ילד צריך את המרחב הפרטי שלו ואני מכבדת את זה, יש כאלה שמטבעם יותר משתפים ויש שפחות

אני משתדלת באופן כללי לשדר את המסר שאפשר לספר לי כל דבר ואני לא נבהלת משום דבר, אפילו אם נראה לך שעשית משהו ממש גרוע עדיף לספר וביחד נמצא דרך לפתור את זה מאשר שתפחד מהתגובה שלי ותיתקע עם זה לבד

ואני די סומכת על הילדים שלי שאם הם יצטרכו להתייעץ איתי הם יעשו את זה,

אני גם מרגישה אותם אם טוב להם והם רגועים או שמשהו מציק להם

אם אני מרגישה על ילד שמשהו קשה לו/משהו עובר עליו אני אנסה לדובב אותו כדי לנסות לעזור, בדר"כ הם נפתחים ומספרים ובדר"כ אני רואה שזה עושה להם טוב, עצם השיתוף כבר "מוריד להם אבן מהלב" וגם אנחנו מחפשים ביחד פתרונות.

לאיזה "הכל" את מתכוונת?

על כל מבחן, על כל מורה שהתעצבנתי עליה,
עלזה שלפעמים הם בעצמם מרגיזים אותי ולא נותנים לי לעשות דברים שאני רוצה לעשות
(למשל יש לי חברות מכל מיני מקומות בארץ וחשוב לי להיות בקשר איתם ואני יכולה לדאוג לזה ולהשקיע על להיפגש איתם בעצמי והם יודעים שאני מסוגלת אבל הם אומרים לי שזה יותר מידי מצידי ושאני צריכה להפחית קשרים.. יש לי חברות ביישוב, חברות באולפנא-האולפנא לא ביישוב שלי, בנות דודות, בנות שהיו גרות ביישוב ועברו, בנות ביישוב שאני גרתי בו פעם.. קיצר באמת יש הרבה ברוך ה' אבל אני לא רוצה לוותר עליהם )
על זה שכבר גדלתי והם לדעתי יכולים לייעץ לי מה חושבים ומה לדעתם נכון בשבילי אבל שההחלטה תהיה שלי ולא שכל דבר יחליטו לי ולא יתנו לי להחליט.. (יש דברים שהם בחירה שלי אבל יש דברים שמבחינתם זה לא ואיאפשר יותר לדבר והם מחליטים לי בעצמם-ואני לא מדברת על דברים שפוגעים בהם כמו למשל באלי לקחת 100 שקל לקניון..)

יצאתי מובנת? אני לא סגורה עלזה אז תגידו אם לא

ותודה רבהה

לא חייבים לשתף בכל דבר. אבל חשוב שיהיה קשר, שהורים ידעו בגדול מה קורה לילד שלהם. וברור שחייבים להגיד לאן הולכים ולקבל אישור. לפעמים הורים רואים דברים שבגיל צעיר עדיין לא רואים. נראה לי שכל אחד עשה משהו בגיל ההתבגרות וחשב שזה בסדר ובעוד כמה שנים פתאום לא הבין למה הוא עשה כזה דבר . וכמובן אם יש בעיה רצינית כדאי לשתף הורים גם אם חוששים מהתגובה. בגיל 18 כבר תחליטי לבד עד 120

אמנם כמו שהזכירו לפני , תלוי בגיל ובאופי של הבת, והקשר אם ההורים.

הבת שלי לפעמים מתעצבנת , "אמא את לא חייבת לדעת הכל"   או "מה זה עניינך בכלל".

אני מסבירה לה שאשמח שתשתף אותי במה שקורה לה ושאני אוזן קשבת לה ולצרכים שלה . ורוצה להיות שוטפת ולדעת.

היא אמנם יותר קטנה , רק בת 9. יש דברים שהיא מספר ויש שלא . מנסה לא לחוץ יותר מדי.

ומסבירה לה , שאם יש דברים חשבים או מסוכנים שהיא וחברות עושות אשמח לדעת שלא תסתיר ממני.

ושאם היא רוצה להתיעץ אני מקשיבה לה ואשמחה לעזור לה לפתור בעיות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות