עכשיו אנחנו סגוריםיחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך י"א בסיון תשע"ח 11:18
בסוף מוצאים דרך להתעסק עם הגוף הארור הזה בכל מצב. גוףגוףגוףגוף איזה דבר דוחה.


בואו נשנא את עצמנו כי למרות הכל אני לא מצליח לעמוד ביעדים שאני מציב לעצמי. ולא, הם לא אסטרונומיים, זה פשוט שאני חלש מדי.




טוב לשים לב (בכלל טוב לשים לב) שידיעות שנקלטו במוח בצורה יבשה בסה"כ (בסדר, זה לא היה יבש. היה בכי והייתה תחושת חידלון ואינאונים וספק שמאכל וכופה את הגוף לרעוד כי הוא עומד להיגמר) משפיעות עליי בצורה כל כך ברורה לאחר זמן. פתאום אני חי דברים שחשבתי שעזבו אותי. זה (טיפות, הכל מתנקז אל הלב בטיפות, לא יותר) הרב קוק והרב סולובייצ׳יק ור' צדוק ורבי נחמן והרב שג"ר ובעולמות רחוקים-אחרים זה מכתב אחד של קירקגור לדוגמה (באותה אנחת-לב אני מודה על כל הרשמים שעזבו אותי וגם על כל האמיתות שמפעמות בתוכם, ויש גם אמת צורחת בעולמות לא לי).
נסיונות של בני אדם אחרים להיתלות באמת גורמים לבכי בקלות. (אני זוכר איך בבית מדרש שמה מישהו צעק "אלוקים שונא את הסטרא אחרא" ואני --).


אני רוצה אנשים מסויימים מאוד מסביבי ואני לא יודע איך לקרוא להם.



כשאני חושב כל הדברים שנכתבים כאן אני יודע שהם רחוקים ממני בסוג של מתח מובנה, אז כדאי לקחת את זה בחשבון כשקוראים דברים שאני כותב, במיוחד פה.

(מותר להגיב וסליחה אם השתלטתי על הפורום).
אני רוצה להיות טוב במשהויחידי
|בוכה|
דברים מטומטמים לוקחים ממני את הרצון לחיות.
(איך זה קורה?)


אני חי בכלום שגדל מיום ליום.

קוראים לזה כאב?
אנחנו שונאים את עצמנו בלי קשר לכלוםאנונימי (2)

כל השאר זה רק עוד סיבות טובות 

נכוןיחידי

אבל עדיין. אני לא רוצה עוד סיבות. 

(והיי. ממש משמח אותי שמגיבים פה.)

יש לי התראות מפה. משומה אנונימי (2)

אולי כי פעם הייתי פה

 

זה קשה לא למצוא עוד סיבות, כי אותן יש בשפע

העניין הוא לאהוב בלי תנאים. 

 

(היי, בשמחה ממש)

 

 

אה.יחידי

אני עוד אעלה לפה דברים, אז אם לא בא לך..

 

נכון. צריך להפנים את העניין.

 

תודה

נחיה עם זהאנונימי (2)

ונגיב  

יוהויחידי
מה שאת/ה רוצה.
אנונימי (2)


מאבדיםיחידי
מזמן התחלתי לאבד הכל (מה זה הכל? זה שכל שלא נראה שנשאר ממנו משהו ולב שיודע להתכווץ פנימהחוצה (היום הוא רק פנימפנימה והכל נלחץ אל תוך הסוף שהוא הכי-הכי בפנים) והיכולת להיבלע בתוך סוגריים מול כל מה שנקרע בחוץ (סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים בתוך סוגריים שאין להם תוך) זה הכוח לסיים כלומר להגיד משהו שלם גם אם תחת העור הכל מתפורר וזע ובוער. זה היופי הזה, היופי לעצור הכל בנקודה).
..יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ט"ו בסיון תשע"ח 02:07
אני כאן, בְּשׁוֹב שלך (כלומר המקום בו מותר לקרוא לך א ל ו ה י ם).
מגעיל פה, נורא מגעיל. אני בעמוד 110 בשתהיי לי הסכין.
נפסיק? כן.

לפעמים אני חושב שהשוֹב הזה הוא דבר גדול הרבה יותר משאנחנו חושבים. זאת אומרת, נכון הקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן? אז נדמה לי שעולמות שלמים היו עולמות-שוֹב. וכשאנחנו נופלים מטה אפשר לדבר על העולמות הקטנים יותר, בני-האדם. יש אנשי-שוֹב, אתם מבינים? זאת הכרה שאם מבינים אותה היא לא מרפה; יש אנשים שכל הַפְּנים שלהם ת מ י ד יתפלש אל התוהו.

אני לא יודע אל מי אני מדבר אבל בכל מקרה תדמיינו כאן הרבה מלל שנעצר איפשהו בבלוטה חונקת בגרון או באצבעות רועדות על המקלדת.
צריך לזה שם. או שלא, לא יודע.יחידי
זה ההבדל בינינו, נכון? אני תמיד אמרתי שהדברים הנכונים כבר נאמרו ואת תמיד אמרת שהאמיתות עדיין רועדות מתחת לאדמה וצריך רק לשאוב אותן משם, בכוח. ילדה של שתיקות אומרים? מותר לומר לך בכלל?

תקשיבי (אם אלחש בטח תהיי מוכנה להקשיב), אנחנו נשרטים כאן מהאורות, מהריצות אחד אחרי השנייה בגרונות ניחרים ובידיים ריקות. כמה תעתוע.

בואי נברח, אוקיי? אבל בהליכה, נתפזר ביחד, הרוח תתלוש אותנו בלי שנצטרך להתאמץ ולסכן את עצמנו.

יפה שם, אני בטוח. ואפשר לבכות שם בלי ים ובלי מדבר ובלי דמעות. איך אפשר להתנגד בכלל?
את באה? בבקשה.
..יחידי
אם אמשיך למדוד את עצמי באותם הפרמטרים כנראה שלעולם לא אוהב את עצמי. או שבכלל, המדידות האלה, הן מתישות אותי מבפנים.

מי שעושה יותר יח"ל במתמטיקה הוא חכם יותר ומי שרזה יותר הוא יפה יותר ומי שלומד מהר יותר בוודאי מרגיש את הקב"ה נושף בעורפו פעמיים ביום. לא, נכון? הרי אלו שטויות, זה ברור. זה ברור אבל כך נראה הקיום שלנו למרבה הטרגדיה והאיוולת.
מה הפתרון לכך? אנחנו צריכים לחיות מהמפגשים היחידים שיכולים להתרחש רק על ידינו. מהמפגש עם התורה, מפגש עם כל ידע מכל סוג, מפגש בין בני אדם, מפגש ביני לבין עצמי, ויש עוד הרבה, תאמינו לי.
בלי זה אנחנו נרגיש איך לאט לאט (או במהירות שיא, תלוי ביכולת העמידה) אנחנו מאבדים את הקיום שלנו לטובת החזקים ממנו, החכמים ממנו, ותמיד יהיה מי שיותר ממנו.

הרב מדבר על זה בתחילת פרק ב' באורות התורה. העולם צריך לאמץ את זה.
מה עושים בתקופות עומס?יחידי
ישנים.

אני נגמר ואני לא יודע למה.
(אני יודע אבל אני לא מעוניין לחזור לדוש בזה וליפול חזק יותר).
הסיבוב הזה היה מהיר.יחידי
זאת אומרת, חצי שנה? תשעה חודשים? זהו.
איך תמיד אנחנו חוזרים לאותו המקום. אבל זה כדורי או משהו כזה (עוד לא מצאתי דרך גיאומטרית לתאר את הקיום).
איזה כיף איזה כיף.
שוב היופי הוא מאותם הדברים.
(היום למדתי עם מתניה ליקוטי תורה על הפרשה והייתי שם. מאוד.)
וכאן, תודה לא-לוהים.
(לא כדורי, ספירלה)אנונימי (3)
מקווה שמותר להגיב.
(הו, הסתכלות מעניינת)יחידי

מותר. זה אפילו משמח לדעת שמישהו קרא חלקים מזה.

 

(אפשר שתזדה\י באישי בבקשה?)

כאב מפגר.יחידי
יה הצילני/הרב אלחנן ניר


אֱלֹהֵי אֶלְחָנָן
יָהּ הַצִּלֵנִי מִמַסְגֵר,
מֵעֲזוּבָה, מֵרוּחוּת כּבֵדוֹת,
מִשְׁמוּעוֹת רַבּוֹת הַבָּאוֹת לְאַט.
יָהּ הַצִּילֵנִי מִגּוּר עַל עָנָן,
מִפַּחַד פֶּרָח פּוֹרֵחַ מִפַּחַד פֶּרַח נוֹבֵל
מִדּמִיוֹנוֹת לְבָנִים.
אַל תַּעֲנֶה, עֲשֵׂה דְּבָרִים שְׁבִּיכָלְתְּךָ,
תֵּן לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת
(אֶלְחָנָן נֵרְיָה בֶּן רָחֵל, לְהַצָּלָה)
תֵּן מִתּוֹךְ יָהּ
אֶלְחָנָן אֱלֹהִים אֵיפֹה
אֲבָל לָמָּה הַטְּרָגֶדְיָה רֶגַע לִפְנֵי
יָהּ הַצִּילֵנִי מֵהַצֵּל, מֵהַצַּלְמָוֶת, מֵהַצְּלוֹתָא הַצְּלוּיָה,
מֵרַוָּקוּת שֶׁבּכָל הָעוֹלָמוֹת,
יָהּ אוֹמְרִים שֶׁהַחַיִּים לֹא קָשִׁים, מִשְׂחָק קוֹרְאִים לָזֶה
אָז מָה אֲנִי
צוֹעֵק
יָהּ הַצִּילֵנִי

השיר הזה קרוב כל כך.

כמה כמה כמה. אוף. אני רוצה שהכל ייקרע.
(הדקירות חזקות עד שנימים דקים שלי בוכים).
כמה אפשר לרעוד?יחידי
סכסוך גוף-גוף זה כמו טיל קרקע-קרקע.
אני חושב שאין יותר מדי בנים עם הדבר הזה.

פעם היא אמרה שֶׁלב שלה בוכה ושנינו פקפקנו
היום אני מאמין מאוד
..יחידי
זה היה קרוב מאוד ולכן כל כך רחוק. אתה נוכח-לא-נוכח לאנשים שאתה רוצה שינכיחו אותך במקומות שאתה רוצה. ועכשיו הונכחתי במקום רחוק.
אז הגרון נושך את עצמו במרירות והלב ננשף במהירות. אבל צריך, צריך להמשיך.
למה הגוף הזה למה הגוף הזה.יחידי
אני נשבר על אחרים ומתפלל שישַברו איתי.

בבקשה בבקשה בבקשה.יחידי
נכמוס כל התפילות באינמילים בוכה שלנו
איזו שבת.יחידי
לא חשבתי שמאבקים עם עצמי יגיעו לרמות כאלו.
אני נורא רוצה לכתוביחידי

יש לי על מה, צריך ללמוד איך.

 

 

בואו נסכם את השבת.

ערב שבת:

אבא מסיע אותי לשם. רואים רכב רפואי של החטמ"ר ומסתבר שזה תלמיד של אבא. מגניב.

נכנס. 

ליל שבת:

הולכים לביהכנ"ס, הרב דני מתפלל ודורש. איזה יופי, כיף. אחים של שמחה, צחוקים. סעודה. פעילות מצחיקה שלהם. סבב כיתתי. תחי המבוכה. יאיר מגיע. מה לעזאזל קורה כאן. שנים. קצת תניא אחרי הרבה זמן. דיבורים עם כמה חברה. ישנים. התעוררתי אינסוף פעמים, הפלציב הזה.

בוקר:

רבע לשמונה, כמה מילים לידידיה. חוזרים לישון. שמונה וקצת מתארגנים. החלטנו להתפלל בביהכנ"ס. היה יפה למדי. חוזרים לד"ת. קידוש. תניא. מתניה מגיע וזה נורא מביך. סעודה. עוד פעילות משעשעת. שניים מקרא. הבאתי את הפלציב למשה אז ניסיתי לישון על ארבעה כיסאות. לא שינה מדשנת במיוחד (אל תנסו בבית). מעירים את הרב ערן. מנחה. פעילות של המדריכים, שברתי באמצע. יהודה עמיחי. פעילות של הרב ערן. הוא ראה את הספר של יהודה עמיחי וביקש להקריא את "אין כא-להינו" שלו. פעילות שלמה על זה, היה מוזר.

סעודה שלישית. שירים בחוץ. הרב יגאל יותר מדי משעשע. ערבית. הבדלה. סוף.

(מה לא נכתב כאן? המון. היה לי קשה, בקיצור.)

 

..יחידי
לנשום.

אני רועד כמו דפוק. בודד לי.
אוף.יחידי
אני מפודח ברמות קשות, לעזאזל. זה מרגיש הרבה יותר מפדיחה. זה טפשי, אבל זה משתק, באמת. ולמה עם בן אדם שאני כלכך מעריך.

רע לי

אני הולך לעבור לנוקיה בעז"ה ואז אולי אצליח לכתוב.
..יחידי
הקב"ה כל כך יש שככל שמתקרבים אליו הופכים ליותר מתנשאים, למרבה הטרגדיה.
הקוצקר היה אומר ש"גאות לבש" אבל בלי הלבושים הוא כלכך לא גאוותן ומתנשא.
(זה אומר שהאינטימיות אמנם קיימת אבל היא עדיין מלאה בלבושים על גבי לבושים.)

למה האינטימיות הזאת בסכינים ובאש, למה.

אני רוצה אמת.
מה אנחנו בתוך הנצח הזה?יחידי
אנשים כמוני יבכו מחר בנתיב האבות. איפה זה נכנס בנצח שלנו? זה נכנס בכלל?

אנחנו מרגישים עכשיו שכן, למי אכפת.
תגידי לי, בבקשהיחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ב' בתמוז תשע"ח 13:44
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ל' בסיון תשע"ח 23:51
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ל' בסיון תשע"ח 23:51
מה את מרגישה? שאני זבל של בנאדם? שאני מכיל? שאני מנסה לעטוף ואת רוצה לקרוע אותי בכלל?

אני רועד

מה אני אמור להבין?
אפשר די?יחידי
ממי בכלל אני מבקש?

יש מקום לצעוק בו את כל המילים האסורות?
לא מבינים אותי. אני רוצה לברוח רחוק, לא יכול עם ההידרדרויות המטורפות שלי.

הרגשתם פעם דבילים? הרגשתם דבילים בגלל דברים דביליים?
ירדתי ביום שישי לארבע יח"ל מתמטיקה. בחמש הרגשתי מטומטם אבל זו הרגשה של הקרבה, של ייסורים למען איזו תכלית קולקטיבית שמישהו החליט שהיא שווה משהו. בארבע אני לא לומד בינתיים אבל בכל מקרה, התחושה לא השתנתה ואולי החמירה. הרי מה? אני אוציא 85? 100? זה רק ארבע.

אין לי מקום, זה כואב.
דייחידי
אני לא יכול עם הטמטום שלי.

המצב הוא שרוב המאבקים שלי הם ביני לבין עצמי, וזה מתכון לשנאה עצמית.

מתנדב להכאיב לי?

(הגופנפש בוכים ביחד, איזה תיאום.)
..יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ב' בתמוז תשע"ח 14:27
היא רוצה לדעת שהיא בסדר ואני רוצה לדעת שהיא בסדר?
בזבוז כוחות מצדי?
אני סתם, סתם.
לעזאזל.
למה קשה ככ?
את.יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ג' בתמוז תשע"ח 23:02
..
מישהו כאן? תגידו.יחידי
מידי פעםאנונימי (2)


תודהיחידי
מקווה שזה לא שולח לך התראה בכל פעם. אה, ואשמח אם תאמר/י מי את/ה באישי אם זה אפשרי.
זה שולחאנונימי (2)


אוייחידי
את/ה יותר ממוזמן/ת לבטל את זה.
זה לא מבטל, ניסיתי.אנונימי (2)

להזדהות מפצלש יעזור?

אוי. לא נעים לי. יחידי
המ. עדיף שלא אבל עדיף מכלום.
..יחידי
תחינה על ורידים רועדים שלי, אפשר?
אני משתגע.

שמישהו ימלא אותי.
שמישהו, בבקשה, יגע.
נדבר על זה.יחידי
נורא קשה לחזור בכל מוצ"ש לאותו המקום. זו נקודה שבה התפילות חוזרות על עצמן, והבכי שוב על אותם כשלונות העמידה. ותמיד, זה אני מול עצמי.
על הידיים הנוראיות, על עודף מה שנכנס ועל מיעוט מה שיוצא, על המרחק ושוב על המרחק.
יצאתי אובססיבייחידי
אין לי שליטה על עצמי.
..יחידי
זה מתסכל שיצא שם רע גדול כ"כ על הרבי. אני לא חב"דניק מוצהר וכנראה שגם לא אהיה הארד קור אף פעם אבל הרבי הוא מהאנשים שהכי חסרים בדורנו ושהכי חסרים לי.
עומק בלתי נתפס, חודר, ואור גדול.
ב"ה שיש לי מה ללמוד ממנו.
..יחידי
רע לי והכל בגללי. אני עומד להיכשל עכשיו.

אני לבד בסופו של דבר
גם ביחד אנחנו נורא לבד

בא לי לדפוק את צרחת חיי
..יחידי
היום הייתה אינטימיות והיו לחישות לב ונגיעה בכאב.


עיסה שקראת גוףיחידי
איך לומדים להשלים איתה?

שני חצאים או שלמות אחת? או שאולי שלמות אחת היא פיסה מהשלמות שמעליה אז מה לנו?

יש באיזה שיר של אלחנן פרפראזה לקוצקר "אין שלם מלב שלם". טוב, שם עם הקונטקסט זה פשוט כלכך מדוייק.

עולם שהוא העלם, העלם גדול |נאנח|
..יחידי
אני עסוק יותר מדי באיך הדברים יבואו במגע עם החוץ במקום לחיות את החיים ולא להכניס לתוכם את הופעות הדברים.
אמרתי את זה, וזה לא כל כך מסובך.

איך אני משתעבד לאנשים, זה נוראי.
אני בכלל נוראי.

למה אני פה בכלל למה

|צורח|יחידי
נמאס לי
..יחידי
למה מישהו באמצע החיים מחליט שהוא עוזב את הסמארטפון ועובר לנוקיה?
אולי, אולי כדי לזרוק את העולם רחוק מההכרה שלו. כלומר, סתם ככה, אנחנו נורא שקועים בהעלם הזה. אנחנו נמצאים בכל כך הרבה נקודות מפגש עם מה שמחוץ לנו, עד שכל מפגש הופך להיות (לפעמים מתוך רצון, פעמים רבות יותר בעל כורחנו) דל. איבדנו את היכולת לראות את היופי. אנחנו כל הזמן, והרבה מזה הודות לתודעה שהכניסה בנו תרבות הסמארט, באים במגע עם אין סוף נקודות בשלל מרחבים, רחוקים וקרובים. זה כואב אם מבינים מה קורה כאן. החיים ניתנו לנו במרחב שאם לא חודרים אל הפרטים שבו - הוא נראה ריק. אנחנו, במקום לגלות את האור והיופי וגם את הקב"ה בין הקפלים הגסים, רצים לגעת בעוד מקומות עם המציאות. דוגמה נהדרת לזה היא החדשות. המהירות הזאת שפושה על התודעה החדשותית, מונעת ממנו את התיקון, את האפשרות למחות על עוולות, את העמידה האנושית שהייתה מאז ומעולם לכאוב אל מול הרס או אובדן. באופן אבסורדי, החידוש האמיתי, שהוא החידוש שבנפש פנימה, הולך וחסר ככל שמה שירצד מולנו בטלוויזיה, בתכניות החדשות השונות, יפנק אותנו בתיאורים מרטיטים יותר. ובכלל, עם מהירות החדשות ההולכת וגדלה בא הקיפאון הזה. אנחנו פחות מרגישים. התרבות כאילו-סמארט הזאת מעודדת אותנו להיות בהרבה יותר מקומות על חשבון העומק, שהוא ברגע זה מולך - בנוף, במה שמציק לך ובאנשים שכל הזמן הולכים סביבך.
בשביל שיקַּלט בנו היופי אנחנו צריכים להפחית את שטח הפנים של הנפש ולהתבונן. זה יבוא בצורה טבעית, היופי הזה יצעק לנו בטירוף שלו, והוא מטורף לא פחות ממה שאנחנו מכירים עכשיו.
לכן, כמה חודשי נוקיה, אם בצורה מלאה ואם בצורה חלקית, לא יזיקו לנו ללמוד איך להיות חושבים יותר, מרגישים יותר ואנשים יותר.
היישפיות
הגעתי לכאן היום במקרה. וקראתי. אתה מדהים
כנראה שבזכותך אני אעבור קצת לנוקיה והייתי נורא רחוקה מזה. תודה
יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ט"ז באלול תשע"ח 23:40

אוקיי, וואו.

 

תודה לך.

 

שביעית מהנה 

 

השרשור יימשך כך שאני ממליץ לא לעקוב בהמשך. כלומר, אין איסור. אני רק מזהיר מהתראות שווא.

..יחידי
כמה פעמים היום קיללתי את עצמי וביקשתי להיעלם, כמה.
זה לא שווה את זה, נכון?
הכאבים חזרו ליד וזה עלול להיות נוראי.
ומשהו טוב. למדתי שעה במרכז והיה נורא נחמד
זה יפה ממש.יחידי
הרבי חילק את הנפש לחצר, בית ודביר.
דביר שבך.

לקלף עד היופי, להתכווץ את הגוף עד האור רצוא ושוב.

יש רגעים של חסד וזה נס גדול
שני תוויםיחידי

תתחנני אלי היום בלילה 
תבכי עלי הרבה. 

(אביתר)

 

בסוף הכל זה תחינה נואשת לתשומת לב? לא, בלי הסימן שאלה.

 

עוד רגע יש שנה ליונתן. אני לא מסוגל להשלים עם העובדה שהוא נרקב כבר שנה בהרי ירושלים. לבד. אוי, הרעידות. הקול נשכח ומדי פעם הבזקי מראות של התפילות הנוראות שלו באחורי בית המדרש מרצדים לי ממש מול הפנים. 

 

מישהו מוכן לבכות איתי? גם מישהי הולך.

(ולמה לעזאזל אין לי אנשים לבכות איתם.)

 

לילה טוב הד

 

..שעות של אמת.
היי.
רק אומרת שקראתי. ושאזכרות זה קשה.
ואני כאן אם אתה רוצה לבכות. באמת.
..יחידי
היי.
זה נוראי.
תודה. באמת. (גם אני).
..יחידי
אחרי הערב הזה אני לא מוצא שום טוב.
מה מה. למה כל כך מהר אני הורס דברים. אוף. אוף.

המדדים ברצפה. האובססיות והאין-שליטה מאכלים אותי לגמרי.
באמת שדי.יחידי
תפסיק לעשות בעיות לעצמך
כל אחד צריך מישהו להיות נופל אצלויחידי
להיות שוכב על מיטה חצי שעה שעה שעתיים ראש בקיר גוף בתהום גוףתהום.

לבקש להיות הולך וחסר באחד המקומות
מהיחידי
מה אתה יכול לומר? לבנשבר כאן ואני שותק, כי מה אני יכול לומר כבר.
כי מה. כי בסוף בלי החיבוק העצמי אף אחד לא יצליח לחלץ אותך מתוך השבר. לפזר על עצמך להרעיף להנכיח את עצמך לנשום למלא אווירעולם באוויר שלך רק שלך. להנכיח לנשום להנכיח. לאהוב בתהום. יד מרימה יד תאומה לחבוק גוף לעטוף את עצמך באהבה וקצת בבכי.
בראשונה את, אני באחרונה.
יש כאן דברים מפגריםיחידי
וכל אחד כזה מקפיץ כמה אנשים. לא הכי ראוי מצדי, אהמ
לעזאזליחידי
אף אחד לא רואה אותי, יופי.
אני לא יכול יותריחידי
בעשרים וארבע השעות האחרונות חשבתי יותר מדי פעמים על איך [...] וכו'.
בודד לי כי אני נדקר מכולם יותר מדי ואין לי מושג למה.
בואו נמציא מילהיחידי
(היא פשוט צועקת בי יותר מדי זמן בשביל שאוכל להתעלם ממנה).
לְהִתְכָּאֵב
להיות כאב, להתהוות מתוך הכאב אל הכאב, לכתוב בכל שורה את המילה "כאב", לחשוב איך היד הנוראית שרצה על המקלדת נראית כמו שהיא נראית בגלל הכאב, לרצות לכאוב (להתמזכסט, וואו), להתפלש אל דקויות המילה העדינה הזאת (הידעתם שתחת ה-כ' במילה "כאב" יש שווא? רוצה לומר ולהצביע על העדנה הנשמטת, על החולשה, על ההתקפלות ועל התנועות העובריות שכל הכואבים חוסים תחתיהן כאילו שהן לא הם בעצמם).

ל ע ז א ז ליחידי
לאף אחד לא אכפת ממני. צורם.
אבל למי אכפת. יוהו יוהו

(דרך לבדוק אם אתה מעניין מישהו:
להיעלם.
סוף.)
אנונימי (4)
שנה לאדלר עוד כמה ימים, שואבים איניטימיות שספק קיימת בכלל.יחידי

*

לע"נ יונתן אדלר ז"ל

 

הַיּוֹם מָצָאתִי אֶת הַגְּמָרָא שֶׁלְּךָ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, רֶכֶב שָׁעַט אֵלַי וְכִמְעַט וְהָיִיתִי מֵת
פֶּתַע הָיָה עָלַי הַכְּבִישׁ כְּנָהָר מָוֶת שֶׁלְּךָ
וְכִמְעַט דָּם שֶׁלִּי הָיָה נִגָּר עַל
גְּמָרָא שֶׁלְּךָ.

 

בִּתְחִלַּת הַגְּמָרָא כָּתַבְתָּ "לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ"
(דִּפְדַּפְתִּי מִכְּרִיכָה אֶל כְּרִיכָה וְלֹא מָצָאתִי אַף חִדּוּשׁ תּוֹרָה שֶׁלְּךָ, 
אוּלַי לָמַדְתָּ בִּגְמָרָא אַחֶרֶת)
וַאֲנִי שׁוֹאֵל
קוּדְׁשָא בְּרִיךְ הוּא 
מַיִם 
לֹא שֶׁלְּךָ?

כואב לי מדייחידי
סיטואציה כואבת:יחידי
לעמוד מול מראה.

וואו, איזו רעידה.
נכון שאתם שונאים אותי? נורא שונאים אותי.

לא מצאתי סיבה להחכים
לא מצאתי סיבה לאהוב
למי אכפת בכלל מהמלמולים העקורים שלי. שתוק.
כל פעם שיתקרב אליי דחףיחידי
אני אמעך לעצמי את היד
יופי
I know,יחידי

.I will be broken from two pictures

בלה בלה

 

איכס

 

אתה לא מעניין אף אחדיחידי

יש גם הוכחות. 

 

כואבכואב 

 

אווצ'יחידי

היד, היד

 

 

אזכרהיחידי


צריך לפתוח את הפלא'יחידי

ואוף אוף. 

 

כלכך אין לי כח עכשיו

הגוף שלי מפצלח את עצמו לדעתיחידי

באמת שהמצב מחמיר מיום ליום ומי בכלל יודע

..יחידי

אתה נמוג ונמעך בטירוף-גופי מול מראה טרופת-דעת. מי קודם למי כאן ואיך אתה יכול לשנוא את עצמך, זה לא מסתדר עם חוקי ההתייחסות, אתה מבין? תבין ותשתוק.

אני נכאבת ממך נורא. רסיסי אהבה שבך ניתזים לכל כיוון. זה לא אומר שמשהו לא עובד אצלך? תחשוב רגע, שב. נו, נכון שאני צודקת? זה הכל בלוטה אפורה באפור הכי נוגה שתעלה בדעתך, בכיווצים מעוררי הדחייה של המוח, משם אתה אוהב. אתה שומע? החול הקר רועד בקצב הלב הפרוע שלך. 

 

אתיחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ג' באב תשע"ח 23:16

את יכולה להקשיב? בבקשה

(כלומר להיות מקשיבה כל-כולך, לקבל, לתת להלימות שלי לצוף עד אליך בלי להזעיק את השנאה מהמרתפים; אליי ואל מה שאני מייצג. תודה. וסליחה, זה באמת באמת חצוף מצדי.)

מאיפה אני מתחיל בכלל? אולי, אם אני חושב על זה, כבר ההקדמה והסוגריים, שכל כך רציתי להימנע משימוש בהן הפעם, מספיקות לך כדי להבין. את לא אדם טיפש ומעולם לא חשבתי ככה. 

א נ ש י ם  א ו ה ב י ם  א ו ת ך ואני מנסה להסביר לך את זה, לעזאזל. טוב, אז אולי אין דרך להסביר? 

אז רק דבר אחד יותר לי לומר. אני רועד עכשיו, עליך. וגם היה בכי לא מזמן. 

 

 

הבנת?

..יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך ד' באב תשע"ח 14:54


אני צריך לפחד עכשיויחידי
מאוד
כמה אפשר לתת לי להתפרעיחידי

לא טוב בכלל.

 

אני צריך אדם שיתפוס אותי כי לבד אני הולך למטה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מישהו להיות נאהב?

כמה ספקות וכמה רעדים, כמה

אבל למהיחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך י"ח באב תשע"ח 23:53

אני ככ מגעיל, תאמינו לי. רק צומי כל היום ומיטה ומחשב ולכתוב דברים מפגרים. לעזאזל לעזאזל לעזאזל

 

 

אני מתבייש מעצמי. זה נוראי. הגוף קודם כל, אבל אמרנו עליו מספיק. האמירות המפגרות, ההתחנחנויות, השיחות, הניק המפגר הזה, הניק המפגר הזה, הניק המפגר הזה. אני ככ מטומטם.

 

דפוקדפוקדפוק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

|צורח|

 

 

..יחידי

למה

..יחידי
מישהו יכול להסביר לי למה?
נמאס לי ממה שאני גורם לאנשים להיות לי. נמאס לי לא להצליח לבטא את עצמי. נמאס להישמע מגוחך. נמאס להישמע אדם חסר ראש. נמאס לרדוף אחרי אנשים בראש ובמציאות. נמאס לי מהגוף שלי. נמאס לי מהבעות הפנים שלי. נמאס לי לגרום לאנשים לשנוא אותי כל כך. נמאס לי לא להצליח. נמאס לי ליפול באמצע. נמאס לי שאין לי מישהו שמוביל אותי. נמאס לי שאני לא אהוב.

שכחתי שהיה היום יום טוב. ולא כל יום זוכה להיקרא ככה.
..יחידי
להתראות מקום
סופית?אנונימי (4)
לאיחידי

אפשר שתזדה\י באישי בבקשה?

..יחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך א' באלול תשע"ח 08:35


איכס יוסףיחידי
עבר עריכה על ידי יחידי בתאריך כ"ז באלול תשע"ח 15:41

[בבקשה לא להתווכח. וסוגריים מרובעין לא עומדים למחלוקת]

 

כולם בוכים בסוף ובכולם מקננת כמיהה לדבר מה 

 

תבינו אותי, בבקשה

 

 

דבר ראשון:

לשכוח מעצמי. יוסף של לפני חצי שנה הוא לא אני

(גם של לפני חצי שעה)

אני יוסף תזזיתי כי אני, לבסוף, אדם

 

 

 

 

ושוב אנחנו מייפים את הגועל. 

זה רק כדי שאראה שולט, הייפוי.

 

אני באמת איכס


אין פילוסופיה לחיבוק. אתם יודעים למה?יחידי

כי אין חיבוק.

|מתפרק|יחידי

נגמר לי.

..יחידיאחרונה
יש דבר אחד שנברא לפני האור; השפה.
"ויאמר אלהים: יהי אור"
השפה היא החילוק והפירוד, היא מבחינה בין הדברים ולכן כמעט בלתי אפשרי להיגאל ולגאול בעזרתה; היא הייצוג הראשוני והקשיח ביותר של עלמא דפירודא.

אך לאלהים דומי נפשי


טאטע
הזמן לא תמיד עושה את שלומגובלת-
טוב - אולי תורי לפרוק...מקפיצים נטושים

למה בעצם אני עושה את זה לעצמי?

מסתובב בערוץ 7,

בפורומים ישנים,

וקורא על בעיות,

קשות

של אנשים

שהם בעצם כמוני

וכמוכם

ומה?

ולמה???

עושים את זה כדי להרגיש חייםעשב לימון

מאותה סיבה שמסתובבים בקניון או ברחוב בלי מטרה

ממ.. מענייןמקפיצים נטושיםאחרונה
Let themאנונימי (פותח)

“Just let them.

If they want to choose something or someone over you, LET THEM.

If they want to go weeks without talking to you, LET THEM.

If they are okay with never seeing you, LET THEM.

If they are okay with always putting themselves first, LET THEM.

If they are showing you who they are and not what you perceived them to be, LET THEM.

If they want to follow the crowd, LET THEM.

If they want to judge or misunderstand you, LET THEM.

If they act like they can live without you, LET THEM.

If they want to walk out of your life and leave, hold the door open, AND LET THEM.

Let them lose you.

 

Just let them

תפילה ליחידאנונימי (פותח)אחרונה

בסוף אלה היו עלים דקים של סתיו שהכריעו אותי בכל כובד משקלם
את לא תצטרכי להחזיר לי את כל אלף פעימות הלב שהחסרתי בגללך
ישנתי מעט וחלמתי הרבה ורציתי אותך מאוד מאוד
רציתי אותך...
אבק של חרטה הולך ומכסה ריסים
תלתל של משי, לב עופרת, אצבעות זריזות
היא טהורה עכשיו כמו שלג
היא אמיצה פתאום כמו ילד
ובבוא הבוקר לעיני השמש
האמונה לבדה לא מספיקה אף פעם
והעתיד הוא חתיכת אבן גיר קטנה
שנזרקת לחלל החדר
הרי געש לא יכולים למות אף פעם
ודמיון זה הדבר הכי קרוב אל האמת
הברבורים קפאו באגם, באביב הם יפשירו חזרה
חזקים, אני יודע, נופלים חזק יותר
ואני נפלתי חזק ומהר
נזהרתי שהרוח לא תשבור אותי
וזהירים נפצעים הכי הרבה
ישנתי מעט ובזבזתי הכל וגם אם אני אצעק מי ישמע אותי
קראתי לך...
זאת תהיה תפילה ליחיד
זאת תהיה תפילה ליחיד
ובבוא הבוקר לעיני השמש
הדקלים זזים ומתלקחים ברוח
ילד של שד זז, רץ בין האנשים
שרואים את השמש דרך הגדר
אומר: ״העיניים שלי הן רק זכוכית מגדלת שרוטה
יש לי גאווה מלאכותית שעוד תיפול על הרצפה״
הוא אומר ונשבר בעודו מדבר
חרש חרש בצעקה
לאורך הגדר החשמלית בנו בתים
ואלף דונם של שדות זרועי מוקשים
אהבת חינם רק מתחילה לתבוע
את מחירה שייגבה בדם
שמחת הנפלה כעומק הבאר
שמחת הנפילה כעומק הבאר
אני הייתי שם כשהיא נפלה
אני הייתי שם כשלא היה לה שום דבר אחר
אם זה היה כאב אז זה מה שהעיר אותי
פעם אחרי פעם
הם לוקחים ממך את כל מה שאתה אוהב
הם לוקחים ממך את כל מה שאתה אוהב
אולי אין להם נשמה בכלל
אולי זה לא באמת כואב להם
יש להם ידיים ארוכות כל כך
אבל הם לא יכולים עכשיו לנגוע בי
אני משחיז את הלהב שממשיך לפצוע אותי
אני מצית את האש ששורפת אותי
בשולי שביל החלב על שפת הר געש
בחדר ללילה ברחוב הכי חשוך
כל הגיבורים שלי נולדו על הנייר
והם קופצים עכשיו מקצה הצוק
ובבוא הבוקר לעיני השמש
אני משחיז את הלהב שממשיך לפצוע אותי
רסיסים קטנים ממנו כבר צומחים בתוך תוכי
הם פוצעים אותי כשאני ישן
הם פוצעים אותי כשאני חולם
האלים הלא מושלמים שלחו אותי
זאת גלותי וזאת גאולתי
מוזר... אני נפתחתי ואז הכל סגר עלי
הם פוצעים אותי כשאני ישן
הם פוצעים אותי כשאני חולם
ישן עם עין אחת פקוחה כמו נוסע סמוי
שנודד במחשבות של אחרים
לך תוכיח שאתה חי כשאתה לא בטוח בזה
לך תוכיח שאתה חי כשאתה לא בטוח בזה
אני כל כך רגיל לכאב אהובתי
פלא שאני עדיין עומד
ובבוא הבוקר לעיני השמש...

אל תלכי בלעדי
עם לב נעול בפני
אל תצטערי כל כך
השדות העירומים מחכים רק לך
הם יקחו רק אותך
לפני שתלכי
נחל שלי אכזר
לפני שתלכי לבדך
גלי את עצמך
גלי את עצמך
צאי אהבה, צאי אלי
צאי אהבה, צאי אלי
את יודעת שכבר חשוך מכדי לראות
אז את מי את עכשיו מנסה לשחד בדמעות?
אל תשקרי
גלי את עצמך
גלי למי שהיה פעם חלק ממך
צאי אהבה, צאי אלי
צאי אהבה, צאי אלי

שממהאנונימי (פותח)

תֵּ֣לֶךְ תָּמָ֗ר בֵּ֛ית אַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ וְה֣וּא שֹׁכֵ֑ב וַתִּקַּ֨ח אֶת־הַבָּצֵ֤ק ותלוש וַתָּ֙לׇשׁ֙ וַתְּלַבֵּ֣ב לְעֵינָ֔יו וַתְּבַשֵּׁ֖ל אֶת־הַלְּבִבֽוֹת׃ טוַתִּקַּ֤ח אֶת־הַמַּשְׂרֵת֙ וַתִּצֹ֣ק לְפָנָ֔יו וַיְמָאֵ֖ן לֶאֱכ֑וֹל וַיֹּ֣אמֶר אַמְנ֗וֹן הוֹצִ֤יאוּ כׇל־אִישׁ֙ מֵעָלַ֔י וַיֵּצְא֥וּ כׇל־אִ֖ישׁ מֵעָלָֽיו׃ יוַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶל־תָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶ֔דֶר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶת־הַלְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָה׃ יאוַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶק־בָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽי׃ יבוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל־אָחִי֙ אַל־תְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽל־תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת־הַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת׃ יגוַאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶת־חֶרְפָּתִ֔י וְאַתָּ֗ה תִּֽהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּר־נָ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ׃ ידוְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֙נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ׃ טווַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִי׃ טזוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל־אוֹדֹ֞ת הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את מֵאַחֶ֛רֶת אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ עִמִּ֖י לְשַׁלְּחֵ֑נִי וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֥עַֽ לָֽהּ׃ יזוַיִּקְרָ֗א אֶֽת־נַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּ־נָ֥א אֶת־זֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃ יחוְעָלֶ֙יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹת־הַמֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים וַיֹּצֵ֨א אוֹתָ֤הּ מְשָֽׁרְתוֹ֙ הַח֔וּץ וְנָעַ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃ יטוַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה׃ כוַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִ֘יךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֙ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַל־תָּשִׁ֥יתִי אֶת־לִבֵּ֖ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה.


אני יודעת שלא אכפת לך, מעולם לא היה לך אכפת

רק תדע

תדע שאמרתי לך שהכל בסדר כי לא רציתי את הרחמים שלך,

תדכ שכלום לא בסדר

תדע שאני יודעת שאין בך רחמים.

תדע שאני יודעת ששיקרת לי מדם לבך

תדע שהריח שלך עלי הנשימות שלך עלי

הצחוק שלך

שומעת אותך בתוכי אנפלאגט

תדע שהשארת אותי למות

תדע שניסיתי

כל מה שחשבתי זה שעדיף להם שאני אמות

תדע שאני מפחדת לצאת מהבית, מפחדת ממך, מדמיינת אותך עומד מולי וצוחק עלי

תדע שאני מפחדת, מפחדת שצילמת, מפחדת שתספר עלי לכולם

תגלה להם הכל שאני מלוכלכת שאני ז*** מושפלת.

תדע שכולם מפלצות בעיני

כולם

כל אלה שקרויים בני אדם

הקטנים שמחבקים אותי צמאים אלי לחיבוק שלי ואומרים שאוהבים אותי ואני רואה אותם מפלצות מנסים לעבוד עלי אבל אני יודעת שהם משקרים לי שקרים אומרים לי מילים טובות משקרות ושעוד רגע יעשו לי מה שעשית. אני יודעת שכולם מפלצות. אסור להאמין לאף בן אנוש, אין בהם טיפת אנושיות. תברחי תרוצי מהר הם יפגעו בך

תדע שנפלתי לסמים לאלכוהול לאנורקסיה לדכאונות לחרדות לבכי שלא נפסק

סמים חזקים לרגעים חזקים עד יעבור זעם

תדע שאין לי שינה מפחדת מלילה מהסיוטים ההבזקים חקל תפוחין סירה נעלים מועכות פרינט אני ביער לבד ציורים הבזקים סיוטים

השיער התארך כבר יושבת עליו אומרים עלי רפונזל ואצלי זה אישי אל תסתכלו זה אישי זה קשור קשור הכל קשור הכל מזכיר לי מזכיר לי הכל מזכיר לי את הזמן כל יום כל ס"מ זה עוד בזיונות

תדע שהידיים רועדות והפסקתי לנהוג

להיות באוטו עושה לי התקפי חרדה התקף לב בוכה תהומות של כאב

להיות באוטו ואני רואה אותך יושב מלטף לי יד, עובד עלי משקר לי.

תדע שאני מאשימה את עצמי, אני יודעת שהכל בגללי וזה מגיע לי

תדע שהרגת אותי ריטשת את הגופה שלי ואני מנסה לעמוד ולא מצליחה

תדע שהזמן רק גומר אותי יותר ויותר

תדע שאני בגיא צלמוות שממה


גשםאנונימי (פותח)

מוצאת תצמי באוטובוס

כל העולם שלי בשקית

ופתאום זה נראה דרך טובה לסיים את הכל

קיבלתי את כל המכות שיכלתי לקבל

בפנים בחזה

הגוף נשבר שוב ושוב

בשביל מה זה שווה

הגשם מגיע, תחפשי איפה להתחבא

מישהו גלגל לי ג'וינט

חשבתי שזה יעזור לכאב וזה לא

מוכנה לעשות צעד שאין ממנו חזרה

מצאת אהבה? היא מנשקת את הכתר שלך?

אתה מדבר איתה? כשהיא מבקשת לדבר אתה עונה לה?

הידיים שלך בשיער שלה כשאתה מנשק אותה?

שומעים ביחד דילן? רנדי ניומן?

אין טעם להתפלל יותר, אתה לא עונה

רוצה להחזיר את הגלגל לאחור

לעשות דברים אחרת

לחזור בחזרה

אז יושבת באוטובוס

כל העולם שלי בשקית

רחלאנונימי (פותח)

אני ואתה

מחשים - אתה ואני

ממתינים - אני ואתה

בסתרי עוקמני עלטה

ודממה בסתרי עוקמני


לא אושיט את ידי - התבין?

לא אוחז בידך להנחות

אחשה ואמתין לאות

אחשה, אמתין.


כי תלעג: "עיקשת כמוך"

כי תרחק - אצדיק את הדין

גם אני, גם אתה - נבין

נחשה, נבוך

ימים קשיםאנונימי (פותח)

אני גמורה

צום

האנרגיות לא וואו

היית הבית שלי אבא שלי

הכל געגוע הכל חסר

עוד לא הספקתי להתרגל

כל מה שהאמנתי הלך

שוכבת ערה בלילות

הלב מת

אני קטועת איברים

אין להתרפק עליך

צריכה אותך

קוראת לך

בכיתי לך שתציל אותי

רציתי להציל אותך

לא באת לא רצית היית קר וזה הרג אותי

נזכרתי היום בלילה ההוא עם ביני

הרגע הכי טהור

ככה הרגשתי

הכל רק הבנה שטעינו ורוצים לתקן

היית נס היית אוצר היית פלא

הדבר הכי יקר

בחיים לא הייתי עוזבת אותך

וכל האהבה הזאת וכמה אני אוהבת אותך



זה נוראאנונימי (פותח)

עם כל מה שאני עוברת ואין מי שיושיע

וכל מה שעשית

עמדתי שם יחפה רועדת מקור

סכינים דקרו אותי שיפדו לי את הלב

בכיתי אליך, רציתי שתציל אותי

נשברתי לרסיסים

כמו מתה,הנשמה כבר לא היתה שם, רק הגוף התניע מעצמו מתלבט איך לנהוג מתלבט אם לעשות תאונה

ככה זה תמיד היה

מאז שנולדתי

אני לבד

מאז הדמעות יורדות ויורדות צועקות כאב שלא נגמר

אחרי שנים של סבל ושתיקות

חטפתי ושתקתי נפגעתי ושתקתי התפללתי שתבוא ושתקתי

מי ישקט ומי יטרף

סיפרתי לך הכל גרמת לי להאמין שלא מגיע לי כל זה שמגיע לי טוב

לא האמנתי לאף אחד אף פעם

האמנתי רק בך

עוד רגע זה יהיה 3 שנים שהלב דפק חזק בפעם הראשונה

והגיע לי חמצן בפעם הראשונה

עוד מעט זה יהיה 3 שנים ליום ששיכנעת אותי לדבר.

וכל מה שאני חושבת זה לדעת מה עובר עליך

לראות אותך להרגיש אותך

צריכה אותך

מתגעגעת, דואגת לך אחרי כל זה.

זה נורא נכון?

אני יודעת. 

לא הייתי צריכה לכתובאנונימי (פותח)אחרונה

אני רוצה אבל אי אפשר למחוק

הייתי צריכה לשתוק ולהעלם כמו שרצית

סליחה

אני מתה מבפנים

אני סובלת וחנוקה

אין לי אויר

אני בכלא

הלוואי שתבין

סליחה

זה וזחל בבטן הפחד הזה הלא נודע.אנונימי (פותח)
וכמו שכתבתי פה אתה לא יודע לאן זה יתגלגל..
ועכשיו ליל הסדר...אנונימי (פותח)
לא יודע לא יודעאנונימי (פותח)

אני יודע אבל זה כואב נורא. נורא.

תן לי כוחות. מה אני מה חיי?!אנונימי (פותח)אחרונה


אולי יעניין אותך