תלמידי גוש קטיף שעדיין לא יצאו מהטראומה

ד"ר יצחק ציטרין חקר את ההשפעה של הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון על התלמידים. 9 שנים אחרי ועדיין אין פיתרון לכל מתיישב.

ישי קרוב , כ"ד באב תשע"ד

גוש קטיף
גוש קטיף
צילום: פלאש 90

תכנית ההתנתקות החד צדדי
ד"ר יצחק ציטרין
הוצאת מכללת שאנן, 294 עמ'.

עשרה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים תשע"ה ועדיין, תשע שנים מאז הגירוש, לא כל התלמידים מגוש קטיף מצאו את מקומם וחזרו לשגרה.

מחקר חדש חושף נתונים אודות הטיפול של משרד החינוך ומדינת ישראל בתלמידים אלו. המחקר רואה אור בספר חדש, "תכנית ההתנתקות החד צדדית בראי שיקומם של התלמידים העקורים" - אותו חיבר ראש החוג להיסטוריה במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה, ד"ר יצחק ציטרין.

בראיון לערוץ 7 סיפר ציטרין כי אמנם הוא היה ער לדיאלוג שהתרחש במרחב הציבורי סביב ההתנתקות והוא חשב שהוא "כבר יודע הכל", אך בעקבות עבודה סמינריונית שכתב אחד מתלמידיו במכללה, הוא גילה שישנם "תהומות נשייה עמוקים ביותר שהציבור לא נחשף אליהם". הוא סיפר כי לרשותו עמדו חומרים ראשוניים של מנהלת סל"ע שלאחר מכן הפכה למנהלת תנופה, "מסמכים שנתנו לי מבט עומק בעניין".

ציטרין מציין כי פרק הזמן מיום הכרזת תכנית ההתנתקות ועד לביצועה בפועל, היה קצר מאוד. "ההתנתקות היתה מאוד לא מסודרת מלבד השבועיים של הגירוש בפועל בהם הצבא פעל במסגרת מבצע 'יד לאחים'. באבחה אחת גורשו 8,000 בני אדם מגוש קטיף וצפון השומרון".

"הממשלה שהצליחה באבחה אחת לגרש פרומיל אחד מסך תושבי מדינת ישראל, ותוך הגדרת המשימה כלאומית לא הצליחה במשך תשע שנים לשקם אותם. זו נקודה כואבת לאור המחשבה בה ישראל הגדולה שהיא מעצמה אזורית לא מצליחה לשקם פרומיל מהאוכלוסיה על בסיס תכנית מדינית. אין לזה תקדים במשפט הבינלאומי ובהיסטוריה".

המחקר של ציטרין התרכז בהשפעות של התכנית על בני הנוער והוא מדגיש כי הנוער האמין בהבטחה של 'היה לא תהיה' ובעקבות כך שהגירוש כן בוצע, נוצר משבר קשה מאוד. "הטראומה יצרה משבר בתא המשפחתי - הסמכות ההורית שנפגעה כמעט לחלוטין, נוצר אי אמון במערכת המבוגרים, חלק מהנוער נחלש באמונה הדתית ונוצר אי אמון כלפי המדינה".

הוא הזכיר כי רבים מבני הנוער נמנעו מלהתגייס לצה"ל בשנים הראשונות שלאחר ההתנתקות, עד שראש אכ"א נתן הוראה לטפל בתופעה באופן יחידני.

ד"ר ציטרין הסביר כי הסיבה לטראומה הגדולה אצל בני הנוער, למרות החינוך על ערכי האמונה, היא שבני הנוער נולדו בגוש קטיף ונוצר אצלם שיוך מקומי. "לעומת הוריהם שהגיעו מישובים בדרום ומסיני והגוש לא היה צור מחצבתם. הדבר השני שלאורך השנים שידרו להם - כולל ממשלות העבודה, שהם החלוצים החדשים של מדינת ישראל, מה שהיום קורים 'חומת המגן', וכאשר ברגע אחד הכל נגדע, על בסיס ההבטחה שלא קויימה 'היה לא תהיה', זה מביא לטראומה עמוקה וזה משבש את כל מה שהם הכירו".

חלק מהטראומה נמשכה, הסביר ציטרין, מאחר ולא ראו אור בקצה המנהרה, "אנחנו מדברים על עקירה כפולה - גורשו מביתם למקום זמני ולא אמרו להם כמה זמן הם אמורים להיות שם. לא היתה להם דרך לצאת מהטראומה כי הם לא ידעו מתי זה יסתיים. לאחר מכן חלקם המשיכו לנדוד עוד מספר פעמים וכל הדברים האלו הביאו לטראומה עמוקה ולכן כל הערכים עליהם חונכו קרסו".

ציטרין מטיל חלק ניכר באשמה על משרד החינוך שהבטיח שיש פיתרון לכל תלמיד ולכל מורה אך בפועל הדברים היו אחרת. "משרד החינוך לא נערך כפי שצריך. אמרו שיהיה פיתרון לכל תלמיד ולכל מורה, אך בפועל 50% מהמורים לא המשיכו בהוראה כי היה להם משבר והמורים שהגיעו לבתי הספר חדשים לא קיבלו את הטיפול שמגיע להם".

השינוי לטובה החל, לדברי ציטרין, בשנת 2010, "אז נכנסים העקורים למגורי הקבע שלהם ומתחילה לחזור הסמכות ההורית ובכלל של הדור המבוגר. נפסקת התנודתיות של התלמידים בין בתי הספר".

הוא משבח את משרד השיכון שהחל מ-2013, שעה שמנהלת סלע נסגרה והטיפול הועבר למשרד השיכון, החל תהליך מהיר של שיקום המפונים. עם זאת הוא מצייין כי עדיין, 9 שנים לאחר הגירוש, לא כולם חזרו לחיים נורמליים, "אני מקווה שלא יצטרכו בשנה הבאה להתראיין על הבעיות של ההתנקות לאחר שאלה תיפתרנה".