זו הייתה ה"דרישה" הראשונה שלי כשהתחלתי להיפגש, ורק אח"כ כתבתי עוד כמה תכונות שחשובות לי...

בכל אופן - בשביל עצמך, כדאי לך לעשות לך מעין רשימה של דברים טובים בך. בטוחה שיש עוד. רק צריך להאמין בזה...

בס"ד

ומה יש לי או אין לי זה ממש לא הנושא כאן

אני לא יכולה לדעת שאתה לא מכיר את הכשרונות שלך, אני יכולה לראות פה שהקטנת אותם ממש ושאתה לא ממש מעריך אותם ואת עצמך ולכן הגבתי. ברור שיש עוד סיפור מסביב ואם תרצה תשתף אותו ואם לא אז לא. בינתיים כמובן שאתה זה שצריך לקחת כל בערבון מוגבל לאור העובדה שלנו אין מושג מי אתה באמת.

אני חושבת שלכל אחד יש מעלות כי אני מאמינה באלוקים ומתקשה להאמין שאלוקים יצר אדם בלי מעלות. ציינת בעצמך שיש לך מעלות, הבעיה היחידה היא שאתה לא מעריך את המעלות האלה מספיק. אמרת למשל שאתה לא חכם ואני תוהה על איזו חכמה מדובר? חכמת הנפש? חכמת המתמטיקה? חכמת האנושיות? חכמה זה לא רק חמש יחידות בכל דבר ולהצליח בתואר באוניברסיטה, זה עוד הרבה דברים מעבר ויש בנות שירצו חכמה כזאת ויש שירצו אחרת. כשרוני? בית לא בונים עם כשרון בפסנתר אלא אם כן אתם קבצנים שצריכים לדעת לנגן כדי שיתרמו לכם כסף. נכון שזה כיף והכל אבל לא על זה נבנה בית ויש הרבה בנות שלא יחשבו בכלל לברר אם הוא כשרוני. 

בקיצור, יש בנות שירצו סתם אדם פשוט ושמח שיש לו לב טוב ולא יבקשו לעצמן את כל האנשים האינטלקטואלים שיושבים במגדל השן. נכון שיש גם בנות שזה לא מתאים להן אבל בוא נגיד שבמגזר הדתי לאומי הקלאסי יש הרבה שזה כן יתאים להן.

ב"הצלחה בכל אופן

לאישה ענווה צדיקה מיוחדת ומקסימה

תחשוב על זה גברים שאין להם כלום ומתחתנות עם נשים יפייפיהות וצדיקות 

ויש בנות לא כ"כ יפות  ולא כאלו חכמות שמתחנות עם גברים על רמה...

זיווג זה אך ורק ורק!! מהקב"ה

זיווג זה דבר לא מובן וממש לא הגיוני

נשאר לנו רק לסמוך על הקב"ה

ולעשות את ההשתדלות שלנו 

בעזרת ה' תצליח ותמצא אישה טובה. אני משוכנע. וודאי שאין שום סיבה להיות מיואש מראש. כשהנקודה הזאת תתוקן יוכלו לעזור לך גם להחליף את הניק
שיהיה לך בהצלחה רבה!

רציתי להיות עקרת בית, ראש קטן, כמה שפחות לעבוד וכו'..

אבל אחרי פגישה עם בחור אחד שהבין טוב מאוד מה המצב הבנתי שאני צריכה לקום ולעשות מעשים.

ותהיה עם בטחון בפגישות. תראה את הצדדים הטובים שבך, קודם כל לעצמך ואז גם בחורה תוכל לבד לראות את זה כי זה מה שתשדר.

אם אתה לא עובד או לומד אז כדאי שתמצא מה המקום שלך ובמה אתה בוחר לעסוק- או להתחיל ללמוד (גם תורה זה נקרא)

או להתחיל לעבוד ולהרגיש שאתה עושה משהו עם עצמך, זה ייתן לך בטחון וסיפוק.

אם אתה חושב שזה נכון נראה לי כדאי שתנסה קודם להגיע למצב שאתה מרגיש טוב עם עצמך ולנסות להשתפר ולהתקדם לפני שאתה נפגש עם בנות, העיקר שלא תבוא לפגישה מתוך הרגשה שאתה לא שווה מספיק וחסר כשרונות וחכמה. 

בהצלחה!

נ.ב: כל מה שכתבתי נכתב מנסיון כואב בדיוק באותו עניין עם עצמי. לא באתי לבקר על המצב רק להגיד איך אפשר לשפר אותו.

זה עצמו שאתה לומד בישיבה כמה שנים, ואוהב את זה ומחובר לזה בכל מאודך - זה "כישרון" טבעי ובחירי, עצום מאד.

גם חוכמה זה כישרון שהוא מתנה מה', ומעלה כזו של לומר ואוהב את זה ומחובר לזה - זה עוד יותר. וזה גם ענין של בחירה. לא רק מתנה.

טוב שיש לך מידה של ענוה, זה דבר חשוב.

עם זה, בהיות שאתה כל פעם נתקל בכך שאחרים כאילו "יותר", אולי כדאי לך לשבת כל יום כמה דקות, פעם או פעמיים ,ולמצוא איזו נקודה של טוב שה' נתן לך - בלי השוואות - לשמוח בה, עם מה שיש עוד להתקדם כמובן, ולהגיד תודה לה'.

תשמח בשמחה שיש לך, תשמח ברצון שלך לעזור לאחרים, בלימוד שלך, בכך שזה נראה לך "טבעי" כי אתה מחובר לכך בכל מאודך.. תשמח גם בדברים שנראים לך קטנים. תודה לקב"ה. ותקבל מזה מרץ גם לעלות עוד.

סביר שאחרי שבועות מעטים ככה, אתה כבר תרגיש יותר עם ביטחון עצמי במידה הנכונה.

אם תתרגל כל יום למהלך הזה - "שני כדורים ביום".. - אתה כבר תזכור מעצמך את התוכן. יש אנשים שזה ממש עזר להם.

מה אני אוהב לעשות? מה התחביבים שלי? לנגן, לקרוא, לטייל וכו'...

האם יש משהו מהתחביבים האלו שאני יכול לעסוק בו ולפתח אותו יותר? זה יכול להיות גם רק בתור משהו נחמד לעשות בזמן הפנוי ולא דווקא משהו לעבוד בו. אם זה יכול להיות עבודה- מה טוב!

במה אני טוב? נכון שאמרת שהרבה אנשים יותר טובים ממך, אבל בטח יש דברים שאתה טוב בהם.

אם זה להקשיב, לצייר, לשיר, ליצור מכשירים, לשטוף כלים, לשמח אנשים, לשחק עם ילדים, ללמד, ללמוד ועוד כיד הדימיון הטובה.

מה אני רוצה לעשות בחיים? 

עד מתי להמשיך בישיבה? אולי להיות אברך לעוד הרבה זמן ואולי להתחיל ללמוד משהו?

האם יש משהו מהכישרונות והדברים שאתה אוהב לעשות שיכול לעזור לך במציאת הייעוד ואתה רוצה לעסוק בו?

מה כוונתך שבעולם התורה צריך שכל? נשמע כאילו אתה לא ממש מצליח בלימוד מצד שני עובדה שאתה לומד כמה שנים ורצה להמשיך. משהו פה לא מסתדר לי..

באופן כללי לא הבנתי מה הבעיה בלהיות בינוני? מה, כולם מצויינים בעולם?

איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מצאו את עצמם בעולם התורה והעבודה? מי אמר שצריך להיות 100%? 

יכול להיות שאם אתה מרגיש יותר מחובר לעולם גמילות החסדים תוכל למצוא תעסוקה שקשורה בעזרה לאנשים.

כן, כן גמילות חסדים זה לא אומר שאי אפשר לקבל כסף על מה שאתה עושה.

לא יודעת מה הכיוון שלך אבל יש הרבה עבודה בעזרה לאנשים. צרכים מיוחדים, נוער בסיכון, ייעוץ כלשהו, טרפיה, מורה פרטי, חינוך מיוחד, פסיכולוג, ריפוי בעיסוק, המון תחומים...

בעז"ה גם אתה תמצא את מקומך וזה לא יפריע.

ואולי ה' ייתן לך גם כוחות להצליח להשתפר ולעלות למעל הממוצע אם זה מה שאתה צריך ואם הוא 'חושב' שזה נכון לך.

לא מתחתנים עם הכישרון אלא עם הבן אדם

כשרונות חכמה או יופי לא עוזרים בחיי נישואים (אולי רק בדייטים) מה שעוזר להקים בית טוב זה מידות טובות. 

חוץ מזה אל תשכח שלכל בן אדם יש זיווג וזה נקבע לו עוד 40 לפני שהוא נולד, לא כתוב בשום מקום שהבת קול מכריזה זיווג רק על האנשים המוצלחים..

בהצלחה

הזיווג כבר נקבע מראש ואם הדרך שה' רוצה שתתחתן זה דרך דייטים אתה תשרוד את הדייטים ותתחתן

אני ראיתי אנשים שאני מכירה עם מגרעות נוראיות  או מכוערים מאד שהתחתנו, אז קל וחומר שאתה שעוד יש לך כמה מידות טובות תשרוד את הדייטים ותתחתן בעז'ה.

תצא בשמחה, בנחת.

אלו מעלות טובות בפני עצמן. אתה לא יוצא למבצע שיווק - אתה נפגש. והמעלות הללו תתשקפנה מתוך הפגישות, וכאלו - בעלות מידות טובות וצדיקות - שזה מה שהן מחפשות, תשמחנה בכך.

[ולכתוב הודעה כזו, "בלי שכל", קצת קשה... אז כנראה שגם שכל יש לך קצת יותר ממה שאתה חושב, וגם ענוה קצת יותר ממה שאתה מבחין....]

הצלחה רבה!

"מעלה" - זו לשון נקבה יחיד. אז בלשון רבים "תשתקפנה". אם כי באמת אפשר לכתוב גם סתם "ישתקפו"..

למה אתה כ"כ בטוח בזה שאין לך כשרונות?? וגם אם כן, תאמין לי שהרבה בחורות שואפות להתחתן עם אחד כמוך שכ"כ צדיק ורוצה לעשות טוב!!!!!! מבטיחה לך!!!!!!!! לפי דעתי זה שאתה חושב שאתה לא מוכשר בא לך ממקום מסוים- או שמישהו מוריד לך את הביטחון העצמי- ואם כן, אל תקשיב ותקח ללב בחיים כאלה אנשים!!!!! או שפשוט אתה בעצמך לא מעריך את הכישרונות שיש לך, ואם ככה- כדאי שתתחיל לעשות לעצמך כל מיני דברים שיעלו לך את הביטחון העצמי, אל תתיאש בחיים!!!!! מקווה שעזרתי.

תעצור שניה מלהתרגש - ותראה שאכן מה שאתה חושב שלא יקרה ו"אינך ראוי", קורה וממש שמחים בכך.

כך גם יהיה בעז"ה עם מי שתמצא מתאימה לך....

והמון הצלחה!!

עם ענווה מגיעים רחוק- זה בדוק

בס"ד

בד"כ אני אדם נחמד יותר

[אני כמעט תמיד אדם נחמד אבל בפורום זה קצת קשה להעביר טונים. אם כי גם במציאות כנראה הייתי נוזפת בך אבל היה אפשר לראות שזה מאכפתיות]

ב"הצלחה רבה רבה!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה