זה סתם מציק ומגביל

אתה רוצה לאכול איתה ארוחה לאור נרות ואז מה? נאכל פירות?

חוץ מזה , מה הם יעשו בשבת לא יאכלו דגים ובשר?..בעייתי

הזוי. באמת. מה הוא חושב לעצמו?
שיכין לעצמו לבד.

ועדין יושבים בארוחות משפחתיות וכו'

ההורים שלי מעולם לא נתנו לי בייקון- אומרים שזה מאוד טעים... איזו ילדות עשוקה אוי ואבוי

"שגעונות של האישה, מסכן הבעל"- בד"כ שני בני הזוג שותפים לזה, זה מה שמאפשר לגדל כך את הילדים...

חמלה לבעלי חיים היא לא דבר רע, להפך!

גם ה' ציווה אותנו על צער בעלי חיים ונתן לנו את הלכות הכשרות בין היתר כדי למנוע צער מיותר מבעלי חיים

ובמיוחד בתעשיית הבשר היום

וגם מהנזק הסביבתי של תעשיית הבשר בעולם- יש מצב שעוד כמה שנים כולנו נצטרך להפסיק לצרוך בשר רק בגלל הנזק הסביבתי

או כמו חזון הצמחונות של הרב קוק- כדאי לקרוא- העולם משתנה ממש למול העיניים שלנו

רק לפני 10 שנים זה היה יוצא דופן להיות טבעוני, אנשים תמהוניים ולא ברורים והיום זה במיינסטרים. ויש כל כך הרבה תחליפים מהצומח שבאמת אפשר להיות טבעוני מבלי להחסיר את כל שפע האוכל שאפשר לאכול

וזה אכילה הרבה יותר מוסרית בעיניי

זה כמו שמישהו יגיד שהאידיאל שלו זה לגור באיזה מאחז באמצע שומקום

והוא יתמודד עם כל הקשיים שבזה כי הוא מאמין בזה, גם אם הוא מסכן את עצמו וגם אם הוא נוסע ב 20 טרמפים ביום.

משום מה דווקא בצמחונות/טבעונות יש להרבה דתיים בעיה כשזה נעשה מתוך אידיאולוגיה. חברה אמרה לי פעם שזה עוד יותר לצמצמם את מה שמותר לנו. וזה נכון.

מצד שני אני רואה בזה מעלה, בעיניי זה מראה על מידות טובות. על חמלה ליצורים חיים באשר הם, על התגברות על תאוות ועל חיים מוסריים ואיכפתיים כלפי יצורים חיים וכלפי הסביבה. 

ונכון שיש רבנים ועוד שיגידו על הפניית הרחמים כלפי בעלי חיים ולא לאדם כמו עם הנאצים. אבל אתה רואה מי האדם שנמצא מולך, ושדואג גם לחברה ולאנשים.

תכלס כשאני שומעת על מקרים של התעללויות בבעלי חיים, על ילדים שעושים דברים מזעזעים, ואפילו הילדים (גם דתים, לא חסר שגדלים במנותק מבע"ח) שחושבים שלזרוק אבנים על חתולים זה מצחיק- איזה מין חינוך הם מקבלים.

לא זוכרת איזה רב זה היה, רב גדול פעם, שאמר שזה טוב לגדל ילדים עם בע"ח שזה מלמד אותם חמלה

תעשיית הבשר רחוקה מהעין שלנו, אנחנו קונים תוצר מוכן.

עד המהפכה התעשייתית בכל העולם לא היו נוהגים לאכול הרבה בשר, אולי פעם בשבוע, באירועים מיוחדים. מוצרי חלב נחשבו לאוכל של עשירים, דרך אגב ברוב החברות בעבר לא היו אוכלים בכלל מוצרי חלב- זה לא בריא לנו, חלב זה לילדים. והם היו מגדלים את בעלי החיים בעצמם ודואגים להם. תעשיית הבשר היום היא אכזרית מאוד, ובעלי החיים סובלים מאוד. מתייחסים אליהם כאל מוצר שמנצלים עד תום ונפטרים ממנו. אבל אלה יצורים חיים ומרגישים

שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני עכו"ם [נ"א: כמרי אדום] גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.

חוץ מזה שביום טוב יש מצווה לאכול בשר.

שאת מדבר על יחידים שמתאים להם לא לאכול בשר היום,

אני לא חושב שהשרשור מדבר על מקרה כזה.

עדיף להתמקד באידאלים יותר קרובים.

התורה לא משתנת, אבל ההדרכה שלה לימנו היא לאכול בשר.

במצווה נהדר להדר (כל עוד זה לא בא על חשבון משהו אחר).

אבל מידה כשמה כן היא- צריכה להיות במידה הנכונה.

לכן אין עניין להדר במידת החמלה במקום שהתורה התירה, וזה עלול להביא לסדרי עדיפויות לא נכונות.

שהילד לא יהיה מסכן לשיטתך

מה שכן שלא בציבור הדתי למיטב ידיעתי

ומנצלשת קצת את התגובה שלך:

מותר לאדם לומר את דעתו ולנסות לשכנע וזו לא כפייה

ולהפך הרבה טבעונים מאוד מבינים את זה שקשה לשנות הרגלים. ואומנם אני לא 100% טבעונית אבל אנחנו (כולנו) יושבים בארוחות משפחתיות עם אוכלי בשר ולא אומרים מילה

ויוצאים לבילויים ודייטים עם אוכלי בשר...

ולדעתי אם יש מקרים כאלה זה בודדים ממש

כשגיליתי שהיא צמחונית זה די ביאס אותי.

לא חשבתי לחתוך על זה.

באמת. סהכ אוכל.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!