כמה כסף זוג נשוי (סטנדרטי) צריך כדי לחיות ולסגור את החודש?מנקה לבבות
ועם ילדים??
כמה זוג + 1?
+ 2?
+3?

........

קיצור.. מקןוה שהבנתם את השאלה

תודה על העזרה.
זוג- אזור 5000סיה

זוג+1- אזור 7000

זוג+2 אזור 9000

זוג+3 אזור 12000

חיים בצימצום

ואם השכירות היא 4000 לא כולל חשמל, מים, גז, ארנונה?סתם 1...
אז לא גרים בכזה מקום מבחינתי.סיה

זה כמו לעבור לירח

לא כולם גרים בקראוון בישע עם שכירות של 1000 שח בחודש.סתם 1...
לא מבין איך ניתן לתת סכום כשיש משתנים כמו מחזיקים רכב, סטודנטים וכו'...
ענין של התארגנות והעדפותסיה

הסכום שנתתי זה אחרי לימודים ובלי רכב

הרכב זה רק בילד השלישי לכן הסכום עלה

תודה, לא באמת משנה לי... סתם דוגמה.סתם 1...
הצצה לסכומים ממוצעים ביותר על שכירויות של דירות מראה שאי אפשר לתת סכום אלא לפי סכום ההכנסה בוחרים אזור מגורים או מחיר.

אגב, ככל שנולדים ילדים הבחירה די מצטמצמת עד לא אפשרית. עם ארבעה חמישה ילדים המחירים עולים עם הגודל וצריך לעבוד עם נוסחה ולא עם סכומים שנכונים למקומות וזוגות בכמות מוגבלת מאוד.

ערכת אז אני מוסיף-
רכב הוא לא תמיד מותרות. לגור בחיסכון בפריפריה באזור מנותק עם אוטובוס ביום מחייב רכב בשביל הכנסה סבירה באזורים הללו. דלק זה כסף, ביטוחים, נסיעות לכל דבר קטן וכו'.

לפעמים, אפילו בדרך כלל, עדיף לגור בלי רכב בעיר או באזור מרכזי מאוד בלי רכב אבל כאמור לא תמיד מתאפשר.
ברןר שלזרוק מחירים זה לא מקצועי כי זה מורכבסיה

אז נתתי לה סכומים כמו שלנו... שסתם יהיה לה משהוא בראש

אנחנו מרווחים יותר ממה שכתבתי . אבל נגיד כל שאר האלפים זה סתם לקנית מותרות. כתבתי מינימום לסכום לחיות.

זה שאנחנו מוציאים עוד על מותרות כי יש את ההכנסה הזאת ואנחנו בוחרים במותרות.

אבל היה אפשר להסתדר בלי

קראוון בישע מזמן עולה כפולחליל הרועים
כפליים מ-1000? תלוי איפה... יש מתחת ויש מעל.סתם 1...
כפליים זה באזורים כמו חלקים מגוש עציון אולי...

אחרי שמחליטים ליישב במיליון (שח) אז ברור שזה מה שקורה...
אז לא גרים שם אם אין הכנסה מתאימה..צפורה
מניסיוננו, כזוג (וגם כזוג עם 1-2 ילדים) אפשר לגור בעיר בשכירות נמוכה בהרבה מ4000.
נכון למרות שדירות זולות קטנות נחטפות יחסית מהר.בלדרית
חבל שלא בונים יותר דירות של עד 3 חדרים כמו פעם.
אנחנו עם תינוקת התחלנו בדירת חדר, עכשיו עם שניים אנחנו בדירת חדר וחצי, וזה ממש סבבה.
אבל מכירה גם כאלה שעם ילד אחד לא יכולים דירה קטנה מ4 חדרים אז זה תלוי הרגל ותרבות...
זה לא "חבל". זה התקנות של העיריות שעושות את זה בכוונהמשה

הן לא רוצות תושבים של 3 חדרים, אז פשוט אוסרות (פרקטית) על בניה של דירות כאלה.

ברמת גן דווקא ראיתי פרוייקט שלם כזה.בלדרית
באים לשם לא אוכלוסיות חלשות בהכרח, לפעמים מחפשים דירות קטנות גם אנשים עם שכר גבוה שגרים לבד או פנסיונרים.
אני לא טענתי שהמוצר הזה לא נחוץ ושאין בו תועלתמשה

אני טענתי שהעיריה לא רוצה אותו. בדרך כלל.

 

לא יודע מה קרה בר"ג שעשו דבר כזה.

מהיכן המחירים? מה רמת החיים?איך אפשר לעזור?
חבר שלי נשוי+6 והשביעי בדרך, מסתפקים בהוצאות של 14 אלף בחודש.
סכום קשה ולא אפשרי לומר כי יש משתנים כמוסתם 1...
שכ"ד באזורים שונים
כן רכב לא רכב
סטודנטים או לא
וכו'

כן אפשר לומר מה מומלץ שתהיה החלוקה לפי אחוזים מתוך ההכנסה.
נאמר לדוגמה ששכ"ד לא יעבור את ה-20-30% מהמשכורת. כנ"לשאר ההוצאות השוטפות.

חוץ מזה לשים בצד.
איך בדיוק?רסיס אמונה
אם שכירות היא 4.5 וזה בלי ועד חשמל וכו' המשכורת שלנו צריכה להיות ביחד 18 אלף וזה רחוק מהמציאות
זה ההמלצהתפצי
אבל זה רחוק לעוד אנשים מהמציאות. אל תפול דעתך
תלויפאז
סטנדרטים ויכולות...

אפשר לחיות בצורה מינימלית בגבעה, או לחילופין בחור בצפון, לשלם כמה מאות על שכירות ועם חשבונות ואוכל להגיע ל2000 ולסוע בטרמפים...

השאלה היא מה אתם עושים?
מה חשוב לכם?
אתם לומדים? עובדים? מחפשים לגור דווקא בעיר או בישוב?
עד כמה חשובים לכם חיי רווחה ומה זה כולל מבחינתכם?

זה ממש משתנה לפיתפצי
מקום מגורים
צורך באחזקת רכב
בריאות
פינוק

אין תשובה חד משמעית וגם לא תהיה
כמה כסף שהוא מוציא עדיף פלוס קצת כסף שהוא לא מוציא.ענבל

בס"ד

 

תחשוב איפה תרצה לגור, האם תהיה חייב אוטו, מאיפה תשלם שכר לימוד במידה ותהיו סטודנטים ועל פי זה תחשב את כמות ההוצאות.

זה ממש משתנה מאחד לאחד, עניין של רמת חיים. 

?!חדשה ישנה
אנחנו זוג + 2 השנה הרווחנו ביחד משהו כמו 7 וחצי.
שילמנו על שני הילדים מעונות.
שכירות, מים, חשמל, קניות שבתות וכו'.
עוד חסכנו מהצד..... אנחנו חיים בצמצום אבל לא בטירוף. כן יוצאים מידי פעם למסעדה, פינוקים וכד'.
אבל אנחנו בלי רכב וגרים בקראוון אבל עדיין נשארנו ברווחים לגמרי!
אנחנןחדשה ישנה
לא צריכים רכב, שנינו ביישוב, כשנוסעים שבת פעם בחודש מסתדרים מצוין בתחבורה ציבורית.
קניות עושים דרך האינטרנט או ביישוב.

וסליחה, אנחנו ממש לא מקבלים צדקה, (להיפך, אנחנו תןרמים לכל מיני)
וכבר כתבתי שיש לנו חסכונות (בע''ה לדירה בהמשך, לאירועים..) . כל מה שמקבלים לקצבת ילדים כל חודש נכנס ישירות לחסכון לכל ילד, בנוסף אנחנו חוסכים מהמשכורות שלנו (כן, מה7 וחצי אנחנו חוסכים, תתפלאי....)

(אולי אנחנו באמת לא דוגמא, כי בעלי ב''ה כל היום לומד תורה ובאמת נראה לי שאנחנו קצת חיים מעל הטבע... הקב''ה מסדר לנו את זה איכשהו)
הייי!זוהרת בטורקיז

את יכולה להגיד באיזה דרכים עוד אפשר לחסוך?

נשמע שאתה מבינים בזה

כל אחד והסדרי עדיפויות שלו...חדשה ישנה
יש כאלו שחשוב להם מאוד שהאוכל יהיה ברמה, באיכות אז יחסכו יותר בקניית בגדים, מוצרי חשמל..
יש כאלה חשוב להם שהבית יהיה יפה, גדול אז הם ישכירו בית יקר ויחסכו באוכל, בגדים, מוצרי חשמל...
(ויש כאלה שרוצים את הכל ברמה אז הם קורעים לעצמם את הצורה ועובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה... אבל אז אין להם מספיק משפחתיות... בלי להכליל ח''ו אבל הבנת את העיקרון...)
אני לא באמת מבינה בזה, אבל אופן אני ממש ממליצה לפנות לפעמונים יש להם סדנאות לזוגות צעירים. וזה ממש חשוב.
וואוו ממש תודה על זה!!מנקה לבבות
שני ילדים בתחבורה ציבוריתסתם 1...
זה עוד נסבל ובהמשך תוכלו לשכור (או להשכיר? ) רכב לשבת פעם בחודש.

הדוגמה הספציפית והסכומים לא עקרוניים, עקרוני שצריך לדעת להתנהל בצורה מאוזנת.

גם חיסכון של 50-150 שח בחודש הוא לא דבר שצריך לזלזל בו כלל ויש כאלה שזונחים זאת כלאחר יד.
כל הכבוד לכם, אנשים צריכים להבין שלא משנה במה יעבדו או יכניסו זה לא תחליף להתנהלות נכונה. גם אברך זו הכנסה בסופו של דבר.
הוריי נסעו בתח"צ גם עם שישהמשה

לא משיקולים כלכליים, אלא מאחרים - אבל זה עבד ככה ועבד יפה הרבה שנים.

ראוי להערכה ללא ספק!סתם 1...
כשיש ילד גדול זה סבבהבלדרית
אבל עם הרבה קטנים זה ממש מפחיד...
אני עם בת שלוש ובן שנה, נוסעים באוטובוס בכיף אבל העליות והירידות תמיד מפחידות אותי. וזה אוטובוס לא בין עירוני, כאלה עוד לא ניסיתי...
סתם 1...
אפשר לגור בשכירות של 6,000 שח בדירת חלומות מטופחת, להחזיק מנקה (כי צריך לעבוד ולהכניס 11,000...) להחזיק רכב או שניים בשביל להיות יעילים בעבודה וכו'.

ואפשר את מה שציינת.
לכן לא נכנסים לסכומים אלא מחלקים את ההכנסה המצויה לפי אחוזים ולומדים להתנהל.
סכום קשה ולא אפשרי לומר כי יש משתנים כמו - נשואים טריים
ומי נחליט שההורים צריכים לתמוך בזוג הצעיר???מקום בעולם
סליחה על הפלישה. היה בראשי והתגובה הזאת גרמה לי להגיב
תלוי בשלל גורמים כמובןהולם במיוחד
אנחנו כזוג חיינו מקצת יותר מ2000, ולא חיינו בצימצום..
תינוק מוסיף כ1500 (מעון+ שוטף) ואחרי המעון זה יורד קצת.

אפשר לענות ברצינותסתם 1...
ואפשר בציניות.
לא נראה ש'חדשה ישנה' או 'הולם במיוחד' התכוונו לחסוך בקנית הקיגעל בשבת כי יש קידוש וכו'...

עניתי כאן קודם - נשואים טריים
אשמח לשמוע את דעתך.

עוד נק' שלא שמים עליה אצבע היא העזרה שמקבלים מרשויות שונות.
כשאת מקבלת סכום מסוים כהכנסה את זכאית להנחות וכד' בעוד שכאשר עברת את הסכום הנל את לא זכאית.
לפעמים מרויחים על הגבול ובגלל עוד כמה מאות שקלים המדינה הוציאה אותך מסטטוס הזכאית. כדאי לברר ולהפעיל שיקול דעת, האם כדאי להרויח פחות תקופה מסוימת ולקבל הכנסה כהנחה במעון, ארנונה, סטודנט וכו' או לא.

מי שיכניס 11,000 לא יהיה זכאי כלל להקלות שבמכניס 7,500 ובחישוב הפרטי יכניסו בסופו של דבר הכנסה שיוצאת דומה.
לחישוב שהזכרת קוראים בספרות הכלכלית "צוק רווחה"משה

כלומר מלכודת שלוכדת אדם מלהתקדם בעבודה כי אז הוא בפועל ירוויח פחות.

תודה לא ידעתי,סתם 1...
האמת שאני זוכר את זה מאחד הדיונים כאן בחיסכון והשקעה.
אנחנו זוג+2נועה נועה
גרים בדירה זולה מאוד, מסגרות זולות, בלי רכב בפריפריה (שוכרים כשצריך לנסוע, זה עדיין יוצא זול יותר מלהחזיק רכב. לפני הילדים נסענו בטרמפים), משתדלים לקנות חכם ולחסוך אבל ממש לא מתקמצנים. מרוויחים יחד קצת פחות מ5000. מה שכן - אנחנו לא חוסכים בינתיים בכלל, אבל חושבת שאם נשקיע בזה יותר מחשבה כן נוכל לחסוך סכום קטן כל חודש.
ומקדימים הכנסות להוצאותנועה נועה
כלומר, עכשיו אנחנו מתכננים לקנות רכב אז בעלי - שהוא אברך שעובד קצת - מחפש עבודה נוספת כדי לספוג את ההוצאה שתתווסף כל חודש (לא החד פעמית).
פחות מ-5000 ביחד???44444
בעלך אברך?
אם לא, עדיף שבעלך יעבוד משרה מלאה מאשר עוד לנסות לחסוך....
גם ככה זה נשמע שאתם עושים את הבלתי אפשרי....
עכשיו ראיתי את הודעת ההמשך... .44444
אברך ללא מלגה, למעשה ;)נועה נועה
ואנחנו אכן עובדים על למצוא לי עבודה מכניסה יותר (בעיקר יותר קרובה לבית כדי שאוכל לעבוד בהיקף נורמלי). גרים בקצה הפריפריה וקשה למצוא...
הפריפריה היא משני הכיוונים, גם ברמות השכר וגם בעלויות מחיהמשה

למי שיש לו עבודה טובה יחסית בפריפריה - משתלם לגור שם גם אם השכר קצת נמוך.

 

הבעיה מתחילה שלא מוצאים עבודה ששווה את זה. יש סיבה טובה למה אנשים נוהרים למרכז כל הזמן הזה.

בשוק.נשואה מאושרת.

באמת באמת, אני חייבת לדעת איך? (אם אפשר כמובן..)

פירטתי קצת...נועה נועה
אם את רוצה סכומים של הדברים הגדולים - שכ"ד 1400 (קצה עיירת פיתוח, קומה רביעית בלי מעלית. מצד שני זו דירה גדולה וטובה). קניות לצערי עכשיו אנחנו פחות עוקבים... יש כמעט 3 שנים בין הילדים ככה שכשהוא נולד היא כבר היתה גמולה אז אין טיטולים לשני הילדים יחד, והוא יתחיל מסגרת כשהיא כבר נכנסת לחינוך חובה. אין לנו רכב כאמור. רק אני אוכלת בוקר וצהריים בבית - בעלי אוכל בישיבה והבת במסגרת. המסגרת שלה עלתה 1200 כשהיתה עד 15:30 ו1000 כשהיתה עד 14:00, תהיה המסגרת של הקטן שנה הבאה בעז"ה.
משהו ששכחתי לכתוב והתלבטתי אם להוסיף כי כבר חפרתי המון - אנחנו לוקחים מההורים שלו מצרכים כשאנחנו אצלם שבת. מצד אחד מצרכים בסיסיים כמו קמח, שמן וכדומה. מצד שני מותרות כמו קטשופ, שקדי מרק וכאלה (שמבחינתי לא יהיו בכלל בבית אבל בעלי הרבה יותר בקטע). אם כי במצב הצריכה הנוכחי שלנו זה כבר לא אחוז גדול מההוצאות לדעתי...
לא קונים שטויות, משתדלים לא לחיות ביד קפוצה אבל כן לזכור שגם דברים שאנחנו מורגלים בהם הם מותרות (גבינה צהובה ושוקולד מריר למשל קונים בצמצום, פעם לא קנינו בכלל). הבשרי הוא עוף והודו, בשר ממש קונים פעמיים שלוש בשנה במבצעים של החגים. דגים גם כמעט בכלל לא. בקושי קונים ממרחים כי הם סתם מעלים עובש במקרר ;)
אני כל הזמן נזכרת בעוד דברים!נועה נועה
יש לנו שכנים שבזמן האחרון מביאים לנו כל שבוע פעם אחת לפחות מאפים/לחמניות/גם וגם. קטע כזה של אנשים פה, לא רק לנו כי אנחנו אברכים, מחלקים לכולם. ולפעמים יש קרטונים של פירות או ירקות במדרגות, אם זה טוב אנחנו אוכלים ככה, אם זה מעפן מכינים עוגות/רסק תפוחים/מטבוחה וכו', ומקבלים פינוק ביתי חינם. אני מודה שאני מתגעגעת לתקופה שהיה שוקולד במקום לחמניות אבל אין ספק שלחמניות זה הרבה יותר מועיל ;) בקיצור, צריך לדעת איפה לגור...
טוב נשמע שחוסכים לכם באמצעות השכנים וההורים המון..מחשבות....
הקטע הוא שנגיד על העניין עם הלחמניות לא חשבתי עד היוםנועה נועה
עבר עריכה על ידי נועה נועה בתאריך י"ג באב תשע"ח 21:07
ואלו בהחלט דברים שמצטברים. אני חייבת להגיד - אני הכי נגד הגישה של 'הקב"ה עוזר למי שמשקיע בלימוד תורה' כי בדוגרי, בואו נדבר על זה, בסוף זה ההורים שעוזרים, גם אם הם שליחים של הקב"ה, וזה קצת עצימת עיניים בעיניי. אבל אנחנו באמת במקום שאנחנו ממש רוצים ומנסים ושואפים לא להזדקק וממש פועלים לזה, ולא מאמינים בגישה הזו מלכתחילה, אז דווקא מכאן אני יכולה להסתכל ולומר שאני כן זוכה קצת. כלומר כשבחרנו את הדירה לא ידענו איזה שכנים הרווחנו - הלחמניות זה רק אנקדוטה... וברוך השם קיבלנו שכנים נהדרים, וגם עזרה כלכלית מסוימת ובלתי צפויה.

עדיין, יש פה בחירות שאנחנו עושים לא להתפנק - למשל הדירה: אנחנו גרים רחוק מאוד מהישיבה, אם היינו רוצים קרוב יותר היינו משלמים שכ"ד לפחות פי 2 או 'רק' 400-600 ש"ח יותר על דירה בשיכון פשע עם משטרה שמגיעה כל שבוע. קומה רביעית בלי מעלית זה בכלל לא פיקניק, בטח עם שני ילדים כשאני משתדלת לצאת איתם לפחות פעמיים בשבוע מהבית ואין מי שיעזור לי לעלות איתם למעלה.
עוד משהו חשוב ששכחתי - בגדיםנועה נועה
לילדים קיבלנו ומקבלים המון יד שניה ומההורים (חמותי קונה בעיקר מיד שניה ביישוב שלה ב2 שקל לפריט, אם היה לי משהו כזה בסביבה הייתי עושה את זה בעצמי). גם כשקונים לבד משתדלים לקנות בזול, שוק, חנויות זולות, מבצעים שווים. נעליים לגדולה אנחנו בינתיים קונים מהגיפטכארד של בעלי לחגים מהעבודה, זה בדיוק בחילופי עונות! לעצמנו קונים רק כשממש צריך ולא בשביל הכיף - אני מסוגלת ללבוש אותם בגדים שנים... וכנ"ל כשקונים כמה שיותר בזול. מידי פעם עושים פה בקהילה שוק קח-תן של בגדים שיש לי ממנו כמה דברים מעולים ממש.
וכמובן - יציאות - אין אצלנו ממש דבר כזה... מסעדות, צימרים זה סינית גם ככה אנחנו לא מתרבות כזאת. הבית הוא אחלה מסעדה או צימר במקרה הצורך.

כמובן שבשורה התחתונה ברור לנו שאי אפשר לחיות ככה לאורך זמן ואני כל הזמן מחפשת לשפר הכנסה (היתה לי הכנסה נוספת קטנה עד לא מזמן שהופסקה לצערי) אבל בינתיים ב"ה מסתדרים. עם עזרה - אני לא אעמיד פנים שלא - אבל זה גם בגלל שההורים שלנו מאוד מאמינים בזה, האבות משני הצדדים היו יחסית הרבה שנים בישיבה. ומקווים ממש בקרוב כבר לא להזדקק.

בסוף אני אשתלט פה על השרשור
מה שאת רואה כמותרותרסיס אמונה
זה בסיס בעיניי.
אולי מפה נובע ההבדל.
ב"ה לא חיים בצמצום אבל ההוצאות הרבה יותר גדולות כי מבחינתי אין יום בלי ארוחה בשרית, פעמיים/שלוש בשבוע זה בשר בקר לכולם.
ובכלל, משתדלת לא לחסוך על אוכל. לא קונה כל שבוע מעדנים לעצמנו, אבל לילדים תמיד יהיה במקרר..

וגם שכירות ורכב זה דבר שצריך הרבה כדי לדעת לוותר עליו. אני לא רואה את עצמי גרה בפריפריה רחוק מהמשפחה.. ושכ"ד פה קומה 4 בלי מעלית זה בערך 3.5/4 תלוי באיזור..

וכל הכבוד על הרצון לא לחיות על חשבון אחרים. זה ממש ראוי להערכה!
זה עניין של בחירה.נועה נועה
גם אנחנו גדלנו בבתים שבהם גבינה צהובה זה לא מותרות, ואצל ההורים שלי שוקולד מריר זה נשנוש. שלא לדבר על שתיה מתוקה, ממתקים וכו'. אני גם אוכלת בשרי כל השבוע - פשוט עוף ולא בקר (למרות שאני מאוד אוהבת בקר), והאחרים מקבלים אוכל במסגרות. והקטן עוד קטן אני פשוט כמעט בת זקונים ויודעת שהשפע שגדלתי אליו הוא שפע של בית מבוסס במקום הרבה יותר יציב. בעזרת השם נגיע גם לשם, אבל עד אז צריך לשנות ראש. שוב, לא מתקמצנים על אוכל חיוני, ולמשל משקיעים בפירות שזה הרבה יותר יקר מחטיפים ומעדנים. אפשר לקיים תזונה יפה מאוד גם ככה.

רוצה דוגמה קטנה ומצחיקה לחיסכון? אין לנו בבית מעדנים, אבל היתה תקופה שקיבלנו כמה פעמים אז הבת שלי התקבעה על זה. אז לבעלי היה רעיון - הכנו 'מעדן' מפודינג. זה יוצא 4 כוסות מחצי חבילה שעולה 5 ש"ח, ולילדה בת 3 זה כיף בדיוק באותה מידה. מאז היא שכחה מזה ולא מבקשת כל הזמן אבל מידי פעם אנחנו סתם מכינים מיוזמתנו לפינוק.

והאמת שאנחנו גרים בפריפריה לא בגלל העלות אלא פשוט בגלל המיקום של הישיבה...
כל הכבוד על התזונה.בלדרית
לדעתי זה הכי בריא ככה, ואת צודקת שזה לא תמיד זול יותר לאכול פירות וירקות.
אני ממש משתגעת מההורים שקונים לילדים גרבר או גמדים עוד לפני שהם למדו ללכת. זה גם הרבה פחות בריא מהטרי וגם יותר יקר- וגם לא חוסך הרבה זמן עבודה.
אני למעדן חלבי הייתי קונה גיל ומוסיפה פרי מעוך כמו בננה או תות, זה ממש טעים.
גם שוקולד אני בעיקר קונה את המריר הפשוט ונותנת לילדה קוביה אחת כל פעם והיא מרגישה נהדר עם זה, כשקניתי את השוקולד פרה כי היה במבצע היא בכלל הייתה בעננים, ועדיין לא גיליתי לה שיש שם פרה גדולה, אני שומרת את הסוד להזדמנות מיוחדת ;). כשלא מרגילים אותם ליותר מדי הם נהנים הרבה יותר גם מהפשטות. צריך לעשות את זה כשהם קטנים כל עוד אפשר, בעיקר בילד ראשון כשאין לו למי להשוות.
טוב ששאלתשומו שמים
אנחנו זוג צעיר, נשואים חצי שנה.
הגרפים שאני שולח הם מדוייקים על השקל!!!
הוצאות מול הכנסות 4 חודשים

התפלגות הוצאות בחודש מאי (יש באג באפליקציה אז העוגה כולה בצבע צהוב... וגם צריך להחליף נקודה בפסיק)
איך קוראים לאפליקציה? מומלצת?בהשתדלותי


אני רושם ידנית כל הוצאה והכנסהשומו שמים
מהארנק, מהבנקים, מהחסכונות. אנחנו משתמשים רק באשראי ואני מקבל sms על כל פעולה ( לשים לב שאשראי רגיל ישראכרט שולח הודעה רק מ15 שקל ולא שולח על כספומטים והעברות בנקאיות)
צריך להיות משוגעים על זה.
קוראים לזה ניהול תקציב מהיר. (ואני משתמש בגרסת פרו...)
ראיתי כאן בעבר עצהסתם 1...
מ@אריק מהדרום לגבי קבוצת וואטסאפ שלו עם אשתו לגבי הוצאות והכנסות. כל דבר נרשם מיידי ולבסוף עובר כסכום לפנקס, בסוף החודש או זמן אחר נח.
אולי יעזור לכם במקום ביד, אריק תקן אותי אם טעיתי.
אני משתמש באפליקציהשומו שמים
הכוונה שהרישום באפליקציה הוא ידני, ולא נשאב אוטוצטית מהבנק או משהו כזה
אנחנו מעדכנים בזמן אמת ומשתדלים לכתוב במחברת בסוף כל יוםאריק מהדרום
ואנחנו לא מעדכנים הכנסות בווצאפ אלא רק במחברת כי ככה נוח לנו יותר, במקביל לווצאפ עובדים גם עם אתר הבנק ועוקבים אחרי ההכנסות וחיובי כרטיסי האשראי.
אין כמו לכתוב ביד כל יום, כשכותבים זה מעביר את זה יותר טוב למוח.
באפליקציות של הבנקיםמשוטט
יש חישוב שכזה.
לא צריך אפליקציות מיוחדות.
זה ממש משתנהשביט

יש כאלו שיגידו לנסוע לפריפריה ,

אבל השאלה אם בפריפריה תמצאו תעסוקה , אז נכון שההוצאות שם נמוכות אבל ההכנסות לא היו וכו'...

גם צריך לפעמים לחשוב על קירבה להורים , אם גרים קרוב (במשפחות שזה מתאים - לא כולם) אז ניתן להעזר בהם כביביסיטר ללכת יותר לסעודות שבת (לא בתור לחץ שמצמצמים אלא מתוך פועל יוצא שגרים בקרבה ויש יותר הזדמנות)

 

לזוג צעיר שהשכירות 3000 ש"ח והוצאות עוד 2000 כוו'.. ניתן לחיות 6,000 ש"ח יפה מאוד

זוג + 1 זה כבר קופץ ל8000 - 7,500

זוג +2 9000

 

צריך לזכור שככל שהמשפחה מתרחבת גם הילדים ששילמולהם מעון 1500 ש"ח מתחילים גן עיריה שזה בחינם וצהורון שזה ממש זול

 

אני חושבת שזוג +3 יכל לחיות טוב בהחלט 11000 - 95000 ש"ח

 

רק ברור שלא מדברים על דירה מרווחת שרק השכירות שלה עולה מעל 5,500

 

זה ממש תלוי ברמת החיים 

[מאד מקווה שהתכוונת ל9,500]ענבל


סתם 1...
95,000 יפתרו את רוב הבעיות שיש לאנשים כאן בשרשור לא?
לגמרי צודק --- תיקנתי שביט


רק לגבי הוצאות חינוך- זה חוזר פה הרבה44444
מי שלא עובד במשה"ח צריך לקחת בחשבון צהרונים וקייטנות שלפעמים המענה להם הוא רק בפרטי.
אצלי ההוצאה השנתית על כל הפתרונות האלה גהוהה יותר ממה שחלק מהאנשים משלמים למעון.
זה גם נגזר ממקום מגורים.
יש מקומות שאין פתרונות לאוגוסט ואז משלמים בייביסיטר יום שלם- 200 ש"ח ++
בנוסף, צאיכים לקחת בחשבון הוצ' חגים ולחלק ב-12.
אני במשרד החינוך ועדיין צריכה צהרונים...בלדרית
זה לוקח חלק ניכר מההכנסה ויש לי רק 2 ילדים, הגדולה בגן עירייה.
יוצא לי 4000 כל חודש לחינוך וזה כשבחרתי מסגרות זולות יחסית. במרכז זה נורא יקר, זה החיסרון פה.
כ"כ משתנה ותלוי בצרכיםסדר נשים

אנחנו עם 4, מוציאים באיזור ה8000 ולא מרגישים מצומצמים מדי

מטורף, באמת.קחו עמכם דברים
תיקון טעות, באיזור ה7000סדר נשים


זה לא ריאלי.אשמח ממש שתכתבי. רק טיטולים מטרנה מעוןמצפה לילד
שכירות.
רכב
אוכל
איך 8000????
רוצה פירוט? בבקשהסדר נשים

לא שמים במעון

משכנתא+ החזר הלוואה נוספת+ ארנונה- כ2000

(דירה זולה מאוד כשחלק מהסכום קיבלנו)

אוכל, טיטולים וכו'- 2500

מסגרות (ת"ת וגנים)- 600 ומשהו

רכב (משותף עם עוד משפחה)- כ-500-700 

הוצאות נוספות- חשבונות, קניות וכו'- 1000-1500

מזא רכב משותף?רסיס אמונה
קניות 1500 כולל בגדים וכו?
שבתות בבית? אוכלים בשרי? מארחים?
אנחנו זוג+2 ומוציאים יותר מ7 ובלי שכירות
רכב משותף-סדר נשים

לנו ולעוד משפחה, מתחלקים בהוצאות ההחזקה,

שבתות בד"כ בבית, אוכלים בשרי ולא מארחים,

במשך השבוע רק בעלי אוכל בשרי 3-4 פעמים,

הילדים, חוץ מהקטן, אוכלים צהרים במסגרות 

על שם מי הרכברסיס אמונה
ואיך זה עובד? אופציה שבחיים לא שמעתי עליה..
נשמע כמו כאב ראש, אבל די חסכונימשה

אם זה משפחות שזקוקות לרכב שלא יום יומי (נניח לשבת, או לחלק מהערבים) זה ממש סבבה.

קניות אלף -1500???את לא קונה פירות/ירקות?היכן אתם שבתותמצפה לילד
משהו נשמע לי לא סביר.
לא. היא כתבהחדשה ישנה
אוכל טיטולים וכו' (יעני קניות בסופר) -2500.
בנוסף קניות של (בגדים, חפצים שונים...) -1500
בלי רכבשביט

מעון 1700 +-

 

שכירות 3500 כולל הכל

נשאר 2800 לאוכל וכו'... ניתן לחיות עם זה 

 

לגמרי...אנחנונשואה מאושרת.

עם 2 ומרוויחים ביחד כ-12 אלף ועל הקשקש.

אז אתם במקום טוב מאוד. תמשיכו ככה !משה


עונהערפילית

זוג + 2

מכניסים יחד 16,000 בחודש , בעלי משרה מלאה אני חלקית .

2500 שכ"ד בפריפריה דירה לא גדולה לא חדשה 

מסגרות לשתיהן כולל הכל, אחת בגן עיריה כבר ואחת בפרטי : 3000 בחודש 

אוכל וכל מה שקונים בסופר (סבונים חומרי ניקוי וכו') : 1300 , חוסכים בקניית בשרי ליומיום ושטויות . כיום אין טיטולים ותחליפי חלב, כשהיה זה היה תוספת של עוד 300 ש"ח בחודש כי קנינו סימילאק ולא מטרנה. בכל מקרה הפסיקה בקבוק תמ"ל לפני גיל שנתיים. 

ביגוד: בממוצע 400 ש"ח בחודש , לא קונים כל חודש,זה ממוצע. מרכזים קניות בסופי עונה לשנה הבאה ואני קונה לעצמי בגדים רק לפני חגים חוץ מדברים פשוטים כמו טי שירטים וכאלה.. לא קונים מותגים .

רכב ישן : 2000 ש"ח החזקת רכב + דלק.

תרופות: יש לנו ילדה שזקוקה לתרופות מעבר לבסיס, 300 ש"ח בחודש. 

מותרות שטויות פלאפל בחוץ וכאלה  ויציאות : ממוצע של 100 ש"ח בחודש, לא כל חודש יוצאים , כשיוצאים מוציאים פחות מ200 ליציאה . 

סך הכל כשאנחנו רואים את כל ההוצאות בסופו של חודש והכל רשום לנו טוב טוב, אנחנו בסביבות ה9000 ש"ח וכשיש חגים והוצאות מיוחדות של ביגוד ואוכל ברמה יותר גבוהה אני מדברת על חג "רציני"  ראש השנה, סוכות, פסח , לא כל חג, אז 11,000 ולא מעבר. מצליחים ב"ה לחסוך.לפני הלידה של השנייה כשכבר לא היינו סטודנטים תפרנים התפרענו וקנינו ריהוט חדש ולא יד שניה כי המיטה יד רביעית בערך של הגדולה כבר התפרקה.. וככה פירגנו לעצמנו אז יצא לנו עליה חבילת לידה מכובדת של 4000 ש"ח בערך , התפנקנו בשידה חדשה ובמיטה יד שנייה שווה שווה ובמצעים וכלי מיטה יפים וסט בגדים חדש דנדש  מתוק ב120 ש,ח לזבד הבת שעשינו בבית של ההורים בחצר .. נשארנו בפלוס אחרת לא היינו מתפרעים.. 

 

יותר ממה שאתה מוציא, אין תשובה יותר טובה.בלדרית
אתה יכול לשאול על הוצאות והכנסות של אחרים אבל אף אחד לא יוכל לתת לך את הסכום שזה יעלה לך.
לכל אחד יש הגדרה אחרת של מה זה ''לחיות'', האם זה להיות כמו הסולידית או לטוס לחו''ל בכל שנה. האם לגור בקראוון ביו''ש זו אופציה או שאלו לא חיים אם לא תגור דווקא בגבעתיים...
זה גם הרבה עניין של מזל, האם מצאת דירה קטנה וזולה במקום שמתאים לך, עם עבודה קרובה וללא צורך ברכב פרטי, או שאתה בכלל עצמאי, האם כולם בריאים ב''ה, שולחים למעון, אברכים, ההורים גרים קרוב ושומרים על הילדים, האם יש סופר זול קרוב לבית, האם אתם צמחונים...ועוד ועוד
בגדול שיש ילדים קטנים יש 3 הוצאות44444
שמשפיעות אחת על השניה בקרש הפוך:
בייביסיטרים למיניהן (כולל צהרון וקייטנות), נסיעות ושכירות.
אלא ההוצאות העיקריות שמשפיעות אחת על השניה.

העניין של הוצאות בייביסיטר מושפע מאד מהעבודה.
אם 2 ההורים עובדים במשרות מלאות שלא במשרד החינוך צריך ממש לשים לב לזה.
למה לשים לב?
כי הם יכולים למצוא את עצמם משלמים במשך חודש שלם כל יום 200 ש"ח לבייביסיטר כי אין קייטנות באוגוסט ביישוב. זו הטצאה כבדה. קייטנות, במיוחד לילד אחד זה זול משמעותית (וכל זה בהנחה שיש בייביסיטר שרוצה לעבוד).
יש מקומות שהצהרונים כמעט לא עולים כסף.
צריכים לקית בחשבון את כל השנה.. .
לגבי נסיעות צריכים לקחת בחשבון את כל עלות הנסיעה: רכב, אוטובוסים, דלק, ביטוחים וכד'... (לפעמים צריך להחזיק 2...).
שכירות- זה החלק שיחסית הכי קל לחישוב. צקיכים לשים לב שיש מקומות שהשכירות נמוכה אבל התיקונים עליך (דוד- בשורוק זה יקר.. ).
זה נפוץ בקרואנים ודירות עמידר.

הרבה פעמים עדיף לשלם שכירות של 4000 בעיר שזו הוצאה ידועה ולחסוך קניית רכב (ששם ההוצ' לא ידועות מראש) ועם פתרונות לאוגוסט.
כל מקרה לגופו.....
מה זה סטנדרטי?תודה לאל
כל זוג זה שונה. ולפעמים כמו במקרה שלי ושל אישתי זה שונה בנינו. זה גם תלוי מאיפה מגיעים, אנחנו גרנו 8 נפשות בדירה 4 חדרים אישתי היה להם ארמון אז הסלון של ההורים שלי היה בערך כמו החדר שינה שלה
מאוד משתנה...מופתעת
אנחנו זוג +2, הכנסות בערך 18 אלף בחודש. חוסכים 2500 בחודש בערך. הוצאות רכב, משכנתא, חינוך, שותף יוצא די הרבה. ברור לי שאם היינו רוצים אפשר להוציא פחות. זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה
עלות לחודש...מותק 27
אנחנו זוג +2 גרים בעיר בצפון הארץ
בעלי אברך מקבל מלגה בסך 2300 שח
אני מורה במשרה מלאה בשנה הקרובה, סביבות 7000 לחודש.
אנחנו עושים שיעורים פרטיים אחהצ + עסק פרטי שלנו.

סהכ הכנסות לחודש בערך 10,000 שח..

הוצאות-
שכירות כולל ארנונה 3000
קניות של אוכל וטיטולים כמובן - 1500-2000 בחודש
רכב- 1200 כולל דלק
מעון 1000 שח
חשמל ומים 400 שח לחודש יחד
חוסכים בצד כל חודש 400 שח

מנסים לחסוך כמה שאפשר על מנת להגיע להון עצמי
אני לא מבינה איך זה בכלל אפשרי?!
זכינו במחיר למשתכן פה בעיר, במקום ראשון, אך לא יכולנו לממש זאת. כיוון שדירת 4 חדרים עלתה 1.45 מיליון.
זה אומר הון עצמי 10% יוצא 150000 בערך. אך הסבירה לנו שם הנציגה של החברה, שמבחינתנו זה אומר 1350000 משכנתא.. שזה מביא אותך ל800000 שח ריביות עליה.. אז אמרה לנו כדאי שתחסכו עוד להון עצמי וכך תפחיתו מהמשכנתא..
אמרנו לה דברנו למחיר למשתכן בעקבות ה10% הון עצמי, אחרת, היינו הולכים כבר על דירה אחרת בשוק..

מחילה קצת גלשתי לנושא אחר ..

אגב, אוסיף עוד משהו,
גרנו בדירה שכורה 5 שנים מאז החתונה ושילמנו 2500 שכירות כולל ארנונה.
אך בשנה האחרונה עברו לגור מתחתינו ערבים, שהיו מרעישים ומרעידים כל הזמן את הבית, ברמה שאי אפשר היה להישאר שם. שנה שלימה סבלנו, עד שזה הגיע למשטרות ואיומים וכו'.. החלטנו שאנחנו עוזבים, הודענו לבעל הבית בסוף מאי כי נעזוב בסוף יוני, אך הוא מבחינתו צריך הודעה מוקדמת של 90 יום על אף שבחוזה זה לא מופיע.( וחייב אותנו עבור יולי למרות שעברו ולא גרנו שם. )
וברוך ה' מצאנו שכירות אחרת , אמנם ב3000 כולל ארנונה אך היה עדיף לברוח משם.
כי המשטרות שהזמנו לא עשו כלום. וחבל מאוד שכך המדינה נראית. שזוגות צעירים מנסים לחסוך ולגור בזול אך באים לשם כל המי ומי מהכפרים ומאלצים אותנו לעבור משם

סליחה על האריכות, הייתי חייבת לשתף את זה. כי זה עוד גורם שמביא להוצאה גדולה. שכירות כפולה, הובלות, צבעי לדירה, ועוד כל מיני שאתם בטח משערים מה מעבר דירה כולל..

זה לא המדינהערפילית

זה לא המדינה, כשיש בבית משכורת אחת + עוד קצת שזה בערך משכורת ממוצעת אחת .

אם אתם רוצים כסף שני בני הזוג צריכים לעבוד.

אם יום אחד ימצא את פרנסתו בתחום התורני, יהיה לא מעט כסף ואז תקנו דירה. כלכלית להיות משפחה שהאבא אברך זה אף פעם לא קל.. הייתה תקופה קצרה שאבא שלי פוטר במשבר של הייטק כשהייתי ילדה והיה כמה זמן בכולל .. היה לא קל בכלל, השכרנו את הבית היפה יחסית שגרנו בו ושכרנו דירה פיצית בשיכון איפה שגרו מלא פושעים כי זו היתה עיר מעורבת, אמא שלי טחנה עבודה פי שתיים ממה שעבדה ברגיל ואחותי הביאה כסף של בייביסיטר הביתה, שנה שלמה רק פעמיים בשנה קיבלתי סט בגדים חדש וגם זה סבתא כי היא לא יכלה לראות שאין לנו בגדים לחג, קיבלתי נעליים משומשות כשהנעליים היו קטנות עלי . בקיצור.. לא הבנתי איך שתי בנות מהכיתה שלי שאבא שלהן היה אברך שנים, חיות ככה את החיים שלהן ברגיל יומיום..  אחרי שנה הצליח למצוא עבודה וחזר לשוק העבודה בתחום שלו ושוב היה בסדר כלכלית.. 

בכללי, לי אישית, קשה עם אברכות לשם אברכות. 

בעיר שגדלתי בה היה כולל של שמה שעשו שם כל היום אנשים צעירים ובריאים זה לשבת לשתות קפה שחור לעשן בשרשרת ולקרוא תהילים וכל מיני 

ספרונים, ברור לחלוטין שזה לא הכלל והרוב לומדים נורמלי, ועדיין, אישית, אני חושבת שמי שתורתו אומנותו צריך להיות מי שיש לו מספיק יכולות בשביל להגיע אחרי כמה שנים, גם אם עשר, למצב שהוא מוצא את פרנסתו בתחום התורני , ואם לא אז שילך לעבוד במשהו אחר. וזה לא העניין ואני לא כותבת את זה לכותבת ההודעה, אלא רק מביעה דעה אישית כללית. 

ולגבי הערבים, עצוב מאוד, אבל כרגע החוק הוא שמותר להם לשכור איפה שהם רוצים,

וחבל שבעלי הדירות משכירים להם ורק רואים כסף.. אבל המדינה לא יכולה לחוקק חוק שלא יאפשר לערבים

להשכיר דירה בערים יהודיות.. חבל.. אבל ככה זה.. הלוואי ולא היה ככה..

(ההורים שלך נראים לי גיבורים, בהתמודדות שלהם אז)משה


לגבי ההצקות- וחוסר טיפול המשטרה- תעבירו הלאה!!העני ממעשאחרונה


כשיש מורכבות בחיים ומחפשים לברוח ממנה...משה

שלמישהו יש מורכבות עם נושא מסויים בחיים שלו והוא חושב שאם הוא ישנה את המבט שלו, אז פתאום יקרה קסם והכל יסתדר.

זה לא עובד ככה. אם יש לנו משקפיים שיש עליהן לכלוך אנחנו נראה אותו בכל מקום.

זה קלאסי כשמדובר בבן זוג או בבת זוג. נורא קל להאשים אותם. והרבה פעמים גם יש באמת סיבה אמיתית. כלומר יש לגמרי תכונות שליליות בבן אדם השני שהן אמיתיות לגמרי. וקל מאוד להאשים אותם במה שהם באמת אשמים בו.

אבל הרבה פעמים זה לא באמת עוזר. כלומר אנחנו בחרנו את בת הזוג הספצייפת (נמאס לי לכתוב בן/בת, תתמודדו) בגלל המנגנון שלנו שמשך אותה עם התכונה הזו. סיכוי סביר שאם עכשיו נחליף אותה באחרת (כמו שניסו ביאוש כמה ניקים פה והעלו עליהם את חמת @נגמרו לי השמות), בעצם המצב שלהם לא ישתנה. אותם דפוסים שהפעילו אותם ימשיכו להפעיל אותם גם במקום החדש.

למשל כשיש מורכבות דכאונית, במיוחד בצד הגברי של העולם - זה לא דבר שמושך אישה. לא האישה שאתם נשואים לה (או מנסים לצאת איתה) והאמת שגם לא אחרת.

לרוב זה יגמר בתחושה של הטרדה מצד האישה (אני מדבר על אשתו, "עזוב אותי" וכאלה, וכמובן בגירסא שנכתבה פה בשרשור למטה). לפעמים כן יווצר קשר (תסלחי לי מנהלת, אני מייצג את המציאות, לא את האידיאל שלך). אבל במקרה הזה זה נהיה יותר קשר של אמא-בן. כלומר ה"אמא" מנסה להושיע את ה"בן". זה נחמד. אבל זה לא מקדם לא אותה ולא אותו.

בצד הנשי זה עובד קצת אחרת, אבל גם אז - אם היא מרוקנת אז היא תהיה מרוקנת בכל אינטראקציה ותרגיש מאוכזבת וכועסת. גם עם הבעל וגם עם חברות שפתאום יתרחקו ממנה כי ירגישו לא נעים לידה. אם אין יכולת "לספוג" אנרגיה אז נשארים ריקים ולא משנה כמה הסביבה תנסה להגיד שהכל טוב ובסדר.

יש גירסא איומה ונוראה של אמא פולניה שזה בערך מה שהיא מייצגת. כולם סביבה לא בסדר. כולנו מכירים את זה וכולנו משתדלים להתרחק מהאנרגיה הזו. אגב, זה גם פוגע בה. אנרגטית ורגשית.

זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. יש. יש הרבה. אבל פשוט רציתי לכתוב פה מה לא עובד. בתקווה שמי שזה מכוון אליו ופועל מתוך יאוש ומצוקה באמת יקרא.

אני לא מצליח לפענח את מה שכתבתאריק מהדרום

אני מתמודד עם דכאונות ואיכשהו אין לי מושג על מה אתה מדבר.

אתה מתמודד אבל לא זורק את זה על הסביבהמשה

(ויש הרבה אנשים בעולם שיכולים ללמוד אצלך איך מתפעלים מצבי רוח לא פשוטים בכלל).

למה אתה חושב כךאריק מהדרום

אתה חושב שכשאני מתמודד עם דיכאונות אני מתמודד איתם לבד? ברור שיש השלכות על האנשים סביבי לגבי מצבי הרוח שלי.

מכיוון שאתה מתמודד מולם בגדול הכי טוב שראיתימשה

יש שתי נקודות במה שכתבתנעמי28

הראשונה שאנשים תולים תקוות / אשמה במישהו אחר כי פוחדים להסתכל למציאות בעיניים ולקחת אחריות

ואין אף אחד שיציל אותנו, גם לא בזוגיות אוהבת וטובה.

כמו שרק אנחנו יכולים להוריד את עצמנו במשקל ולחזק את השרירים שלנו, ככה בתחום הנפש אף אחד לא יכול לעזור לנו יותר ממה שאנחנו יכולים לעזור לעצמנו.

אולי לתת נחמה רגעית וקצרה יותר ממה שחושבים, אבל הפיתרון הבלעדי תמיד אצלנו ורק אנחנו יכולים להציל אותנו.

והנקודה השניה שהזדקקות ונואשות כמו למשל בנקודה הראשונה, דוחה את בן / בת בזוג גם כאלה שאוהבים אותך, או יוצרת מערכת זוגית לא בריאה.

בקיצור תטפלו בעצמכם ותפסיקו לחפש תשובות אצל אנשים אחרים, כל הבעיות וכל הפתרונות אצלכם.

אין אישה יותר טובה, חכמה ויפה שתושיע אותך ואין אביר על סוס לבן שיושיע אותך.

נכוןמשהאחרונה

(אבל בחדר כושר אפשר לקחת מאמן כדי לעזור, מצד שני, הוא לא ירים את המשקולות בשבילך).

לגבי אישה חכמה וטובה יותר- אולי יש. אבל כרגע אין לך כלים להתמודד איתה אם היא תופיע. משהו יקרה והיא תלך.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.