא באמת מחלה.
אבל אני יודעת שאני משקרת לעצמי.
הידיעה הזאת לא מקדמת כלום.
הייאנונימי (3)
חודש זה מלא! כל הכבוד!!
פעם הבאה תצליחי ליותר מחודש ואז ליותר ויותר...
הייתי עושה לי לב ביומן על כל יום נקי ואז סופרת כמה ימים יש לי ברצף, זה עוזר לרצות הרבה ימים ואז קל יותר להצליח.
בולימיה זה באמת נורא. לא רואים את זה מבחוץ אז אם לא מספרים ההתמודדות היא לגמרי לבד וזה כואב ומתיש.
אני לא חושבת שאפשר לצאת מזה לגמרי. אבל אני בטוחה שאפשר לחיות בלי הקאות לגמרי. כלומר כל הזמן להתאמץ ולהצליח ולהתאמץ ולהצליח, ואף פעם לא להפסיק להתאמץ כי אז ישר נופלים.
ולא להתייחס למשקל.
עדיף להיות שמנה מאשר רזה ומקיאה (את מי אני משכנעת בעצם? 😕).
יעזור אולי לנסות תפריט מסודר ולא לבלוס. כמובן שזה הכי קשה בעולם, אבל זה אפשרי. שוב, להתאמץ תמיד.
..אנונימי (פותח)
ממ.. "עדיף להיות שמנה מרזה ומקיאה"..
לא.. אצלי זה עובד יותר לפי " בשביל להיות יפה צריך לסבול"
השאלה היא מהו גבול הסבל של היופי.
ולמה המוח שלי עובד ככה.
לפעמים זה נשמע לי מפגר שאני עושה דברים נגד הטבע, מכריחה את הטבע להשתנות.
זה מוזר.
אני אנסה לאמץ את הלב ביומן, אבל לא בטוחה שזה יעבוד.
כי כשאני הראה שבוע שלא הקאתי בו, השבוע שאחריו יהיה נוראי. מלחץ.. מפחד.. ובעיקר מזה ש"החזקתי שבוע.. עכשיו מותר לי.."
ממאנונימי (3)
הרבה בנות חושבות שצריך לסבול בשביל יופי (חדר כושר, דיאטות כאסח, עקבים, בגדים לא נוחים וכו). אבל כשזה מגיע לבריאות הנפשית והפיזית זו בעיה. זה מבחינתי הגבול.
לגבי העניין שאת משנה את הטבע, אז זה ממש נכון. ואם זה יימשך הרבה זמן הגוף יתרגל לא לעכל אוכל ולהוציא הכל מהכיוון הלא נכון ואז בכלל יהיה קשה לצאת מזה (מה שקרה לי, לדוגמה. כבר יש לי רפלקסים של הקאה שאני לא יכולה לשלוט בהם ומערכת העיכול שלי איומה. תמיד כאבי בטן, עצירויות...)

דבר חשוב מאוד:
מותר לנו גם "ליפול" כחלק מהעליה. אפילו אומרים "שבע יפול צדיק וקם", אולי בהקשר אחר אבל זה דומה. אין כזה דבר להצליח בבת אחת. מותר ואפילו צריך להרשות לעצמנו ליפול, פשוט לאט לאט במינונים נמוכים יותר. אז אחרי שבוע נקי תקיאי? לא נורא. אחר כך תצליחי שבוע וחצי ורק אז תקיאי שוב. ואחר כך יותר.
ותחמלי על עצמך. אנחנו צריכות חמלה. ואהבה. אם לא נאהב את עצמנו למה שנרצה לטפל?
זאת הבעיה..אנונימי (פותח)
אני אוהבת את עצמי וכחלק מזה ומתוך דאגה לעצמי אני דואגת להשאר יפה כל הזמן.. זה המחיר.
ולפעמים מרגיש שיחסית הוא לא עד כדי כך גבוה..
הבעיה היא שזה סכנת חיים גם באיזשהו שלב.
ואלף פעמים יאמרו לי שאני פוגעת בעצמי.
ואלף פעמים אגיב שאני ילדה גדולה ושאני יודעת מה אני עושה..
וזה מביא לי ככ הרבה עצב לחיים.
זה הענייןאנונימי (3)
את ילדה גדולה שיודעת מה היא עושה ולגמרי יודעת מה ההשלכות של זה... נכון?
ולמרות זאת זה ממכר וקשה להפסיק. המחיר מאוד גבוה.
אני שמחה שאת אוהבת את עצמך. תוכלי לאהוב גם אם לא תהיי ממש רזה?
ויפה זה בהכרח רזה?
(לא יודעת אם זה קורה גם לך אבל אצלי בתקופות שאני מקיאה הרבה, צומחים לי המון פצעים בפרצוף ואז אני נהיית מכוערת פחד)
..אנונימי (פותח)
אני יודעת מה ההשלכות.
כן. זה ממכר.
לא. אני אוהב את עצמי רק רזה. כשאני משמינה קצת אני רוצה למות. אני שונאת את מה שאני רואה במראה.
כשאני מקיאה אני יפה יותר. אין תופעות לוואי על הפנים.. אני פשוט רזה ויפה. וזהו.
סליחה על ההתפרצותאנונימי (4)

אבל מה יפה בלהיות רזה? זה מכוער פחד

 

ואני גם רזה, ואני כל הזמן מנסה לעלות כי אני רוצה לתרום דם ולא להיות כזו רזה אבל זה לא הולך לי

 

 

תזרקי את המשקל לפח אם הוא מפריע לך ואת צריכה להאמין בכל ליבך שתשארי יפה גם אם תעלי כמה גרמים כי תכל'ס היופי זה לא העיקר ועיקר היופי הוא מראה הפנים ומראה של בחורה בריאה

 

 

בהצלחה

על טעם וריח אין להתווכחאנונימי (פותח)
זה חלק מהמחלה שלי, אני חולמת על עצמות בולטות יותר..
אני יודעת שאנשים לא בהכרח אוהבים את המראה הזה.. אבל אני כן, ומה שחשוב לי זה שאני הראה יפה בעיניי..
טוב כנראה שאני לא מבינה אותךאנונימי (4)

בטח יש שמבינים אותך טוב ממני ואולי אפילו את מבינה את עצמך הכי טוב אז תקחי את עצמך בידיים אפילו אם זה אומר להיות מכוערת מבחינתך , זה הרבה יותר מלסבול, מילא לסבול בשהיל להיות יפה, גם אני סובלת בשביל להיות יפה אבל לא סבל שהורס את הבריאות, כאן זה הגבול!  את צריכה לדאוג לבריאות של עצמך וזהו!

 

 

סליחה אם זה היה נימה קצת חדה מדי, בהצלחה לך יקירה

 

 

 

וואי... נשמע כה קשה והתמודדות קשהארץ השוקולד
אמנם מעולם לא חוויתי את זה, אבל עדיין אולי כדאי שאכתוב משהו (התלבטתי בנושא בימים האחרונים)

אתייחס לדברים מזווית שלי:
1. זה מאוד קשה כשאנו מרגישים לא שלמים עם עצמנו, והסביבה לא יכולה להבין את הקושי, כי זה תכונה ופחות מציאות.
אני בטוח שאת באמת יפה, אבל לך מפריע הנקודה פה והנקודה שם ולכן קשה לך להביט על המכלול שהם רואים.
אני חושב שעם הזמן כדאי לנסות להפנים שהסביבה יותר קרובה לאמת ופשוט תני לעצמך נקודות בונוס ממה שנראה לך.

2. ביחס לבולמיה, זה נשמע קשה ובאמת אין לי מה לומר ורק לאחל רפואה שלמה ולשלוח כחות💪💪💪

3. ביחס לגוף החלש, לפעמים יש לנו סימנים שהגוף כבר לא מסוגל, אבל קשה לנו לעצור, רק נתפלל שהכחות יחזרו אלייך ושתצליחי להתמודד.

לסיכום, רפואה שלמה והחלמה מהירה עם שאר חולי ישראל
משתתף בקושי שלך ורוצה לשלוח לך המון כחות💪💪💪
אני בטוח שאת גיבורה ממש רק בעצם העמידה שלךעל הרגליים, אז הערכתי הכנה נתונה
תודהאנונימי (פותח)
בעז"ה!
משתפת כבולמית לשעבר ב"האנונימי (5)אחרונה
היי יקרה, מכירה את תחושת האשם מקרוב מאוד לצערי.
אני סבלתי מבולמיה במשך שנה עד שלא יכולתי יותר לסבול מרגשות האשם והאפסיות.
פשוט זעקתי לקב"ה שאני לא מסוגלת להמשיך כך!!!
תפילות, תפילות ושוב תפילות.
הפסקתי עם הבולמיה בהדרגה, בהתחלה זה להצליח להקיא רק פעם אחת ביום,
אחכ תקופה של פעם בשבוע,
פעם בחודש,
וב"ה אני כבר ארבע שנים אחרי ההקאה היזומה האחרונה.
אני חושבת שהחלטתי להילחם בזה עד הסוף ברגע שהבנתי שזו מחלה לכל דבר!
ואם אני לא אעשה עם עצמי משהו אף אחד לא יוכל לעזור לי, חוץ מהקב"ה שנותן את הכח להילחם.
בהצלחה רבה יקרה
היי לכם אנשים של עולם מושלם,אנונימי (פותח)

אנשים יפים, מוצלחים,

אנשים של החיים,

ברוכים הבאים לחושך,

ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,

ברוכים הבאים למחלקות סגורות

למבט אטום וריק

ברוכים הבאים לפחד מוות,

לפחד מהמוות

למקומות שבהם אין לכם מה לעשות

בהם אתם הצופים ואתם ההצגה

אתם הטובים ואתם הרעים

אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים

ברוכים הבאים לנפש

לתרופות,לכאבים

למחלות הפחות פוטוגניות

ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט

 של עלייה ירידה ושוב ושוב

ברוכים הבאים למטה

ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף

לרגעי ייאוש אצל אבא

ברוכים הבאים למלחמה על החיים

תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו

אז תיכנסו רק קצת

לא להיבהל

זה בעיקרון לא מדבק

אל תגידו כלום,

תיתנו איזה חיבוק

תעיזו להסתכל קצת בעיניים

תכירו את המבט הזה

תזהו את התהום

ואז תפיצו הלאה

תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים

ואנשים כאלה הם די רגילים

והם לרוב ממש חיים בתוכנו

והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו

ממש רגילה כזאת

אפשר לומר די טובה

ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים

אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו

במחלקה במקום כזה או אחר

נאבק על החיים שלו

אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו

אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש 

והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב

קרוב קרוב

לא לשכוח, לא לשים בצד

יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים

ויש להם משפחה שעומדת בצד

מחזיקה להם את היד

ומתפללת שהם יצליחו

וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום

אל תתעלמו

יש פה אנשים שנלחמים על החיים

ויש להם משפחה.

שלום אני חצויה וכאובהאנונימי (פותח)

מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr

ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי

אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..

ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭

כואב לקרוא על האתגרארץ השוקולד
מאחל לך רק טוב, לצערי לא יודע מה לומר מעבר לזה
אהובה... חיבוק חזק...אנונימי (3)אחרונה

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אני זברה אדומהאנונימי (פותח)

רפואה שלמהארץ השוקולד

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

איך להפסיק?אנונימי (פותח)אחרונה
מקווה שעובד פה יש לי שאלה רפואיתאנונימי (פותח)

לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..

ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף

השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה? 

בבית חולים הדסה בירושלים עושים זאתכי קרוב.
איך עושים תור לזה ועולה כסף?אנונימי (פותח)
??אנונימי (פותח)
כי קרוב? 
כן זה עולה כסףכי קרוב.

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ואיך פונים לאן פונים בעין כרם?אנונימי (פותח)
אתה רוצה מספר או מיקום?כי קרוב.
מספר!אנונימי (פותח)
רפואה שלמה וכל הכבוד על ההשקעהארץ השוקולד
אולי כדאי להתקשר להדסה עין כרם ולשאול אותם?
השקעהאנונימי (פותח)
??אנונימי (פותח)
להחליף רופאאנונימי (3)
אפשר לקבל טלפון דחוף!אנונימי (פותח)אחרונה
האם חולה נפש בעבראנונימי (פותח)
אסור לו לקחת )יותר נכון לשתות קפה או יין אם הוא לא לוקח תרופות כבר מזמן בשלב הזה? והוא במצב יציב לגמרי! מתפקד! עובד ושמח  .! 
זה שאלה שכדאי לשאול רופא או רוקחארץ השוקולדאחרונה
הם ידעו בדיוק
בדיקת mriאנונימי (פותח)

רופא רגיל (אורתופד, רופא נשים..) יכולים גם לפענח את הבדיקה? או רק רדיולוג במכון בו עשיתי את הmri?


מישהו עשה במעייני הישועה? יודעים עד כמה הפענוח מקצועי?

ומה לובשים בבדיקה? אפשר בגדים שלי או שחייב חלוק בית חולים?

ואם עושים עם חומר ניגוד, צריך מלווה לאחרי הבדיקה?

המון בהצלחהארץ השוקולד

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.


לא יודע לגבי פענוח.


ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם


לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

תודה!אנונימי (פותח)
מתכת זה תלוי בכמות המתכת ואיפה היאתמיד בבטחה

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

פענוח רדיולוג עושה, מקבלים אוטומטית ביחד עם הצילוםתמיד בבטחה

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

תודהאנונימי (פותח)אחרונה

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

נוטרןאנונימי (פותח)

למישהו יצא פעם לשתות נוטרן כתוסף מזון ויודע להגיד לי אם זה טעם סביר?

תודה.

המון בהצלחה גיבור/הארץ השוקולד

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

אחרי שניסיתי..אנונימי (פותח)

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

באסהארץ השוקולדאחרונה
כל הכבוד שניסית
הטרידו אותיאנונימי (פותח)
בן של זונה
אוי, כואב ממש לקרואארץ השוקולדאחרונה
מציע לחפש דמות מקצועית שתעזור להתמודד, ולחשוב כיצד לשתף את המשפחה.


בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא

אולי יעניין אותך