שמעתי על מישהי שאומרת שזה גרם לה ללידה מוקדמת וזה מלחיץ מצד שני מכירה מישהו מקרוב שהבן שלו חלה בשעלת בגיל שבועיים והיה מפחיד בטירוף.
אני כן יותר בכיוון של לעשות במיוחד לאור המקרה שאני מכירה מצד שני חוששת.
בקיצור אשמח לשמוע מכאלה שעשו שהכל היה בסדר איתם 
חוץ מהתופעות לוואי של כאב לשבועיים וכו אבל זה באמת לא מה שישפיע.
תודה
שאין ממש מה לפחד. לי זו פעם ראשונה ששמעתי מקרה שזה סכן מישהי.
שהובילו למחיקה רצינית
החיסון לא מונע הידבקות בשעלת, הוא מונע את התסמינים. חולה שהתחסן לא יודע שהוא נשא כי הוא לא משתעל,
וכשהמחלה סמויה הוא עלול להדביק פי כמה.
טארקומישהי כתבה על לידת חירום בשבוע 27 אחרי שהאמא לא הרגישה תנועות
חיזוק לחשיבות מעקב תנועות - הריון ולידה
התלבטתי אם לכתוב לרימון א"י בתשובה לשאלתה, שהסיבה למצוקת עובר בשבוע כזה יכולה להיות מחיסון שעלת.
לא מבינה את ההוראה של להתחסן בכל הריון. הרי החיסון מחזיק לפחות 3-4 שנים. אז אם נגיד התחסנתי לפני שנה וחצי בהריון קודם למה צריך שוב?
אמרו לי ששאלתי בקופ"ח שזה בגלל שהרכב החיסון משתנה כל פעם (כאילו זנים אחרים של שעלת?) מצד שני אחות אחרת אמרה שלא נראה לה נכון והגיוני שהנוגדנים עוברים בהנקה.
אשמח אם מישהי יודעת...
כמו שכתבו לך, זה שאת מחוסנת נכון בכל מקרה, הסיבה לחזרה היא כדי לתת כמה שיותר הגנה לתינוק.
החיסון להופעת צירים ומוקדמים.
יש שפע עדויות לכך:
קובץ עדויות פגיעה מחיסון השעלת בהריון:
לב אמיץיש בה הרבה ידע שמביאים משתתפים בקבוצה שבאים מתחומי הרפואה והמדע,
בטוח יותר אמינה מקבוצה מטעם שמקדשת חיסונים וממומנת על ידי יצרנית חיסונים ותרופות ויש לה שם דומה 
.
שבת שלום לכולן ורק שנהיה בריאים!!,שגרה ברוכהאפשר לומר את זה על כל נושא שעולה כאן בפורום והוא שנוי במחלוקת.
אם גיבשת החלטה את לא חייבת להיכנס לשירשור.
אבל יש נשים שמתלבטות, או שהנושא חדש להן.
אז לא להביא לידיעתן את הצד הזה של החיסונים? בעיני זה חוסר אחריות.
ואני ממש משתדלת להביא מחקרים וקישורים חדשים בכל פעם .
שואלות. מה נעשהלב אמיץשעונים לשאלה מצד אחד (שימי לב שאלו אותן נשים שוב ושוב -אותו סיפור )
לא נענה מהצד השני?
לא לקחת ללב. זה ויכוח רציני וחשוב, משתדלים שיתנהל ברוח טובה ומכבדת.
ברכת הזה כלל שמאמצים חזק מאוד, בלי לחקור את הקשר ובלי לבדוק באופן מקצועי ויסודי כשמדובר בחיסונים.
אני שבוע 28
עשיתי בשבוע שעבר והכל מעולה ב"ה
(כאב לי במקום של ההזרקה בקטנה בדיוק יומיים-כמו שריר תפוס)
סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,
שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב
אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה
מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.
דם צילום הכל תקין.
חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה
אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות
רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.
בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).
לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.
וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)
בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)
אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.
אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.
5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.
היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום?
לא.
אז לא כואבת לי הבטן.
אין לי כח לאתגרים.
מיציתי.
איזה ילד רגיש ומהמם.
יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?
יוצא לכם לראות אותם הרבה?
אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.
ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.
הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))
מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.
הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו
לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים
לא מצליחה לחשוב על משהו
היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו
היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס
מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.
אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.
או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.
אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.
ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.
פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה שלה
למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.
היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת
הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב
או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם)
לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.
היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.
כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.
הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.
מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.
פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו
להתמקד רק בו
זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף
אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.
איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?
במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו.
יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.
אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור
אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו
אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו
לחשוב מה יעזור לו להיפתח
אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם
דברים כאלה...
יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך
קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.
יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.
הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו
אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.
זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.
מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂
וואו, גדול עליי.
מרגישה מוצפת מכל כיוון.
רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע
רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות
ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק
בגיל 4 קצת פחות.
אני רוצה להיות בת יענה.
מתואמתרציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...
אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...
(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)
בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️
גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...
אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!
וואוו
לא ציפיתי
יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?
מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר
ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור
חיבוק ענק בטח את בשוק
יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון.
מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.
יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים
מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה
ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.
לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.
לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.
כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...
אשמח לכל דעה או רעיון
מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...
וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...
יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)
צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.
לא מוצאת מקום באיזור...
ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?
אנחנו עשינו אירוע צהריים
כזה משעה 14 עד 16-17 בערך
יותר זול לעשות בצהריים מבערב
לא זוכרת כמה בדיוק
עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..
הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.
היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת
אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,
בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)
וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..
זה זול ומרשים.
סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד
אשמח ממש לתובנות..
למאמרים, להכל.
לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.
זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.
בגדול - מאוד תלוי גיל.
0-2, 2-5, 6 ומעלה.
כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.
בנוסף, לכל הגילאים:
1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.
2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.
3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.
4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.
שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..
הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים..
גם אצלי ככה
אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.
של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא
לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם
אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת
אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות
רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם
בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך
אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.
לא רואה שום יתרון למסך לילד
זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)
אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.
באופן כללי
שכן, מסכים זה ממכר.
ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.
אבל,
העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.
ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים
וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.
ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.
אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.
נגיד איך כן?
אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת
הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.
הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.
אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.
מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.
בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.
"וואי, איך את כל כך שמנה?"
"ממש רואים שהיית בהריון"
"את נהיית הר''
.
.
.
הערות צובטות, נכון?
לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.
אז למה כשזה לצד השני זה מותר?
למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.
.
.
.
זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.
לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.
זה נושא רגיש.
גם אצל מישהי ששוקלת מעט.
.
.
.
אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.
אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?
אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?
.
.
.
משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.
אז שתדעו- לפעמים זה לא.
לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.
אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.
.
.
.
והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.
והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.
כי מבחינתי
זו לא
מחמאה.
חג שמח🌟
את כן יכולה לנסות לעשות עבודה עצמית, זה קשה אבל זה יותר קל מללמד את כולם מה ואיך להגיד, ככה לפחות אני חושבת. תמיד יהיו אנשים חסרי טאקט, קנאים או רעים, אבל אי אפשר לתת לכל דבר להניע אותנו לצדדים. אני לגמרי מסכימה שיש מקרי קיצון ויש טריגרים ויש דברים שהם לא קבילים, אבל ברגע שאת חושבת על השורש, את מבינה שהבן אדם בא בטוב ברוב המקרים, זה מיד מוציא את העוקץ, אם נעבוד כל הזמן על עצמנו, יהיה לנו הרבה יותר קל נפשית. ואני לא מדברת כאחת מושלמת פיזית, גם לי יש את הנקודות שלי , אבל או שלא נתקלתי בהרבה חסרי טאקט, או שאני פשוט מרחיקה או מתעלמת . אבל בעיקר מנסה לדון לכך זכות, שאף אחד לא בא במכוון לפגוע בי. ואם זה מראיה טובה ויצא לו עקום, אז בסדר.. אבל באמת יכול להיות שאין מסביבי הרבה אנשים שמרשים לעצמם לדבר איך שבא להם, אולי אם הייתי נתקלת במשהו ממש פוגע, הייתי מדברת אחרת. אבל כבר קיבלתי פנינים כמו : מה, ילדת? נראה שיש לך עוד תינוק בבטן,
את לפני או אחרי לידה?,
אה, עוד מעט זה יתפוצץ כמו בלון,
איך יצאו לך ילדים יפים כאלו ?
זה מה שאני זוכרת ממש בשלוף. ארבעה אנשים שונים. התכוונו לפגוע? לא. או טמטום, או רצון להחמיא .. אז אני זוכרת את זה כי זה נגע בי איפשהוא,ואמרתי לעצמי איזה אנשים.. אבל לא פגע. בקיצור הסתכבתי בהסברים, מקווה שהבנתי..
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4
אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס
רואה 6/6
מתלבטת אם לעשות..
אשמח לשמוע את דעתכן על הבדיקה הזו
שיקולים בעד- לא מעוניינת לעשות מי שפיר/ סיסי שליה אבל בכל זאת רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר
שיקולים נגד- יקר, לא אבחנתי, אני פחות אוהבת לבדוק אקסטרה כשאין צורך ספציפי, כי גם זה מכניס אותי ללחץ..
למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.
אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.
אז זה משתנה בין נשים...
הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.
זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.
בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך
לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".
שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.
גם אם כל הבדיקות תקינות.
אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).
בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).
אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).
ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).
לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.
רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.
ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).
אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...
מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...
יודעת שיש את צומת ספרים...
אשמח לעוד רעיונות..
ושילב נראה לי גם מקבלים.
לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.
גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.
אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס..
חוץ מטויסאראס.
יש יותר חנויות של בגדי ילדים.
אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.
את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.
או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.
יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.
משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף.
חח סליחה על החוסר קשר...
יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?
סליחה שאני חופרת 🤭
