מי מזהה?

והאם מישהו בכלל קרא את הספר הנפלא הזה

זה פשוט היה נשמע לי נורא לא טבעי, אז שניתי

ירוק

עם תמונה של ילדה

נראה לי שיש רק תרגום אחד

איזו הוצאה יש לך?

עריכה: ראיתי שכתבת את עם הכריכה הירוקה. נראה לי שזה כמו שלי.

קיבלתי אותו מסבתא בגיל 13

"חייך, קיפאלוס, אמרתי, נהנה אני מאוד לשוחח עם זקנים מופלגים. ונראה לי שמפיהם, כמפי אותם האנשים שעברו לפנינו בדרך שגם אנחנו אולי נהא צריכים לעברה, צריך לשמוע מה טיבה של אותה הדרך - אם מייגעת היא וקשה או קלה וסלולה".

"ובמערה מבוא ארוך הנמשך ופונה כלפי האור ואורכו כמדת ארכה של המערה כולה, שם הם נתונים מילדותם - שוקיהם וצוואריהם כבולים עד שהם תקועים במקום אחד ומביטים רק נכחם בלבד"

אבל אין לי מושג באיזה ספר הוא כתב את זה

גילוי נאות:

זאת ממש לא חוכמה שידעתי

נחשיב לך את זה. הספר הוא ספר המדינה.

ספר המדינה! - צעירים מעל עשרים

אחד הספרים המחנכים ביותר שקראתי

והיי אבל למה מפצלש?? הזדהי בבקשה! 

זוכרת שקראתי אותו לפני שנים ומאד התחברתי להיגיון הפנימי של הדמויות

וזה לא פצלש . יצרתי אותו לפני שנים ולא השתמשתי בכלל. קוראת סמויה עד עכשיו..

השאר לא יודעים מאיפה הוא,

ומביאים ציטוט אחר מעצמם שגם אותו האחרים לא מזהים...

חוץ ממיץ פטל המפורסם...

אלא כדי שישורו מבעוד יום,

ובית הלל מתירין".

אתה רוצה שם פרק או תת פרק?

וזה לא שם הספר. זה אולי שם הסדר..

אלא אם כן יש לך אותם בשישה כרכים..

יש לי אותם בשישה כרכים (ובהוצאה אחרת בשני כרכים).

מעניין למה החלטת להביא דוקא את הקטע הזה.

אם כי כיום, ממבט יותר בוגר ומנוסה, אני מבינה שזה מה שהיה נכון שיקרה.

מעריכה את ג'ו שהיתה חכמה להבין את המצב, וסמכה על האינטאיציה שלה.

עובדה שאמא שלה הסכימה איתה.

הייתי מוסיפה קצת, אך נמנעת.

את החלק הראשון של הספר ממש אהבתי

אבל גם לי היה קשה החלק השני

קודם כל הרגשתי מבחינת הכתיבה שהראשון היה יותר רגשי- השני כל ההתחלה שלו היא מאד תיאור טכני ופחות רגשי..

וכן, היה לי ממש קשה לקרוא שג'ו לא רוצה את לורי ומעדיפה את מר בר העני והמבוגר..

לא כי זה לא הגיוני, אם אני מקישה את זה לחיים האמיתיים אני יכולה מאד להבין את זה אבל הצורה שבה היא התנהגה עם לורי לא הייתה שהיא לא רוצה אותו אלא שהיא מאד נהנית איתו..

ובקיצור, זה ביאס אותי שהם לא התחתנו..

כי זה כאילו מה שהיה אמור לקרות אבל לא קרה בסוף... מצד שני, אולי דווקא בגלל זה זה מה שהיה נכון.

קצת דומה לקטע הזה בהארי פוטר, שבסוף נוויל לא התחתן עם לונה, למההההההההה?????? 

(אגב, הרבה מקוראי וקוראות נשים קטנות לא מודעים לעובדה שהיה ספר המשך, גברים קטנים...). 

"משהו צהוב הבזיק ליד קרסולו, זה הכל. רגע אחד עמד בלי נוע, הוא לא צעק. הוא נפל לאטו, כמו עץ. אפילו לא שמעו כלום, בגלל החול"

"של מי המכשיר?"

"שלי", עניתי בלי רצון, כי אני לא אוהב לסגור שיר באמצע הביצוע, הזמרים נורא נעלבים.

המורה רמליהו משוגע על תה. בחורף, בקיץ, בסתיו וברביב הוא תמיד שותה רק תה, תה, תה.

והתה שלו חיוור וחולני, כאילו השתחרר זה עתה מאשפוז ממושך בבית חולים לתה. 

הייתה תקופה שהייתי יודעת קטעים שלמים מהספר הזה בעל פה.

הספר הכי טוב והכי מצחיק של זהבה קור.

ומי זה המורה שמילקיהו? 

"כן, יקירתי, הזמנתי אותו. כלומר..." אך היא אחרה את המועד. אי אפשר היה, שלא להבחין באושר הקורן, שהופיע לפתע בעיני ד"ר ***, ואף העלמה *** ראתה אותו. בלחיים אדומות עד מאוד הפכה פניה, ונחפזה לצאת מן החדר.

ד"ר *** הושיט שתי ידיו ל*** "ילדתי, סבורני שמכל הדברים המשמחים אשר עשית מימייך עשית היום את המשמח מכולם" אמר בקול רוטט מהתרגשות.

פוליאנה כמובן!

"..."אתה נמצא עכשיו במכון ללימודים מתקדמים, מרכז החשיבה של גדולי המוחות בעולם המדעי" !
בדיוק עמדתי לשאול עוד שאלה כאשר סמי עצר אותי. "ששש ! תביט שם !"
אדם שמראהו מוזר ביותר נכנס זה עתה לחדר. הוא היה כבן שישים, בעל קומה ממוצעת, כחוש במידה קיצונית, לבוש במעיל עליון כבד וחבוש כובע צמר המשוך בחוזקה על אוזניו. הוא עמד לרגע ובהה במעורפל בחדר מבעד למשקפיים עבי זגוגית. איש לא נתן עליו את דעתו – ברור שהיה אורח קבוע. לאיטו, עשה את הדרך אל שולחן התה והקפה מבלי לברך לשלום אף אחד, מילא ספל מים רותחים מן המיחם ועשה את דרכו אל כורסה הסמוכה לחלון. הוא הסיר לאיטו את המעיל הכבד. מתחתיו לבש ז´קט עבה, ומתחתיו לפחות ארבע או חמש שכבות של סוודרים, שבצבצו מתוך הצווארון.
"מי האיש הזה" ? לחשתי.
"נחש" !
"אין לי שמץ של מושג – הוא נראה כמו איש מהרחוב. הוא משוגע או מה ?"
סמי גיחגך. "זה ידידי, לא אחר מאשר אבי משפט אי השלמות, קורט גדל הגדול !"
נשימתי נעתקה. "אלוקים ! זה קורט גדל ?! אבל למה הוא לבוש ככה ?"
"ככל הנראה הוא משוכנע – אף שרופאיו לחלוטין אינם מסכימים איתו – שליבו חלש מאוד מאוד, ושאם לא יבודד אותו מקור באמצעות כל הבגדים האלה הוא פשוט יפסיק לפעום".
"אבל חם פה !"
"הכהן הגדול של הלוגיקה המודרנית, אריסטו החדש, חולק על מסקנתך. למי מהשניים עלי להאמין, לך או לו ?". 

בס"ד

משהו פטרוס והשערת גודלבך

תירס חם?

 (ליודעי חן)

פטפוטים! בלאבוש! קוקו! שפיץ! 

לחם כך הוא מקבל

מקבל וקולע

אל הפה ובולע...''

אני מכירה את כל הספר בע''פ 

בלבן חרקרק

עכבר חולה ולא מסורק

אבל הכי פיכסה זה ג'וק

שבעברית צחה נקרא מקק''

של הנער והנערה הלבושים חגיגית, לעצור בדרך. 

'אין כאן תחנה' אמר

אך הנער מיהר להסביר: 'אתה רואה את העצים האלו? שם זה הבית שלנו'

הנהג החביב עצר והוריד את השנים באמצע הדרך, ועוד לפני שהתניע הספיק לראותם מטפסים את היער.

'ואתה עוד אומר שאינך שקרן' אמרה מריאנה לעודד, חצי בצחוק וחצי ברצינות

'זה לא שקר, זה בלוף' ענה עודד

'ומה זה בלוף?' תמהה מריאנה

'שקר לא אמיתי' הסביר עודד בסבלנות

@פסידונית - לך היה מתאים לאהוב את הספר הזה

וגם את @פוליאנה

ואל תכתבו תשובות בכותרת!!! אתמול התבאסתי שראיתי את התשובות לפני שניסיתי בעצמי

זה נשמע ספר חמוד

@פסידונית נראה לי שפיספסת את ההזדמנות.

יש ספרים שאם לא קוראים בגיל המתאים מפספסים את זה.

נקרא בכל זאת, נראה לי

'הריס אמר כי השיט בנהר נראה לו מאד (איני מבין כיצד יכול שיט בנהר להיראות לבנאדם בשעה שהוא יושב בבית מרוחק מהנהר ובחלונות מוגפים)

גם בעיני מצא הדבר חן, וביחד עם הריס היללתי את ג'ורג' על הרעיון הנאה שהגה. שנינו אמרנו את זה בנעימה שנסתבר ממנה כי תמהים אנו איך הגיע ג'ורג' לרעיון כה הגיוני.'

@נשימה ארוכה  שאפו לך שם למעלה, אבל שימי לב^^

ספר חזק.

"אחר הגה בגויה הרצוצה, הדלה, שלפניו, ובחפש היגע שהורידה שאולה. זכר נוי שלו בעלומיו, וערכו לעומת צלם מראהו בזקנותו. שערו השחור שהפך לבן, עיניו שכבו כאפר, הפנים המשוכות בארשת של יאוש והשפתים היגעות, האכולות אכזבה מכדי דבר. בכה חרש, והדמעות זולגות לו על לחייו ומתערבות במטר המכה בהן.

נתגלגל רעם בקמרון השמים העננים. מבית העולם שלרגלי הגבעה, מן הקבר שלרגליו ומתוך התמולים המתים עלו אובות. ובוכה היה, לא על רבו בלבד, אף על נפשו בוכה היה, ועל אשה אחת שכמעט אין חיוך עולה על שפתיה, ותינוקות חמודים שנמים היו בקרבת המקום, על עם נרעץ ונרדף, על כל בני אדם בכאבי נשמתם וגופם, וחלומות שלהם ההולכים לעולמם." 

"ומה בשורה הבאת לי ?

סופו של מרד , המלך, והממלכה לרגליך".

להרף עין העיף ינאי מבטו אל עבר העולם המתעטף אור של בין השמשות, משל כאילו מבקש הוא לראות ממלכה זו שנכנעה לרגליו,

אך מיד החזיר עיניו ונתנן באנטיפס.

"שוטה", אמר לו, וקולו בוגד, "לא סופו של מרד, תחילתו".

והתינוק עיניו זורחות, והקהל מסביב חוכך בדעתו משום כבוד המקום אבל חיוכו צורב על עורף כמכוות אש, והתינוק עיניו דולקות

מתוך המאמץ, שנתייגע ופסק פסוקו. 

"אילמלי היה סכין בידי קרעתיו".

לא אותו ביקש לקרוע, אלא את השנאה שנתגלתה. אילמלי סכין בידיו היה קורע אותה קריעה גדולה.

ולא ידע אלישע - שחכם היה - כי אין שנאה נקרעת בסכין.

"ההבדל בין איש ומלאך הוא פשוט, המלאך הוא בעיקר מבפנים, והבן אדם הוא בעיקר מבחוץ".

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

אני ערה

לא ברור איך ולמה

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?