זו הייתה ה"דרישה" הראשונה שלי כשהתחלתי להיפגש, ורק אח"כ כתבתי עוד כמה תכונות שחשובות לי...

בכל אופן - בשביל עצמך, כדאי לך לעשות לך מעין רשימה של דברים טובים בך. בטוחה שיש עוד. רק צריך להאמין בזה...

בס"ד

ומה יש לי או אין לי זה ממש לא הנושא כאן

אני לא יכולה לדעת שאתה לא מכיר את הכשרונות שלך, אני יכולה לראות פה שהקטנת אותם ממש ושאתה לא ממש מעריך אותם ואת עצמך ולכן הגבתי. ברור שיש עוד סיפור מסביב ואם תרצה תשתף אותו ואם לא אז לא. בינתיים כמובן שאתה זה שצריך לקחת כל בערבון מוגבל לאור העובדה שלנו אין מושג מי אתה באמת.

אני חושבת שלכל אחד יש מעלות כי אני מאמינה באלוקים ומתקשה להאמין שאלוקים יצר אדם בלי מעלות. ציינת בעצמך שיש לך מעלות, הבעיה היחידה היא שאתה לא מעריך את המעלות האלה מספיק. אמרת למשל שאתה לא חכם ואני תוהה על איזו חכמה מדובר? חכמת הנפש? חכמת המתמטיקה? חכמת האנושיות? חכמה זה לא רק חמש יחידות בכל דבר ולהצליח בתואר באוניברסיטה, זה עוד הרבה דברים מעבר ויש בנות שירצו חכמה כזאת ויש שירצו אחרת. כשרוני? בית לא בונים עם כשרון בפסנתר אלא אם כן אתם קבצנים שצריכים לדעת לנגן כדי שיתרמו לכם כסף. נכון שזה כיף והכל אבל לא על זה נבנה בית ויש הרבה בנות שלא יחשבו בכלל לברר אם הוא כשרוני. 

בקיצור, יש בנות שירצו סתם אדם פשוט ושמח שיש לו לב טוב ולא יבקשו לעצמן את כל האנשים האינטלקטואלים שיושבים במגדל השן. נכון שיש גם בנות שזה לא מתאים להן אבל בוא נגיד שבמגזר הדתי לאומי הקלאסי יש הרבה שזה כן יתאים להן.

ב"הצלחה בכל אופן

לאישה ענווה צדיקה מיוחדת ומקסימה

תחשוב על זה גברים שאין להם כלום ומתחתנות עם נשים יפייפיהות וצדיקות 

ויש בנות לא כ"כ יפות  ולא כאלו חכמות שמתחנות עם גברים על רמה...

זיווג זה אך ורק ורק!! מהקב"ה

זיווג זה דבר לא מובן וממש לא הגיוני

נשאר לנו רק לסמוך על הקב"ה

ולעשות את ההשתדלות שלנו 

בעזרת ה' תצליח ותמצא אישה טובה. אני משוכנע. וודאי שאין שום סיבה להיות מיואש מראש. כשהנקודה הזאת תתוקן יוכלו לעזור לך גם להחליף את הניק
שיהיה לך בהצלחה רבה!

רציתי להיות עקרת בית, ראש קטן, כמה שפחות לעבוד וכו'..

אבל אחרי פגישה עם בחור אחד שהבין טוב מאוד מה המצב הבנתי שאני צריכה לקום ולעשות מעשים.

ותהיה עם בטחון בפגישות. תראה את הצדדים הטובים שבך, קודם כל לעצמך ואז גם בחורה תוכל לבד לראות את זה כי זה מה שתשדר.

אם אתה לא עובד או לומד אז כדאי שתמצא מה המקום שלך ובמה אתה בוחר לעסוק- או להתחיל ללמוד (גם תורה זה נקרא)

או להתחיל לעבוד ולהרגיש שאתה עושה משהו עם עצמך, זה ייתן לך בטחון וסיפוק.

אם אתה חושב שזה נכון נראה לי כדאי שתנסה קודם להגיע למצב שאתה מרגיש טוב עם עצמך ולנסות להשתפר ולהתקדם לפני שאתה נפגש עם בנות, העיקר שלא תבוא לפגישה מתוך הרגשה שאתה לא שווה מספיק וחסר כשרונות וחכמה. 

בהצלחה!

נ.ב: כל מה שכתבתי נכתב מנסיון כואב בדיוק באותו עניין עם עצמי. לא באתי לבקר על המצב רק להגיד איך אפשר לשפר אותו.

זה עצמו שאתה לומד בישיבה כמה שנים, ואוהב את זה ומחובר לזה בכל מאודך - זה "כישרון" טבעי ובחירי, עצום מאד.

גם חוכמה זה כישרון שהוא מתנה מה', ומעלה כזו של לומר ואוהב את זה ומחובר לזה - זה עוד יותר. וזה גם ענין של בחירה. לא רק מתנה.

טוב שיש לך מידה של ענוה, זה דבר חשוב.

עם זה, בהיות שאתה כל פעם נתקל בכך שאחרים כאילו "יותר", אולי כדאי לך לשבת כל יום כמה דקות, פעם או פעמיים ,ולמצוא איזו נקודה של טוב שה' נתן לך - בלי השוואות - לשמוח בה, עם מה שיש עוד להתקדם כמובן, ולהגיד תודה לה'.

תשמח בשמחה שיש לך, תשמח ברצון שלך לעזור לאחרים, בלימוד שלך, בכך שזה נראה לך "טבעי" כי אתה מחובר לכך בכל מאודך.. תשמח גם בדברים שנראים לך קטנים. תודה לקב"ה. ותקבל מזה מרץ גם לעלות עוד.

סביר שאחרי שבועות מעטים ככה, אתה כבר תרגיש יותר עם ביטחון עצמי במידה הנכונה.

אם תתרגל כל יום למהלך הזה - "שני כדורים ביום".. - אתה כבר תזכור מעצמך את התוכן. יש אנשים שזה ממש עזר להם.

מה אני אוהב לעשות? מה התחביבים שלי? לנגן, לקרוא, לטייל וכו'...

האם יש משהו מהתחביבים האלו שאני יכול לעסוק בו ולפתח אותו יותר? זה יכול להיות גם רק בתור משהו נחמד לעשות בזמן הפנוי ולא דווקא משהו לעבוד בו. אם זה יכול להיות עבודה- מה טוב!

במה אני טוב? נכון שאמרת שהרבה אנשים יותר טובים ממך, אבל בטח יש דברים שאתה טוב בהם.

אם זה להקשיב, לצייר, לשיר, ליצור מכשירים, לשטוף כלים, לשמח אנשים, לשחק עם ילדים, ללמד, ללמוד ועוד כיד הדימיון הטובה.

מה אני רוצה לעשות בחיים? 

עד מתי להמשיך בישיבה? אולי להיות אברך לעוד הרבה זמן ואולי להתחיל ללמוד משהו?

האם יש משהו מהכישרונות והדברים שאתה אוהב לעשות שיכול לעזור לך במציאת הייעוד ואתה רוצה לעסוק בו?

מה כוונתך שבעולם התורה צריך שכל? נשמע כאילו אתה לא ממש מצליח בלימוד מצד שני עובדה שאתה לומד כמה שנים ורצה להמשיך. משהו פה לא מסתדר לי..

באופן כללי לא הבנתי מה הבעיה בלהיות בינוני? מה, כולם מצויינים בעולם?

איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מצאו את עצמם בעולם התורה והעבודה? מי אמר שצריך להיות 100%? 

יכול להיות שאם אתה מרגיש יותר מחובר לעולם גמילות החסדים תוכל למצוא תעסוקה שקשורה בעזרה לאנשים.

כן, כן גמילות חסדים זה לא אומר שאי אפשר לקבל כסף על מה שאתה עושה.

לא יודעת מה הכיוון שלך אבל יש הרבה עבודה בעזרה לאנשים. צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, ייעוץ כלשהו, טרפיה, מורה פרטי, חינוך מיוחד, פסיכולוג, ריפוי בעיסוק, המון תחומים...

בעז"ה גם אתה תמצא את מקומך וזה לא יפריע.

ואולי ה' ייתן לך גם כוחות להצליח להשתפר ולעלות למעל הממוצע אם זה מה שאתה צריך ואם הוא 'חושב' שזה נכון לך.

לא מתחתנים עם הכישרון אלא עם הבן אדם

כשרונות חכמה או יופי לא עוזרים בחיי נישואים (אולי רק בדייטים) מה שעוזר להקים בית טוב זה מידות טובות. 

חוץ מזה אל תשכח שלכל בן אדם יש זיווג וזה נקבע לו עוד 40 לפני שהוא נולד, לא כתוב בשום מקום שהבת קול מכריזה זיווג רק על האנשים המוצלחים..

בהצלחה

הזיווג כבר נקבע מראש ואם הדרך שה' רוצה שתתחתן זה דרך דייטים אתה תשרוד את הדייטים ותתחתן

אני ראיתי אנשים שאני מכירה עם מגרעות נוראיות  או מכוערים מאד שהתחתנו, אז קל וחומר שאתה שעוד יש לך כמה מידות טובות תשרוד את הדייטים ותתחתן בעז'ה.

תצא בשמחה, בנחת.

אלו מעלות טובות בפני עצמן. אתה לא יוצא למבצע שיווק - אתה נפגש. והמעלות הללו תתשקפנה מתוך הפגישות, וכאלו - בעלות מידות טובות וצדיקות - שזה מה שהן מחפשות, תשמחנה בכך.

[ולכתוב הודעה כזו, "בלי שכל", קצת קשה... אז כנראה שגם שכל יש לך קצת יותר ממה שאתה חושב, וגם ענוה קצת יותר ממה שאתה מבחין....]

הצלחה רבה!

"מעלה" - זו לשון נקבה יחיד. אז בלשון רבים "תשתקפנה". אם כי באמת אפשר לכתוב גם סתם "ישתקפו"..

למה אתה כ"כ בטוח בזה שאין לך כשרונות?? וגם אם כן, תאמין לי שהרבה בחורות שואפות להתחתן עם אחד כמוך שכ"כ צדיק ורוצה לעשות טוב!!!!!! מבטיחה לך!!!!!!!! לפי דעתי זה שאתה חושב שאתה לא מוכשר בא לך ממקום מסוים- או שמישהו מוריד לך את הביטחון העצמי- ואם כן, אל תקשיב ותקח ללב בחיים כאלה אנשים!!!!! או שפשוט אתה בעצמך לא מעריך את הכישרונות שיש לך, ואם ככה- כדאי שתתחיל לעשות לעצמך כל מיני דברים שיעלו לך את הביטחון העצמי, אל תתיאש בחיים!!!!! מקווה שעזרתי.

תעצור שניה מלהתרגש - ותראה שאכן מה שאתה חושב שלא יקרה ו"אינך ראוי", קורה וממש שמחים בכך.

כך גם יהיה בעז"ה עם מי שתמצא מתאימה לך....

והמון הצלחה!!

עם ענווה מגיעים רחוק- זה בדוק

בס"ד

בד"כ אני אדם נחמד יותר

[אני כמעט תמיד אדם נחמד אבל בפורום זה קצת קשה להעביר טונים. אם כי גם במציאות כנראה הייתי נוזפת בך אבל היה אפשר לראות שזה מאכפתיות]

ב"הצלחה רבה רבה!

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך